חזרה לחומרי התערבות במשבר
חזרה לאתר הראשי
Myer, R. A. (2001). Chapter 3. Assessment for crisis intervention: A triage assessment model. Belmont, CA: Wadsworth.

ישנה דוגמא בהתחלה שלא ציינתי מכיוון שנמצא בהתחלת המאמר ונראה עדיין לא קשור ממש לתוכן- בשאר לא חסכתי... תהנו J-

מי שממש רוצה לדעת על מה המאמר מדבר ישנם נקודות בסוף שדי ממצות אותו...

ASSESSMENT OF AFFECTIVE REACTION- CHAPTER 3- MAYER

תודה לשראל פינצ'בסקי

חוקים של עובדים במשבר:

בגלל שמצבי משבר בד"כ טעונים ברגשות , עובדי משבר חייבים להכין את עצמם להקשיב למצבים קיצוניים של הבעות רגשיות מהמטופלים, המטופלים מסוגלים לצרוח בזעם או לבכות ללא שליטה, המטופלים לעיתים יכולים להיות להיות אילמים ויהיה להם קושי להביע באופן וקלי את הרגשות או יפנו את הרגשות שלהם כלפי העובד ע"י התפרצויות זעם, אם הם לא מוכנים העובדים הם יכולים להיות עובדי עצות ומופתעים ע"י הצגת הרגשות של המטופלים,עוצמת ההבעה הרגשית של המטופלים יכולה להביא לתוצאה שעובדי המשבר ירגישו לא בנוח ולא בשליטה, כתוצאה מכך עובדי משבר יכולים לנסות להזיז את תשומת הלב מרגשות אלו ע"י ניחום המטופלים או באופן מוקדם מידי יסיטו את תשומת הלב של המטופלים מרגשות אלו, עובדי משבר חייבים להיות מסוגלים להיות סובלניים כלפי תגובות חיצוניות לרגשות של המטופלים ולהיות מוכנים לתמוך בהם בשחרור רגשות אלו,

הבעת רגשות

דבר ראשון, כל עובדי משבר צריכים להיות שתגובה רגשית למשבר זה בריא.

בעבודה של לידרמן 1944 עם הניצולים של שריפה ב 1943, הוא גילה כי קטיעה מוקדמת מידי של הבעת רגשות מזיקה, מחקרים עדכניים תומכים בממצא זה, ע"י כך שמראים כי סגירה או התעלמות מהבעות רגשיות למשבר מובילים לבעיות נפשיות בזמן הארוך, לכן זה חיוני שעובדי משבר יאפשרו הבעת רגשות כתוצאה ממשבר, למרות זאת עובדי משבר חייבים לוודא שהבעת רגשות אלו אינה מזיקה למטופל או לאחרים, עובדי משבר חייבים לסייע למטופל לנהל את שחרור רגשות אלו בסביבה תומכת ובטוחה לדוגמא: מביא דוגמא למשפחה ש "התפוצצה" מבחינה רגשית לאחר שגילתה כי אימם נפטרה, רצו הלוך ושוב במסדרונות ונכנסו לחדרי טיפול בניסיון למצוא את אימם, לאחר שכפתו אותם פיזית הוצבו להם גבולות ברורים להבעת רגשות על מנת להבטיח את שלומם ושלומם של אנשים אחרים במיון, נאמר למשפחה כי בשום אופן לא יורשה להם לרוץ בחדר המיון שוב, ציין כי עליהם לכבד מטופלים ומשפחות אחרות בחדר המיון ולאפשר לצוות הרפואי לעשות את עבודתם, בנוסף נאמר למשפחה שכל התנהגות נוספת שתפריע תסתיים בכך שהמאבטחים יפנו אותם משטח הבית חולים, בשעתיים שלאחר מכן דיברתו עם המשפחה ועזרו להם לבטא את רגשותיהם ולהתחיל את תהליך האבל, לאורך הדרך המשפחה הביע תגובות רגשיות אינטנסיביות.בנקודה מסוימת המשפחה לוותה לחדר בו הייתה האם הנפטרת, המשפחה התפללה והתחילה את תהליך הפרידה מהאם.

האתגר הוא למצוא את האיזון בין לאפשר הבעת רגשות בלי לשים את המטופל או אחרים בסיכון לפגיעה.

לחלוק בכאב המטופל

בשנית, עובדי משבר צריכים להיות מוכנים לחלוק את כאב המטופלים ולהיות אמפתיים, אמפתיה מדגימה למטופל שעובדי המשבר מבינים את מסגרת ההתייחסות שלהם למשבר, המטרה אינה לומר כי עובדי המשבר חייבים לחוות את המשבר של המטופל אלא הם צריכים חייבים לדעת להשתמש בניסיון ובהכשרה שלהם על מנת ל"הרגיש" מה שהמטופל מרגיש, באותו הזמן עובדי משבר חייבים לשים לב למעורבות יתר עם המטופלים אשר יכולה לגרום לפעולה ההפוכה ואף להזיק.

עובדי משבר חייבים למצוא בסיס שמאפשר להם להבין את הבעת הרגשות של המטופל, בזמן שהם שומרים על מרחק טיפולי, שמירת האיזון בין אמפתיה למעורבות יתר אינה פעולה קלה, בהגדרה מצב משבר הינו כאשר מכניזים ההתמודדות או משאבי ההתמודדות של המטופל אינם מתאימים לפתור את המצב בו הוא נמצא., לכן הם מאוד תלותיים ואינם מסוגלים לעזור לעצמם, לכן לפעמים עובדי שבר יאפשרו ואף יעודדו עצמאות כאשר הם עוזרים לקליינט לעבור משבר, אך הם צריכים להיזהר לא לתת מצע פורה לעצמאות למי שאינו יעמוד בכך. במקום על עובדי המשבר חעזור למטופלים ובאותו זמן לחפש הזדמנויות להעצים אותם לפתור את המצב בעצמם, סימנים לתלות יתר כוללים: שיחות טלפון תכופות, ביקורים לא צפויים, הענות לסמכות של עובדי המשבר לדברים שאינם קשורים למשבר, הצהרות אהבה של המטופל כלפי עובד המשבר.

