חזרה למאמרים של גישה קהילתית
חזרה לאתר הראשי

---

המאמר של בן-ציון כהן: "גישת הכוחות בע"ס":

כהן, ב. (2000). "גישת הכוחות בעבודה סוציאלית", חברה ורווחה, כ'(3), 302-291.

---

שינוי בגישה/השקפה: יש להחליף את ההתמקדות בבעיות בכוחות וביכולת המטופל.

הנחת יסוד: בכל אדם יש כוחות שאיתם צריך לעבוד. הכוחות סייעו לאדם להתמודד עד כה עם קשייו ויש לשכללם ולרתמם להתמודדות עם ההווה והעתיד. לדעת לגייס ולמצות את כלל כוחותיו.

לא להתמקד בבעיות, בחולי ובפתולוגיה במהלך השיקום וההתערבות, דבר שמוביל לסטיגמות ותיוג ,עו"ס סיגלו השקפת עולם ושפה מקצועית רווית סטיגמות כשדיברו על המטופלים. הזהות של האדם הופכת להיות: אלכוהוליסט, מפגר, נכה, תשוש-נפש, מובטל,חסר בית וכו'. יש להשתמש בשפה מקצועית ונקייה ממינוחים רפואיים או מתייגים שבה נשתמש גם מול המטופלים. יש להתמקד בכוחות, בהצלחות, ההישגים, השאיפות, הרצונות של המטופלים. כך נועיל באמת.

השואה בין גישת הכוחות לגישה הפתולוגית:

סלייבי הציג עקרונות של שתי הגישות,זו מול זו

קשר מטפל-מטופל

הערכת הפונה

סלייבי מציע לחפש את הכוחות של המטופל בחמישה תחומים עיקריים:

1. הישרדות: כיצד התמודדת עד היום עם הקשיים?מה למדת על עצמך ועל עולמך?היום היו דברים מסוימים שעזרו לגלות כוחות,ידע?
2. תמיכה: מי העניק תמיכה,עצה?על מי אתה יכול לסמוך ולמה?איך הגעת אליהם?
3. חוויות: מה הייתה התקופה הטובה של חייך ולמה?אילו חוויות/תקופות העניקו לך ידע, כישורים,כוחות?
4. אפשרויות :מה אתה רוצה מהחיים?חלומות,שאיפות,תקוות ומה הסיכויים להגשימם?מי יכול לסייע?איך אני יכולה לסייע?
5. דימוי: אם אנשים אומרים עליך דברים טובים-מה הם יגידו? במה אתה גאה?

עקרונות ההתערבות:

סיכום: ראיה במטופל כשותף מומחה מצמצמת את הפער ותורמת לשת"פ בין המטפל והמטופל. יש לתת יחס גם לסביבה החברתית בה נמצא האדם (שכונת מצוקה, אפליה, מצב בריאתי או חברתי) כחלק ממערך הטיפול. איך האדם מתמודד מול המציאות החברתית בעבר ובהווה ולתת לו כלים להתמודד בעתיד. העזרה לא תהיה בפתרון בעיות או הקלה בסימפטומים, אלא בגיוס כוחות ומשאבים לשיפור דרכי ההתמודדות ואיכות חיי האדם.

סלייבי מזהיר שגישת הכוחת טרם הגיעה למעמד התיאוריה, אמנם מציעה כיון מחשבתי אולם לא מסבירה תופעות אמפיריות ולא מציעה טכניקות טיפוליות ספציפיות