תקציר סיכומי מאמרים לסוגיות בטיפול זוגי

חזרה לאתר חומרי לימוד עבודה סוציאלית

---

סיכומי מאמרים בקורס סוגיות בטיפול זוגי/ נועה שטיינמץ

1. BECK – הכוונה מחדש של האשמה בטיפול זוגי 

המאמר מציג התערבות שנעשתה בטיפול זוגי (ניתוח מקרה) כדי לכוון מחדש את האשמה למקום של הבנה עצמית ופרודוקטיביות. המחבר טוען כי ניתן להתייחס לכל אחד מבני הזוג באופן אישי – ועל ידי כך ליצור את השינוי, אך עדיין לא מדובר בטיפול פרטני אלא בהקשר זוגי עם התייחסות גם לאינדיבידואליות (מבט פרטני ולא רק מערכתי). שיטה דינמית זו היא עקב החשיבות בהבנת נפש היחיד, הבן זוג, בתוך המערכת הזוגית ותרומתו לה. כל אחד מהם מגיע עם עבר אחר, תפיסות וחוויות שונות, ורק כאשר כל אחד יבין את החלק שלו בקונפליקט, נוכל להשליך את זה גם על המערכת הזוגית. צריך להגיע ל"שני אני" נפרדים – כדי ש"אנחנו" מאוחד יוכל לצמוח.  

בק טוען כי לרוב, בטיפול זוגי בשלב ההערכה, בני הזוג רואים את הקונפליקט כמחוצה להם, הם עסוקים בהאשמה של השני במצב = אלמנט של השלכת הקונפליקט על השני. על המטפל להבחין בין מה שמותק, מושלך לבין מה שמוסט. המטפל כשלב ראשון מנסה "לקרר את המצב" ע"י הסטת או ספיגת ההאשמות וליצור סביבה שניתן לעבוד בה. בשלב השני, המטפל מנסח מחדש את האשמה רק בצורה שהיא נקייה יותר, ללא התוכן ההרסני. כמובן שמדובר בתהליך קשה מאוד, שבו יש ניסיון לעבור מתקשורת מאשימה להתבוננות על החלק של כל אחד בקונפליקט. בשלב מוקדם זה של הטיפול, הכעס והאכזבה גבוהים מאוד ויש צורך לאפשר ונטילציה – ולא ישר לקפוץ לשלב הסופי של הבנת החלק של כל אחד. זה חשוב גם מבחינת תפיסת המטפל – הדרך שבה תופסים אותו בני הזוג, כמבין וכניטראלי. תוך כדי הניסיון לכוון מחדש את האשמה, אנו כמטפלים אוספים מידע והיסטוריה על בני הזוג כיחיד וכזוג כדי לבנות תכנית טיפול.  

תיאורי מקרה של השלב הראשון והשני (הסטה וניסוח מחדש):

1. ג'ודי ופיל - נשואים 30 שנה, פיל בגד בג'ודי כמה פעמים בעוד ג'ודי גידלה את הילדים וחוותה חרדת נטישה. שניהם היו עסוקים בהאשמות אחד של השני וכיצד כל אחד איכזב. המטפל לא הצליח לכוון את האשמה וגם ניסוח מחדש לא עזר והם החליטו להתגרש. במערכת הזוגית ביניהם הייתה חסרה מחויבות בסיסית הדדית, שתאפשר לתת אחד לשני, לנסות להבין אחד את השני. ברגע שכבוד הדדי ודאגה לא נמצאים – אי אפשר להתקדם. הטיפול נכשל.
2. טום וסוזן – נשואים 10 שנים ומאשימים אחד את השני באותם דברים; בעיית שתייה, דכאון, חוסר תמיכה, עצלנות. המטפל התחיל בניסוח מחדש של האשמות תוך כדי איסוף ההיסטוריה. כמובן שזה קשה מאחר וכל זוג מאשים את השני גם במה שקרה בעבר.. אך במידה והזוג מעוניין לספר על הקשר בהתחלה, מוכן להתחייב – אפשר להתקדם מכאן. טום סיפר ואילו סוזן היססה ולכן המטפל עשה זאת באמצעות פגישה פרטנית. רק ע"י ניסוח מחדש של האשמות והתלונות, ובזכות המחויבות שלהם והרצון לשנות, המטפל הצליח לשבור את התקשורת של האשמה-הדיפה ולהצליח ע"י הכרת החששות, נטרול המתח, קטיעת ההאשמות ובעצם להגן אחד על השני, והראה אלטרנטיבות לתקשורת המכאיבה. הטיפול הצליח.

 

השלב השלישי בהתערבות הוא – להתקדם לפיתוח דיון על טבע התלונות האינדיבידואליות ע"י שימוש בניסוח מחדש אמפתי. בני הזוג חשים כי מבינים אותם סוף סוף ולכן אפשר להתקדם. אצל טום וסוזן, המטפל קישר את חוסר שביעות הרצון וחרדת הנטישה של סוזן מטום כקשורים לאביה שלא היה מעורב, ואת הבזבזנות של טום כאובססיה הקשורה לאמו. ע"י ההבנה העצמית, הבנת הקושי הלא פתור מהעבר של כל אחד ניתן היה לכוון מחדש את האשמה ולהבין כיצד כל אחד מהם מזין את הקונפליקט ועל ידי כך להצליח.  

2. סיגל – אנליזה של הזדהות השלכתית (PI): גישת יחסי אובייקט בטיפול זוגי  

יחסי אובייקט יעילים ביותר לטיפול פרטני, אך יכולים לעזור גם בטיפול זוגי ע"י בחינת היחסים מהעבר וסגנון התקשרות של כל אחד מבני הזוג. המטפל צריך להוציא את הזוג מתוך המעגלים ההרסניים שחוזרים מהעבר להווה.

הייצוגים הפנימיים שלנו מתעצבים בעיקר ב3 השנים הראשונות של חיינו, ולמרות שהעולם שלנו אמור להיות גמיש מספיק כדי לשנות, יש המשמרים מנגנוני הגנה פרימיטיביים שמהם קשה להתקדם. הספרות מתארת בעיות זוגיות שנוצרו עקב יחסי אובייקט לקויים בילדות. המאמר משתמש בהזדהות השלכתית כקונפליקט לא מודע מהעבר המשוחזר בתוך המערכת הזוגית. בן הזוג עם יחסי אובייקט וייצוג של מערכת יחסים לקויה גורם לבן הזוג השני לקחת על עצמו תכונות ותפקידים שמתאימים לכך ובכך לשמר את הקונפליקט. לפעמים בן הזוג ממש יתגרה בבן הזוג כדי שיתנהג כמו שהוא מצפה ויביא אותו לשחזור המצב (בטיפול פרטני, PI יהיה על המטפל). גם אדם עם אגו חזק ומפותח, יוכל להיכנס למעגל של PI, אבל הוא גם יוכל להבין את ההקשרים ולנסות לתקן את המצב, בניגוד לאדם שהאגו שלו לא מפותח. PI מתחבר גם למושגים כמו העברה והעברה נגדית בטיפול, אך נמצא כי PI היא פרימיטיבית יותר. ע"י PI, האדם משחזר באופן אקטיבי את מע' היחסים הלקויה עם המטפל/בן הזוג, וכאשר האדם במצב אקטיבי - ניתן לטפל. כך שבעצם המאמר מנסה להראות כיצד אפשר להשתמש שPI כדי לצמוח ולתקן קונפליקטים במערכת הזוגית. 

