Back to all Material

---

גישה קהילתית, יום שני כ"ה אדר התשע"ב, 19.3.12

דרישות הקורס.
60%- 1. מבחן אמריקאי- 50% מאמרים (בסילבוס שמסומנים בכוכביות), 50% חומר בכיתה
10%- 2. נוכחות חובה.
30%- 3. תרגיל המבוסס על סיור.

n      אפשר לאכול בשיעור! (אבל לא לדבר...)

תיאוריית המערכות
- האם המצב הביטחוני, כלכלי, מדיני בארץ השפיע/ משפיע עלי בצורה ישירה?
- האם אני השפעתי/ משפיעה באיזושהי דרך על העולם?

תיאוריית המערכות- העולם שלנו בנוי מעגלים-מעגלים שנמצאים באיזושהי היררכיה, כאשר כל מעגל קשור לשני. באופן הכרחי, כאשר קורה משהו במעגל אחד, אוטומטית מתחולל שינוי במעגל הבא.
- תיאוריה זו היא גישה כוללת שרואה בכל אירגון או בכל מבנה חברתי -- מערכת.
מערכת היא קבוצה של פריטים או אלמנטים המקיימים ביניהם קשרי תלות הדדית בסדר פנימי מסוים ומשתלבים לכלל מערכת שלמה.

תיאורטיקן, ברופנברנר ((Bronfenbrener, פיתח את תיאוריית המערכות/ התיאוריה האקולוגית ב1979. ממשיל את המערכות לבובה רוסית, פטרושקה (הידועה לשימצה בשם- בבושקה).
במרכז יישנו האינדיווידואל וסביבו מערכות שונות:
1. מערכת המיקרו-סיסטם- Microsyste.
מערכות קשרים הקשורות לאדם- משפחה, חברים, ביכנ"ס, סופר שכונתי וכד'. מערכות קטנות.

2. מערכת המסו-סיסטם-Mesosystem.
מערכות שמקיפות קשרים ותהליכים שמחברים בין שתי מערכות של מיקרו-סיסטם. הקשר בין יועצת ביה"ס לאמא של תלמיד, לדוג'.

3. מערכת האקסו-סיסטם-Exosystem.
מערכות רחבות יותר שמשפיעות על האדם, כמו: שילטון מקומי/ ארצי, מצב התעסוקה במשק, מצב הדיור הציבורי במשק, חקיקה.

4. מערכת המאקרו-סיסטם-Macrosystem.
כוללת תרבות, ערכים- גלובליים ותרבותיים. לדוג': שוויון, זכויות אדם. לדוג': גירושין שנעשו דבר תרבותי מקובל ונותנים לגיטימציה לתופעה.

תיאורטיקנים מאוחרים יותר (בלסקי), פיתחו את רעיון המערכת האונטוגנית- האדם, האינדיווידואל, כמערכת פרטים.

מושגים מרכזיים.
# מערכת-
סט אלמנטים המקיימים ביניהם יחסי גומלין באופן שהשלם הוא יותר מסך כל חלקיו.
בע"ס- בד"כ המערכות הן אנושיות ודינמיות- אדם, משפחה, קהילה, מוסדות (בניגוד למחשב, שולחן וכד').

# סביבת המערכת-
ע"פ התיאוריה יש היררכיה בין המערכות- לכל מערכת יש תתי מערכת וסביבה חיצונית. כדי לעבוד עם המערכות צריך מוקד, על מה לשים את הפוקוס ואז סביבו יוחלט מהי הסביבה החיצונית. לדוג': בוחרים להתמקד בילד ואז הסביבה החיצונית יהא- הוריו, ביה"ס וכו'.

# גבולות המערכת-
מציאת הגבול, קו הגבול של המערכת. החלטה מהו גבול העבודה וכתוצאה מכך הזנחה זמנית של חלק מהעבודה (והכנסה הדרגתית מאוחרת יותר שלה ). לדוג': אדם עם המון בעיות, צריך לשים את הגבול ולבחור באילו בעיות להתמקד וכתוצאה מכך שאר הבעיות מוזנחות זמנית. א-בל לי תיאוריית המערכות, ברגע שייעשה שינוי ושיפור בחלק מהבעיות, בעיות אחרות עשויות להיפטר או להצטמצם.

# מערכת פתוחה ומערכת סגורה-
קיימת שונות במידת הפתיחות של מערכות חיות. מערכת פתוחה מחליפה חומרים, אנרגיה ומידע עם סביבתה במידה רבה לעומת מערכת סגורה.
ככל שמערכת סגורה יותר היא מקשה ליצור את יחסי הגומלין, לעומת מערכת פתוחה שמאפשרת מאוד שינוי וטיפול.
חשוב שמערכת לא תהיה פתוחה מדי, לדוג': אישה שמקיימת מערכות יחסים קצרות עם גברים שונים ונכנסת מהם להריון; אין לה שום איזון, קשה מאוד לשרוד.

# הומואסטזיס-
מושג ביולוגי המתאר שמירה על מצב יציב. המערכת שואפת להיות במצב נוח, שלא מערער אותה ולהיות חופשיה ממתח.
הבעיה היא שכאשר מערכות שואפות ליציבות, הן לא מאפשרות גדילה, כיוון שגדילה, בכל מצב, יוצרת ערעור ולחץ.

# תשומות, תפוקות ותהליך המרה-
מערכות פתוחות מאופיינות בכניסה של תשומות (קלט, מה שנכנס, המצב ההתחלתי), ביצוע תהליך המרה (שימוש במשאבים שונים, שיתופי פעולה וכד') ויציאה של תפוקות (פלט, מה שיוצא).
תשומות --> תהליך המרה --> תפוקות.

# אקוויפינליות-
(אקווה= מים, פיינלה= סיום. כל הנחלים זורמים לים...)
היכולת להגיע לתוצאות זהות מתוך תנאים שונים, אפשר להגיע לאותה תוצאה מנקודות שונות. לדוג': אדם שמתקשה ביצירת מערכות יחסים, לא מודע לבעיה הזו ומעוניין לפטור את בעיית האבטלה שלו; אנו נתחיל בפטירת הבעיה אותה הוא מעוניין לפטור ומתוך כך, בהמשך, אפשר יהיה להגיע לבעיה המרכזית, אם אכן קיימת- מערכות יחסים.

Connected, N. christa
זוג רופאים שגילו בפרמינגהם תופעה של התקפי לב רבים.
בחנו את התופעה מ1948 במשך 32 שנה, עקבו בסה"כ אחרי 12,000 תושבים (גם כאלו שעזבו את העיר).
גילו את אפקט ההדבקה- החלטות משמעותיות של אנשים בחיים נעשות הרבה כתוצאה ממה שאנשים סביבם עושים.
גילו סטטיסטיקה כזו: אם אתה חש מאושר- מספר החברים המאושרים שלך גדל ושל החברים של חבריך וכו'. כנ"ל עם עישון והשמנה (בהשמנה- של אחיך ובן זוגך).
דוגמא נוספת: נער שהחליט שהוא מתנתק מהפייסבוק ואחריו חברים רבים, במעגלים שלו ובמעגלים רבים רחבים יותר.

יש תלות וקשר הדדי חזקים מאוד בין המערכות השונות ואנו, כעו"סים, לא יכולים להתמקד דווקא בנקודה מסוימת. אנו חייבים להתייחס לכל האספקטים- ברמת הפרט, ברמת הקהילה וברמה המדינית. גם אם אנו בוחרים להתמקד באספקט מסוים, אסור לנו להתעלם מהמעגלים שסביב המטפל שקיימים ומשפיעים (לדוג': דרכי פעולה באבטלה ומובטלים, גל וויס, 2005).

בס"ד

גישה קהילתית, יום רביעי ג' ניסן התשע"ב, 26.3.12

תיאוריות הון חברתי, social capital
(מתודת פתיחה: מקרה שקשקור לקבוצה מסוימת. לעזור לקבוצה לפתור את בעיותיה באמצעות הקשרים האישיים שלנו והכישורים שלנו).

מושג זה מתאר את סך המשאבים הבלתי חומריים העומדים לרשות חברים ברשת חברתית מסוימת, מכוח שיתוף הפעולה, האמון וערוצי המידע ביניהם.
מושג זה מוכר לנו כבר מ1916, מתיאורטיקן בשם היינפן, שדיבר על הרצון הטוב, הערבות ההדדית והמגעים החברתיים שיוצרים יחידה חברתית יצרנית.
בשלושת העשורים האחרונים תיאורטיקנים שונים פיתחו את תיאוריות ההון החברתי:
1. בורדוואי Bourdieu.
הגדיר הון חברתי כמצרף משאבים ממשיים או פוטנציאליים הקשורים לשייכות לרשת יציבה של קשרים ממוסדים. טוען שההיכרות ההדדית עם אנשים ויחסי הקולקטיב מקנים לאדם בעלות על הון, יוצר יותר לגיטימציה לשימוש במשאב (מישהי שאמא שלה עו"ד--> יחסיה עם אמה זוהי הלגיטימציה לשימוש במשאב; יהיה לאם קשה לומר 'לא' לביתה).
בורוואי מסתכל על ההון החברתי כמכשיר בידי הפרט לשימור/ שינוי של מיקומו במבנה החברתי היררכי. מאבק חברתי על סטטוס, הגעה גבוה בזכות ההון החברתי.
מדבר על שלושה סוגים של הון:
# הון כלכלי- הכנסות כספיות או משאבים שאדם הופך להיות הבעלים שלהם, כגון: משכורת, בית, רכב.
# הון תרבותי- נחלק לשלוש סוגים:
   - עמדות והרגלים הנרכשים בתהליך החיברות (התנהגויות, צורת דיבור וכד').
   - נכסים תרבותיים (כל מיומנות שקשורה לתרבות/ לעדה מסוימת. ריקוד מרוקאי, קריאה בתורה וכד').
   - השכלה ומיומנויות (תיאטרון, השכלה אקדמאית וכד').
# הון חברתי- מורכב מסך המחוייבויות החברתיות, המשאבים שניתן לגייס, באמצעות השתייכות לרשתות חברתיות (קשרים).

2. קולמן Colman.
גישה זו מתייחסת בעיקר לתפקידו של ההון החברתי בהגדלת ההון האישי של הפרטים והקבוצות; ככל שיש לי יותר הון חברתי אני מגדיל את סיכויי להשיג משאבים חומריים ולא חומריים. מדגיש את עניין ההון האישי- ככל שאדם חשוף יותר למידע, הוא מצליח יותר להגדיל את הונו. (לדוג': החלטה על העלאת המיסים באור עקיבא, כאשר תוך כדי מגלים שבקיסריה כלל לא משלמים מיסים; תושבי אור עקיבא השתמשו במידע הזה על מנת למנוע את העלאת המיסים--> המידע סייע לשמור על הנכסים).

