חזרה לאתר הראשי
פרק 10: התנהגות מתמכרת:
מבוססת על צורך פתולוגי בחומר מסוים או פעילות מסוימת, יכולה להיות כרוכה בשימוש בחומרים מזיקים, או צריכת מזון מופרזת וכד'.
החומרים הבעייתיים כיום הם הסמים הפסיכואקטיביים שמשפיעים על התפקוד הנפשי.
סיווג אבחנות של הפרעות התמכרות נחלק לשתי קטגוריות:
- הפרעות ותסמונות נפשיות אורגניות שנגרמו מחומרים פסיכואקטיביים כתוצאה מ:
- רעילות של החומר.
- שינויים פיסיולוגיים במוח כתוצאה מחוסר בויטמינים.
- הפרעות שנגרמות כתוצאה מהתנהגות בלתי מסתגלת עקב שימוש מזיק בחומרים.
שימוש מזיק בחומרים – שימוש פתולוגי בחומר שמביא להתנהגות מסוכנת.
תלות בחומרים פסיכואקטיביים: צורך פיסיולוגי בכמויות גדלות והולכות של החומר.
לתלות יש שני מרכיבים:
- סיבולת – כמות החומר גדלה כדי להשיג את ההשפעה הרצויה.
- תסמיני גמילה – תסמינים גופניים כגון: הזעה, רעידות ומתח הנלווים להתנזרות מהחומר.
הפרעות התמכרות שלא קשורות לשימוש בחומרים ספציפיים, אך יש להן התנהגויות לא מסתגלות ושיטות טיפול שמרמזות כי הן דומות להפרעות הנובעות משימוש בחומרים פסיכואקטיביים הן:
- אכילת יתר מופרזת.
- הימור פתולוגי.
שימוש מזיק ותלות באלכוהול:
תסמונת תלות באלכוהול: מצב נפשי וגופני הנובע מצריכת אלכוהול ומאופיין בהכרח כפייתי לצרוך אלכוהול על בסיס תקופתי או מתמשך כדי להתנסות בהשפעותיו של האלכוהול או כדי להימנע מאי הנוחות שבהעדרו.
אלכוהוליסט: אדם עם בעיית שתייה שפוגמת בהסתגלותו לחיים.
אלכוהוליזם: תלות באלכוהול המשבשת את ההסתגלות בחיים.
37% מהאלכוהוליסטים סובלים מהפרעת נפש אחת נוספת.
10% מהאלכוהוליסטים מתאבדים.
רוב השתיינים הם גברים. פי חמש מנשים.
נמצא שיעור
נמוך אצל נשואים, בעלי השכלה גבוהה יותר
ומבוגרים יותר.
אלכוהול הוא חומר מדכא המשפיע על מרכזי המוח הגבוהים, פוגם בשיפוט, מקטין שליטה עצמית, גורם לחוסר תיאום מוטורי והקהיה של תחושות קור או כאב. הוא משפר מצב רוח ומכניס לעולם של חוסר מציאות נעים.
שיכור: אדם שאחוז האלכוהול אצלו: 0.1%.
ברמה של 0.5% האיזון העצבי מתערער והאדם מאבד הכרה.
מעל זה קטלני.
השפעות פיסיולוגיות של האלכוהול:
- גרייה מינית מוגברת אך ירידה ביכולת.
- עלפון רגעי – פערים של זיכרון.
- האנג אובר – הבוקר שאחרי.
התפתחות התלות באלכוהול:
יש התפתחות הדרגתית ויש גם ללא הדרגתיות. סיבולת או תסמיני גמילה מצביעים על שלב התלות.
אותות אזהרה:
- חשק תכוף לשתות.
- צריכה מוגברת.
- התנהגות קיצונית.
- “מסך יורד” – לא זוכרים מה עשו.
- שתיית בוקר.
שימוש כרוני ותלות באלכוהול
נזקים:
- פגיעה בכבד – הכבד עושה את פעולת ההטמעה בגוף, הוא מצטלק ומתפתחת שחמת.
- שתייה בהריון – פוגעת בעובר וגורמת למומים, פיגור, ADHD.
- תת תזונה – א. האלכוהול עתיר קלוריות ולכן מפחית את התיאבון.
ב. השתייה פוגמת ביכולת ניצול החומרים המזינים.
4. תשישות כרונית.
5. רגישות יתר.
6. דיכאון.
7. פגימה בכושר שיפוט
8. נזקים אורגניים למוח.