נמצא כי רוב סוגי הPI עוסקים בנושאים של: כוח, מיניות, תלות ורצון להתחבב. התערבות טובה יכולה לבוא כאשר יש PI בזמן הטיפול, ונזהה זאת ע"י תגובה לא הולמת, מהירה וחזקה הקשורה לחוויה הסובייקטיבית של כל אחד. המטפל יכול להשתמש בהעברה נגדית כדי להבין כיצד כל אחד מהם מרגיש = החוויה הסובייקטיבית של כל אחד ולהתערב. באמצעות החוויה הסובייקטיבית נוכל לעשות חיבורים לעבר, ועל ידי כך לגרום להם לראות את השורשים הישנים ולטפל בהם. כאשר בני הזוג מזהים את ההדהודים מהעבר, הם יכולים להבין את התפקידים ההשלכתיים שהם לקחו אחד על השני ואת העיוותים שהם יצרו ולתקן זאת.  

תיאור מקרה:

קרלי ורוברט – נשואים שנה. רוברט מאשים את אשתו בילדותיות וחוסר אחריות ולא יכול לחיות איתה יותר. עם הזמן התגלה שלרוברט יש טמפרמנט מהיר ורגזני והתפרצויות כעס. המטפלת מתארת את ההעברה הנגדית שחשה בזמן התפוצצות הכעס שלו בזמן הטיפול. המטפלת הדגישה את הבלבול שחשה, והדגישה שכל אחד מהם הגיע עם נקודות רגישות מהעבר או מהקשר עם ההורים וגרם לשני להתנהג בדיוק על פי הרגישויות הללו = PI. המטפלת השתמשה בהרגעה, נורמליזציה ("להרבה זוגות יש בעיה של כעס") והצעת הסברים קוגניטיביים. לאחר שבחדר הובנה החוויה הסובייקטיבית והקשר לעבר – ניתן היה להתקדם. כעת המטפלת בחרה לעשות מפגש פרטני, שבו הבינה את ההקשר ואת יחסי האובייקט הלקויים מהעבר של כל אחד מהם. קרלי שחזרה את הדפוס שלה מילדותה, וכאשר רוברט כעס הרגישה שניצחה (כמו עם הוריה), ואילו רוברט חווה עצמו כקדוש מעונה (בדיוק כמו עם הוריו). לשניהם הייתה בעיה של שליטה ואינדיבידואציה-ספרציה מההורים. שניהם נזקקו לטיפול פרטני קודם כל כדי לעבד את הרגשות הללו מהעבר ולהבין כיצד הPI שיבשה את מערכת היחסים הזוגית שלהם והביאה את השני לשחזר חוויות מהעבר. הם גם חזרו למע' היחסים עם ההורים החיים והציבו גבולות חדשים. רק לאחר מכן, הם יכלו לחזור למסגרת טיפול זוגית ולצמוח.  

אפשר גם להשתמש ברצף PI רק בטיפול זוגי ולא תמיד צריך גם טיפול פרטני – זה תלוי בתפקודי האגו של כל אחד מבני הזוג.  

3. אסטרדה – מרכיבים יעילים ולא יעילים בטיפול זוגי  

מאמר זה מציג את הניסיון בספרות למצוא מה מביא לשינוי בטיפול זוגי ע"י העזרות בלקוחות עצמם. המאמר מציג דיווחים מ-15 זוגות לאחר 8 מפגשי טיפול אשר חשפו 12 מרכיבים יעילים ו-5 מרכיבים לא יעילים בטיפול זוגי.  

הצגת מחקרים קודמים - מחקר אחד בדק 2 סוגי טיפול; זוגי-התנהגותי וממוקד רגש. בראשון, נמצא כי זוגות שהיו אקטיביים, שיתפו פעולה ועשו ש"ב הצליחו. בממוקד רגש נמצא כי, חשובה הבעת הרגשות, לקיחת אחריות והגעה לתובנות. מחקר נוסף בדק שיטות שונות של טיפול ובדק מרכיבים שליליים וחיוביים. נמצאו 6 מרכיבים חיוביים: תוצאות חיוביות במהלך הטיפול, סגנון לא ישיר של מטפל, ישירות המטפל, עידוד המטפל, אלטרנטיבות המוצעות ע"י המטפל, השגרה המסופקת ע"י הטיפול (אסטרדה כותב כי חשוב שילוב של ישירות וחוסר ישירות מצד המטפל). כמו כן, נמצאו 3 מרכיבים שליליים: אי בדיקת ש"ב, כפייה של המטפל, חוסר בפתרון בעיות.  

המחקר הנוכחי – המחברים הסיקו כי זוגות שהטיפול הצליח, ימצאו יותר מרכיבים חיוביים ולהפך. המחקר בוצע במכון משפחה, והזוגות נבדקו לפני הטיפול ולאחר 8 מפגשים ע"י שאלון בכתב (DAS) וראיון טיפולי קצר שהוקלט בווידיאו שבדק מרכיבים יעילים ולא יעילים. לאחר קידוד, נמצאו 17 מרכיבים; 12 יעילים ו-5 לא יעילים. 13 מטפלים השתתפו במחקר ו-15 זוגות הטרוסקסואלים שהסכימו ועמדו בקריטריונים שונים.

הממצאים הם:

12 מרכיבים יעילים: המטפל אובייקטיבי, המטפל נותן משוב, מבנה הטיפול, המטפל שולט בדיון, המטפל מקל על התקשורת, המטפל מראה דפוסים אישיים, המטפל אמפתי, המטפל מעודד השתתפות, המטפל נותן סביבה בטוחה, המטפל שואל שאלות, המטפל מאתגר את הזוג, המטפל עוזר בפתירת בעיות.

5 מרכיבים לא יעילים: בזבוז זמן בטיפול, המטפל לא אמפתי, אין מיקוד בטיפול, טכניקות המטפל לא ברורות, המטפל לא עוזר בפתרון בעיות.

כל המרכיבים הללו חולקו ל-4 קטגוריות עיקריות: סביבה בטוחה, טעויות ברורות, תכנון המטפל ושיתוף טיפולי. גם זוגות שהצליחו בטיפול וגם אלו שלא - זיהו את 4 הקטגוריות ושניהם זיהו יותר מרכיבים חיוביים מאשר שליליים, אך ההבדל הוא – ש"הקבוצה הטובה" – שהצליחה – אבחנה יותר מרכיבים חיוביים, וזה מחזק את ההשערה שטיפול מוצלח תלוי באקטיביות של הזוג (יותר אבחנה – יותר אקטיביים). שיטת הטיפול במכון משפחה (IPCT) התאימה לחשיבותו של המטפל להצלחת הטיפול, אך לא בפן הרגשי (מלבד אמפתיות) בניגוד למחקר ממוקד רגש שהדגיש את חשיבות הרגש בהצלחה.

