חזרה למאמרים של גישה קהילתית
חזרה לאתר הראשי

---

MacNair, R.H. (1996). "Theory for community practice in social work: The example of ecological community practice", Journal of community Practice, 3(3/4), 181-202

---

Theory for Community Practice in Social Work: The Example of Ecological Community Practice
Ray H. MacNair

---

תיאוריה של התערבות קהילתית בעבודה סוציאלית: דוגמא של עבודה קהילתית אקולוגית.

המאמר מציע הצעות תיאורטיות בעלות השלכות מעשיות הבוחנות את הקשר בין הרגלי פעולה ואסטרטגיות התערבות וארגון, האנרגיה הנדרשת לשם כך, מומחיות בתחומים מסוימים וכו'. מומחים בתחום העבודה הקהילתית מגלים עניין מחודש בתהליך המתמשך של מחקר ובניית תיאוריה בנושא, המתבסס על הנעשה בשלושת העשורים הקודמים: 1963- רונלד וורן פרסם את גישת המערכת הקהילתית כתובים אחרים לא התייחסו למאמר זה. האמירה המסתתרת מאחרוי זה היא שאין מקום לתיאוריות כשבאים ליצור ולבנות עבודה קהילתית. בראשית ה-70, החלה תנופה קלה בפעילות תיאורטית בנושא עבודה קהילתית. מסוף שנות ה-70 ובמשך ה-80 נעשתה בתחום מעט מאוד עבודה שיכלה לשרת את אנשי השטח. ניתן לומר, שעד אז לא נמצאה תיאוריה מקיפה בנושא ההתערבות הקהילתית. המאמר הנ”ל מציג הדגמה של תהליך בניית תיאוריה בשטח מסוים מבין מס' תיאוריות: השלכות של מסגרת העבודה של התיאוריה האקולוגית ותפיסת האנרגיה האנושית בארגון קהילתי על מנת לייצר את מושג העובד הקהילתי האקולוגי.

Ecological Theory- תיאוריה אקולוגית-

במישור הביולוגי- מדובר על יחסי אורגניזם בודד או קבוצה של אורגניזם מסוים ויחסי הגומלין עם סוגי אורגניזמים אחרים ועם הטבע, היוצרים איזון המביא להומיאוסטזיס. חוסר איזון ביחסי הגומלין יכול להיווצר כתוצאה מתמורות החלות בסביבה. דוגמא- מחסור במרכיב מהותי כמים עלול להוביל להפחתה באוכלוסיית האורגניזם ובתוצרתו/תפוקתו,כך שתהיה פחות זמינה עבור אורגניזמים אחרים התלויים בו.

אקולוגיה אנושית- מתייחסת לאנשים, משפחות וארגונים כיחידות במערכת של יחידות דומות שהן בעלות פונקציות דומות ותופסות מקום דומה בסביבה. אלו המבצעות פונקציות שונות תופסות מקום/שטח שונים. חוקרים ציינו שכל יחידה כזו חייבת לחפש ולשאת ולתת לשם השגת המשאבים האנושיים והחומריים שהיא צריכה על מנת להתקיים בסביבתה, שזו הקהילה. היחידות מקיימות יחסי חליפין בין הפונקציות השונות עם יחידות בעלות פונקציות משלימות.(לדוגמא- סוחר הבגדים מחליף בגדים בכספי צרכנים , באמצעותם הוא עושה קניות) אם תושג יציבות- ייווצר איזון והומיאוסטזיס. מחסור במשאבים/צרכים אנושיים וחומריים הוא בעל השפעה פנימית מתמשכת. כך לדוגמא, משבר כלכלי עלול להוביל לכך שלהורים אין מספיק כסף לממן לילדיהם את צרכיהם החומריים, מה שיוביל לפגיעה ברווחתם הרגשית של ההורים, דבר שיוביל לירידה בחום שההורים יפגינו כלפי ילדיהם ותפגע התפתחותם התקינה של אלו.

