מחברת "מבגרות לזקנה" - ד"ר מרים צבעוני, סמסטר א' 2010

13/10/10

מיהו מבוגר?

אדם נחשב מבוגר כבר מגיל 17,18. יש 3 מימדים למבוגר:

1. גיל –כרונולוגי- חוקי:יכולת להצביע, רישיון, צבא וכד'
2. משימות התפתחותיות- התירואיה אומרת שיש התפתחות של שלבים, בכל שלב יש לאדם משימות התפתחות שעליו למלא, המשימות נולדות מתוך מה שהחברה מצפה ומכתיבה, המשימות ההתפתחותיות הם תלויי תרבות, לכל חברה יש נורמות שונות. המשימות בגדול זה: להקים משפחה, לעבוד ולפרנס. למבוגר יש 3 שלבים עיקריים- הבגרות במוקדמת 17-40, בגרות אמצעית 40-60 ובגרות מאוחרת 60-120.
3. בגרות נפשית הכוללת:

• זהות עצמית ברורה- אדם המןפרד כהלכה מהוריו, שמקבל החלטות בעצמו, שמכיר ומקבל גם את כוחותיו וגם את חולשותיו, אדם שיכול לראות צרכים של אדם אחר ולא רק אתעצמו, יכול להכיר בחולשותי ולא להשליך אותם על אחרים, אנשים לא בוגרים לא יכולים להכיר החולשותיהם והם עושים "הזדהות השלכתית"- משליכים על האחר את הרע. "אנומילה של הספלייט"- חלוקה לא נורמלית.  זהות מינית ברורה.

• ביטחון עצמי- אנשים שאינם בוגרים יש להם מנגנוני הגנה במידה מופרזת, יתר חרדה וכד'
• אחריות – יכולת לקחת אחירות  בעת מילוי התפקידים(משפחה וכד'), לקיחת אחריות על מעשים, מילים וכו'
• התפתחות הבינה- שליטה על רגשות, יכולת הכללה, יכולת להעיז דברים חדשים, לייצור.

 

20/10

בכל אחד מהשלבים של הבגרות נעמוד על הציר האישי, המפשחתי והתעסוקתי.

עד שנות ה50' 60' כל התיאורטיקנים סברו שההתפתחות היא עד גיל ההתבגרות ואח"כ האדם כבר מבוגר לכל דבר. היום מודעים לתהליכים מודרנים שמתרחשים, לתוחלת החיים שגדלה, תהליכי בריאות וכד'. אנו מודעיעם שיש מאפיניים של שלבים שונים.

נעמוד על 3 שלבים: בגרות מוקדמת, אמצעית ומאוחרת.

כשאנו אומרים על תיאוריה התפתחותית הכוונה היא שיש רצף של שלבים וכל שלב נשען על השלב הקודם, לכלכ שלב יש מטלות ואם אנו לא ממלאים את המטלות כהלכה יש בעיה בשלבים הבאים.

"התפתחות אינטרדיצפלינרית"- רב תחומית: 1) התפתחות אישית-פסיכולוגי, פיזיולוגי,חברתי. 2) התפתחות משפחתית 3) ציר תעסוקתי.

נדון גם באינטראקציה ב3 השלבים הללו, נדבר על התפתחות נורמטיבית. בשלב התפתחות לא מדובר על שיוני טוטלי של האדם אלא שילוב של יציבות ושינוי- "הנחה תיאורטית- קוסטה ומקרה"- אצל מבוגרים יש מרכיב קבוע ויציב אבל יש גם שינוי- אדם מבוגר חייב לשלב את היציבות והשינוי כי יש שינויים של אתלויים בנו.

בתקופה שלנו ההגדרה הגילית זזה קצת כי אנשים מתחתנים יותר מאוחר(בחברות מסוימות)

כשמדברים על אישיות משתנה לא מדובר על התיאוריה של פרויד- לא מדובר על חלקי הדחף אלא זהות של העצמי. (שכפול)

וויט בורן וינשטוק מדבר על מס' תחומים:

• התפיסה העצמית-איך אדם תופס את עצמו
• מטרות- בכל ששלב
• ערכים-אמונות, תפיסת עולם
• מוטיבציה-גורמים מניעים
• יחסים חברתיים- קשרים אישיים-interpersonal
• תפקידים חברתיים-social roll

 

מה שמשפיע על מבוגרים זה אירוע או חוויה, אצל מבוגר, חוויה שהוא חווה עשויה לשהפיע ולהכניס שינויים על העצמי שלו.

במהלך החיים יש אירועים שמשמעותיים לאנשים מסוימים ולאנשים אחרים לא- הכל תלוי בפרוש סובייקטיבי- באינטרפרטציה- איזה משמעות מייחסים לאירוע.