המחברים מציגים את המגבלות – קוטנו של המחקר וייתכן שהיה צורך בראיון אישי (אולי בן הזוג השני משפיע).  

4. סינדר – יעילות ארוכת טווח של טיפול זוגי התנהגותי מול טיפול מכוון תובנה: 

מובא מחקר אורך של 4 שנים על 59 זוגות שעברו טיפול זוהי התנהגותי (BMT) מול זוגות שעברו טיפול מכוון תובנה (IOMT).

המחברים מציינים כי ידוע מעט מאוד בנוגע ליעילות ארוכת טווח של טיפול זוגי, וזאת בעקבות 3 בעיות: מחקרים שלא עומדים בקריטריונים ואינם מבוקרים ושמהם אי אפשר להגיע לפרשנויות שונות, עד כה נתנו עדיפות לטיפול זוגי התנהגותי, ואין מחקרי אורך אמיתיים (רק אחד מעל שנתיים).  

המחקר הנוכחי – 59 זוגות מחולקים באופן אקראי לסוגי הטיפול השונים, נשואים וגרים ביחד, מעוניינים לעבוד על המערכת הזוגית. במחקר השתתפו 5 מטפלים. הפגישות הוקלטו וקודדו בצורה קפדנית – מי שנמצא כלא עקבי לשיטת הטיפול נפסל למחקר. נעשו בממוצע 19 פגישות. המחקר בדק מיד בסיום הטיפול, לאחר 6 חודשים ולאחר 4 שנים = מחקר אורך.

הקריטריון העיקרי שנבדק לאורך 4 שנים היה – עדיין נשואים או שהתגרשו. כמו כן נבדקו יעילות הטיפול המקורי, קשיים שעדיין יש, רצון להמשיך בנישואין והאם עשו טיפול פסיכולוגי נוסף מאז הטיפול הזוגי (סך הכל 5 קריטריונים). בנוסף כל מי שהיה עדיין נשוי לאותו בן זוג מאז הטיפול – מילא שאלון מצוקה זוגית, כאשר הזוגות חולקו לאחר מכן ל-3 רמות: נשואים באושר, נשואים במצוקה, גרושים ונבדקה החמרה (ירידה ברמה) או שיפור (עלייה ברמה).  

הממצאים הם: לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות מיד בסיום או לאחר 6 חודשים, אך לאחר 4 שנים נמצא אחוז גבוה יותר בצורה מובהקת של גירושין מצד הזוגות שעברו BMT. בנוסף, לאחר 4 שנים זוגות אלו הראו החמרה (ירידה ברמה) מאז סיום הטיפול או אחרי 6 חודשים. המסקנה היא שבגישות מכוונות תובנה המתייחסות לרגש ומבט פנימי ולא רק לשינוי ואימון של התנהגות זוגית – ישנו סיוע לאינטימיות בנישואין, שינוי בין אישי חיובי יותר ע"י העיסוק ברגשות (ולא רק בהתנהגות) ושינויים קוגניטיביים.  

5. וליאנט – ציפיות מועילות וציפיות מזיקות מהתערבויות שלפני הנישואין 

הקדמה: 50% מהנישואים הראשונים יסתיימו בגירושין, וההשלכות של גירושין קשות. גם נישואים מלאים בקונפליקטים מביאים להשלכות קשות ויעילות הטיפולים הינה מוגבלת. תוכניות קדם-נישואיות יכולות לעזור בכך, אך רק 30% מהזוגות משתמשים בתוכניות טיפול קדם-נישואיות על אף היעילות הגבוהה שלהם. ייתכן כי זה נובע מכך שתוכניות אלו הן לרוב במסגרת דתית. כמו כן, נמצא במחקר קודם שתוכניות אלו עזרו במצבי קושי בנישואין.

מחקר זה בודק מהם הציפיות המועילות והמזיקות שמביאות להשתתפות בתוכניות אלו. נמצא כי ציפיות הקשורות לשיפור בתקשורת ולכישורים לפתרון בעיות הם המועילים ביותר בהבאה לתוכנית, לעומת ציפיות הקשורות לסוגיות מקשרים קודמים ולחשיפת סודות כמזיקים ביותר בהבאה לתוכנית.  

המחקר הנוכחי: 56 משתתפים בארה"ב. גילאי 25-56 – מבוגרים צעירים. המשתתפים התבקשו לענות על 2 שאלות: זהה 3 אספקטים מועילים בהתערבות לפני הנישואין ו-3 אספקטים לא מועילים או מזיקים. נמצאו 157 אספקטים מועילים לעומת 117 מזיקים.

3 האספקטים המועילים ביותר היו: שיפור בתקשורת, מיומנויות בפתרון בעיות ושינוי אינטראקציות. כמו כן, הייתה ציפייה של שיפור הרומנטיקה ואינטימיות (בניגוד למחקר קודם).

3 הציפיות המזיקות ביותר היו: חשיפת סודות שהם ייאלצו לעשות בתוכנית או סוגיות הקשורות למע' יחסים קודמות ולהיסטוריה, סיום מערכת היחסים בעקבות התוכנית ויישום לא הולם של הטכניקות. ייעוץ בנושא הורות למשל – לא הוכר כאחד האספקטים היעילים לפני נישואין, וזה מחזק את הממצא של העבר – הזוגות לא רוצים להתעסק בעבר או בעתיד אלא בהווה.

כמו כן, נמצאה ציפייה מזיקה כי ההשתתפות בתוכנית תביא להגברה ברגשות השליליים.  

6. פוג' – עידוד תהליכים אינטראקטיביים עם זוג בטיפול זוגי 

מאמר זה מדגיש את התהליכים האינטראקטיביים שיש בטיפול זוגי במשולש; המטפל ובני הזוג, ותהליכים אלו ייבדקו ב-3 מישורים: המאמץ הכללי של המטפל (5), שלבי הטיפול (9) ותהליכים עדינים ואיזונים (7).  

המאמץ הכללי של המטפל:

המאמץ חייב לבוא ביחד עם המאמץ של הזוג, ולרוב הוא מצטרף אליהם במאמצים לאזן את מע' היחסים, לפתור בעיות, להגביר אינדיבידואליות, להתגמש יותר ולהיות ערניים לדפוסי תקשורת. המטפל יכול להגביר את המורכבות במע' (ע"י צידוד בבן זוג מסוים, דיבור חד משמעי ועוד), לכן צריך לנסות להגמיש את המערכת ולא להפוך אותה למורכבת יותר. לעיתים, במצב של קונפליקט, זה לא בהכרח רע וזה בסדר לבחון את הקונפליקט, אבל המטפל לא הגיע כדי לעזור האם להמשיך/לגמור את הנישואין, אלא להשיב את האיזון האקולוגי למערכת – "פעיל איכות הסביבה". 5 המאמצים שנמנו צריכים להיות במודעות לכל אורך שלבי הטיפול, החל מהטלפון הראשון ועד לסיום.  

