חזרה לאתר הראשי

---

סוגיות בטיפול זוגי -מחברת - 2009/10

---

טיפול זוגי – שיעור מס 1 –

גבולות המשפחה, הפנימיים והחיצוניים, משתנים – עם מי מותר ואסור להתחתן בתוך המשפחה, האם חלק מחובות המשפחה הוא הבאת ילדים לעולם, תפקידים בתוך המשפחה (חלוקת עבודה בין בני הזוג, חלוקת חובות וזכויות בין הורים וילדיהם).

אחד מתפקידי המשפחה הוא איפשור של הקשר האינטימי הורים-ילדים והקשר המיני בין בני הזוג.

סוגיות בטיפול זוגי שיעור 2

19/11/2008 סוגיות בטיפול זוגי

מה שמאפיין את הזוג:

• וולנטרי
• הנחה של נצחיות
• אקסלוסיביות
• מטרות משותפות (ילדים, הצלחה כלכלית...)

כל מושג מקבל תכנים שונים בתרבויות שונות.

מתי מטפלים בזוג ומתי מטפלים בנפרד בכל אחד מבני הזוג?

ברוב המקרים כשעושים טיפול משפחתי בעצם מטפלים בזוג ההורים, ולא בכל המשפחה.

ג'קסון:

האיזון של הזוג תמיד יהיה מושפע מבעיה של אחד הפרטנרים. זה מתחיל להכניס אותנו לשאלה של "כיצד מגדירים בעיה זוגית?" פיטורין – האם זו בעיה שמשפיע על שני בני הזוג. כל בעיה שמושרשת בזוג – משפיעה על שני בני הזוג.

התפיסה הסובייקטיבית של הזוג – מספיקה. אם הזוג מגדיר את הבעיה כבעיה זוגית – זה מספיק.

כנראה שלזוג יש רצון לשפר את היחס ביניהם.

שיקול מקצועי של מטפל - בסיס או פוטנציאל לתקשורת יותר תקינה.

שיקול מקצועי של מטפל – האם נושאים זוגיים מטרידים יותר את הזוג מהבעיות של כל אחד מבני הזוג. אפשרויות לפעולה

• אפשר "לשלוח" אחד מבני הזוג לטפול פרטני, ואז לחזור לטיפול פרטני.
• אם אפשר לעשות טיפול זוגי בלי טיפול פרטני

אם שניהם מוכנים לבוא לטיפול.

איך עושים את ההערכה הזוגית?

השקעה

Inclusion – עד כמה כל אחד מוכן להשקיע בשני ובזוגיות. איך כל אחד רואה את עצמו כקשור לשני, וכקשור לזוגיות: בדיקה של רצף בין ניתוק לבין Enmeshment. עד כמה כל אחד רואה עצמו כזהות אינדיבידואלית בתוך הזוגיות. קו רצף בין ניתוק לבין עירוב.

• עצמאות – עד כמה כל אחד רואה עצמו כעצמאי, וכמה כל אחד רואה עצמו שמסוגל להסתדר בלי השני
• הפחד להיות לבד, הפחד להיות מעורב בקשר – דברים שקשורים לטיב הקשר ביניהם.
• ילדים, עד כמה הם משתמשים בילדים על מנת ליצר את הקשר ביניהם
• שיקולים של אהבה מול כסף – המצב הכלכלי, ביטויים של אהבה ביניהם.
• עד כמה יש בין שני בני הזוג אינטרסים שמלווים את שניהם במהלך השנים, ערכים משותפים, הסתכלות לקראת העתיד.

צריך לבדוק את הערכים שדרכם הזוג מנסה לבדוק את הקשר ביניהם – אישה עצמאית בחברות מסורתיות יכול להיות מצב בעייתי – יש להכיר את המערכת התרבותית של הזוג כדי לבצע הערכה מדוייקת.

אהבה – מרכיב שאין אפשרות "לטפל" בו – הוא אינו מדיד, קשה להתערב בנוכחות שלו, כל אחד מגדיר אותו אחרת. שיקולים כמו כבוד וקבלה הם משמעותיים יותר מאהבה, ונחוצים יותר ממנה.

Bowen

דפרנציאציה: היכולת להיות ישות עצמאית ולחיות בנפרד מהקשר, לחיות בלי בן הזוג, היא הבסיס לזוגיות טובה.

עד כמה יש אמון בין שני הזוג שאפשר לקחת סיכון, ולבצע מידה ניכרת של חשיפה עצמית והבעת כאב, בלי שבן הזוג יעשה בזה שימוש נגדך – היבט של אמון בין בני הזוג, שבאה לביטוי בכל תחומי הקשר בין בני הזוג.

