"פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" - סיכומים
פרקים נבחרים בפסיכיאטריה / אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימןחזרה לסיכום הספר -פרקים נבחרים בפסיכיאטריה
חזרה לאתר הראשי
תסמונות פסיכואורגניות- פרק 7 (מתוך פרקים נבחרים בפסיכיאטריה).אלעד
הקדמה:
- ניתן לראות במוח כמקשר בין הגוף לנפש,בעקבות כך כל מחלות הנפש הוסברו כנובעות מפגיעה מוחית.
קיימות 4 צורות אינטראקציה גוף- נפש:
- פגיעה גופנית במוח,תתבטא בשינויים התנהגותיים ובחוויה האנושית.
- מחלה גופנית,אשר מביאה תגובה נפשית,עקב הסבל והמשמעות הנפשית של המחלה.
- הופעת מחלה גופנית עקב מצב דחק נפשי.
- מחלה גופנית ייחודית,שחלק מביטוייה הם סימפטומים נפשיים.
דליריום.- קבוצת מצבים שהמשותף להם הוא ירידה במודע עקב פגיעה אורגנית בתפקודי המוח.
התסמונת הקלינית- סימפטום מרכזי של דליריום הוא,ערפול המודע.במצב זה יורדת היכולת של מיקוד תשומת הלב,וישנו קושי בהעתקת הקשב מנושא לנושא או מגירוי לגירוי,בולט הקושי בהתמצאות בזמן ובמקום.ההפרעה נתונה לתנודות ואינה קבועה.בהקשר התפיסתי,ישנן יותר הפרעות ראיתיות,מאשר שמיעתיות.ישנן מקרים של קושי בהערכת גודל חפצים.
בהתנהגות הפסיכו מוטורית ישנו אי שקט קיצוני או חוסר תנועה.בחשיבה יופיעו מחשבות שווא פרנואידליות. לחולה דליריום טיפוסי יהיו יותר הפרעות בחושך או עם הופעת גירויים רבים מדי. דליריום מצויה יותר אצל ילדים,זקנים ואנשים עם פגיעות מוחיות אורגניות.אשר יכולה להוביל לפתולוגיה מוחית חריפה.
סיבתיות- סיבות זיהומיות,- הזיהום בעבר היה הסיבה לדליריום.כיום הדליריום מצוי אצל תינוקות וזקנים עקב מחלות זיהומיות.קצב המחלה,בשלות המוח,וכמות הרעלים מפתחים את הדליריום.
סיבות מטבוליות,- דליריום יכול לבוא כסימפטום למצבי היפוקסיה והיפוגליקמיה(אם אני לא טועה זה ירידה ברמת הסוכר).או בעקבות אי ספיקת כליות ולב.גם יתר או חסר בנתרן,אשלגן,סידן ומגנזיום יכולים להתבטא בהופעת דליריום.
הרעלות- צריכת יתר של תרופות וחומרים כימיים,זו סיבה לדליריום.גם גמילה מתרופות או מחומרים כמו אלכוהול למשל,גורמת לדלירי המוכר ביותר דלירי טרמנס,המלווה ברטט בגפיים עם הלוצינציות ראייה עשירות,דופק מהיר,הזעה וחום גבוה.
חוסר טיאמין- שימוש באלכוהול,רעב ממושך והקאות,גורם לחוסר הטיאמין ובעקבות כך דליריום.
מצבים לאחר ניתוח- לאחר הרדמה,אובדן דם,ניתוח לב,ניתוחי עיניים וניתוחים באזורי איברי המין הם גורמים מסייעים לדליריום.
פגיעות בעקבות פגיעה ישירה במוח.- טראומה,- אחרי חבלה בראש עשויה להופיע תמונת דליריום,ועקב כך נראה אמנזיה.
לאחר התקף אפילפטי,- דליריום יכול להיות לאחר דימום תוך גולגולתי או בגלל עליית הלחץ התוך גולגולתי.
מהלך.- דליריום הוא לא מצב מתמשך,ולכן התמונה הקלינית עשויה להתחלף לתמונה מוחית אחרת,או לעבור לחלוטין.דליריום יכול להיות גם פרה-טרמינלי ואז הוא מסתיים במוות.
עקרונות הטיפול- 1.טיפול בסיבה הראשונית.
2. התאמת רמת הגירויים ליכולת החולה לעבד,לווסת ולארגן אותם.
3. רצוי להימנע מתרופות,אך כשאין ברירה יש לתת הלידול במינון נמוך.