ע”פ התיאוריה האקולוגית, יחסים בין יחידות בעלות פונקציות שונות ומשלימות נתפסים כיחסי גומלין בהם נלקחים בחשבון ערכיהם של כלל המשתתפים. מתח ולחץ נתפסים כגורמים הכרחיים לשם הסתגלות להתמודדות- יוצרים חוש הכוונה עצמית, התייחסות לאחרים ולערכיהם והערכה עצמית. הסתגלות ואיזון בצורה מלאה ניתן להשיג כשיש הרמוניה מלאה בין ערכים, יכולות, זכויות ומטרות של היחידות השונות הפועלות בחברה מסוימת. עם זאת, ההתאמה לעולם אינה מושגת במלואה, משום שאנשים, ארגונים וסביבות משתנים כל הזמן, הדבר הדורש הסתגלות נוספת. דוגמא- הגירה לארץ חדשה. המהגרים והסביבה הקיימת כאחד צריכים להסתגל ולהתאים עצמם למצב החדש.

אקולוגיה של ארגונים- אקולוגים אנושיים מתמקדים, בין היתר, ברשת הארגונים בקהילה, שמטרתה לאפשר קיום האוכלוסייה ע”י חליפין של משאבים ושירותים ופעולות לשם יצירת מוצר/שירות כלשהם. יחסי חליפין סימביוטיים בין הארגונים הפועלים למתן שירות אנושי מאפשרים קיום ויציבות כשהם משתמשים בפונקציות הייחודיות להם ופועלים לקידום מטרות צרכני השירות. מתכנני אסטרטגיות בעלי חשיבה אקולוגית מכירים בכך ששינויים במטרות הצרכנים מובילים לצורך בהסתגלות מצד הארגונים מספקי השירותים ולשינוי יחסי הגומלין ביניהם לבין הלקוחות, המומחים ומקורות המימון.

שיתוף פעולה הדדי וארגון קהילתי-

(Hawley) הוולי מבחין בין מערכות יחסים סימביוטיות שבהן השינויים מתמשכים (שינוי במערכת איחת גורר לשינוי במערכת השנייה וחוזר חלילה) לבין commensalism relationships)-) יחסי שיתוף הדדי בין אנשים/ארגונים המבצעים פונקציות דומות או זהות וקרויים יחידות קטגוריות. הקשר ההדדי בין אלו משרת מטרה של השגת כוח ועוצמה משותפים בסביבות בהן שוררת עוינות, הזנחה וניצול. כך לדוגמא ארגונים לזכויות אזרחים היוצרים קואליציות על מנת להשיג כוח רב למשל לשם קידום מטרה משותפת של התמודדות עם סביבה עוינת וגזענית ושיפור זכויות מיעוטים. שיתוף פעולה מגביר את הכוח של יחידות קטגוריות, שללא השיתוף ביניהן יתכן והיו מוציאות אנרגיה על התמודדות והתחרויות ביניהן על אותם משאבים. מכך נובע עקרון שימור האנרגיה, שיכול לשמש לתחרות בין יחידות קטגוריות לצורך השגת שינויים קולקטיביים בסביבה המשותפת. זהו ההיפך מעקרון “הפרד ומשול”. פעמים רבות, יחידים, משפחות וקבוצות החווים מתח ודיכוי משותפים יכולים לא להבין את הצורך בקשרי שותפות ופעולה הדדיים. מנגד, עובדים קהילתיים רואים את הצורך הנ”ל ופועלים ליצירת ראיית האינטרסים המשותפים, הדרושה לצורך ארגון תוך שיתוף הדדי. בקצרה, כל גורם בקהילה מעורב במערכת יחסי גומלין הדדיים בהם הוא מקיים פונקציה שאחרים צריכים, ומנגד מקבל פונקציות אחרות. החליפין יכול להיות שוויוני ולהוביל להומיאוסטזיס בריא או מאידך, להיות לא הוגן ומנצל, מה שיצור אינטראקציה מתוחה ובעייתית. ע”י הפחתת תחרות בין יחידות דומות נשמרת אנרגיה ומתאפשרת פעילות יעילה להשגת מטרות המשותפות ליחידות /ארגונים הפועלים בשטח. התפיסה של בעיה משותפת, החוש האישי והקולקטיבי של ארגון יעיל וגילוי היכולת והאפשרויות הגלומות בארגון- כל אלו תורמים לפוטנציאל של שיתוף הדדי ושוויוני.