התהליך הטיפולי – שלבי הטיפול:

המחבר מונה 9 שלבים טיפוליים, לרוב הם לא סדירים, לעיתים הם חופפים ולעיתים עובדים עליהם עד לסיום הטיפול:

1. התפתחות מע' היחסים (שיחות בנושאים לא קשורים לפני שניגשים לטיפול עצמו, הסברת כללי התנהגות וSETTING, אמפתיה, רושם ראשוני).
2. שינויים רצויים מדוברים ע"י 3 האנשים בטיפול (שינוי שכל אחד מהם רוצה עכשיו ולא מנק' מבט היסטורית. בהמשך הטיפול נוכל לבחון זאת מהעבר).
3. שינויים מתורגמים לשפה אינטראקטיבית (לתרגם זאת ע"י שימוש במטאפורות לשפה של תקווה ושינוי חיובי, שניתן להתקדם ממנה, משהו משותף לשניהם).
4. חקיקה נגד אינטראקציה בעייתית (לא לאפשר תקשורת הרסנית שיכולה להוביל למקום בלתי הפיך, לשמש כמנהיג תוך שיתוף עם הזוג).
5. תרגום החקיקה לשפה אינטראקטיבית (ניתן לחזור לשלב 3 ולבצע בדומה לו).
6. הגדרת ליבת הבעיה האינטראקטיבית (ליבת הבעיה חייבת להיות ברורה ולא מעורפלת, תקשורת טובה / אינטימיות חזקה – זה לא ברור ויוביל לכשלון!!)
7. מו"מ על מטרות (להנות להיות אחד עם השני, לפתור בעיות בלי לערב אדם שלישי – אלו הן מטרות בדרך, הן לא חייבות להיות מדידות או התנהגותיות. אלו מטרות בדרך לשיפור המצב הזוגי).
8. התרחשות של התערבויות בשלבי הביניים (ישנן התערבויות על פי גישות שונות של כל מטפל: פרויד, סקינר ועוד. התערבויות לדוגמא הן: קידום דיון והבהרה, קידום של שינוי בתפיסות, קידום של שינוי במצב רוח, נתינת הנחיות, לימוד או חינוך, נתינת משוב ועוזר בפתרון קונפליקטים).
9. התרחשות של ניתוק וסיום (לדבר על הקושי בסיום – אפשר תוך השוואה לסיומים אחרים בחיים, לעשות משוב והערכה על הטיפול, מה השינוי שהושג, מחשבות על הטיפול. ניתן להיות בקשר גם בהמשך – לקבוע פגישה מאוחרת יותר).

 

תהליכים עדינים ואיזונים:

מבט על. כמו מנתח לב שבודק את כל הגוף – כך גם המטפל הזוגי; צריך לשים לב לכל המערכת ולא רק לבעיה המדוברת; מצבי רוח, שפת גוף, אינטונציה, שתיקות. המטפל צריך לשים לב ל-7 תהליכים עדינים:

1. איך נקבע כיוון הטיפול (האם המטפל דחף לכיוון מסויים או שזה נעשה בשיתוף?).
2. האיזון בין יכולת לחוסר יכולת (המטפל צריך למצוא את האיזון בין שניהם ולשבור את המעגל הלא יעיל של "לא יכולים").
3. האיזון בין חרדה לתקווה (חרדה מביאה את הטיפול לזוז, אנשים רוצים לשנות וחרדים מהמצב – זה יכול להניע, אבל יש צורך גם בתקווה ולא להישאר רק בחרדה. גם שני בני הזוג צריכים לדון במצב שכל אחד נמצא – היא חרדה והוא ממש לא. מה זה אומר?).
4. עידוד אחריות אישית עם אחריות משותפת (זה אחד ממטרות הטיפול, אך במידה והזוג לא חווה מעולם אמון הדדי, שהשני דואג לו, זה יהיה מאוד קשה).
5. התגובות הרגשיות של המטפל למערכת המשולשת (נושא של העברה נגדית – המטפל צריך להיות מודע למי הזוג מזכיר לו או תחושות שלו ולפקח עליהן).
6. איזון מצב הרוח (מצב הרוח ללא ספק משפיע על כל השחקנים בטיפול).
7. תהליך השילוש (משולש שבו נמצאים 2 בני הזוג והקודקוד השלישי מאויש על ידי בן אדם שלא במערכת הזוגית; מאהב, ילד, מטפל. זה יכול לשנות את האיזון – לצודד בצד אחד למשל, או שהזוג לא יתמודדו זה עם זה אלא ישקיעו אנרגיה באדם השלישי. המטפל חייב להימנע או לצמצם ככל הניתן את תהליך השילוש).

 

אין ספק, שלמטפל נדרשות "אוזניים רבות" כדי לשים לב לכל התהליכים שקורים ולנסות לאזן אותם. חשוב לזכור, שזה בסדר גם לא לדעת – לא תמיד אנחנו חייבים לדעת הכל.  

7. ספולדינג – 3 מודלים של יחסי אובייקט בטיפול זוגי 

המאמר מציג 3 גישות יחסי אובייקט שונות לטיפול זוגי, כאשר כל גישה מציעה דגש אחר בטיפול.

הגישות הן:

1. דיוויד וג'יל שארף – תיאורייה אנגלית המבוססת על מלאני קליין והזדהות השלכתית.
2. ג'ודית סיגל – תיאורייה אמריקאית מסורתית יותר, המתבססת על ייצוגים ודחף.
3. אליין באדר ופיטר פיטרסון – תיאוריה אמריקאית המתבססת על מרגרט מאהלר, הרואה את הפרט כמארגן התנסויות.

 

בכל אחת מהתיאוריות נבחן את הרקע, מהי אהבה, כיצד מוגדר קונפליקט זוגי וכיצד נטפל.  

1. דיוויד וג'יל שארף-תיאורייה בריטית:

רקע: תיאוריית יחסי אובייקט הבריטית מתבססת על התקופה המוקדמת של האדם (פרה-אדיפלי) כדוגמת קליין וויניקוט, וכיצד זה משפיע על זוגיות ונישואין בתקופה מאוחרת יותר. המושג הזדהות השלכתית הוא מרכיב מרכזי בתיאורייה זו, אשר נשען על תיאוריית הדחף וממנו נגזר המושג "הפנמה" – יחסי אובייקט מביאים להפנמת העולם החיצוני אצל התינוק. המטפלים הדינמיים משתמשים בהזדהות השלכתית להבנת הזוגיות.