שליטה

נושא מרכזי נוסף בבדיקה – שליטה: למי יש כוח ולמי יש משאבים –

לא רק דברים חומריים כי אם כח ומשאבים בתחום הרגשי. מי שולט בדברים כאלה. מי חש שהוא בליטה, ומי חש שהוא במצב תלותי. אין מצב אובייקטיבי – אלא התחושה הסובייקטיבית של בני הזוג. שליטה במה עושים עם הכסף – מוטלת בד"כ בידיים של אחד מבני הזוג – זה בסדר, אלא אם אחד מבני הזוג חש שלוקחים ממנו את ההחלטה והשליטה באיך להוציא את הכסף. אין שוויון מוחלט – אם החוזה מספק את שני בני הזוג – אין בעיה, אם אחד מרגיש שהוא מנותק מהיכולת להחליט ולשלוט - קיימת בעיה.

אחריות – עד כמה כל אחד מבני הזוג מגדיר אחריות, ומוכן לקחת אחריות על דברים הקשורים במשפחה.

אינטימיות

עד כמה יש אמון בין שני הזוג שאפשר לקחת סיכון, ולבצע מידה ניכרת של חשיפה עצמית והבעת כאב, בלי שבן הזוג יעשה בזה שימוש נגדך – היבט של אמון בין בני הזוג, שבאה לביטוי בכל תחומי הקשר בין בני הזוג.

עד כמה כל אחד תופס את חשיבות האינטימיות בחיים שלו, עד כמה הוא מקבל מהשני: אפשר לראות את הדברים האלה מצורת הישיבה, ההקשבה.

מה אני בודק כשמדובר באינטימיות:

אינטימיות רגשית

אינטימיות שכלית – עד כמה אפשר לנהל שיחה. ברמה השכלית.

יצירתיות בתחום מסויים

כיצד מבלים שעות פנאי

רוחניות – רמת הרוחניות של הזוג, האם באותו מקום, האם מחזק משהו ביניהם, האם נמצאים ברמה שונה.

קטנפליקטים – האם כל דבר הופך למלחמה, כיצד מנהלים ויכוח: לעיתים יש צורך ללמד את בני הזוג להתווכח

תקשורת – מילולית ואחרת

אינטימיות מינית – מה המקום של מיניות אצל הזוג. אם נשי בני הזוג עובדים, יש ילדים, עד כמה הנושא הולך לאיבוד וכמה הזוג נותן מקום לאינטימיות הגופנית. תמיד יהיו הבדלים בין שני הזוג בצורך שלהם ברמות שונות של אינטימיות בתחומים שונים: עד כמה כל אחד מהזוג מכיר ומקבל את הצרכים של השני בתחומי האינטימיות השונים, ומצפה שהשני יעשה את אותו הדבר כלפיו.

עד כמה הנושא של אינטימיות מפחיד – לעיתים אצל אחד מבני הזוג חש שאינטימיות גבוהה גורמת לו לאבד את עצמו בתוך הקשר.

נושא זה שוב מתקשר לשאלה של כמה אני מוכן ויכול לחשוף את עצמי ללא תחושה שהאינדיבידואליות שלי הולכת לאיבוד בתוך הקשר. פחד מאינטימיות זה מצב נפוץ אצל זוגות – ואז עולה שאלה מרכזית מה אפשר לעשות אצל בני הזוג – ואז ניתן לומר לזוג שבתנאים הנוכחיים הם עושים את המיטב.

רגשות

איך כל אחד מבני הזוג מרגיש כלפי השני – לפתוח את זה. יש להזהר מכנות אכזרית. אין חובה להגיד את הכל: התפקיד של המטפל לעצור כאשר מגיעה אמירה שיכולה להזיק. יש טכניקות שמאפשרות לזוג לדבר "דרך" המטפל – כשפותחים את הנושא של רגשות זה יכול להיות הרסני, ואז יש אפשרות למטפל לעבד את הרגש ואת המסר.

עד כמה כל אחד מרגיש נוח וחופשי להביע רגשות כלפי הפרטנר – כמה אנשים יכולים לומר בקלות לבן הזוג "אני אוהב אותך". באיזה תקשורת משתמשים על מנת להעביר מסר רגשי, האם קל להעביר מסר כזה.

סטיות בשימוש בהגיון – אמונות המבוססות על סטיה בהבנת העולם- עיוותי חשיבה – שימוש בהכללה במקום להתייחס לאדם הספציפי: "כל הגברים עושים כך וכך....". המסר חייב להיות הסתכלות על האדם הספציפי ללא הכללות.

חשיבה בשחור לבן – הסתכלות קיצונית על סיטואציות במושגי "הכל או לא כלום".

הסתכלות על השלילי ופסילת החיובי – נטייה לראות את כל מה שהשני עושה כשלילי – הסתכלות על הצד השלילי במעשיו של בן הזוג.

מצפים שבן הזוג יבין מה אני מרגיש ויודע ללא דיבור – סומכים על זה שהשני תופס מיד מה אני רוצה ומה החלומות שלי.

---

19.11.08

דן ג'קסון – חלוץ בנושא הטיפול הזוגי הגדיר מה זה קשר של נישואין לפי 4 מרכיבים. כמובן הוא התייחס לזוג נשוי (1965-זוג לפני המהפכה המינית, אנשים לא חיו יחד ללא פולחן דתי ובכלל לא דיברו על זוג חד-מיני)

1. וולונטרי
2. נצחי
3. אקסקלוזיבי
4. מטרות משותפות לזוג

איך מגיעים להחלטה לטפל בזוג או בשני בני הזוג בנפרד? יש דעות השוללות מכל וכל הטיפול הפרטני בבניה"ז.

