"פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" - סיכומים
פרקים נבחרים בפסיכיאטריה / אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימןחזרה לסיכום הספר -פרקים נבחרים בפסיכיאטריה
חזרה לאתר הראשי
פרק 30. החוק לטיפול בחולי נפש
מערכת החוקים הנוגעת לטיפול בחולי נפש נובעת מ-3 קבוצות חוקים:
- מערכת החוק הייחודית לחולי נפש.
- מערכת החוק לטיפול חולים בכלל.
- מערכת החוק האזרחית+הפלילית.
החברה המודרנית רואה בחולה נפש
"אדם הסובל ממחלה" והחברה הנאורה מקבלת את העובדה שתפקידה לטפל בחולים
שלה.
החולה במחלה
פסיכוטית עשוי לייצר דילמה קשה:
א. מצד אחד הוא נתפס
כאלים ומסוכן לחברה.
ב. מצד שני כחסר אונים וזקוק
להגנה.
תפיסה זו מתבטאת
במערכת החוקים, שמצד אחד רוצה להגן על החברה מפני החולה ומצד שני- רוצה להגן על
החולה מפני החברה ומפני הגוף המטפל בו. החולה עלול להתגלות כבעל כושר שיפוט או בוחן
מציאות לקויים, הכוללים לעתים את אי קבלת העובדה שהוא חולה. כך עלול להווצר
קונפליקט בין חופש הפרט להחליט על גורלו באופן עצמאי ובין זכותו לקבל טיפול
רפואי. חברות שונות פותרות קונפליקט זה באופנים שונים.
כמו-כן, המחבר טוען כי עצם קיום קבוצת חוקים המיוחדים לחולי נפש יוצרת
סטיגמטיות ויש להכלילם במערכת חוקי הבריאות הכללים.
ניתן לחלק את החוקים היחודיים לחולי נפש ל-4 קבוצות ע"פ
נושאים:
1) חוקים בנושא אשפוז החולה.
2)
חוקים בנושא טיפול בחולה.
3) חוקים בנושא העברת החולה או
שיחרורו.
4) חוקים בנושא חולי נפש בכלל ושאינם מאושפזים.
להלן הפירוט:
- חוקים בנושא אשפוז
החולה
ההגדרות הבסיסיות נמצאות ב"חוק לטיפול בחולי נפש". קיימות 3 צורות אשפוז במוסד פסיכיאטרי:
א. אשפוז חופשי
חולה חופשי הוא חולה המבקש עזרה פסיכיאטרית בבי"ח פסיכיאטרי.
לפני קבלתו יש לבדוק את החולה מבחינה נפשית ופיסית. על החולה לחתום על הסכמתו לאישפוז ונשמרת לו הזכות לחזור בו מהסכמתו.
(בעיות הקשורות לחוק:
- החוק עוסק באדם הסובל ממחלת נפש, אולם במציאות רבים המתאשפזים בבי"ח פסיכיאטריים אינם סובלים מפסיכוזות.
- דין אשפוז אדם הסובל מאובססיביות או מאגרופוביה אינו ברור, לנוכח העובדה שתפקידו של בית-החולים לטפל בחולה ולאשפז כל אדם העשוי להפיק את שזקוק מאשפוז פסיכיאורי טיפולי.
- החוק אינו מתייחס לתקפות חתימת חולה הנפש, למול אשפוז מרצון של לקוי בכושר השיפוט ובוחן המציאות).