3. פטנאם Putnam.
שונה מאוד מהשניים הראשונים. גישתו מתייחסת להון חברתי כאל תכונות של הקהילה שמאפשרות שיתוף פעולה ותיאום לתועלת הכלל. הן מסייעות להתמודד עם סוגיות ציבוריות כקהילה של אזרחים ולא כאוסף של פרטים. שיתוף הפעולה מאפשר את הפיתוח הכלכלי והחברתי של הקהילה ומגביר את האחריות האזרחית של התושבים. הון חברתי כמכשיר לקידום הקהילה; חשיפת ההון החברתי של כל אחד מהפרטים על מנת לעזור בהתמודדות עם סוגיות ציבוריות וקהילתיות (ולא כדי שכל אחד יתקדם לבדו).
מבחין בין שני סוגי הדדיות:
# הדדיות ספציפית- מתייחסת לחליפין מאוזנים בערכם, שלעיתים הם חד-פעמיים או מתרחשים בו-זמנית. בקשת משהו מאוד ספציפי בנקודת זמן מסויימת ונתינה בתמורה משהו פחות/ יותר שווה ערך (לדוג': מישהו שמבקש סיכום של שיעור אחד, כאשר השני מבקש סיכום של שיעור אחר; קנייה במכולת).
# הדדיות מוכללת- מתייחסת לקשרי חליפין מתמשכים, לא מאוזנים בנקודת זמן מסוימת ויש בהם ציפייה להדדיות התועלת בעתיד לא מוקדם, לעיתים אפילו ע"י מישהו אחר בקהילה. נתינת וקבלת משהו כאשר הערך לאו דווקא שווה והחליפין הם לא בהכרח באותו זמן ולא בהכרח ע"י אותו גורם (לדוג': בנק הזמן; יחסים בקהילה).
בעבודה מאוחרת שלו, בשנת 2000, עשה פטנאם הבחנה בין-
הון חברתי מלכד ומדיר-bonding or exclusive ובין-
הון חברתי מגשר ומכליל bridging or inclusive:

1. הון חברתי מלכד ומדיר- נפוץ ברשתות חברתיות צפופות שמתאפיינות בהומוגניות של חברי הרשת- משפחות, חברים קרובים, קבוצות מיעוט או מועדונים אקסלוסיביים. קיים דימיון חברתי גדול מאוד בין החברים ולכן יישנה הומוגניות שמלכדת את כולם, אך מדירה את הקבוצה מאוכלוסיות אחרות. ההומוגניות הגבוהה מעודדת פעמים רבות- בדלנות ואנטגוניזם למול קבוצות אחרות. לדוג': מועדונים מסוימים שלא מוכנים להכניס אנשים מהעדה האתיופית--> מדירה קבוצה מסוימת.

2. הון חברתי מגשר ומכליל- מצוי ברשתות חברתיות שמתאפיינות בהטרוגניות של חברי הרשת. החשברים שונים מאוד זה מזה ולכן הקשרים ביניהם חלשים יחסית, אך בשל השונות שבין החברים המשאבים הזמינים לחברי הרשת רבים ומגוונים; טווח המידע רחב וכד'. רשת חברתית של אנשים בגילאים שונים, עדות שונות, רמת השכלה שונה--> ההטרוגניות יוצרת נכסים חברתיים רבים.

במבחן צריך לדעת את השמות באנגלית- תיאורטיקנים ומושגים.

מדדים של הון חברתי-
כיצד מודדים כמה הון חברתי יש בקבוצה.
תיאורטיקנים דיברו על שלושה מדדים להגדרת הון חברתי-קהילתי:
1. מעורבות פוליטית וציבורית. כמה אנשים מעורבים בפעולות פוליטיות, השתתפות בהצבעות, במחאות, בכינוסים שמנסים להשפיע, בהשפעה על מדיניות וכד'.
2. קשרים חברתיים לא פורמליים. כמה אנשים יוצרים קשרים חברתיים לא פורמליים- פעילויות פנאי, מאחרים ומתארחים וכד'.
3. סובלנות לאחר ואמון בזולת. כמה אנשים מקבלים אחרים, עד כמה נותנים אמון וכו'.

אחד הדברים שהון חברתחי מסייע להם הוא התמודדות עם משברים; כשקהילה חווה תהליך משבר- ככל שיהיה לה יותר הון חברתי, כך תצליח להתמודד בצורה טובה יותר עם המשבר. לדוג': ממחקרה של מרים ביליג, 2006, על הון חברתי בהקשר לגירוש מגוש קטיף- בדקה את ההון החברתי של הקהילות בגוש במשך ארבע תקופות:
- התקופה שלפני פרוץ אירועי הטרור.
- תקופת אירועי הטרור.
- תקופת אי הוודאות לגבי הגירוש (יקרה/ לא יקרה).
- התקופה שלאחר הגירוש.
גילתה שבכל אחת מהתקופות כדי להתמודד השתמשה הקהילה בהון החברתי אחר. למשל: באירועי הטרור- התחזקה הפעילות הקהילתית, ההתנדבות ושיתוף המידע לעומת- תקופת אי הוודאות- בה התחזקה האמונה בדת וההשתתפות בפעילות פוליטית. בשלב שאחרי הפינוי- בלט השימוש בקשרים הלא-פורמליים, שיתוף בחוויות והתמיכה ההדדית.
אנו נחשפים כך לסוגים שונים של הון חברתי ולשימושים של קהילה בהון חברתי בהתאם למצבה.
הון חברתי משפיע מאוד על התמודדות של קהילות בתקופות משבר, מסייע להתמודדות.
(בזמן סיוע- צריך לטפח את ההון החברתי של הקהילה והפרטים שבה, על מנת לסייע בהתמודדות).

הון חברתי בנסיגה-
(בחזרה לפטנאם). פטנאם כתב ספר- bowling alone- ההון החברתי נמצא באופן כללי בנסיגה (דיבר על החברה האמריקאית); טען שההון החברתי בקהילה נמצא בנסיגה- במעורבות הפוליטית, בקשרים החברתיים ובסובלנות והאמון בזולת. יישנה פריחה של מקצועות שמלמדים על עידוד הסובלנות- עו"ד, שוטרים וכד'- מעיד שיש יותר צורך בכך.

רשתות חברתיות ואיכותן-
'כוחם של קשרים'/ מייקל דולוורת- ספר שעוסק בנושא ההון החברתי, הרשתות החברתיות, ומתייחס למדדי האיכות של הרשת. מדבר על ארבעה מדדים:
1. כמות- רשת גדולה יותר היא טובה יותר. ז"א- ככל שאדם נמצא עם יותר אנשים בקשר- יותר טוב.
2. עומק מערכת היחסים- מחויבויות שיוצרות תחושה נוחה לבקש משהו מהחבר, עד כמה היחסים מאפשרים לך להשתמש בהם. לדוג': חברות פייסבוק לעומת חברות של שכנות.
3. רבגוניות- עד כמה הקשרים הם רב גוניים וחוצי גבולות של מידע, מעמדות וכו'. קשים עם בעלי מקצוע שונים, אנשים מארצות שונות וכד' (ככל שיותר רב גוני- יותר טוב).
4. איכות הקשר- קשרים שופעי ניסיון. עד כמה לאנשים שהאדם בקשר איתם יש רשתות חברתיות מגוונות ורחבות (גורם לרשת של אותו אדם להיות רחבה הרבה יותר); עד כמה הקשרים שלך פותחים בפניך קשרים נוספים.

אנו עובדים פעמים רבות עם אוכלוסיות מוחלשות ופעמים רבות הומוגניות, שנמצאות ברשתות חברתיות מצומצמות ובקשרים חלשים מאוד, ולכן עלינו לדעת לעזור להן לפתח את ההון החברתי שלהן מה שיסייע להן בהתמודדות טובה יותר עם החברה.

בס"ד

גישה קהילתית, יום שני כ"ד ניסן התשע"ב, 16.4.12

מאמרים הנוגעים לשיעור זה:
1. גרניט ולירון, 2000, קהילות וירטואליות.
2. סדן 2009, פרק א'- קהילה.

בספרות, המושג קהילה שנוי מאוד במחלוקת ויש לו כ100 הגדרות.
באומן, 2001, מדגיש את נושא הגעגוע לקהילה, טוען שכל אדם בתוכו שואף להיות חלק מקהילה שתספק- שייכות, ביטחון, הגנה וכד', אך בעצם הקהילה נמצאת רק בראש שלהם. הקהילה היא אשלייה שיישנו גורם שייגן עלי, אך הוא אינו קיים באמת, כיוון שהיא לא תמיד מסייעת, אין הכרח שהקהילה תסייע.

יש המתייחסים לקהילה כמסגרת שאינה בהכרח טובה עבורנו ולעיתים חונקת אותנו. יוצרת כללים ונורמות שלא תמיד אנו מרגישים מחוברים אליהם (במיוחד בקהילות סגורות, כגון: החברה החרדית).
Dominelli Dana מדברת על מושג ה- othering, אחרוּת, ה-'הם' וה-'אנחנו' שקהילה מייחסת לעצמה.

יישנם שלושה דימויים בולטים בספרות למושג קהילה:
# הקהילה כגטו- חונקת, סגורה, נבדלת מהסביבה שלה.

# הקהילה כבית- תמיכה, שייכות, הגנה, מסגרת בטוחה לחזור אליה.

# הקהילה כאשלייה- האדם חושב שהיא קיימת אך היא בעצם לא קיימת עבורו.
בראנט, 2004- הקהילה היא מענה לבעיות ברמה הכללית- בשילטון הארצי דרך השילטון המקומי (=הקהילה), אבל מצד שני דווקא לקהילה יש תכונה של ייצור קונפליקטים וחלוקה לקבוצות בתוכה.

מתודה: מיון תמונות שונות, לקהילה ו-לא קהילה ולהגדיר את הקריטרונים לפיהם החלטנו מה זו קהילה ומה זה לא.
קריטריונים לקהילה:
קהילה: קבוצת אנשים שיש להם אינטרס משותף ויש ביניהם אינטראקציה מתמשכת (צ'רצ'מן). מקובל בספרות לחלק את הקהילה לשני סוגים: גיאוגרפית ופונקציונאלית:
# גיאוגרפית- מקבץ אנשים ואירגונים המקיימים אינטראקציה בשטח גיאוגרפי נתון, כאשר המכנה המשותף המרכזי הוא המגורים יחד- בשכונה, בבניין וכד'.
# פונקציונאלית- מערכת חברתית מאורגנת בעלת אינטרסים, מטרות וצרכים משותפים; קבוצה שיש לה מאפיין משותף ומזהה עצמה כקבוצה ע"פ מאפיין כלשהו- מקצוע, מאפיין דמוגרפי, מחלה וכו'. קהילה זו אינה מחוייבת מקום.

בקום המדינה הייתה חפיפה גדולה בין הקהילה הפונקציונאלית לגיאוגרפית- כל קבוצת עולים הושבה במקום מסויים ואז אנשים עם אותם צרכים פונקציונליים ישבו גיאוגרפית- יחד.
ככל שעובר הזמן, יש הרבה פחות חפיפה בין הפונקציונאלית לגיאוגרפית וקיימת ניעוּת (התניידות) בין קהילה לקהילה, האדם חי בכמה קהילות. לכן יש פחות מחוייבות של האדם לקהילה ושל הקהילה אליו.