המודל הכללי של עבודה קהילתית בתיאוריה האקולוגית-

כל ארגון קהילתי חייב להשיג את מקורותיו האנושיים והטכניים מסביבתו הקהילתית, כולל יחידות קטגוריות ותומכים אמפתיים המזדהים עם בעיותיהם/מטרותיהם לצורך יעילותו של הארגון. על חבריו להבין את הבסיס לשותפות ביניהם ואת זהותם המשותפת ויחסם למתחים הסביבתיים. בנוסף, עליהם להיות מודעים לזמינותם של משאבים, הנשלטים ע”י אחרים ויכולים להיות גם שלהם, אם ישתפו פעולה ויתרמו אף הם מכוחם על מנת להשיג את המטרה המשותפת. ככל שהשותפויות הפנימיות ההדדיות מתחזקות והצרכים והמטרות הופכים ברורים להבנה, כך מעוצבות אסטרטגיות פעולה ומו”מ באופן יעיל יותר. הגורמים השונים השותפים בארגון הקהילתי תורמים את כוחם. דוגמא למגזרים פונקציונלים כאלו- מערכת כלכלית, חינוך, כנסיה, בתי ספר, מרכזים ומועדונים חברתיים, שירותי רווחה ובריאות, גורמים ממשלתיים/שלטון מקומי. מומחים לעבודה קהילתית לוקחים חלק בתכנון התערבות ודרכי פעולה במטרה להביא לשינוי במדיניות/משאבים.

ציור מס' 1

חברות בשלושת המודלים (של רוטמן- פיתוח מקומי, תכנון חברתי והפעלה סוציו-פוליטית)

ציור מס' 2

כנסיות

מועדונים ארגוני

אזרחים

שלטון

מקומי תעשייה

קלה

מע' חינוך תעשייה

כבדה

שכונה א כלכלה

שכונה ב

מבנים ארגוניים

סוכנויות

מרכז כוח

המגזרים החיצוניים בגרף מציגים פונקציות מסוימות המתקיימות בנישות שונות בקהילה. הפנימיים יותר מייצגים רמות גבוהות יותר של סטטוס והשפעה בקהילה. ניתן לראות שהשוני והניגוד בין הפונקציות ודרגות הסטטוס השונות עלולים להפחית את הסבירות של ההזדהות והשיתוף ההדדיים. מנגד, הומוגניות ודמיון בין פונקציות וסטטוסים תגביר את הסבירות לשיתוף פעולה יעיל.

המשימה של השגת קונצנזוס להגדרת בעיות ומטרות ויצירת שיתוף פעולה משתנה בין 3 המודלים:

1. הפיתוח המקומי- פעילות במגזר מסוים ודרך הרובד החברתי שלו.
2. הפעלה חברתית פוליטית- פעילות באחד או יותר מגזרים נבחרים, בד”כ דרך רובד מסוים במגזרים אלו.
3. תכנון חברתי- פעילות וייצוג בין-מגזרים, דרך שכבה חברתית גבוהה, קרובה לאליטה.

1. פיתוח מקומי- הבעיה במודל זה היא שהייצוג של הזהות/הבעיה המשותפת הינו כה כללי ומשתנה מקהילה לקהילה, כך שקשה יהיה להגדיר אוכלוסיה כה רחבה כבעלת בעיות/מטרות/אינטרסים משותפים, מה גם שמגזרים שונים יחושו מנוצלים ונפגעים אחד ע”י השני. היוצאים מן הכלל יהיו:

א.קהילות שוליות ומקופחות בכללותן.- כל הקהילה מקופחת ואז תהיה יותר אחידות ופחות סיכוי לניגודי אינטרסים.

ב. אם המשתתפים בקבוצת הפיתוח המקומי נבחרים בזהירות על מנת להימנע מניגודי אינטרסים בין החברים, שיבקשו לפעול למען אינטרסים סקטוריאליים שלהם.

