בחזרה לאתר
אילה מאלך-פיינס –התאהבות – איל אנו בוחרים במי להתאהב? פרק י'-המודל הרומנטי המופנם
אילה מאלך-פיינס –התאהבות – איל אנו בוחרים במי להתאהב? פרק י'-המודל הרומנטי המופנם
לכאורה היה נראה כי צארלי התאהב בבחורות שונות מאד מאימו (כהות מארצות המזרח הרחוק, לעומת אימו הבלונדינית הגרמנית), אך אחרי ניתוח הדברים, מצאו כי בבחורות היו מרכיבים משמעותיים מהוריו, והקשר דמה בצורה משמעותית לקשר בין הוריו. הן היו קרייריסטיות כאביו ויפות כאימו, ומשהו מרחף ומרוחק, חוסר תשומת לב אופטימלית, דינמיקה של הערצה מצד צארלי וקבלה של ההערצה על ידן כמובנת מאליה- דמו לקשר בין הוריו. והסיבה למראה האקזוטי קשורה למטפלת הויטנאמית החמה שטיפלה בו בילדותו.
האם מערכת היחסים שלך דומה למערכת היחסים שלך עם הוריך בילדות?
ככל שאנשים רואים את מערכת היחסים שלהם דומה לזו שהייתה להם עם הוריהם הם בטוחים יותר בקשר והוא מאופיין בקונפליקטים מועטים. ברור שהקשר בילדות משפיע מאד על הקשר בהתאהבות, ובד"כ אנשים לא מודעים עד כמה הקשר דומה. וככל שגדלה המודעות יש הבנה והקבלה של תכונות שונות בעצמם ובבני בזוג.
ההורים ולפעמים גם מטפלים אחרים משפיעים על בניית המודל הרומנטי המופנם שלנו ע"י:
- הדרך שבה ביטאו או לא ביטאו אהבה כלפינו.
- הדרך שבה ביטאו או לא בטאו אהבה זה כלפי זה.
פרויד האמין שלהורה בן המין השני השפעה חזקה ביותר על בחירת בן הזוג, אך קיימים מאפיינים נוספים, כמו תכונות שונות של שני ההורים, הקשר ביניהם....
כיצד בוחרים במי להתאהב – 3 גישות:
- תיאוריית יחסי אובייקט
אוביקט – יצוג פנימי של אדם, עצם או ארוע שהפך להיות חלק מההתנסות הייחודית שלנו.
הנחת התאוריה – שעולמינו מורכב מאוביקטים ומיחסי אוביקט (הקשרים)
לחווית ההתאחדות וההתמזגות עם האם בשלב הסמביוטי יש השפעה מכרעת על היכולת לבנות קשרי אהבה רומנטית בעתיד.
אדם שעובר את תהליך המובחנות בצורה טובה יש לו סיכוי טוב לקשרי אהבה בטוחים. לרמת הבנה של בני הזוג ממשפחת המוצא שלהם יש השפעה רבה על איכות הקשר האינטימי שלהם.
כשהקשר הראשוני אינו חם ואוהב, זה יוצר מצב של כפילות כשבדרך כלל מודע האדם רק לחלק אחד מהכפילות הזו. לדוגמא: תוקפנים-רודפים, כשהאדם רק מתלונן על כך שכולם תוקפים אותו והוא נרדף, אך לא מודע לחלק התוקף שקיים בו.
ההתאהבות – היא בחירה לא מודעת באדם שיש בו את החלק המופנם מהכפילות הזו שעבר פיצול והדחקה. מכיון שכשבן הזוג מבטא חלק זה אנו לא צריכים להודות בקיומו אצלינו.
אישה שלא חשה נאהבת בילדותה, תבחר גבר שלא מראה אהבה, וכך תתלונן עליו ולא תצטרך להתמודד עם החלק הזה שלא מסוגל לקבל אהבה שקיים בה, גבר הרואה עצמו כנחות יבחר אישה ביקורתית ויתלונן על כך, אך שניהם ימשיכו לחיות יחד כי כך טוב להם, משום שקל להיות עם בן זוג שמספק הצדקה לתחושה הרעה כלפי עצמך מאשר לחיות עם החלקים הללו כשהם אצלך.
