חזרה לאתר הראשי
וייס-גל, ע. (2007). גישת האדם בסביבתו וביטויה באידיאולוגיה המקצועית ובפרקטיקה של עובדים סוציאליים בישראל. חברה ורווחה, כ"ז (4), 567-596
עידית ווייס- גל: גישת האדם בסביבתו
גישה זו רואה את האדם כשלם וכחלק ממערכת שבה האדם משפיע ומושפע כל הזמן. מערכת הכוללת את הדם, הסביבה ואת יחסי הגומלין. גישה זו מנחה את העו”ס להתבוננות כוללנית על בעיותיהם ומצוקותיהם של יחידים, משפחות וקהילות הנתפסות כבעיות משולבות של גורמים אישיים, סביבתיים וחברתיים. על פי גישה זו עצבו מטרות המקצוע: הגברת היכולת של פרטים ומשפחות וחילול שינויים בחברה כולה. שאיפה דואלית זו באה לידי ביטוי בקוד האתיקה של איגוד העו”סים בארה”ב והן בזה של ישראל. כותבים ולחוקרים רבים קוראים לעו”סים שלא להכריע בין המטרות אלה לשלבן כדרך הכרחית לפרקטיקה מעצימה. גישה זו מתבטאת באסטרטגיות פעולה שונות המתאימות למקצוע. הע”ס מורכבת מרצף של שיטות התערבות מפסיכותרפיה לפיתוח חברתי. קיימת שאיפה לשלב בין דרכי הפעולה השונות גם בעבודה עם לקוחות אינדיווידואליים. בקוד האתיקה הבריטי, הישראלי והאמריקאי מודגשת האחריות לעזור לפרטים, משפחות, קהילות הן באמצעות אספקת שירותים והן באמצעות תכנון חברתי. גישת האדם בסביבתו- מה קורה בפועל? מתעוררות 2 שאלות: 1. האם עו”סים חושבים כי זה חשוב לשלב בין 2 המטרות? 2. האם מיישמים זאת בפרקטיקה? נעשו מעט מחקרים המתמודדים עם השאלה הראשונה. ממספר מחקרים עולה כי ההיבט הפרטני היה חזק יותר בעבודת העו”סים. במחקר אשר התבסס על ראיונות עם עו”סים הובחנו 3 פרופילים של תפיסות תפקיד: 1. היבט פסיכולוגי מרכזי, הלקוחות הם הפרטים ולא החברה. 2. היבט חברתי מרכזי, בעיות הן פועל יוצא של מבנה חברתי. 3. משתנים סביבתיים והקשריים בהבנת המקור לבעיות ועדיין ייחסו יותר חשיבות לשינוי אישי והתערבות פרטנית. השאלה עד כמה תפיסת העולם יושמה בפרקטיקה נחקרה יותר לעומק ועולה כי נעשית עבודה בעיקר ברמת המיקרו ופחות ברמת המאקרו- שינוי הלקוחות ולא התנאים הסביבתיים. ספרות המחקר מספקת מעט מחקרים אשר בוחנים אידיאולוגיה מקצועית וגם בתחום הפרקטיקה חסרים מחקרים. המחקר הזה בוחן בכל קטגוריה מספר שאלות: אידיאולוגיה- 1. רמת החשיבות שמיוחסת למטרכות הע”ס? 2. עד כמה שיטות התערבות מסוימות רצויות? פרקטיקה- 1. באיזו מידה מפעילים העו”סים אסטרטגיות שונות? 2. באיזו מידה פועלים העו”סים במישורי התערבות שונים? 3. עד כמה משיגים העו”סים את מטרות הע”ס? המחקר: המחקר כלל 400 נבדקים, היה ניסיון לפנות למגוון רחב ככל האפשר של תחומי תעסוקה, מיקום גיאוגרפי וכו'. נתונים השכלתיים, מגדריים, משפחתיים וכו' תואמים ביחס האחוזי לאוכלוסיית העו”סים בישראל. לכל אחד מהשאלות הוכן שאלות מיוחד שנבדק ושונה במס' שלבים ממצאים: אידיאולוגיה מקצועית- נראה כי קיימת היררכיה בין המטרות: 1. הגנה על בני אדם. 2. הגברת יכולות ומיומנויות אישיות של פרטים. 