יש מספר סוגי אירועים

• אירוע אישי- אידיוסונקרטי- משהו אישי שקורה לי
• אירוע נורמטיבי- משהו שקורה להרבה אנשים- נישואים, לידה וכו'.יש אנשים שמתייחסים לאירועים אלו כאל נקודת צמיחה, ויש כאירוע משבר- זה תלוי בפרוש
• אירוע חברתי כלל דורי- יש אירועים שהם השפעות של הדור כמו השואה, התנתקות,שפל כלכלי וכד', מה שמשפיע על אנשים זה גם חוויות מהסביבה(אסונות טבע וכד')

ישנם 2 כוחות שמתערבים בהשפעה של האירועים: השפעה דדוקטיבית, והשפעה אינדוקטיבית.

השפעה דדוקטיבית-(דידוקציה זה הסקה מהכלל אל הפרט)ההשפעה של האדם אי הדומיננטית, היציבות של האדם היא הקובעת, ככל שהאדם יותר יציב כך האירוע יותר טפל, האדם הוא העיקר ולא האירוע.

השפעה אינדוקטיבית-השפעה מהפרט אל הכלל, האירוע- הפרט משפיע על הכלל- האני.

שני העקרונות הללו עובדים עלינו כמבוגרים, אנו מאזנים את שתי העקרונות, יש פעמים שאנו לא צריכים להשתנות ושי פעמים שאם לא נשנתה ונסתגל אז נתמוטט. כל אדם מאזן במידה שונה.

יש אנשים שהם בעיקר דדוקטיבים- עקשנים ולא מוכנים להשתנות, מצד שני שי אנשים שיש להם השפעה רק אינדוקטיבית- הם מתרגשים מכל דבר וכל הזמן משתנים. שתי ההשפעות חיוניות להסתגלות להתבגרות המבוגר.

 

צעדים לבניה ופיתרון הזהות(שכפול)

תרשים מהדף- לכל אדם יש פוטנציאל- תלוי בגישה- אפשר להחליט מה מהווה בשבילנו משבר ומה לא-אלו שתפוסים את האירוע כמשבר עושים פסק זמן- אחרי הפסק זמן כול לקרות 2 דברים: אם הבעיה נפתרה יש זהות מגובבת, אם לא נפתר- עדין משבר.

יש 3 טיפוסיםL)לא הבנתי את זה)

1. diffuse מפוזרים מאוד 2)נשארים בפסק זמן 3) חיים על חשבון הסביבה.

 

אלו שלא רואים את האירוע כמשבר הם:

או לא רואים את הבעיה- הכחשה , או שבאמת לא היה בעיה, או שכל פעם שיש בעיה עוברים למצב אחר ואז אין בעיה(למשל עוברים עבודה/ מחליפים בן זוג)

 

• פרויד אומר שתפקידו של במוגר זה "לאהוב ולעבוד"
• אריקסון אומר שיש 8 שלבים לאדם ו3 מתוכם זה של המבוגר
• יונג גם הרחיב על השלבים אצל המבוגרים, הוא עיצב את המושג "אינדבדואציה של המבוגר", הוא אומר שמבוגר הופך להיות עם דגש על העצמו, האינדבדואל שלו.
• בשלב הבגרות המקדמת המבוגר הצעיר מנסה לפעול למען מטרות חברה ודוחק את הדחפים מגיל ההתבגרות, ובאמצע החיים, באינדבדואליזציה של המבוגר- אותו אחד שהדחיק את הרצונות שלו פתאום שם עליהם דגש.
• לוינסון- הוא לראשונה חקר לעומק קוצה של גברים, ולא חילק את הבגרות רק ל3 שלבים אלא גם לתתי שלבים, והוא נתן גם את הדעת על המעברים בים השלבים.

אריקסון קרא לשלב הבגרות המוקדמת "אינטימיות מול בדידות"- אדם שלט בנה מערכת זוגית עלול להיות בודד.

אינטימיות:*  צריכה להיות הדדיות של התייחדות בין שני בני הזוג-להתחבר מבלי להרגיש עלבון או פחד, * בן זוג מהמין השני(לא רלוונטי כיום)  *אמון הדדי ושיתוף פעולה,  *מוכנים לפעול יחד לווסת עבודה, הולדה ורגיעה??  * להבטיח לצאצאים התפתחות תקינה.

 

לוינסון נותן בערך כ5 שנים למעבר, במעברים יש קושי גדול- להפרד מהשלב הקודם, תהיות, ניסיון להשתלב בשלב הבא, מתח וכו'.

יש כאל ושמתייחסים למעבר כמשבר ויש כאלו שלא בהכרח, אריקסון רואה את זה כנקודת צמחיה, לא משבר אלא משגר..