סיבות לשימוש מזיק באלכוהול
אין סיבה יחידה לכל סוגי בעיות האלכוהול.
גורמים ביולוגיים:
- תלות גופנית - כשחילוף החומרים התאים עצמו לנוכחות אלכוהול אז חוסר אלכוהול גורם לתסמיני גמילה ואז האדם זקוק לאלכוהול כדי להרגיע את התסמינים.
- פגיעות גנטית – לאחוז גבוה מהאלכוהוליסטים היה הורה אחד לפחות אלכוהוליסט. (לא שוללים השפעה סביבתית של חיקוי). נושא זה עדיין לא ברור.
- אישיות קדם אלכוהוליסטית – אימפולסיבי, נוטל סיכונים, חסר יציבות, קושי בארגון ותכנון, בעיות פסיכולוגיות שונות – נמצא שיש להם דפוסים פיסיולוגיים שונים:
- רגישים לשיכוך תגובת דחק בעקבות השתייה.
- שוני ברישום גלי אלפא במו.
- תגובות פיסיולוגיות מותנות חזקות יותר לרמזי אלכוהול.
- מועדים לפיתוח סיבולת יותר מאחרים.
גורמים פסיכו-חברתיים (תלות נפשית):
- כישלונות של הורים במתן הכוונה – חשיפה למודלים שליליים בילדות משפיע על נטייה להתנהגות בלתי מסתגלת. חוסר מיומנות הורית ודחק משפחתי.
- פגיעות פסיכולוגית -
א. נמצא שהם חסרי בשלות רגשית, זקוקים לשבחים, מגיבים בעלבון על כישלונות, לא נושאים
תסכול, חסרי ביטחון.
ב. קשר הדוק לאישיות אנטי חברתית – לא ברור מה גורם למה.
ג. מאפיין משותף – התגלות אישית לקויה – לא ברור מה גורם למה.
ד. שני מצבים פסיכופתולוגיים שנקשרו במיוחד:
* דיכאון.
* אישיות אנטי חברתית..
קיימת השערה שאלכוהוליזם והמחלה הנלווית מתפתחים בנפרד אך נובעים מאותו מקור
(אטיולוגיה משותפת).
3. דחק, הפחתת מתחים וחיזוקים –
א. מודל דחק – מי שמוצא שאלכוהול מפחית מתח הוא בסיכון לאלכוהוליזם – מודל זה לא
לחלוטין נכון.
ב. מודל ההנעה – האדם מחליט אם לצרוך אלכוהול כדי לחולל שינויים רגשיים – מספק
חיזוקים.
- ציפייה לעידוד חברתי – קוגניטיבי:
מודל ההשפעה ההדדית - ציפייה לפופולאריות חברתית מובילה לשתייה. יש משוב חיובי מהסביבה.
- קשרי נישואין וקשרים אינטימיים –
- משברים.
- ציפייה של בן הזוג לשתיה של השותף – דפוסי יחסים שמטפחים את השתייה – עידוד שימור והצדקה של השתייה.
- גורמי משפחה - אלכוהוליזם של האב, סכסוך, פיקוח רופף של האם, מעברים, חוסר תקשורת
עם האב והעדר לכידות משפחתית.
גורמים חברתיים תרבותיים:
התרבות תלויה באלכוהול ככלי חברתי ואמצעי להפחתת מתחים שנקשר בהתנסות רגשית חיובית.
גורמים תרבותיים שממלאים תפקיד:
- מידת הדחק והמתח שהתרבות יוצרת.
- העמדות של התרבות כלפי השתייה.
- המידה בה קיימים בתרבות אמצעים חלופיים להתמודדות עם מתח.
שיטות הטיפול ותוצאותיהן:
הבעיה המרכזית היא הכחשה ורווחת כיום גישת טיפול רב תחומית.
יעדי הטיפול:
סילוק רעלים.
שיקום גופני.
שליטה בהתנהגות השימוש המזיק.
פיתוח הכרה ביכולת התמודדות ללא אלכוהול.
יש תוכניות עם התנזרות מלאה ויש עם עידוד לשתיה מבוקרת.
גישות ביולוגיות
סילוק רעלים, טיפול בתסמיני גמילה ושיקום גופני – בד”כ נעשה בבית חולים ובשילוב תרופות.
דיסולפירם – סם שגורם הקאה לאחר שתיית אלכוהול – נמצא בשימוש אך לא בלעדי.
