חזרה לכלל החומרים
טיפול בנפגעי אלכוהול/ נחום מיכאלי- שחזורים
שיחזור מבחן באלכוהוליזם - תשס''ט, סמסטר א' מועד א' - 19.2.09
תודה לאהרון אפשטיין חלק א – ענה בהרחבה על אחת משתי השאלות הבאות (כל אחת – עשרים נקודות)- תאר את מאפייני משפחת האלכוהוליסט. מהם הדפוסים במשפחה, בן ובת הזוג. מה האוירה. איך מתנהגים הילדים (הכוונה היא לסוגי תפקידים שהילד נוטל). מה קורה במשפחה (-הבעיות) בעקבות הגמילה.
- מהם שלבי המודעות שצריך לעבור בגמילה, ציין כלים ודרכי התמודדות. – משהו כזה, נדמה לי.
- קבוצה הינה כלי יעיל לטיפול בנפגעי אלכוהול. מהן הסיבות הישירות והעקיפות לבניית קבוצה?
- ציין השפעות חברתיות ישירות ועקיפות לשתיינות. איך משפיעה השתיינות על החברה?
- מהם אפיוני מחלת האלכוהוליזם?
- מהם מעגלי ההכחשה ואיזה כלים יש לשבירת ההכחשה?
- מהו הא”א –AA – ומהם מאפייניו?
- מהן הסיבות לנשירה בשלבים השונים לטיפול, באחריות המטפל והמטופל?
- למדנו על שלבי הגמילה השונים – פרט והסבר.
- מהן התגובות לסיום טיפול.
חלק ג – יש לענות נכון או לא נכון על עשרים (ואחת) ההיגדים הבאים:
- שכרות היא מצב מיידי וזמני בשל שתייה מרובה של אלכוהול – נכון.
- הגירה וקשיי קליטה מגבירים שתיינות – נכון.
- נשים משתכרות יותר מגברים – נכון – (הגוף שלהן מגיב מהר יותר לאלכוהול).
- אלכוהול מכיל מתנול – כוהל מתילי – לא נכון (החומר הפעיל הוא אתנול).
- ילדי אלכוהוליסטים מצויים בסיכון גבוה להפוך לאלכוהוליסטים – נכון
- בפחית בירה יש ריכוז זהה לכוס משקה חריף – לא נכון.
- אלכוהול מגביר פעילות בגוף – לא נכון (הוא מדכא).
- שיכרות סמויה מסוכנת יותר משיכרות גלוייה – נכון.
- הסלמה בשימוש מהווה חלק ממאפייני אלכוהוליזם – נכון.
- יש קבוצות AA לטיפול בבני משפחה של מכורים – נכון
- הספונסר הוא הקו-דפנטדנט – לא נכון. (זה שותף תלות, כגון בני משפחת האלכוהוליסט).
- AA פועלים לפי 12 חודשים – לא נכון.
- אלכוהול מוגז מתפרק יותר מהר בכבד. – אני חושב שנכון, כמו שהוא מתפרק יותר מהר.
- בהתמכרות צריך לשתות יותר כדי לקבל תחושה (יותר) טובה – נכון.
- החוק אוסר על קטינים מתחת לגיל 18 לקנות אלכוהול – לא נכון.
- אלכוהוליסט נגמל מהשתייה ולא מהרצון לשתות - נכון.
- לא נכון – רק לאחר כמות מסוימת.
- האלכוהוליזם זה כרוני פרוגרסיבי וגם ולעיתים גם פטאלי – נכון.
- אלכוהוליסט שנגמל הוא שורד – נכון.
- הקורס היה מעניין ונהניתי ממנו.
מועד ב – 19.6.2008
8 מתוך 12 – שאלות -פתוחות
1) מה ההבדל בין אלכוהוליסט ושתיין ושיכור
2) השפעות ישירות ועקיפות של מידת השתיינות בתרבות/חברתיות
3) השפעות ישירות ועקיפות של הקמת קבוצה
4) מה ייחודיות הAA ומהן מאפייני הAA
5) מה הם רמות המודעות של טיפול באלכוהוליזם
6) מהם מעגלי ההכחשה ומהן דרגי טיפולן
7) מה הם מאפייני מחלת האלכוהוליזם
8) מה הן מישורי ההתמודדות והכלים לטיפול
9) ספר על האישה החבלנית
10) מהן שלבי הגמילה
11) מאפייני משפחת האלכוהוליסט
ואיזה בעיות צצות לאחר הגמילה
נכון או לא נכון:
1) האם אלכוהול שתייה זה מתנול? לא!!!! זה אטול!
2) אסור לקנות אלכוהול מתחת לגיל 18 – לא נכון – אסור למכור לו
3) אחורי כל אלכוהוליסט יש משפחה
4) לילדי אלכוהוליסטים יש סיכויים אפסיים להיות אלכוהוליסט – שקר
5) אשת אלכוהוליסט היא זאת שיש לה רווח משני ומחבלת בטיפול – לא נכון – כי זה ה”אישה החבלנית”
6) אלכוהוליסט נגמל מהשתייה ולא מהרצון לשתות
7) החוק אוסר לנהוג לאחר ששתו – לא נכון – רק לאחר כמות מסוימת
8) האלכוהוליזם זה כרוני
פרוגרסיבי וגם ולעיתים גם פטאלי - נכון
מועד א - אביב 2008
חלק א' – יש לבחור 10 מתוך 14 שאלות ולענות בקצרה -8 נק' לכל שאלה
איזה משקאות אלכוהוליים
יש ומה ייחודי לכל אחד מהם? איזה עוד שימושים
קיימים לאלכוהול?
מהם מאפייני המשפחה של אלכוהוליסט ואיזה
בעיות צצות אחרי גמילה?
קבוצה הינה כלי יעיל לטיפול בנפגעי אלכוהול.
מהן הסיבות הישירות והעקיפות לבניית קבוצה?
השפעות חברתיות ישירות ועקיפות לשתיינות
מהם אפיוני האלכוהוליזם?
שתיין, שיכור, אלכוהוליסט – הגדר והסבר
מהם מעגלי ההכחשה ואיזה כלים יש לשבירת
ההכחשה?
מיהי האישה החבלנית ומה ייחודה?
מהו הא”א – AA – ומהם מאפייניו?
באיזה שטחים עובדים על העלאת מודעות?
מהם הקשיים אחרי הגמילה ואילו דרכי התמודדות
קיימים?
מהי תוכנית מניעת נפילה?
מהן הסיבות לנשירה בשלבים השונים לטיפול,
באחריות המטפל והמטופל?
למדנו על שלבי הגמילה השונים – הכנה לגמילה,
ביצוע, ותוצאות. הסבר
חלק ב' – יש לענות ב”נכון – לא נכון”
על עשרים (ואחת) ההיגדים הבאים:
שכרות מצב מיידי וזמני בשל שתייה מרובה
של אלכוהול
הגירה וקשיי קליטה קשורים בשתיינות
אנשים שמנים משתכרים יותר
נשים משתכרות יותר מגברים
הרפייה משמשת חלק מדרכי התמודדות אחרי
גמילה
החוק בישראל אוסר לנהוג לאחר שתיית אלכוהול
מתנול – כוהל מתילי – הוא החומר הפעיל
באלכוהול
ילדי אלכוהוליסטים מצויים בסיכון נמוך
להפוך לאלכוהוליסטים
אחת הדרכים לאיבחון אלכוהוליסט היא ריח
של אלכוהול מהפה
בפחית בירה יש ריכוז זהה לכוס משקה חריף
אלכוהול מגביר פעילות בגוף
אין גמילה בלי שינוי ואין שינוי בלי גמילה
שיכרות סמויה פחות מסוכנת משיכרות גלוייה
הסלמה בשימוש מהווה חלק ממאפייני אלכוהוליזם
נפגעי אלכוהול הם מי שנמצא ליד וסובל מאלכוהוליסטים
הספונסר הוא הקו-דפנטדנט
AA פועלים לפי 12 חודשים
עימות יעיל בשבירת הכחשה
הקורס היה מעניין ונהניתי ממנו
טיפול בנפגעי אלכוהול/ נחום מיכאלי- שחזור
מועד א - חורף 2008
מועד א - חורף 2008
טיפול קבוצתי - להקיא
את כל הידע
אפיוני משפחת האלכוהוליסט - להקיא את כל
הידע
--
שאלות קצרות
מה הם מעגלי ההכחשה ואיך עוקפים אותם
גורמים לבניית טיפול - מהם
אפיוני המחלה מהם
רמות מודעות מה הם
איפיוני משקאות אלכוהוליים
--
נכון/לא נכון
מטנול זה לא אלכוהול - נכון
אל-אנון זה לבני זוג של.... - נכון
שתייה סמויה יותר מסוכנת משתייה גלויה
- נכון
נשים משתכרות יותר מגברים - ניסוח מטעה
של השאלה - תזהרו! - נכון
שכרות זה זמני - נכון
קבוצות מתיכה הם ל12 חודשים - לא נכון
אסור לקנות מתחת לגיל 18 אלכוהול - לא נכון
- אסור למכור
--
כתוב מה דעתך:
חוק הבארים
שלילת רשיול לאלכוהוליסט
אחריות בשכרות
מועד א 2007
1. אפיוני מחלת האלכוהוליזם
(שימוש יתר בחומרים אלכוהוליים- ביטוייה באיבוד שליטה (בכמות, בעיתוי, בעיסוק) על אלכוהול).
