חזרה למאמרים של גישה קהילתית
חזרה לאתר הראשי

---

קמינסקי, סדן, גלעד (1987) עוד דרך: פיתוח גישה קהילתית (68-73)

---

שלב 1- התפתחות הצורך בשינוי:

לפני שניתן להתחיל בתהליך של שינוי, מתקיים שלב בו לחצי המערכת מתורגמים למודעות. קיים רצון לשינוי ולחיפוש עזרה מבחוץ. חשוב לזכור- מערכת מורכבת מתתי מערכות אשר עשויות להימצא ברמות מודעות שונות זו מזו.

בתחילה המודעות לבעיה אינה מתורגמת ברצון להביא שינוי. חייב להיות ביטחון כי קיימת אפשרות להגיע למצב רצוי וטוב יותר.

המערכת חייבת להאמין כי עזרה מבחוץ מתאימה לה וניתנת להשגה. אין להניח כי אמונה כזו מובנת מאליה.

קיים שוני בין תרבויות שונות ברגישות לסוגים שונים של בעיות ובנכונות להודות בלגיטימיות של בעיות מסוימות. כמו כן, קיימים הבדלים בנגישות, בהשפעה ובמידת המקובלות של סוגים שונים של סוכני שינוי.

השלב הראשון בתהליך השינוי הנקרא גם "שלב ההפשרה" מתרחש בדרך כלל באחת משלוש דרכים:

1. סוכן שינוי מניח שישנו קושי מסוים ומציע את עזרתו ישירות או נוקט באמצעים אשר יגרמו למערכת להבחין בקושי.
2. צד שלישי, הקשור הן למערכת סוכן השינוי והן למערכת הלקוח, מכיר בקשים ומפגיש את שתי המערכות.
3. מערכת הלקוח מגלה מודעות לקשייה ומחפשת בעצמה עזרה ממקור חיצוני.

 

שלב 2- יצירת מערכת יחסי השינוי:

התפתחות היחסים עם מערכת סוכן השינוי יוצרת בעיות חדשות במערכת הלקוח, בעיות של קשר עם מערכת סוכן השינוי.

אחד הנושאים החשובים בשלב זה הוא הדרך שבה מתחילה מערכת הלקוח לחשוב על סוכן השינוי הפוטנציאלי. רושם ראשוני עשוי להשפיע על עתידם של יחסים אנושיים.

לעיתים קרובות מחפש הלקוח סוכן שינוי השונה ממנו על מנת שיוכל להיות מומחה אמיתי אך עם זאת גם דומה לו בשביל שיוכל להבין את בעיותיו.

מצד אחד- סוכן שיזדהה עם הבעיות אך מהצד השני שיהיה נטרלי במידה מספקת.

ישנו קושי נוסף בשלב זה, הלקוח צריך להבין את סוג המאמץ והמידה שיש להשקיע בקשר עם סוכן השינוי.

לעיתים תהליך השינוי נתפס כקל ומהיר, דבר שעלול לסכן את המשך תהליך השינוי.

אם מערכת הלקוח הינה קבוצה של אנשים , שלב זה הוא של השאלות הארגוניות.

בדרך כלל ישנה תת מערכת אחת אשר מוכנה יותר לשינוי והיא זו שתהיה מערכת הפעולה. על תת המערכת לפעול על מנת לקבל אהדה מתתי המערכות האחרות.

לעיתים ישנה תקופת ניסיון הבודקת את העבודה יחד.

השלב השני הינו קריטי ומשפיע על הצלחת או כישלון התהליך.

 

שלבים 3,4,5- עבודה לקראת שינוי

השלב השלישי מהווה שלושה שלבים:

שלב 3) הבהרת הבעיה של מערכת הלקוח, האבחנה, קביעת היעד.

שלב 4) בחינת דרכים ויעדים אלטרנטיביים- קביעת כיווני פעולה.

שלב 5) תרגום הכוונות למאמצי שינוי מעשיים.

 

 

שלב 3- הבהרת הבעיה- קביעת מערכת היעד:

תהליך האבחנה נעשה במשותף על ידי מערכת הלקוח וסוכן השינוי.

ראשית, סוכן השינוי זקוק למידע.

בדרך כלל מערכת הלקוח מתמודדת עם שינוי פירוש של הבעיה המוצגת. בשלב זה שיתוף הפעולה עלול לעמוד בספק.

זהו שלב קשה לשתי המערכות.