אהבה זוגית: בתיאורייה זו מתוארת כניסיון לשחזור יחסי אם-תינוק. כאשר בני הזוג הם בריאים, עם התפתחות גניטאלית מלאה, ה"זוג הפנימי" (ייצוג של ההורים) ינחה אותם בזוגיות.

קונפליקט זוגי: דיקס על בסיס מחקרו טען כי קונפליקט זוגי נוצר מתוך רשות שהזוג נותן לקונפליקט בלתי מודע לצמוח ביניהם. שארף הרחיבו זאת וטענו כי קונפליקט זוגי נוצר ע"י שילוב של נורמות וערכים מודעים ובלתי מודעים המתנגשים ביניהם, תוך שימוש בהזדהות השלכתית וכשלונות משותפים.

אופן הטיפול: הקשבה, עבודה עם החומר הלא מודע, פרשנות ושימוש בהעברה והעברה נגדית (כולל הזדהות השלכתית שנוצרת מהעברה). הטיפול מתייחס לחוויות מהעבר וניסיון ליצור חוויות פסיכולוגיות חדשות. המטרה היא שהסביבה המחזיקה בטיפול תושלך גם למערכת הזוגית ללא המטפל. טיפול זה מתבסס על הפסיכואנליזה הקלאסית: שילוב של תובנה+עבודה.  

2. ג'ודית סיגל-תיאורייה אמריקאית מסורתית:

רקע: תיאורייה זו מבוססת על פסיכולוגיית האגו ופסיכואנליזה של ילדים ולא של בוגרים. התרומה העיקרית של התיאוריות האמריקאיות היא: האובייקט כתוצר של התפתחות דחפים. הם פיתחו את הנושא של דחף ורגש בשלבים המוקדמים (אדיפליים ופרה-אדיפליים).

אהבה: יש כמה סתירות; מצד אחד, יש הטוענים כי אהבה היא תוצאה של עקרון העונג, מולם טוענים כי זה מגננה מפגיעה באגו, ועוד טוענים כי זהו פתרון לשלב האדיפלי – התסביך הופך למארגן לא מודע של יחסים זוגיים, ומביא לרגש בוגר כמו תשוקה. גם תיאורייה זו, בדומה לבריטית, טוענת שהקשר הזוגי מבוסס על חוויה אבודה מהעבר. כאן, החוויה האבודה היא הנצחון האדיפלי – הרי הבן לא באמת מצליח להשיג את אמו.. פרויד הגדיר אהבה כקרובה לאבנורמליות.

קונפליקט זוגי: תלות עוינת שנוצרת מהתפתחות לא טובה של האגו. כמו כן, התנסויות ואינטראקציות לא טובות מהעבר – מופיעות לנו כאן שוב כקונפליקט זוגי. ז"א, ייצוג מהעבר של תקשורת עם ההורה חוזר בזוגיות. קונפליקט זוגי מוגדר כאן כייצוגים פנימיים. כאשר יש לנו 4 מבנים של התפתחות העולם הייצוגי כמתבטא אצל זוגות:

1. המבנה הסכיזואידי – המבנה הנמוך ביותר. לזוגות יש בלבול בין העצמי לאחר (פיצול) וחרדה גבוהה.
2. העמדה הגבולית – יש הבחנה בין העצמי לאחר אך ללא אינטגרציה ביניהם.
3. פגיעות נרקיסיסטית – אידיאליזציה של העצמי. בן הזוג הנרקיסיסט ירצה כל הזמן שבן הזוג שלו יעריץ אותו, וכשיעלו דברים כמו אשמה, כעס, אכזבה – יווצר קונפליקט ולא יוכלו להתמודד איתו.
4. קביעות של עצמי ואובייקט – הרמה הגבוהה ביותר. זוג שיש הבחנה ביחד עם אינטגרציה. קבלה של העצמי – טוב ורע. הם נשארים אחד עם השני גם אם כל הצרכים לא ממולאים. זוג שנמצא באינטראקציה ממושכת וקבועה.

אופן הטיפול: מתחלק ל2, סיגל מציעה מודל טיפולי דו-שכבתי; לזוגות ב-3 השלבים הראשונים, היא מציעה טיפול של הרגעה וייצוב (בין אישי). לזוגות בשלב 4 היא מציעה טיפול מכוון תובנה (תוך אישי). כאן יש התייחסות למבנה המשולש של הנפש; איד, אגו, סופר אגו והזדהות השלכתית. כמו כן, בגלל שהתפיסה כאן היא שהאובייקט נוצר מתוך דחף, יהיה שימוש בהעברות.  
 
 
 

3. באדר ופיטרסון – תיאורייה אמריקאית על מרגרט מאהלר:

רקע: מאהלר עסקה בתצפיות על ילדים ודיברה על התפתחות הליבידו והסתגלות. תקשורת לדעתה היא צורך הנובע מהסתגלות. כמו כן, היא דיברה על סימביוזה חברתית – הסתגלות של התינוק, שממנו נוצרים 2 התהליכים של ספרציה ואינדיבידואציה. המושגים העיקריים כאן הם: ספרציה, אינדיבידואציה וסימביוזה. ההיפרדות מייצרת עולם שלם של ייצוגים פנימיים. כאן יש סתירה בין פרויד שטען כי הליבידו הוא מארגן נפש האדם לעומת מאהלר שטוענת כי הנפרדות מביאה לכך.

אהבה: באדר ופיטרסון התבססו על מאהלר ויצרו מודל התפתחות זוגי, המורכב מ-5 שלבים שמראים באיזה מצב הזוג נמצא, בכל שלב יש משימות שיש להשיג כדי לעבור הלאה:

1. סימביוזה – יכולות אמפתיות, דאגה הדדית, תשוקה מינית הדדית.
2. אינדיבידואציה – מתחילים להתבסס גבולות אישיים ולא רק סימביוטיים. ראיית השוני.
3. אימון – חשיבות של הנפרדות, פתאום יש צורך יותר לעשות דברים לבד, כוח אישי.
4. התקרבות מחדש – שוב מתקרבים ומוצאים איזון בין "אני" ל"אנחנו".
5. תלות הדדית – המצב האידיאלי, יציבות זוגית. בני הזוג אמיתיים ובוחרים אחד בשני.

זה לא חייב להיות ליניארי, יכול להיות לעיתים מקביל. ייחודי לכל זוג.

קונפליקט זוגי: מוגדר כתקיעות באחד השלבים לעיל, או שאחד מהם עובר שלבים יותר מהר. ניתן לאבחן זאת ע"י שאלון כתוב על המשימות בכל שלב (מו"מ, פתרון בעיות, אינטראקציה) או ראיון אבחוני (תוך דגש על שוני ודמיון ביניהם, חרדה מנפרדות).

אופן הטיפול: גישה ייחודית, שלא מתמקדת בהעברה אלא בפרשנות והסברים התפתחותיים. הם מתבססים על תיאורית הגשטאלט (אמונות ותפיסות שנבנו בעבר ומשפיעות עכשיו). המטרה היא להעביר את הזוגות מסימביוזה לדיפרנציאציה – התייחסות ליחסים ביניהם ולא לאישיות של כל אחד. המטפל אינו נמצא במרכז – והעברה היא רק בין בני הזוג ולא כלפי המטפל.  