ב. אשפוז ע"י הוראת אשפוז
אם אשפוזו של החולה לא ניתן לדחיה קיים מצב המצדיק הוראת אשפוז. על המנהל הרפואי של בית-החולים להוציא הוראת אשפוז בתוך 48 שעות. לפסיכיאטר המחוזי ישנה סמכות לאשפז אדם בעל כורחו. הוראת האשפוז תקפה למשך 7 ימים, אשר ניתן להאריך בשבוע נוסף. הועדה הפסיכיאטרית ( ממונה ע"י משרד הבריאות וכוללת לפחות 3 חברים: משפטן הכשיר לבית משפט השלום, פסיכיאטר בשירת המדינה או שאינו בשירות המדינה שההסתדרות הרפואית בישראל המליצה עליהם. יו"ר הישיבה יהא משפטן) רשאית להאריך את תקופת האשפוז לאחר מכן לפי בקשה בכתב ב-3 חודשים ואח"כ- לפרקי זמן של עד 6 חודשים.
על-מנת להוציא הוראת אשפוז חייבים לחול מס' תנאים:
1. קיים פגם ניכר בכושר השיפוט או בבוחן המציאות.
2. החולה נבדק בדיקה פסיכיאטרית לפני הוצאת הוראת האשפוז.
3. בעקבות מחלתו , החולה עלול לסכן את עצמו או זולתו- מבחינה נפשית, מבחינת פגיעה בצרכיו הבסיסיים-אישיים, פגיעה ברכוש או באורח-החיית התקין של הזולת.
( בעיות בחוק:
- הארכה ב-7 ימים מצטיירת כמגוחכת, שכן לא סביר שמצב של חולה בעל בוחן מציאות וכושר שיפוט לקויים, ישתפר בזמן כה קצר.
- הוועדה הפסיכיאטרית נדרשת לישיבה יומיומית, דבר הקשה לביצוע
- לדעת המחבר:מן הראוי להותיר את נושא הטיפול למערכת הרפואית ואת נושא האשפוז הכפוי ושלילת חופש הפרט לבית-המשפט).
הוראת בדיקה
כשהחולה עלול לסכן פיסית ומיידית את עצמו או את זולתו ומסרב לעבור בדיקה פסיכיאטרית, הפסיכיאטר המחוזי רשאי לצוות על בדיקה כפויה דחופה. כאשר מתמלאים שאר התנאים המתאימים להוראת האשפוז והחולה מסרב להבדק הפסיכיאטר המחוזי רשאי להוציא הוראת בדיקה לא דחופה.
( בעיות בחוק:
- "עלול לסכן", "גרימת סבל נפשי לזולת"- קשה להעריך סיכון אמיתי וסבל נפשי.
- רוב הוראות הבדיקה מבוצעות בערב ע"י רופאים כוננים, שאינם מכירים את רקעו של החולה. מוטב לצוות
את הרופא המטפל לצורך הבדיקה בשעות העבודה המקובלות).
טיפול מרפאתי
החוק מאפשר טיפול מרפאתי כפוי לחולה שלאחר שאושפז באופן כפוי עדיין זקוק להמשך טיפול מרפאתי, או במצב בו הפסיכיאטר המחוזי השתכנע לגבי אדם מסויים שמצבו מתאים לאשפוז כפוי - כי ניתן לטפלו במרפאה בלבד. משך הוראת הטיפול הכפוי הוא עד 6 חודשים וניתן להארכה לפרקי-זמן קצובים נוספים של עד 6 חודשים כ"א.
הפסיכיאטר המחוזי רשאי להוציא הוראת אשפוז לחולה, שאינו מגיע לטיפול מרפאתי כפוי.
ג. אשפוז לפי צו בית-המשפט
אם אדם מועמד לדין/עבר עבירה פלילית ובית-המשפט סבור שהנאשם אינו יכול לעמוד לדין בשל מחלתו ושבעת ביצועה לא היה בר-עונשין - רשאי בית המשפט לצוות על אישפוזו. לאחר שיפור במצב החולה רשאי בית- המשפט לשוב ולדון בדין הפלילי ובכתב האישום. באם השתכנע בית-המשפט כי הנאשם סובל ממחלה נפשית, רשאי להורות על הסתכלות במוסד פסיכיאטרי לשם חוות דעת רפואית. לפסיכיאטר המחוזי ניתנת הסמכות היכן יאושפז אדם מכח הצו. ערעור יבוצע מול בית-המשפט. שחרור- בסמכות הועדה הפסיכיאטרית.