ג'קסון:

החלופות אינן רק טיפול זוגי או פרטני אלא פרטני, זוגי ומשפחתי. לרוב בטיפול משפחתי הדגש הוא על הזוג. האיזון של הזוג תמיד יהיה מושפע ע"י בעיה אצל אחד הפרטנרים --> אם כן, איך מגדירים בעיה זוגית. לא זו אף זו, כל בעיה בזוג משפיעה על כל אחד מהפרטנרים.

לאור כל אלה, אם הזוג מגדיר את הבעיה כבעיה זוגית, זה מספיק לבחור בתוכנית טיפולית שלכל הפחות תכלול טיפול זוגי. תנאי מקדים: חייב שיהיה רצון של שני ביה"ז לשפר את הקשר.

גם אם יש פוטנציאל לשיפור התקשורת יש מקום לטיפול זוגי.

שיקול מקצועי נוסף: האם הנושאים הזוגיים יותר מטרידים את הזוג מאשר הבעיות של כל אחד לבד? אם רואים שזה המצב, יש מקום להמליץ על הפסקה סטיפול הזוגי שכן הבעיה האישית מונעת מהפרטנר להתמקד בטיפול הזוגי.

במידה ויש נושאים שלא רלוונטיים לזוג אלא לשניים בנפרד, אפשר להחליט לעשות טיפול פרטני לכל אחד.

שאלה נוספת: האם שניהם מוכנים לבא?

לפי התשובות לשאלות האלה, קובע ג'קסון אם יש מקום לטיפול זוגי.

הערכה זוגית במפגש ראשון

(1) Inclusion –מה מידת המוכנות של כל אחד להשקיע בזוגיות,?

1. מה מצב הקשר בציר שבין הניתוק ל-enmeshment. ניתוק: כל אחד רואה עצמו באופן עצמאי לחלוטין, במנותק מהשני. enmeshment:
2. ערכי הזוג: מה הם הערכים שדרכם מנסה זוג לבנות עצמו? שאלה זו מאוד קשורה לראשונה, כי הערכים הם שמגדירים לעיתים את דפוס הזוג בציר הניתוק והפיוזיון.
3. פחד: מה מידת הפחד של ביה"ז מלהיות לבד? שאלה זו משפיעה גם על דפוס הקשר.
4. השפעה של ילדים על הזוג
5. חשיבות האהבה והכסף: איזה חשיבות תופסים ביטויים אלה בזוג? (אהבה אינה תופסת הרבה מקום בספרות – אולי כי זהו לא המרכיב הכי חשוב בזוגיות. לפני 100 שנים אף אחד לא דיבר על אהבה, ואולי למרכיבים אחרים כגון כבוד, הבנה, יש יותר חשיבות).
6. עד כמה יש לזוג אינטרסים וערכים משותפים?
7. הסתכלות לעבר העתיד – האם לזוג חלומות משותפים? מה הם רוצים מהחיים? אם הם מצליחים לעבור את השלב הזה האם יש לצפות לעתיד ביחד ששניהם חפצים בו?

בואן:

דיבר על דיפרציאציה – שני אנשים עם דרגה דומה של עצמאות מתחתנים יחד. אם אחד מבה"ז לא רואה את השני כמסוגל לחיות בלי השני, יש בעיה.

עד כמה שני בה"ז מרגישים בטוחים להיחשף בפני השני ללא חשש שהשני יעשה שימוש לרעה בחומר.

(2) כוח שליטה

למי יש כוח ומשאבים, פחות במישור פרקטי אלא יותר בתחום הרגשי. נשים מוכות: לא רק המכה בעייתית, אלא היכולת של בה"ז לשלוט נפשית בשני, לנתק את האישה ממשאביה הנפשיים. ברוב הזוגות: אחד מבה"ז שולט בחשבון בנק, ואין עם זה בכלל בעיה, להפך, ובלבד שמי שאינו שולט בדבר אינו מרגיש מקופח, אינו מרגיש מנותק מהיכולת לשלוט בעניין.

אחריות

מה מידת האחריות שכל אחד נוטל על עצמו, מוכן ליטול על עצמו?

(3) אינטימיות

רמת האינטימיות, שביעות הרצון מהאינטימיות. אינטימיות דורש: חשיפה עצמית, ויתור של כל אחד על חלק מעצמו, שביעות רצון ממה שהשני נותן. (אפשר לראות מההתנהגות בחדר – שפת גוף, קשר עין).