סיכום:

1. השארפים - הציגו מודל שמדגיש את הפגיעות של התינוק לאכזבה ולתסכול ביחסים עם אחרים משמעותיים. התינוק מעביר את החלקים האלו למקומות לא מודעים של האגו, ואלו מופיעים ביחסים הבוגרים שלו. הם מגדירים את ההעברה כיצירה מחדש של העבר, וכצורך ביחסים בהווה. התוכן של העברה והעברה נגדית מרכזי בטיפול הזוגי - הנוכחות של אובייקטים ראשיים חשובה, אך משנית לאובייקטים הראשוניים – ההורה או ההורים.

2. סיגל – מגדירה את יחסי האובייקט ביחס לעולם הייצוגים. היא מתעניינת יותר במבנה של עולם הייצוגים והפונקציות והתכנים שלו. היא משתמשת במבנים אלה ככלי אבחוני, וככלי לקביעת המטרות הטיפוליות: ייצוב היחסים והתפתחות התובנה. היא מייחסת פחות חשיבות מהשארפים להשפעה של האובייקט הראשי הנוכחי, ומתמקדת בהפנמה של המבנים של העולם הייצוגי. שני בני הזוג מפנימים את ההשפעה של המטפל באופן ישיר, דרך ההעברה, באופן עקיף דרך צפייה בתובנות המאירות את החוויה של בן הזוג.

3. באדר ופירסון - בניגוד לשארף וסיגל, מגדירים יחסי אובייקט דרך הפרדיגמה ההתפתחותית של מרגרט מאהלר. היבט נוסף של השוני ביניהם הוא בשימוש בתהליכי העברה – באדר ופירסון משתמשים אך ורק בהעברה בין בני הזוג ולא בתהליכי העברה בין הזוג למטפל. הנוכחות של האובייקט משמשת לתיקון צורך לא ממומש ולביטוי של ההשפעות הכואבות של הצורך. הבסיס הסימביוטי של הזוג מכילה את היכולת התרפויטית ליצר דיפרנציאציה, ולא לשחזור הסימביוזה עם המטפל. ניתן לומר שבאדר ופירסון משתמשים בברית עבודה ( working alliance- ולא בתהליך ההעברה.

8. סטיוארט – לעזור לזוגות להשתנות (פרקים 6-7)

פרק 6 – CARING DAYS:

טכניקת "ימי האכפתיות" בונה מחויבות ומראה תוצאות והצלחה בצורה מהירה, ועל כן אפקטיבית בשלבים ראשונים של טיפול. משיכה לבן הזוג וסיפוק הם תוצאה של מאזן בין חוויות שליליות לחיוביות – כאשר החיוביות גוברות. חוויות חיוביות יובילו לתגובות חיוביות – בגישה וגם בהתנהגות. נמצא שהגברה של חיוביות אפקטיבית יותר מהורדה של שליליות. זוגות שמגיעים לטיפול לרוב רואים רק את הרע, ולכן טכניקה זו חיונית.

את הטכניקה נתחיל ב-3 שלבים:

1. המטפל מראה שהוא מודע לקונפליקטים ולעובדה שהם יצטרכו להגיע לפתרון, אך השינוי הוא תהליך מסודר ויש להתחיל בצעד הראשון.
2. המטפל מראה לשניהם שלא משנה מה בן הזוג השני עושה, כל אחד עומד במשימה.
3. המטפל מדגיש את המילה "אכפתיות" ולא אהבה, מאחר שלאהבה יש קונוטציות מסובכות. אכפתיות יותר קל לעשות בכאילו.

את הטכניקה נתחיל ברשימה על דף של 18 פריטים שיגדלו בהדרגה, כאשר כל אחד מבני הזוג כותב בקשות קטנות, ברורות, ספציפיות, חיוביות, לא נתונות באמצע קונפליקט ושניתן לבצע כל יום. שניהם מקריאים, מבהירים למה כוונתם ומה הם רוצים = אינטראקציה בין בני הזוג. כל אחד מתחייב לעשות 5 לפחות בכל יום, על פי הכלל "השינוי – עקרון הראשון"; כל אחד מנסה להיות הראשון בדרך לשינוי, בלי קשר לשני. את המחוות יש לרשום על דף, הן בשביל המעקב של המטפל והן מאחר וזה הופך אותן לברורות ואמיתיות. במידה ומתקשים, המטפל יכול להציע כמה הן מלקוחות אחרים והן מעצמו. עם זאת, חשוב לא להתערב יותר מדיי ולשנות. במידה והזוג לא מבצע את הטכניקה, לא להיכנס לחיפוש האשם אלא לנסות לשנות פריטים, להדגיש את החשיבות והאופטימיות בטכניקה ולהחליט שמנסים שוב לשבוע הקרוב.  
 

פרק 7 – שינוי בתקשורת:

תקשורת הינה חשובה ומשמשת את כל היצורים בעולם להישרדות. תקשורת היא מעגלית ומתוארת במודל של: מקור מידע מקודד מסר שמועבר במעגל (שיכול להיות מושפע מרעש לא קשור) למקור מפענח, שם הוא מפורש ומתקבל למסר. לכן לא תמיד המסר שמתקבל – הוא המסר שהועבר. בתקשורת יש רובד סמוי וגלוי – מילולי (מגדיר) ולא-מילולי (תכולה) שגם מסבך את המסר, אך נמצא כי בלתי מילולית היא פחות מסובכת ופשוטה יותר, ולכן גם חזקה יותר(מאחר ואין בה רמה מילולית).

תקשורת לא מילולית: מחקרים מצאו כי 3 מימדים בתקשורת זו הם הבסיס למגוון התבטאויות לא מילולית; מימד של חיבה (קרבה או ריחוק), מימד של כוח (עמידה) ומימד של היענות (טון ופנים). בגלל שאנשים מודעים להבעות הפנים, הם ישלטו בהן אך גם ידיים ורגליים מבטאים. לכל זוג יש כללים לא מילוליים שמתפתחים ביניהם: לנעול את הדלת, לשבת עם עיתון בארוחה. לכן, צריך למצוא דרך להביע רגשות גם מילולית וגם לא-מילולית שיתאימו ביניהם ולא יסתרו אחד את השני (כמו "אני אוהב אותך" עם עיתון). חשוב ללמוד לומר מילולית רגשות שליליים ולבטא לא מילולית רגשות חיוביים.