על-מנת שאדם ימצא אשם, יש להוכיח שעבר את העבירה וביצעה מתוך כוונה תחילה או שההתנהגות בעת המעשה משתייכת לקטגוריה של נטילת סיכון לא סביר או של הזנחה. החוק מתחשב בחולה נפש שבצע עבירה תוך אי-הבנת משמעות מעשיו, לרוב בשל מחלה פסיכוטית(לדוגמא: שמיעת קולות וחוסר יכולת להבחין בין טוב לרע). עצם קיומה של מחלת נפש אינו פוטר את העבריין מעונש ופעולה עבריינית שאינה נובעת מתפיסת המחלה תביא לענישה גם אם מדובר בחולה נפש.
אדם שנכנס למצב של חוסר הכרה או ערפול בשל שימוש בסמים או חומרים כימיים אחרים מרצונו- אחראי למעשיו. לא מרצונו- לא יחשב כאשם. בית- המשפט רשאי להורות על מכור לסמים במוסד פסיכיאטרי סגור.
( בעיות בחוק:
- ההגדרה בחוק נוגעת ב"אשפוז החולה" בלבד ולא ב"טיפול החולה".
- בהתייחסות של בית המשפט לאשפוז חסרה הצבעה על הנושא הטיפולי, מכאן שאשפוז במוסד רפואי עלול להיות מנותק משיקולים רפואיים). - חוקים בנושא טיפול
בחולה
מנהל בית החולים יודיע לפסיכיאטר הן על אישפוז חולה בבי"ח פסיכיאטרי והן אם החולה אינו מסוגל לדאוג לענייניו. הלה יועבר מהפסיכיאטר המחוזי לשר הבריאות . אם הפסיכיאטר המחוזי משוכנע שהחולה אינו יכול
לדאוג לענייניו, יודיע זאת לאפוטרופוס הכללי.
החוק מגדיר פעולות שונות בתוך בית החולים:
א. הסתכלות- שמירה קפדנית על החולה, תוך ידיעת מקום המצאו בכל עת.
ב. השגחה מיוחדת- שמירה קפדנית במיוחד על חולה המסכן את חיי עצמו, גופו או זולתו.
ג. הגבלת חופש- במצבים של סכנה מיוחדת ניתנת רשות להגביל את החופש הפיסי של החולה ע"פ חוק.
ד. טיפול בנזע חשמלי- הטיפול יעשה בהרדמה בלויית תרופות הרפיה. מצריך החלטה של מנהל בית-החולים+מנהל מרפאת האשפוז+ רופא נוסף והסכמה בכתב של החולה/אפוטרופסו+ בן משפחה בוגר.
זכויות החולה המאושפז מסתכמות בשליחת וקבלת מכתבים, קבלת אורחים והחזרת חפצים אישיים. כמו-כן, זכאי לידוע אודות הליכי אשפוזו ומשמעות הטיפול. למנהל בית החולים יש זכות להגביל את החופש של החולה, אם הדבר דרוש מטעמים רפואיים. סודיות החולה מעוגנת בחוק, אך החוק אינו אוסר למסור מידע סודי אודותיו לבני משפחתו של החולה וידידיו.
(בעיות בחוק:
- בעת ביקור ע"י בני-משפחה, סודיותם של שאר המאושפזים נפגעת.
- מערכת הדיווח על חולי נפש פועלת באיטיות רבה ופוגעת גם היא בסודיות החולה ומצבו.
- לחוקי ההשגחה הקפדנית חסר בבית-החולים כח-אדם מספק להגשימם.