2. הפעלה סוציו-פוליטית- כאן יהיה קל יותר ליצור שותפות הדדית. אינטרסים מגזריים ומעמדיים יכולים להיות מוגדרים היטב ועשויים לייצר מחויבות וסדר בעבודה, בהנחה שהתפתחה תחושת יעילות קולקטיבית.יש סבירות גבוהה להתאמה בין המטרות, דרכי הפעולה וסגנון החיים של החברים בשותפות , ומכאן יהיה קל יותר ליצור הדדיות וסולידריות, הבנויים באופן הטוב ביותר על זהות משותפת.

3. תכנון חברתי- נעשה ע”י שכבות של מומחים המצויות במעלה החברה. בעייתם עלולה להיות בלבול בנוגע לשאלה “את האינטרסים של מי אנו מייצגים?”,העובדה שייצגו אינטרסים של מגזרים פונקציונלים שונים ואף מנוגדים אך אם זאת התקשורת ביניהם כבר קיימת, שכן המומחים שותפים לתחום הפעולה. הם משתמשים במומחיותם מתוך רצון כנה לעזור ל”אחרים” על פי האינטרסים שלהם ובנוסף, הם פועלים על מנת לקדם את האינטרס של האליטה החברתית, שלהם עצמם, להימנע מהפרעות מביכות של ביקורת או אי סדר בחברה. לפיכך, גופי תכנון חברתי נוטים להיות מסודרים ונוקשים ועלולים ליצור טינה בקרב אותם אלו שהם מייצגים ופועלים במקור למענם. (בשל הסדר והנוקשות)

אלו הם שלושה מודלים אידיאליים של התארגנות קהילתית השונים מאוד זה מזה. כאמור, עקרונות העבודה הם :1. מגוון של דעות ואינטרסים מוריד את הסיכוי לקביעות יציבות של יחידות קטגוריות, ולהיפך, 2. הומוגניות מעלה את הסיכוי לשותפות ארוכת טווח. עקרונות אלו משפיעים מאוד על כמות האנרגיה הזמינה לפעולת היחידות הקטגוריות.

תיאורית שימור האנרגיה האנושית- מטאפורה אקולוגית-

הטבע, האדמה ואלמנטים שונים כמים, אויר, אור שמש וכו' משמשים רכיבים חיוניים לקיום האורגניזמים. כל זן של אורגניזם מבצע פעולות שונות ומורכבות עם אותם אלמנטים והופך אותם למרכיבי חיים, גדילה והתפתחות וכן יוצר תוצרי לוואי שיהיו בשימושם של אורגניזמים אחרים כמרכיבי חיים.כמו כן, האורגניזמים האחרים ייצרו ויבצעו בהם פעולות מורכבות משלהם וייצרו תוצרי לוואי וחוזר חלילה. תוצרי לוואי אלו יכולים לשמש כמקורות אנרגיה עבור זני אורגניזמים מסוימים מחד ולהפריע להתקדמותם של זנים אחרים מאידך. התיאוריה של שימור האנרגיה גורסת שאנרגיה לעולם לא נעלמת, אלא נשארת במערכת האקולוגית ע”י:

1. סיפוק מרכיבים מזון, החיוניים לאורגניזמים.
2. זירוז התהליך שמכפיל את מקורות האנרגיה לפעילויות נוספות.
3. ביטול השפעת מרכיבי המזון על אורגניזמים מסוימים.

או

4. פיזור האנרגיה למקורות בהם תיוותר ללא שימוש לתקופה לא מוגדרת.

במערכת האקולוגית האנושית, כל עובד קהילתי חייב להעריך את כמות האנרגיה האנושית הזמינה כתוצאה מתמריצי המארגנים והמפעילים. אלו יכולים לעודד ולזרז או מנגד לעכב את האנשים אותם הם מבקשים להפעיל חברתית. בעיקרון, כל אחת מארבעת התגובות הביולוגיות יכולה להופיע כדרך של הסתגלות למסגרות ההתייחסות הכלכליות, חברתיות- תרבותיות, פוליטיות ופסיכולוגיות של משתתפים פוטנציאליים ולהשפיע על מגזרי אוכלוסיה שלמים.