תופעה כרונית- יש הישנות- ברגע שישתה יחזור להיות חולה- ניתן להיגמל אך לעולם לא להבריא.
מחלה מתפתחת- פרוגרסיבית- הולכת ומחמירה עם הזמן.
יש תהליך- לוקח לפחות 5-6 שנים עד שמתמכרים.
ביו- פסיכו- סוציאלית- המחלה מתפתחת מחשיפה לאלכוהול ומנורמות שתייה, יתמכרו נפשית (תלות, קושי בדחיית סיפוקים, קיצוניות, חוסר יצבות) ויתמכרו פיזית.
מתבטאת בחוסר יכולת- לא יכולים לשתות אלכוהול.
מאפשרת טיפול.
יש רגישות מולדת לאלכוהול. האדם בוחר לבצע את התנהגות השתייה.
עפ”י AA זו מחלה.
יש הטוענים שהמחלה גנטית.
2. שתיינות- השפעות ישירות ועקיפות
השפעות ישירות על שתיינות:
1- חוק- פיקוח פורמאלי משפיע על ממדי השתייה.
2- דת- פיקוח חצי פורמאלי- רק על מי שמקבל על עצמו את חוקיה.
3- סובלנות הסביבה- פיקוח לא פורמאלי- לא יהיו שתיינים בחברה שלא תסבול אלכוהול.
השפעות עקיפות על שתיינות:
1- חוסר ביטחון- כלכלי, ביטחוני, מדני- יגרום ליותר שתיינות “זולה”.
2- ריקנות חברתית- אין אידאלים, ערכים במקומות עם כסף השתיינות תהיה “יקרה”.
3- שינויים דמוגרפים- הגירה, עלייה- קבוצות עלייה יהיו עם סטיגמה עליה תצמח שתיינות.
3. סוגי משקאות
1- בירה לבנה 4-5% - עשוי מדגנים שבושלו ותססו.
2- בריזר- משקאות חריפים- 45%- קוקטלים על בסיס רום, וודקה, ליקרים.
3- יין- 10-20% - מענבים בעיקר.
4. שלבי הגמילה
גמילה- מהחומר: הכנה- מסגרת טיפולית שעוזרת לעמוד במחויבות, וכן עיבוד האבל וגיוס כוחות להתמודדות/ לכישלון, סיוע חיצוני ע”י ידע המכין לכאב, תמיכה וגיוס כל מקורות התמיכה, תרגילים בהם מכינים לקראת יום הפסקת השתייה, כתיבת מכתבי פרידה מהאלכוהול, ביצוע- ניקיון טוטלי מכל חומר המכיל אלכוהול, בבת אחת, בלי תחליפים, טקס שיציין את תחילת הגמילה, אמונה בכוחות וביכולות של האדם לעיתים נוצרת מכורח המציאות. תוצאות- תסמונת גמילה נפשית ופיזית, D.T.
שינוי- במודעות מי אני, בתפיסה ביחס לעצמי ואחרים, בדרכי ההתנהגות.
5. מעגלי ההכחשה האלכוהוליסטים
ככל שההכחשה עולה המודעות קטנה ולהיפך.
לפני הטיפול: אין לי בעיה כשארצה אפסיק
מגיעים לטיפול: אני לא כזה/ אל תקרה לי אלכוהוליסט לא הזקתי
6. מישורי המודעות
4 מישורים בהם יש לפתח מודעות לנגמל: 1- זו מחלה והאלכוהול יוצר חוסר אונים ואסור לגעת בו כלל. 2- המחלה הינה כרונית שמתמודדים עימה כל יום. 3- אחריות המטופל המפרש אירועים כאירועי לחץ וע”מ להתמודד עימם משתמש באלכוהול. 4- נזקי נגרמים למכור ולסביבה שלו.
ב”ה
7. מישור ההתמודדות
אין לאן להתקדם לכן חשוב לחזק את ההתמודדות ע”מ לא לסגת.
אירוע- חוסר אונים- שתייה
ניתן להשפיע ב: שתייה עצמה- לקבוע גבולות. באירוע- להגדיל את הבחירה ויכולת השליטה. באירוע שגורם לחוסר אונים- ללמד לשלוט באירועים קשים. בחוסר האונים- לעזור להבין שזה מצב נורמאלי. בחוסר האונים הגורם לשתייה- להבין שיש חלופות.
- נפגוש התמודדות ברמה האישית- האם להחזיק אלכוהול? לאכול אוכל שמכיל אלכוהול?. ברמה חברתית- להתמודד עם התדמית ועם מצבי לחץ.
- הדברים שעוזרים להתמודד הם: ניסיון/ זמן- מגייס אמצעים ומגייס ביטחון, מיומנות- היכולת להבין דברים אחרת מעבר לעצמו ולשתייה, פרקטיקה- דרכי התמודדות בעת לחץ, אמצעים חיצוניים- כלים טיפוליים וכיו”ב.
לעיתים המטופל יחוש
שאננות אודות ההתמודדות. זה מאפשר מחשבות
בראש ביחס לחזרה לשתות- ויכול לאפשר נפילה/
מעידה. לכן יש לזהות נקודות קשות, למלא מצברים
ולהישמר.
8. הקבוצה- השפעות ישירות ועקיפות
השפעות ישירות:
1- שייכות- כל המטופלים מכורים.
2- ניסיון העבר- המכורים לשעבר מבינים מה שמטפל לעולם לא יצליח להבין.
3- התמודדות לעתיד- טיפים, עצות, רעיונות וכו' מתוך חווית העבר של המכורים.
4- לחץ חברתי- להשפיע להפסיק לשתות,, להתחיל לעבוד וכו'.
השפעות עקיפות:
1- שיפור התנהגות- יש ציפייה להתנהגות נאותה בקבוצה, יעזרו לביישנים לדבר ולדברנים לעשות סדר בדיבור.
2- שיפור ערכים- בניית מיומנות של עזרה לאחר ונתינת מקום, הקשבה, אחריות, ביצוע משימות- בניית עולם ערכי.
3- בילוי בחברת “לא שותים”
4- חסכון- טכני ולוגיסטי
החיסרון- החשיפה.
9. תגובות לסיום טיפול
הכחשה- ממשיכים לדבר על המשך הטיפול ולא מקבלים את סיומו, האשמה- “אתה מפקיר אותי”, פרובוקציה- יחזרו לשתות, הקטנת ערך הטיפול, התפטרות- לא מגיעים לפגישות אחרונות, השלמה, רווחה- חיכו לכל בכיליון עניים, ממשיכים- לא נפרדים ויישארו כעוזרים וכו'.
5 הראשונות הן התנגדויות קלאסיות והשאר הן התנגדויות חיוביות.
10. מיהי “אשת אלכוהוליסט”
הזיווג צפוי- רבות בעלות רקע של אלכוהול במשפחה/ אבא אלכוהוליסט- התחתנה עם אלכוהוליסט מתוך הזדהות עם אימה והתפקיד שמילאה בבית- תקבל על כך גם חיזוקים. שלוש אפיונים: אישה דומיננטית שולטת בבית כי הבעל שתיין ולא יעיל, מטפלת, מוכה וכנועה. כך תחנך גם את ביתה.
11. הסיבות השכיחות לנשירה מטיפול
סיבות הנובעות מהמטפל/ מערכת:
סחבת- למכורים קשה לדחות סיפוקים, חוסר התאמה- קשיי שפה וכו', קשר אישי לקוי- אין כימיה, מטופל לא אהוב, אי עמידה בחוזה טיפולי, דריכה במקום- הטיפול לא מפסיק למרות שהגיע העת, סדרי עדיפויות של המכור משתנים, המטופל מצא מסגרת אחרת- אם הטיפול לא הסתיים כראוי למטופל תהיה חוויה קשה.
סיבות הנובעות מהמטופל:
ב”ה
חוסר בשלות לטיפול, רווח משני- לא באמת רוצים בטיפול אלא בהטבות וכו', שאננות- אחרי טיפול יש תחושה שלא צריך יותר כלום, אכזבה- מהנפילה, דריכה במקום- הטיפול לא מפסיק למרות שהגיע העת, סדרי עדיפויות של המכור משתנים, המטופל מצא מסגרת אחרת- אם הטיפול לא הסתיים כראוי למטופל תהיה חוויה קשה.
12. מאפייני האלכוהוליסט
אדם המפתח תלות באלכוהול מגלה חוסר יכולת שליטה על החומר.
גבר, בממוצע בן 38, נשוי, יליד ישראל/ אירופה, השכלה תיכונית, מעמד הבנים.
הרבה פעמים- ילדי אלכוהוליסטים, מי שאלכוהול עשה לו טוב.
מאבד שליטה, יש הסלמה בשימוש באלכוהול, שותה לבד, מבצע התנהגויות חריגות, בעל נזקים נפשיים/ גופנייים.
13. ההבדל בין שתיין, אלכוהוליסט ושיכור
שתיינות- נורמה מקובלת בחברה מסוימת ביחס לשתיית אלכוהול.
שכרות- מצב בו קיים שיבוש מיידי וזמני בתפקוד עקב שתיית אלכוהול.