בדרך כלל הבעיה היא לנסות למצוא איזון בין 2 סוגים קיצוניים של סירוב לעשייה חוסר היכולת של מערכת הלקוח לפעול כתוצאה מתלות ותבוסתנות המתגלות כאשר מתברר כי הבעיות קשות באופן לא צפוי, והסירוב של מערכת הלקוח לעשות משהו כתוצאה מדחייה עוינת של האבחנה.

 

שלב 4- בחינת דרכים ויעדים אלטרנטיביים, קביעת כיווני פעולה, הרכבת מערכת פעולה:

בשלב זה מתרגמת מערכת הלקוח את התובנה האבחנתית שלה, קודם כל לרעיונות באשר להרכבת מערכות פעולה ואחר כך לכיווני שינוי אפשריים.

בתהליך זה עלולות להתעורר בעיות קוגניטיביות ובעיות מוטיבציה.

מערכת הפעולה אינה יכולה להמשיך בתהליך פתרון הבעיות מבלי לחשוב על אלטרנטיבה לפעולה.

בעיית מוטיבציה עלולה לנבוע מחרדת כשלון או ממבוכה שייגרמו כתוצאה מאימוץ דפוסי התנהגות חדשים. ניתן לפתור זאת ע"י מתן זמן ניסיון בו המערכת תרכוש ביטחון.

 

שלב 5- תרגום כוונות למאמצי שינוי מעשיים:

בשלב זה מערכת הפעולה עומדת בפני כמה בעיות קריטיות. הבעיה המרכזית היא השגת תמיכתו של סוכן השינוי בזמן של תחילת התזוזה לקראת השינוי.

לעיתים בשלב זה מסתיימים היחסים עם סוכן השינוי ואז לא נותר למערכת הפעולה אלא לדמיין אילו צעדים היה נוקט סוכן השינוי.

במקרים אחרים ממשיך הקשר עם סוכן השינוי, אך המאמצים של מערכת הפעולה לשנות עלולים להתרחש בנסיבות שאינן מאפשרות קשר ישיר עם סוכן השינוי.

כלומר, מערכת הפעולה משיגה משיחות שלאחר מעשה את התמיכה שהיא זקוקה לה מסוכן השינוי. בעבודה בקהילה ניתן ללוות בפועל כמה שיותר מצבים ולהימנע מקושי זה.

 

שלב 6- הכללת השינוי וייצובו:

אחת השאלות החשובות היא האם השינוי שהושג הפך ליציב וקבוע במערכת. הרבה פעמים השינוי אינו מחזיק מעמד זמן רב.

אחד הגורמים ביציבות השינוי הוא הכללתו של השינוי או התפשטותו למערכות שכנות של מערכת היעד.

בדרך כלל נזקקים להערכה ותגמולים. הסוכנות מעוניינת לדעת אם השיטה החדשה מניבה תוצאות טובות והאישור צריך להופיע בנתונים אובייקטיבים.

שינוי בתהליכים עשוי להתייצב כאשר הוא נתמך בשינוי מבני.

 

שלב 7- סיום היחסים:

צוין כי שלב סיום היחסים עלול להתרחש בשלב השלישי אם כי זה מוקדם מידי.

יש המדגישים את התלות כבעיה העיקרית בשלב הסופי. אם מערכת הלקוח תלויה בסוכן השינוי, טבעי שסיום היחסים יהווה חוויה מכאיבה.

לעיתים קרובות נעשה ניסיון לבנות תחליף לסוכן השינוי בתוך המבנה הקבוע של מערכת הלקוח.

חלק מהבעיות המופיעות בשלב השני מופיעות גם בשלב זה- המסיים. ישנו הבדל כמובן בין הפרוייקטים אשר מצפים כי יסתיימו בעצמאות מוחלטת לבין אלו כי סוכן השינוי ימשיך להיות נגיש לשם התייעצות.

---

סיכום נוסף

המאמר של קמינסקי, סדן וגלעד: "עוד דרך – פיתוח גישה קהילתית":

כשנרצה לחולל שינוי חברתי, יש לקבוע סדר עדיפות אישי וקבוצתי. האישי מושפע מ: מדיניות סוכן השינוי (האדם הנושא באחריות העיקרית. אינו יכול להיות מתנדב ללא שכר או ארגון עם מדיניות וכללי אתיקה) ומידת העניין האישי שלו במצב; חומרת המצב (מה יקרה אם לא נתערב, כמה סובלים, האם יש מערכת אחרת שמטפלת במצב מלבדנו); וגודל הסיכוי ליישום הפתרון (קיום משאבים, מודעות ומוטיבציה לשינוי בקרב מקבלי ההחלטות ודעת הקהל). בקבוצתי נבדוק אלו קבוצות משתתפות בשינוי ומי ברת השפעה יותר מהאחרות ומה עמדתה לגבי השינוי. כדי שיחול שינוי על האנשים לרצות בשינוי ולהאמין שבכוחם לחוללו ובכוח המערכות לסייע להם בכך.