נקודת המפתח היא שאנרגיה של המארגנים נתפסת כממריצה סוג כלשהו של תגובה אנרגטית, חיובית או שלילית בהתאם לתזמון ההפעלה, הלחצים במצב הספציפי וכו'. במקרים של סימביוזה יש התווספות של אנרגיה,תגובות מזרזות (קטליזטורים) הינם מכפילי אנרגיה, גירויים מעכבים הינם שליליים וגירויים מפזרי- אנרגיה יוצרים מצב של אנרגיה הנותרת ללא שימוש לזמן בלתי מוגבל (מצב 4).

סימביוזה- בעיות חברתיות, מזווית הראיה האקולוגית, נתפסות כגורמי לחץ על אוכלוסיה מקופחת בקהילה. מפתחים מקומיים ומתכננים חברתיים הוגים תוכניות המציעות הקלה, למשל- מרכז יום לילדי אמהות עובדות, הכשרה מקצועית למובטלים וכו'. התוכניות הנ”ל מעוצבות לפי ההגדרות האישיות של המומחים אודות הלחץ שיש להפחית, ומתוארות כסימביוטיות: צורך מוגדר נפגש עם הקלה כלשהי ואנרגיה תואמת. לפיכך, מצופה ממשתתפי התוכנית לתרום אנרגיה תואמת, בהתאם ליכולתם ולאפשרויות לחייבם.

תגובות מזרזות (קטליזטורים)- באופן כללי, לחצים היוצרים סבל הינם מובנים בטבע וטרם נמצא פתרון למצב זה.תרבות המשקיעה מאמצים על מנת לארגן פתרונות למצבי סבל מונעת מהראייה האופטימית שפתרון למצב כזה אכן קיים. הגירוי שהם מספקים נועד להגביר את ההתרגשות התגובה לגירוי ואת כמות האנרגיה המשתחררת בעבקותיו. דוגמא להפעלה חברתית מזרזת הם תנועות לזכויות האזרח בשנות ה-50 וה-60, תנועת הנשים בשנות ה-70 וכו'. במקרים אלו אנרגיה השתחררה והכפילה את עצמה כשהשפעת הפעולה התפרסה באומה כולה. תנועות אלו נתפסו כחדשניות וחלוציות בתרבות האמריקאית. תגובותיהם המזרזות הגיעו הרבה מעבר לגירוי הראשוני.

גירויים מעכבים- תנועות מזרזות יכולות ליצור גם תגובות נגד. מה שנתפס בעיני חברי התנועה כיתרון- עלול להיתפס ע”י אחרים כמזיק למעמד ולאינטרסים שלהם. במהלך נסיגת התגובות המזרזות, מארגן מכוון היטב, יכול לשמש כמעכב למטרת התגובה המזרזת ע”י יצירת תגובות נוספות, מבלי לבטל את התגובות החיוביות בקרב האוכלוסייה התומכת בה מלכתחילה. ההסברים החברתיים- תרבותיים של המארגן אינם מקבלים תוקף פומבי כוללני. כתוצאה מכך, גורמי הלחץ עשויים להמשיך ואץ להגביר את הסבל הראשוני .

אנרגיה מתפזרת- כשהאנרגיה שברשות המארגנים מתפזרת, לא נוצרת הרמוניה ונוצר קושי להמשיך במאמץ, חסרה אנרגיה זמינה. זאת למשל, כשהמארגנים מניחים שהאוכלוסייה מבינה את גורמי הלחץ כשזה בעצם לא כך, או כשמשתתפי התוכנית נתפסים ע”י המארגן כמורגלים לסגנון פעולתו של המארגן, כשהם לא. כך לדוגמא, מפתח/מארגן קהילתי שיתעקש על קיום מספר מפגשים כפול ממה שהמשתתפים מוכנים לשאת, סביר להניח שהאנרגיה תתפזר והיעילות תפחת, בשל חוסר ההתאמה. מארגן שהעריך לא נכון את כמות המשאבים הזמינים עשוי לחוות את אותה תגובה.