רונאלד וורן, -warren הגדיר חמישה תפקודים של קהילה (אם קיימים--> קהילה, אם לא--> לא, חייבים להיות כל חמשת התפקודים):
1. ייצור- הפצה וצריכה של שירותים וסחורות למרות שהמדינה מספקת שירותים שונים, כיוון שיש לה יכולת להתמקד בצרכים מסויימים שידוע לה שנחוצים. קהילה צריכה לייצר שירותים עבור האנשים שבה- גן, מכולת, כבישים וכו'.

2. סוציאליזציה- תהליך של חיבור בין היחידים והקבוצות שמרכיבים את הקהילה שהופך אותה למערכת חברתית כוללת, מנגנונים שעוזרים לחיברות והתקשורת בקהילה- מערכות מידע, עיתונים מקומיים וכד'.

3. פיקוח חברתי- תהליך שבו הקהילה משפיעה על החברה שבה בכיוון שיוצר מחוייבות לנורמות וכאשר יישנה סטייה- לקהילה יש מנגנוני התמודדות פורמליים להוצאת הסוטה/ החזרתו למוטב. לדוג': עו"סית (פורום תקנה ומשמרות הצניעות,למשל, הם אינם מנגנונים פורמליים).

4. השתתפות חברתית- השתתפות הפרטים בקהילה במנגנונים הגבוהים שקשורים לקבלת החלטות, השפעה על הניהול השוטף של הקהילה. לדוג': התערבות בפוליטיקה, בממשל.

5. תמיכה הדדית- סיוע הדדי בתוך הקהילה ברמה הלא-פורמלית לאותם פרטים שאינם באים על סיפוקם מהמערכת הפורמלית.

מאפייני הקהילה המודרנית:
1.מעבר מחברה בעלת ערכים קולקטיביים לחברה שמונחית ע"י ערכים אינדיבידואליים-
הערכים שמשפיעים על קבלת החלטות הם יותר ויותר של תחרות, מימוש זכויות הפרט וכד'.
לדוג': בעבר- ברור שכולם מתגייסים לצבא לעומת היום- יישנן אלטרנטיבות לשירות צבאי עבור אנשים שלא מוכנים להתגייס מטעמי מצפון.

2. מעבר מחברה קהילתית מבודדת מהעולם לחברה מקושרת לעולם (הכפר הגלובאלי= כל העולם הוא כפר אחד)-
בעקבות התפתחויות טכנולוגיות חל מעבר בהתייחסות של כל מדינה לעצמה- בעבר היחס היה כגורם נפרד, ללא קשר לעולם, כאשר היום ההחלטות וההתנהלות תלויות במה שמתרחש בעולם. כולם קשורים לכולם ומושפעים זה מזה.

3. ביזור כוחות מהשילטון המרכזי לשילטון המקומי-
תהליך בו המדינה מעבירה יותר אחריות וסמכויות לשילטון המקומי. אם בעבר המדינה ריכזה בידיה יותר החלטות, המגמה היום היא העברת סמכות ואחריות לרשויות המקומיות.
בעבר המדינה העבירה תקציב מסועף, לפי הצרכים הלאומיים, כאשר לכל סעיף הסכומים המוקדשים לו ואז אם יישנו צורך ברשות מסויימת שאין עבורו סעיף הוא עשוי לא לקבל טיפול.
עשוי להיות חיובי- כיוון שזה ממקד טיפול בבעיות בכל רשות, אך זה גם עשוי להיות שלילי- המדינה כאילו מתנערת מאחריות ומשאירה את הרשויות להתמודד. יישנן רשויות שיש להן יותר כספים- ממיסים וכד' והן משגשגות ולעומתן כאלו שאין להן כספים רבים מה שמעצים עוד יותר פערים.

4. היחלשות הצדק החברתי-
קיימים יותר ויותר גופים כלכליים ואנשי הון שמשתלטים על מוסדות???
פחות ופחות תחושה שהמדינה מעניקה ביטחון???

5. הפרטת שירותים, כולל שירותי רווחה, בריאות וחינוך-
תהליך בו המדינה מוציאה שירותים מאחריותה ומעבירה אותם לניהול ידיים פרטיות. בעבר היה מקובל שחברת החשמל, נמלים וכד' (גופים כלכליים יצרניים(- יופרטו, אך היום יישנה הפרטת מוסדות חינוכיים, הוסטליים וכד'- מה שעשוי גם ליצור פערים וגם לפגוע באיכות השירות (האינטרס יהיה לחסוך ולא לחנך ולטפל).
שירותים רבים הם בידיהן של עמותות מה שיוצר פגיעה בזכויות העובדים והלקוחות- אין מנגנון אכיפה מצידה של המדינה.

הקהילות הוירטואליות
קהילות וירטואליות אלו קהילות שחבריהן אינם מתקשרים זה עם זה פנים אל פנים אלא באמצעי תקשורת שמחבר ביניהם. תופעה זו אינה חדשה כ"כ, מוכרת גם מהעבר, אך העידן המודרני עם התפתחות הטכנולוגיה הפך את התופעה הזו לרחבה הרבה יותר ממה שהיה בעבר.
לדוג': קהילת חוקרים שמתכתבים ביניהם סביב נושא מסויים.
חוקרים רבים התעניינו בתופעה זו. התיאורטיקן Howard Rheingold (The virtual community), 1993- טבע את המושג קהילות וירטואליות.
כל השיח סביב נושא זה העלה שאלות רבות:
- האם באמת ניתן לקרוא לשיח כזה קהילה? - יש הטוענים שזהו תחליף מלאכותי ואפילו זיוף ששנותנים תחושה של קהילה אך לא ניתן באמת להתייחס לתפקוד שלה ככזו.
- האם הקהילה הוירטואלית מאפשרת ליצור שיח של רגשות ואנושיות, האם נוצר תהליך אנושי של קשר? - יש הטוענים שכל הבעת הרגשות היא אינה אמיתית ושסוג התקשורת הזה לא מאפשר לאנשים להביע רגשות אמיתיים. ואם אכן מובעים רגשות אמיתיים- מה מקומם כאשר פעמים רבות הזהות היא בדויה. התפתחו מחקרים רבים סביב סוגייה זו של ביטויי הרגש ותחושת התמיכה והמשמעותיות.

הויכוח עודו קיים:
קיימים מחקרים שחיזקו את העניין שגם בקהילה הוירטואלית יש מקום לתמיכה הדדית ואולי דווקא בגלל האנונימיות התאפשרה פתיחות רבה יותר- העלאת מצוקות וביטוי עצמי שאחרת לא היו מעיזים להביאו לידי ביטוי. שיח רגשי אמיתי.
מנגד- יישנם מחקרים שחיזקו את הדעה שטוענת שכל התקשורת הוירטואלית היא מזוייפת- זהויות בדויות, אמירות שבחיים לא היו נאמרות- פגיעה, השמצות, שקרים, כאשר מתוך כל אלו נוצרת פגיעה גדולה מאוד במספר רחב של אנשים, בשל החשיפה לאוכלוסייה רחבה. פגיעה בהדדיות ובקהילתיות.

כל סוגיית הקהילה כאשלייה מקבלת עוצמה חזקה הרבה יותר סביב נושא זה של הקהילה הוירטואלית.

העו"ס צריך לוודא שהאדם מקבל בקהילה גם את השייכות, התמיכה, הביטחון והעזרה וגם את הסיוע והשירותים החומריים שנחוצים לו.
זוהי העבודה הקהילתית- קיבוץ אנשים שיש להם אינטרס משותף ומתן סיוע בכל התחומים הנחוצים להם.
בנוסף, אחת התוצאות של השינויים שחלו בקהילה לאורך השנים (עבר מול הווה) - היא שהמידע לגבי סיוע הוא מאוד מפוזר, לא נמצא במקום אחד מסויים. אחת הפעולות של העו"סים היום הוא ריכוז מידע לגבי סיועים שונים.

בס"ד

 

גישה קהילתית, יום שני א' אייר (ר"ח!) התשע"ב, 23.4.12

 

תחילתה של העבודה הסוציאלית.

התחילה בסוף המאה ה19 על רקע התארגנותם של אירגוני צדקה שונים. נשים שהיו פעילות בכנסיות והיוו קבוצות התנדבות- לחולים ורעבים בביגוד, מזון וכד'.

 

סביב המהפיכה התעשייתית התרחשו כמה תופעות עיקריות:

1. נושא התעסוקה- תהליך רכישת השכלה ומיומנויות חדשות (ולא רק מסחר וחקלאות).

2. עיור- נדידה המונית של אנשים מהכפרים לערים הגדולות, בעקבות התפתחות התעסוקה. תופעה זו הגבירה את 3. עניין הבדידות- משפחות שהתרגלו לקבל תמיכה, כבר לא זכו לה באותה מידה.

4. מעבר ממגורים בקהילה משפחתית רחבה למגורים במשפחה גרעינית-בודדה בערים.

5. מעבר ממשפחה פרו-מודרנית בה שני בני הזוג עובדים למשפחה מודרנית בה הגבר הוא המפרנס העיקרי שיוצא לעבוד והאישה היא הנשארת בבית.(פעמים רבות עבודה אינטנסיבית של ניתוק מהבית לזמן ממושך).

6. מסגרות אחריות- מעבר מסיוע לחלשים ע"י מסגרות דתיות ומשפחתיות (הכנסייה וכד') אל סיוע ע"י אירגוני התנדבות ומדינה.

כחלק מתופעה זו הוקם ה COS, Charity Organization Society. ארגון שמטרתו להוות אירגון-על שמרכז בתוכו את כל אותם אירגונים ופעילויות שמטרתם לסייע לאוכלוסיות החדשות. הגישה הייתה שצריך לעבוד באופן שיטתי יותר, כגון: פתיחת תיק לכל פונה שמגיע לבקש סיוע (אבחון ראשוני, פרטים); הבנה שצריך לחקור לעומק מהם מקורות הבעיה;, תוכניות טיפול; המבקרת הידידותית- להגיע לבית המשפחה ולהתחבר מבחינה רגשית-אישית.

ההנחה הרווחת היא שהאדם הוא הגורם למצבו ויש איזשהו כשל אישי אצלו ולכן צריך לחקור מה מונע בעדו מלהתקדם וכתוצאה מכך המוקד היה טיפול אישי-פרטני.

 

בשלב זה התפתח נושא הידע וההשכלה בכל הנוגע לעבודה סוציאלית. מרי ריצ'מונד הובילה את החשיבה השיטתית בעבודה סוציאלית- פתיחת קורסים ומתן השכלה עבור המתנדבים = מתן צדקה מדעית. ריצ'מונד התחברה מאוד לכתביו של פרויד ולכן הע"ס תפסה כיוון פסיכולוגי-פסיכיאטרי.

