תקציר החומר למבחן בקוגנטיבי-התנהגותי

חזרה לכלל החומרים

---

מסוכם על ידי גלעד אור-זך

---

הטיפול ההתנהגותי:

ניתוח פונקציות-

Abc [אירועים מקדימים, התנהגות, תוצאה]

ניתן לשנות כל אחד מהגורמים. [את ההתנהגות נשנה באמצעות שינוי A ו B ]

זיהוי הגורמים ע»י- צפייה של המטפל, מטופל, גורם אחר, ראיונות.

בצפייה אנחנו צופים בהתנהגות החיובית הקיימת.

סוג טיפול זה מיועד לאנשים ללא מודעות. במקום לנסות לשנות אותם נשנה את הסביבה.

ביקורות:

*אמנם ההתנהגות משתנה אבל לא פותרים את שורש הבעיה.

תשובה: העיקר שהבעיה משתנה וזו הדרך היחידה לשנות אנשים ללא מודעות.

*מכני, מוריד את האדם לרמה של חיה או מכונה.

ת: לא מכני, מאוד אינדיבידואלי.

*לא חשוב הקשר בין המטפל למטופל.

ת: זה בעצם יתרון, ככה אפשר להכשיר אנשים לטפל ביתר קלות באמצעות השיטה.

*מתעלם מהעבר של המטופל

ת: האירועים המקדימים הם העבר.

*מניפולציה, סוג של שליטה על המטופל.

ת: מאוד הומני, בכל מקרה החברה שולטת בנו, אז זו לא השתלטות אם משנים את הסביבה.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי:

מחשבה—התנהגות—פיזיולוגי—רגש

אנשים מגיעים לטיפול בעקבות בעיה ב 1 מגורמים אלו.

שינוי באחד המעגלים ישפיע על כל השאר.

מנסים לשנות את כולם חוץ מהרגש, והם כבר ישפיעו על הרגש.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי-דיכאון:

5 מ-9 הסימפטומים הבאים צריכים להופיע במשך שבועיים לפחות, רוב היום

ואדם צריך לדווח על: [1 ו 2 חובה]

1. עצב
2. חוסר עניין בדברים שהתעניין בעבר
3. עלייה/ירידה במשקל
4. קשיים בשינה, עודף/חוסר שינה.
5. התנהגות עצבנית או איטית במיוחד
6. חוסר אנרגיה ועייפות
7. תחושת אמשה ורגשי נחיתות
8. יכולת חשיבה וריכוז נמוכים
9. מחשבות על מוות והתנהגות אובדנית.

אבחנה:

שאלונים. הבעייתיות היא שהמטופל יכול לברק או לא לדייק [בעיות שינה המטופל יכול לסמן שישלו אבל יכול להיות שזה נבע משיפוצים של השכן בשעות הלילה ולא מדיכאון]

טיפול בדיכאון:

השילוש הקוגניטיבי [אהרון בק]

1. ראייה שלילית של העצמי
2. של הסביבה
3. של העתיד

גם אנחנו וגם אנשים בעלי דיכאון יש להם נטייה לעשות שגיאות קוגניטיביות, לפרש לא נכונה את המציאות.

אצל אנשים בדיכאון המחשבות האוטומטיות¹ לא יעילות הן נוצרו עקב אי התאמה בין הילד לסביבה שלו והן ממשיכות לעבוד באופן מנותק מן המציאות. הרבה יותר קשה לשנות סכמות מאשר מחשבות אוטומטיות. [ולכן נתחיל באוטומטיות ורק בסוף ננסה לעבוד על הסכמות]

מושגים:

חיזוק- אירוע שמגביר את ההסתברות שההתנהגות תופיע בעתיד.

חיזוק אוטומטי- האינסטינקטים המולדים [רצון לאכול וכו']

חיזוק חברתי- נרכש באמצעות למידה במהלך החיים. משתנה בין אדם לאדם, תלוי בחברה ובזמן.

חיזוק חיובי- אירוע חיובי שהופעתו מגבירה את ההסתברות שההתנהגות תופיע בעתיד.

חיזוק שלילי – אירוע לא נעים שהסרתו מגבירה את ההסתברות שההתנהגות תופיע בעתיד.

עונש – הצגה של גירוי לא נעים או לקיחה של גירוי נעים הגורמים לירידה בהסתברות שהתנהגות תופיע בעתיד.

חיזוקים יותר טובים מאשר עונש-

חיזוקים יותר טובים מאשר עונש –

*עונש פחות אפקטיבי בהורדת ההסתברות שההתנהגות תופיע מאשר חיזוקים [הקשורים להגברת ההסתברות של תופעת התנהגות]

*עונש לא נותן אינפורמציה לגבי ההתנהגות הנאותה.

*עונש יכול להוביל למצבים רגשיים קשים

תהליך הטיפול:

תהליך הטיפול –

*ראיון קליני: היסטוריה, סימפטומים, הגדרת הבעיה. [הבחנה מה הבעיה שמביאה את האדם לטיפול, ולמה דווקא עכשיו]

*זיהוי בעיות למיקוד

*הבהרת הרציונאל לטיפול קוגניטיבי ביהביוריסטי. [להסביר למטופל מהי מהות הטיפול, ולמה דווקא סוג טיפול זה]

*הבהרת הקשר בין מחשבות לרגשות

*החשיבות שבהכנת שיעורי/תרגילי בית².

*סיום מוגדר לטיפול. 12-20פגישות קובעים מראש את מס' הפגישות, הסיבה-נותן תקווה ומוטיבציה גם למטפל וגם למטופל

*הערכה של הטיפול במהלכו ובסופו.

השעה הטיפולית:

[מפגישה 2 והלאה]

*קביעת אג'נדה³ לשעה הטיפולית.

- חוויות מהשבוע האחרון.

- «בדיקת» שיעורי בית.

- נקודות לדיון

- שימוש בטכניקה והסבר הרציונאל⁴

*סיום

- סיכום השעה ופידבק.

- נתינת שיעורי בית.

שלבים ראשונים בטיפול – «יומן מחשבות⁵«

*הורדת הסימפטומים

- זיהוי מחשבות אוטומטיות באמצעות שאלות, דמיון ומשחק.

- רישום יומי של מחשבות ביומן המחשבות.

- בחינה של מחשבות אוטומטיות.

- לימוד חשיבה רציונאלית – זיהוי אלטרנטיביות למחשבות האוטומטיות.

- חשיבות השימוש במילים לשם תיאור המצב.

שינוי מחשבות המטופל לחשיבה חיובית:

* לאו דווקא

*אדפטיבית [משהו שיותר מועיל]

*מעוגנת במציאות

*בחינת דרכים חלופיות רבות לחשיבה

אנחנו לא רוצים שאנשים יסתכלו על הכל «בורוד» [הכל טוב הכל מושלם] אלא לראות את האירוע כפחות מאיים, להיות ריאליים שיש מחשבות אוטומטיות ולפעמים אנחנו מפרשים את האירוע אוטומטית בלי לבדוק עד הסוף את המציאות.