(שכפול:)לויסון אומר שמגיל 17 יש בגרות, 17-22 מעבר לבגרות המוקדמת, צריך לדעת שהיום הגילאים שונים, המרחב של השלב גדל, יש כאלו שאומרים שהבגרות המוקדמת עד גיל 25, לוינסון אומר שבשלב הבגרות המוקדמת יש הרבה מתח בגלל שפתאום ניהיה לאדם תפקידים חדשים :

• פרידה מההורים-באופן כלכלי, פיזי, המשימה לא פשוטה כי גם להורים קשה להתנתק,בעידן שלנו זה לא קל כי יש אנשים שמתחתנים בגיל מאוד מאוחר ועד אז הם עם ההורים
• פרידה מקשרים חברתיים-משנים מקום לימודים,מגורים, נפרדים מהחבריות הטובות, החברים מתחתנים ואין יותר עם מי לדבר
•   עיצוב מבנה חיים – משרטטים את חלום חיינו, מה נרצה בעתיד.

 

תתי שלבים של הבגרות המוקדמת:

1. 22-28 כניסה לעולם המבוגרים- בשלב זה מיישמים את התוכניות דלנו לחיים, מתחתנים, עבודה וכד'. לגברים בתקופה הזו יש: *מנטור- דמות משמעותית למימשו מבנה החיים שלהם (רב, מנהל, חבר לעסק...) *אישה- האישה חשובה ג"כ למימוש העכשווי וגם ההפרדות מהאימא.
2. 28-33/5 שלב מעבר גיל ה30' שלב מורכב- הילדים גדלים, העבודה בשיאה, הבעל מפתח את מבנה חייו-מעמיק בקריירה וגם מרחיב את משפחתו, לפעמים יש מתח בין העבודה למשפחה.
3. "התיישבות" 33/5-40 הילדים גדלו, ההורים התבססו, בשלב זה הגבר לא צריך את המנטור

בכל התיאוריה הזו מדובר רק על גברים כי לוינסון חקר רק גברים.

 

 

היום בעידן שלנו אנשים חיים הרבה שנים, יש תזוזה בגיל והצעירים מתחבטים במה לבחור. ניוגרטן מציעה לא ללחוץ, ולתת להם את הזמן.

ניוגרטן מדברת על זה שבבגרות המוקדמת יש משימות: *אינטימיות *הורות * בניית תפקיד בעבדה.

הויגרסט אומר שצריך לבחור בן זוג, ללמוד לחיות עם בן זוג בנישואים, להקים משפחה, לגדל ילדים, להשיג אמצעי קיום, כלכלה.

 

משפחה

המודל של שירז: לא תמיד השעון החברתי / משפחתי מתאים לשעון האישי, גם הפרט וגם המשפחה מתמודדים סביב 3 משימות מרכזיות באורח החיים :

1. אינדבדואליזציה מול תלות הדדית- יש את הצורך לנפרדות ואת הצורך לתלות הדדית(בתוך המשפחה ומחוץ לה) זה משהו שהמשפחה והפרטים מתמודדים אותו. יש זמנים שצריך להתגמש ממה שרגילים. כשיש מתבגרים חייבים לתת להם יותר אידבדואליזציה. המשימה סביב התלות היא גם של הפרט וגם של המשפחה.
2. קרבה מול מרחק-
3. אחיריות עצמית מול אחריות קולקטיבית.

שלבי מעגל החיים (שכפול –שירז)

1. אינטימיות- יצירת קשר זוגי- ליצור זוגיות זו משימה לא פשוטה (זה נמשך תמיד) איזון מול אינטימיות ואוטונומיה.
2. הולדת ילדים וגידולם- להתחבר לילדים ולא ע"ח בן הזוג, צריך לחדש את המלאי הרגשי כל הזמן.
3. גידול הילדים בגיל ביה"ס- החבל צריך להשתחרר קצת.

 

 

 

כשמשפחה חדשה נבנית מקובל ורצוי שיש עוד מטלות ומשימות(גליק וקסלר):

• מבנה הכוח- שהכוח יתחלק בין שני בני הזוג, קורה שאחרי מס' שנים של נישואים יש מאבקי כוח בין בני הזוג , הנושא של חלוקת הכוח זה עבודה!
• אוטונומיה- באיזה מידה המשפה מכבדת  גבולות של אנשים.
• דפוסי תקשורת- התאמת האישיות (אבהי, שולט, ילדי וכד') –איך מבטאים רגשות, איך מקבלים משוב, "היזון חוזר"(מלשון הזנה) מי שנותן מסר כל שהוא(כעס, אהבה)צריך לראות איזה משוב הסביבה נותנת לו. התקשורת צריכה להיות בהירה.
• דפוסי משא ומתן, קבלת החלטות- האם יש משא ומתן, מכבדים דעות דשל אנשים אחרים, יש שותפות.

 

משולש האהבה-חסר לי כאן את כל הנושא, נמחק ליL

 

 

01/12/10

הבדלים בזהות הפסיכולוגית בין נשים לגברים

*גם פיאז'ה וגם פרויד טענו שלנשים יש מוסר חלש יותר, השיפוט המוסרי שלהם חלש יותר בגלל שהמוסר מגיע מהסופר אגו והוא חלש יותר אצלן מאשר אצל גברים.