במקביל- התחילה התפתחות באנגליה של זרם רדיקלי שבתפיסתו הבסיסית בא בטענה למוסדות ולאירגונים- שצריך להיעשות שינוי סביבתי; האדם הוא לא האחראי היחיד לבעיותיו, אלא גם לסביבה יש השפעה, ולכן התפתחו 'בתי ההתיישבות'- Settlement Houses Movement:
קבוצות של סטודנטים צעירים שהחליטו שהם מעוניינים לעבור לגור בשכונות עוני בהתנדבות תוך הבנה שעצם המגורים באיזורים אלו- ישפיעו על התושבים ועל הסביבה שם. הם עסקו בהקמת שירותים- מרפאות, מעונות, חוגים; השקעה ברמה התרבותית תוך תפיסה שזה יאפשר לאנשים להשתחרר מתחושת המצוקה והמסכנות. דאגו למרחבי התארגנות עבור האנשים שיאפשרו פיתוח מנהיגות, חיזוק הכוחות של התושבים וכד'.

ההנחה בתפיסה זו היא שהכשל הוא ממסדי-מבני, הבעיה אינה באדם אלא דווקא במבנה- הממשלה לא מפתחת מספיק מקורות תעסוקה, לא דואגת להשכלה מתאימה וכו'. מובילת קו זה הייתה ג'יין אדאמס, תושבת ארה"ב, אשר הגיעה בתקופה זו לאנגליה ונחשפה לבתי ההתיישבות והחליטה להביאו לארה"ב תוך התמקדות בעיר שיקגו. משכה בה קבוצות סטודנטים צעירים שייכנסו לשכונות העוני בשיקגו ויחקו את בתי ההתיישבות באנגליה (ההתעסקות המרכזית בשיקגו היה זיהוי מצוקות הילדים).

עיקר ההצלחה הגדולה בבתי ההתיישבות הייתה בהצמחת מנהיגות.

 

עבודה קהילתית- הגדרה.

העבודה הקהילתית מוגדרת כשיטת התערבות בה יחידים, קבוצות ואירגונים עוסקים בפעולה מתוכננת כדי להשפיע על בעיות חברתיות. מקור המילה community מגיע מהמילה common שפירושה משותף, כלומר: הדגש בעבודה קהילתית הוא מציאת המכנה המשותף של פרטים בקהילה במטרה לקדם ולספק את צרכיה המשותפים של הקהילה.

מספר עקרונות:
1. אמונה בסולידריות חברתית והתארגנות קולקטיבית. התפיסה הבסיסית שלנו היא שההתארגנות הקולקטיבית, המפגש בין האנשים- נותנים להם כוח רב (סולידריות, ידע, הבנה שאתה לא לבד, תחושת שייכות וכו') שבלעדיו, לבדם, לא היו מצליחים לקדם את מטרותיהם. כוחה של קבוצה.

 

2. התערבות לצורך שינוי/ שיפור של מצב קיים. עבודה קהילתית עוסקת בזיהוי צרכים. צורך = הפער בין המצוי לרצוי; הבנה שבכל קהילה יש צורך ומתן ההתערבות. הבחנה בין צרכים חומריים לרגשיים, תוך התייחסות לשניהם ע"פ מידת הצורך.

- כאשר הצורך אישי, העבודה הקהילתית אינה מתערבת.

 

3. עזרה עצמית, מעורבות הלקוח ואחריות הלקוח לגורלו. אמונה שהאדם אחראי למה שקורה לו ולכן הוא צריך לפעול ולשנות את המצב. איש המקצוע מגיע על מנת לתת לו כוח לפתור את בעיותיו לבד. לעזור לו להאמין בעצמו תוך אמונה שצריך לתת לאדם כלים להתמודד ולא לפתור את בעיותיו עבורו (חכה ולא דג); לכן תהליכים אלו עשויים להימשך זמן רב יותר.

4. התמקדות בכוחות ובחיובי.

 

5. פיתוח רשתות חברתיות. הקמת רשתות חברתיות פורמליות ולא פורמליות על מנת לקדם את צרכי הקהילה.

 

6. מניעה. העבודה הקהילתית מתמקדת רבות במניעה- טיפול בקהילה לפני שמתפתחות בעיות חמורות (שונה בצורה משמעותית מהעבודה הפרטנית אשר מטפלת באדם אשר פונה מתוך מצוקה). לדוג': פיתוח שירותים וסיוע לריכוז של אמהות חד-הוריות לפני שנקלעות למצוקות קשות (כמובן שתוך שיתוף והסכמה של אותן נשים).

 

נקודות מהסרט אותו ראינו:
1.התארגנות של אנשים סביב הנושא.  יישנה אישה אשה אשר מעוניינת לשנות ולהניע תהליך, אך כדי שהשינוי יתבצע ברמה הקהילתית קיימה 'כנס יסוד'- אנשים מהקהילה שהגיעו לשמוע ולהקשיב ותוך כדי התחילו להצטרף ולהתארגן יחד סביב הנושא הזה.

 

2. מחירים ורווחים. כמעט לכל התערבות קהילתית יש סיכונים ואיומים, דבר אשר תלוי במידת הרגישות של הסוגיה בקהילה. כל סוגיית המחירים- איומים וכד', אפילו אישיים- עד כמה אני משקיעה, על חשבון מי זה מגיע וכד'- שצריך לשלם ולצידה רווחים אדירים- כבוד, יוקרה, מיומנויות נרכשות וכד'.

 

3. התקשורת כגורם מרכזי שחשוב לעבוד מולו. לעיתים זהו כוח שקשה להגיע אליו, אך זהו כלי לקידום הבעיה והעלאתה למודעות הציבורית.

 

4. דינמיקה בתוך הקהילה. בתחילת הכינוס בסרט החלה דינמיקה בין אנשים (“הבן שלך ככה", “מה היית עושה אם זה היה הבן שלך" וכו'). השיח הזה עשוי לחבר אנשים לנושא, להרחיק אותם ממנו ואף לנטוש אותו, להציף קונפליקטים, ליצור קבוצות- מובילים/ לא מובילים, פועלים/ לא פועלים וכד'. יישנה עבודה על יחסים, עבודה אישית רגשית אשר מאפשרת גם את החלק האישי-דינמי בנוסף לחלק המשימתי- ארגוני.

 

5. אמונה בכוחם של האנשים לפעול בעצמם. “אם אנחנו לא נקום- לא יהיה"; תמיד קיימת הציפייה שהשירותים למעלה יטפלו בבעיה, אך המסר המרכזי של העבודה הקהילתית היא שהאנשים יודעים מה הפיתרון הנכון ביותר עבורם והם אלו שצריכים לפעול על מנת לקדמו.

 

6. חיבור לאינטרס האישי. חיבור לדבר שחשוב לך ומעניין אותך, נגיעה אישית של האנשים בתהליך (“מי לא נפגע מסמים?”, מי לא מכיר מישהו שסחר בסמים?”). כאשר משהו מציק לך- באופן טבעי אתה משקיע בו המון.

אין טעם להתחיל כאשר לאנשים אין נגיעה אישית.

 

7. הדמות המניעה שבמרכז. לא כל מי שמניע אנשים צריך להיות מרתק וכריזמטי, אך דמותו של העו"ס המוביל/ המוביל מהקהילה צריכה לאפשר גיוס אנשים, להאמין באנשים ובעשייה, לשדר התלהבות.

 

בס"ד

 

גישה קהילתית, יום שני ח' אייר התשע"ב, 30.4.12

 

תוספת לשיעור שעבר.

 

יישנם שלושה מוקדי התערבות מרכזיים:

1. האוכלוסייה.
2. השירותים.
3. יחסי הגומלין בין האוכלוסייה לשירותים.

 

1. האוכלוסייה.
א. איתור צרכים משותפים של האוכלוסייה (מתוך אינטרסים משותפים). נמדד בד"כ באמצעות-

# סקרים, שאלונים ו- # ראיונות למדגם מייצג.

מתחבר עם שתי גישות מרכזיות בבדיקת צרכים- כמותית (שאלונים) ונרטיבית (סיפור- ראיון). בד"כ כאשר נושא הוא רגיש וטעון משתמשים בגישה הנרטיבית דרך ראיון, סיפורים של אנשים (לדוג' מגורשים מגוש קטיף).

 

ב. הגברת המודעות של האוכלוסייה לצרכים ולזכויות שלהם כאזרחים.

 

ג. העצמת הכוחות והוצאות הכוחות הטמונים בה.

 

ד. סיוע בהתארגנות של הקהילה (לאחר זיהוי הצרכים). לדוג': כיצד לגייס אנשים, כיצד להיפגש, כיצד לנהל ישיבות.

 

ה. פיתוח וחיזוק גרעינים מקומיים- מנהיגים קיימים או כאלו שהעו"סים יטפחו אותם.

 

ו. הקניית ידע ומיומנויות. לדוג': מיומנות בניית סקר שיתאים לקהלי יעד, שיווק פרויקטים, עבודה מול תקשורת, עבודה בתוך צוות ועוד.

 

ז. יישוב קונפליקטים פנימיים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. גישור וכד'.

 

2. השירותים.

א. סיוע לאירגונים בזיהוי צורכיהן של האוכלוסיות איתן הם עובדים ואילו שירותים נחוצים להן.

 

ב. הקמת ופיתוח שירותים. - כל דבר שנחוץ לאוכלוסייה.

 

ג. שיווק תוכניות וגיוס משאבים.

 

ד. הגברת הקשר בין אירגונים לצורך התייעלות העבודה.

 

3. יחסי הגומלין בין האוכלוסייה לשירותים.

א. הגברת ההיכרות של האוכלוסייה עם השירותים.

 

ב. סיוע לנציגי האוכלוסייה (אותם מנהיגים שטיפחנו) לתקשר עם המערכות הקיימות.- כיצד הם יכולים לפנות לראש העיר ולקדם את מטרותיהם.

 

ג. התראה וסינגור למען אוכלוסיות נזקקות. -העו"ס פונה למוקדי העזרה ומתריע על בעיות חמורות שרואה על מנת לגייס את הגורמים השונים לטובת האוכלוסייה.

 

ד. שיתוף האוכלוסייה בשלבים ראשונים של תיכנון הפעלת השירותים. - הפיכת מנהיגי הקהילה לשותפים בהפעלת השירותים- לבקש, להעז, לדרוש.  לדוג': נציגים מהאוכלוסייה שפונים לשירות הרלוונטי על מנת לקדם טיפול בילדים עם הפרעות קשב בבתיה"ס; אם האוכלוסייה לא תתערב- השירות לא יהיה אפקטיבי מספיק. פעמים רבות אירגונים לא מוכנים לשיתוף מתוך האוכלוסייה כיוון שזה מאיים עליהם.

 

ו...ל-שי-עור!

 

מודלים תאורטיים להתערבות בעבודה קהילתית/ קמינסקי 1987, רוטמן 1996.

Rothman, רוטמן, 1973.