דרכים לבחינת המחשבות האוטומטיות:

*משחקי תפקידים

*אימג'רי [דמיון מודרך] לעשות הדמיה של הסיטואציה, והתגובה של המטופל בסיטואציה ואז לתת לו לדמיין את הסיטואציה עם כיוון מחשבה חדש

*בחיים עצמם, מבקשים מהמטופל לבחון את המחשבות בחיים עצמם.

סוגי מחשבות שגויות:

חיזוי שגוי- חיזוי פסימי ביותר לגבי העתיד בלא בסיס מציאותי לכך.

הכל או כלום- נטייה לקפוץ למסקנות כלליות. «אם לא יוצאים ביום שישי סימן שאין לי חברים».

קפיצה למסקנות מיידיות- בהעדר בסיס. אם בסוף הראיון אמרו שיתקשרו זה סימן לכישלון.

לקיחת הדברים באופן אישי- «הבוס רק הניד ראשו ולא אמר שלום – בקרוב אפוטר»

אני צריך – העמסת מחויבויות וציפיות, יש רק דרך אחת לעשות את הדברים.

קביעת פעילויות חיוביות

*דיכאון הוא תוצר של מיעוט אירועים חיוביים בסביבה הטבעית של האדם וריבוי אירועים שליליים.

*אחת המטרות המרכזיות היא להגביר אירועים חיובים –

- על ידי שינוי הסביבה

- על ידי שינוי היכולות הבין אישיות של

המטופל.

*רצוי מאוד בשלבים הראשוניים

*קביעת פעילויות חיוביות/מהנות

*המטפל עוזר באופן אקטיבי לקבוע פעילויות

*פירוק פעילויות לשלבים קטנים וברורים הניתנים לביצוע

*המטופל מדרג כל פעילות על בסיס של מידת ההנאה ומידת השליטה.

משחקי תפקידים

*המטפל כמטופל/אחרים

*המטופל כעצמו/אחרים

המטרה-

@לעזור ברכישת יכולות חברתיות חדשות

@לעזור בתחושה של יכולת [אם הצלחת בטיפול הזה תצליח גם בדברים אחרים]

@לעזור בשינוי הדימוי העצמי

תהליך הטיפול בשלבים מאוחרים יותר –

*התמקדות בסכמות

*במניעת הישנות מקרים ולא בטיפול בסימפטומים.

*המטופל מקבל אחריות גוברת על הטיפול [בהתחלה המטפל קובע את סדר הזמנים, ש»ב ובשלבים מאוחרים המטופל יוכל לקבוע את סדר הזמנים והצעות לש»ב]

*המטפל כיועץ או שותף

פוקוס על שינוי הסכמה לשם מניעה

ללא שינוי הסכמות הקיימות ההישגים הטיפוליים לא יכולים להישמר

-אבחון

קישור בין העבר לבעיה הנוכחית

שאלון לזיהוי סכמות דומיננטיות

שינוי הסכמה

הסבר מלא על מהות הסכמה והאופציות לשנותה כרטיסיות עם מידע חילופי.

שלבים בטיפול

*אבחון

*לספק הסבר רציונאלי לבעיה.

*ללמד את האדם לבחון את מצבו self monitoring

*אקטיבציה התנהגותית [נתינת טכניקות שהאדם יהיה פעיל יותר]

*זיהוי מחשבות לא מועילות [שיעורי בית, משחקי תפקידים, יומן מחשבות, השעה הטיפולית]

*הערכת הנכונות של המחשבות [חיפוש אחר העובדות ואלטרנטיבה להן]

*הערכת הסכמה

*סיום ומניעה של התפרצות נוספת – תפקיד המטפל הזמני.

חרדה

חרדה – מכוונת כלפי העתיד.

פחד – משהו שקורה בהווה.

פאניקה – תגובה פיזיולוגית.

ברמות גבוהות או נמוכות של חרדה אנחנו מתפקדים לא טוב, דרושה רמה בינונית של חרדה, כדי שאדם יפחד מדברים שעלולים לסכן אותו

איך חרדה התפתחה?

לחרדה יש בסיס ביולוגי/תורשתי.

חרדה נוצרת גם מבסיסים התנהגותיים

[פיגוע----חרדה

צופר+פיגוע------חרדה

צופר-----חרדה]

סוגי חרדה

חרדה כללית

חרדה חברתית

הפרעת פאניקה עם או בלי אגורפוביה

הפרעת התנהגות אובססיבית קומפולסיבית

הפרעת דחק פוסט טראומטי

חרדה/פוביה ספציפיות

[בכל ההפרעות היחס בין הנשים לגברים- נשים סובלות יותר חוץ מההפרעה החמישית שבה היחס שווה.]

[החרדה הכי נפוצה חרדה חברתית]

איך מאבחנים חרדה?

*ע»י הרכיב הפיזיולוגי⁶ [האבקות או בריחה]

*ביטוי סובייקטיבי⁷ – המטופל אומר עד כמה הוא מרגיש חרד.

*רכיב התנהגותי⁸ – ההתנהגות של האדם.

התקף חרדה

תקופה לא רצופה של פחד עז או חוסר נוחות, כאשר לפחות 4 מתוך התנאים הבאים צריכים להתפתח בפתאומיות ולהגיע לשיאם תוך 10 דקות.

1. הלמות לב, דפיקות לב, קצב לב מוגבר.
2. זיעה.
3. רעידות , זעזועים.
4. תחושה של מחסור באוויר או חנק.
5. הרגשה של חנק.
6. כאב בחזה או חוסר נוחות.
7. בחילה או כאב בטן.
8. סחרחורת, חוסר יציבות, התעלפות.
9. תחושת אי מציאות, זה קורה לגוף שלי אבל זה קורה לי.
10. פחד מאובדן שליטה או איבוד שפיות.
11. פחד ממוות..
12. תחושה מדגדגת או חוסר תחושה.

13. התקפי קור/חום.

לפעמים הפרעה מלווה בפחד והימנעות ממקומות שבהם האדם לא יוכל לקבל עזרה, במקרים הנ»ל זו תהיה הפרעת חרדה + אגורפוביה.

אדם צריך לקבל התקף כזה כמה פעמים כדי שיגדר כאדם הסובל מהפרעת חרדה וגם צריך שאחרי ההתקפים יעבור חודש אחד שבו האדם- *יחשוש תמיד מהישנות ההתקף. *דואג מהתוצאות. *שינוי התנהגות.

ישנו «מעגל» [loop לולאה אין סופית] שאנשים הסובלים מהפרעת חרדה חווים –

איך נוצרת הפרעת חרדה?