יש לתת יחס למרכיבי הסביבה של מערכת סוכן השינוי הכוללת את הלקוחות (הנהנים מהשירות ומבקשי העזרה שהופכים למעסיקיו של סוכן השינוי כשנערך חוזה בינם); הממנים; ספקי המשאבים (לא כסף אלא מתנדבים למשל או מבנה); שירותים משלימים; שירותים מתחרים; ונותני הלגיטימציה לפעול.

יש להגדיר את המצב ולמפות אותו לפי השלבים הבאים:

•        תיאור כללי של המצב (עובדות ראשוניות וכותרת)

•        גבולות המצב (גיל אוכלוסיה, קבוצת אינטרס או קהילה פונקציונאלית, אזור גיאוגרפי).

•        היקף המצב (נתונים סטטיסטיים דמוגרפים וסוציו-אקונומיים)

•        תיאור כיצד בא לידי ביטוי המצב החברתי (ממידע שנאסף בתצפיות, שמועות, גילויים מוחשיים ככתבות בעיתון).

•        משך ותדירות המצב החברתי וממתי הוא נוצר. מה גרם להופעתו.

•        תנאים בארץ ובקהילה חברתיים או כלכליים שמשפיעים על המצב.

•        גורמים מחזקים (מערכת יעד) ומחלישים (מערכת פעולה) של המצב.

•        מי הגדיר את המצב כבעייתי ועם מי ניתן לשתף פעולה.

יש לאסוף מידע על מערכות הקשורות למצב החברתי ולראיין אותם כיצד הם מתארות את המצב, האם הן רואות אותו כבעייתי, מה הן מציעות לשנות ואיך, והאם הן רואות עצמן כשותפות לשינוי. ככל שהחברה הפכה לתעשייתית, המשפחה פחות מהווה ספק משאבים ושירותים לאדם והוא יותר תלוי במערכות חוץ-משפחתיות. יש 3 מערכות משאבים: א-פורמאליות (משפחה, חברים, שכנים, קולגות); פורמאליות ארגוניות (וועדי עובדים, ארגוני עזרה עצמית) המקדמות אינטרסים של חבריהם; ממסדיות (בתי חולים, בתי-ספר, מעונות יום, מקומות תעסוקה וכו'). יש לשים לב שלא תמיד אנשים מצליחים להשתמש במערכות אלה עקב אי קיומן, או אי ידיעה על קיומן, מדיניות מסורבלת, חוסר מוטיבציה לעזור או להיעזר במערכת וכו' (מאמר ואן אורשוק).

יש להגדיר מה טעון שינוי: לחזק ולהגביר את יכולת ההתמודדות של אנשים ואת יכולתם לפתור בעיות; לקשר אנשים למערכות המשאבים או לייעל אותן; לפתח מדיניות חברתית או לשפרה. אנשים יותר ישתפו פעולה אם יהיו מעורבים בקביעת מטרות השינוי ובחירת השיטות להשגתן.

דוגמאות: לאגד נשים שילדיהם מתקשים בלימודים במו"מ ביה"ס והרשות המקומית כדי להשיג מסגרת קהילתית של שיעורי עזר; לאתר נשים מוגבלות שמתקשות להסתייע במערכות תמיכה ולהקים צוות בין מקצועי שיוכשר להתאים את השירותים לנשים אלה (התאמת הסביבה לאדם).

שלבי ביצוע השינוי:

1.       התפתחות הצורך בשינוי – מערכת מורכבת מתת-מערכות שנמצאות בדרגות שונות של מודעות לבעיה ולצורך בשינוי. אפילו בפרט יש מודעות ברמות שונות לכך. אדם יכול לרצות שינוי אך בתת-מודע להתנגד. גם מודעות לבעיה לא כרוכה בהכרח ברצון לשינוי. יש להגיע למצב שהלקוח מודע לבעיה, רוצה שינוי ומאמין שיש פתרון ומוכן לקבל עזרה מבחוץ. למשל הורה עלול לראות בבקשת עזרה מבחוץ כישלון הורותו. קיים גם שוני תרבותי בלגיטימיות להודות בבעיה.

2.       יצירת מערכת יחסי השינוי – הלקוח צריך לראות בסוכן השינוי כאדם שרוצה ויכול לסייע לו. שאמפתי לצרכיו. הלקוח חייב להבין ולהסכים לשלבי התהליך. שלא תמיד זה פתרון קסם מיידי ושהוא צריך להשתתף לאורך הדרך.