רוטמן פיתח שלושה מודלים בסיסיים להתערבות בעבודה קהילתית והיווה בסיס משמעותי לכל תחום העבודה הקהילתית. יישנם תיאורטיקנים נוספים שהתבססו עליו.

 

1. מודל הפיתוח המקומי.
במודל זה, יישנו ניסיון לקדם צרכים ויוזמות בקהילה תוך פעילות משותפת עם כלל האוכלוסייה. זיהוי קבוצה בקהילה (קבוצת המנהיגים) שתייצג את הצרכים של הקהילה ועוברים איתם תהליך ארוך על מנת לקדם את האינטרסים שלהם. כל תהליך העבודה מאופיין בפיתוח הליכים דמוקרטיים, קבוצות חשיבה כאשר הוא הדגש הוא שאנשים יהיו שותפים לתהליכים כבר מתחילת הדרך- משלבי החשיבה הראשונים, שלבי התיכנון ואח"כ בשלבי הביצוע, ההפעלה וההערכה הסופית.

ההתמקדות במודל זה היא על יעדי תהליך- מה שחשוב לנו היא התפתחות האוכלוסייה, העובדה שהאנשים איתם אנו עובדים- הקהילה- יעברו תהליכי העצמה, רכישת ידע ומיומנויות, עצמאות, יכולת לפנות למוסדות וכו'.

מודל זה יש בו מן האידאליות כיוון שהוא מבוסס על יצירת עצמאות בקהילה.

תפקידי העו"ס:
# קטליזטור, ממריץ, נותן לקהילה אמונה ביכולת.

# מורה ומדריך, הקניית מיומנויות שונות (הכנת שאלונים, קבלת החלטות ועוד).

# מתאם בין גורמים שונים בקהילה (האוכלוסייה בתוך עצמה, בין השירותים וכו').

מספר קשיים מרכזיים:
# קונקרטיזציה לעומת תהליך. עוסקת בכך שתמיד נהיה עסוקים בשאלה- עד כמה להיות קונקרטיים ולאפשר את התקדמות המשימה ועד כמה להיות עם התהליך ולרכוש את הכלים הכרוכים בו.

# גיוס האוכלוסייה לפעולה. מאוד לא פשוט בשלבים הראשונים, שלבי החיזור (כמובן שעד שאין עם העו"ס אנשים- אין הוא יכול להתקדם).

# סוגיית האחריות. עד כמה העו"ס לוקח על עצמו וכמה האוכלוסייה עושה (בתחילת הדרך- פעמים רבות העו"ס לוקח יותר אחריות והמטרה היא לאט-לאט להסיר את האחריות מעליו ולגרום להם לאוכלוסייה להיות יותר מעורבת).

 

2. מודל התיכנון החברתי.

במודל זה מכוון העו"ס את ההתערבויות לפיתרון בעיות חברתיות מסוימות.

זיהוי צורך מסוים שחסר בקהילה--> התערבות בתיכנון ופיתוח שירותים--> סיפוקם לקהילה.

לדוג': קהילה שבה הורים מזניחים את טיפולי השיניים של ילדיהם--> פתיחת מרפאת שיניים בקהילה בעלות סמלית.

יעדי תהליך- אין.

יעדי משימה- החשיבות היא במתן מענה לבעיה שזיהינו.

תפקידי העו"ס:

# איסוף נתונים- האם זו תופעה קהילתית, האם יש גורמים נוספים שנותנים מענה בקהילה.

# תפקיד המתכנן- תיכנון השירות- מטרה, יעדים, תקציב, למי יינתן השירות וכד'.

# מבצע- מבצע את כל ההתערבות בעצמו (למול התפקיד הקודם- כאן תפקידו של העו"ס הוא מרכזי מאוד).

# מנהל, הובלת המערכת.

# מארגן.

כל התפיסה של מודל זה היא פיתרון בעיות עבור התושבים.

 

3. מודל ההפעלה החברתית.

במודל זה אנו נלחמים את מלחמתם של המקופחים- מזהים אוכלוסייה שמופלית לרעה, נגזלו זכויותיה ועידודה לאת נגד השילטון- עצומות, הפגנות, שביתות, שריפות גלגלים...

המטרה: הבאת שינוי ביחסי הכוחות והמשאבים הקיימים. # הוספת כוח לאוכלוסיות המוחלשות בהתמודדות מול השילטון ו # חלוקת עוגת המשאבים באופן כזה שאוכלוסיות אלו יקבלו יותר משאבים.

קיימת כאן התמקדות גם ביעדי תהליך וגם ביעדי משימה. תהליך הוא הכרחי במודל זה כיוון שנחוץ שיתוף הפעולה ובד בבד יש לדאוג למשימה שתבוצע. תמיד כאשר עו"ס רוצה להציג הצעת חוק תמיד הוא יגיע עם נציגים מהקהילה- צריכים ללמוד לייצג את עצמם ובנוסף יודעים הכי טוב מה נחוץ להם.

תפקידי העו"ס:
# הסנגור- מדבר בשם הנפגעים.

# הפעיל- מצטרף לפעולות התושבים.אחת הסוגיות המרכזיות במודל זה היא האם העו"ס צריך לצאת לפעול יחד עם האוכלוסייה או רק לפעול מאחורי הקלעים.

# מסית- מעודד וממריץ את האוכלוסייה לפעול ולעמוד על זכויותיה.

# מתווך בין התושבים לממסד
# נושא ונותן- הבאה לפשרות במצבים של חילוקי דעות.

- במודל זה צף בצורה חזקה מאוד קונפליקט הנאמנות- פעמים רבות  עו"ס מרגיש סתירה עזה- מצד אחד שלו- הממסד, נותן המשכורת ומהצד השני- האוכלוסייה עבורה נלחם.

 

בספרות מדברים על רמות שונות של קונפליקטים. כנען 1978:

# קונפליקט לא אקטיבי-הימנעות.

# קונפליקט לא אלים- עצומות.

# קונפליקט אלים- שריפת גלגלים, פגיעה באנשים, ניפוץ חלונות.

 

- קיימת סוגייה של מהיכן פועלים לשינוי מדיניות:
כורזים, 2002: מהמגזר של הממסד הפורמלי- רשויות או מהמגזר החוץ ממסדי- עמותות.

יש הטוענים נגדו שדווקא מתוך הממסד- קשר עם הפיקוח ומשרדי הממשלה- יהיה קל יותר להשפיע על קידם מדיניות.

 

למעשה, רוטמן הציג את המודלים שלו באופן דיכוטומי מאוד- כל מודל עומד בפני עצמו וכאשר אני כעובד מתערב אני בוחר באחד המודלים.

ב-1996 הגיע רוטמן למסקנה שהמודלים משולבים זה בזה. דימה את המודלים לצבעים וטען שכמו שאת צבעי היסוד אפשר לערבב לאין-ספור התמזגויות וגוונים, כך גם את המודלים.

דיבר על שלוש אופציות מרכזיות:
1. כל שיטה בפני עצמה.
2. בי-מודלית. לדוג':

# אירגון פמיניסטי שמצד אחד פועל ע"פ שיטת הפיתוח המקומי- העצמה, פעולה משותפת וכו', אך מצד שני כל פעולותיהן הן יציאה נגד הממסד ושינוי מדיניות- הפעלה חברתית.
# אירגון הגנה על זכויות הילד- מצד אחד תיכנון חברתי- ניתוח נתונים ושאלונים הנוגעים לפגיעה בילדים ומצד שני- הפעלה חברתית- נמצאים כל המן בכנסת ובתקשורת.

# אירגון נכים- מצד אחד תיכנון חברתי- עיסוק בפיתוח שירותים לנכים, הנגשה וכד' ומצד שני פיתוח מקומי- עבודה על פיתוח של הקהילה והעצמתה.

3. תלת-מודלית. לדוג':

# נושא האבטלה- גם תיכנון חברתי- הכשרה, גם הפעלה- מציאת עבודה למטופלים וגם פיתוח האוכלוסייה- העצמה.

 

שלושה מודלים של הפראקטיקה באירגון קהילתי, על פי משתני-פראקטיקה נבחרים (מתוך המאמר של רוטמן) – טבלה שעלינו לדעת בע"פ (קטגוריה 10- לא צריך).

 

 

בס"ד

 

גישה קהילתית, יום שני ט"ו אייר התשע"ב, 7.5.12

 

כדאי להוציא את ההוראות לתרגיל לגבי הסיור ולראות אם יש משהו שלא מבינים.

 

שיתוף הציבור בתהליכי קבלת החלטות.

תהליך בו אנשים שאינם נבחרי ציבור או פקידים, לוקחים חלק בתהליך קבלת החלטות ביחס לנושאים הנוגעים לחייהם. המונח שיתוף מתייחס לאותם מצבים בהם גורם כלשהו מן הממסד מחליט לשתף בעלי עניין בתהליך קבלת החלטות.

כאשר נכנסים לסוגיית השיתוף עולות שאלות רבות, כגון: את מי בוחרים לשתף (בד"כ קבוצה מסוימת דרכה יופעל השיתוף), עד כמה הנבחרים מהווים קול מייצג וכו'.

התשתית הרעיונית של שיתוף הציבור נשענת על שתי תיאוריות פוליטיות:
1. הדמוקרטיה הייצוגית (בלנדר ורהט, 2000).

2. הדמוקרטיה ההשתתפותית.

 

הדמוקרטיה הייצוגית, נקרית גם דמוקרטיה עקיפה. רואה בייצוג הציבור בבחירות הכלליות את תמצית הדמוקרטיה וטוענת שהדרך להשפיע על תהליכים המתרחשים במדינה היא באמצעות הצבעה בקלפי אחת למספר שנים. פעולת הבחירה היא ביטוי למה שהאנשים חושבים.

מבקרי דמוקרטיה זו טוענים כי הבחירות לא מבטיחות שבסופו של דבר לאזרח תהיה השפעה כלשהי על קביעת מדיניות, משתי סיבות:
# השליטה בדמוקרטיות המערביות היא בידי האוליגרכיות הכלכליות והבירוקרטיות. מי שבסופו של דבר שולט ומנווט את התהליכים במדינה, אלו לא הבוחרים עצמם אלא אנשי ההון (אוליגרכיה) והפקידים (בירוקרטיה)

# בתקופה שלנו ניטשטשו ההבדלים בין המפלגות השונות ולמעשה אין כ”כ הבדלים בין המפגלות מבחינה פוליטית וכלכלית. לא ברור לאיזו מפלגה צריך אדם להצביע על מנת שתייצג את רצונותיו ודעותיו.

 

בעקבות ביקורת זו התפתחה- הדמוקרטיה ההשתתפותית, נקרית גם דמוקרטיה ישירה.

