בחזרה למאמרי הקורס: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי
בחזרה לאתר

---

Barlow, D. H. (Ed.) (2001). Clinical Handbook of Psychological Disorders (3rd ed). New York: Guilford

---

חרדה חברתית – סיכום חלקי – עמודים 114-120

סוכם ע"י יהושע פרייס ואיתמר דנציגר 
 
 

 

10% מהאוכלוסייה- ובמגמת עליה 

יש חרדה חברתית כוללת וחרדה חברתית רק למצבים חברתיים מסויימים.

קשר ואינטראקציה עם אנשים = סיוט עבורם. ולכן יש מן הסתם פגיע בתפקוד היומיומי – כמו תפקוד תעסוקתי ואיכות חיים. יש זלזול מטעם המקצוע בבעיה זאת. מניאקים!.

הכי טוב = טיפול קבוצתי מטיפולים פרטניים אחרים 

מהDSM3 – התפתח ההבחנה – חשבו פעם שחרדה חברתית זה כמו כל פוביה פשוטה – אך מצטבר שלא! זה יותר משתק מפוביה פשוטה. 

CBGT – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קבוצתי = הכי יעיל 

בפרעה והילוכה

-אנשים שסובלים מחרדה חברתית חרדים מהערכה של אחרים או פוחדים מלהראות חרדות ברבים – כמו בדיבור או ביצוע פעולה כלשהי מול קהל. הצגות, ראיונות עבודה ודייטים הם סיוט עבורם – כמו כל מפגש חברתי. 

הליקוי

הפחד וההימנעות פוגעת בתעסוקה – לכן הם יותר מובטלים יותר או לוקחים עבודות מעפנאיות שלא מצריכות מפגש עם אנשים – וכמובן המשכורת בהתאם. כנ"ל לגבי הבדידות שאותם אנשים סובלים ממנו. 

יש רצון להיות בקשר עם אנשים ויש הבנה שהחרדה מהאנשים פוגעת בהם 

• חצי בגילאי ה30 לא נשואים לאומת 36% מאגורופובים וחרדה כללית

 

הסבל שבחרדה החברתית מביאה לאידיאליזציה של ההתאבדות ומעריכים את חייהם בצורה נמוכה ביותר. 
 

שכיחות

2.5% במהלך החיים יסבלו מחרדה חברתית – לפי הגדרת הDSM 3

לפי הDSM-3R וDSM-4 – 13.3% - ההבחנה השלישית בהקיפה –אחרי דיכאון ואלכוהול 

-יש עליה בהיקפי החרדה החברתית – וגם בגילאים יותר צעירים

* 15-45 = 14.9%

* 25-34 = 13.8%

* 35-44 = 12.1%

* 45-54 = 12.2% 

-כשהחרדה החברתית היא ממוקדת בדבר אחד – כמו נאום בציבור – האחוזים דומים

-יש עליה החרדות חברתיות נרחבים באכלוסיה הצעירה. (מטפלים: ראו הוזהרתם)

נשים סובלות מחרדה חברתית יותר מגברים – אך האוכלוסייה המגיעה לטיפול היא חצי-חצי (בנים/בנות) 

מחקרים מראים שיש שיא להפרעה בגילאים לפני גיל 5 ובין 11-15

הקבוצה היותר צעירים -אינם זוכרים חיים ללא חרדה חברתית 

סיווגי חרדה חברתית והפרעת אישיות הימנעותי

-המון מחקרים מנסים לסווג את סוגי ועוצמות החרדה החברתית. הDSM4 דורש שיהיה פחד מרוב מצבים חברתיים. אלה שאינם פוחדים מחרדה חברתית כוללת מסווגים כ"חרדה חברתית לא כללי"

DSM 4 אינו מגדיר מה זה "חרדה חברתית לא כוללת" – הוא כן מתאר אלה סובלים מסוג אחד ולא מכל מצב חברתי. אלה עם חרדה חברתית כללית – סובלים מזה מגיל יותר צעיר, נמצאו פחות משכילים, עובדים פחות ויותר רווקים מהאלה עם חרדות חברתיות הלא כוללניות. אלה עם החרדה החברתית הכוללת יותר מדוכאים, נמנעים מאחרים יותר, יותר חרדה חברתית והערכה שלילית מאחרים וקשיים תפקודיים. יש עדויות לכך שאלה שסובלים מחרדה חברתית לא כוללנים יש דפיקות לב יותר חזקות ממפגש חברתי. מחקרים מראים ש2 הסוגים מפיקים הרבה מטיפול קוגנטיבי אך הח.ח. הכוללנית משתפרים פחות עם הטיפול. התת-סיווג של חרדות חברתית מטשטשת אותם מהבחנת ההפרעת אישיות הנמנעת. הפרעת האישיות הנמנעת  היא תחושות חוסר יכולת חברתית כרונית. חרדה  חברתית והפרעת אישיות נמנעת קיבלו חפיפה אבחונית בין 22%-70% מהפעמים – לפי המחקר. אותם המחקרים הראו את הדמיון בין כל אותם ההבחנות –במיוחד בין חרדה חברתית כוללת והפרעת אישיות הנמנעת. אך עדין השאלה הנשאלת למה כפל ההבחנות? כנראה זה עניין של עוצמת ההפרעה. יש דעה שיש כאלה שיקבלו הבחנה אחת ולא שנייה – ולכן ריבוי ההבחנות. לגבי הטיפול באלה עם ריבוי ההבחנות – יש מחלוקת לגבי הפרוגנוזה – עם היא אותו דבר או יותר גרוע עם יש כפל איבחונים מאשכול החרדה/הימנעות החברתית. – במיוחד בתוספת הפרעת אישיות הימנעותית 