- החוק לטיפול בנזע חשמלי סותר את הטיפול הנדרש והרלוונטי בפועל ). - חוקים בנושא העברת החולה או
שיחרורו
העברה- אין להעביר חולה לבי"ח אחר, אלא אם הסכים לכך אישית/ אפוטרופסו ובנוסף- הסכמה מנהל בית החולים הנוכחי והעתידי. אפשרות אחרת היא להעביר את החולה ע"י הוראת הפסיכיאטר המחוזי.
שחרור- אם מנהל בית-החולים החליט שהחולה המאושפז (ללא צו אשפוז) אינו זקוק עוד לאשפוז, הוא רשאי לשחררו.
חולה המאושפז לפי צו ישוחרר רק בהחלטת הועדה הפסיכיאטרית.
אם קרובו/אפוטרופסו של החולה מתנגד לשיחרורו, השיחרור יהא רק באישור הפסיכיאטר המחוזי. - חוקים בנושא חולי נפש בכלל ושאינם
מאושפזים
המושג "מחלה מסוכנת" בחוקים השונים מתייחס לרוב למחלות נפש.
1. חוקים שונים הנוגעים לסודיות כוללים בתוכם את חובת מסירת הפרטים לגורמים הבאים:
א. לשירות הבטחון- דווח על אשפוז, מצבים פסיכוטיים ומצבים נפשיים שאינם פסיכוטיים כגון: הפרעות אישיות, פיגור שיכלי והפרעות מוחיות.
ב. למכון לבטיחות בדרכים- אם יש סבירות שהמחלה עלולה לפגוע בכושר הנהיגה, ישאל החולה ע"י מטפלו באשר להחזקת רשיון לרכב ציבורי ומסחרי כבד וידווח למכון. הרשות הרפואית זכאית להמליץ על מתן רשיון, השהייתו או ביטולו.
ג. רישוי ירי- בזהוי סכנה אישית לחולה או ציבורית.
ד. השהיית רשיון לבעלי מקצוע רפואי עם מחלה מסכנת- ועדה בת 3 פסיכיאטרים תבדוק כשירות בעל המקצוע לעסוק במקצועו (רופא, רופא שיניים, פסיכולוג קליני וסיעוד).
*** מנכ"ל משרד הבריאות רשאי לדרוש כל מידע רפואי על הנבדק ולקבלו.
2. חוקים הנוגעים לאפוטרופסות:
א. אפוטרופסות לקטינים- כל קטין מתחת לגיל 18. אפוטרופסיו הטבעיים הם הוריו או אם אינם מסוגלים לכך- בית המשפט יקבע אפוטרופוס אחר.
ב. אפוטרופסות לפסולי דין- אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לעניניהם בגלל מחלת נפש או פיגור שכלי. הפסיכיאטר המטפל יכול להמליץ לבית המשפט על אפוטרופוס, אך ההכרעה נתונה לבית-המשפט.
ג. אפוטרופסות זמנית לאנשים שאינם יכולים לדאוג לנכסיהם- מי שאינם יכולים לדאוג לנכסיהם ואינם פסולי-דין ( למשל: אדם חסר הכרה לאחר פציעה). בית- המשפט ימנה אפוטרופוס זמני למטרה מוגדרת: רכוש/גוף/ דין. "אפוטרופוס אישי" הוא מי שמטפל בכל ענייניו של חסויו.
חוק זכויות החולה
(1996)
חוק זה
אינו מייחד התייחסות לחולה הפסיכיאטרי ומביע התייחסות שונה לכל הנושא של טיפול
שאיננו בהסכמת החולה; ישנה גישה חוקית שונה לאדם שנפגע במוחו ומראה הפרעת התנהגות,
לעומת אדם עם התנהגות דומה וללא סימני פגיעה מוחית פיסית.
יחד עם
זאת, חלקים רבים של חוק זה כגון: זכות החולה לטיפול ופרטיות, תפקיד הוועדה האתית
וחובת ניהול רישום רפואי עונים גם על צרכי החולה הפסיכיאטרי.