שיטה זו מיוצגת באמצעות נציגות הציבור או במתן אפשרות לכל בעלי העניין לקחת חלק פעיל בתהליך קבלת החלטות. הדמוקרטיה ההשתתפותית דוגלת בביזור סמכויות, שקיפות המידע והגברת הנגישות למסגרות ופורומים בהם מתרחשים תהליכים של קבלת החלטות. ע"פ שיטה זו הרצון הוא להגיע למצב שכמה שיותר תושבים, מכמה שיותר אירגונים- ימצאו את דרכם להשפיע על קבלת החלטות. זהו תהליך ארוך שהשפעתו תמידית.

 

עיקרון השיתוף בעבודה סוציאלית, בא לידי ביטוי בפרקטיקה שתפנית הרואה בשיתוף הפרט ככוח המרכזי. פרקטיקה זו מניחה כי לעו"ס אין את כל סוגי הידע הנדרשים לצורך פיתרון בעיותיו של הלקוח. קיימת אמונה שהמידע הנכון והמדויק נמצא בידיו של הלקוח ולכן שילוב בין ידיעותיו של העו"ס לאלו של הלקוח- הוא הכרחי לפיתרון הבעיות.

רוזנפלד מתייחס לכך שגישה זו קריטית במיוחד לאוכלוסיות מוחלשות שיש להן יחס שלילי לשילטון (מתנשא, פועל נגדם, אטום וכד'), כיוון שזה נותן להם ביטוי- הן היחס לרצונותיהם והן השימוש בידיעותיהם.

לדוגמא: מחקר של Beck & Ohamer, 2006-  על שכונות עניות בארה"ב שנעשה בהן תהליך שיתוף ומצאו: ככל שגדלה מידת שיתופם של התושבים באירגונים השכונתיים, כך גדלה תחושת המסוגלות והיעילות האישית והקולקטיבית של החברים בשכונה.

 

שתי גישות מרכזיות בשיתוף לקוחות:
1. Rouseau, 1972- רואה בשיתוף לקוחות מטרה בפני עצמה ומבוססת על הכרה בזכותם הבסיסית של אנשים להשפיע על גורלם. ערך שיתוף לקוחות הוא הגבוה ביותר ועומד בפני עצמו.

2. Berger & Specht, 1973- רואה בשיתוף אמצעי להשגת מטרות ומאמינה שבאמצעות השיתוף יהיו המענים לצרכים אפקטיביים ויעילים יותר.ערך השגת המטרה הוא הגבוה יותר, לא יהיה שיתוף בכל מצב.

 

אבחנה בין שלושה מושגים הנוגעים לשיתוף:
1. שיתוף- תהליך המשקף בעיקר את יוזמתם של המְשַתְפִים, בד"כ המוסד או אליטות שמקבלות החלטות.

2. השתתפות- תהליך המשקף את יוזמת המשתתפים, ציבור האזרחים, ששואפים להיות יוזמים. התהליך בא כדי להשפיע עליהם.

3. שותפות- יוזמות שני הצדדים- האליטה והציבור- אשר מבטאת שיוויון זכויות וחובות שלהם בתהליך. הדדיות ביחסים.

 

מטרות השיתוף.

מהן מטרות השיתוף, מה אנו מנסים להשיג דרך שימוש באסטרטגיה זו:
- יצירת מחוביות.

- פופולריות השילטון.

- שקיפות.

- העצמת התושב.

- הכוונת השירות לצרכים.

- עידוד אקטיביות.

- עידוד אזרחות טובה.

- הפחתת תלות.

 

לקרוא: נספח באתר- מטרות של שיתוף לקוחות, מודלים המתארים את רמות השיתוף.

(יצחקי (זו בת...)- לא צריך לדעת בע"פ את כל הרמות אלא שיש 12 רמות, קיימת היררכיה, הדרגה של הפיקוח האזרחי-הגבוהה ביותר וכד').

 

קשיי השיתוף.

- דעות שונות, התנגדויות.

- חוסר עקביות- ברמת הנוכחות, ברמת פעילות.

- ייאוש מצד האוכלוסייה.

- לוקח זמן רב.

- לוקח זמן ליצור אמון- באנשים ובדרך.

- משאבים רבים.

- צורך בהתאמה ללו"ז וגחמות של אנשים רבים.

- נטייה להעביר אחריות, חשש שדברים יפלו בין הכיסאות.

- הציבור לא תמיד לוקח אחריות, לא תמיד יש שותפים לתהליך.

- העו"ס חשוף לביקורת. העו"ס צריך להיות מוכן לזה שתהיה ביקורת ולהיות מסוגל להכיל אותה.

 

בס"ד

 

גישה קהילתית, יום שני כ"ב אייר, 14.5.12

 

מאמרים רלוונטיים: סדן, 1996 וFrance,1993.

 

העצמה.

מושג זה קשור למודל הראשון של רוטמן (פיתוח האנשים)

הגדרות:

# תהליך הגברת הכוח האישי, הבינאישי או הפוליטי של אינדיבידואלים, משפחות וקהילות על מנת לשפר את מצבם (Gutierrez, 1995).

# פעילות אנושית בכיוון של שינוי ממצב פסיבי למצב אקטיבי (סדן, 1997).

 

יישנם כמה סוגי העצמה- Emprowerment של Gruber & Tricket, 1987:

העצמה פסיכולוגית.

האמונה שלי ביכולת לפתור בעיות, מושג הקשור לרמה של תחושה, הכרה ומודעות לחשיבות השינוי. חוויה אישית סובייקטיבית של אדם.

 

העצמה פוליטית.

היכולת לקחת חלק פעיל בתהליכי קבלת החלטות. היכולת המעשית להניע ולפעול לקידום בעיות.

 

-ההעצמה הפסיכולוגית היא תנאי לקיומה של ההעצמה הפוליטית (הפוליטית בדרגה גבוהה יותר).

 

France ב1993, הבינה שיש צורך בהעצמת אנשים והעברתם משלב פסימי לאקטיבי וכדי להבין כיצד

 בנתה חמישה מרכיבים להעצמה:

1.  תפיסה עצמית חיובית-
שביעות רצון מהאינדיבידואליות, הערכה עצמית, כבוד עצמי, תחושה כוללת של יכולת ותפיסה עצמית חיובית.

 

2. מודעות ביקורתית-

מודעות האדם ליכולותיו, כישוריו וגם לחולשותיו ומודעות האדם למקומו ביחס למערכות גדולות בסביבה הרחבה (האדם ביחס למערכת, לסביבה).

 

3. תחושת שליטה בידע ומיומנויות-
שלושה סוגים הנדרשים כדי להתקיים בתהליך ההעצמה:

-       ידע שרלוונטי למשימות היומיום, נידע הכי בסיסי כדי להתנהל במערכת.

-       ידע מקצועי ומומחיות (העצה נבדקת ביחס לתחום הרלוונטי).

-       לדעת היכן נמצא מקור הידע המתאים.

 

4. נטייה אישית לפעול-

הבנה של האדם באיזו מידה ובאיזה אופן הוא יכול לפעול על מנת לקדם דברים בחייו.

יכולת מעשית לפעולה.

 נקיטת פעולות לתועלת עצמית או תועלת אחרים.

 

5. תחושה של זהות קולקטיבית-

תחושה שיש לי קולקטיב עימו אני חולק מטרות, משאבים וערכים בתוך המערכות החברתיות בהן אני מתפקד. תחושה של שייכות ושותפות.

 

כל המדדים הללו נמדדים על סקאלה- עד כמה מצויים אצל כל אדם וכך לבחון את מידת ההעצמה.

 

--> צריך להבין את המוד ולדעת באופו כללי ולא כל סעיף בפרוטרוט.

 

הכלי של France נותן את היכולת לאבחן רמת העצמה אצל פרטים, קבוצות וקהילות וגם את היכולת לאבחן איזה מרכיב העצמה חסר ובהתאם לכך לתכנן את ההתערבות.

 

 

תירגול- להכניס כל אחד תחת אחד מחמשת המרכיבים של France:

- תחושה של ביטחון בחיים.

- קיום קשר עם בעלי ידע ומוחים.

- יוזמה ופנייה לשירות שנזקקים לו.

- יכולת לנקוט צעדים בעת קבלת שירות גרוע.

- יכולת להציע הצעות לשיפור שירותים שונים.

- אמונה ביכולת להשפיע על שירותים בסביבה.

 

סדן דיברה על כך שכאשר אנו נמצאים בתהליך העצמה אנו נעים על רצפים בכמה קריטריונים:

#התמקדות בשירות - התמקדות באנשים: תהליכי העצמה גבוהים מתמקדים באנשים ולא בשירות עצמו.

 

# התערבות מכוונת - התערבות בלתי מכוונת: עד כמה המטפל מכוון את האנשים ומכתיב ועד כמה לא מכוון ונותן למטופלים את המקום שלהם.

 

# מומחה - 'מעורר מחשבה': ככל שהמטפל נמצא בתפקיד המומחה- תהליך ההעצמה קטן וככל שהוא מעורר מחשבה אצל המטופל והופך אותו למומחה- תהליך ההעצמה גדל.

 

# הקהילה כאובייקט - הקהילה כסובייקט: ראייה של הקהילה כגורם עם חוויות סובייקטיביות-ייחודיות נותנת להם כוח ועוצמה (קשישים הם לא אותם קשישים בכל מקום, למשל, לכל מקום צורך ייחודי משלו).

 

# תפקיד טכני – תפקיד פוליטי: הקהילה כממלאת תפקיד טכני נקודתי, או כממלאת תפקיד פוליטי- משפיעה על תיכנון, החלטות וכד'.

 

שלושת מדדי העוצמה של Luckes, 2005:

1. המדד הגלוי.

הדרכים הגלויות להפעלת עוצמה שנחשפות בהשתתפות פוליטית באמצעות קונפליקטים גלויים. ברמה הגלויה לעין ניתן לראות מי שולט ומי נשלט, בידי מי המשאבים.

2. המדד הסמוי.

הדרכים הסמויות להפעלת העוצמה. הדרך להפעלת העוצמה נעשית באופן שאינו גלוי לעין. ניטרול אנשים מעוצמה/ מתן עוצמה בדרכים סמויות (אנשים מסוימים שמוזמנים לדיון ואחרים שלא).

3. המימד החבוי.

שליטה בתודעה, היכולת להשריש בתודעתם של אנשים אינטרסים ואמונות. בעלי הכוח לא מגיבים לאנשים, אלא מעצבים אותם- שולטים במחשבותיהם, בערכיהם ובחינוכם.

מימד זה הוא מימד שלילי בראייתו של Lukes.

 

בס"ד

 

גישה קהילתית, יום שני כ"ט אייר התשע"ב, 21.5.12

 

עבודה סוציאלית ומאבקים חברתיים.

המודל השלישי של רוטמן- המחאה החברתית.

נבחן את מודל זה דרך מחקר של איילת מקרוס על מאבק החד הוריות (ויקי כנפו).

הנתונים התבססו על מחקרם של Beck, Dorsey & asatutters, 2003- אשר חקרו את המאה הקודמת סביב מאבקיהן של הנשים הפמיניסטיות ואילו קריטריונים הביאו להצלחה. הקריטריונים:

(צריך לזכור גם את המונחים באנגלית).