עובדי משבר צריכים לעקוב אחר עצמאות המטופל ע"י פיקוח ופגישות יעוץ תקופתיים, ופיתוח של תוכנית לפי צעדים להביא לגמילה במידת הצורך, תוכנית זו צריכה לקחת בחשבון את עוצמת המשבר ביחד עם רמת התגובה של המטופל.

אין נוסחה לקביעת רמת העצמאות המתאימה, מכיוון שהמשבר הוא נמצא בתפיסה של המטופל כל מקרה חייב להיחשב כמקרה נפרד.

תגובות רגשיות של עובדי משבר:

בשלישית, עובדי משבר צריכים להיות מודעים לתגובתם הרגשית כאשר הם עוזרים למטופל, יש לשים לב ולא לאפשר לבעיות האישיות של העובד להשפיע על הערכת התהליך, לדוגמא: עובד משבר בילדותו יכול היה להיות עד להתעללות של האב או אדם אחר כנגד האם, כתוצאה מכך עובד זה יכול להתעצבן ברגע שיש נושא של התעללות בטיפול, עובד זה חייב לתת את תשומת הלב בהערכת התהליך על מנת להבדיל בין הרגשות שלו לבין אלו של המטופל, לא כל המטופלים מגיבים בכעס להתעללות, חלק יכולים להגיב ע"י חרדה או עצבות, אם העובד מרשה לרגשותיו להשפיע על הערכת התהליך ההתערבות תהיה לא מועילה, לנושא זה יש גם השלכות אתיות, כאשר כל הקודים האתים מזהירים כגד בעיות אישיות ורגשות אשר משפיעים על התערבות של המטופל באופן לא הולם.

מכיוון שרוב עובדי המשברים הם מתנדבים יישום של סטנדרטים אתיים של אירגון מקצועי יכול להעלות קושי, למרות שהכשרה של מתנדבים צריכה לכלול נושאים אתיים ומשפטיים ייתכן מצב שבו עובדי משבר רבים אינם מודעים לסטנדרטיים אתיים ספציפיים.

ככלל עבדי משבר צריכים להיות זהירים מאוד כאשר הם מראיינים מטופל אשר יש להם בעיות זהות או דומות לבעיות שלהם, להשתמש בניסיון שלהם בזהירות על מנת להבין את המצב בו נמצא המטופל אך בלי לכפות את רגשותיהם והפירוש שלהם למצב.

תגובות רגשיות:

עליית רגשות לרמה לא נוחה, זה סימן מורה לאדם במשבר, תגובות רגשיות אלו נעות בין זניח לבין חמור ביותר ויכולות לגרום לחוסר יציבות אשר מסכנת את האיזון הפסיכולוגי של האדם, לינדרמן היה החלוץ במחקר של תגובות רגשיות למצב משבר ובעבודתו עם ניצולי השריפה ב 1943 אשר הרגה קרוב ל 500 איש, למרות שלינדרמן התמקד בתגובות של אנשים לאובדן פתאומי וכתוצאה מכך אבל העבודה שלו יכולה להיות מקושרת לכל מצבי המשבר, לינדרמן מצא שהשורדים מהטרגדיה ושמסיבה מסויימת לא חוו תהליך אבל נורמאלי קרוב לזמן השריפה פיתחו הפרעות פסיכולוגיות משמעותיות, לינדרמן עזר לאנשי מקצוע להבין שלמרות שתגובות למצבי משבר יכולות להראות פתולוגיות,הן נורמאליות זמניות וניתנות לשינוי ע"י אסטרטגיות התערבות קצרות טווח.

סופרים רבים כתבו על הקשר בין התגובות הרגשיות של אנשים ומצבי המשבר למרות הקושי הרב במחקר בגלל שרגשות בד"כ מובעים ע"י שפה ושפה אינה מדוייקת , ישנם אלפי מילים ומשפטים לתאר רגשות, קשיים נוספים עולים כאשר מנסים להעריך את משמעות המילים, רמת ההתפתחות של האדם, המצב בו המילים נאמרות, השימוש בביוטיים ומשפטים רווחים לביטוי רגשות, השפעות תרבות.

למרות האתגרים האלו מחקר בודק רגשות יש לו היסטוריה ארוכה ועמוקה של בדיקה שיטתית.

סוג אחד של מחקר בודק את המאונה שיש מספר קטן של רגשות בסיסיים , מספר מוגבל של רגשות בסיס אשר הם אבני הבנייה של כל הרגשות, רעיון זה נובע מספרות פילוסופית שמגדיר רגשות כראשוניים ומשניים ובאופן כללי מאוד מקובל בתחום של התערבות במשברים.

לפי פלוטצ'יק רגשות ראשוניים הם רגשות שהם נחווים ע"י בני אדם וחיות לדוגמא שמחה כעס פחד ואהבה, יסודות ראשוניים הם אדפטיביים בהקשר לתהליכים פסיכולוגיים בסיסיים אשר מעודדים הישרדות והימנעות מפגיעה, בנוסף ביסודות בסיסיים ישנה תגובה של כל הגוף בניגוד רק למחשבה.

רגשות משניים מנגד הם ערבוב של יסודות ראשוניים., כאשר רמות שונות של רגשות ראשוניים נחוות רגשות חדשים עולים שהם תערובת של הרגשות הראשוניים.