גיליגן אומרת שזה לא נכון להשוות ולדרג בין הרמה המוסרית של נשים וגברים, היא אומרת שההדגשים של שני המינים הם שונים. השיפוט המוסרי של הנשים- הדגש שלו זה אכפתיות לזולת הן יותר ירגישו את הסבל של האחר,  זה בגלל ההתקשרות שלהם לאחר. הגברים לעומת זאת הדגש המוסרי שלהם זה לכבד את זכויות האדם, הגשמה עצמית, שתי התפיסות משלימות זו את זו(של הגברים והנשים) ויוצרות תפיסה מוסרית שלמה.

*כוח- המקובל לחשוב שלגברים יש יותר כוח, והם גם מקבלים יותר לגיטימציה מהחברה לכוח שלהן, לנשים יש כוח פסיכולוגי גדול יותר, יש להן יכולת לשאת כאב ,יש להן יכולת להתעצם ע"י העצמת האחרים.

*עצמאות- נשים מתייחסות לעצמאות לא כחופש מאחר,לא כשחרור מאחריות אלא העצמאות שלהן זה קבלת החלטות, שליטה על מה שקורה, אצל גברים זה שחרור מאחריות לאחר!

*קבלת החלטות- לנשים קשה יותר לקבל החלטות כי הן לא רוצות לוותר על דברים, הן רוצות תמונה שלמה, הגברים לעומת זאת חותכים עניינים.

*תקשורת-נשים יותר מקשיבות,נותנות משוב חיובי, הן מרבות לשאול שאלות, הן לא נוטות להשתלט על המדבר. גברים כשהם מדברים לא נותנים שישלטו עליהם, הם מדברים ענינית.

נשים נוטות לייצור קשרי קירבה ואינטימיות ותמיכה, הן מחליפות ביניהם רגשות. גברים מדברים על תחומי עשייה,לא אוהבים לדבר על רגשות, לא אוהבים להצטייר כרגישים, חלשים, רכים(נשים).

בצבא לפעמים יש מצבים שמדברים על רגשות,אבל ברגע שחוזרים הביתה זה נעלם.

הרבה פעמים לא מספיק לנשים רק בן זוגם להקשבה ויהיה להם חברה לדיבורים האלו.

בשלב אמצע החיים העניין הזה מתהפך, כשצריך לטפל בהורים האישה היא זו שלוקחת את העניינים לידים, גם כשמתאלמנים הנשים לא ממהרות להתחתן, יש להן את החברה שלהן. הגברים יותר מחפשים קשר חדש זוגי כי אין להם כ"כ חברה. מה שמתהפך זה היכולת של הגבר להיות יותר רגיש,קשוב פתאום הגבר מגלה את הבית.

היום בעידן החדש הגברים יותר משתתפים בבית והנשים יותר יוצאות לעבוד וכד'.

 

הself של האדם נבנה במשך החיים עם אינטראקציה עם הסביבה.בילדות הילד מבין מי הוא ע"י המשפחה הקרובה

בבית ספר נכנסות עוד דמויות לחיים. בגיל ההתבגרות הילד מאוד אכפת לו מה אומרים עליו. המבוגר שומע את ההערות של אחרים אבל הוא בוחר מה לקחת ומה לסנן.

מאוד חשוב הקשרים החברתיים בכל שלב בחיים, חשוב לקבל משוב,מה חושבים עלי מה אומרים עלי...אדם בשל מבחינה חברתית הוא אדם שמוכן לקבל משוב מהסביבה.

 

08/12/10

בגרות אמצעית 40-60

בשלב הזה יש רגישות פסיכולוגית, הרגישות הזו קשורה לשינויים הפיזיולוגיים:המערכת הגופנית משתנה, השרירים הטעבתיים נחלשים,יש יותר צורך בפעילות גופנית, יכולת העבודה יורדת, גמישות שרירי הלב נחלשת, יכולת הנשימה נחלשת,כל 10 שנים מאבדים 8% מאיכות הנשימה.

החושים נחלשים,קודם ראיה ושמיעה, נשים שעיקר הזהות שלהן זה בגוף הן נהיות בבעיה, והן יותר רגישות בירידה הפיזית.

 האינטליגנציה:

 *תפיסה- לתפיסה יש שני מרכיבים *מערכת חושים שקולטים גירויים מהסביבה *אינטרפטציה-הפירוש של הגירויים ,העיבוד של הדברים. עם העלייה בשנים יש חולשה של קליטת הגירויים הסנסומטורים אבל האינטרפטציה גדלה, כיוון שיש חוכמת חיים הפירוש של הגיריים שנקלטים גבוה יותר.