אלכוהוליזם- מחלה הנגרמת משימוש יתר בחומרים אלכוהוליים ומתבטאת באיבוד שליטה על אלכוהול.
14. סיבות לסיום טיפול
אנשים מגיעים לשיא- אם לא נסיים הם ינשרו.
למנוע הוספטליזיה- תלות במערכת הטיפולית- לא להעיז לצאת לחיים- תלות מאפיינת מכורים.
יש אופציות אחרות- קבוצות בוגרים וכו'
- נסיים טיפול כאשר נדע שאדם עבר תקופה של לפחות שנה ללא שתייה, רכש כלים, הוא עסוק, חידש קשרים חברתיים ויש לו מערכת תמיכה חברתית.
15. אפיוני משפחת האלכוהוליסט
האלכוהול הינו הדמות הדומיננטית במשפחה ועפ”י האלכוהול מתנהל הכל.
בעלי חוסר ביטחון- הבית מתנהל עפ”י הבקבוק, “האישה הממתינה”. הפחד- מקורבנות לאגרסיביות. בושה. חוסר אמון- בשל הבטחות שלא מתמלאות, אווירה של שקרים שנוצרת סביב ההסתרה. רגשות אשם- אני גרמתי למכור להיות כזה.
יגרום למשפחה לנסות להכחיש את הבעיה, להמעיט בערכה, יפרק את המשפחה, יגרום לחפש עזרהולהתארגן מחדש למרות הבעיות, יגרום לבעיות כספיות, תאונות, מחלות, התנהגות אלימה.
לכ”א במשפחה יש חלק בהידרדרות ושיקום האלכוהוליסט- הם הופכים להיות “מכורים” לבעיות של המכור ומכיוון שהם שותפי תלות עליהם לעבור גם טיפול ע”מ שיכולו לעזור ולהסתגל לשינוי.
אשת המכור- מזדהה עם תפקידים מבית הוריה ולוקחת על עצמה תפקידים סביב בעלה- שליטה, טיפול, כניעות. כך תחנך גם את ביתה.
הילדים- קורבנות- אין להם לאן לברוח, סובלים מהתנהגות אלימה, מזניחה ומשפילה יסבלו מאווירה מתוחה, יעצרו בתוכם עוצמות מ”הסוד” ולכן ישתמשו בהרבה מנגנוני הגנה, יתקשו בפתרון בעיות והתמודדות עם מצבי לחץ, יחפשו פתרונות מיידיים ובניהם אלכוהול- בסיכון יתר לחיקוי האב. יש ילדים שיולדו עם “תסמונת האלכוהול העוברית” בגלל אם מכורה בהריון.
5 תפקידים לילד למכור: השעיר לעזאזל, הילד האבוד, הבדחן, קמע המשפחתי.
16. התמודדות המשפחה לאחר גמילה
יש פנטזיה שלאחר הגמילה הכל יהיה מושלם אך למעשה חל שיבוש באיזון המשפחתי. הדבר יוצר משבר. לכל אחד יש תפקיד בבית וברגע שהמכור גמל הוא רוצה תפקיד חדש- זה יוצר מריבות וחלוקת התפקידים החדשה מאוד קשה- לכל אחד קשה להיפרד מהתפקיד הישן- גם התפקיד מול המכור (מטפלים, כנועים וכו').
עד עכשיו האלכוהול היה “פח הזבל” של הבעיות, לאחר הגמילה יש התפקחות ולא ניתן להאשים יותר את האלכוהול.
ב”ה
המשפחה זקוקה גם היא לטיפול מכיוון שהם יתקשו לשחרר את האלכוהוליסט תפקידיו ומהתפקידים שהם מילאו עד כה. הם חייבים לקבל הסבר ולהבין ולתמוך במכור.
17. קבוצת AA ועקרונותיה העיקריים
לא תוכנית טיפול אלא דרך חיים. עקרונות:
רוחניות- מבוססת על אמונה בכוח עליון.
12 צעדים- מובילים את האדם מהכרה בסיסית במחלה, הכרה בצורך העזרה מאחרים, עריכת חשבון נפש, הבנה במי פגעתי, התנצלות עד להיטהרות.
ספונסר- אדם העובר כברת דרך בקבוצה הופך למדריך המאמן מישהו חדש- הופך להיות ספונסר אם מישהו ביקש את הדרכתו.
דרך העבודה- מקימים לעצמם קבוצה והמנחה הינו חבר מהקבוצה- בתורנות. הקבוצה מתחילה בטקס: הקראת תקנון, דקה דומיה, סבב שמות בו כל אחד אומר שהינו אלכוהוליסט ואח”כ קובעים את נושא היום- כולם מתחלקים בנסיונת דומים, אין מומחה ואין מייעץ. בסיום אומרים את תפילת השלווה.
12 מסורות של דרכי התנהגות- אין תרומות, אין אף גורם מייצג וכו'.
כיום יש קבוצות AA של ילדים/ בני זוג ומתמכרים מכל מני סוגים.
שאלות הפתוחות – עם התשובות:
1) מה ההבדל בין אלכוהוליסט ושתיין ושיכור? אלכוהוליסט = אדם המפתח תלות באלכוהול ומגלה חוסר יכולת שליטה על החומר. שתיין (שתיינים) = אוהבים לשתות, שותים הרבה ויש להם מידה רבה של שליטה - עלולים להפוך למכורים. שיכור (שכרות) = מצב בו קיים שיבוש מיידי וזמני בתפקוד עקב שתיית אלכוהול. ההבדל בין שתיין לאכולהוליסט היא התמכרות- חוסר השליטה על הצריכה. התמכרות- מצב בו צריך יותר חומר כדי לקבל הרגשה דומה. אין יציבות והמצב כל הזמן בהחרפה והתדרדרות עד לאיבוד שליטה. הגדרות יותר מדוייקות של התופעות עצמן: שתיינות- נורמה מקובלת בחברה מסוימת ביחס לשתיית אלכוהול. שכרות- מצב בו קיים שיבוש מיידי וזמני בתפקוד עקב שתיית אלכוהול. אלכוהוליזם- מחלה הנגרמת משימוש יתר בחומרים אלכוהוליים ומתבטאת באיבוד שליטה על אלכוהול2) מהן ההשפעות הישירות והעקיפות של מידת השתיינות בתרבות/חברתיות? השפעות ישירות: *חוק - פיקוח פורמאלי, חוק הוא משמעותי רק אם הוא נחקק לפני התהוות הבעיה. ברגע שהבעיה קיימת, זה לא מצליח לשנות את הנורמות. דוגמה מצוינת לכך היא חוק היובש בארה”ב שהיה כישלון גדול ורק פיתח את המאפיה, השוק השחור והאלימות. הדרך היחידה להשתמש בחוק היא באחת מכמה דרכים:
- כאשר הוא מופיע לפני התהוות הבעיה.
- כאשר משתמשים ברמת אכיפה וענישה מאוד חזקה.
- כאשר
התופעה קיימת, לחוקים יש משמעות כאשר הוא
ברמה של הגבלות (למשל: לא למנוע מכירה אלא
להגביל גיל ומקום למשל). ההגבלה משנה את
התפיסה הכללית לגבי המוצר.
*סובלנות - פיקוח לא פורמאלי, מסתבר שזה מה שהכי משמעותי. החברה מפקחת באופן טבעי ומקיאה את מי שאנחנו לא רוצים ובסופו של דבר זה מה שהכי משפיע. אין ספק שמי שחי בחברה שמתייחסת בעין לא טובה למי ששותה יהיו בה פחות שתיינים.
השפעות עקיפות: *חוסר ביטחון - שתיינות תהיה הרבה יותר בחברה שנמצאת בחוסר ביטחון (כלכלי ← יותר פיטורים / אבטלה ← יותר שתייה, חוסר ביטחון קיומי). ככל שהחברה יותר נחשלת, יותר חסרת תקווה, כך נמצא יותר רמת שתייה.
*ריקנות חברתית - אנשים שיש להם כבר את הכל, אבל אין להם אידיאלים, אין להם כבר מה לעשות, הערך שלהם זה כסף, הנאה ריגושית, מחפשים אקשן. בד”כ יש הרבה ריקנות בקצוות של החברה, כך גם בשתיינות התופעה נפוצה בשולי החברה, הנמוכה והעשירה.
*שינויים דמוגרפיים - תמיד מהווים בסיס לבעיה של שתיית אלכוהול, קבוצות מהגרים סובלות משתייה בגלל הקשיים האמיתיים שלהם. הרבה מאוד פעמים המהגרים הופכים להיות אוכלוסיה מאוד בעייתית והרבה פעמים השתייה היא המפלט שלהם. אנו רואים את זה בארץ בצורה ברורה. בקרב אנשים שעברו משבר עליה, משנות ה-50 ועד העליות האחרונות, יש תופעה קשה של שתייה. (אתיופים, עלים מרוסיה).
3) מהן ההשפעות הישירות והעקיפות של הקמת קבוצה? השפעות ישירות: *שייכות - רוב האלכוהוליסטים שמגיעים לטיפול הם מאוד בודדים, אנו כבני אדם זקוקים לקבוצת השתייכות. כאשר הנגמל מגיע לקבוצה שבה כולם אומנם סובלים מאותה בעיה אך שם הוא יכול לומר את מה שהוא רוצה, ההרגשה שלו היא שהוא בבית. ההתבוננות הכי טובה על קבוצה היא לא כשהמנחה נמצא אלא כאשר הוא יוצא. השייכות חשובה מאוד! בקבוצת AA מה שחשוב הוא שבכל מקום בעולם הנגמל לא לבד. בכל מקום בעולם כמעט יש קבוצת AA בה הנגמל יתקבל בברכה.