שרשראות תקשורת: תקשורת לרוב נשענת על אירועים קודמים, והמסר הראשון הוא המשפיע ביותר. בתקשורת יש לנו: מסר אמיתי, מה שהדובר חושב שהוא אומר, ומה שהמקשיב חושב שהדובר אומר = לאור כל הבלאגן הזה, יש צורך לבדוק שהמסר אכן הובן כמו שהוא. אינטראקציות יכולות להתחלק ל-2: במע' יחסים משלימה (לא מעודד משוב – קצין פונה לחייל) ומע' יחסים סימטרית (שמעודדת משוב – אישה פונה לבעלה אם הוא רוצה לצאת). כמובן שאידיאלי בזוגיות להיות במע' יחסים סימטרית. כיצד נוכל להביא לכך?

תקשורת פתוחה – יש המאמינים כי תקשורת פתוחה היא מאפיין לזוגיות מאושרת – "אושר גלוי". מולם יש הטוענים כי זה לא תמיד טוב "לתלות הכל בחוץ" ותקשורת לא מצונזרת לחלוטין לא כדאית בטיפול זוגי..מחקרים מצאו כי סיפוק בנישואין יורד בשנים שתקשורת צפויה לעלות, מסרים שליליים יגרמו נזק רב יותר למע' היחסים מאשר תקשורת סגורה ושיותר מדיי מידע יכול להביא לחוסר עניין. לכן הם הגיעו למסקנה של "נורמה של יושר מדוד" (כל עוד זה בשליטה, במידה וזה כבר לא בשליטה – זה פתולוגי). לכן לא נשאף בטיפול לשנות את התקשורת לגלויה לחלוטין אלא למדודה ולכן נרצה להגיע להבנת המסרים אחד של השני ולביטוי עצמי כדי להגיע להסכמים.

השינוי ייעשה ב-5 מישורים: הקשבה, ביטוי עצמי, מילוי בקשות, משוב חיובי והבהרת הכוונות.

1. הקשבה – נלקחת כברורה מאליה, כמו נשימה, אך בלעדיה החיים יהיו מונולוג אחד ארוך. נמצא כי יש לנו הטיות שונות בהקשבה (כמו מילות מפתח שגורמות לנו להקשיב) וסיבות שונות להקשבה. אך הקשבה אמפתית היא שונה, היא לא להיות שקוע בניתוח המילים, בהתנהגות הבנאדם, במה אתה הולך להגיד, אלא לשמור על קשר עין, לסלק מסיחים ולהתרכז רק במה שהשני רוצה לומר – זוהי טכניקה נלמדת שניתן לעבוד עליה בטיפול זוגי. נוכל להתאמן בישיבה אחד מול השני, בחזרה בסיום על עיקרי המסר ועוד.
2. ביטוי עצמי – הצהרות עצמיות אפקטיביות יהיו עם המאפיינים הבאים: צריכות להתחיל ב"אני" (ולא ב"זה" או "אתה"), צריכות להיות הצהרה ולא שאלה, יכולה להיות הצהרה ולאחריה שאלה (שתתחיל ב"איך" ולא "למה"), או 2 שאלות (שאלה-תשובה-שאלה ולא רק לשאול שאלה בשביל לצאת ידי חובה, ורק אז אמירה), צריכה להיות בהווה ("אני רוצה"), מדוייקת וישרה ללא עודף מילים (ללא מניפולציה כמו "אתה לא מאמין מה קרה לי"). נוכל להתאמן בדיון על נושא מסויים ויישום הכללים תוך רישומם, להרים עיפרון בכל פעם שרוצים לדבר כדי לא להתפרץ ועוד.
3. מילוי בקשות – במע' יחסים לא מאוזנת, בני הזוג נמנעים מלבקש בקשות אחד מהשני. טכניקת "ימי האכפתיות" יכולה לעזור כאן. הבקשות צריכות להתחיל ב"אני רוצה" (ולא "צריך"), להיות קשורות להווה ולהיות ברורות. חשוב גם התזמון – מתי לבקש, מתי האחר פנוי למלא את בקשתנו.
4. משוב – מוריד חוסר וודאות. לרוב ניתן משוב שלילי – ולא מספיק נאמר משוב חיובי בין בני זוג. משוב שלילי הוא מעכב שינוי! משוב יינתן סמוך לאירוע וצריך להיות ברור ולא מעורפל. כמו כן הוא צריך להינתן כשהצד השני מוכן לכך ושזה אכן בר-שינוי (להעיר על הגובה לעומת שעת קימה בבוקר). הכלל הוא: המשוב צריך להיות חיובי, ספציפי וסלקטיבי בזמן הנכון ובשפה תהליכית. ניתן להתאמן בתחילה במשוב לא מילולי (חיוך או הנהון), ולאחר מכן מילולי ולרשום זאת.
5. הבהרה – לעיתים קורה מצב של "פסאדו-קומינקציה" (הזוג חושב שהם מבינים אחד את השני אבל זה לא נכון). השפה שלנו היא סימבולית ולכן יכולה להוביל לחוסר הבנה ולמריבה. לכן יש צורך להבהיר בדיוק מה הכוונה במסר שנשלח, וזה דורש אימון דו-שלבי: בתחילה, לומר שלא הבנתי את כוונתך ולבקש הבהרה ואז לחזור על הנאמר ולבקש אישור. ניתן לתרגל זאת באמצעות מכתב שכותבים אחד לשני ואז מדברים עליו.

9. לרסן – תיקון של תפקוד לקוי בתקשורת זוגית

על המטפל לתקן תפקוד לקוי ודפוסי תקשורת הרסניים של הזוג החל מהשלבים הראשונים של הטיפול, אך המסגרת העיונית לכך כיום מצומצמת. לרוב מטפלים, ובעיקר טירונים, נוטים להתייחס לתוכן העולה, לבעיות – ולא לתהליך של הדיון (שזה האינטראקציה ההרסנית). מאמר זה מציג התערבויות שניתן לבצע בשלבים אלו. תקשורת הרסנית יכולה לבוא כאשמה-חוסר הסכמה, או אשמה-אשמה של שני הצדדים, חוסר התאמה בין המסר המילולי ללא-מילולי, תקשורת לא-מילולית הרסנית. המטפל צריך לשים לב למאפייני התקשורת של כל זוג ולטפל בהתאם אליהם. ההתערבויות שנעשה הן:

1. הפסקה של רצף התקשורת הלקוי – על המטפל להיות אסרטיבי ולא לאפשר רצף של תקשורת לקויה והרסנית. ישנה תפיסה של קתרזיס, שלפיו הונטילציה תועיל ותקל, אך בפועל זה רק מחמיר ולכן לא לאפשר זאת ולהפסיקה.
2. עזרה לבני הזוג להתבונן על התקשורת ביניהם – לפרט זאת כאחת המטרות בחוזה, וכשזה קורה, להסב את תשומת לבם מיד לכך ולתאר את הסיטואציה שהייתה. יש צורך להתייחס לשני בני הזוג (כדי לא ליצור קנוניה).
3. הבנה כי התנהגות היא תבנית – תגובה (להראות שזו תבנית לקויה שחוזרת, להיזכר בעוד מקרים).
4. חקירת התבנית וההתנהגות המחזורית (למשל האם היו עוד מעורבים בסיפור, מה היה תפקידם, מה אירע לפני ואחרי התבנית הבעייתית, כיצד הזוג מסביר את המצב – על המטפל להראות שהם לא קורבן חסר אונים של הנסיבות אלא להכניס תקווה ולהראות שזה בר-שינוי, לתאר את הרגשות של כל אחד באותו אירוע – לא מספיק להגיד "מתוסכל" אלא רגש ספציפי, רצונות וצרכים שאינם ממומשים).
5. להגיע להחלטה לשנות את המצב (סקאלת מוטיבציה לשינוי).
6. פיתוח תוכנית לשינוי (פידבק לכל שינוי ברצף הלקוי וקביעת משימות ריאליות שניתן לבצע ושלרוב יצליחו כדי לחזק את התקשורת הנכונה).