מה בודקים בעניין הזה:

אינטימיות רגשית, שכלית (עד כמה אפשר לנהל שיחה בין ביה"ז, כנות, יכולת חשיפה), יצירתיות, שעות הפנאי (איך קובעים שיש שעות כאלה ומה עושים ביחד בשעות הפנאי?), נושאי העבודה (האם זה נושא שאפשר לדבר עליו, טיפול במשברים, רוחניות (האם שניהם באותו המקום, האם יש ויכוחים על איך להתייחס לנושא...), קונפליקטים (האם הופכים למלחמה), תקשורת מילולית ולא מילולית (יכולה להביא לאינטימיות), מיניות (מה מקום המיניות בין ביה"ז, עד כמה יש לנושא הזה ערך בהקשר של עומס, האם משתמשים במין כדי לשפר את התקשורת, כדי לרפא את הקרעים?).

--> ברור שצורכו של כל אחד מביה"ז באינטימיות אינו זהה.

לעיתים, אינטימיות מפחידה אחד מביה"ז, הושש לאבד את זהותו, לטשטש את הגבולות בין זהותו לזו של הבן זוג. במקרה כזה, יכול להיות שביה"ז קובעים מרחק בינהם כמנגנון הגנה לחרדה מפני אינטימיות. במקרים כאלה, לעיתים ביה"ז אינם יכולים לחיות ביותר אינטימיות והמרחק הזה הוא נחוץ. אם אחד מהם מעוניין ביותר אינטימיות, אז יש בעיה .

(4) הרגשות

איך כל אחד מבה"ז מרגיש בפני השני? זה נושא שחייבים לפתוח בטיפול זוג. עלינו לדעת כי ביה"ז לא חייבים להגיד את הכל במסגרת הטיפול, ולעיתים יש לעצור את המטופל בטרם יומר אמרה שתזיק לזוג. פתיחת נושא זה יכול להיות הרס (במיוחד אם נאמרת אמירה אוהב והשני אינו מחזיר)

עד כמה כל אחד מרגיש נוח וחופשי להביע את אהבתו לשני? גברים העולם המערבי אינם מחונכים לומר את אהבתם – משתמשים בתקשורת אחרת (למשל-הורדת זבל :-)

עד כמה השני מסוגל לקבל את המסרים האלו? ייתכן שבה"ז השני תופס את מילת האהבה כאיום, כדרישה לאהבה בחזרה, כדרישה למעשים)

(5) הגיון – עיוותי מחשבה

מה השימוש בהגיון? האם יש עיוותי חשיבה בתקשורת? למשל: שימוש בכלליות יתר בהתייחסות לאישה כאל אחת מקבוצה שכולן מתייחסות אותו דבר. בעניין הזה חשוב להבהיר לב"ז שהב"ז השני הוא אישיות בפני עצמו

חשיבה על בסיס שחור לבן: חשוב להבהיר לזוג שזוג לא תמיד חייב להסכים, שיש עליות וירידות.

נטייה לראות את כל מה שעושה בה"ז כשלילי.

תלפתיה: נושא מאוד מסוכן – האמונה או הציפייה שהשני יבין את מה שאני רוצה ומרגיש מבלי שאומר לו.

---

טיפול זוגי שיעור 3

26.11.08

המשך מרכיב 5 מתוך המרכיבים להערכה ראשונית

עיוות בהיגיון --> אמונה בטלפתיה + הכללה לגבי כל הנשים וכל הגברים.

מעבר למרכיבים דלעיל, יש גם לבדוק התנהגויות.

התנהגות מהי?

• תקשורת
• מנגנון לפתרון בעיות
• מנגנון לקבלת החלטות

קשור לזה: היכולת של בה"ז להביע את רצונו באשר לחיובים שהוא דורש מהשני והדרך לנסח את הבקשה בצורה כמה שיותר חיובית. בד"כ בקשות של בה"ז הן למנוע משהו, להפסיק משהו, ואין בה"ז רגילים לדבר בשפה.

עמדה חשובה: הדדיות, עושים דברים כדי לחזק את הזוגיות ולא כדי שהשני יעשה משהו, אבל בה"ז השני גם נוהג כך. זו עמדה רחוקה, בד"כ, מהתנהגות ביומיום.

תקשורת

1. יכולת לדבר על המצב הרגשי

I statements: שכל אחד יתחיל את האמירות באני מרגיש... ולא יטיל ביקורת על השני. אבל, על מנת שזה יעבוד, בה"ז השני צריך להבין מה שקורה ולהודיע ששמע. יש לכך טכניקות: שיקוף אמפתי. זה בונה מנגנון של פידבייק – צריכים לוודא שהשני הבין את מה שאמרתי.

2. בקשות

על המטפל לבדוק את טיב הבקשה. היא חייבת להיות בהתאם לאי-סטייטמנטס, אבל גם צריכים לבדוק עד כמה הבקשה היא מציאותית. לעיתים ב"ז המבקש מצפה לדיחוי וזה חלק מהמשחק, אם הבקשה היא לא מציאותית, ייתכן ועומד מאחוריה משהו אחר.

3. האווירה הרגשית

לא בודקים רק את המילים של הבקשות, אלא האינטנסיביות של הבקשה והאווירה המלווה אותה. בודקים גם את התפיסה הסובייקטיבית, את ההרגשה בהעברת המסר ובקבלתו.