אנשים תמיד מחפשים בבני זוגם את החלקים המוכחשים בעצמם, אך אצל אילו שלא עברו היטב את תהליך הספרציה – זה בולט במיוחד. כשהם מוצאי בן זוג כזה הם מאהבם בו אהב עזה, שנראית כמטורפת, אך זה מובן בהתאם לנסיבות האהבה, ואז האדם מעוד את בן זוגו לבטא ת החלק המוכחש, ואז הם יכולים למתוח ביקורת על חלק זה ולא עצמם.
לעמות זאת, כאשר בני הזוג מובחנים דים הם תופסים את החלקים האלו כמשלימים, מהנים ובעלי ערך.
רייק טוען שבניגוד לדעה המקובלת האומרת שבכדי לאהוב עלינו לאהוב קודם את עצמינו, ככל שהאדם פחות אוהב את עצמו הוא יותר מסוגל להתאהב.
ההשלכה מבטאת צורך פרימיטיבי לא מודע, ועל כן האדם ישליך תכונות שונות על בן הזוג אף אם הן לא קיימות בו.
הקונפליקט המופנם נוטה להיות דומה כיון שהם משליכים האחד על השני חלקים מוכחשים-משלימים.
"הזדהות השלכתית"- החידוש החשוב בתאוריה. כל אחד מבני הזוג מפנים את התכונות המושלכות עליו ע"י בן זוגו ומזדהה עימן.
בוון טוען שאנשים בוחרים להתאהב בבני זוג שהם באות הרמת מובחנות כשלהם, וסגנון התמודדות ואופי הפוך משלהם. לכן נפגוש הרבה זוגות שנראים כהפוכים (רגשני לעומת רציונלית, עצמאי לעומת תלותית...) אך הבסיס – רמת המובחנות והבשלות הנפשית דומים מאד.
4 דפוסי הצרכים המשלימים השכיחים ביותר:
- אחד דומיננטי והשני כנוע.
- אחד מרוחק רגשית והשני לרגש ולחיבה.
- אחד חסר אונים וזקוק לטיפול והשני כל כיול.
- שני בני הזוג נמצאים במאבק תמידי לשליטה ותוקפנות.
בני זוג מובחנים יפתחו זוגיות בה אין בעצמאות האישית של כל אחד מהם. וכשלא - כל מאמץ לפתח זהות עצמית נתפס כאיום וכתוצאה בן הזוג השני מתרחק או מתקיף. זוגות כאלו מחפשים כל הזמן סיפוק לתסכולים שחוו בילדותם ולכן נוצר פגיעה, זעם, מריבות. כמו"כ כשילון בתהליך זה יכול לגרום חוסר יכולת להיפרד ממשפחה המוצא. לדוג' גבר שמדבר הרבה עם אימו ומבקרה למרות מחאת אשתו. אך מובן שאם היא נשארת איתו אז רמת המובחנות שלה דומה לשלו ורק דרך ההתמודדות שלה שונה, אולי היא ניתקה לגמרי קשרים עם משפחתה.
"הפנמות פאתוגניות" ו"מניעים לא מודעים" יכולות להיות תוצר של קשר לא טוב עם ההורים או צפיה בקשר שגוי בין ההורים. הן מסבירות תופעות שלא ניתנות להסבר בלעדי מושגים אלו. כמו זוגות שנראים כלא מתאימים, אהבות כפייתיות...
סיכום – במאמר.
ביקורת על תיאוריית יחסי אובייקט לאור פסיכולוגיית העצמי
תיאורטיקנים טענו שתיאוריה זו מציגה את הנפרדות והעצמאות כאידיאל, אך יש צורך לשים דגש גם על ההתחברות והקירבה בילדות כעל גורם בהתאהבות. וטענו ע" פסיכולוגית העצמי- בראשית החיים ההורים נתפסים כחלק מהעצמי, וכשהתהליך מגיע לסיומו הילד רואה את ההורים כנפרדים בפני עצמם. אולם אם הצרכים הבסיסיים אינם מסופקים הזולת נתפס תמיד כחלק מהעצמי. בשביל אדם כזה היכרות עם אדם חדש מעוררת חרדה מפני ההשפעה שתהיה לו על תפיסתו העצמית.
- התאוריה של יונג
יונג היה בתחילה ממשיכו של פרויד אך אח"כ התנתק ממנו כשכפר בכמה מיסודותיו.