4. לא להגביל גופנית.(קראתם קודם שלסובל מדיליריום יש רטט בגפיים,אז לא
להגביל).
התסמונת האמנסטית- מאופיינת ע"י פגיעה בזיכרון לטווח קצר ללא פגיעה באישיות.
היבטים קליניים – ישנה הפרעה בזיכרון לטווח קצר,המלווה הפרעה בהערכת זמן בלי פגיעה במודע באינטלקט ובאישיות. בדרך כלל קיימת אי יכולת לקלוט מידע חדש. (דמיינו שני דגים בצנצנת שכל פעם מכירים מחדש).הופעת קונפבולציות,תרוץ לראייה,היא סימן בולט של התסמונת הבאה לפצות על ההפרעה בזיכרון.עקב שימור האישיות קשה להעריך את הפתולוגיה ורק בדיקה מקיפה מגלה את עוצמת ההפרעה.
סיבתיות,- בדרך כלל התסמונת קשורה לפגיעה באזור האחורי של ההיפותלמוס.ולעתים בהיפוקמפוס.
פגיעות באזורים אלו מצויות אצל אלכוהוליזם,לאחר הקאות,חוסר טיאמין ורעלת.
מהלך- לאחר
הופעה חדה וטיפול בטיאמין חמישים אחוז מראים שיפור.לעומת תסמונת מתמשכת בה
הפרוגנוזה גרועה.
שטיון – מצב של ירידה באינטלקט,בזיכרון ובאישיות.ללא הפרעה במודע.מצב נרכש ולא מולד.
התסמונת הקלינית- ירידה ביכולת האינטלקטואלית,בתפקודי האישיות,ביכולת התפקודית והחברתית של החולה.ליקויים קוגניטיביים שכיחים הם,הפרעה בזיכרון לטווח קצר עם שמירה של מידע ישן והתמקדות בו,קושי בהגדרות,ירידה ביכולת חשיבה מופשטת ובהסקת מסקנות.דרכי התמודדות של החולה יכולה להיות הכנת רשימות או סימנים להתגבר על הפרעת הזיכרון.בתחילה המודע צלול אך עם התגברות הליקוי מופיעים אי התמצאות בזמן,במקום ובאישיות.סימן חשוב לשטיון היא הפרעה בשיפוט,הנובעת מההפרעה בחשיבה ואז עיקר ההפרעה היא בשיפוט אינטלקטואלי.יש גם הפרעות שיפוט ביחס להתנהגות חברתית ומינית.קווי אישיות קודמים נעשים מודגשים יותר למשל קמצן יהיה כעת קמצן קיצוני.
סימן ראשון של שטיון הוא דיכאון,סימן אפקטיבי נוסף הוא לביליות רגשית,כלומר מעבר חד מבכי לצחוק ללא גירויים משמעותיים.אחר כך בולטת אי היכולת להתרגל לשינויים,כאשר עם כל שינוי המצב הנפשי מחמיר. סימנים נלווים הם,מחשבות שווא פרנואידיות.שכיחות השטיון עולה עם הגיל,העלייה בתוחלת החיים הביאה לעליית התסמונת בחברה המערבית.
סיבות- בחברה המערבית מחלת האלצהיימר היא הסיבה הנפוצה לשטיון.הסיבה השנייה היא התסמונת multi-infract disease שמאופיינת במהלך פלוקטואטיבי,המלווה בלביליות אפקטיבית.מחלת פיק,התסמונת על שם קרויצפלד יאקוב,וגם כחלק ממחלת האיידס הם סיבות לשטיון.
תסמונת נדירה שגורמת לשטיון היא הידרוצפלוס נורמוטנסיבי,המאופיינת בהליכת קוף,ואי שליטה בסוגרים,הנגרמים על ידי ליקוי בספיגת נוזל חוט השדרה.סיבות נוספות לשטיון:טראומה,הרעלת פחמן,חוסר בוויטמין 12B.
אבחנה מבדלת- דיכאון בגיל מבוגר יכול להתבטא בסימנים דמויי שטיון.אלא שבשטיון קצב הופעת הדיכאון איטי יותר,והסימנים הקוגנטיבים יופיעו ראשונים. האדם מנסה לתפקד.בדיכאון לעומת זאת יש סימנים פסיכולוגיים והבעות פנים טיפוסיים של דיכאון.והאדם לא מנסה לתפקד.
בירור- בירור של השטיון חייב לכלול בדיקות גופניות מקיפות,כמו סוכר,שתן.והערכה אנדוקרינית.
טיפול- ברוב המצבים
אין תרופה,ורק נותר להתאים את הסביבה לצורכי החולה.