*עבר משותף, ניסיון העבר - המטפל לעולם לא יצליח להבין בדיוק על מה הם מדברים. הניסיון של העבר יוצר תחושה שכולם מבינים על מה אתה מדבר. הרבה יותר קל להעלות דברים כמו התאבדות בקבוצה מאשר בטיפול פרטני. בשיחה פרטנית לוקח המון זמן עד שאתה מצליח לדלות מהמטופל פרטים אינטימיים, אך בקבוצה זה קל יותר. מספיק שאחד מספר על מחשבות האובדן שהיו לו וזה מדביק את כל האחרים והם נפתחים. יותר קל להתמודד עם העבר כשאתה בקבוצה ולא לבד.
*התמודדות משותפת - המומחים הגדולים ביותר להתמודדות הם חברי הקבוצה. טיפים יצירתיים, רעיונות. אם מישהו בא לקבוצה עם בעיה מסוימת, תמיד יהיה מי שייתן לו טיפ או עצה, לא מתוך מה שהם למדו אלא מתוך ניסיונם. אין כמעט מצב שמישהו מחברי הקבוצה לא היה בו. זה אחר כך הופך לעזרה הדדית, ואם יש לך קושי תמיד יהיה מי שיעמוד לצדך.
*לחץ חברתי - בד”כ אנו תופסים את הלחץ החברתי כשלילי. זה לא נכון. זה לגיטימי ומקובל. בקבוצה מספיק שיהיה רוב שלא שותה כדי שזה ישפיע על המיעוט ששותה. אם יש מישהו חלש צריך לעזור לו שלא ידרדר. המיעוט מאט את הקצב של הקבוצה להתקדם ואז יש לחץ גדול של רוב הקבוצה ואז או שהמיעוט יעזוב או שימשכו אותם קדימה ויושיטו להם יד.
רווחים משניים: *שיפור התנהגות - זה לא צורך של כולם אך זה צורך של הרוב. זהו כלי מצוין לשפר את המיומנויות הבסיסיות של תפקוד נורמטיבי של המשתתפים. למשל: דיוק. לאלכוהוליסטים אין זמנים, אבל - לקבוצה חייבים להגיע בזמן. בקבוצה הרבה יותר קל לשפר את ההופעה החיצונית, דורשים מהמשתתפים להתגלח, להסתרק וכו'. בקבוצה משפרים את היכולת לדבר, לשתוק, להביע דעה וכו'.
*שיפור ערכים - אחת הבעיות הקשות של אלכוהוליסטים זה להקשיב, להתפנות לאחרים. הם עסוקים מאוד בעצמם, אגוצנטריים. בהתחלה קשה להם מאוד להקשיב ולהתפנות לאנשים אחרים. בקבוצה נוצרת מיומנות של לשים את הצרות שלי בצד ולהקשיב לאחר. מה שעומד מאחורי הערכים זה אחריות. אלו ערכים שלא כ”כ קיימים ברמה הפרטנית, אך חזקים מאוד בקבוצה.
*הקבוצה מאפשרת בילוי בחברת אנשים שלא שותים - יש אנשים שבאים לקבוצה לא בתור טיפול אלא כאילו באו למועדון והם מעבירים ערב בלי לשתות. הם באים לפני הזמן, מסדרים את השולחנות, מכינים קפה. אחרי הקבוצה הם נשארים עם האחרים, מסדרים, מארגנים... הם תופסים את הקבוצה בתור ערב בילוי ללא שתייה.
*חיסכון - לא רק כספי, גם טכני/לוגיסטי. למשל: כל מטופל שמגיע למרכז ממליצים לו לשמוע הרצאה של רופא או עו”ד. זה לא חסכוני להביא כל פעם רופא לכל מטופל אלא עדיף שהרופא ירצה לכולם יחד בפורום הקבוצתי.
4) מה ייחודיות הAA ומהן מאפייני הAA? * דרך חיים- לא מדובר בטיפול אלא בדרך חיים, אנו כאנשי טיפול בונים תוכנית טיפולית. כאן זה לא כך. מרגע שאלכוהוליסט נכנס ל-AA אין התחלה וסוף אלא זו דרך החיים שלו.
*רוחניות- במערכת הטיפולית אנו עוסקים בחלק הפסיכולוגי, פיזיולוגי. ה-AA עוסק באלמנט נוסף: אלוהים, כמו שכל אחד מבין אותו. 12 הצעדים של AA הם תולדה של משהו מהנצרות. ב-AA יש אמונה שיש כוח עליון מעלינו שעוזר לנו וממנו אנו שואבים כוח. יש להם משהו שהם יכולים להתפלל אליו. זה עוד רובד מסוים של תפיסת עולם. *12 הצעדים- התוכנית מבוססת על 12 הצעדים, שאמורים ללכת לפיהם. המגמה היא להוביל את האדם מהכרה בסיסית בבעיה שלו דרך תהליך היטהרות. הצעדים הראשונים כוללים הכרה טוטאלית במחלה, הכרת בעובדה שאתה חולה ושאתה צריך להתחלק עם מישהו אחר ושאתה לא יכול לבד. הצעד החמישי ומעלה כוללים חשבון נפש שאדם עושה לגבי המגרעות והחסרונות שלו. חלק מהתוכנית היא שצריך לבקש סליחה ממי שפגעת בו. בצעד האחרון מטרתך היא להביא את הבשורה לאנשים אחרים.
*ספונסר- אדם בוגר, חבר AA ותיק, אדם שעבר כבר דרך בתוכנית הופך להיות מאמן/מדריך. לכל אדם שמגיע ל-AA יש ספונסר - אדם שמדריך אותו והוא יכול להתקשר אליו בכל שעות היממה. ספונסר הופך לכזה כאשר ניגש אליו מישהו מהקבוצה ומבקש ממנו להיות הספונסר שלו.
*סמלים וטקסים- פעם בשנה נותנים כפתור קטן, מחלקים תעודות, החדרים מלאים בשלטים עם כל מיני אמירות נחמדות. כל מיני מסרים שעוברים.
*12 המסורות- אלה כללי ההתנהגות בקבוצה, אמות מידה שמנחות אותן. מבדילות אותם מקבוצות אחרות. אלו הדברים (נראה לי שזוהי יחדויות הקבוצה על פני קבוצות אחרות)- אלו דברים כמו מימון עצמי על מנת לא להיות תלוי באחר. האמונה בסמכות עליונה. חוסר התערבות במחלוקות חיצוניות (שלא בנושאים של הקבוצה). אנונימיות של המשתתפים, וכו...
איך זה עובד? הקבוצה מתנהלת ע”י מנחה בתורנות. כל קבוצה קובעת מי האדם שמתאים להנחיה, בד”כ הקבוצה מחליטה על אדם שלא שתה חצי שנה ועבר מספר צעדים. המנחה של הקבוצה הוא אחד שרק מכוון את התנועה, כותב את סדר הדוברים, וקובע את הנושאים לפגישה. הוא לא איש מקצוע שמכוון את השיחה. הוא יכול להחליט על מה מדברים היום ונותן רשות למשתתפים לדבר. כל קבוצה מתחילה בקטע שמקריאים. אח”כ דקה דומיה. אח”כ יש סבב: “קוראים לי __ ואני אלכוהוליסט” (רק שם פרטי) והתשובה רק בארץ : “שלום __, אוהבים אותך”. לאחר מכן כל אחד מספר איך היה לו היום. אח”כ קובעים נושא, למשל: היום נדבר על הצעד השני. כמעט תמיד עוסקים גם בשאלה איך הגעתי ל-AA. אף אחד שם לא מומחה. כל אחד בתורו מדבר על החוויה שלו בנוגע לנושא המדובר, אף אחד לא נותן עצות. מתחילים ומסיימים בזמן. כשמסיימים אומרים את תפילת השלווה בשילוב ידיים.
5) מה הם רמות המודעות של טיפול באלכוהוליזם? יש ארבעה נושאים שאנו מנסים לפתח אצל אלכוהוליסט שאם הוא יהיה מודע להם זה ייתן לו כלים להתמודדות : *מחלה - עצם העובדה שמה שיש להם זו מחלה ולא איזה כשל זמני. זה מאוד קשה לקבל את זה. כי המשמעות של מחלה זה סוג של נכות, חולשה, מגבלה. ואנו לא רוצים להיות מקוטלגים כנכים כי זה אומר שכולם מסוגלים לעשות משהו שאני לא יכול לעשות. מי שלא מקבל את העובדה שהוא חולה יהיה לו מאוד קשה להתקדם. למשל ב-AA, השלב הראשון הוא להודות בכך שהוא חולה והוא עומד חסר אונים מול האלכוהול. ומי שלא יכול להודות בכך לא יכול לעבור את השלב הראשון ובעצם אין לו שום סיכוי להיגמל. חשוב שזה יהיה מול עצמו.