תשומת לב לתהליכים פיזיולוגים פירוש ליקוי לתחושות הנ»ל----------חרדה-------מערכת פיזיולוגית יותר אקטיבית-----[וחוזר חלילה]

אנשים מפרשים את הסימנים הפיזיולוגים כקטסטרופאליים, מדובר באנשים בעלי רגישות יתר לתחושות הפיזיולוגיות המחפשים באופן אקטיבי סימני סכנה בגופם. החשיבה הדומיננטית של אותם אנשים היא תחושה של חוסר שליטה ואובדן עתיד.

זה יוצר חרדה --- דבר המגביר את עצם הישנות הסימנים הפיזיולוגים.

ולכן אותם אנשים קשה להם לצאת מהמעגל.

הטיפול בהפרעות חרדה –

שינוי קוגניטיבי

1. נותנים אינפורמציה למטופל, מלמדים אותו שהחוויות הגופניות שהוא חווה לא בהכרח מסמלות קטסטרופות עתידיות.
2. נותנים אינפורמציה למטופל מה זאת פאניקה [האבקות או בריחה], מעגל החרדה, רמת החרדה, הצד החיובי שבה וכו'....
3. מנסים להשיג שליטה והרגעה של המערכת הפיזיולוגית באמצעות הרפיה.
4. חשיפה הדרגתית לגירויים [לרוב מטפל באגורפוביה]
5. בודקים מה מפחיד במיוחד בפאניקה- פחד ממוות איבוד שליטה, שיגעון.
6. עוזרים למטופל לפרש אחרת את התופעות הפיזיולוגיות [לשנות את האסוציאציות]
7. interceptive exposure – חשיפה לתחושות הפיזיולוגיות הפנימיות – יוצרים תנאים להתקפת הפאניקה שגרמו לשינוי הקוגניטיבי בתוך המשרד. המטופל יבין את שורשי ההתקפה וירגיש שהוא יכול לשלוט בהתקף, הוא יכול להתחיל את ההתקף ולסיים אותו.

שינוי פיזיולוגי

הרפיה- המטרה היא לנסות להביא את המטופל לשלוט, להכיר ולהרגיע את המערכת הפיזית שלו. יש כמה טכניקות להרפיה -

1. הרפיה הדרגתית של השרירים – מלמדים אותו להבחין בין מצבי מתח למצבי רגיעה של השרירים ע»י שליטה בקבוצות שרירים שונות.
2. דמיון מודרך – הרפיה באמצעות הדמיון ע»י הפעלת כל החושים. המטפל מנסה ליצור סיטואציה מרגיעה בשביל המטופל.
3. נשימה דרך הבטן – מלמדים את המטופל לנשום עמוק דרך הבטן – נכון יותר וזה יוצר רגיעה של הגוף.

טיפול באגורפוביה.

חשיפה הדרגתית לסביבה Graded situational exposure

טכניקה נוספת שמשתמשים בה עם אנשים שסובלים מהפרעות חרדה.

עושים רשימה של היררכיה של גירויים שמהם המטופל נמנע. מה הכי מפחיד אותו ומה הכי פחות מפחיד. המטופל זורק את הפחדים ואנחנו מדרגים את עוצמת הפחד.

מפגישים את המטופל עם הפחד באופן הדרגתי או באמצעות הדמיה או במציאות. מתחילים מהרמות הנמוכות [לא בהכרח 1,2]

המטופל יחזור על אותה פעילות מס' פעמים וכל פעם יציין מה הייתה רמת החרדה, באמצע בהתחלה ובסוף.

וככה גורמים למטופל להתרגל לסיטואציה.

במשך הזמן הוא לומד לא לפחד מהאירועים.

אם עובדים על 3,4 והם מאבדים מכוחם אצל המטופל כל רמת ההיררכיה משתנה אצל המטופל. [

מבחינת המבחן האמפירי כל מכלול הטכניקות שהזכרנו [שיעור זה ושיעור קודם] אחוזי ההצלחה של הטיפול בהפרעת חרדה מאוד גבוהים, וגם המסגרת הטיפולית מאוד קצרה ומהירה [10-15 טיפולים]

הפרעת חרדה כללית – Generalized anxiety disorder-gad

חרדה מוגזמת לגבי מס' רחב של נושאים במשך רוב היום במשך לפחות שישה חודשים.

המטופל מדווח על חוסר יכולת לשלוט בחרדה

ועונה לפחות על 3 משישה סימפטומים הבאים:

1. תחושת מתח או לחץ כללית.
2. עייפות רבה.
3. בעיות ריכוז.
4. עצבנות.
5. תחושת מתח בשרירים.
6. הפרעות שינה.

זו חרדה שנובעת ממגוון של נושאים [לא נושא אחד ספציפי]

הרבה אנשים חושבים שבעצם הדאגה הם מונעים את הסיטואציה הפחד- «אם אני חושבת שבעלי לא יידרס בתאונת דרכים הוא לא יידרס»

השגיאות הקוגניטיביות הנפוצות אצל הסובלים מחרדה כללית :

*יש להם נטייה להערכת יתר של ההסתברות לאירועים שליליים

*החשיבה הקטסטרופאלית – הם חושבים על אירועים כבלתי נשלט, בלתי נסבל ובלתי ניתן להתמודדות.

הסגנון הקוגניטיבי של אנשים הסובלים מהפרעת חרדה כללית:

*רגישות יתר לאירועים נורמאליים בחיים]

*תופסים את עצמם כחסרי שליטה, ואת האירועים כבלתי ניתנים לשליטה או לחיזוי.

*נטייה לחשיבה מעגלית [שחוזרת על עצמה]

[ברגע שיכנסו למעגל של החרדה הם יכנסו מנושא לנושא ולא יצאו מהמעגל]

[ההבדל בין הפרעת פאניקה להפרעת חרדה כללית -

אם האדם דואג מהתקף פאניקה נוסף זו מחשבה אופיינית למי שיש לו הפרעת פאניקה

אם האדם דואג להערכה שלילית בהקשר בין אישי [לא ידברו אלי, יצחקו עלי] אז זו דוגמא לחרדה כללית]

הראיון הקליני ואיזו שאלות שואלים כדי לאבחן הפרעת חרדה כללית –

*»האם קשה לך להפסיק לדאוג»

*»כמה זמן ביום אתה מבלה בדאגה»

*»מה מדאיג אותך»

*»האם הדאגות מופיעות בזמן שאתה מנסה לעשות משהו אחר»

*»האם אתה דואג בקשר לדברים שאחרים לא דואגים»

*»האם אתה עדיין דואג גם כשהדברים עובדים כמו שצריך»

*»האם יש איזו שהן התנהגויות ספציפיות בזמן שאתה דואג או כדי להרגיע את הדאגה שלך»

ניתן לתת למטופל שאלונים למלא.

Beck anxiety inventory

State-trait anxiety [סוגי שאלונים נפוצים]

ניתן לתת לטופל שאלון למעקב עצמי

לבקש מהמטופל לרשום את רמת החרדה היומית הממוצעת.