הלוצינוזיס אורגני-
התסמונת הקלינית- לחולה יש הלוצינציות ראייה,שמיעה וריח.שמופיעות בקביעות או לעתים תכופות.
המודע צלול והחולה מתלונן לעתים על חולניות התופעה.החולה שומע קולות רבים כמו מקהלה העוסקת ברב שיח.לעתים יש מחשבות שווא פרנואידיות אך ההלוצינציות הם הבולטות בתסמונת.
סיבתיות- אלכוהוליזם כרוני היא הסיבה השכיחה,אך גם פגיעה מוחית גורמת לתסמונת.
טיפול- התסמונת לא
מגיבה לטיפול אנטי פסיכוטי,יש לטפל בבעיית שתיית האלכוהול.
קטטוניה אורגנית
התסמונת הקלינית- מאופיינת בסטופור ובאי שקט.עלולה להופיע כחלק מפגיעה מוחית.יכולה להתחלף עם דליריום,תסמונת אמנסטית או שטיון,פרט לעובדה שבהתקף בגיל מבוגר נראה קטטוניה כחלק מסכיזופרניה או מצבים אפקטיביים.
סיבתיות- בעקבות מחלת מוח או הפרעה מטבולית.מעל גיל 45 הסיבה קשורה עם דלקת מוח והרעלת פחמן דו חומצתי.
טיפול- תרופות
אנטי-פסיכוטיות.
תסמונת פרנואידית אורגנית (דמוית סכיזופרניה)
התסמונת הקלינית- אבחנה מוחית אורגנית,מאופיין במחשבות שווא פרנואידיות,הלוצינציות.מודע צלול.
סיבתיות- בעקבות כל פגיעה במוח.ושימוש יתר באלכוהול.
טיפול- תרופות
אנטי-פסיכוטיות במינון נמוך.(יש נטייה לתופעות לוואי
לתרופות).
הפרעות במצב הרוח שמקורן אורגני
התסמונת הקלינית- מאופיינים במצבי דיכאון או מאניה וירידה כללית בתפקוד.מצבים אלו יופיעו לאחר דלקות נגיפיות כמו צהבת נגיפית.התמונה הקלינית היא כמו זו שבתסמונות אפקטיביות.
סיבתיות- כל פגיעה מוחית,בייחוד בגרעינים הבסיסיים,ובאונה הקדמית.
טיפול- תרופות אנטי-דיכאוניות טובות אך מועילות יותר בדיכאון שלא ממקור אורגני,במצבי מאנייה טיפול ע"י מלחי ליתיום.
הפרעות אישיות אורגנית
תסמונת קלינית- סימפטומים:אפקט לא יציב,קושי בפעילות ממושכת-החולה שוכח מה מטרת הפעילות ולכן עובר לפעילות אחרת,חשיבה חסרת מטרה והפרעה בריכוז.ישנה נטייה לבטא צרכים באימפולסיביות ללא התחשבות בתוצאות.הפרעות בהתנהגות המינית.
סיבתיות- אחרי:דלקת מוח,זעזוע מוח או כל פגיעה מוחית.
טיפול- הטיפול הוא
במחלה הבסיסית,(אם אני לא טועה הכוונה היא לפן האורגני כמו טיפול בדלקת
מוח.)
תסמונות מוחיות אורגניות עם סימנים פסיכוטיים
בפגיעה מוחית אורגנית יש
ומופיעים סימנים פסיכוטיים,בצורת מחשבות שווא מסוג פרנואידי המפריעות לזיכרון
ולארגון. או בצורת הלוצינציות ראייה ושמיעה.
הסימנים הפסיכיאטריים
במחלות גופניות
חרדה- פעילות יתר של
בלוטות המגן,היפוגליקמיה,פאוכרומוציטומה
דיכאון- תת פעילות של בלוטת המגן,(לעתים גם פעילות יתר),תסמונת קושינג ומחלת אדיסון,זאבת ארגמנית נפוצה,מחלות ממאירות בלבלב,בשחלות ובלוקמיות.אנמיות יכולות לחקות דיכאון.דיכאון קליני מופיע בתת ספיגה של ויטמיןB12 .
פסיכוזות- פרנואידיות או סכיזופרניות.חלק מאפיין של מהלך מחלת הנטינגטון הוא הפסיכוזה.יש פסיכוזות שמופיעות במחלות ב:בלוטת המגן ויותרת הכליות,בפורפיריה,בלופוס המוחי,במחלות ממאירות,בחוסר ויטמין B12,באורמיה ובמחלת וילסון.