*כרוניות - המחלה היא לכל החיים. זה לא משהו שאחרי הטיפול אתה תבריא. ולכן אומרים בקבוצות התמיכה, אל תעשה עבור כל החיים אלא רק להיום. אתה לא צריך לחשוב היום שכל החיים לא תשתה, אלא אתה מתמודד מיום ליום.
*אחריות - מסתבר שאחד הדברים הכי שכיחים אצל אלכוהוליסטים זה התירוצים. לכל דבר יש תירוץ. אם ננסה לשאול את האלכוהוליסט למה אתה שותה, סיבת השתייה תהיה תמיד בסגנון של : זה לא אני, זה אשתי, זה האוברדרפט. התפיסה הבסיסית של המטופל היא שהשתייה היא תוצאה של האירוע. מובן שזה לא קשור, אם נסדר לו את החיים רק יהיה לו יותר קל לשתות. כל אלכוהוליסט שמאמין שהשתייה שלו היא רק בגלל אחרים לעולם לא יפסיק לשתות כי תמיד יש סיבות לשתות. אירוע הוא דבר נורמאלי אנושי, אך כשהוא לא נורמאלי אנו נכנסים למצב של חוסר אונים. וברגע שאתה נכנס לאירוע אתה נכנס למצב של אין אונים ואז אתה שותה. כלומר השאלה היא לא למה אתה שותה, אלא בשביל מה? והתשובה היא: בשביל להירגע וכד'. בשביל להתמודד עם חוסר האונים. מודעות זהו תהליך מאוד איטי שיש בו גם נסיגות. אבל לאט מתחילים לקחת אחריות. אני מתחיל להבין שכשאני שותה זה בגלל הבחירה האישית שלי לשתות.
- *נזקים
- אחת הבעיות אצל אלכוהוליסטים, כאנשים
מאוד אגוצנטריים, חלק מתהליך המודעות הוא
גם להפנים שבשתייה שלך גרמת נזק לאחרים.
- 6)
מהם מעגלי ההכחשה ומהן דרכי טיפולן?
- הכחשה
= “מנגנון הגנה המאפשר לתוכן לא מודע
לעלות למודע, בתנאי שהוא מלווה בטענה המציינת
שהתוכן אינו נכון”.
- כשהכחשה
הופכת למשהו פתולוגי יש לנו בעיה. הבעיה
אצל אלכוהוליסטים היא שהם לוקחים את ההכחשה
כמה צעדים קדימה. הכחשה אצל אלכוהוליסטים
באה לידי ביטוי במעגלים. זה לא משהו ישר
אלא זה תהליך. ככל שרמת המודעות גבוהה כך
ההכחשה יורדת וההפך.
- מעגל
ההכחשה הראשון- “אין לי בעיה”. בני
משפחה והחברים בעבודה אומרים לו שיש לו
בעיית שתייה, אך הוא לא מקבל את זה. אם האדם
מפעיל הכחשה כזו קשה מאוד לעזור לו. אך הכחשה
כזאת לא יכולה להימשך זמן רב, כי האירועים
מתחילים להיות תכופים יותר ויותר ואז הוא
כבר לא יכול לומר שאין בעיה, אז הוא בא ומודה.
- מעגל
ההכחשה השני- אכן, יש בעיה, אך כשארצה
אפסיק. אני עדיין שולט בעניינים. גם מצב
כזה לא יכול להימשך הרבה זמן ובד”כ בשלב
הזה האדם מגיע לטיפול. בכך בעצם הוא שבר
שני סוגים של הכחשות: הוא מודה שיש לו בעיה
והוא מודה שהוא לא יכול לבד.
- מעגל
ההכחשה השלישי- “אני לא כזה”. “אני
לא כמו כולם” אני לא אלכוהוליסט. אני
לא אשב בקבוצה של אלכוהוליסטים כי אני לא
כזה. אומנם הוא צריך עזרה אבל לא מוכן להגדיר
את עצמו כמו כל שאר המטופלים שבאו לבקש
עזרה.
- מעגל
ההכחשה הרביעי- “זה לא לכל החיים”.
המחלה תיפסק ואוכל לחזור לשתות בצורה “טובה”.
- מעגל
ההכחשה החמישי- “לא הזקתי”. זאת בעייה
שלי בלבד ולא גרמתי נזק לאחר.
- עובדות ולא תחושות- אסור לדבר רק על תחושות אלא צריך להביא עובדות.
- אחד מול כולם - אסור לאפשר קואליציה של המכור עם אנשים אחרים. כולם שותפים לעימות.
- תוכחה באהבה - המטרה של העימות זה לא לדפוק את המכור, לנקום בו, אלא לעזור לו. ולכן, גם את הדברים הקשים ביותר שאומרים לו אפשר לומר עם הרבה אמפטי
7) מה הם מאפייני מחלת האלכוהוליזם? *מחלה שיש בה הישנות- תופעה כרונית - מי שהתחיל לשתות והפסיק לשתות, הוא עכשיו בסדר. אבל הוא בסיכון גבוה שזה יקרה לו שוב, וזה בדרך כלל אכן קורה וכך יש לו up and down כל החיים. *מחלה שיש בה תהליך - תהליך ההתמכרות הולך לאורך זמן ומשתנה בהתאם לחומר. באלכוהול זה לוקח הרבה יותר זמן. תהליך ההתמכרות הוא בממוצע 5-8 שנים. *מחלה מתפתחת (פרוגרסיבית) - זו תחלואה שהופכת להיות חמורה יותר ויותר עם הזמן. מסתבר שכ-30 אחוז מהאנשים שמגיעים לטיפול היו כבר בטיפול. *מחלה חשוכת מרפא - אי אפשר להירפא, אך אפשר להיגמל. מכור שנגמל אינו אדם בריא, הוא אדם שורד. *מחלה ביו-פסיכו-סוציאלית: הסוציולוגי - הוא מאפשר את החשיפה לאלכוהול. ברור שאדם שלא שתה אף פעם לא יהיה אלכוהוליסט. החלק החברתי תורם רק את האווירה התורמת לפיתוח המחלה. הפסיכולוגי - רק 20% יפתחו התמכרות נפשית כעבור פרק זמן משמעותי. הם ירגישו שהם לא מסוגלים לתפקד ללא שתיית האלכוהול. זה ממלא להם צורך ונותן תחושה טובה. התיאוריה הפרוידיאנית מדברת על קיבעון אורלי. מי שיש לו קיבעון בשלב זה הדבר עלול לידי ביטוי בשתייה, שנעשית דרך הפה, והיא גם מבטאת תלות מאוד גדולה. תיאוריה זו מדברת על הרס עצמי. תיאורית הלמידה אומרת כי השתיין מתאפיין באישיות אינפנטילית : שכוללת תלות, קושי בדחיית סיפוקים, קיצוניות - עושים את הכל עד הסוף, חוסר יציבות - הילד יכול להיות מאוד קשור לצעצוע במשך שלושה ימים ואח”כ לזרוק אותו. על פי תיאורית הלמידה, כאשר הם התחילו לשתות היה להם קושי אדיר ואז הם התחילו לשתות וזה היה להם טוב, פתר להם את כל הבעיות. ומאחר ויש להם אישיות אינפנטילית המתאפיינת בתלות, הם קלטו שיש להם פיתרון פז לכל הבעיות, וכך כשצצה בעיה, הם רצו לאלכוהול. בהמשך, הם כבר לא חיכו לבעיה אלא מיד שתו כדי שלא תיווצר בעיה. פיזיולוגי - 20% מהמכורים נפשית יתמכרו גם פיזית. ברגע שמתפתחת התמכרות פיזית האלכוהול נכנס לתוך חילוף החומרים בגוף ואז הגוף אינו יכול להתנהל בלי אלכוהול.
- 4% מהשתיינים
יהיו מכורים גופנית. איננו יודעים האם זוהי
מחלה גנטית. אך בטוח שיש קשר בין דורי.
- 8)
מה הן מישורי ההתמודדות והכלים לטיפול?
דרכי התמודדות - הרמה החברתית כאן צריך להתמודד עם הרמה החברתית. אלכוהוליסטים הרסו את התדמית שלהם וקשה מאוד לבנות אותה בחדש. ואז השאלה הגדולה היא איך מסתדרים עם זה שכולם יודעים שאתה כזה, שלא סומכים עליך, שחושבים שאתה עדיין השיכור השכונתי. על המטופל ללמוד שהשינוי שהוא עובר, קשה מאוד למי שמסביבו לעבור אותו. אחרים רואים אותו אחרת ממה שהוא רואה את עצמו. בעיה נוספת היא חוסר הידע של החברה. אנשים לא לגמרי מבינים שאסור לאלכוהוליסט לשתות. אם מציעים לך שתייה ואתה מסרב, מיד מנסים לשכנע אותך לשתות.
דרכי התמודדות - מצבי לחץ אלה הם המצבים הכי קריטיים, הכי קשים – קורה משהו קשה, למשל: מפטרים אותך, מישהו מת וכד'. איך אתה מגייס יכולת להתמודד עם מצבים כאלה שעבור כל אדם נורמאלי היא מאוד קשה להתמודדות. מצב לחץ מהווה איום וזוהי נקודת התמודדות קשה עם השתייה. נקודת התייחסות דיברנו בעבר על תהליך השתייה של המכור: אירוע- חוסר אונים- שתייה. חוסר היכולת להתמודד עם האין אונות שנוצרת כתוצאה מאירוע מסוים, הוא שמוביל לשתיה. זהו ציר התירוץ של המכור שחושב שהוא שותה כתוצאה מאירוע מסוים (ולא מבין שזה נובע מהאין אונות שהאירוע הזה יוצר). השינוי המרכזי צריך להיעשות בציר שבין חוסר האונים לשתייה.