3.       הבהרת הבעיה – סוכן השינוי מאבחן את הקשיים במשותף עם הלקוח. הלקוח עלול להתנגד או לסרב לשת"פ מתבוסתנות או מהכחשת האבחנה ודחייתה, באם מתגלה שהבעיות סבוכות.

4.       בחינת דרכים ויעדים חלופיים, קביעת כיווני פעולה ומערכת הפעולה: יש לשקול מספר דרכי פעולה ולא אחת.

5.       שלבי השינוי: הפיכת הכוונות המוצהרות למעשים תכלס; לפעול למען הכללת השינוי במצבים נוספים וייצובו שימשך לאורך זמן; מיסודו כחלק מהמערכת (שינוי מבני כמו שיתוף תושבים בוועדות).

6.       סיום היחסים: הפקת לקחים, העצמה כדי שהלקוח יתמודד כעת בלי סוכן השינוי ומציאת תחליף מפקח על התקדמות השינוי לאורך זמן בסביבה הטבעית של הלקוח כמו השתלמויות.

מושגים מתיאורית המערכות:

•        אקווילבריום: מצב של שיווי משקל. אינו מתאים למצבי מתח ואמביוולנטיות.

•        מצב יציב: הדרך שבה מתמודדת מערכת עם שינויים מבפנים ומבחוץ ע"מ לשמור על המבנה שלה. אלה מנגנוני השמירה על יציבות.

•        אקוויפינליות: היכולת להגיע לתוצאות זהות מתוך תנאים שונים. כלומר לא משנה היכן מתחיל הטיפול ומה הבעיה שבה מחליטים להתמקד – בסוף נגיע מכל כיוון לטפל בבעיות העיקריות של הלקוח.

•        מוליטיפינליות: תנאים מוקדמים זהים יכולים להביא למצב סופי שונה.

•        מערכת היעד: מי שצריך לשנות כדי להשיג את המטרה. חשוב לזכור שלא תמיד זה הלקוח ולא תמיד מערכת היעד תתנגד לשינוי.

•        מערכת הפעולה: האנשים עימם עובד סוכן השינוי כדי לחולל את השינוי. מסייעת גם ללימוד ואיסוף מידע על הבעיה ולא רק לפתרונה. חשוב שיהיה חוזה בינם לבין סוכן השינוי כדי לוודא שיהיה שת"פ אמיתי.

תפקידי סוכן השינוי (לאחר שהושג הסכם עם הלקוח):

•        המתווך: מסייע ללקוח להגדיר את המשאבים שברשותו ומשמש חוליה מקשרת בין הלקוח למשאביו בקהילה כדי להשיג את מטרות החוזה. על הסוכן להכיר היטב את המשאבים והנהלים שלהם. למשל לתווך בין הלקוח לביטוח לאומי או מפעל שיקום.

•        המאפשר: עוזר ללקוח למצוא את כוחותיו, לפתח משאבים פנימיים כדי לחולל שינוי בעצמו שיוביל להשגת המטרות. הסוכן מקל על השינוי, מסייע לחשוב על הצעדים, מציע עידוד ותמיכה ומסייע בקבלת החלטות רציונאליות בדיון הגיוני.

•        המורה: מספק ללקוח מידע וכלים להתמודד עם הבעיה, ומספק מודל לאופן התמודדות אפקטיבי עם בעיות. למשל ללמד כישורים חברתיים או דפוסי התמודדות מול גורמים שונים. חשוב להבדיל פה בין מתן עצה (מרמז שהסוכן יודע מה טוב ונכון ללקוח) לבין מתן מידע בו הלקוח רשאי להשתמש כראות עיניו.

•        איש הביניים: לפתור מחלוקות בין הלקוח לאנשים/ארגונים. למשל אם צעיר נזרק מבי"ס או בעניינים משפחתיים ברשות מי יישאר הילד. משכנע להגיע לשת"פ ומשכין שלום.

•        הסנגור: הדובר של הלקוח. מייצג את הלקוח, מתווכח, מתמקח ומנהל מו"מ עם גורמים למען טובת הלקוח. אינו ניטראלי. הוא שונה מאיש הביניים שמנסה להגיע לפשרה באמצעות יצירת קשר בין הצדדים, אלא משקיע מאמץ לנצח למען הלקוח. להבטיח זכויותיו. לא מצריך את נוכחות הלקוח לידו, אך במקרה זה חשוב לוודא שיש חוזה ברור עם הלקוח לפני כל פעולה בשמו או למענו.