את הסימפטומים של חרדה ניתן להפריד ל 4 המעגלים –

מעגל התנהגותי – רגזנות/עצבנות

מעגל קוגניטיבי – בעיות ריכוז

מעגל רגשי - חרדה

מעגל פיזי – עייפות, הפרעות שינה...

ולנסות ולהסדיר את זה דרך 1 מ 4 המעגלים.

להסביר למטופל את הקשר שבין העגלים ושאם נשנה אחד כולם יושפעו.

התהליך הטיפולי

שלבים ראשונים

*הכרות וציפיות מהטיפול.

*תיאור הרכיבים של חרדה.

*תיאור טיבעה של החרדה. [טובה/רעה תלוי ברמות]

*הרציונל לטיפול ולשיעורי בית.

יומן מחשבות -

הערכת סיכון

*האירוע מעורר החרדה.

*מחשבות אוטומטיות.

*רמת החרדה.

*ההסתברות שהאירוע אכן יתרחש.

*התוצאה הגרועה ביותר האפשרית.

*עדויות תומכות.

*מחשבות אלטרנטיביות.

*רמת חרדה.

*עדויות תומכות במחשבות האלטרנטיביות

הרעיון מאחורי המחשבות האלטרנטיביות –

אנחנו מנסים לעזור לאנשים להגיע לידי מסקנה שעליהם להסתכל על העובדות, ושיתכן עוד מחשבות באותו אירוע.

*מדובר בהשערה בלבד.

*יש להסתכל על העובדות.

*יש צורך להביא השערות אחרות הקרובות יותר לעובדות בשטח.

*מה התוצאה הגרוע ביותר.

*מהן האלטרנטיביות.

*הסבירות שאירוע אכן יקרה.

Thought stopping

*כשמחשבות טורדניות מופיעות.

*הרשה למחשבות להופיע.

*אמור לעצמך «הפסק»

*השתמש בגומייה על מנת לסמן הפסקה. [שמים גומייה על היד וכשצצות מחשבות הוא מותח אותה ואז היא «מפליקה» לו ומפסיק לחשוב]

*קח נשימה עמוקה.

*הסב תשומת הלב למשהו אחר.

חשיפה לחרדה - Worry Exposure

אנשים חרדים קופצים מחרדה לחרדה, לכן הרעיון הוא להתמקד בחרדה אחת ולנסות להתרגל אליה כדי שתאבד מכוחה

*זיהוי הנושאים המרכזיים שלגביהם המטופל דואג ויצירת היררכיה של דאגה.

*אימון בהדמיה.

*הרפיה.

*הדמיה של אירוע נמוך בהיררכיה במשך 25 עד 30 דקות: חשוב 20-30 דקות על האירוע המפחיד.

*במהלך החשיפה המטופל רושם את רמת החרדה והמציאותיות של התרגיל [התחלה, אמצע,סוף].

*חזרה על התרגיל באופן ידני.

*habituation [שינוי הרגלים]

תרגול יומי של חשיפה מבוקרת לחרדה אחת והתמודדות עימה.

ההרגל לא נבנה משום שבכל פעם שהחרדה הופיעה התחמקו ממנה על ידי מעבר לנושא החרדה הבא. התמקדות בנושא אחד מאפשר בחינה מדוקדקת שלו.

בעיות אפשריות:

-חוסר יכולת לבצע הדמיה.

-הסחת דעת.

-מעבר מנושא לנושא.

-הנושא מפסיק לעורר חרדה.

אימון הרגעה Relaxation Training

PMR*

*שחרור שרירים הדרגתי – 16 קבוצות שרירם----8----4----cued recall

מלמד להבחין בין תחושות של מתח לרגיעה.

*המטרה להשכיח הסימפטומים הפיזיולוגים הקשורים בהפרעת חרדה כללית.

*האימון צריך להיות במצב בו אין לחץ גדול.

*אחר כך ניתן ליישם במצבי לחץ.

ניהול זמן

• ביזור[פיזור] אחריות – מלמדים את המטופלים לתת אחריות קצת לאחרים ע»מ שיקלו עליהם.
• אסרטיביות
• קביעת לו»ז וסדרי עדיפויות – אנשים עם חרדה כללית, לוקחים על עצמם המון משימות וחושבים שרק הם יכולים לבצע אותם, והם מטילים על עצמם יותר מדי מטלות, לכן אנחנו קובעים להם סדרי עדיפות ולו»ז יותר קל ונוח למימוש .

פתרון בעיות

ישנו קושי בפתרון בעיות. כי קשה להציע למטופלים פתרונות כי קשה למי שבדיכאון לחשוב על רעיונות לפיתרון והם חושבים שיש רק פיתרון אחד.

ועוד בעיה שהם רואים את הבעיה שלהם באופן כללי, הם לא מוצאים בעיה ספציפית אלא כשלל מכלולי.

לכן כדי להציע הצעות לפתרון יש ל:

*תיאור הבעיה באופן ספציפי, ניתן לכימות.

*הצעת פתרונות חליפיים.

*שיקול יתרונות וחסרונות לפתרונות האפשריים.

*בחירה ויישום.

*הערכה – אחרי שבוע בודקים תוצאות.

הפרעה טורדנית כפייתית-OCD

ישנם שני רכיבים הכרחיים:

-אובססיות - מחשבות/דמיונות שנחשבים כפולשניים ולא מתאימים ויוצרים מתח נפשי. המטופל מבין שזה תוצר אישי [שזה בא מהם][להבדיל מהפרעות מסוימות שאנשים חושבים שמישהו אחר מקרין להם את המחשבות לראש] אבל הם לא מצליחים להתעלם מההרגשות האלה.

-כפייתיות/קומפולסיה – התנהגות שחוזרת על עצמה גלויה או נסתרת בתגובה לאובססיה במטרה להוריד את רמת המתח שנוצרה ע»י האובססיה. אלו תגובות מוגזמות

[דוגמאות, אנשים שיכולים לשפשף את הידיים שלהם עד כדי זוב דם. בדיקה חוזרת ונשנית, אנשים שלא מסוגלים לעזוב את הבית «אולי לא סגרתי את הגז». ספירה, אנשים שסופרים כל דבר בבית, או כסף. סימטריה, לעלות רק על אוטובוסים עם מס' זוגיים]

הרמה בה אנשים מאמינים באובססיות משפיעה על תוצאות הטיפול וחומרת המחלה.

ולרוב המטופלים מזהים את האובססיות כלא הגיוניות [יותר בשעה הטיפולית, מאשר סתם ככה] וגורם למתח רב המפריע לשגרת החיים.

הכפייתיות, מורידה את המתח מצד אחד, אולם מגבירה אותו מצד שני [בעצם הופעתה]

הפרעות נוספות שבאות ביחד עם OCD –

*טיקים בפנים, תנועות לא רצוניות בפנים.

*הפרעות אכילה.