ציר השתייה: ביחס לשתיה אנחנו יכולים לעזור למכור להתמודד עם שאלות הנוגעות לקרבה/אי הקרבה לאלכוהול של המכור, כי האלכוהול חוקי, חופשי ונמצא בכל פינה, וגם האלכוהוליסטים רואים אותם. אז אנו יכולים לעזור להם להתרחק מאלכוהול, להימנע מנפילה. ציר האירוע: יש רמה מסוימת של שליטה על האירועים שקורים לנו. אנו יכולים להימנע ממפגש עם אנשים מסוימים, להימנע מללכת למקומות מסוימים וכד'. יש לנו אנשים שאנחנו מרגישים שהם טובים לנו ואנשים שהם רעים לנו, וכך הוא לגבי מקומות, ימים - אפשר לחלק את העולם בצורה דיכוטומית לטוב ורע. תוכנית זאת מלמדת אותנו לזהות מצבים טובים ומצבים רעים, מהם נתרחק. ציר חוסר האונים : חלק משמעותי יותר מהטיפול, 20% מופנה לקשר אירוע אין אונים. האירועים משפיעים עליהם יותר, או בגלל שהם רגישים יותר, או בגלל שהם רוצים להיכנס לחוסר אונים כדי לשתות. החלק שלנו כמטפלים הוא לעזור למכורים למתוח את הפתיל, צריך ללמד אותם לא להגיב באופן אוטומטי, אלא לעשות איזשהו תהליך לפני שמגיבים, כי ברגע שתמתח במעט את הזמן, יכול להיות שלא תעשה משהו שאח”כ תצטער עליו. האלכוהוליסט מפחד ממצב של חוסר אונים ולכן אנשים שותים עוד לפני הכניסה למצב כזה, הם לא רוצים לאבד שליטה, הם מדלגים על השלב הזה. אנחנו צריכים להבהיר שזה אנושי ונורמאלי להיות בחוסר אונים ולא צריך ישר לשתות. כאן אנו מציעים למטופל לחפש חלופות לשתיה. אנו לא אומרים שאין את האופציה לשתות. החוכמה הגדולה היא לחיות את החיים כשהאלכוהול נמצא בכל מקום, וגם ברגע הקשה ביותר אתה בוחר לא לשתות. אתה לא אומר: אני לא רוצה לשתות, אתה אומר: כן, אני רוצה לשתות, אבל אני בוחר במשהו אחר. לא נגמלים מהרצון לשתות, נגמלים מהבחירה בשתייה. כלים להתמודדות: אנו בונים עם המכורים ארגז כלים שיעזור להם לעבור בשלום אירוע כזה: *ניסיון - כל יום שעובר הוא משמעותי. ככל שעובר הזמן מגייסים יותר ניסיון, אמצעים וביטחון ובפעם הבאה שאתה נמצא במצב קשה אתה נמצא במקום יותר טוב.
- *לתת
משמעות ל”בסדר”-
אנו צריכים לא רק לתת לניסיון להצטבר, אלא
גם לתת לו משמעות. שהמטטופל עונה שהשבוע
היה בסדר צריך להראות לו שהיה הרבה יותר
מבסדר כי הוא נחל הצלחה משמעותית בכך שלא
שתה. התפקיד שלנו הוא לתת למכור את מלוא
המשמעות לשבוע שעבר שהוא לא שתה. לא פותחים
שיחה באופן סתמי אלא נותנים משמעות לכל
מה שעבר השבוע - קרו הרבה דברים חשובים!
לתת משמעות לימים!
- *תרגול
במצבים סימולציות, לדמיין אירוע – איפה
אתה יושב ? מה אתה עושה ? מנסים לתרגל את
המעשים וההתמודדות באופן מדומה.
- בקורס לגברים אלימים מלמדים שרוב התגובות שלנו נובעות ממה שאנחנו חווים ולא ממה שקורה מסביב. אנו מגיבים מעצמנו, ממה שאנו מבינים, ממה שאנו רואים. ואם אדם מבין שיש לו יכולת להגיב ממקום אחר, זה חלק משיפור המיומנות.
- מלמדים את המטופל לראות דברים אחרת.
- התפילה של AA מלמדת אותנו שלא צריך להתאמץ לשנות את מה שאי אפשר, ושצריך אומץ לקבל את זה, ולהפנות את האנרגיה למה שאני יכול לקבל.
- להיכנס לפרופורציות, לא לראות הכל שחור לבן. גם ברגע קריטי שהכול שחור צריך לדעת שאם לוקחים את זה בפרופורציות אז לפעמים בסוף מגלים שזה לא כ”כ נורא. גם זו מיומנות.
- לחלק - את הצרות לצרות קטנות, לחלק לאנשים.
*פרקטיקה - לכל אחד מאיתנו יש דרך בו הוא מתמודד בשעת לחץ. כל אחד יודע איך הוא מתמודד. ולכן, כל אלכוהוליסט צריך שתהיה לו ערכת עזרה ראשונה: יהיו לו מספרי טלפון של האנשים החשובים ביותר, הדרך שבו הוא מתמודד, אם זה דרך מוזיקה או בכל דרך אחרת - מלמדים אותם לבנות ממש פרוטוקול התמודדות במצב לחץ.
*אמצעים חיצוניים - כלים טיפוליים שעוזרים לנו לשלוט בעצמנו. למשל: ביו-פידבק זו דרך טובה ללמוד לשלוט בעצמי, קלטות הרפיה, או כל פטנט אחר שמרגיע אותך. זה מצוין! 9) ספר על האישה החבלנית: האישה החבלנית= אישה שממש פוגעות ומפריעה לטיפול כדי שלא להפסיד את הרווח המשני שלה, זה ממחיש לנו עד כמה הדבר בלתי אפשרי לטפל רק במכור ולא בבני המשפחה. לצורך העניין נחלק את בנות הזוג החבלניות של האלכוהוליסטים לשלוש קבוצות (ונעשה הקצנה של הדברים): *האישה הדומיננטית - לצידה הרבה מאוד פעמים יש את הסמרטוטאי - זה ששותה וסרוח בפינה ואשתו היא החזקה. לפעמים היא כזאת מלכתחילה והבעל תמיד היה רפה וחיפש דמות דומיננטית, ולפעמים לאחר שהבעל התחילו לשתות הם היו חייבות לתפוס פיקוד, זה הוביל למצב זה. במקרה הזה, כשהבעל נגמל זה בעיה, הוא רוצה להשיב לידיו את הכוח שהיה לו לפני שהתמכר. ואז זו בעיה, כי לא תמיד האישה רוצה לוותר – אם זה בגלל שזה נעים להם ואם זה בגלל שהיא חוששת שהוא ייפול שוב. *האישה המטפלת - זו אותה אישה עובדת סוציאלית שצריכה תמיד חולה בבית. אחת כזאת שמקדישה את כל חייה לתחלואים של בניה. היא עצמה פחות חשובה. היא נותנת ומעניקה ובלי לשים לב היא גורמת למכור להמשיך להיות מכור. היא תמיד תהיה שם בשבילו, היא מטפלת בו והיא אוהבת את זה. וכשהוא נגמל היא מאבדת את התפקיד שהיה לה. אך הרבה פעמים כשאין למי לתעל את הצורך הזה לטפל, ואז באופן בלתי מודע גורמת למכור לחזור לשתות. *האישה הסובלת / המוכה - האישה המושפלת, הכנועה, עם הבעל החזק, שמסתבר, מעבר לכל היגיון, שנוח לה במצב הזה. זה מה שהיא צריכה. העוצמה, הפחד, לפעמים עוזר לה. וכשהאישה שחיה בצילו של אדם חזק וזקוקה לזה מאבדת את זה בכך שהוא נגמל ומאבד מהתוקפנות שלו, היא הופכת להיות חבלנית. הוא הופך למתחשב או הססן ואז העוצמה שהיתה לו כבר לא קיימת.
10) מהם שלבי הגמילה? גמילה מתחלקת לשלושה חלקים:
- הכנה לגמילה.
- ביצוע.
- תוצאות.
שלבי הגמילה עצמה:
- הכל - ניקיון טוטאלי מכל סוגי השתייה ותחליפיהם (למשל, ניקיון כולל גם מתרופות, אפטר שייב, עוגות / סוכריות עם אלכוהול). יש כאן מרכיב פסיכולוגי משמעותי ביותר.
- בבת אחת - למעט בודדים שכל כך מכורים שהם חייבים באשפוז לצורך גמילה כי יש סכנה בכך שיגמלו בבת אחת, אנו דורשים מהנגמלים להפסיק במכה, בבת אחת.
- בלי תחליפים - אין משהו שנותנים במקום. אין מתדון. יש אמנם תרופות (למשל וואבן) שנותנים לנגמלים מסוימים שיש להם בעיות כתוצאה מהגמילה, כמו קשיי שינה וכד'.