 

אינטליגנציה זורמת(טהורה)-אינטליגנציה שנובעת מהפעולות של המוח, מהמערכת השכלית שלנו ואינטליגנציה מגובשת- אינטליגנציה שנרכשת  ע"י השכלה, ניסיון. לכל אחד מאיתנו יש את שני הסוגים, עם הגיל האינטליגנציה הזורמת נחלשת והמגובשת עולה.

*פתרון בעיות,חשיבה –"שלב הפעולות השכליות הפורמאלי"(פיאז'ה)- מגיל ההתבגרות הגענו לשיא יכולת החשיבה,לפתור בעיות- הגענו לרמה שאנו יכולים להיסק מסקנות, קשר בין סיבה לתוצאה וזה יכול לעזור לנו לפתור בעיות. אלים אומרת  שלמבוגרים יש עוד שלב  אחרי הפעולות השכליות- כמבוגרים אנו לא יכולים רק לפתור בעיות אלא המבוגרים ממצאים בעיות וזה לדעתה שלב יותר מתקדם.

*למידה- לצעירים יותר קל לקלוט חומרים, ככל שיותר מבוגרים יותר קשה ללמוד, הם צריכים יותר שקט, יותר לאט...

*זיכרון-בזיכרון יש שלושה חלקים:*קליטה של מידע-מה מהירות התגובה, הקליטה שלי

*אחסון של מידע-קיטלוג הגירויים שקלטתי במוח , יש אנשים שהחלק הזה נחלש

*שליפה של מידע- שולפים מה שרוצים לזכור.

שלושת התהליכים קשורים זה לזה, הם יוצרים את הזיכרון שלנו.

בבגרות המוקדמת יש קליטה מאוד טובה, אחסון טוב ושליפה טובה.

עם השנים יש חולשה בזיכרון- רמת החושים יורדת, המוטיבציה יורדת וההתחברות הרגשית משתנה- דברים שמשאירים עלינו רושם נזכור טוב יותר.

זיכרון ארוך/קצר- זיכרון ארוך זה זיכרון של מידע שאנחנו לא משתמשים ביום יום וזכרון קצר זה מה שמשתמשים ביום יום.

אצל אנשים מבוגרים הזיכרון הארוך יותר טוב, והזיכרון הקצר פחות טוב כי מה שהם קלטו בעבר זה נקלט בקלות אבל מה שהם "היום" אז הקליטה שלהם כבר לא כ"כ טובה וקשה להם לזכור.

 

אנשים באמצע החיים הם "אבן הראשה" של החברה, הם מחזיקים גם את הצעירים וגם את המבוגרים, הם בעלי כוח השפעה פוליטי, כלכלי, חברתי.

עם זאת אנו שומעים ל משבר גיל ה40.זה לא משבר ששובר את האדם, אבל האדם עובר תהליכים פסיכולוגים ופיסיולוגים שגורמים לו לרגישות יתר.

מדובר על שלב שיש בו יותר רגישות, פגיעות.

"אינדבדואציה של מבוגר"- יונג אומר שעד גיל 40 בערל האנשים תרמו למען החברה, מילאו את הציפיות של החברה, בשלב זה אנשים פתאום מרגישים שינוי בתוכם, יונג דיבר על 3 דברים:

1. דחפים ליבדנטים(ליבדו) שהודחקו בעבר יכולים לצוף
2. התבוננות פנימית-חקר פנימי- פנימתיות- האדם מסתכל על עצמו פנימה- מה עשייתי מה לא..
3. אינדבדואציה- יכול לעשות משהו למען עצמי, הגשמה עצמית.

 

מעבר לאמצע חיים (40-45) בשלב הזה אנשים מעריכים את מה שעשו בבגרות המוקדמת, מה עשו למען הילדים, הבן זוג. יש ערור של ההומאסטזיס- השווי משקל.

אמצע החיים (45-50) יש יותר שאלות, דילמות: 1)נעורים מול זקנה- האם אני כבר לא צעיר,כבר מבוגר? 2) הצלחות מול כישלונות- מה הצלחתי עד היום. 3)גבריות מול נשיות-לכל אחד מאיתנו יש 2 צדדים- פן נשי ופן גברי- בשלב הזה יש השלמה, הגברים מתחילים להפנות תשומת לב לחלקים הרגשיים שלהם. נשים פועלות ע"פ הצד הגברי שלהם- נעשות יותר אסרטיביות, חזקות, בעלות דעה.

לנשים יותר קל השלב הזה. 4)לבד מול ביחד-אצל גברים מחפשים יותר את הביחד והנשים רוצות יותר את הלבד.

מעבר גיל 50 – הגברים יותר בולטים מבחינה אידיאולוגית, הנשים סובלות מנאופאוזה- הפסקת המחזור.

בשל השינויים הפיזיולוגים הללו יש רגישות גבוהה לבריאות,. בשלב זה יש גם התרוקנות הקן- בני הזוג צריכים לחזק את הקשר שלהם.