*נטייה לסבול מדיכאון.

*חרדה חברתית.

*טריקוטלימניה – דחף בלתי נשלט למרוט ולתלוש את שערם.

הגיל הממוצע שזה מופיע 13-15 לגברים. ואצל נשים בשנות העשרים.

אבל בערך שליש מהמקרים מתחיל בילדות, וטיפול באנטיביוטיקה עוזר ל1 מכל 10 מקרים.

[לכן יכול להיות שיש לזה קשר לגורם נגיפי]

סיבות ביולוגיות ל- OCD -

סרוטנין- כימיקל במוח שחסר להם.

עיקר ההפרעה היא באיזור החשיבה – האונה הקדמית.

האזור השני «הבאזל גנגיה» שולט בפעילות המוטורית.

20% מהמקרים קשורים לגורמים תורשתיים.

ראיון קליני

*מנסים לברר עם המטופל איזה טקסים פולחניים הוא מבצע כדי להירגע.

*מה גורר להם לחוסר נוחות ולחרדה ומה עוצמת החרדה.

*כשמדברים על הפעולות הכפייתיות, מנסים לברר את התכיפות, העוצמה.

*מה רמת האמון שלהם באובססיות, ומה הם חושבים שיקרה אם הם לא יבצעו את האובססיות.

טבלת טיפול/מעקב

איך הגישה הקוגניטיבית יכולה להסביר את OCD -

*אנשים עם ציפיות מוגזמות לגבי תוצרים שליליים [«בטוח שיפרצו לי»]

*יש להם הערכה רבה לחוויות שליליות [פעם אחת פרצו לו אז הוא יבדוק את הבית 10 פעמים לבדוק שהוא נעול]

*אנשים שיש להם רגשי אשמה בעקבות מחשבות ורצון לבטל אותם [אדם דתי שיש לו נטייה מינית הפוכה, עצם המחשבה מציקה לו ולכן הוא יפתח OCD.]

*אנשים שיש להם נטייה לחשיבה מוטעית [לדוג': הם חושבים שהם צריכים להיות הכי טובים]

טיפול- חשיפה +מניעת תגובה.

הרעיון הוא שאחרי היומן ויש מידע מה גורם להתנהגות הקומפלוסיבית ולאובססיות, מעמידים אותם בפני מצבי הלחץ והחרדה אבל מונעים ממנו להגיב באמצעות «ההתנהגות הפולחנית».

1. יוצרים היררכיה של גירויים, גורמי סימפטומים.
2. חשיפה לגירוי ברמה נמוכה יחסית [1-4]
3. מניעת ההתנהגות הקומפולסיבית.

הגירוי בהיררכיה יכול להיות או דמיוני או יצרתי. עדיף שהטיפול יהיה בסביבה הטבעית של האדם. הטיפול מאוד אינטנסיבי [5 שעות ביום במשך מס' שבועות]

ישנם עוד 2 טכניקות פחות אפקטביות:

1. תרגילי הרפיה.
2. טכניקות קוגניטיביות – לשנות את האמונות של האנשים.

טיפול תרופתי עוזר, אולם ברגע שמפסיקים את התרופות חלה נסיגה, להבדיל משאר הטיפולים שההצלחה נשמרת.

חרדה חברתית

חרדה חברתית הכי נפוצה מכל החרדות.

מדובר באנשים שיש להם פחד ניכר וממושך ממצבים חברתיים, האדם חושש ממצב שבו תיגרם לו מבוכה או השפלה, כאשר חשיפה למצב החברתי המפחיד גורם הרבה פעמים לחרדה או למצבי פאניקה. האדם מבין שהחשש הזה לא הגיוני אבל בכל זאת נמנע מהמצב המפחיד, או נחשף אליו תוך חרדה רבה מאוד.

פוגע בתפקוד האישי והחברתי של האנשים.

ישנם 2 סוגים של חרדות חברתיות–

*חרדות חברתיות כלליות

*סיטואציה חברתית אחת

דוג' לחרדות – ללכת לשירותים ציבוריים, לדבר בטלפון או פנים עם פנים עם מישהו שאתה לא מכיר טוב, להסתכל ישר בעיניים של מישהו שאתה לא מכיר היטב, להתנגד לאיש מכירות לחצן, לפגוש אנשים חדשים.

מרכזה של החרדה חברתית היא הפחד מהערכה והשיפוט השליליים של אנשים אחרים.

הרבה פעמים זה מלווה בסימנים גופניים:

הסמקה, הזעה, רעד, שרירים נוקשים, קול רועד, יובש בפה, דפיקות לב.

אנשים בעלי חרדה חברתית נוטים לא להעריך מספיק את הכישורים החברתיים שלהם, לעומת זאת הם נוטים להעריך יותר מדי את היכולות החברתיות ורמת הנינוחות של אנשים אחרים.

מאוד מודעים לסימנים הגופניים של העצבנות שלהם וסבורים שגם אחרים צריכים להיות מודעים לסימנים שלהם. ישנו מעגל בחרדה חברתית - מפני שבמפגשים חברתיים מכיוון שעצבנות גורמת להתנהגות לא נינוחה [הזעה, קול רועד] ולכן ההוכחות בשטח יהיו שהם לא יצליחו במפגש ולכן החרדה רק תגבר.

החרדה מתחילה בממוצע לפני גיל 25.

הפרעות נלוות:

*חרדה כללית.

*דיכאון

*פוביות

*שתייה של אלכוהול

*הפרעת אישיות נמנעת

הבדלים בין חרדה חברתית להתקף חרדה :

*בהתקף חרדה אנשים מפחדים מהופעה חוזרת של הסימפטומים, בחרדה חברתית גם אם לאנשים יש התקף חרדה הפחד לא יהיה בגלל ההופעה של הסימפטומים אלא בגלל מה שאחרים יחשבו על הסימפטומים.

*התקף חרדה קורה במגוון של מצבים, לעומת חרדה חברתית שההתקפים יבואו רק במצבים חברתיים.

*בהתקף חרדה אנשים זוכרים התחלה ברורה של הופעת הסימפטומים שלהם, לעומת זאת בהפרעה חברתית הם לא יזכרו אירוע ספציפי אלא פחד תמידי מאירועים חברתיים.

תיאוריות קוגניטיביות שמסבירות חרדה חברתית:

*הסכמה הרווחת מבחינת אנשים שסובלים מהפרעה חברתית היא שהעולם מסוכן ושהאדם *חשוף לצרות באופן תמידי.

*גירוים חיוביים נחשבים כמסוכנים.

*הצלחות עבר לא שייכות

*המוקד שעליו מסתכלים הם כישלונות עתידיים.

מודל הצגת העצמי

חרדה חברתית קורת כשאדם מנסה לעשות רושם על אחרים אך לא יצליח בכך.

וגורמים שמגבירים את החרדה החברתית כוללים : הערכה עצמית נמוכה, ציפיות נמוכות לגבי היכולת להרשים אחרים, חסרים אמיתיים או מדומים ביכולת החברתית.