4. אפקט = הבעת פנים, שפת גוף

אם האפקט הוא יותר מידי אינטנסיבי, הוא יכול להוביל לדחייה. עד כמה השני רגיש לשפת הגוף? איך מתלבשים כדי לבא לחדר? האם יש התאמה בין צורת הלבוש בחדר ומחוצה לו? למשל: זוג בו התחרד הגבר והאישה לא, באו לבושים שונים לחלוטין. האם הלבוש מעביר מסר? אם יש אי התאמה בלבוש של השנייפם, זה מחייב בדיקה.

5. יכולת הזוג לפתור בעיות

אחד היעדים הכי חשובים – לבנות מערכת לפתרון בעיות. קודם כל: צריך לבדוק איך מגדירים בעיה ומי אחראי על כך אצל הזוג. עד כמה יש מוכנות לבדוק אלטרנטיבות? האם אחד קובע והשני מקבל? עד כמה מבינים את ההשלכות של ההחלטות? עד כמה יכולים ומוכנים לבדוק את הצעדים, את השלבים הננקטים כדי להגיע לידי פתרון בעיות? הערכת מצב: עד כמה כל אחד מסוגל להעריך את זה מחדש? מוכנות של הזוג לבקש עזרה/רצון לקבל אחראיות על הכל לבד. למי פונים לקבל עזרה? למקום שיש לו סמכות ? בד"כ, הולכים לקרובי משפחה, לרוב בגלל שזו המסורת. אם הזוג הגיע לטיפול, יש כאן לפחות אחד מבה"ז שמוכן להזדקק לעזרה מבחוץ.

6. מה המשמעות של קופליקטים?

האם יש נטייה אוטומטית להאשים את השני כשעולה קונפליקט? היינו שכל אחד מסרב לקחת אחראיות על הקונפליקט. עד כמה בה"ז מוכנים להתמקשד בבעיה האמיתית, הבוערת, ולהשאיר בצד את הדברים הלא-רלוונטיים.

Grievance collectors: מעלים היסטוריה של קונפליקטים שיחה אחר שיחה, ולא מתמקדים בקונפליקט הנוכחי. מה מנסה הגריוונס קולקטור לעשות? הוא מנסה לדחוף את המטפל לעמדה של שופט – לשמוע שהם צדקו והשני היה אשם.

7. עמק השוים

יכולת יכולת להכיר באינטרס הדדי ולהשקיע בו + הבנה שלא חייבים להיות באותה דעה. תחום שבו בעייתי להיות חלוקים: חינוך ילדים – מותר לא להסכים, אבל בפני הילדים לא צריך להראות זאת כיוון שזה מונע מהילד לבנות אמון כלפי אחד מהם או השני.

8. פגיעה אישית עקב אי-הסכמה

עד כמה רואים באי-הסכמה של השני כפגיעה נרקסיסיסטית?

סיכום:

חיייבם להשקיע בהערכת התקשורת, כי מטפלים כאן בשני יחידם + זוג. הזוג משתנה משיחה לשיחה ותוך כדי השיחה עצמה.

צריך לזכור: הזמן לעשות את ההערכה הזו, הם עדיין סובלים מהבעיה, הם אולי עושים ונטילציה אבל זה לא פותר את הבעיה.

שלב הטיפול

זוג מוצלח מאוד דומה לזוג מוצלח אחר: דאגה הדדית, הבנה הדדית, תקשורת תקינה, מוכנות להקריב לב"ז השני. אבל זוג לא מוצלח לא דומה לזוג אומלל אחר, כל אחד הוא עולם ומלואו, סיבוכים אחרים, היסטוריה שונה ...

ניהול השיחות הראשונות – קובעים את הכללים

1. לא מתפרצים אחד לדברי השני.
2. זמן שווה לשניים כדי שירגיש שהמטפל מקשיב לו (פחות בחישוב הזמן ויותר בהרגשה של כל אחד). אם אחד מרגיש שלא סיים, לתת לו הרגשה שיוכל לסיים בפעם הבאה.
3. חשוב להבהיר את נושא הסודיות. אסור לכל אחד, מרגע תחילת הטיפול, לדבר עם אנשים אחרים על מה שקורה ביניהם. מקרה חריג: אם אחד מהם הוא בטיפול פרטני, אז הוא מבקש אישור להיות בקשר עם המטפל הפרטני. לעיתים הוא ממליץ על הפסקת הטיפול הפרטני לזמן הטיפול הזוגי.

שיחות אישיות: לא מוכן לשמוע סודות מאחד מבניה"ס, שהוא לא מוכן שהשני ישמע. רציונל: כדי לא ליצור קואליציה מטפל-מטופל/מטופל 2.

4. התייחסות לבעיות המועלות כבעיות של הזוג ולא כבעיות של בה"ז השני.
5. מתן תחושה לבה"ז שמבינים את שניהם, גם אם ברור שאחד הוא באמת אחראי יותר לבעיה. לפעמים נגיד שהתנהגות צריכה להיפסק. למשל: אסור להאשים את השני. (החל מהמפגש השני שני מפגשים נפרדים, אומרים למטופל שמה שייאמר יכול לשמש חומר בחדר, לפי שיקול הדעת של המטפל).
6. שני בה"ז חייבים לעבוד. בד"כ כשנותנים שיעורי בית והם לא ממלאים אחר הדרישה, כנראה שהבעיה נובעת מטעות בשיקול דעת של המטפל במתן שיעורי הבית. דוג':
7. לא מתפרצים אחד לדברי השני.