גישות פסיכולוגיות
- טיפול קבוצתי – הטיפול הקבוצתי מעמיד את האדם בפני בעייתו.
- טיפול משפחתי – בני המשפחה הם ביקורתיים ולפעמים אף מעודדים את דפוס השתייה.
- התערבות הסביבה – הקלה על מצבי החיים של המטופל – חיזוק מרכיב תמיכת הסביבה.
- טיפול התנהגותי –
התניה מרתיעה – הצמדת גירוי דוחה לשתיה – למשל: שוק חשמלי. סם הקאה מעורר בחילה עם אלכוהול,
טיפול קוגניטיבי התנהגותי – תרגול מיומנות התמודדות במצבי סיכון לשימוש באלכוהול – טוב בעיקר לשתיינים צעירים.
הקניית שליטה עצמית - זיהוי ושיטות להפחתת כמות האלכוהול בדם.
שתייה מבוקרת – לא ברור מה התוצאה בטווח הארוך.
- אלכוהוליסטים אנונימיים – דגש על יחסי אדם לאדם ואדם לקבוצה. (1935). ההשקפה העיקרית:
אלכוהוליסט זה לכל החיים גם אם מפסיקים לשתות.
מרכז העזרה: הכרה בכך שהאלכוהוליזם גדול מהאדם ולכן הם בעלי מגבלה.
שיעור הנשירה היה גבוה מאשר בתוכניות אחרות.
תוצאות הטיפולים:
קיומה של תחלואה נלווית מקשה על הגמילה.
חסרי תקנה לא נגמלו אך כאלו שקיבלו טיפול מודרני וארוך הצליחו.
יעילות הטיפול מותנית:
בהכרת האדם שהוא זקוק לעזרה.
כשיש שרותי טיפול נאותים.
כשהפחתת השימוש היא תנאי מקובל.
נמצא יתרון לטיפול בתנאי אשפוז אך אין תשובה מכרעת לגבי יעילות הטיפול.
טיפול מקצועי
יעיל יותר מטיפול לא מקצועי.
מניעת חזרה לשתיה:
הגישה היעילה ביותר היא הקוגניטיבית התנהגותית:
רואה בחזרה לשתיה “התנהגות פורקת עול” – החזרה לא פתאומית אלא הדרגתית ונובעת מהחלטות שגויות בדרך: לדוגמא, לקנות בקבוק שיהיה בבית לאורחים. החלטות אלו נראות כאילו אינן קשורות להתנזרות מהשתייה ויש ליידע את האדם על הסכנה שבהן. אלו הן טעויות קוגניטיביות התנהגותיות.
בעיה אחרת: “השפעת הפרת ההתנזרות” – העוצמה המיוחסת למעידה היא משמעותית.
בטיפול זה המטופלים לומדים לזהות החלטות לא רלוונטיות כאילו, מזהים מצבי סיכון ומודרכים לא להישבר ממעידה קטנה.
אם יש חזרה
למשקה אז יש גם שלב טיפולי שנקרא: “חזרה
מתוכננת”.
סמים
- נרקוטיים – סמי הרדמה – אופיום ונגזרותיו – מורפיום, קודאין, הרואין, מתדון.
- סמי הרדמה – ברבירטורים.
- ממריצים – קוקאין, אמפיטמינים.
- תרופות נוגדות חרדה – בנזודיאזפרינים.
- סמי הזיה – PCP , LSD.
בעיקר בגיל
ההתבגרות ובקהילות מיעוטים שמעמדם הכלכלי
נחות.
אופיום ונגזרותיו (סמי הרדמה – סמים נרקוטיים)
18 חומרים אלקלואידים – מורפין, הרואין, קודאין. סמים לא חוקיים.
השפעות המורפין וההרואין:
אופוריה של 60 שניות ואז רוממות רוח בין ארבע לשש שעות.
הסם יוצר כמיהה פיסיולוגית בערך תוך 30 ימי שימוש רצופים.
קיימת גם סיבולת ולכן המנה גדלה.
תסמיני הגמילה: אף נוזל, עיניים דומעות, הזעה, חוסר מנוחה, קור, הזעה, הקאות, כאבים ורעידות, ערפול הכרה, הזיות וכו'. אחרי ארבעה ימים התסמינים פוחתים ואחרי שבוע נעלמים. הסכנה – המכור שפיתח סיבולת ייקח מנה שעלולה להרוג אותו כי הגוף כבר לא רגיל.