3. הגברת צדק חברתי. 4. פיקוח חברתי על עוברי חוק. בנושא אסטרטגיות רצויות לפעולה גם קיימת היררכיה פחות בולטת: 1. פעולות להגנה. 2. פרקטיקה קלינית עם הפרט. 3. פיקוח חברתי וקהילתי.4. ניהול טיפול. 5. מתן מידע. 6. בדיקה אם אנשים פועלים בהתאם לצווי בית משפט. 7. קביעת זכאות לסיוע חומרי. פרקטיקה למעשה- בנושא השגת המטרות: המטרה המושגת ביותר היא הגברת יכולות ומיומנויות אישיות והמטרה הכי פחות מושגת היא השגת צדק חברתי. בנושא התערבויות המבוצעות בפועל: הכי גבוה הוא ניהול ותיאום טיפול והכי נמוך הם פיתוח חברתי ופרקטיקה של מדיניות, וקביעת זכאות לסיוע חומרי. בנושא מישורי התערבות: הכי גבוה הוא הפרטני ובסדר יורד מותאם, הכי נמוך הוא המדיני. דיון מהמחקר עולה כי עו”סים מייחסים חשיבות רבה להיבט פרטני וגם להיבט חברתי וגם חושבים שרצוי שעו”סים יעסקו הן בהתערבויות ממקודות פרט/משפחה והן בהתערבויות ממוקדות חברה וסביבה. יחד עם זאת קיימת היררכיה בחשיבות המיוחסת לפרט ולחברה. תחופעה דומה גם באה לידי ביטוי ברמת האידיאולוגיה המקצועית: המרכיב החברתי הוא משני למרכיב הפרטוני. בולט מאוד כי עו”סים רואים בפן ההגנתי כחשוב ביותר בעבודתם, אולי משום החקיקה הגדולה המחייבת אותם או משום תחושת שליחות שיש בהגנה על אוכלוסיות בסיכון. ממצאי המחקר מראים כי האדם בסביבתו כגישה הבאה לשלב בין רפורמות אישיות וסביבתיות היא גישה שכוחה להשפיע על הפרקטיקה היא נמוכה ביותר וכי זוהי הצהרה אידיאולוגית של המקצוע שאין לה תפוקה ממשית. השערת בנוגע לסיבה לתופעה זו:- הע”ס אינה מציעה לעובדים תיאוריות סדורות לפרקטיקה אלא גישה כללית מנחה.
- מוסדות ההכשרה- קיימת הפרדה ברורה בין תכני פרט לתכני חברה, אין למידה והתנסות שמשלבים את שניהם, החיסרון השני בהכשרה היא כי אין התנסות ממשית בתחום מדיניות אלא רק לימוד כמקור ידע.
- פרופסיונליזציה- נטייה להפוך מקצוע לפרופסיה מחזק את המקצוע לקבל סטטוס קוו ולא לחתור תחת האינטרסים של הקבוצות החזקות, דיכוי מחשבה ביקורתית לשינוי מדיניות.
- רוב העו”סים מועסקים במוסדות ציבוריים ולכן חוששים להפנות ביקורת כלפי המעסיקים, עמותות פרטיות גם הם חוששים לאבד מימון ולכן שומרים על קונפורמיסטיות.
- עו”סים מוצפים במטלות הקשורות בבעיות של פרט ומשפחה ואין להם זמן להתמודדות אחרת.
- חקיקה- בחוק העו”סים, בתקנות וגם בהגדרות החוקיות הפורמליות אין עידוד ובטוח שאין חובה לעסוק בשינוי מדיניות אלא יותר בשיפור תפקוד אישי וחברתי.