שיעור 4

3.12.08

9. כל אחד צריך לדבר בשם עצמו- בה"ז אחד אינו יכול לדבר בשם השני. אם זה קורה, חשוב לתקן מייד --> חשיבות ה- "I statements".
10. חשוב להדגיש את עמק השווא היניהם. מה יש ביניהם בכ"ז. אם טרם הגיעו להחלטה להתגרש, כנראה שיש עדיין משהו ביניהם. מחפשים את החוזים הקיימים בין בניה"ז.
11. חשוב לשאול למה הם באים עכשיו, ולא לפני זה. מה היה הדחף. זה מביא אותנו לציפיות של המטופלים , ולחוזה הטיפולי – כולל פרטים טכניים.
12. קביעת מטרות:

1. ספציפיות ולא גורפות,

2. מטרות חיוביות = היינו מטרות שאינן גריעה של התנהגות אלא הוספה של משהו (למשל: שעה שבועית לבילוי משותף).
3. מטרות יכולות להיות קשורות בסביבה - דוג': למצוא משהו שיעזור לשפר את המצב הכלכלי, לעזור לרקום קשרים חברתיים עם הסביבה.
4. זוגות בד"כ מגיעים עם מוטיבציה. חשוב להודיע להם שבהתחלה, הטיפול לא ישפר את מצבם אלא יהפוך אותו לגרוע יותר, ויקח זמן עד שיחושו הקלה.
5. מטרות מציאותיות: מבוססות על שיפוט תקין של המציאות. למשל: שלא יצפו מהטיפול שיביא להם זכייה בלוטו, שיגרום לשינוי של בן הזוג השני. זה יביא לידי שינוי בהתאמת ציפיות, בתקשורת, בדינמיקה של הזוג, אך לא לשינוי אישי.

המטרות יעברו שינוי במהלך הטיפול. כשם שהחוזה דינאמי, ושחשוב, במהלך הטיפול, לבדוק שהחוזה עדיין רלוונטי, כך גם חשוב עלולות המטרות לעבור שינויים שיש לקחת אותם בחשבון.

צריך שיהיה הסכם בסיסי בין בנה"ז לגבי המטרות, הדדיות בסיסית במטרות .

פיין וגלסרז: קבעו 5 עקרונות לקביעת מטרות.

• מה שהזוג מבטא, זה מ שמטריד אותו ביותר באותו רגע. על בסיס זה יש לקבוע מטרות.
• ההתנהגות שמפריעה ביותר ליציבות של הזוג.
• אם יש גורם שלישי שמפנה את הזוג, יש לקחת בחשבון את הדבר הכי בוער בעיניו, בשלו הוא הפנה את הזוג.
• בטיפול זוגי, בניגוד לטיפול פרטני, יש לקחת במטרה בעדיפות גבוהה ביותר דבר שהוא קל לשינוי.
• בקביעת סדר העדיפויות, חשוב לבדוק מהן המטרות שהשגתן מהווה תחנת ביניים הנחוצה להשגת המטרות הנוספות.

--> לפי שני המבחרים האלה, ניתן לקבוע את המטרות הבהתאם ל-5 העקרונות האלה.

תקשורת

מה זה תקשורת, ומה הכוונה של זוג כשאומרים "יש לנו בעייה בתקשורת"?

כשמדברים על תקשורת בין בנ"ז, מדברים על תק' מילולית.

תקשורת משופרת היא לא מטרה היא כלי – לא צריך לראות בשיפור התקשורת למטרה טיפולית.

א. תק' נמצאת בשלוש רמות

• מה מתכוון לומר מי שמדבר?
• מה הוא באמת אומר – באיזה שפה הוא משתמש?
• מה שומע המקשיב?

בספרות מקצועית מדברים על רעש = דברים שמפריעים להעברת המסר.

עלינו לבדוק: האם יש איזון ביניהם ביכולת של האחד להבין את השני.

ב. משמעות המילים

כל תקשורת נמצאת במרחב של ציפיות והבנות הנובעות מרקע משפחתי וחברתי. מילים נתפסות שונה בתרבויות, קהילות, משפחות שונות --> משפיע על יכולת המילים לשרת את אינטרסם של בנה"ז.

ג. איך מגיבים לדיבור של בה"ז?

1. שתיקה מעבירה מסר של חוסר מוכנות להיות בקשר עם בה"ז הראשון.

2. מקשיבים, אבל לא רוצים לשמוע – המסר אינו משמח את הלב --> מאכזב את המדבר, גורם נזק לזוגיות.

3. יש כאילו תקשורת, אבל כל אחד במקום אחר, הראשון מדבר, השני מקשיב ועונה, אך אין דו-שיח, שניהם מדברים על משהו אחר.