שלב הצטברות אמצע החיים 50 -60- יש מספר משימות: *הכרה, השלמה עם מגבלות פיסיות ומנטליות. * הכרה עם העובדה שאתה בן תמותה * להכיר ולקבל הצדדים החדשים שבself- (נשים וגברים)

*הערכה מחדש של קשרים עם בן הזוג. *אורינטציה חדה בעבודה וקרירה, כשמתקרבים לזקנה חושבים על זה שיוצאים לפנסיה וכד', יש התייחסות אחרת לעבודה ומפנים זמן גם לבילוים.

 

 

 

שיהי

שיהי משתמשת במושגים שונים, בשלב של אמצע החיים עוברים תהליכים פסיכולוגים:

-תחושה מורטוריום- פסק זמן, התרעגות

-התפכחות החלום

-תחושה של התפרקות וחיפוש אחר אותנטיות- מחפשים משהו שיותר מתאים לי, לא בשביל החברה אלא בשבילי.

- השלמה והסתגלות למצב החדש.

לדעתה של שיהי וגם של אחרים בשלב הזה עד גיל 60 השינויים האלו מאוד חשובים כי אחרת ההזדקנות תהיה מאוד דרסטית, ואם מתמודדים טוב אז יש השלמה וההזדקנות תהיה טובה.

 

אריקסון

הוא אומר שבשלב אמצע החיים יש את ה"פוריות מול קיפאון"-בהתחלה יש יצירתיות בעבודה, במשפחה, בחברה. ואם אין אפשרות לייצר יש קיפאון- אדם שלא יולד ילדים ואל יוצר הוא יהיה בקיפאון וזה לא טוב לעצמי שלו.

 

ניוגרטן

התייחסות שונה לזמן-הסתכלות על הזמן העתיד שנותר.

התפקיד החשוב של דאגה לבני משפחה.

 

הויגהרסט

• בשלב הזה צריך להשיג אחריות אזרחית וחברתית.
• לייצור ולכלכל את המשפחה הפרטית.
• לעזור למתבגרים להיות מבוגרים ומאושרים.
• להתקשר לבן זוג באופן הוליסטי- כשלם.
• לפתח תרבות של שעות פנאי
• לקבל ולהסתגל לשינויים הפיזיולוגיים
• לכבד את ההורים המתבגרים.

 

 

לומרנץ

סיכם את כל התהליכים הפסיכולוגים של אמצע החיים:

• שינויים בפרספקטיבת הזמן-מונחים של הזמן שנותר לחיות.
• מודעות להזדקנות ולמוות.
• הסכלות פנימה
• אינדבדואציה
• עריכת חשבון נפש

 

 

 

15/12/10

הבדלים בין המינים

 

"עקרון ההשלמה"-ינוג

יונג היה הראשון שתיאר ואמר שכל מין צריך את החלק החסר, גבר צריך להשלים דברים נשיים-יותר רגיש וכד' ואישה צריכה להשלים עם דברים גבריים- יותר אסרטיביות,תחרותיות.

תאורית ההצלבה-גוטמן

-גוטמן אומר שבבגרות המוקדמת כשהמטלה המצופה האנשים זה להקים משפחה,ללדת ילדים, לכן ישנה מחויבות מאוד משמעותית והוא קרא לה "מחויבות הורית/ציווי הורי" ולכן שני המינים ממציאים מבחינה ביולוגית וחברתית את כל הפוטנציאל שלהם ועושים את זה במומחיות הכי גדולה- הנשים יולדות ילדים, הגברים מפרנסים

לשני המינים יש שני סגנונות שליטה:*פסיבי  *אקטיבי.-שניהם עוסקים בהבאת ילדים לעולם אבל הסגנון שונה, האישה יותר משלימה ,נותנת, רגישה והיא יותר פסיבית והגבר יותר אקטיבי.

כשהילדים כבר גדולים- בשלב אמצע החיים, כשכבר לא צריך את המומחיות של ההורים אז לפי גוטמן כל מין מרשה לעצמו לבטא את שני הסגנונות ולכל יש כאן הצלבה.

 

אנחנו אדם וחוה- קרון

קרון נשענת על יונג שאומר שיש תת מודע קולקטיבי, יונג אמר שבתוכנו,חוץ מהתת מודע יש משהו קולקטיבי, ששם יש לנו הפנמה של דמויות קדמוניות מתחילת שושלת האנושות-ארכטיפים-אותם דמויות קדמוניות שיש לנו גנים מהם.

בתוך כל אחד מאיתנו יש ארכיטיפים של הגבר שהוא קרא להם אנימוס וארכיטיפים של האישה שהוא קרא להם אנימה. אצל הגבר  האנימה זה החלק הרגשי ואצל האישה החלק הגברי(אנימוס) זה ההגיון.