מחקר על רגשות ראשוניים בערוצים שונים בודק 1) תגובות של פעוטות, דו"חות של בוגרים, שוני בהבעה בין תרבויות.2) בעלי חיים, במיוחד קופים בחלקים מבניים של המוח, 3)הבעות פנים. מטרת מחקרים אלו היא לקבוע האם רגשות ראשוניים קיימים ואם כן מהם. הממצאים מגוונים אך רוב המחקרים מסכימים שרגשות ראשוניים אכן קיימים ובדרך כלל ניתן לזהות בין 6-10 רגשות ראשוניים חלקם שליליים וחלקם חיוביים.

רגשות שמזוהים חיוביים הם אלו שבד"כ גורמים להרגשה נעימה וכוללים צפייה שמחה קבלה אהבה תקווה תשוקה, אושר והפתעה בהתאם למודל.

מנגד הרגשות שלילים גורמים לתחושות לא נעימות או תחושה של בעיה וכוללים כעס פחד טרור עצב ועצבות סלידה שנאה ודחייה.

6 רגשות שבאופן עקבי מזוהים כראשוניים הם אהבה שמחה הפתעה כעס חרדה עצב, לינדרמן וקפלן היו בין הראשונים לבחון את מערכת היחסים של תגובות רגשיות במשברים אך לא המשיכו לזהות תגובות רגשיות ספציפיות, אחרים השתמשו בעבודה שלהם לבנות מודלים של עצמם, קרואו לדוגמא זיהה 3 תגובות רגשיות אשר מופיעות במשבר, כעס פחד ועצב, הוא התמיד תגובות כעס למשבר בצבע אדום והציע כי תגובות אלו יש להם פוטנציאל לגרום לבעיות משמעותיות בחייו של אדם אם הם לא מטופלות, כעס מוריד את היכולת של האדם לוויסות עצמי אשר גורם לחוסר יכולת להעריך את התוצאות של מעשים, ככל שאנשים כועסים יותר כך הם יכולים לווסת את התנהגותם פחות, נטייה זו מתועדת רבות בספרות.

עובדי משבר נזהרים להיות זהירים עם מטופלים שמגיבים למשבר בכעס עקב הנטייה במצב זה להיות אלימים.הכנה מראש היא הכרחית על מנת להגן על עובדי משבר במידה ומטופל נהיה אלים, קרואו הצמיד צהוב לרגשות של חרדה או פחד והוא מאמין כי סוג זה של תגובה הוא השכיח ביותר בזמן משבר ומכיוון שאלו הנמצאים במשבר בהלם ומנגנון ההתמודדות נהיה לא אפקטיבי, הוכחות אמפיריות לתמוך באמונה זו הן מינימאליות אך מנגד רוב הספרות מצביעה על כך שתגובות רגשיות נצפות בד"כ בהתאם למצב ומשפיעים אישיים, קרואו שייך את הצבע השחור לעצב והזהיר כי אנשים כאשר מגיבים באופן זה עובדי המשבר צריכים לשים לב לסימני אזהרה של התאבדות. אזהרה זו מיושמת לרוב כיוון שרגשות של חוסר תקווה וחוסר אונים מקושרים עם עצב הם גם סימנים לנטייה להתאבדות.

מערכת היחסים בין רגשות ראשוניים והתערבות במשבר היא אינטואטיבית, אם אכן קיים סט של רגשות ראשוניים, רגשות אלו יהיו מובעים כאשר אדם במשבר, לדוגמא: כאשר אדם מגלה על מוות טראגי של בן משפחה, הם אינם עוצרים לחשוב על איך להרגיש אלא הוא מגיב ישר עם רגש, אוניברסאליות של רגשות אלו גם תומכות בשימוש בהם להבנה של התגובה למצב משבר, רגשות אלו נחווים ע"י בני כל התרבויות ולכן מתאימים להבנה של תגובות רגשיות של מטופלים במשבר.

הערכה של תגובות רגשיות:

מתוך 3 סוגים של תגובות ( רגשי, קוגנטיבי והתנהגותי) של מטופל כתגובה למצב משבר זהוי של תגובה רגשית הוא בד"כ הקל ביותר, ברוב הפעמים המטופל יגיד לעובד מה הוא מרגיש, הם יבואו למשרד או בטלפון ויגידו "אני מפחד ולא יודע מה לעשות..." אני בדכאון.." "נמאס לי לחיות..." " אני כועס זה לא צריך לקרות לאף אחד.." משפטים אלו מקלות על זיהוי תגובה רגשית במיוחד אם הם חוזרים מספר פעמים במהלך הראיון הראשוני. אך תלות מוחלטת בסוגים אלו של משפטים יכולים להיות מטעים בגלל שתגובה רגשית של המטופל בד"כ עוברת דרך 3 רגשות במחזוריות (כעס, חדרה ועצב) בזמנים שונים המלך המשבר.

על עובדי המשבר לפתח מיומנות לזהות את התגובה הרגשית הראשית למשבר, בנוסף על עובדי המשבר להבין שתרבויות מסויימות משתמשות בתלונות סומטיות (פיזיות) לתאר רגשות לדוגמא: כואבת לי הבטן שאני כועס. לכן יש לתת תשומת לב לתלונות פיזיות על מנת לראות אם הן מתארות רגשות.

ברגע שהתגובה הרגשית הראשונית מזוהה עובדי המשבר יכולים להתמקד בטיפול לעזור למטופל לזהות ולעבוד על רגשות אלו.

רגש לעומת מצב רוח:

הערכה של תגובה רגשית דומיננטית מצריכה את העובד להבדיל בין רגש למצב רוח, את שניהם צריך לבחון.

רגש מתייחס לתחושות המרכזיים אותם חווה המטופל כתוצאה ממשבר והוא בד"כ מוגבל, להבדיל ממצב רוח שמתייחס לתחושות שחוזרות על עצמם ומתקיימות לאורך זמן.