ד. כנות ברוטלית:

בעייתי- תמיד ביקורת, ברגע שהוא נמצא על השולחן, לא ניתן למושכו בחזרה, מוריד את התקווה שלמי שמקבל את המסר את התקווה שניתן לשפר את המצב.

--> מורכב, כי אנו רוצים ללמד את בנה"ז תקשורת תקינה, אך מצד שני אנו גם חייבים ללמד אותם לרסן את זה. צריך ללמד אותם להשתמש בשפה ברורה אך לא מזיקה.

איך עוזרים לזוג לשפר את התקשורת ביניהם?

1. ללמד את הזוג הקשבה = הקשבה אמפתית = להקשיב לא רק למילים אלא גם למצב הרגשי שמלווה את המילים. --> עוזר להבין את התקשורת ואת הבן אדם.

תרגיל: ללמד אותם שחייבים לשמוע את בה"ז עד הסוף.

2. ללמד את הזוג הקשבה שמאפשרת לעשות ניתוח של מה שבה"ז אמר. שלב זה אינו יכול לבא לפני ההקשבה האמפתית הבאה ללמד את הזוג שאפשר לסמוך אחד על השני. כל מי שמקשיב תמיד נותן פירוש אוטומטי, סינון אוטומטי של המילים דרך האישיות שלנו, התרבות שלנו ... צריך ללמד את בה"ז להיות מודעים להטיה האישית שלהם, לסטראוטיפים המטובעים בראשם.

איך עושים את זה: תרגיל, בו שואלים את בה"ז השני אם הבין את מה שהראשון אמר ומבקשים ממנו לעשות שיקוף. לאחר השיקוף, שואלים את הראשון אם לזה הוא התכוון.

3. ההקשבה משתפרת כשיש רצון לשמוע. מה יביא אחד מזבה"ז לא להקשיב?

• חוסר עניין ממה שקורה בחדר,

• מנגנון הגנתי: פחד מפני השינוי הנחוץ, הודאה כי יש צורך בשינוי, כוח ושליטה- מי שלא מקשיב לדרישות של השני לא צריך למלא אותן, הוא ממשיך לשלוט בסיטואציה. מי שלא מקשיב לא מכניס את השני לעולמו, ואז הוא ממשיך לשלוט.

---

שיעור 6 10.12.08

הקשבה אמפתית: להיות פתוח לצד השני, לקבל אותו, את המילים שלו כמו שהם, את הרגשות שלהם. אנו מסננים את כל מה שאנו שומעים דרך האישיות שלנו, הנכונות שלנו להיות פתוחים צד השני.

בנוסף, הקשבה דורשת ממנו מוכנות לבדוק מה שאנו שומעים כדי לנסות להבין את השני. = פעולה אקטיבית, השקעה בהבנת המילים והכוונות של הצד השני. אם כ אחד מקשיב לשני דרך מה שהוא בטוח שהוא יודע על השני, ההקשבה לא תהיה יעילה --> צריך לעזור לזוג לעשות הקשבה משוחררת מדעות קדומות על השני

תקשורת תשתפר כשתהיה יותר מוטיבציה = מוטיבציה ורצון להבין את השני ולשנות את התקשרת הלקויה.

4. שפת גוף וטון הדיבור: לעיתים משפיעים יותר מהתוכן עצמו, ובה"ז השני אינו מקשיב לתוכן.

5. בעיה נוספת: חושבים שכבר יודעים מה השני הולך להגיד.

6. כשאחד מבה"ז כועס על השני, הוא נמצא בתוך סערה פנימית ואין לו פניות להקשיב.

--> אם רוצים לעזור למטופלים ליצור הקשבה טובה, מה עושים?

1. החלטה להקשיב, רצון להקשיב

2. להתכונן להקשיב. בעולם המערבי, מה שמאפיין מוכנות להקשיב זה מבט עין – כך אפשר להעביר מסר שמוכנים להקשיב.

3. לא להיכנס לדיברי השני לפני שהוא מסיים. --> זה נותן ביטחון למי שמדבר, וגם עוזר לי להקשבה.

4. לעזור למקשיב להשתמש בכוחות האגו שלו כדי להקשיב – שמיעה, זיכרון, בוחן מציאות, שיפוט...

--> לצמצם את העיוותים ככל האפשר.

