Back to materials website
Back to course articles

טייכמן, מאיר. מנקטר האלים לכוס התרעלה; על אלכוהול ועל אלכוהוליזם – גורמים וסיבות, מניעה וטיפול. הוצאת "רמות" אוניברסיטת תל-אביב, 2001, עמ' 87-155 פרק ז'

טייכמן, פרק ז'- תלות, התמכרות ואלכוהוליזם: אבחון ומיון:

אלכוהוליזם: שימוש לרעה באלכוהול, תלות באלכוהול והתמכרת. האלכוהוליסט הוא אדם הצורך משקאות אלכוהוליים באופן סדיר, רצוף וכפייתי, האדם מרגיש שהוא זקוק למשקה לשם תפקוד נפשי ופיסי תקין, תלות נפשית (וגופנית) באלכוהול המתבטאת בצריכה קבועה של כמויות גדולות יחסית של אלכוהול, תוך כדי אובדן השליטה בהתנהגות זו. תוך כדי שתיה לעיתים מופיעות תופעות של שכחה מוחלטת והזיות.

4 מידות לתיאור אלכוהוליזם:

  1. תלות נפשית באלכוהול- שימוש באלכוהול במצבים של לחץ, שתיה כפייתית, דפוסי התנהגות שמבטיחים הספקת אלכוהול.
  2. תלות גופנית- מתבטאת בתסמונת גמילה כאשר מחליטים להיגמל.
  3. כמות השתייה ותדירותה.
  4. השימוש לרעה באלכוהול מלווה בבעיות ובקשיים בתחומי הבריאות הנפשית והגופנית, בחיי המשפחה ובתפקודים החברתיים, התעסוקתיים והכלכליים.

3 שיטות המיון המקובלות ביותר כיום:

  1. מודל התפתחותי של זוקר- 4 טיפוסים של אלכוהוליזם:
    1. אלכוהוליזם אנטי חברתי- התנהגויות תלויות אלכוהול ואנטי חברתיות מגיל צעיר.
    1. אלכוהוליזם התפתחותי- שתיה מועטה ההולכת וגוברת עד לתלות.
    2. אלכוהוליזם של רגש שלילי, על מנת להסדיר מצבי רוח ויחסים חברתיים.
    3. אלכוהוליזם מוגבל התפתחותית- שתייה כבדה בגיל ההתבגרות המשתנה לשתייה חברתית.
  1. המודל הנוירו ביולוגי של קלונינג'ר- זיהוי בקבוצות נפרדות של אלכוהוליזם:
    1. טיפוס 1- אלכוהוליזם תלוי סביבה, התחלה בגיל מאוחר, התפתחות מהירה של סבילות תפקודית, אשמה וחרדה, הימנעות ממריבות והסתבכויות.
    1. טיפוס 2- תלות מגיל צעיר וגילויים בולטים של התנהגות כפייתית בחיפוש אחר אלכוהול, הסתבכויות במריבות, היעדר רגשות אשם. מאפיין בעיקר גברים ומקורו מולד.
  1. תיאוריית המועדות/ החומרה של באבור- 2 דפוסים של אלכוהוליסטים:
    1. טיפוס א'- התפתחות שתיה בעייתית בגיל מאוחר, גורמי סיכון מועטים בילדות, התמכרות פחות חמורה, בעיות נפשיות מעטות יותר, תגובה טובה לטיפול.
    1. טיפוס ב'- תחילת התמכרות לאלכוהול ולחומרים פסיכואקטיביים בגיל צעיר, דפוס התמכרות חמור וכפייתי, דפוסי התנהגות לא חברתיים, גורמי סיכון ניכרים בילדות (בעיות אלכוהול וסמים במשפחה), שיעור גבוה של פסיכופתולגיה, היסטוריה של נסיונות טיפוליים.

ההבדל בין מודל 2 למודל 3- אלכוהוליזם מטיפוס 2 נדיר יחסית, מופיע אצל גברים ומקורו גנטי. טיפוס ב'- הגורמים להתמכרות הם משפחתיים.

