המאמר של בן-ציון כהן: "גישת הכוחות בע"ס":
כהן, ב. (2000). "גישת הכוחות בעבודה סוציאלית", חברה ורווחה, כ'(3), 302-291.שינוי בגישה/השקפה: יש להחליף את ההתמקדות בבעיות בכוחות וביכולת המטופל.
הנחת יסוד: בכל אדם יש כוחות שאיתם צריך לעבוד. הכוחות סייעו לאדם להתמודד עד כה עם קשייו ויש לשכללם ולרתמם להתמודדות עם ההווה והעתיד. לדעת לגייס ולמצות את כלל כוחותיו.
לא להתמקד בבעיות, בחולי ובפתולוגיה במהלך השיקום וההתערבות, דבר שמוביל לסטיגמות ותיוג ,עו"ס סיגלו השקפת עולם ושפה מקצועית רווית סטיגמות כשדיברו על המטופלים. הזהות של האדם הופכת להיות: אלכוהוליסט, מפגר, נכה, תשוש-נפש, מובטל,חסר בית וכו'. יש להשתמש בשפה מקצועית ונקייה ממינוחים רפואיים או מתייגים שבה נשתמש גם מול המטופלים. יש להתמקד בכוחות, בהצלחות, ההישגים, השאיפות, הרצונות של המטופלים. כך נועיל באמת.
השואה בין גישת הכוחות לגישה הפתולוגית:
סלייבי הציג עקרונות של שתי הגישות,זו מול זו
קשר מטפל-מטופל
גישה פתולוגית | גישת הכוחות | |
תפיסת הפונה | הפונה מוגדר כ"מקרה" או "פציינט" שיש "לאבחן" את בעיותיו וחולשותיו כדי לתת טיפול | שותף מלא בתהליך הטיפול. הטיפול יותאם לכוחותיו ולמשאביו ולא לפי בעיותיו וחולשותיו. |
תפיסת המטפל | המטפל הינו מומחה ובעל האחריות בטיפול | המטופלים הם המומחים והטיפול הוא פרי מו"מ כשותפים. המטפל והמטופל שניהם שותפים, בודקים יחד. |
הפוטנציאל לשינוי | תלוי ביכולת המטופל להתעמת עם מקורות מצוקתו | תלוי ביכולת המטופל לגייס את כוחותיו(אלה שאפשרו לו להתמודד בעבר ואלה שטרם הופעלו) |
הערכת הפונה
גישה פתולוגית | גישת הכוחות | |
מיומנויות העובד | לגלות ולסווג פתולוגיות ,לנתח לעומק את המצוקות ואת מקורותיהן. בהיעזרות בספרים | היכולת לגלות כוחות ומשאבים ולבדוק יחד מה הפוטנציאל להמשך ההתמודדות. |
סיפור החיים של המטופל | בשתי הגישות משוחחים
עמו ומעודדים אותו לספר את סיפורו. בגישה
הפתולוגית משמש מקור להבנת האישיות באמצעות
הפירושים של המטפל בקשר לחולשות ולהפרעות עו"ס מבקש להרחיב את הדיבור על הבעיה תחפש את מקור הקשיים ואת שמם המקצועי |
דרך סיפור חיים אנו למדים
באופן ישיר על המטופל וכיצד המטופל
מפרש חוויותיו,הצלחותיו והאתגרים.
, בגישת הכוחות בתחילת הטיפול, הפונה מציג לרוב את בעיותיו ומצוקותיו. המצוקות הן אמיתיות ויש להתייחס לרגשות ולמחשבות, רק הבנה ואמפתיה יאפשרו למטופל לחלוק עמו את הלחצים ולהקל על מצוקתו. לאחר שחלה הקלה מסוימת-נוכל להתמקד ברגשות ובמחשבות ביחס לכוחות. עו"ס מבקש להרחיב את הדיבור על המצבים בהם הבעיה לא מופיעה לא להתמקד בבעיה אלא בדרכי ההתמודדות שהמטופל הפגין כמול הבעיה. |
טראומות ילדות | מנבאות פתולוגיות בבגרות | לא מנבאות דבר ולעיתים הן המקור לחוסן נפשי ובה מנסים לבדוק את השפעת האירועים משני הכיוונים:קשיים בגיל הבגרות ויצירת הכוחות והחוסן הנפשי. להשתמש בחוויות או טראומות ילדות לא רק כמקור לפתולוגיה אלא כמקור לחוסן נפשי ואסטר' התמודדות (לאתר יכולות: הישרדות, מקורות תמיכה, חוויות חיוביות בעבר, חלומות ומטרות, דימוי ותכונות חיוביות שיש למטופל). |
הערכה | ניתוח המצוקות ומקורותיהן | בודקת יחד עם המטופל את יכולת ההתמודדות שלו |
סלייבי מציע לחפש את הכוחות של המטופל בחמישה תחומים עיקריים:
עקרונות ההתערבות:
גישה פתולוגית | גישת הכוחות | |
השפעת הפתולוגיה על המטופל ועל אפשרותו להתפתח ולהשתפר | יש קשר ישיר בין הפתולוגיה
לבין חוסר היכולת להתמודד.
מוקד הטיפול-הפתולוגיה. |
לא מתעלמים מהפתולוגיה אך לא רואים בה גורם מכריע בקביעת גורלו של האדם. פתולוגיה מקשה על העבודה |
התחלת ההתערבות | בשתי הגישות מתחילים
מהמקום של המטופל. |
מאתרים את המקום לפי הכוחות |
מקורות העבודה הטיפולית | הידע של המטפל
דרך לעודד צמיחה-הבנה |
המטופל הוא המומחה
דרך לעודד צמיחה-זיהוי הכוחות והפעלתם |
עזרה | הקלת הסימפטום/פתרון בעיות | שיפור איכות החיים בעזרת הכוחות |
המציאות החברתית בה חי המטופל | ראיית הפרט ובעיותיו,אין התייחסות לסביבה | החברה משפיעה על חיי המטופל, יש לבדוק כיצד התמודד המטופל בעבר ואת ויכולתו הפוטנציאלית להתמודד עם ההווה |
סיכום: ראיה במטופל כשותף מומחה מצמצמת את הפער ותורמת לשת"פ בין המטפל והמטופל. יש לתת יחס גם לסביבה החברתית בה נמצא האדם (שכונת מצוקה, אפליה, מצב בריאתי או חברתי) כחלק ממערך הטיפול. איך האדם מתמודד מול המציאות החברתית בעבר ובהווה ולתת לו כלים להתמודד בעתיד. העזרה לא תהיה בפתרון בעיות או הקלה בסימפטומים, אלא בגיוס כוחות ומשאבים לשיפור דרכי ההתמודדות ואיכות חיי האדם.
סלייבי מזהיר שגישת הכוחת טרם הגיעה למעמד התיאוריה, אמנם מציעה כיון מחשבתי אולם לא מסבירה תופעות אמפיריות ולא מציעה טכניקות טיפוליות ספציפיות