עובדי משבר צריכים להיות מסוגלים לזהות את הרגש הראשוני או המרכזי של המטופל, מטופלים אשר כועסים לדוגמא ירוויחו הכי הרבה מטכניקות המתאימות לדוגמא של קטרזיס- ביטוי של כעס בדרך שלא תפגע במטופל או באדם אחר פיזית רגשית או כלכלית, כמו כן מטופלים חרדים ירוויחו מאסטרטגיות שמקדמות תחושה של ביטחון. הערכה של מצב הרוח חשובה להבנה של החומרה של התגובה הרגשית של המטופל. ככל שמצב הרוח פחות יציב ומשתנה יותר כך תהיה התגובה חמורה יותר, הרגישות של העובד למצב הרוח של המטופל חשובה ביותר לקבוע אם יש סכנה לפגיעה במטופל או לאחר.

אם התגובה הרגשית של המטופל היא ברמה שגורמת לחוסר יציבות במצב הרוח כך ייתכן שהוא נמצא בסיכון להתאבדות או רצח. במצבים אלו התערבות אסטרטגית אשר מעודדת ביטחון, הכרחית.

שימוש בהתנהגות מילולית ולא מילולית:

במהלך המגע הראשוני על עובד המשבר לצפות בהתנהגות מילולית ולא מילולית בתהליך ההערכה של המטופל מכיוון שמטופל ייתכן ולא יבטא את רגשותיו באופן מילולי. לעובדים אלו בתחילת דרכם זיהוי של רגשות בצורה לא מילולית יכול להיות קשה אך על ידי אימון של להיות קשובים לסממנים לא מילוליים ולהיות רגישים לאלו סימנים רלוונטים עובדים אלו יכולים לזהות באופן מהיר ובטוח את התגובה הרגשית השקטה.

לפי הקני וקומייר התגובה הרגשית תלויה מאוד בסימנים לא מילוליים ישנם חוקרים אשר מעריכים שלפחות 85% מהתקשורת מועברת במחוות לא מילוליות.

טבלה 3.1 מכילה רשימה של סממנים לא מילוליים שיכולים לעזור לעובד לזהות תגובה רגשית של מטופל במצב משבר.


אזהרה חשובה בנקודה זו: לסממנים לא מילולים יש ייתכן קשר תרבותי לכן על עובדי משבר לזהות סממנים לא מילולים פיזיולוגיים כתגובות לעומת מחוות.

תגובות פיזיות פחות ניתנות לשליטה ולכן מושפעות פחות מהבדלים תרבותיים התנהגות בלתי מילולית כגון מחוות ידיים וקשר עיניים הן ניתנות יותר לשליטה וייתכן שהן יותר מושפעות תרבות. עליך לזכור כי משמעות המחוות משתנות מתרבות לתרבות מאדם לאדם וממצב למצב.

הסתמכות על פירוש מובנה (דעה מוקדמת) בד"כ מוביל זיהוי לא נכון של תגובה רגשית, לדוגמא: מטופל שיושב על הידיים שלו יכול להיות מפורש כחוסר רצון לספר על רגשותיו אבל ייתכן כי בסה"כ קר להם בידיים, דוגמא נוספת זה חוסר קשר עיניים אשר בתרבויות מסוימות זהו סימן לכבוד לאדם בעל סמכות, לכן פירוש סממן זה כעצב יכול להיות לא מדוייק, על העובדים לזכור כי סימנים לא מילוליים הם רק פיסת מידע אשר עוזרת להאריך את התגובה הרגשית של המטופל למשבר, יש להשתמש בכל האינפורמציה על מנת להאריך בצורה מדויקת ושלמה את התגובה הרגשית של המטופל.

ברור שעובדים אשר משתמשים בקו חם במרכז שירות אינם יכולים להסתמך על הראיה שלהם לזהות התנהגות לא מילולית, במקום זאת יש להשתמש במקרה זה בשמיעה ובשאלת שאלות על מנת להאריך התנהגות בלתי מילולית בזמן שיחה עם המטופל, הקשבה לקולות רקע ושאלת שאלות על מנת לוודא פירושים.

צעדים למשל יכולים לציין שמטופל צועד הלוך חזור אשר יכולים לרמוז שמטופל כועס או חרד על עובדים לבחון את הפירוש שלהם לצעידות על ידי שיקוף של הרגש בחזרה למטופל, "אתה נראה לי חרד", "אתה נשמע כועס...", נשימות כבדות יכולות לציין חרדה, רעש של הרחה יכול לציין עצב, ע"י האזנה לקולות רקע עובדי המשבר יכולים ע"י וידוא משמעות הקולות באופן עקבי יכולים להיות מודעים לסממנים לא מילוליים להתנהגות אפילו שהם בטלפון. בעיה נוספת בשיחות טלפון היא כיצד לפרש שתיקה, שתיקה בטלפון היא מאוד מעורפלת מאשר שפגישה אישית, כאשר ישנה שתיקה על העובד לשאול מה קורה כעת, שאלות ישירות כגון "מה קורה איתך עכשיו?" או הצהרות כגון "השתתקת לאחר שדיברת על..." יכולים לעזור למטופל לבטא באופן מילולי את משמעות השתיקה ולבטא את רגשותיו.

שימוש באיכות הקול:

איכות הקול נותנת רמזים לעובד להעריך את התגובה הרגשית של המטופל מתוך מחקר על תבניות דיבור כאשר אנשים כועסים חרדים או עצובים, ווליום וקצב הדיבור נמצאו בקורלציה לרגש ספציפי, במקרים מסוימים החוקרים מצאו שתבנית הדיבור שונה עבור אדם שנמצא ברמה גבוהה של גירוי רגשי, עבור אדם כועס תבניות הדיבור כוללות הפסקת קצרות יותר ווליום ומהירות דיבור מוגברים.

אדם חרד נוטה להשתמש בקצב דיבור מהיר קול גבוהה יותר ופחות הפסקות ארוכות.

תגובות של אדם חרד ארוכות יותר מאשר שהוא אינו במצב חרדתי.