הצורך בסם מוביל לעבריינות ולהתנהגות בלתי מסתגלת, לפגיעה גופנית בשל תזונה לקויה וגם למוות כתוצאה ממנת יתר.
תינוקות לאמהות נרקומניות נולדים מכורים.
גורמים סיבתיים לשימוש בחומר:
הסיבות השכיחות: עונג, סקרנות ולחץ חברתי.
א. בסיסים עצביים להתמכרות פיזיולוגית:
*במוח יש קולטנים של סמי הרדמה שתואמים את הסמים הפסיכואקטיבים.
*גוף האדם גם מייצר בעצמו אנרופינים לשיכוך כאב וכשיש תת ייצור אז יש כמיהה לסמי הרדמה.
ב. הקשר בין התמכרות לפסיכופתולוגיה
אישיות אנטי חברתית.
אימפולסיביות.
חוסר יכולת לדחיית סיפוקים.
הפרעות אישיות.
ג. הקשר בין התמכרות לגורמים חברתיים-תרבותיים
קיימת תת תרבות של נרקוטיים בד”כ בעלי השכלה נמוכה, מובטלים ומקבוצות מיעוטים.
עם הזמן הנרקומן מתבודד מהסביבה הרגילה, פחות מזוהה עם המין ומתחזקת בו תחושת השייכות למכורים. הסם הוא גם אמצעי למרוד בערכים ושיטה להקלת חרדות ומתחים.
הטיפולים ותוצאותיהם:
שיקום גופני
ופסיכולוגי כמו באלכוהול. ההצלחות נמוכות
ולכן הגישה היא להפחית את הכמיהה לסם. אחת
הגישות הרווחות היא שימוש בתחליף סם –
מתדון - בשילוב עם תכנית שיקום.
המתדון – סם הרדמה סינתטי, קרוב להרואין וממכר כמותו. היתרון שלו: הוא מספק את הכמיהה לסם אך בלי הנזקים הפיסיולוגיים החמורים.
יתרונות המתדון:
*יכולת לתפקוד נורמאלי.
*חוקיות.
*פיקוח על האיכות שלו.
*אין צורך בהגברת המינון.
*ניתן להיגמל בעזרתו מהרואין ללא צורך באשפוז ותוך תפקוד בקהילה.
חסרונות:
*המתדון ממכר.
*המטופלים ממשיכים להיות “מתויגים”.
*קושי למטופל
לפתח לעצמו רשת חברתית נטולת סם.
בופנורפין
– תחליף להרואין עם פחות תופעות לוואי
ממתדון וללא תלות גופנית.
קוקאין ואמפיטמינים: סמים ממריצים:
קוקאין
שכיחות גבוהה, מעמד בינוני וגבוה.
פעילות:
אופוריה במשל ארבע-שש שעות שמסתיים בכאב ראש וחוסר מנוחה.
שימוש כרוני יכול לגרום לתסמינים פסיכוטיים הכוללים הזיות, מראות וקולות.
הקוקאין מגרה את קליפת המוח ומעורר חוסר שינה וגירוי התחושות המיניות.
יש סיבולת כרונית.
יש תסמיני גמילה מסוימים ובעיקר דיכאון, פוביה ותסמינים נוירולוגים כמו ליקוי קשב וריכוז.
למשתמשים יש קשיים פסיכולוגיים וחברתיים גם עקב העלות הגבוהה של הסם.
בהריון – סכנה לעוברים לבעיות גופניות ונפשיות.
הקראק שהוא קוקאין מזוקק נחשב לאחד הסמים המסוכנים ביותר כיום.
הטיפול בתלות הפסיכולוגית אינו שונה מהטיפול בשימוש בסמים אחרים, כולל שימוש בתרופות.
מטופלים
עם הפרעת אישיות אנטי חברתית הפיקו פחות
תועלת מהטיפול.
אמפיטמינים – בנזדרין, דקסדרין, מתדרין (ספיד)
היום ברפואה משמשים ל:
הפחתת משקל.
נרקולפסיה – הרדמות חוזרת במהלך היום.
ב – ADHD – ההשפעה על הילדים היא דווקא מרגיעה.
סיבות ותוצאות השימוש באמפיטמינים:
משמשים לניצול יתר של משאבי הגוף ולכן יכולים לגרום לתשישות.
הם ממכרים מבחינה פסיכולוגית ואולי פסיולוגית והגוף מפתח סיבולת.