יש טכניקות בהן אפשר להשתמש כדי לעזור להקשבה:

1. בתוך החדר: לדאוג לסביבה שלא תפריע בהקשבה – שלא ייכנס אף אחד לחדר, ללא רעש ...
2. לעזור לפונים להשתמש במבט עין ולא להרגיש שהם טובעים בעולם של השני.
3. לעזור לפונים לחכות עד שהשני מסיים את דבריו די להתחיל בדיבור. אם אחד מתפרץ לדיברי השני, צריך לעצור את השיחה ולהסביר שלא עושים את זה.
4. לעזור לפונים להכיר את הסטראוטיפים שלהם. להסביר שכל הידע שיש לנו על מגזרים, משפחות נשים וגברים, אינם רלוונטים לזוג הספציפי הזה, ומה שחשוב זה לנסות להכיר את הזוג בספציפי שהוא עולם ומלואו.
5. Rephrasing: לפעמים אפשר לשנות את המילים, להוריד את הלחץ, את החריפות שבוערת בגלל מילים ספציפיות, ולהעביר את אותו המסר. --> כך מלמדים את הזוג כי לא רק המילים חשובות אלא גם צורת הדיבור, שמשפיעה מאוד על הדרך בה נקלט המסר. זה כמו ההבדל בין מגע לליטוף. אפשר לבקש מבה"ז להגיד את הדברים בצורה אחרת.
6. I statements: אפשר לאסור על הזוג, כשהם יושבים בחדר הטיפולים, להשתמש במילה אתה או אנחנו. כל אחד מדבר על עצמו בלבד – אני עשיתי, אני מרגיש ככה, אני רוצה...

--> כל אחד צריך לקבל אחראיות על עצמו. המשפט הופך להיות יותר פתוח, אוריינטציה לכאן ועכשיו. המשפט הזה מבוסס על הכרה עצמית וזה שאנו דוחפים אותו לדבר ככה מעודד אותו להכיר את עצמו יותר טוב, שכן הוא לא יכול לדבר על עצמו כל הזמן מבלי להכיר את עצמו.

זה מחדד את היכולת שלנו כמטפל מה הפער ביניהם, את הוויכוח ביניהם.

7. לבה"ז יש נטייה לפעמים לשאול אחד את השני שאלות (למשל: למה שכחת את יום ההולדת). צריך ללמד אותם לא לעשות את זה. כל תלונה מהסוג הזה צריכה לעבור דרך המטפל, הוא מעבד את זה ומחזיר את השאלה. למשל: לא ישאל למה שכח את יום ההולדת, אלא ישא על היחס.

אם רוצים לחזק את האחראיות העצמית של כל אחד, שאלות לשני לא טובות, כי הן מועדדות התחמקות מהאחראיות והטלת אשמה על השני.

כמו כן, תגובה לשאלה כזו תהיה בהכרח הגנתית --> תפגע בבה"ז.

אם יש רצון להגיד תלונה, יש לנסח אותה באמצעות I statements.

--> דורש זמן עד שהזוג ירכוש את ההרגלים האלה. אם אחרי הרבה זמן אין שינוי, זו אינדיקציה שאני כמטפל אינו יכול לקדם אותם.

8. מה עושים עם הדרישות?

זה נושא מאוד קשה. מגיעים לטיפול בגלל דרישות לשני. אי אפשר להתעלם מזה כי זו בעצם המוטיבציה הטיפולית. אך דרישה משמעה "עוד לא קיבלתי סיפוק בתחום מסוים", והוא נשמע כביקורת על הצד השני. מה, הוא עוד לא ידע שיש לו/לה צורך מסוים.

9. לעיתים ב"ז חש שחסר לו משהו בחיים אך הוא לא יודע מה יכול לספק לו את זה. יש לפעמים ציפיות מבה"ז שהזוגיות תספק את כל הסיפוק הדרוש בחיים. למשל: עבודה, דברים הקשורים למצב הנפשי. במקרים כאלה, הדרישה כלפי בה"ז השני באה בעקבות חסר בתים חיצוני, גם אם הוא לא מודע לכך.

10. דרישה מהשני, משמעה שלו יש מה שלי אין. למשל: לו יש זמן ולי אין, אז אני רוצה את הזמן שלו. דוג': אני דורש יותר אהבה – משמע שחסרה לי אהבה, ואני מאמין שיש לו יותר לתת לי. מה עושים עם זה? מדברים מעט על אהבה בחדר טיפולים. אם לא קיים אי אפשר ליצור את זה, וזה לא דבר הכרחי בזוגיות.

אם זוג מגיע למצב בו ל דורשים אחד מהשני, זה יכול להיות שהנדרש כבר לא קיים כאובייקט אמיתי. אם צד הפסיק לדרוש --> הוכחה שהאובייקט הנדרש לא קיים.

סיבה נוספת בגללה ב"ז אחד מפסיק לדרוש מהשני: הוא מפחד שדרישה תחייב אותו להיענות לדרישות של השני.

יש דרישות מוצדקות: למשל, אישה שרוצה שבעלה יצור קשר עם התינוק, יגע בו, ישחק איתו ... זו דרישה מוצדקת אבל זה מסובך, דרישות זה בין הדברים הקשיים ביותר בטיפול.

צריך ללמד את הזוג את ההבדל בין "אני רוצה" ולבין "אני זקוק" – מעט דברים הכרחיים, חיוניים, והם בד"כ שייכים לחוזה הבסיס בין ביה"ז. כשאחד מבה"ז אומר אני זקוק, למעשה הוא אומר אני רוצה. בעיה ברמה של לעשות כביסות ובישול היא בעיה בסיסית מאוד, בעיה במישור ה"זקוק", במישור החוזה הבסיסי.