לקראת אמצע החיים אנחנו מתקרבים להשלמה של אנימה ואנימוס, כאשר הגברים מוכנים לקבל את החלק הנשי- האנימה והנשים מוכנות לקבל את האנימוס ואז קורא "חתונה פנימית" בין היין והיינג.

השלכות מעשיות מהתיאוריה הזו(השלמה עם הנשיות/גבריות)- בשלב אמצע החיים נשים היום יותר משלימות עם הגבריות אבל גברים די פוחדים להשלים עם הנשיות. חן נרדי טיפל בגברים אלימים, חלשים, בעלי חולשה במעמדם והוא מצא שגברים פחות משלימים עם הצד הנשי שלהם, רק בגיל 55 הם מתחילים להשלים, ועד אז הם נלחמים . ניומניזם-גבריות חדשה. הוא הקים קו לגברים.

מחקר אחר שנעשה של שפרה דיור היא בדקה האם באמת יש הפוך תפקידים בשלב אמצע החיים היא לקחה מספר אנשים והשוותה האם יש הבדל או שינויים:* ברמת הפעילות של בני הזוג מבחינת פעילות פנים וחוץ, האם נשים יותר עשו פעולות מחוץ לבית וגברים בתוך הבית.

*מבחינת מצב הרוח- תפיסת עולם .* תפיסת מגדר מיני.

התוצאות:

*נשים עשו יותר שינויים מבחינת הפעילות, הן השקיעו יותר בעבודב בחוץ לעומת גברים בעבודת פנים * הנשים היו יותר אופטימיות מהגברים, הגברים נעשו יותר פסימיים- כבדים. *נשים היו יותר אנדרוגיניות- היו יותר פמיניסטיות והיו מוכנות לפתח תכונות גבריות והגברים המשיכו להיות שבוים במצ'איזם שלהם-בגבריות שלהם.

 

מבחינה משפחתית:

תתי מערכות במשפחה:

מערכת זוגית- מה צריך לעשות כדי שהזוגיות לא תתערר?רבקה נרדי אומרת שיש כמה עקרונות:

• חיים ללא תלות חונקת- בני הזוג צריכים לאפשר זה לזה ליצור מערכות גם מחוץ לזוגיות ולא צריכים להיאבק על מערכת זוגית בלבד, הנשים יותר
• השילוב של הפן הנשי והגברי- שני הצדדים צריכים להשלים עם גילויי הפן הנגדי אצל כל אחד, הגבר צריך להשלים עם הגבריות של אשתו ולהפך
• גמשיות בחלוקת התפקידים- גם תפקידים נעימים וגם פחות נעימים.
• אמון הדדי-כשזוגות צעירים יש ביניהם מאבקי כוח סמויים, בגיל מאוחר יש הרבה יותר אמון .

 

מערכת הורים ומתבגרים- המתבגרים נאבקים לעצמאות, ויש מתח גדול בין ההורים לילד המתבגר

ווליאן אמר שלא פלא שיש הרבה חיכוכים כי גם המתבגרים וגם ההורים נמצאים בשלב לא קל, הם עוברים תהליכים מקבילים, *שניהם עוברים משבר של זהות- מי אני  מה אני רוצה מעצמי,*מיניות- המתבגרים מתחילים את גיבוש הזהות  והמבוגרים גם אצלם חל שינוי בהורמונים. * חזות חיצונית- פצעים, קמטים. * עצמאות- המתבגרים רוצים עצמאות מההורים וההורים ג"כ נמצאים במצב של צורך לעצמאות מהילדים וההורים הזקנים.

מה כדאי לעשות בשלב הזה?

• תקשורת ישירה, ברורה
• לא ללחוץ על המתבגרים, לשמור על גבולות
• לא "לשחק אותה" צעירים
• לחזק את הקשר הבין דורי- עם הסבים והנכדים

 

חסר לי שיעור

 

12/01/11

מהי הזדקנות טובה?

לפי זינגר ורייף: * צריכה להיות אצל הזקן קבלה עצמית וקבלת העבר. * קשר חיובי לפחות עם אדם אחד. * תחושה של אוטונומיה וקבלת החלטות לגביהם. *שליטה בסביבה. * מטרות ברורות בחיים. * תחושה של התפתחות מתמדת.

לפי בלץ: יש 3 תהליכים שאם הזקן עושה אותם זה עוזר לו לתפקד בצורה טובה:

1. סלקטיב- בחירה- שיש לזקן אפשרות לבחור תחומים מועדפים.
2. אופטימיזציה- אותם תחומים שזקן בוחר לעשות הוא עושה אותם בצורה אופטימלית, בצורה הטובה ביותר
3. פיצוי- ההבנה שאני לא יכול לעשות הכל ויש פיצוי על אי היכולת הזו.

 

מיניות אצל קשישים

יש את הסקס,תחושתיות, אהבה , אינטימיות לאו דווקא מינית, איש סוד.