טיפול קבוצתי- CBGT- Cognitive behavioral group therapy

*יש את היתרון של למידה חברתית [אם בקבוצה מישהו ברמה קצת יותר גבוהה אז אחרים יכולים ללמוד ממנו].

*ישנה אופציה לחשיפה [אנשים נחשפים לסיטואציה המפחידה, שאר חברי הקבוצה]

*משחקי תפקידים

*בחינה של מחשבות שגויות [ברגע שעושים יומן מחשבות בקבוצה זה נותן הרבה יותר כוח, מראה להם גם שאחרים מתמודדים גם עם הקשיים האלה]

ממליצים שכמות החברים בקבוצה תהיה 4-7

רצוי שכל חבר קבוצה יזדהה עם חבר קבוצה אחר [לפחות 1] , בדר»כ 2 מטפלים [בדר»כ גבר ואישה]

כללי הקבוצה:

קבוצה סגורה – אותם אנשים שהתחילו בקבוצה הם אלו שימשיכו עד הסוף.

קבוצה פתוחה – אנשים מתחלפים, מי שרוצה בא.

קבוצה הומוגנית או הטרוגנית.

שמירה על סודיות. [למטופלים אין חוק לשמור על סודיות אבל כדאי לחנך אותם שמה שעולה בקבוצה נשאר פה]

פגישות מעבר לשעה הטיפולית – תלוי ברצון המטפל.

יש לדבר בפגישה הראשונה על הכללים.

יש לעשות סבב היכרות. יש להסביר על מטרת הטיפול, החשיבות של הקבוצה ויוצרים ביחד עם המטופלים היררכיה של פחד מהתמודדות עם מצבים מסוימים.

המדד שבו משתמשים ליצירה של ההיררכיה נקרא SUDS יחידות סובייקטיביות של חוסר נוחות. מ 0-10 [או 100 איזה סקאלה שמתחשק]

ככל שיותר גבוה רמת החרדה יותר גבוהה.

טכניקות:

1. חשיפה הדרגתית לסיטואציה המפחידה.
2. הפחתה של התנהגויות מגוננות.
3. טכניקות הרפיה.
4. יומן מחשבות.
5. עיצוב[המרה] מחדש של החשיבה.
6. לימוד יכולות חברתיות.
7. שיעורי בית [שצריכים לכלול די במהירות חשיפה בזמן אמת]

מאפייני המטופל:

*עדיף לקחת אנשים בלי הפרעת אישיות כדי שלא יפריעו לקבוצה.

*אנשים שמוכנים להתנסות בטיפול קבוצתי.

*אנשים שחרדה חברתית היא הבעיה המרכזית שלהם.

*לא כדאי לקחת אנשים שסובלים מדיכאון [צריך קודם לטפל בדיכאון ורק אז בחרדה החברתית].

*אנשים שיש להם חסכים מאוד חמורים מבחינת יכולות בין אישיות לא יצליחו בקבוצה הזאת.

*עדיף שהמטופלים לא ייקחו תרופות.

הטיפול הזה מאוד אפקטיבי 3/4 מהמטופלים מצליחים להשתקם בעקבות הטיפול הזה.

הפרעות אכילה

הפרעות בשכיחות גבוהה 7% בקרב נוער, הרבה פעמים אנשים שמפתחים הפרעות אכילה בנערות יכולים למות או להתמודד עם ההפרעה במשך שנים.

גורמי סיכון:

1. להיות אישה.
2. היסטוריה של דיאטות.
3. אנשים במעמד חברתי גבוה [שבו דימוי הגוף מאוד חשוב]
4. אנשים עם הפרעות אישיות.
5. אנשים עם בעיות משפחתיות.[היסטוריה משפחתית של בעיות אכילה]
6. אנשים שיש להם מקצוע שמדגיש את צורת הגוף.

אבחון והערכה:

שאלות כדי לאבחן את ההפרעה–

1. הרגלי אכילה, שינה.
2. היסטוריית משקל.
3. היסטוריית דיאטות.
4. האם המשקל מהווה בעיה באיזו שהיא צורה?
5. האם מתעמלים? כמה זמן? כמה פעמים בשבוע?
6. כמה אוכלים? מתי? עם מי? [שאלה זאת והבאה רק כשיש מקום לחשש]
7. הקאות/שלשולים?

אנורקסיה

מאפיינים:

1. סירוב לשמור על משקל גוף נורמלי, או מעל הנורמלי, כפי שמתאים לגיל ולגובה. ירידה של 15%.
2. הפרעה בתפיסת הגוף, הכחשה של חומרת הבעיה. השפעתו של המצב הגופני על הערכה העצמית.
3. הפסקת המחזור, לפחות 3 פעמים רצופים.
4. פחד מהשמנה, גם במצב של חוסר משקל.

2 סוגי אנורקסיה –

1. המגביל – כאלו שמגבילים את האכילה שלהם.

2. מוגברת – אוכלים הרבה ומשתמשים בדרכי פיצוי של הקאות ושלשולים.

מתפתח בדרך כלל בגיל הנעורים, פי 3 רווח יותר אצל נשים. גורם למוות, אולם יש הפרעות בעיכול, כליות, ריאות, מערכת חיסונית, אלו שמקיאות שיניים, נשירת שיער, הפעילות החשמלית נפגמת, מערכת העצבים המרכזית.

פעילות הבלוטות בגוף משתנה [פעולת בלוטת התריס מואטת], שינוי גוון העור,

טיפול

דרוש צוות מקצועי, דיאטנית, רופא ואיש של בריאות הנפש. אשפוז במקרה שאדם איבד 25% מהמשקל הנורמלי. כשהמטרה הראשונית להחזיר את האדם למשקל הנורמלי.

הטיפול הכי פחות מצליח, כי המטופלים לא רוצים לעשות את השינוי.

ניתן לעשות שינוי קוגניטיבי- שינוי בחשיבה סביב האוכל או סביב המחשבה איך הן נראות.

יומן מחשבות.

מעמידים אותם מול המראה לראות את עצמם [חשיפה] , טיפול תרופתי. [תרופות אנטי דיכאוניות – עוזרות בעיקר לשמור על המצב הקיים]

בולימיה-

אפיזודות של אכילה של כמות אוכל רבה בזמן קצר מאוד תוך תחושה של איבוד שליטה. בנוסף יש עיסוק בהתנהגויות שנועדו למנוע עלייה במשקל. לדוג' צום, שימוש בחומרים משלשלים, הקאות, התעמלות מוגברת.

צורת הגוף משחקת תפקיד משמעותי בהערכה עצמית. וההפרזה של האכילה בכמות מופרזת קורת פעמיים בשבוע במשך 3 חודשים.

ישנם 2 סוגי בולימיה –

Purging type - משתמשים בהקאה או שלשול כדי להוציא את האוכל.