 

מסגרות מאבחנות- diagnostic frames:

1.הגדרת הנושא הטעון שינוי.

צורך בהגדרה מפורטת מאוד את הנושא הטעון שינוי- נתונים, חלוקה לקבוצות אוכלוסייה וכו'. חשוב כמה שיותר למקד את הנושא.

אם המוביל לא נמצא במקום שרואה את עצמו ככזה, יהיה לו קשה לייצג את כלל האוכלוסייה, להתקדם ולהתרכז סביב נושא אחד

 

מסגרות מנבאות- prognostic frames:

2. תכנון אסטרטגיות פעולה.

הצבת סט של מטרות ואסטרטגיות לתיכנון מהלכי המחאה. חשוב מאוד לבנות תוכנית פעולה ברורה וממשית, שכוללת- לו"ז, חלוקת תפקידים, אסטרטגיית פעולה (עימות, שתפנית, תקשורת, לוביסטים וכד').

אם אין תוכנית לטווח ארוך ויכולת לשאת את ההתמודדות לזמן רב- קשה מאוד לעשות שינוי.

- במאבקים חברתיים- האירגונים צריכים להיות יותר במקום המכוון כיוון שחייבים לפעול במהירות, בצורה קונקרטית ולא לאבד את המומנטום.

 

מסגרות מוטיבציוניות- motivational frames:

3. גיוס תמיכה ציבורית.

גיוס אנשי ציבור, פוליטיקאים ומפורסמים לתמיכה במאבק. ככל שיש תמיכה ציבורית גבוהה יותר- מקבל המאבק לגיטימציה גבוהה יותר. בנוסף, הלחץ על הממשל נעשה אפקטיבי יותר.

 

קהילת המחאה- social movement community:

4. קהילת המחאה.

כוללת שתי קבוצות אותן צריך לגייס:

# האנשים האקטיביסטים- שפועלים עבור המטרה.

# האנשים הפסיביים- הקהל הרחב בעלי הבעיה (במקרה של ויקי כנפו- חד הוריות נוספות שתומכות במאבק, אך לא מגיעות לזירת האירוע ממש).

יש חשיבות גדולה לקהילת מחאה גדולה- משמע שמדובר בבעיה רחבה שמציקה לאנשים רבים ואי אפשר להתעלם ממנה.בנוסף, כמות גדולה של אנשים מחזקת את ידי המובילים.

- בד"כ יש נטייה להשתיק את הפלג הקיצוני בקבוצה ולא לתת לו להישמע. Beck, Dorsey & Stutters טוענים שיש חשיבות עצומה לא לבטל את הפלג הקיצוני הזה, כיוון שבד"כ מסע ומתן מסתיים פשרה וכאשר מגיעים ממקום פשרני- יהיה קשה להשיג משהו; לכן יש צורך בקול הקיצוני- שהולך עד הסוף- כדי לצאת מהמשא ומתן עם תוצרים כלשהם.

 

משאבים חיצוניים- external resources:

5. משאבים.

יכולת לגייס משאבים לטובת המאבק שכוללים- כסף, ציוד נדרש וידע מקצועי (לוביסטים, עו"ד, כתבות בעיתון וכד')

 

אינטראקציה בינלאומית- cross national interaction:

6. אינטראקציות בינלאומיות.

חשיבות גדולה במאבקים חברתיים לראות וללמוד מה קורה במאבקים דומים בעולם. תורם גם ללמידה של המוחים וגם להפעלת לחץ על הממשל (בארה"ב מחו- והצליחו וכד').

 

מנהיגות- leadership:

7. מנהיגות.

אבחנה בין שני סוגי מנהיגות-

# מתלהבת- באה עם חזון, להט, רגש, אמונה בשינוי, מביאה השארה ודוחפת את המהלכים מהבטן.

# בירוקרטית- מתמקדת בבניית האירגון, הגדרת מטרות ויעדים, קביעת אסטרטגיות וקביעת לוח זמנים.

 

מקומם של העובדים הסוציאליים במאבק האמהות החד הוריות.

לא סייעו מספיק, לא נתנו תשובות ופתרונות עבור המוחים. ויקי מספרת שיצאה בתחושת אכזבה מצד העו"סים ושירוי הרווחה.

 

בסופו של דבר מי שסייע הכי הרבה היו- יועצי התקשורת, הכלכלנים, אנשי לוגיסטיקה ויועצים פוליטיים.

בס"ד

 

גישה קהילתית, יום שני י"ד סיוון התשע"ב, 4.6.12

 

לגבי העבודה.

אם מדברים על העצמה- צריך את כל סעיפיה.

כל סוגיה שרלוונטית לע"ס קהילתית- רלוונטית לדיון (לאו דווקא בהקשר של יום העיון).

 

הכשרה מעשית- שבע שעות.

חמישה מקרים פרטניים.

הדרכה של שעה וחצי פעם בשבוע.

שילוב בישיבות צוות, ביקורי בית, השתתפות בוועדות החלטה.

שני דו"חות אני-אתה.

שלושה דו"חות סיכום.

 

תוכנית לימודים.

קהילתי.

קורס מתודה קהילתית (מלווה את ההכשרה).

קורס סימסטריאלי פרטני לקהילתיים.

– מעבר לזה הכל אותו הדבר.

בהכשרה- בנוסף לפרויקטים הקהילתיים, יש מטופל פרטני.

שנה ב':

פרויקט ראשי- הקמת וועד פעילים, גיוס פעילים, פיתוח מנהיגות. עבודה עם קבוצה סביב סוגיה מסוימת.

פרויקט משני (מתוך הצעות שונות של הארגונים).

מטופל פרטני לאורך כל השנה.

 

שנה ג':

פיתוח שירות חדש.

הנחיית קבוצה דינמית.

 

פרטני.

קורס מתודה פרטנית.

קורס סימסטריאלי קהילתי לפרטניים (ראייה מערכתית לפרטניים).

– מעבר לזה הכל אותו הדבר.

שנה ב':

חמישה מקרים פרטניים.

 

שנה ג':

שבעה מקריים פרטניים.

הנחיית קבוצה דינמית.

 

מעבר בין מגמות.

# האם אפשר לעבור מגמות?

לא. אם בכל זאת בוחרים לעבור- מפסידים שנה.

 

# האם אפשר לעבור מגמות בעתיד במסגרת העבודה?

כן, אך קהילתי שרוצה לעבוד בפרטני צריך לעבור קורס במסגרת העבודה.

 

קבלה לתואר שני.

ממוצע ציונים גבוה (85/ יותר אם יש ביקוש גבוה).

התמחות בתואר ראשון ומה האדם עובד בשטח.

בס"ד

 

גישה קהילתית, יום שני כ"א סיוון, 11.6.12

 

מאמר רלוונטי:

סי קאהן, פרק מנהיגות.

 

מנהיגות.

הגדרה:

מנהיגות היא התנהגות של יחיד המכוון פעילויות של קבוצה להשגת מטרה משותפת.

מנהיגות היא השפעה בין-אישית המסתייעת במצב ובתהליך של תקשורת המכוונים להשגת מטרות.

מנהיגות היא תוספת השפעה, שהיא מעל ומעבר לציות מכני להוראות השגרתיות של הארגון.

 

קיימים ארבעה מרכיבים משותפים לכלל ההגדרות:

4. עבודה עם קבוצה.
5. יש מנהיג ומונהגים.
6. מעורבים תהליכי השפעה על אחרים (להתנהג אחרת, לשנות משהו, להוסיף משהו וכד').
7. יש תכלית בהשגת מטרות.

יישנו מושג הנקרא: בעיית הכחשת המנהיגות. התייחסות של אנשים אל מנהיגות כאל כישרון מולד ולא כאל משהו שניתן לרוכשו, מנהיגות כמשהו שרחוק ממי שאין לו את זה באופן טבעי. (Chetkovich& Kurneuther, 2006).

 

בהקשר זה ביצעו סדן וברק (2009) מחקר איכותני שכלל ראיונות עומק ל49 מארגנים לשינוי חברתי בישראל- אנשים שהניעו תהליכים ברמה ארצית ולא ראו את עצמם כמנהיגים.

 

בסיסי הכוח של מנהיגים (French& Reven, 1959)- מהיכן שואב המנהיג את כוחו בהשפעה על אחרים:

-       כוח הכפייה- היכולת לאיים או להעניש (כוח פיזי/ מילולי), שבגללה אנשים עושים דברים.

יתרון: השינוי מושג באופן מיידי.

חסרון: # השינוי שמושג אינו אמיתי אין הפנמה/ מוטיבציה של אדם.

          # נחוץ מנגנון פיקוח שדורש תשומת לב רבה, כדי שהאיום יישאר רלוונטי (לדוג': כל פעם להעביר רשימת שמות בכיתה, כדי שלא יהיו חיסורים).

          # למונהגים לא נוח עם סוג כזה של מנהיגות וירצו לנתק איתו קשר.

 

-       כוח השכר- היכולת  להעניק תגמולים או חיזוקים חיוביים חומריים (פרס כספי, כרטיס להופעה וכו') או לא חומריים שבח, עידוד וכו'). רק אנשים בעלי משאבים יכולים להבטיח כוח זה.

יתרון: # נעים, התחושה של קבלת תגמול היא חיובית.

         # השפעה מהירה ומיידית.

חסרון: # כשהשכר נעלם- ההתנהגות נעלמת, השיטה טובה כל עוד החיזוקים ממשיכים ולא ניתן לתגמל אנשים לטווח ארוך כ"כ.

         # התגמול עשוי להיות יקר (אם הוא כספי).

         # לא מושג שינוי ברמת ההפנמה של האדם (עושים זאת רק עבור התגמול).

         # אפקטיבי רק למי שהתגמול רלוונטי עבורו.

 

-       כוח לגיטימי (חוקי)- היכולת להשפיע בזכות התפקיד או המעמד. המנהיג משתמש בכוח הסמכות שלו כדי להשפיע על המונהגים. מצוי מאוד בהיררכיה של עולם העבודה.

יתרון: לא מצריך פיקוח, יש הסכמה טבעית שמי שנמצא היררכית מעליך הוא המכריע.

חסרון: # מוגבל לתחום מסוים מאוד, לתחום הסמכויות הפורמליות שלו (מנהל בנושא כספים- הוא הסמכות בנושא הכספים ולא בעניין אחר וכו').

          # אם יש התנגדות גדולה לאותו מנהיג פורמלי- זה בעייתי מאוד, כיוון שאז הסמכות הפורמלית הלגיטימית הזו עשויה בכל זאת להיעלם (למרות שהיא ברורה).

 

-       כוח הזיקה- היכולת להשפיע בשל הרצון של המושפע להזדהות עם המודל. המונהג מושפע משום שהואא מחבב, מעריץ או מזדהה עם המנהיג.

יתרון: # יוצרים הנעה פנימית גדולה לפעולה, מוטיבציה להשקיע.