אדם עצוב משתמש בקצב דיבור איטי ומדבר ברכות, ממצאים אלו יכולים להיות שימושיים לעובד בזיהוי תגובה רגשית של מטופל למשבר.

שימוש בשאלות:

בנוסף לתצפית על התנהגות לא מילולית ומודעות לאיכות הקול, איסוף במידע הנחוץ להערכת התגובה הרגשית של המטופל כוללת שאילת שאלות והצהרות.

ביחד אינפורמציה זו מספקת לעובד הערכה מדוייקת של התגובה הרגשית של המטופל למשבר, העובד יכול למקד שאלות והצהרות מבהירות על מידע נגיש. מיקוד זה בתמורה עוזר למטופל לזהות את רגשותיו.

מכיוון שבהגדרה משבר קורה כאשר המשאבים של המטופל נמצאים בעומס יתר הם יכולים לא להיות מודעים לרגשותיהם, או שהם יכולים להמעיט בחשיבותם או לעשות להם רציונליזציה, לכן שאילת שאלות שעוזרת למטופל לזהות את רגשותיו היא טיפולית. הצהרות מבהירות אשר מאפשרות לעובד להתמקד יותר על התגובה הרגשית יש להם פונקציה דומה. העובד משתמש בהערות של המטופל בזמן שהוא שם לב להתנהגות לא מילולית ואיכות הקול על מנת לבנות הצרות כגון "נראה לי שאתה מרגיש.." או "אני מקבל את הרושם שאתה..." המטופל בד"כ יאשר או יתקן את ההצהרה ויגיד "לא, אני מרגיש יותר כמו..." הכי חשוב הוא שהעובד יעזור למטופל לזהות את התגובות שלו, זיהוי זה מאפשר את הפתרון של המשבר ע"י המטופל ולעבור אותו.

לעובדים מתחילים או בילתי מנוסים ייתכן כי יהיה קושי בזיהוי התגובות הרגשיות מכיוון שהמטופלים לא תמיד מדווחים על היותם כועסים חרדים או עצובים. במקום זאת המטופל יכול להגיד שהוא מתוסכל בניגוד לכועס, חסר מנוחה במקום חרד, או בודד במקום עצוב.

טבלה 3.2 רשימה חלקית שמטופלים ידווחו עליהם על מנת להביע את רגשותיהם (את הטבלה הנ"ל קשה לתרגם עקב סמיכות הפירושים בעברית... אני לא עצלן זה באמת קשה... תנסו לבד!!!)


בהתייחסות לטבלה, רגשות אלא מציינים דרגות שונות אל הרגש אליו הם משוייכים.

יש לשים לב שרשימה זו מופיעים ניבים שגורים כגון "אני מרגיש לא מחובר..." כדי לבטא רגש של עצב, או "אני רותח על מה שקרה..." כדי לבטא כעס או עויינות.הכרה של הרשימה הנ"ל עוזרת לעובדים לזהות תגובות הרגשיות של המטופל.

עליך לזכור כי ניבים שגורים ומשפטים אלו משתנים בהתאם למיקום גיאוגרפי ( אמרתי לכם!!!) ורקע אתני.

על העובד להכיר את הניבים השגורים באזור בו הוא עובד וכן הקבוצות האתניות איתם הוא עובד.

קווים מנחים להערכת הרגש:

שימוש בקווים מנחים אלו מקלים על תהליך הערכה ועוזרים לקבוע מערכת יחסים של כבוד והערכה עם המטופל:

  1. עבור מטופלים כועסים על העובד להכיר בכעס אך עליו להציב גבולות נוקשים לביטוי הכעס, גבולות אלו חייבים לכלול התנהגות אשר עלולה לגרום לפגיעה באחרים או במטופל לדוגמא להכות בקיר או לדפוק את הראש.
  2. לעולם על תיגע במטופל כועס, אם התגובה הרגשית הראשית של המטופל למצב המשבר היא כעס על העובד להימצא לפחות במרחק כאפה אחת מהמטופל (זרוע אחת מהמטופל).
  3. שאלות ישירות אפקטיביות יותר אצל מטופלים כועסים, שאלות אלו עוזרות למנוע מהמטופל להאמין כי העובד מנסה לרמות אותו או לכלוא אותו, שאלות ישירות עוזרות למטופל כועס להרגיש מועצם.
  4. עבור מטופלים שהתגובה הראשונית היא חרדה, על העובד להיות יותר מובנה בתהליך הראיון, ההבניה מורידה את רמות החרדה ולכן מעלה את כמות המידע שניתן לאסוף מהמטופל.
  5. עבור מטופלים חרדים אישור שהם נמצאים בסביבה מוגנת ותומכת מאפשר ביטוי של הרגשות.
  6. עבור מטופלים אשר מגיבים בעצב כרגש דומיננטי על העובד להיות סבלני ותומך, בד"כ מטופלים אלו זקוקים לזמן ואמפתיה כדי לספר את סיפורם.

הערכת החומרה:

עצם הידיעה מהי התגובה הרגשית של המטופל אינה מספיקה כדי לדעת כיצד להתערב, על העובד גם להעריך את החומרה של התגובה הרגשית. עליהם גם לזכור שהבדלים תרבותיים משפיעים על אופן בו הרגש מובא לידי ביטוי משתנה אשר מקשה על הערכת חומרה, ללא הקשר לתגובה הרגשית הראשונית הביטוי של הרגש משתנה בהתאם לתרבות. לדוגמא רוב התרבויות מאפשרות ביטוי רגשי במהלך לוויות, אך לאחר מכן המסורת משתנה באופן בו אנשים מתנהגים, אפרו אמריקאיים מאוד מבטאים את הרגשות שלהם בתהליך האבל ולעומתם היהודיים אשר בד"כ יותר מופנמים וממוקדים על ביטוי הכבוד לאדם הנפטר.