שימוש כרוני יכול להוביל לנזק במוח ולפסיכוזת אמפטמין הדומה לסכיזופרניה פרנואידית.
טיפולים ותוצאותיהם:
מבחינה פיזית אין כמעט תסמינים, למעט לפעמים בחילות, שלשולים ועוויתות (התנזרות פתאומית משימוש מופרז), ולפעמים לעייפות ודיכאון למשך יומיים.
הדיכאון
יכול להיות קל למשך מספר חודשים ואם יש
פגיעה מוחית אז יופיע ליקוי ביכולת הריכוז,
הלמידה והזכירה.
ברבירטורים: סמי הרגעה
סמים מדכאים שמאטים את פעילות מערכת העצבים המרכזית.
התחושה היא רפיון ונטייה לשינה. במנת יתר – ממוות בשל שיתוק מרכז הנשימה במוח.
גורם לסיבולת ותלות פסיולוגית ופסיכולוגית
תופעות לוואי: כובד תנועה, איטיות דיבור, ליקוי בהבנה וזיכרון, מנודות במצב הרוח, חוסר תיאום מוטורי ודיכאון.
בשימוש ממושך: נזק למוח והידרדרות האישיות.
הסיבולת מסוכנת משום שהיא אינה מגדילה את הכמות הנחוצה למוות ולכן המשתמש עלול ליטול כמות קטלנית.
גורמים סיבתיים לשימוש:
מפתחי התלות הם בד”כ מבוגרים שנוטלים אותם לשינה.
הצירוף הנפוץ הוא עם אלכוהול וזה קטלני כי הם מגבירים זה את פעולתו של זה.
טיפולים ותוצאותיהם:
בגמילה התסמינים מסוכנים, חמורים וממושכים: האדם חרד, רועד, עם נדודי שינה, חולשה וכו' וגם יכולה להתפתח פסיכוזה מלווה בערפול הכרה.
התסמינים
יכולים להמשך עד חודש. יש לבצע הקטנה הדרגתית
כדי להקל על תסמיני הגמילה אך עם זה משולב
בתלות בסמים נוספים אז זה מסובך יותר.
L.S.D וסמים קרובים (סמי הזיה):
אינם יוצרים דימויים אך מסלפים את המציאות הקיימת. בעיקר קיים הLSD אך גם מסקלין ופסילוסיבין.
L.S.D :
תרכובת כימית מלאכותית.
לאחר לקיחתו יש כשמונה שעות של שינויים בתפיסה החושית, תנודות מצב רוח, נתק מהעצמי והתנתקות.
יש גם טריפים רעים שגרמו לקפיצות ממקומות גבוהים וכו'.
פלאשבק – הבזק זיכרון – הישנות לא רצונית של עיוותים והזיות שקורים גם לאחר חודשים. במקרים נדירים זה קורה אפילו אחרי שימוש חד פעמי.
לאחר שימוש יש שנתיים השפעות על תפקודי הראייה.
אין הוכחה שהסם מגביר את היצירתיות.
יש תלות פסיכולוגית והטיפול בפסיכוזות מהרעלת הסם מחייב אשפוז.
טיפול נפשי קצר יכול לטפל בתלות הפסיכולוגית ובהבזקי הזיכרון.
מריחואנה:
סם הזיה קל שמיוצר מצמח הקנבוס.
חשיש – מיצר מהשרף המופרש מצמח הקנבוס.
השפעות המריחואנה:
שיכרון חושים קל – אופוריה קלה, חדות תפיסה, הרפיה והגברה של הקליטה החושית, תחושת הזמן “נמתחת”, הזיכרון קצר הטווח מושפע. ההשפעה מהירה וחולפת אחרי שעתיים שלוש.
למריחואנה יכולה להיות גם השפעה לא נעימה – תלוי במצב רוח ובפגיעות של האדם. היא יכולה לגרום לבדיחות דעת אך גם לדיכאון, הרהורי שווא, הזיות והתנהגות כמו פסיכוטית.
קיים קשר בין שימוש יומיומי והופעת תסמינים פסיכוטיים.
השפעה פיסיולוגית: עלייה בקצב לב, האטת זמן תגובה, התכווצות אישונים, אדמומית, יובש בפה ותיאבון. כמו כן ליקוי בזיכרון ובעיבוד מידע.
התלות היא פסיכולוגית ושיטות הטיפול היעילות הן הפסיכולוגיות. מניעת חזרה וקבוצת תמיכה נמצאו מועילים במידה שווה.