יש דפוסים של זוגיות:

• שויוניים- יש בני זוג שבמשך החיים שמרו על האיזון בין אינטימיות לאוטונומיה, וגם בזקנה הם מכבדים את הביחד ואת הלחוד.
• מטפל-מטופל- יש זוגות שכשהם מזדקנים היחסים ביניהם כמטפל מטופל
• מקבילים- חיים ביחד אבל בלי יחסים ביניהם.

בזקנה משתנה מאזן הכוחות לטובת האישה, קוליק בדקה את המשאבים של הגברים והנשים לפי פרישה ואחרי והיא מצאה שבמידה מסוימת הנשים יותר חזקות, יש פחות אלמנים מאלמנות, הן פחות ממהרות להתחתן..היא בדקה מס' משאבים:

• משאבים כלכליים-היום אין כ"כ הבדל בין גברים לנשים כי גם נשים יוצאת לעבודה
• משאבים בריאותיים- לא רק שהגברים היו יותר חולים, גברים יותר פחדו על הבריאות שלהם, יותר הרגישו עצמם כחולים.
• משאבים פסיכולוגים- הגברים מרגישים יותר תלותיים, הם יותר מצפים לתלות באישה
• חברתי- נשים יותר מחפשות קשר, יותר משתמשות בשירותים הקהילתיים.

 

אלמנות

לילי פינקוס זיהתה דפוסים שונים של אלמנים ואלמנות

-בני זוג שהיו להם יחסים שוויוניים אז הם ממשיכם לחיות בסדר

-בני זוג שהייתה ביניהם הזדהות השלכתית, הם לא הכירו את החלק האוטונומי, וכל אחד השליך על השני את החלקים הרעים שלו, כאשר נפטר בן הזוג, זה שנשאר יש לו רגשות אשם כבדים.

-הזדהות משלימה- זוגות שכל החיים עשו הכול ביחד, לא יכול להיות קיום בלי בן הזוג.

 

פרישה

לקראת גיל 50 אין כ"כ התקדמות, יש אוריינטציה אחרת לעבודה ,יש קיום משותפ של פנאי ועבודה, אם עד גיל 50 בערך גברים ונשים עסוקים מאוד בעבודה, כשמתקרבים לגיל פרישה יש שינוי בחשיבה, פתאום אנשים מחליטים להכליל את תרבות הפנאי לסדר היום שלהם, אנשים בוחרים לעבוד ממניע פנימי. יש הרבה פיטורין לאנשים בני 55 ומעלה.

מה עובר על הפורש?

זה משבר נורמטיבי שכולם עוברים. יש פגיעה בדימוי העצמי. גורם לבדידות,  שינויים ביחסים במשפחה, פתאום הגבר שנמצא המון בבית מציק ומסתובב בין הרגליים, יש ג"כ כל מיני רגשות- כעס, צער,דיכאון. בספרות מצאו טיפוסים שונים של מגיבים לפרישה:

• טיפוס מסתגל טוב לפרישה, אדם שהכין את עצמו לקראת הפרישה, הכין לו פעולות חלופיות.
• טיפוס איש הכורסא – אלו שבקבלים את הפרישה כאילו ב easy זה סוג של הכחשה,פסיבי וכביכול מאושר
• מתגונן- יש כאלו שכ"כ פוחדים מהמפרישה שהם מעמיסים על עצמם יותר מידי ולא נותנים לעצמם זמן לנוח.
• דפוס שלא מסתגל טוב- אנשים הכועסים, אנשי שכ"כ רע להם שהם מרירים כלפי כולם.
• מפנים את הכעס לתוכם פנימה- שונאי עצמם.

 

כל הטיפוסים מלבד הראשון צריך לעזור להם להסתגל.

 

יש שלבים לפרישה:

1. 5 שנים לפני כבר מתחילים לחשוב על זה.
2. שנתיים לפני, הנושא נעשה יותר ראלי ומדיד ויש יותר מחשבה מה יהיה
3. אחרי הפרישה יש בהתחלה יש ירח דבש שבו האדם לא הולך לעבודה ומרגיש ינוח אבל זה לזמן קצר כי אחרי זמן מה מתחיל להיות משעמם
4. החלטה וארגון מחדש של הזמן.
5. התייצבות והסתגלות לסדר יום החדש.

 

הכנה לפרישה

• 5 שנים קודם נותנים הרצאות ברמה הקונטיבית, עדיין לא הרגשית.
• שנתיים קודם עושים קבוצות קטנות יותר, מעלים חששות.
• דינאמיקה קבוצתית
• ייעוץ אישי

 

התחומים שמדברים עליהם בפרישה

• זכויות הפרישה, פנסיה, צוואה
• יחסי משפחה
• תרבות פנאי, סדר יום חדש
• בריאות ,תזונה. ספורט
• דיור