Non purging type- אלו שמשתמשים בצום או בהתעמלות.

שכיחות: בין 1-3 אחוז באוכלוסייה.

הפרעות נלוות: דיכאון, חרדה, התמכרויות לסמים והפרעות אישיות למינהם.

בעיות אפשריות: בעיות בחשמל בגוף, בעיות לב.

טיפול תרופתי: תרופות נגד דיכאון, לא אורך לאורך זמן, ובהפסקת נטילת התרופות אנשים חוזרים לבעיה שלהם.

עוד בעיה היא שאם לא יהיה שינוי קוגניטיבי והתנהגותי הבעיה תישאר – הם עדיין ייחסו ערך עליון למראה גופם ויחזרו לבעייתם.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי נמצא מאוד יעיל במחקרים, שמוריד את ההקאות, הצומות וכו'...

היחס כלפי הגוף משתפר רמת הדיכאון יורדת ורמת ההשלמה העצמית משתפרת.

נמצא יותר יעיל מטיפול תרופתי.

הטיפול:

1.המטרה לעשות שינוי התנהגותי שהמטופל יאכל רק 3 פעמים ביום + חטיפים. לתת למטופל אינפורמציה מה זאת אכילה נכונה, לתת לו הרגלי אכילה נכונים.

*self monitoring לעשות בדיקה עצמית מתי מתעסקים באכילה מופרזת, בהקאות, בשלשולים. [ע»י רישום ביומן]

*stimulus control שליטה במצבים «המגרים»

אם אכילה מול הטלוויזיה גורמת לאכילה מופרזת, אז לא לאכול מול הטלוויזיה.

2. שינוי קוגניטיבי – לשנות מחשבות אוטומטיות לגבי תמונת הגוף, היחס אליו.

מציאת מודלים להערצה שהם לא רזים.

3. שימור ההישגים – שימוש בשיטות קוגניטיביות התנהגותיות ע»מ לזהות כישלונות פוטנציאליים בעתיד.

השמנת יתר obesity

השמנה של 20% ומעלה מעל משקל הגוף הנורמאלי בהתאם לגובה ולגיל.

לא מסתכלים על השמנת יתר כהפרעה פסיכולוגית. [המקור יכול להיות ביולוגי או הרגלי אכילה לא נכונים]

נובע ממספר רב של גורמים:

גניטקה, חברתיים, הרגלי חיים, ביולוגיה.

כל השמנה מעבר למשקל הרצוי של 5%[גיל גובה] מהווה סיכון בריאותי.

ישנה חלוקה לרמות:

Mild- השמנת יתר נמוכה [20-40% מעל המשקל]

Moderate- ממוצע [40-100%]

Severe – חמורה [100% ומעלה]

רוב האנשים עולים במשקל עד גיל 60 ואז מתחילה ירידה במשקל בזקנה.

נשים נוטות יותר לבקש עזרה מאשר גברים [בגלל הצפייה של החשיבות של המראה בחברה שלנו]

תוצרי לוואי: הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, מופלים [פחות נלקחים לעבודות, קושי למצוא בן זוג] בעיות בריאותיות[סרטן, סכרת, בעיות לב]

טיפול: נוטים לסווג את הטיפול בהתאם לחומרת הבעיה.

5-10% - תוכנית לעזרה עצמית. [ספר]

20-40% - תוכניות התנהגותיות מסחריות [«שומרי משקל, «מרזי מורית»

40-100% - משטר קלוריות קשה, תוכנית בבית חולים.

100%+ - ניתוח, תוכנית מגורים [ניתוח לקיצור קיבה, או מגורים במקום, ששם ישגיחו עליהם]

דרך הטיפול:

עדיף להתמקד בהרגלי חיים בריאים מאשר לנסות לרדת במשקל.

צריך להסביר להם שלהפסיק לאכול או לאכול רק חסה לא יעזור להם אלא הרגלי תזונה בריאים שיוכלו להתמיד בהם לאורך זמן.

ההנחה היא שאדם עם משקל עודף אוכל יותר ממה שהוא צריך ולכן עושים יומן אוכל.

להרגיל אותם לאכול לאט יותר, להמתין 20 דקות לפני האכילה [לפעמים תחושת השובע מתעכבת] לאכול חטיף בריא שיגרום להם תחושה של סיפוק. למעט בחטיף אחד.

צריך לשאוף שיוציאו יותר אנרגיה ממה שהם מכניסים. ע»י התעמלות- שריפת קלוריות, חיטוב הגוף, בריאות.

רכיב מחשבתי: מנסים לעזור להם למצוא מטרות ריאליות. [אם מישהו 40% מעל אז שישאף להוריד כמה % להורי הכל זה לא ריאלי].

מדובר במצב כרוני שדורש התחייבות תמידית מצד המטופל. צריכים להיות שנה + בתוכנית שומרי משקל כדי להפחית מהמשק שלהם.

טיפול תרופתי + קוגניטיבי נמצא יעיל.

הפרעת אכילה כפייתית- Bing=eating disorders

אין את ההתנהגות המפצה שבאה בעקבותיה כמו במקרה של בולימיה.

מדובר בכמויות אוכל גדולות מהרגיל ותחושה של חוסר שליטה, אכילה עד תחושה של חוסר נוחות, בדר»כ אוכלים לבד בגלל תחושה של גועל עצמי.

20% הולכים לתוכניות של ירידה במשקל.

המטרות בטיפול: יתנו לאנשים אינפורמציה לגבי ההפרעה שלהם, הרגלי אכילה נכונים, מנסים לתת להם את הכלים לזהות את הרגלי האכילה שגורמים להפרעה. המטרה היא לא בהכרח אובדן משקל אלא נתינת הרגלי אכילה נכונים.

שיטת טיפול להפרעת אישיות גבולית - Dbt-dialectical behavioral therapy

בשביל לטפל בשיטה זאת צריך מערך טיפולי כללי.

ישנם 4 רכיבים:

1. טיפול אינדיבידואלי.
2. טיפול קבוצתי.
3. שירות טלפוני למצבי משבר.
4. קבוצת תמיכה למטפל עצמו.

שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם פילוסופיות מזרחיות של קבלה וסבלנות.

Dialectical- הרעיון הוא שילוב של ניגודים.

[כי הבעיה שלהם שהם רואים הכל לבן ושחור]

כשהצד ההתנהגותי קוגניטיבי הוא הצד שמכוון לשינוי ואילו הצד המזרחי זה הצד של קבלה והשלמה.

עקרונות שמנסים ללמד אותם:

*מנסים ללמד אותם לשנות את מה שניתן לשנות ולקבל את מה שלא ניתן.

*שבתוך כל מערכת יש כוחות חיוביים ושליליים- אין אמת מוחלטת.

*הדבר היחיד הקבוע בחיים הוא השינוי, השינוי הוא דבר בלתי נפסק בחיים שלנו.