10. גוטמן וגוטמן (1999) – 7 עקרונות לנישואים טובים

גוטמן מציגים לנו את "מעבדת האהבה" בסיאטל, מחקר שנעשה במשך 14 שנים על 650 זוגות נשואים מכל הסוגים במטרה לענות על השאלה – מה מחזיק נישואין?! לטענתם, הם יכולים לחזות כמעט בדיוק מלא מי יתגרש ומי יישאר לאחר כמה דקות של אינטראקציה ביניהם על בסיס מדעי, שהוא – מאזן תחושות חיוביות גבוה מהשליליות הנובע מאינטליגנציה רגשית. נמצא כי זוגות נשואים באושר סובלים פחות ממחלות ופסיכוזות, המע' החיסונית שלהם חזקה יותר וכן ההשפעה על הילדים חיובית (בניגוד לאנשים שמעדיפים להישאר בנישואין רעים – עדיף להתגרש!!).

עולם המחקר לפני מחקר זה היה מצומצם והתבסס אך ורק על דיווח עצמי של הזוגות. במחקר זה, הזוגות תועדו, רואיינו, נבדקו פיזית ונחקרו במשך כמה שנים = מחקר מהפכני וראשון מסוגו. בעקבות מחקר זה, הגוטמנים פיתחו טיפול זוגי שונה מהרגיל, קצר טווח, המתבסס על 7 עקרונות. הגוטמנים יוצאים נגד התפיסה הרווחת שהבסיס לנישואין מאושרים הוא הקשבה אקטיבית (שאותה פיתח רוג'רס) ופתרון בעיות, אשר לדעתם לא באמת מועילה. הם מנפצים עוד כמה מיתוסים; נוירוזות ובעיות אישיות יובילו לגירושין, נושאים משותפים יחזיקו זוג יחד, נתינה וקבלה חייבים להיות סימטריים – הוא נותן והיא מקבלת ולהפך, התעלמות מקונפליקטים תהרוס את הנישואין, רומנים מביאים לגירושין, גבר לא בנוי לנישואין, גברים ממאדים ונשים מנוגה ואפשר להמשיך עוד ועוד.. הנקודה היא לזהות כיצד הנישואין שלך עובדים וכך לפעול.

הגוטמנים טוענים כי זוגות שישמרו את 7 העקרונות יישארו ביחד וזה מוכח על סמך תוכנית שהם הפעילו. המדד הוא – הישנות הבעיה בתוך 9 חודשים, 0 מהזוגות בסיום הזמן התגרשו. הבסיס לזוגיות טובה לדעתם הוא – חברות. כאשר יש חברות, הנאה מלהיות ביחד, היכרות אמיתית אחד של השני – ניתן להבין כעסים ולא להיכנס מיד למתקפה. החיוביות גבוהה וגוברת על השליליות, ובמידה ונכנסים לויכוח – עושים "התנסות מתקנת" (מוציאים לשון למשל) שמחייה את היחסים. ההפתעה הגדולה היא – שלא תמיד תוכל לפתור את הקונפליקטים, מאחורי ויכוח מי מוריד את הפח – יש שורשים מהעבר, יש רובד סמוי שלא תמיד נוכל לפתור אותו ולשנות את השני, אלא נצטרך ללמוד לחיות עם זה.

11. פרידמן – טיפול זוגי: שינוי שיחה

השיח הנהוג בטיפול זוגי עוסק סביב "בעיה", מה שגורם לשקוע עוד ועוד במצב. ניתן ע"י שיחה לשנות את המצב ולגרום לזוג להאמין בשינוי – לשאול מה השאיר אותם יחד עד עכשיו, מי האמין בהם, מה הם מעריכים אחד בשני – להתרכז בחיובי ובתקווה, כמו טיפת צבע במים שצובעת את כל המים, כך גם כאן; שיח מסוים יכול להביא לשינוי בכל המאזן. המחבר מציג תיאור מקרה של זוג והשיחה שבה הוא משתמש – שיחה מכוונת-פתרון שנהוגה בטיפול פוסט-מודרני.

תיאור מקרה:

מסופר על ג'ניס ומוריי, זוג שרוצה להתגרש לאחר 39 שנות נישואין ועל הפגישות שלהם. ג'ניס רצתה להתגרש וזה היה "צלצול השכמה" למוריי. המחבר מציג את השיחה ואת הטכניקה שלו; פגישה ראשונה: משיכה לכיוון חיובי, שימוש בשאלות מדורגות (סקאלה של תחושות מ0-10 ומה יגרום לעלות מ-7 ל-8 נגיד) המראות שינוי, שיתופיות בתהליך של החקירה וסקרנות (ולא כאילו המטפל יודע-כל), דגש על שינויים קטנים שנעשו (פתקים קטנים, איך הם גרמו להרגיש, איך אתה הגבת), משוב ומחמאות כדי לחזק אופטימיות ותקווה וש"ב להמשך עבודה. פגישה שנייה: גם אם עולה קונפליקט, הוא לא מתעלם ממנו אך מתייחס אליו לאחר שמדבר עם הזוג על השינויים החיוביים שנעשו כדי ליצור אווירה חמימה בחדר. לאחר מכן, המחבר עוסק בקונפליקט ולקראת סיום מכוון לאוריינטציה עתידית – "כיצד תוכלו לדון בהמשך או להתקדם בפרויקט שיפוץ המטבח?" פגישה שלישית: מספרים על קונפליקט. המטפל לא רוצה לדון בו אלא איך טיפלו בו, איך התקדמו ממנו, וכאשר הבין שלא פתרו אותו, הוא מאפשר להם 10 דקות של שיחה, שבה כל אחד מעלה את הטיעונים שלו במעין משחק תפקידים. פגישה רביעית: שניהם מספרים על 7 בסקאלה אך יציב וללא שינויים, המחבר מנסה לברר מה יביא להעלות ל-8. המטפל נותן פידבק חיובי ומחמאות, מדגיש ומבסס את השינוי שנעשה. פגישה חמישית: הערכה. המטפל מציג את התהליך שנעשה לאורך זמן ושומע מכל אחד את הערכה ומשוב על כך. הדגש הוא על ייפוי כוח לזוג, שיתופיות ותקווה.

---

View My Stats