המאמר של
בריק: "הגדרת מושג הקהילה":
קהילה זה ציבור של אנשים בעלי עניין משותף
המתקבצים יחד. (מהמילה "קהל" בעברית והמילה "משותף" common). הקהילה ותפקידה בחיי
האדם ורווחתו הושפעו מתהליכים מודרניים כמו התיעוש והעיור. לשירותי הקהילה יש מידה
רבה של אוטונומיה, אם כי המודרניות גרמה לפגיעה בכך ויותר החלטות ניתנות בדרג
לאומי וממלכתי.
הקהילה נועדה לספק צרכי חבריה. קהילות נבדלות
זו מזו במידת סיפוק הצרכים והשירותים שהיא מכילה. בריק מציין 3 הגדרות לקהילה
הנבדלות במהות אותו עניין משותף שלהן:
קהילה
א-טריטוריאלית: קבוצות עם אמונות,
ציפיות, הזדהות ואיום משותפים (ע"ב פסיכו-תרבותי) שאינם גרים באותו אזור
גיאוגרפי. לדוגמא נוצרים, יהודים,
הומואים. קהילה זו נותנת לאדם תחושת שייכות חזקה למסגרת חברתית שהוא יכול להזדהות
עימה ולפתח כלפיה סולידאריות. אין דגש על פונקציונאליות אלא על תחושת שותפות
ואחווה. בריק טוען שהגדרה זו יכולה גם להתאים לארגונים שאינם
קהילות כמו תנועת נוער או מפלגות שגם להם יש מטרות וערכים משותפים וגם הם מתווכים
בין היחיד לחברה ולכן זו הגדרה בעייתית לקהילה.
קהילה
כקולקטיב (=קהילה פונקציונאלית): מערכת
חברתית מאורגנת בעלת אינטרסים, מטרות וצרכים משותפים בשונה מהסביבה. האחדות הינה
סביב מטרה או אינטרס וזה מה שמלכד אותם: "מה שטוב לקהילה טוב גם
לחבריה". למשל קיבוץ או מושב. ההגדרה לא מתאימה לעיר. דוגמא נוספת זה קבוצות
לעזרה עצמית כמו ארגוני נכים, חובבי טבע וכו'.
קהילה
כשדה אקולוגי (=קהילה גיאוגרפית): ארגונים
ואנשים המקיימים פעולות גומלין בתוך אזור גיאוגרפי מוגדר. באזור זה פועלים שירותים
וארגונים שונים שנועדו לספק את צרכי התושבים. אם יש מטרות אז הן של החברה הרחבה
ולא בהכרח של הקהילה. אין אינטרס אחד משותף לכולם. למשל קהילה עירונית בחברה
המודרנית וחברה הישראלית. יש חוקיות באינטראקציה למרות שאין פעילות קולקטיבית
מסוימת.
סיכום: בריק טוען שהמודל הנפוץ בעולם כיום זה
האחרון, כלומר עיר בחברה מודרנית. אולם יש בעייתיות במודל זה כי יש בו ניכור ויחסי
"תן-קח" ללא מגע אישי. חסרה סולידאריות חברתית ותחושת שיוך לקולקטיב. הפיתרון שהוא מציע זה לחלק פונקציונאלית את
הקהילה לשכונות או רבעים והשירותים יהיו אזוריים בכל מרכז שכונתי (בי"ס, גן,
מרכז קהילתי, קופ"ח, בי"כ, מרכז קניות, שירותי רווחה). העו"ס
הקהילתי יתמקד בפרויקטים של תכנון מקומי ושיקום שכונות.