כפילויות בציר I

המון דברים נלווים לחרדה חברתית - ובדרך כלל החרדה החברתית קודמת. ל69% יש גם משהו נלווה. השכיחים כוללים

• פוביה פשוטה – simple phobia  - 59%
• אגורפוביה – 45%
• אלכוהול – 19%
• דיכאון -17%

 

ועכשיו לפי מחקר אחר:

• פוביה פשוטה –% 37.6
• דיכאון מאג'ורי -37.2%
• תלות באלכוהול -23.9%
• אגורפוביה – 23.3%

 

ככול שהחרדה החברתית יותר חזקה, כך גדלים הסיכויים לאובדנות או בעיות רפואיות ו/או פסיכיאטריות. יש נטייה להתלונן על בעיות בתפקוד ובקשות לתרופות נגד חרדה יותר אצל חרדה חברתית מורכבת. כאמור, יש קשר בין חרדה חברתית ושימוש באלכוהול לצרכי הרגעה ממצבים קטאסטרופיים (קרי: חברתיים). יש נטייה בקרב חוקרים לא לכלול את המכורים בקרב המחקרים שלהם ולכן לא כ"כ יודעים איך לטפל במקרים אלה. הטיפול בהתמכרויות נפגע ע"י אנשים שחרדים ממפגש קבוצתי – שהוא הפורמט הנהוג בטיפול בהתמכרויות... כנ"ל בקטע של חזרה לעבודה לאחר השיקום – מה שגם מצריך מגע חברתי.  

עוד מחקר מראה ש51% מאנשים ש"נהנים" מחרדה חברתית סובלים בנוסף גם מהפרעת חרדה או הפרעת אפקט (הפרעה במצב רוח). להלן בסדר יורד ההבחנות הנלוות: חרדה כללית, פוביה ספציפית ודיכאון מג'ורי. ההבחנות הנלוות אינם מעידות על שוני בהצלחות הטיפול. הדכאון המג'ורי הנלווה מהווה הגורם הכי המשתק (לפני ואחרי הטיפול הקבוצתי). 

בנוסף יש מחקר שנערך ע"י איתמר דנציגר המראה שכל מי שהוריד וקרה את החומר הזה סובל שנאת מבחנים. מחקר נוסף מראה ש99% מהסטודנטים לעו"ס שסובלים מחרדת מבחנים הן בנות ו1% מהם -בנים. – אחוזים אלה זהים לאחוזי הבנות והבנים הנמצאים כל מחזור 

הצלחה של טיפול המשלב טיפול קוגניטיבי וexposure

Exposure – (חשיפה לגירוי המפחיד) הינו הטיפול הכי המוצלח – והטיפול הקוגניטיבי הנלווה לאו דווקא תורם לתוצאות הטיפול בכל הפרעות החרדה. הקטע של הפחד מהערכות חברתיות מהווה גורם קריטי בחרדה חברתית ולכן מחקרים רבים מעידים על כך שהתוספת הקוגניטיבית כן עוזרת במקרה של חרדה חברתית. יענו: exposure עוזר וגם טיפול קוגניטיבי קלאסי עוזר – אבל השילוב של שניהם הוא השילוב המנצח. 

CBGT – cognitive behavioral group therapy

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קבוצתי

מחקר שכלל סוגים שונים של חרדה חברתית –וטיפול בגרסא קדומה של טיפול קבוצתי קוגניטיבי (שכלל חשיפה ע"י חשיפה דמיונית וחשיפה ע"י משחקי תפקידים, שינוי מבנה קוגניטיבי, ואיך לא: שעורי בית.

והפלא ופלא, המחקר גילה שהיה שיפור סובייקטיבי, התנהגותי ופיזיולוגי לאחר ה-14 שבועות של טיפול וגם לאחר חצי שנה. 

מחקר מראה שכשמורידים את החשיפה ע"י הדמיון המודרך ומורידית את הטיפול הקבוצתי ל12 שבועות אז יעילות הטיפול גם יורדת 

יש הצלחה דומה הטיפול פרטני הדומה לטיפול הקבוצתי הנ"ל- הדבר השונה העיקרי הוא עלות התוכנית 
 

סיכום: השילוב המנח (כנראה): שילוב של EXPOSURE והבנייה מחדש קוגניטיבית, כדוגמת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי-קבוצתית, הידוע בשמו CBGT