שימוש לרעה, תלות והתמכרות: האבחון המקובל היום אינו מבחין בין טיפוסים שונים של אלכוהוליסטים. הגישה האבחונית העכשווית מבדילה בין הצורכים אלכוהול לרעה בהתאם לדפוסי השימוש באלכוהול. שימוש לרעה באלכוהול מאובחן כאשר השתייה גורמת לבעיות חברתיות, בינאישיות וחוקיות. התלות מאובחנת כאשר דפוס השימוש הכפייתי מאופיין בתשוקה חריפה למשקה ובתלות גופנית. שיטת האבחון והמיון לפי הdsm 4 -ההפרעות הקשורות לשימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיבים והתמכרות מתחלקות לשתי קבוצות. קבוצה אבחונית ראשונה, שימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים, התמכרות ותלות. קבוצה אבחונית שניה, הפרעות הנגרמות כתוצאה משימוש באלכוהול/ סמים.

הפרעות השימוש באלכוהול: השלב הראשון בתהליך האבחון, אבחנה אם הפרעת השימוש באלכוהול מלווה בסימנים המעידים על תלות גופנית- קיום של סבילות ותסמונת גמילה. זה חשוב לשם הבדלה בין הסובל מהפרעה של 'תלות באלכוהול' או של 'שימוש לרעה באלכוהול'.

משתמש לרעה באלכוהול- חייבות להתקיים בשנה הקודמת על מנת לאבחן שימוש לרעה.

א- שימוש לא מסתגל בחומרים פסיכואקטיביים הגורם לפגיעה משמעותית בתפקוד אשר מתבטא בנקודות הבאות:

ב- התופעות שנגרמות כתוצאה מהשימוש באלכוהול שאינן תואמות את אמות המידה של תלות באלכוהול.

תלות באלכוהול- 3 מתוך אלה חייבות להופיע בשנה שקדמה להפניית האדם לאבחון, על מנת לאבחן תלות.

  1. סבילות- צורך להגדיל הדרגתית את כמויות המשקה
  2. תסמונת גמילה- תחושות גופניות ונפשיות לא נעימות
  3. צריכה של משקאות אלכוהוליים בכמויות העולות על הכוונה המקורית של המשתמש
  4. שאיפה ורצון להפחית ולשלוט על הכמויות הנצרכות (ללא הצלחה)
  5. השקעת זמן בדפוס פעילות זה
  6. פגיעה בתפקודים חברתיים, כלכליים, משפחתיים ואחרים.
  7. המשך כפייתי של השימוש למרות הידיעה כי השימוש גורם לפגיעה בתחומי חיים רבים.

הפרעות הנגרמות כתוצאה מהשימוש באלכוהול: תופעות הקשורות לשימוש במשקאות אלכוהוליים או נגרמות בעקבות הגמילה:

לסיכום: קיימת הסכמה שהפרעת השימוש לרעה באלכוהול, התמכרות לאלכוהול ואלכוהוליזם הינם תוצר של כוחות תרבותיים חברתיים, נפשיים, התנהגותיים וביולוגיים. המחקר העדכני מעריך שככל שההתמכרות חמורה יותר כן התרומה העיקרית לשימוש הכפייתי באלכוהול היא של כוחות ביולוגיים והתנהגותיים/ נפשיים.

אורח החיים של האלכוהוליסט: צריכה כפייתית של אלכוהול בגין צרכים רגשיים וחברתיים גורמת בהדרגה שינוי במבנה אישיותו של השתיין ובדפוסי התפקוד בתחומים שונים. בשלב האלכוהוליזם אורח החיים הוא המשפיע על מצבו הנפשי, על ההסתגלות לתנאים המשתנים ועל תפקודו האישי והחברתי. עם התפתחות האלכוהוליזם האלכוהול תופס מקום מרכזי בחיים של הפרט. יומו של המתמכר נפתח בצורך לספק את הכמיהה לאלכוהול. התמכרות לאלכוהול גורמת לפליטה ממעגל של עבודה ויצירה.



View My Stats
Locations of visitors to this page