הערכת האנרגיה-

עובד יעיל יבצע הערכה של המקורות האנושיים הזמינים לצורך תכנון ויישום של קמפיין ארגוני. הערכת האנרגיה תיקח בחשבון:

1. את חשיבות ומרכזיות הבעיה וכן את סוג האנרגיה המושקעת ע”י מקורות מגוונים המשתתפים בפרויקט, בעיקר מנהיגים, תומכים ראשוניים ומשניים וכו' ואת כמותה.
2. את הפעילויות שישאבו אנרגיה מאותם מקורות/משתתפים.
3. את הערכתם הסבירה של המשתתפים אודות הזדמנויותיהם לתגמול, במידה ומטרותיהם הושגו.
4. האפשרות להתקשר עם אנשים דומים, לשם השגת מטרה משותפת.
5. את יעילות הפעולה הצפויה, שנועדה להשגת מטרות הארגון.
6. הסכמתם של המשתתפים לסגנון הפעולה ולאופן השימוש באנרגיה בהתאם לראייתם התרבותית.
7. חולשותיהם ופגיעותם, נק' התורפה של מטרות מנוגדות שיש להם גורמים מפריעים לפעול נגדן.
8. הסבירות לחתירה תחת והתנגדות כלפי המנהיג, מהימנותו ורעיונותיו.

יש להדגיש, שמדובר בהערכה סובייקטיבית ולא מדעית, שלא ניתן לאמתה באופן מוחלט. עם זאת, היא יכולה לשמש מדריך לארגונים דומים במקומות שונים.

בחירת סגנון פעולה ואסטרטגיה של הארגון-

נבחר ע”י המארגן/המפעיל, בהתאם לאנרגיה הזמינה בארגון ובקרב משתתפיו. היבט אחד של הארגון ופעולתו הוא רוחבו. (בעל אופן פעולה צר מול אופן פעולה רחב)

Pinpointing- אופן פעולה צר- מתוך הנחה שהאנרגיה הזמינה מינימאלית אך עם זאת, איזון הכוח בשטח הפעולה מאפשר השגת מטרות. כך למשל, בתוכנית/קמפיין לפיתוח קהילתי ניתן לשמר אנרגיה ע”י שיתוף אנשים מעטים בפעילות הארגון (כמפתחי תוכנית ודוברים למשל), הגבלת מספר הפגישות בארגון ומספר הסוכנויות/ארגונים האחרים איתם באים במגע וכן הגבלת הקשרים עימם לתחום הדרוש ספציפית. מארגנים יודעים, שבמצב מסוג זה, ניסיון להרחבת האנרגיה דרך דרכי פעולה חיצוניות יהיה לא נחוץ ויפחית מאמינות הארגון.

מנגד,voluminous – ארגון רחב היקף- זהו סגנון פעולה חיצוני ורחב, ששימוש בו נובע מההנחה שהבעיה היא מהותית עבור גורמים שונים וחיצוניים וכן שישנם מקורות אנרגיה חיצוניים זמינים. הנחה נוספת היא שצפויה התנגדות לפעילות, ולכן יש לאחד כוחות וליצור דרך פעולה של “שטחי אנרגיה מתרחבים”, שתאפשר שיתוף קבוצות אנשים מבחוץ, תקיים מפגשים רבים, הדגמות והערכות שמטרתן הצגת קונצנזוס קהילתי רחב היקף.

לאחר חישוב כמות האנרגיה הנתונה, על העובד הקהילתי להחליט באיזה אופן יעיל ביותר יש לתעל את האנרגיה וכיצד ייעשה בה שימוש בשלבי ארגון השונים. כמו כן רצוי שלפחות חלק משלבים אלו יתנהלו באופן צר על מנת לשמור אנרגיה לרגעי האמת.

שימוש יעיל ויצרני של אנרגיה קרוי “יצירה עצמית מחודשת” self- regenerating.