תרבויות רבות אינן מעודדות את הביטוי המוחצן של הרגשות במיוחד בנוכחות של אלו שאינם בני משפחה, על העובד להיות מודע לנטייה זו ולהתאים את שיטות הערכה שלו בהתאם.

מודעות להבדלים תרבותיים בעת הערכת החומרה של התגובה הרגשית של המטופל הינה קריטית להערכה מדויקת. הערכה מופרזת או פחותה של החומרה עלולה לגרום למטופל להאמין שהוא לא קיבל עזרה. במידה והעובד מפריז בהערכת החומרה של התגובה ייתכן שהמטופל ירגיש שהעובד לא הקשיב לו בכלל והוא רק רוצה להגיד לו מה לעשות, הערכה פחותה מידי של התגובה המטופל עלול להרגיש שלא עזרו לו. עבור מטופלים בעלי לנטייה להתאבדות או רצח במיוחד התוצאות של הערכה פחותה יכולות להיות הרות אסון, לכן הערכה מדויקת של חומרת התגובה הרגשית היא קריטית.

לעובד ישנם שתי שיטות מרכזיות להערכת החומרה של התגובה הרגשית של המטופל 1) תצפית ודו"חות של המטופל, 2) דו"חות של אנשים שבסביבת המטופל.

תצפית:

סימנים לא מילוליים: מודעות לדברים כגון לבוש, הגינה אישית, יציבה, פעילות מוטורית מאפשרים מידע שעוזר להערכת החומרה של התגובה הרגשית. עובדים בקו חם יכולים להשתמש בשאלות על מנת לקבל את המידע הנ"ל. שאלות אלו צריכות להישאל כעובדה ולהיות מובנות על מנת לקבל את האינפורמציה שתעזור לעובד להבין את ההתנהגות הכללית של המטופל. שאלות שקשורות למראה, מקלחות, תאבון והרגלי שינה רמת פעילות מאז המשבר עוזרות לעובד להבין את החומרה של התגובה של המטופל למשבר. לדוגמא: כדי לקבל אינפורמציה על הרגלי ההגינה של המטופל עובד יכול לשאול מטופלת האם היא עשתה משהו עבור עצמה לאחרונה כגון מניקור, לסדר את השיער, מטופל אפשר לשאול לגבי גילוח. אפשר לשאול מטופלים האם הם מתעמלים באופן קבוע והאם הרגל זה השתנה, אומנם מידע זה נראה כלא קשור אך הוא נותן לעובד מידע בעל ערך בהקשר לחומרה של התגובה הרגשית. רושם ראשוני עלול להטעות וייתכן כי יצטרך להיות מותאם במהלך תהליך הערכה, לדוגמא מטופלת מגיעה עם שיער לא מסורק ובגדים מוכתמים, מראה זה יכול להצביע על תגובה חמורה אך לאחר מספר דקות של ראיון המטופלת סיפרה כי היא עובדת בגן ועזרה להגיש ארוחת צהריים ושיחקה עם הילדים בחוץ, עם מידע זה העובד צריך לחפש ראיות אחרות על מנת לקבוע את רמת החומרה ואפילו לשנות את הערכתו הראשונית.

בהקשר לביגוד, על העובד לשים לב לגבי ההתאמה לסיטואציה ניקיון ושאינו מרושל, האם הבגדים של המטופל אינם קשורים לסיטואציה או מסודרים מידי? לדוגמא: מטופל אשר מגיע לראיון בחליפה שעברה ניקוי יבש יום לאחר ששרד אסון טבעי כגון רעידת אדמה נראה חריג, שאילת שאלות לגבי זה עוזר לעובד להבין את חומרת התגובה הרגשית. המטופל יכול להגיד כי לא היה לו משהו אחר ללבוש כי כל הבגדים שלו נהרסו, ייתכן כי זה ייתן לעובד מידע לגבי רמת האובדן שחווה המטופל לעומת זאת מטופל יכול להגיד שהוא היה חייב להתלבש כך כי כל שאר הדברים שלו בבלגן, תגובה זו יכולה להצביע על מנגנון התמודדות או להצביע על אפשרות לתגובה רגשית חמורה ביותר.

הגינה אישית מתייחסת לשמירה על רמה אישית של ניקיון המתאימה לתרבות ולסיטואציה, מודעות להיגיינה אישית של מטופל כרוכה ברגישות למעמד סוציאלי ותרבות של המטופל, לא כל התרבויות או הקבוצות הסציואקונומיות שומרות על אותם סטנדרטיים כשל יורואמריקאיים ממעמד בינוני, אולם על ידי שימוש בסטנדרט רגיל אשר ניתן להתאים אותו בהתאם לנסיבות העובד יכול להשתמש בהיגיינה אישית להעריך את תגובת המטופל, ככול שההפרש מהנורמה גבוה יותר כך סביר יותר שהתגובה הרגשית חמורה יותר.

בהקשר ליציבה ופעילות מוטורית על העובד לתת תשומת לב לתזזתיות, בחילה , הימנעות מקשר עין , הליכה מהירה או איטית באופן קיצוני או חוסר יכולת לשבת לאורך זמן (קוצים בתחת...), האם המטופל מרוח על הכיסא (למי שמעתקש, שפוף) כל אלה יכולים לציין עצב. האם המטופל הולך ויושב באופן נוקשה זה עלול לציין כעס, כל התנהגות הנצפית באופן מיידי בשטח או במשרד היא מועילה בקביעת רמת החומרה.

סממנים מילוליים: טון הדיבור של המטופל- וליום, קצב דיבור, כל שינוי בגוון הקול יכולים להצביע על חומרה של התגובה הרגשית. ככלל ככול שטון הדיבור סוטה מדפוסי הדיבור המקובלים כך אינטנסיבית יותר התגובה הרגשית. צעקות או דיבור מאוד חלש לדוגמא מציינים חומרה גבוהה יותר, דיבור מהיר או איטי מאוד מספקים מידע יקר בהערכת חומרת רגשות המטופל.