יונג טוען שקיים לא מודע קולקטיבי שהוא רחב בהרבה מהלא מודע האישי, ובו הזכרונות וההתנסויות של בני המין האנושי כולו משחר ההיסטוריה והוא מועבר מדור לדור. ניתן ללמוד על קיומו מהופעתם של סמלים ודימויים שונים בתרבויות השונות. לדימויים וסמלים אלו קרא אב טיפוסים או "ארכיטיפים". ארכיטיפים מתבטאים בטקסים, חזנות, אמנות, חלומות ועוד. יונג האמין שהקשרים אם ההורים נבנים ע"פ ארכיטיפים אלו. בין הארכיטיפים החשובים בתאוריה זו : "אנימה" ו"אנימוס" הוא האמין שנפש האדם היא אנדרוגמית וכוללת מרכיבים נשיים וגבריים משלימים. השילוב של מרכיבים אלו משרת את צורכי ההסתגלות וההישרדות של המין האנושי בכך שהוא מאפשר אהבה רומנטית, תקשורת והבנה בין המינים. האישה יכולה להבין את טבע הגבר באמצעות האנימוס, אך היא גם עלולה להבין אותו לא נכון אם היא משליכה עליו את האנימוס שלה מבלי להתחשב באישיותו האמיתית.
הרעיון של יונג שהאנימה והאנימוס הם חלק מהלא מודע עוזר לנו להבין תופעה מעניינת שלא ניתן להבינה ע"י תיאוריות אחרות; גברים מסויימים או נשים מסויימות מושכים/ות אליהם הרבה מאד מבני המין השני מאשר גברים / נשים אחרים, מכיון שאלו שמושכים הרבה הם מיצגים ובאישיותם ארכיטיפים של גבריות/נשיות.
כיון שאלו ארכיטיפים הם עשויים להיות דומים מאד אצל רב האנשים אך בגלל שהם גם חלק מהלא מודע הם יהיו קצת שונים אצל כל אחד. כמו"כ לאב השפעה על האנימוס של ביתו, ולאם על האנימה של בנה.
כיון שהאנימה והאנימוס הן חלק מהנפש, הגבר שפוגש באישה ומתאהב בה חש כי הכירה היכרות אינטימית של חייו ולהיפך.
- התאוריה האבולוציונית
כמו שאר התאוריות גם היא מניחה, כי לקשרים בילדות השפעה על התאהבות ובחירת בן זוג בעתיד. אך מושג המפתח הוא "הטבעה". בני אדם מתפתחים ע"פ תוכנית קבועה מראש, הנקבעת ע"י התורשה כשהם חשופים להשפעות הסביבה.
האהבה הראשונה מוטבעת במוחו של הילד עד עולם. אם האם הייתה קרה ועוינת יש לו תבנית של אהבה קרה ועוינת, וגם אם יהיה משלם ובנות רבות ירדפו אחריו, הוא יבחר במרשעת . אך בהמשך הקשר הוא יזכר בכל המרכיבים הפוגעים בקשר זה ופעמים רבות זה לא ימשך.
הטבעה חיובית – חוויות בילדות שמותירות בנו טעם טוב, וזו הסיבה לשכיחת של בני זוג שמזכירים את ההורים בתווי פנים, בתכונות...
מפת האהבה – מתפתחת בגיל 5-8 וכשגדלים המפות הללו יוצרות תמונה תת הכרתית של האהוב האידיאלי. ובגלל שבגילאים הללו האנשים הקרובים הם בני המשפחה לרוב נחפש בן זוג הדומה לבני המשפחה, וממילא גם לנו.
אז מדוע אנו לא נמשכים לבני משפחתנו שדומים לנו? – האיסור על גילוי עריות שיכל לצמצם את האנושות , הוא נטוע בגנים . הטבעה שלילית – מונעת להתאהב במשהו הדומה יתר על המידה.
פיזיולוגיה של ההתאהבות
כשאנו מאוהבים מופעל תהליך כימי מסוים הכוללים מספר הורמונים וחומרים אחרים – "צבא האהבה" "חטיבת האהבה" די בראייה, בחשיבה על האהוב בשביל שיקרה התהליך. התהליך מתחיל במולקולה קטנה – pea וכן פרומונים וdhea . ה pea יוצר תחושות אקסטזה, שמחה, התרגשות, הוא מדכא תיאבון, וזה חלק מההסבר לאהבה ממבט ראשון ואהבה כפייתית. ניתן להעלות את הpea ע"י שוקולד, קולה....