ניסיון להרחבת אנרגיה ומקורותיה בכל אחד משלבי הקמפיין בשיטת הארגון רחב ההיקף, שיכלה להתבצע גם דרך שיטת הפעולה הצרה, תפחית את האנרגיה הזמינה לשלבים הבאים לאחר מכן. במצב זה, השיטה הצרה תשמר אנרגיה זמינה. מנגד, שימוש בשיטת פעולה צרה בשלבים בעלי עדיפות גבוהה וחשובה הינה מועדת לכישלון, וכן צפויה להפחית אמינות ואת הצלחת הקמפיין. בשל כך, במצב זה עדיפה דרך הפעולה הרחבה והחיצונית יותר.

שלבי ארגון בנסיבות קמפיין שונות ומגוונות-

חשוב להבחין בין שלבי ההכנה של הארגון (הקמת קבוצה, איסוף מידע ודעות, השגת קונצנזוס להחלטה) והשלב הסופי בו נקבעת אסטרטגית פעולה המכוונת למטרה מסוימת על מנת להשיג שינוי כלשהו. הבעיה יכולה להיות מוגדרת כזיהוי וייחוד התנאים המתאימים לאסטרטגיה צרה או רחבת היקף בכל אחד משני השלבים הכלליים- 1.הכנה 2.השפעה/החלטה.

דוגמא להתארגנות רחבת היקף- חרם האוטובוסים בארה”ב 1955- בשל האפליה וההבחנה בישיבה באוטובוסים בין גברים לנשים/ שחורים ללבנים. הדבר היווה פתח לביטול האפליה בתחומים נוספים. הייתה צפויה התנגדות רבה לאפליות הקיימות בקרב גורמים בקהילה. המארגנים החברתיים ידעו שעליהם להציג אמינות וסולידריות בקרב האוכ' הזועמת על מנת לרתום אותם למאבק- השלב של זיהוי הבעיה, הצרכים ודרכי הפעולה המשותפים דרש ארגון רחב היקף. יתר על כן, שלב הביצוע בו שכנעו את חברות האוטובוסים שאם תמשך האפליה יתקיימו הפגנות שיפגעו בפרנסתם ובשמם הטוב- גם זה דרש התערבות רחבה.

דוגמא להכנה ממוקדת ופעולה/השפעה רחבת היקף- קמפיין בקהילה לחינוך ולימוד גורמים שונים- מורים, הורים, ילדים ושכנים כיצד לזהות סימנים של התעללות בילדים וכיצד לפעול במקרים אלו. השלב של יצירת כוח משימה בקהילה, איסוף מידע בנושא והשגת הסכמה משותפת על המטרות- כל זאת דרך פעילות ממוקדת פנים-קהילתית מצומצמת יחסית. הקמפיין החינוכי קהילתי עצמו, מנגד, דרש התערבות רחבה של יצירת קשרים ומעורבות עם גורמים חיצוניים, כצוות מתנדבים המומחים לחינוך בקהילה.

דוגמא להכנה ופעולה ממוקדות- קמפיין להקמת תוכנית לסיפוק מזון לאוכ' רעבה. שלב ההכנה יבוצע ע”י רשת נבחרת מתוך הקהילה של סוכנויות וגורמים רשמיים מהשלטון המקומי, וצוות מתנדבים ועובדים יובילו ויגישו את המזון.

לסיכום, ישנם כללים שיסייעו להבחין באופן בו יש לקיים את שלבי ההכנה והביצוע, וישפיעו על סדר הפעולה. יש להתחשב בגורמים כמידת המעורבות והאנרגיות הדרושות.