- טקס - יש אלמנט פסיכולוגי בכל התהליך הזה שהאדם מקבל על עצמו את ההחלטה להיגמל. אנו מכינים את האדם ליום המסוים בו יפסיק לשתות. יש אנשים שבוחרים את היום להתחלת גמילה ביום משמעותי (האחד לחודש, יומולדת וכו'). יש כאלה שעושים טקס של שפיכת אלכוהול, יש שקוברים את הבקבוק.
- אמונה - אמונה של האדם בכוחות וביכולות של עצמו. יש באמונה משהו חזק מאוד והרבה מאוד פעמים האמונה נובעת מכורח המציאות, כי הוא יודע בבירור איפה הוא נמצא ומה יקרה אם לא ייגמל. כאשר הם מאמינים שיש משהו חזק יותר מלשתות – וזהו הרצון לחיות – אז יש להם כוח. והרבה פעמים אמונה זו מתגבשת רק כשמגיעים לשפל המדרגה, כשמבינים שעכשיו זה הבקבוק או החיים.
11) מהם מאפייני משפחת האלכוהוליסט ואיזה בעיות צצות לאחר הגמילה? מאפייני משפחות של מכורים לאלכוהול:
- “תחושת המתנה” חוסר ביטחון - קיים קושי להתחייב במשפחה, קושי בתכנון. קיים מושג המתייחס לנשות אלכוהוליסטים – האישה הממתינה, הכל תלוי בבקבוק, כלומר השתייה גורמת למשפחה לחוסר יכולת להתחייב לדברים כגון אירועים משפחתיים, טיולים וכד'. התחושה הנ”ל עוברת לילדים והם מפתחים חוסר ביטחון בסביבתם.
- פחד - קיימים אלכוהוליסטים אשר מטילים אימה על סביבתם, ובייחוד משפחתו, הקרובה אליו ביותר, חוטפת הכי הרבה, מתוך תחושת בעלות שלו עליהם. (בעיקר אצל אלכוהוליסט כוחני)
- בושה - האב עושה בושות, משתולל ומבייש את משפחתו. במקרים הללו פעמים רבות המשפחה תימנע ממצבים חברתיים, על מנת להימנע מן הבושה וחוסר האונים.
- חוסר אמון - הבטחות לא מתקיימות, חוט שקר שעובר מאחד לשני, האב משקר לאם, האם משקרת לילד, הילד משקר לחבריו. “משפחות בהישרדות“ – חלק מהקודים שנוהגים בחיי היום יום משתנים או נעלמים. מי שנמצא בהישרדות מאמין רק לעצמו ועלול לעשות דברים אלימים על מנת לשרוד – לשקר, לרמות, אין ערכים ומוסר. במשפחות אלכוהוליסטים בדרך כלל משקרים, מחפים על האלכוהוליסט ועל מעשיו.
- רגשות אשם והאשמה - אחד הדברים שמתפתחים במשפחות זה רגשות אשם. “מה הייתי צריך לעשות כדי שזה לא יקרה”. במשפחות שיש התמכרויות רוב בני המשפחה חיים בתחושה של “אולי זה קרה בגללי”. ולוקח הרבה זמן לשכנע אותם שלא. ישנו גם המצב שבו אנחנו מאשימים. כאשר ילדים מאשימים מישהו בגורלם – כמעט תמיד הם מאשימים את בן הזוג של האלכוהוליסט. וזה בגלל שאין להם שום ציפיות מהאלכוהוליסט. הוא נחשב כמישהו שאפשר לשנוא, אבל לא להאשים. לצפות אפשר רק מהצד המפוכח. מהאמא אפשר היה לצפות שתעשה משהו.
- שיבוש באיזון, ההומיאוסטזיס, בתוך המשפחה, ניתן לראות את התפקידים השונים. מסתבר שגם המשפחות הפתולוגיות יודעות להסתדר. לכל אחד יש תפקיד מוגדר ומוכר וזה יוצר איזון. ברגע שאדם נגמל, האיזון מופר. ניתן לראות בגמילה גם סוג של משבר (רצוי אך קשה)
- חלוקת תפקידים, ברגע שהאלכוהוליסט נגמל הוא דורש תפקיד וזה מחייב את אחד מבני המשפחה לוותר על תפקיד ששיך לו, ואז נוצרים סכסוכים.
- התפכחות איבוד פח הזבל, בתקופת ההתמכרות, המשפחה נוטה להפוך את האלכוהוליסט לפח הזבל המשפחתי. לכן לאחר הניקיון, הבעיה מתחילה כאשר מתעוררות בעיות נורמאליות וטבעיות כמו קשיים זוגיים, כשכבר אי אפשר להאשים את האלכוהול. צריך לדעת להתמודד עם הבעיות האמתיות.
12) איזה משקאות אלכוהוליים יש ומה ייחודי לכל אחד מהם? איזה עוד שימושים קיימים לאלכוהול? ישנם 5 סוגים של משקאות : בירה לבנה – 4-6% של אלכוהול, מופקת מדגנים שעוברים תהליך של הבשלה והתססה. כשמדובר באלכוהוליסטים בירה היא כחטיף מפני שאחוז האלכוהול נמוך אין כמעט מכורים רק לבירה. לרוב עולים למשקאות חריפים יותר. בריזר – 5% אלכוהול, קוקטיל בטעמים שונים המבוססים על וודקה ורום, הוא מתוק. ליקר – 15-35% אלכוהול, תזקיק אלכוהול מתוק בטעמים שונים. יין – 10-20% אלכוהול, מופק מגפנים שעוברים הבשלה והתססה. משקה חריף – 45% אלכוהול, מופק ממגוון חומרים שעוברים הבשלה, התססה ולבסוף זיקוק התהליך הנוסף הוא תהליך כימי שבו מזקקים את החומר. שימושים נוספים לאכולהול: אתנול הוא חומר כימי שמרכיב רביפ מהמוצרים הם אנו משתמשים בחיינו. בשמים, תכשירי חיטוי, תכשירי יופי, תמפרטין וכו' וכו'...
13) מהן הסיבות לנשירה בשלבים השונים לטיפול, באחריות המטפל והמטופל? מתברר שסיום הטיפול, ברוב המקרים, איננו דווקא הצפוי. רוב רובם של האלכוהוליסטים נושרים. סקר שנערך ביחידה העלה שברוב המסגרות האמבולטוריות הראשוניות כ-70% מכלל המגיעים לטיפול נושרים ולא מגיעים לסופו. ביחידות אישפוזיות אחוז הנשירה הוא 40% (מי שמגיע למרכז ראשוני לא יודע מה מצפה לו וזה מסביר את אחוז הנשירה הגבוה יותר). באותו סקר בדקו שני דברים נוספים: 1. למה אנשים נושרים 2. באיזה שלב נשרו.
| סיבות הנובעות מהמטופל | סיבות הנובעות מהמטפל / המערכת | |
| עד 5 מפגשים (רוב האחריות על המטופל) | חוסר בשלות לטיפול
חוסר מודעות
אכזבה מאי
קבלת רווח משני
קבלת רווח
משני |
סחבת ותור המתנה חוסר התאמה חוסר כימיה בקשר האישי |
| עד 10
מפגשים
(החאריות
שווה בין המטפל למטופל) |
שאננות – תחושה של מיצוי אכזבה מכישלון, מעידה | אי הקפדה על חוזה טיפולי חוסר כימיה בקשר האישי |
| מעל
10 מפגשים
(רוב האחריות
על המטפל)
|
דריכה במקום ירידה בסדרי העדיפויות מציאת מסגרת אחרת | דריכה במקום סדרי עדיפויות משתנים מסגרת אחרת |
הסבר חוסר בשלות לטיפול - הם לא באמת חשבו שהם אלכוהוליסטים, הם לא התארגנו נפשית לוויתורים הקשורים בהפסקת השתייה, הם לא עשו את השינוי הזה והם גם לא הרגישו שהם רוצים להפסיק. הם באו לבדוק את הטיפול. הם מתקשים להתחייב. עדיין לא מוכנים לזה. הם באו לקבל איזה נס. חוסר מודעות - אלה אנשים שבכלל לא מבינים למה הם צריכים לבוא, הם מרגישים שהכול בסדר, ושהם ממש לא צריכים את זה, הם מגיעים כי משהו לחץ עליהם להגיע. רווח משני - אנשים שלא באמת רוצים טיפול אלא מחפשים רווח משני, למשל: אישור לביטוח לאומי לצורך הבטחת הכנסה, חובה מטעם שירות מבחן ללכת לטיפול. סחבת - אלכוהוליסטים הם אנשים עם קושי בדחיית סיפוקים. גם אם הם כבר פונים לטיפול הם רוצים אותו עכשיו. ומה אם הטיפול לא יכול להתחיל עכשיו בדיוק, בגלל סחבת של המערכת, יש אנשים שבגלל זה לא מגיעים לטיפול. חוסר התאמה - יש מעט מסגרות וייתכן שמה שיש לא בדיוק מתאים לכל אחד. קושי אפשרי בהקשר לכך הוא קשיי שפה - לא מדברים בכל השפות במרכזי הטיפול ומספיק שאין מי ששולט בשפה שלך כדי שזה יגרום לכך שהמערכת לא מתאימה לך. חוסר כימיה בקשר האישי - כולנו יודעים שיש מטופלים כאלה שאנו אוהבים וכאלה שאנו לא סובלים ולא כל מי שמגיע לטיפול מוצא מטפל שמתאים לו. שאננות - כמה שלא נסביר למטופל מה צפוי לו בטיפול, הרבה פעמים אחרי הגמילה יש לו תחושת אומניפוטנטיות הגורמת לו למחשבה שהוא לא צריך שום דבר יותר. מבחינתו הוא לא צריך יותר טיפול. הם באופוריה מהגמילה, והם לא שמים לב לסיכון שבו הם נמצאים. במקביל לכך יש את אלה שחשו אכזבה - שהרי גם אחרי שאדם נגמל הוא עושה כמה טסטים וזה תחושת האכזבה מהנפילה גורמת להיעלם, לא להגיע יותר לטיפול חוזה טיפולי - לעיתים העובדה שהמטפל לא יודע איך לעמוד על החוזה הטיפולי גורם לנשירה. ואז נותנים למטופל הרגשה שלא צריך יותר. דריכה במקום - מטופלים שמרגישים שהגיע הזמן להפסיק את הטיפול אך לא מעלים את זה בטיפול ופשוט מפסיקים להגיע. לא מרגישים שהמטפל אכן עוזר לו. סדרי עדיפויות משתנים - לעיתים בתחילת הטיפול, הטיפול נמצא בראש סדר העדיפויות של המטופל לאחר זמן הטיפול עובר לתחתית הרשימה והדבר מוביל בסופו של דבר לנשירה. הטיפול כבר לא הדבר החשוב בחייו, אך אין לו האומץ לומר למטפל שהטיפול כבר לא מתאים לו והוא פשוט נעלם יום אחד. מסגרת אחרת - אנשים שמוצאים מסגרת אחרת, למשל AA, והם עוברים אליה בלי לסיים את הטיפול כמו שצריך. זה לכאורה בסדר, יש מסגרת אחרת, וזה יופי – אבל אם הטיפול לא הסתיים כמו שצריך יש לזה משמעות קשה לאלכוהוליסט. כאשר הנשירה מתרחשת בחלק הזה של הטיפול, האשמה היא בדרך כלל על המטפל, כי הוא היה צריך להיות ער למצבו של המטופל ולתכני הטיפול ולשים לב לכך שיש דריכה במקום, סדרי העדיפויות השתנו, או שיש מסגרת אחרת.