         # לא דורש פיקוח והשגחה.

חסרון: # הערצה עיוורת, שלעתים יוצרת הערצה מוטעית כוללת של אדם (לדוג': מנהיגות שלילית- היטלר).

 

-       כוח המומחיות- היכולת להשפיע על אנשים אחרים בזכות ידע ומומחיות שיש למשפיע בתחום מסוים, כמו: רופא, פסיכולוג, רב וכד'.

יתרון: קבלת דעת המומחה גם אם אין הבנה, מתוך מתן ביטחון מלא בו.

חסרון: מוגבל לתחום מסוים מאוד.

 

ארבע תאוריות מרכזיות בנושא המנהיגות.

1. תיאוריית האדם הדגול.

המחקרים הראשונים בנושא המנהיגות הניחו כי יש הבדל מהותי בין מנהיגים למונהגים, כלומר- אדם נולד מנהיג ואינו צומח לתוך מנהיגות (תיאוריית התכונות). בבסיס תיאוריה זו נמצאות שתי הנחות:

# המנהיגות היא תכונה כללית- אדם מסוים הוא מנהיג בכל מקום, בכל זמן ובכל נסיבה קיימת (אדם שהוא מנהיג- הוא מנהיג בכל מקום בו הוא נמצא).

# המנהיג הוא מיוחד ובעל רקע ייחודי, בעל רקע סביבתי ומשפחתי שעוזר להצמיח מנהיגות.

- כחלק מסוגיה זו- האם מנהיגות היא מולדת/ נרכשת, בדקו מנהיגים שונים ומצאו שיישנן תכונות מסוימות למנהיגים:

אינטליגנציה גבוהה, כושר דיבור, כריזמה, גמישות, הישגיות, יצירתיות, מיומנויות חברתיות, החלטיות, יוזמה, הגינות, יושר.

מחקרים שונים שנעשו סתרו את ההנחה של תיאוריית האדם הדגול:

Merei, 1949- מחקר על מנהיגות ילדים בבתי"ס יסודיים. 25 קבוצות שגילו בהן דמות מנהיגה. את אותן דמויות העבירו לקבוצות אחרות על מנת לראות האם המנהיגות נשמרת/ שהיא תלויה בגורמים שונים. התוצאה: רק דמות אחת מבין כולן, הצליחה לשמור על המנהיגות.

 

מחקר של המרכז למנהיגות איכותית- הבדל בין 'מנהיגים' ל'לא מנהיגים'- אמית, פופר, גל, משקל-סיני וליסק (2009). חילקו קבוצת חיילים קרביים שסיימו טירונות לשתי קבוצות- כאלו שנתפסים מנהיגים וכאלו שלא נתפסים כמנהיגים. מצאו הבדלים בין שתי הקבוצות ב:

מוקד שליטה חיצוני (השלכת אחריות על הסביבה ולא על עצמך)- מנהיגים לקחו יותר אחריות על עצמם.

חרדה תכונתית- אצל הלא מנהיגים הייתה יותר חרדה.

מסוגלות עצמית.

אופטימיות.

דפוס התקשרות בטוח- גבוה יותר אצל המנהיגים.

דפוס התקשרות נמנע- גבוה יותר אצל הלא-מנהיגים.

דפוס התקשרות חרד- גבוה יותר אצל הלא-מנהיגים.

 

לסיכום- מצד אחד המחקרים הפריכו את הטענה שמנהיגות שייכת רק לאנשים גדולים או מנהיגים מטבעם ומהצד השני הוכיחו שמנהיגות היא תלוית נסיבות, אך שקיימות תכונות בסיסיות מקבילות אצל מנהיגים שונים.

 

בס"ד

 

25 שאלות אמריקאיות- 50% מאמרים, 50% חומר נלמד בכיתה.

לא מנסה לסבך בשאלות.

במאמרים- מתמקדת בדברים מרכזיים, אך יישנם גם פרטים בתוך מחקרים שמתמקדת בהם- לדוג': מדגם במאמר מחקרי (כמות הנבדקים, ילדים/ נשים וכו'). לא צריך לזכור תיאורטיקנים שמופיעים במאמרים, אלא רק את הכותב המרכזי.

 

לאור גילויי המחקרים שמנהיגות אינה תכונה מולדת, התפתחה הגישה המצבית:

המצב הוא שעושה את המנהיג. אדם יהפוך להיות מנהיג בתנאים מסוימים.

גישה זו שוללת את ההנחה שמנהיגים קובעים את הנסיבות וטוענת שהנסיבות קובעות מי יהיו המנהיגים. אנו צריכים לבחון מהו האירוע שעומדים לפניו ובהתאם לסיטואציה יצמח מנהיג מתאים לבעיה שנוצרה.

לדוג': קבוצת כדורגל. המנהיג שיצמח בה בגלל הצורך הקיים הוא אדם תחרותי ולוחמני.

דוגמא נוספת: ביחסים בינלאומיים המנהיג שייבחר הוא אדם בעל כושר שיכנוע ויכולת משא מתן.

- במצבים שונים צומחים מנהיגים שונים והמיומנויות הנחוצות לפיתרון הסיטואציה הן אלו שיקבעו מי המנהיג המתאים.

 

קיימים שני מצבים בהם גדל הצורך במנהיג:

8. מצבי איום.

איום חיצוני שעל הקבוצה להתמודד איתו (תחרות, מלחמה, קונפליקט גדול וכד') שיוצר דרישה גבוהה למנהיג. לדוג': השואה- רדיפה והכחדת היהודים שלאחריה קצה מדינת ישראל- יצירת מקלט ומקום מאגד שנותן ביטחון.

9. גודל הקבוצה.

ככל שהקבוצה גדולה יותר, גדל הצורך במנהיג. אנשים פחות נפגשים, קשרים פחות קרובים ונוצר צורך להעביר תקשורת ומסרים בין כולם.- לשם כך נחוץ  מנהיג.

 

תיאורית התלות של פידלר.

ניסתה לבצע חיבור בין תיאורית האדם הדגול לתיאוריה המצבית. טענה שכל אחת קיצונית בהתייחסותה, בשעה שהחיים מורכבים יותר. טענה שקיימים שני משתנים מרכזיים שתלויים זה בזה וקובעים מי יהיה המנהיג בקבוצה:

-       סיגנון המנהיגות.

א. המנהיג המשימתי- מתבלט כאשר צריך לבצע משימה מסוימת, למלא תפקיד מסוים. מאופיין במתן עצות, העברת מידע, העברת ביקורת, תיכנון ואירגון פעילויות וכו'.

ב. המנהיג החברתי- מתבלט כאשר מתעורר צורך לגבש את הקבוצה, לחבר את האנשים מבחינה חברתית, לעודד. מפייס, מטפח יחסי חברות, דואג לסולידריות בין החברים, מספר בדיחות להפגת מתח, דואג ללכידות ומורל הקבוצה.

-       אפיוני המצב.

מדובר על שלושה אפיוני מצב שנבחנים במצבי נוחות לעומת מצבי אי נוחות:

א. יחסי מנהיג – מונהג.

- מצב נוח: חברי הקבוצה נותנים אמון במנהיג- מכבדים, מעריכים, תומכים וכו'.

- מצב לא נוח: מערכת היחסים בין המנהיג לקבוצה אינה טובה- לא מכבדים, לא שומעים וכו'. במצב זה יתקשה המנהיג לפעול בשיתוף עם הקבוצה.

ב. מבנה המשימה.

- מצב נוח: כאשר משימת הקבוצה מוגדרת בצורה ממוקדת, בהירה וברורה.

- מצב לא נוח: משימה מעורפלת ולא ברורה.

ג. עמדת הכוח של המנהיג.

- מצב נוח: עמדת כוח מאוד חזקה של המנהיג- נוכחות ברורה, אין עירעור על סמכותו.

- מצב לא נוח: עדת כוח לא ברורה, מנהיג לא החלטי וכד'.

 

פידלר טוען לתלות הדדית בין כל האפיונים והמרכיבים והיא זו שתצמיח את המנהיג ותראה עד כמה המנהיגות יעילה.

 

תיאורית האשראי האישי של הולנדר.

עד עכשיו ההתייחסות הייתה רק לאפיוני המצב וסגנון המנהיגות, אך מה מקומם של המונהגים בתוך תהליך המנהיגות?

על פי תיאוריה זו יישנם שלושה גורמים שמאפיינים את המנהיגות:

1. אפיוני המנהיג.

- חברתי (כמו פידלר).

- משימתי (כמו פידלר).

- היכולת לבצע משימה.

- אינטלגנציה.

- יכולת הסתגלות.

- מניע הישג, מוטיבציה להשיג דבר מה.

- גיל. בעבר הגיל המבוגר היה יתרון (זקני העדה היו המנהיגים), לעומת זאת בחברה היום הצעירים לעיתים נחשבים כמנהיגים יותר. משפיע על יכולת האדם להיות מנהיג ועל בחירת אנשים באדם למנהיג.

- גובה. גובה גבוה יותר נחשב כיתרון.

2. אפיוני המצב.

- סוג המטלה- ברורה/ מעורפלת (כמו פידלר).

- נגישות למשאבים.

- בהירות המטרות.

- נוקשות כללי האירגון.

- הסדרים פיזיים- התנאים הפיזיים של האירגון, נוח לעבוד בו/ לא, מיקום, קירבה פיזית, כמות משאבים, נגישות של המנהיג (רכב/ לא – אם יש צורך בניידות), שולחן גדול/ קטן יותר.

3. אפיוני חברי הקבוצה.

- יכולותיהם של חברי הקבוצה- ניסיון ואימון. ככל שחברי הקבוצה בעלי ניסיון רב יותר, הם צריכים מנהיג שמאפשר עצמאות. ככל שיש להם פחות ניסיון, הם צריכים מנהיג מנחה יותר ומכוון יותר.

- לכידות בין המונהגים- עד כמה היחסים החברתיים ביניהם טובים.

- צורך בעצמאות.

- משיכה למנהיג- עד כמה כריזמטי ומתרשמים ממנו.

- תפיסת המנהיג. איך המונהגים רואים את המנהיג המסוים שלהם.

- אמונות כלפי מנהיגות. איך המונהגים רואים מנהיגות ככלל, איך מנהיג צריך להיות בעיניהם.

 

הולנדר טוען שקיימים שלושה משתנים. שלושה גורמים שלכל אחד המאפיינים שלו והמפגש בין כולם הוא זה שישפיע האם אדם יהיה מנהיג/ לא ועד כמה מנהיגותו תהיה יעילה. התוספת של הולנדר היא תפקידם של המונהגים בבחירת המנהיג וביעילותו.

המנהיגות היא משהו משתנה ומתחלף שמותאם לסיטואציות השונות והיא מורכבת מאוד.

 

איזו מכלל התיאוריות מתקשרת לעבודה הקהילתית?

באופן עקרוני העבודה הקהילתית מתחברת לשתי התיאוריות האחרונות, עם דגש על זו האחרונה בה יש מקום גדול מאוד למונהגים.