שלבים בטיפול:

1. טרום טיפול- הכנה לטיפול והתחייבות לעבודה משותפת.
2. שלב ראשון- התמקדות בהתנהגויות של פגיעה עצמית והתנהגויות אובדניות. מתמקדים בהתנהגויות שמפריעות לטיפול. התמקדות על שיפור יכולות באופן כללי.
3. שלב שני- התמקדות בסימפטומים הפוסט טראומטיים.
4. שלב שלישי- מלמדים אותם טכניקות של לפתח יכולת של כבוד עצמי, לשמור על עצמם, להשתמש בכל היכולת שהם למדו עד עכשיו במצבים שונים.
5. סיום הטיפול- עוזרים להם להגיע לאסטרטגיות למניעת הישנות של התנהגויות בעתיד.

טרום טיפול- חשוב לקבוע גבולות ברורים כבר בתחילת הטיפול.

גבולות-צריך להגדיר ביחד איתם מה נחשב התנהגות אובדנית. כמה פעמים מותר להתקשר, מתי אפשר, מס' הפגישות בשבוע, מה נחשב התנהגות רצויה ומה לא.

עושים ראיון אבחוני [כדי לוודא שהוא סובל מהפרעת אישיות גבולית].

הסברים על הטיפול באופן כללי וציפיות לגבי הטיפול מבחינת המטפל והמטופל.

מטרות: פיתוח של מבנה אישיות בריא יותר, אורח חיים בריא יותר, שינוי של התנהגויות ומחשבות, פיתוח של יכולות חדשות.

שלב ראשון- [יכול לקחת שנה או יותר]

מנסים ללמד אותם חשיבה דיאלקטית. מנסים ללמד אותם למצוא שביל אמצע- בין ההתנהגות לרגש. להוריד התנהגויות אובדניות.

Mind fullness skills – מלמדים אותם לעשות מדיטציה, להעלות מחשבות ורגשות בלי להגיב.

יכולת לפתח עמדה לא שיפוטית.

Distress tolerance היכולת לספוג אי נוחות.

לצפות ברגש שלהם בלי לנסות לשנות אותו, לתת לו שם לרגש.

Self management skills – פיתוח כישורים לשינוי התנהגותיים. המטפל צריך לזכור שחוץ מציפייה לשינוי אצל המטופל עליו לתת לו גם תמיכה [להבדיל מהסביבה]

שינוי קורה מתוך קבלה.

שלב שני- מדברים על החוויות הטראומיות, המוקד של הטיפול זז מההווה לעבר וההשפעות שלו על ההווה. מנסים להוריד את האשמה העצמית ולעודד זיכרון וקבלה של טראומות מהעבר. מנסם להוריד את התנודות שלהם בין הצורך להכחיש את הטראומה לבין החודרניות שלה.

המאפיינים של המטופל והמטופל-

צריך שלמטופל תהיה הרבה מוטיבציה ונכונות לשינוי. למטפל הרבה מוטיבציה, לשלב שינוי עם קבלה, להיות אמפתי לקבל את המטופל כמו שהוא.

תוצאות: מחקרים הראו שאנשים כאלה יש להם פחות התנהגות אובדנית, אנשים שעברו את הטיפול הראו פחות כעס, הסתגלות חברתית טובה יותר, נשירה נמוכה יותר מהטיפול ופחות אישפוזים. [ביחס לטיפול הרגיל]

הפרעת אישיות גבולית

הפרעת אישיות- תבנית קבועה של חוויות והתנהגויות שהינה פתולוגית [מבחינת מחשבה, רגש, מערכות יחסים או שליטה בדחפים] חולנית

מתחילה בתקופת הנעורים וממשיך לכל החיים.

[אי אפשר להירפא ממנה]

הפרעת אישיות גבולית-

מדובר בתבנית של חוסר יציבות רגשי, מחשבתי והתנהגותי שבאה לידי ביטוי במס' רב של מצבים כמו עבודה, לימודים, יחסים בין אישיים. התבנית הזאת מתחילה בגיל הנעורים וכוללת 5 מבין הסימפטומים הבאים:

1. ניסיונות נואשים למנוע עזיבה אמיתית או מדומה.
2. יחסים מאוד מתוחים ודינאמיים עם אחרים. [הכל אצלם שחור או לבן]
3. קשה להם לדעת מי הם, תחושה של בלבול זהות.
4. התנהגות מאוד אימפולסיבית [נהיגה מהירה, שימוש בסמים, אכילה לא מבוקרת.
5. חוסר יציבות רגשית.
6. מדווחים על תחושת ריקנות.
7. כעס רב וחוסר יכולת לשלוט בכעס.
8. מחשבות פרנואידיות.
9. מנסים לפגוע בעצמם.

הסיבה ליצירת ההפרעה- שילוב של סביבה ונטיות ביולוגיות.

מבחינה ביולוגיות- חוסר יכולת לווסת את הרגשות שלהם, רגישות גבוהה לגירויים רגשיים, נטייה לתגובות רגשיות קיצוניות, קושי לחזור למצבי רגיעה לאחר התפרצות.

מבחינה סביבתית- סביבה שנוטה לשלול או להגיב באופן בלתי צפוי או בלתי מתאים לאירועים נפשיים קשים. [לרוב מתפתח אצל אנשים שעברו טראומה] חוויות אישיות והדרך שבה מפרשים אירועים לא נתפסים כאמיתיים בידי הסביבה, והרבה פעמים מקבלים התייחסות מענישה או מזלזלת. הרבה פעמים זה צץ במשפחות שמדגישות את הצורך לשלוט ברגשות והופכים את הבעיה האישית לטריוויאלית.

הרבה עמים בסביבה כזאת כאב נפשי מוסבר כעודף מאמץ או ניסיון למניפולציה.

לרוב אצל נשים שחוו ניצול מיני בילדות כתוצאה מכך חוסר יכולת לחוות רגשות, לתת שם לרגשות או להאמין להם.

הרבה מהאנשים האלה לומדים לא לסמוך על הרגשות שלהם אלא מחפשים בסביבה אותות שיעזרו להם לדעת איך הם צריכים להרגיש.

יש להם נטייה לנוע בין הדחקה של הרגשות לבין התפרצות שלהם.

התנהגויות של פציעה עצמית, התנהגויות אלה מקבלות יחס מהסביבה שמהתנהגות רגילה היו מתעלמות. [אם היא היית מקבלת מכה ובוכה אז לא היו מתייחסים או אפילו מאשימים אותה, אז היא מבטאת את הכאב בצורה קיצונית כדי לקבל את תשומת הלב]

בערך 75% מהמטופלים יש להם היסטוריה של ניסיונות התאבדות כאשר 5-10% מתאבדים.

יש להם בעיה בביטוי של כעס, הכל נחווה כאישי, כעס והתנהגות אימפולסיבית.

יש להם הרבה מההפרעות האחרות שהזכרנו קודם.