עצירת הדיבור היא אינדקטור נוסף לדוגמא מטופלים שקשה להם לשלוט בתגובה של כעס, סוגרים לסתות, כתוצאה מכך מפסיק הדיבור, הפסקת דיבור יכולה להיות גם כאשר המטופל עצוב, שינויים בגוון הקול הינו אינדיקטור נוסף לבעיה רגשית, לדוגמא מטופל יכול להיות מונוטוני כאשר הוא מדבר עם העובד, רגשותיו יכולים להיות כה אינטנסיביים עד שהוא כיבה אותם על מנת להתמודד עם המשבר או שהטיית גוון הכל יכולה להיות כה מגוונת עד שזה נשמע כאילו הוא שר מה שמרמז לכך שהמטופל אינו מסוגל לכבות את רגשותיו.

דו"חות של אנשים מהסביבה הקרובה:

חומרת תגובה הרגשית יכולה להיות מוערכת גם ע"י דו"חות של בני משפחה או חברים, ייתכנו מצבים בהם כתוצאה מהמשבר המטופלים אינם מסוגלים לדבר בעד עצמם ובמקרים כאלה העובדים מסתמכים על אינפורמציה ממשפחה או חברים כגון רמת תפקוד שקדמה למשבר, פיסות מידע חסרות ומידע נוסף כגון היסטוריה רפואית, במצבים אחרים עובדים עלולים להיות תלויים במשטרה ובמכבי אש או מד"א כדי לקבל מידע, ברוב המקרים במצבים כאלו המטופלים יזדקקו לאשפוז או טיפול ארוך טווח על מנת להלחים מספיק כדי לתפקד באופן שוטף, על העובדים להיות רגישים ומודעים במקרים אלו להגזמה ע"י הגורמים הנ"ל (משטרה וכו') במקרים מסוימים האדם שנותן את המידע יכול להגזים לחיוב ולשלילה בתגובת המטופל, לדוגמא במצבים מסוימים של התעללות בני המשפחה לא ידייקו בדיווח שלהם, לכן כאשר מראיינים משפחה או חברים על העובד לנסות לאמת את המידע אם אפשרי.

דירוג החומרה:

ע"י שלוב בין סוגי המידע השונים שנרכשו העובד יכול להעריך את חומרת התגובה הרגשית של המטופל ע"י שימוש בסולם חומרה רגשית בטופס הערכת מיון (טופס שאינו קיים במאמר) הסולם מחולק ל 6 קטגוריות מ ללא פגיעה עד לפגיעה חמורה- טבלה 3.3 מציינת כל קטגוריה ומסכמת מאפיינים בשימוש לדירוג המטופלים.

בכל קטגוריה יש ערכים לדירוג, הקטגוריות המעוגנות ללא פגיעה או פגיעה חמורה לכל אחת מהן יש דירוג אחת כאשר לשאר 4 הקטגוריות יש 2 דירוגים, מטרת שני הדירוגים היא לאפשר למטפל לדרג את המטופל כגבוה או נמוך בכל קטגוריה.

התחל עם דירוג פגיעה חמורה, דירוג 10, זה מאפשר לך לעבור בסדר יורד על הרשימה עד שאתה מאמין כי התגובה הרגשית של המטופל תואמת לפחות ל 1 מהתיאורים בקטגוריה, אם התגובה הרגשית נופלת בין 2 ל 9 בחר את הדירוג הגבוה או הנמוך באותה קטגוריה.


ככלל מטופלים אשר תואמים לרוב המאפיינים באותה קטגוריה צריכים להיות מדורגים בערך הגבוה מבין השניים אחרת צריכים להיות מדורגים בערך הנמוך (מן הסתם...), במקרים מסויימים המטופל יתאים לפחות ממחצית המאפיינים בקטגוריה אך יש לדרג אותם בדירוג הגבוה מכיוון שהתגובה שלהם כה אינטנסיבית שהדירוג הגבוה מוצדק. דוגמא: ג'ון סטודנט בתיכון אשר בד"כ היה טוב בלימודים הוא הלך ליועץ יום אחד לאחר קבלת ציון נמוך בעבודה במהלך הראיון היועץ גילה כי להוריו של ג'ון היה ממנו ציפיות גדולות מהלימודים, הוא ציין כי הוריו רצו שילמד עיתונאות בביה"ס הטוב ביותר במדינה, ג'ון לא סיפר להוריו על הציון ובאופן הדרגתי הפסיק לשלוט ברמות החרדה שלו, לאחר כשבוע ג'ון פנה ליועץ, הוא ציין כי היה לו קושי רב בשינה וביומיים האחרונים הוא ישן מעט מאוד, במהלך ה 10 דק' של הראיון שאל היועץ את ג'ון אם היו לו מחשבות על התאבדות, ג'ון ענה כן ושרק אמש הוא חיפש בארון באמבטיה את הכדורים נגד כאבים שהוא קיבל שנקע את הקרסול לפני חודשיים, הוא דיווח כי הבקבוק של התרופה לא היה שם אך שהוא היה לוקח את הכדורים אם הוא היה מוצא אותם.

ג'ון ציין כי רמת החרדה שלו עלתה באותו בוקר כאשר הוא חשב מה הוא כמעט עשה, למרות שג'ון טעם רק לשניים מות 5 במאפינים בקטגוריה פגיעה בינונית היועץ דירג אותו כ 7 (הגבוה), שני המאפיינים שתאמו את התגובה הרגשית של ג'ון שגרמו לו לקבל את הדירוג הנ"ל, אחד זה התגובה לא תואמת למצב והמאמץ הנדרש על מנת לשלוט ברגשות.