14) מהי תוכנית מניעת נפילה? מה שעומד ביסוד הדבר הוא שלהתמודד זה אומר לדעת עם מה אתה מתמודד. מרגע שאפשרת לחשוב על זה בראש וויתרת. יש פרק זמן מכריע בו עומדת השאלה באוויר והיא אם תשלח את היד לבקבוק או לטלפון לחבר. הנחת היסוד היא שלכל אחד מאיתנו יש את נקודות האזהרה מצד אחד ומהצד השני יש את הנקודות שנותנות לנו רוגע. לכל אחד מאיתנו יש אלמנטים שעושים לנו טוב וכאלה שעושים לנו רע. אם אתה יודע לזהות את הנקודות הקשות שלך, אתה יכול ככל שאתה מסוגל להימנע – אי אפשר להימנע מפסח אבל אפשר להימנע ממקומות או מאנשים שלא עושים לך טוב. וגם ממה שאתה לא יכול להימנע – למשל מפסח, אתה יכול להיות מודע שזה זמן קשה ולכן אתה יכול לחפש את החיזוקים, למלא את המצברים ולהישמר באופן מיוחד. חלק ממניעת הנפילה הוא בדיוק לזהות את כל הדברים שיפילו אותך (כמו שפתאום אתה מחליט לקנות בקבוק לבית, “שיהיה, לאורחים”). וכשאתה מזהה את המקומות האלה אתה לומד להתמודד איתם. חם – לזהות מה הם המקומות הקשים עבורך, מצבים קשים – לחפש סימני אזהרה ולהימנע מהם. קר – לזהות מה הם המקומות המרגיעים והנעימים מה עוזר לך – לחפש את אותם דברים שיהיו סביבך.
15) מהן התגובות לסיום הטיפול? כאשר אנשים מגיעים לקראת סיום אנו רואים מספר ואריאציות של התנהגות :
- הכחשה - יש כאלה שגם כשהם מבינים שהטיפול הולך להסתיים הם לא מוכנים לקבל את זה, וממשיכים לדבר על מה יהיה בהמשך הטיפול.
- האשמה - יש מטופלים שגורמים לנו לתחושות אשם: מה, אני לא אוכל יותר להתקשר אליך ? איך אני אסתדר ? אתה מפקיר אותי!
- פרובוקציה - הפרובוקציה הקלאסית היא לשתות (למשל, להגיע שיכור לפגישה האחרונה). צריך הרבה אומץ מצד המטפל לומר למטופל: אני מאמין בך, יש בך את הכוחות להתמודד גם עם הפרובוקציה הזו שעשית (אם באמת מזהים את השתייה כפרובוקציה).
- הקטנת ערך הטיפול - המטופל נותן למטפל תחושה שהטיפול לא היה שווה שום דבר.
- מתפטרים - קשה להם עם הסוף. יש כאלה שלא מגיעים לפגישות האחרונות, קשה בפרידות
- השלמה וקבלת הסיום - מסכימים לסיום הטיפול.
- רווחה - אנשים שמחכים בכיליון עיניים לסיום.
- ממשיכים - הם לא נפרדים, הם נשארים. הם יהיו העוזרים, יארגנו מפגשי בוגרים של הקבוצה, הם לא נפרדים לעולם.
17) מהם מאפייני האלכוהוליסט? אדם המפתח תלות באלכוהול מגלה חוסר יכולת שליטה על החומר. גבר, בממוצע בן 38, נשוי, יליד ישראל/ אירופה, השכלה תיכונית, מעמד הבנים. הרבה פעמים- ילדי אלכוהוליסטים, מי שאלכוהול עשה לו טוב. מאבד שליטה, יש הסלמה בשימוש באלכוהול, שותה לבד, מבצע התנהגויות חריגות, בעל נזקים נפשיים/ גופניים.
18) מה יכולות להיות הסיבות לסיום הטיפול? אנשים מגיעים לשיא- אם לא נסיים הם ינשרו. למנוע הוספטליזיה- תלות במערכת הטיפולית- לא להעיז לצאת לחיים- תלות מאפיינת מכורים. יש אופציות אחרות- קבוצות בוגרים וכו' - נסיים טיפול כאשר נדע שאדם עבר תקופה של לפחות שנה ללא שתייה, רכש כלים, הוא עסוק, חידש קשרים חברתיים ויש לו מערכת תמיכה חברתית.
19) מהן הפגיעות בילד של המכור ומהם תפקידיו במשפחה? דור שני לאלכוהול - ילדי אלכוהוליסטים נמצאים בסיכון גדול להתמכרות בעצמם. לכל אחד יש מישהו שהוא נורא קרוב אליו לאבא או לאמא. יש תמיד דברים שאנחנו מאמצים מההורים בלי להתכוון. כאשר יש ילד שיש לו אבא אלכוהוליסט אז זה יכול לגרום לו להתרחק כמו מאש מאלכוהול, אך יש כזה שיחקה את ההתנהגות של האבא ויפנה באופן טבעי לאלכוהול. נמצא של-49% מבין אלכוהוליסטים יש הורה עם בעיית שתייה. דפוס ההתמכרות עובר אם כן מדור לדור. תסמונת אלכוהול עוברית - זה מתחיל בהריון, אם אמא שותה בזמן ההיריון התינוק יוצא עם תסמונת אלכוהול העוברית - ילד כזה סופג את המחלה עוד בהיותו עובר, הוא מעוכב התפתחות, ברמה שכלית. תינוקות לנשים אלכוהוליסטיות לא נולדים מכורים, כיוון שתהליך ההתמכרות לאלכוהול הוא איטי וחודשי ההיריון לא מספיקים לעובר על מנת להתמכר. האלכוהול גורם להאטה בהתפתחות ובהתנהגות של התינוקות.
ילדים שגדלים בבית בו יש מכור, חיים באווירה מאוד מתוחה שבה יש מסר חד מאוד כלפי הילדים: Don't talk, Don't trust, Don't feel. הילדים הללו עוצרים בתוכם עוצמות אדירות ואין להם היכן לפרוק אותם. הם שומרים בתוכם את הסוד המשפחתי תפקידי הילד במשפחה: *הילד ההורי - (בדר”כ הבכור) ילד שלוקח על עצמו את התפקיד, הוא מאוד מוצלח, נוטל תפקידים על מנת לעזור לאמו, לוקח אחריות במקום אביו, יוצא לעבוד, עוזר לאחים. לאותם ילדים יש תפקיד חשוב – הם הילדים שמרגישים שהם מחזיקים את המשפחה, תומכים. הם עלולים למצוא את עצמם במצב של codependence – זקוקים לכך שהמכור יזדקק להם. כשהאבא יחזור לתמונה – הילד לא ימצא את מקומו. המצוקה של הילד הזה היא גדולה. הוא חרד שברגע שהאבא יתפקח הוא ייקח לו את התפקיד.
- (מכורים
לעבודה, אחראים לכול, פרפקטציוניסטים, דומיננטים
בקשר הזוגי).
בהצלחה לכולם!!!