הפרומונים משמשים לאיתות מיני ע"י ריח שמפיצים, לכל אדם ריח משלו .
הdhea מעורר תשוקה מינית.
היכן מתרחשת ההתאהבות במח? מקליין מבחין בין 3 אזורים במח – גזע המח, המערכת הלימבית וקליפת המח (קורטקס). הוא טוען שההתאהבות מתרחשת במערכת הלימבית האחראית לרגשות עזים.
המודל הרומנטי ותהליך ההתאהבות
לכל אחד יש מודל רומנטי מופנם. הפסיכולוגים מתחנכים בהדגשה על החלקים הלא מודעים ושליליים, אך- האדם בד"כ ידגיש את הצדדים החיוביים שהם בד"כ מודעים, ומכוונים למצוא בן זוג שבאמצעותו יהיה ניתן לשחזר את הטוב שהיה בילדות, בקשר עם ההורים.
החלקים החיוביים – עוזרים לשחזר את הטוב שהיה בקשר עם ההורים בילדות
החלקים השליליים – מכוונים למצוא בן זוג שיפצה על הדברים הפחות טובים שחווינו ועל הדברים שלא קיבלנו.
למרבה הצער, החלקים השליליים משפיעים יותר מהחיוביים. אנו נבחר כבנן זוג את מי שיעזור לנו להתגבר על חסכים מהילדות, ולכן נבחר כאלו שיש בהם תוכנות שליליות של הורינו. לדוגמא: במקרה של אישה שהאביה לא שמר אמונים לאימה. היא תחפש גבר דון ז'ואן אך שאיתה הוא יתנהג יפה, הוא ימשוך את כל הבנות, ואליה הוא יהיה טוב. גם אם היא לא מצליחה ובעלה בוגד בה, יש איזשהוא ריפוי בכך שחווה את החוויה שוב, אך כבוגרת ובעלת שליטה.
ניתן למצוא שגבר שחווה בגידה של אימו באביו, יבחר אישה שתכונתה החיובית היחידה היא נאמנות.
לאדם שבו מתאהבים יש תפקיד חשוב בחיי הנפש שלנו, ולכן גילוי של אדם כזה הוא מאורע רב עוצמה, וכשאנו מתאהבים ומשיבים לנו אהבה אז יש תחושה של אושר מושלם. ומשוכנעים שלעולם לא נחוש בדידות או צער. האהבה צובעת הכלב ורוד ומכניסה לחיים תחושת משמעות.
השלכות מעשיות
כיצד ניתן להביא את המודל הרומנטי המופנם למודע?
- לדמיין את מערכת היחסים הרומנטית האידיאלית, ואת האפיונים החשובים ביותר במערכת זו בשבילכם, אפיוני בן/בת הזוג האידיאליים. הדרך לבדוק אפיונים אלו, מעבר לספרים וסרטים שנגעו לליבכם, היא לבחון את התכונות החשובות לכם במערכות היחסים בינכם לבין חברים, מכרים ומשפחה.
- לבחון את השלכות המודל הרומנטי המופנם על אנשים שהיינו מאוהבים בהם בעבר. חשוב להתחיל בהיזכרות באנשים אלו, בכתיבת תכונותיהם הבולטות שהביאו אותנו להתאהב בהם. האם כמה תכונות חוזרות על עצמן? האם בין התכונות הללו יש כאלו ששייכות גם לאחד ההורים או לשניהם? ואילו יהיו רכיבי הצופן הרומנטי שלכם.
מי שמתאהב בהרבה התאהבויות קצרות מועד ואין תכונות משותפות בולטות בין המושאים, זה אומר שאתם נמנים על אותם אנשים שמכורים להתאהבות עצמה.
אם חוויות ההתאהבות היו מתסכלות, ורוצים לשנות את הצפנים, 2 אפשרויות:
- להימנע מאנשים שיש לכם משיכה עזה גופנית ונפשית ולבחור במקומם אנשים שנעים לכם בחברתם, שניתן לסמוך עליהם, ותוכלו להיות ידידי נפש. הם אולי לא ירימו אתכם לשיא הריגוש והאקסטזה, אך הם גם לא יעשו את ההפך.
- לא להסתכל על מערכות היחסים שהיו כעל תאונות, אלא לפצח את הצופן הרומנטי ולהופכם ממרשם לאסון להזדמנות לצמיחה.
View My Stats