לדעת היועץ ג'ון לא תאם לשני המאפיינים שקשורים לשינויים במצבי הרוח מכיוון שפרק הזמן שעבר היה קצר (שבוע) כמו כן היועץ לא צפה בשינויים תכופים ומהירים בתקופה, למרות זאת מכיוון שרגשות החרדה של ג'ון נראו בעוצמה כזו שגרמו לו לחשוב על התאבדות כאופציה היועץ האמין שדירוג 7 היה מוצדק, על העובדים להסתמך על שיפוט קליני שנצבר ע"י ניסיון והכשרה על מנת להתמודד עם מצבים כאלו.

אחד מהמשתנים העיקריים אשר מבדילים קטגוריה הוא משך הזמן, שים לב לדוגמא שמצב רוח שלילי נחווה לתקופות קצרות בקטגוריית בפגיעה המינימאלית ולקופות ארוכות יותר ויותר בקטגוריית פגיעה נמוכה.

מתי מצב רוח משתנה מקצר למתארך? העובדים חייבים לשפוט את ההשפעה הכוללת על תפקוד היום יומי של המטופל, מטופלים אשר חווים מצב רוח שלילי לתקופות קצרות בד"כ יצליחו לשמור על שיגרה יום יומית לעומת מטופלים אשר חווים תקופות מתארכות של מצב רוח שלילי אינם מסוגלים לשמור על שיגרה, הם מוצאים כי הם חייבים להישאר עסוקים כל הזמן אחרת יחשבו על המשבר שעברו.

בעיה נוספת בה נתקלים עובדים בעת הערכה של תגובה רגשית בזמן המשבר קשורה לאינטנסיביות של הרגשות ומצב הרוח, לדוגמא המאפיינים לא תואמים ולא תואמים באופן ברור נמצאים בקטגוריה של פגיעה בינונית ופגיעה קשה יותר (בהתאמה) ושוב ניסיון ושיפוט קליני נצרכים במקרים כאלו, בדוגמא של ג'ון האם התגובה הרגשית שלו לא תואמת באופן פשוט או שהיא מודגשת מספיק כדי להיות לא תואמת באופן חד משמעי לסיטואציה. העובד היה צריך להקשיב עם תשומת לב לאופן בו ג'ון דיבר על רגשותיו וג'ון הבין שתגובותיו לציון הנמוך היו לא נורמאלי והיה מודע לכך שרמת החרדה שלו היתה קיצונית, הוא היה מפוחד ע"י מחשבות ההתאבדות שלו והבין שהוא זקוק לעזרה. משתנים אלו רמזו ליועץ שלמרות שג'ון היה מודע לרגשותיו הוא חווה רגשות בלתי תואמים (לסיטואציה), מודעות זו בנוסף לשליטה הבורה שהיתה לו לגבי איך ומתי הוא יגלה את רגשותיו הוביל את היועץ להעריך שהראקציה הרגשית של ג'ון היא בינונית לעומת קשה. לבסוף כאשר מדרגים מטופל בסולם החומרה של הרגשות עליהם לשגות לכיוון השמרני יותר במעט מכיוון שלתוצאות הפוטנציאליות של ציון נמוך ( הכוונה אין צורך בטיפול) הם חמורים מאלו של ציון גבוהה מידי.

על העובד להימנע מניפוח דרמטי של התגובה הרגשית של המטופל, לדוגמא ציון 8 חומרה קשה שהיה צריך להיות 5 חומרה קלה יותר, ניפוח כזה גם שם את העובד בסיכון לתביעה ב רשלנות רפואית על העובדים לספק רמת התערבות אחראית ובמידה ויכשלו ע"י התעלמות או טעות הם חשופים לתביעה.

יש לציין שהערכות שהם ברמה אחת או שתיים גבוהות מידי לא יגרמו לבעיות.

סיכום:

אין שני מטופלים שמגיבים אותו דבר לאותו משבר, מטופלים מסויימים יכולים להפגין רגשות קיצוניים למשבר זניח, אחרים יכולים להפגין תגובה רגשית כה נמוכה שאינה ניתנת להבחנה למשבר משמעותי, בנוסף אנשים מגיבים באופן שונה למשברים שונים רק בגלל שמטופל הגיב בכעס למשבר אחד אין אומר שיגיב בכעס למשבר אחר.

על העובדים להשתמש בידע שלהם על התנהגות בני אדם, רגישות לנורמות תרבותיות וניסיון קליני כדי לשפוט באופן שאתה מרגיש בטוח, מעבר לכך על העובד להעריך כמה תואמת התגובה למשבר, הערכה מתבססת על תגובת המטופל אך לא מנותקת מההקשר של המשבר, לדוגמא אדם אשר חווה תאונת כלי רכב קלה יש צפי לתגובה רגשית מסוימת אדם יכול להיות כועס או חרד הוא יכול לבטא את הרגשתו ע"י צעקות או אפילו התעללות מילולית אחרת, לעומת זאת אם אותו אדם מתחיל לאיים בפגיעה פיזי או בתביעות משפטיות גדולות, התגובה תחשב מוגזמת, לכן על העובד לקחת בחשבון את הקונטקסט של התגובה.

תגובות רגשיות למשבר בד"כ ברורות אך לעיתים מורכבות ואינם פשוטות להבחנה, על העובד להשתמש בניסיון ובהכשרה שלו בעת ברירת המידע בזמן הערכת התגובה של המטופל, כמו כן עליהם להיות מסוגלים לדלות סוגי אינפורמציה ממקומות שונים, המטופל יכול להציג סממנים לא מילוליים כגון תגובה פיזיולוגית, מחווה וטון דיבור, על העובד לקחת בחשבון את מאפייני התרבות של המטופל כל המידע הזה מתמזג לגשטאלט (שלם) שמאפשר תמונה מדוייקת של התגובה הרגשית של המטופל למשבר. ע"י התייחסות לכל סיטואציה ולכל מטופל באופן אינדיבידואלי בעוד יוכל להעריך את התגובה הרגשית של המטופל.

נקודות לזכור:


View My Stats
Locations of visitors to this page