עלות, התמחות וסגנון התערבות-

((Hawley הוולי- תיאורית העלות וההתמחות הפונקציונאלית- עלויות גבוהות של אנרגיה ומשאבים מפחיתה מומחיות ומגדילה את האופן הכוללני של התפקוד. במילים אחרות, קמפיין של ארגון קהילתי בעל מטרות רחבות וכלליות עבור אוכלוסייתו יאלץ לשאת בהוצאת אנרגיה רבה. מנגד, התמחות צרת היקף תתמודד עם בעיה של עלויות גבוהות מדי. סגנונות התערבות יכולים להיות מסווגים בהתאם למידת המומחיות הפונקציונאלית הקשורה למטרת הקמפיין, לשתי קבוצות-

1. אסטרטגיות הגדלה- מבוססות על ההנחה שתקשורת הינה המרכיב הבסיסי לשם קיום משא ומתן לצורך השגת תוצאה רצויה- היא משמשת אמצעי הידברות ושכנוע ארגונים או אוכ' לשם השגת שינוי רצוי במדיניות כלשהי. למשל- סט ערכים משותף רצוי לשם כך גם כן. בהתאם לגישה זו, כל שצריך הוא העברת מידע ויצירת קשרים על מנת להשפיע על גורמים כלשהם להשיג שינוי.
2. אסטרטגיות מפריעות- שונות מהקודמות בכך שאינן מניחות שלגורמים השונים יש ערכים משותפים ביחס למטרה. לפיכך ישנו צורך בפעולה כוחנית כלשהי על מנת להביא להיענות ושיתוף פעולה לשם קידום מטרות הארגון והאוכ' אותה הוא מייצג. התקשורת עשויה להיות מפחידה ובלי צפויה. נאמרות אמירות טעונות רגשית שהן שיפוטיות בטבען. אסטרטגיות אלו, המפריעות לעיסוקם ומדיניותם של אנשים אחרים, דורשות עלות אנרגיה רגשית גבוהה ומאמצים רבים על מנת לקדם את הקמפיין, שתוצאותיו עלולות לגרור צורך באנרגיה נוספת. לעומת זאת , אסטרטגיות מגדילות ומושכות, המבוססות על תקשורת משותפת וערכים חופפים הינה זולה יחסית בצריכת אנרגיה.

לסיכום, אסטרטגיות מפריעות דורשות אנרגיה רבה ולכן פעילותן תכוון בשל כך למטרות כלליות, בעוד אסטרטגיות מגדילות, להן עלות נמוכה, יכוונו למטרות ייחודיות ויקיימו פונקציות המתמחות בהשגת מטרות ספציפיות אלו.

סגנונות התערבות ודפוסי אסטרטגיות של ארגון-

למעשה, ההצהרות התיאורטיות שהוצגו (ארגון רחב וצר היקף ואסטרטגיות מגדילות ומפריעות) קשורות אלו באלו. אם הוצאת האנרגיה קשורה לכלליות המטרה וההתערבות רחבת היקף הינה בבירור “יקרה” יותר, אז:

אסטרטגיות מגדילות יפעלו בדרך יעילה יותר עם דפוסי פעולה ממוקדים תוך התייחסות למטרות ממוקדות הדורשות מומחיות ספציפית.

בעוד אסטרטגיות הפרעה נוטות לנקוט בדפוסי פעולה רחבי היקף הקשורים למטרות כלליות.

דוגמא טובה לכך היא תנועה לזכויות האזרח עם חרם האוטובוסים בשנות ה-50. היא השתמשה באסטרטגית הפרעה ומודל רחב היקף, אך פעולתה הפכה כללית עם הזמן. בתחילה כוונה לביטול ההפרדה בישיבה באוטובוסים ולאחר מכן עברה למאבק כללי בהפרדה המגדרית-חברתית בכללותה. דוגמא נגדית היא מרכזי נפגעי אונס, המשתמשים באסטרטגיות מגדילות ודפוסי ארגון ממוקדים, על מנת להשפיע על גורם ספציפי- מדיניות החוק והמשטרה בתחום.

מסקנות-

שימוש בתיאוריה אקולוגית של שימור אנרגיה ודרכי פעולה אסטרטגיות של ארגון, עלויות אנרגיה ומשאבים והתמחות, כל אלו יכולים ליצור תיאוריה עבור עובדים קהילתיים שתינתן לחקירה אמפירית. עם זאת, דרושים ליטוש ועיבוד נוספים על מנת ליצור מבנה תיאורטי שלם יותר בתחום.