חזרה למאמרים של תאוריות התפתחותיות חזרה לאתר הראשי
Mahler,M.S.(1972). On the first three
subphases of the separation – individuation process. International
Journal of Psychoanalysis , 53, 333 – 338. מרגרט מאהלר- שלושת תתי השלבים של
תהליך הנפרדות- נבדלות Margret
Mahler- on the first three subphases of the separation-individuation
process
שתי מחשבות של פרויד:
בלידה הביולוגית, התינוק תלוי לחלוטין באמא.
יחסי אובייקט הוא הגורם האמין ביותר עליו ניתן לבסס
את מידת הבריאות הנפשית ואת מידת פוטנציאל הטיפול.
התבגרות מכילה בתוכה התרחקות הדרגתית
המצב הנורמלי של סימביוזה אנושית. המעבר מ'ינקות בחיק האוביקט' ל'פעוטות' עוברת דרך
תהליך של פרידה-ייחוד. תיאורטיקנים רבים מאמינים כי תהליך זה טומן בחובו אבל כבד
וממושך, כיוון שבכל תת שלב חדש, יש איום של אובדן האובייקט.
הלידה הביולוגית והפסיכולוגית של האדם
אינם חופפים, הראשון בולט לעין ודרמטי מאוד ואילו האחרון חושף תהליכים
אינטרא-פסיכיים. המודעות לעצמי וספיגת הסביבה ללא מודעות לעצמי הם שני מצמבים
קוטביים ביניהם אנו נעים לאורך החיים. כלומר, התייחסות לגוף של העצמי ולייצוג
העקרוני של האחר כפי שהפעוט תופס אותו- אובייקט אהבה. נראה כי ייצוג זה יכול
להתעורר בכל שלב בחיים.
ההישגים הבולטים ביותר בתהליך זה מתרחשים
בין גיל 4 חודשים ל-36 חודשים.
מובחנות- 4-5 חודשים
סוף פסגת הסימביוזה. ' התינוק בוקע
מהמתחם המשותף הסימביוטי של אמא-תינוק'. התינוק מזהה את עצמו כחצי השני של האמא.
החיוך שלו נעשה בהדרגה ברור ומופנה לאמא, אובייקט חיצוני. מכאן מתחילה התפתחות
פיזיולוגית של מערכת החישה- הוא נהיה דרוך יותר לגירויים בזמן עירות. מבחינת תפיסה
של הגירויים, זהו שינוי של מידה ולא של סוג- להתייחסות לסביבה מתווספים זיכרונות של
טוב ורע ומפגשים עם האם.
6-7 חודשים- התינוק חוקר כל כל חלק בגופה
של האם. במהלך שלב זה, התינוק מנסה בפעמים הראשונות להתנתק מהאחדות עם האם ומהתנוחה
הפאסיבית לזמן קצר. ברגע שהתינוק מובחן מהאם באופן מלא בכדי לזהותה לגמרי, הוא יכול
לפנות לחקירה ממושכת של אחרים והשוואתם לאם- 'תגובת זרים'. ילדים אשר חוו סימביוזה
אופטימלית, מאופיינים בתת שלב זה בסקרנות ופליאה. מנגד, ילדים אשר אמונם הבסיסי היה
פחות ממיטבי, יפגינו סימני חרדת זרים חמורה. תופעה זו היא רמז ראשון להתפתחות
האובייקט הליבידנאלי, לסוציאליזציה ולתחילת קביעות אובייקט רגשית.
אימון ראשוני- 7-10 חו' עד 15-16
חו'
ניתן לחלק לשני חלקים: יכולת ראשונית
להתרחק פיזית מהאם ועדיין להיאחז, השלב מאופיין גם בתנועה זקופה ויציבה יותר. לפחות
3 התפתחויות תורמות לצעדיו הראשונים של התינוק במודעות לנבדלות
ומובחנות:
מובחנות גופנית גבוהה מהאם
ביסוס קשר ייחודי עימה
תפקוד וביסוס של אגו עצמאי בקרבת מקום של
האמא.
דפוס היחסים החדש עם האם מתווה לתינוק
דרך בה הוא יכול להשליך את עניינו באם על חפצים דוממים (צעצוע, בקבוק) והוא הופך
לאובייקט מעבר.העוד שיש עניין רב בפעילויות חיצוניות אלו, העניין באם מקבל קדימות
תמיד.
השלב מתאפיין בהתנהגות של 'חוסר ניסיון
וראשוניות' במערכות היחסים עם העולם החיצוני שאיננו האם.
המרחק המיטבי בין התינוק לאם מאפשר
תזוזה, חקירה ועם זאת, האם עדיין משמשת כמקום יציב ובטוח שנותן כוחות להמשיך-
'תדלוק רגשי'. בשלב זה, תינוקות רבים עוברים שלב קצר של חרדת נטישה- העובדה שהם
מסוגלים לזוז בחופשיות אך עדיין להיות מחוברים לאם, הפכה את השימוש במודליות המרחק
(מושג מתוך המאמר שמדבר על אימון אמהות לתת את המרחק המתאים לתינוק) לחשובה
ביותר.
בתחילת האימון לקראת הליכה: אמהות
ותינוקות התייחסו לעניין ההליכה כסעל משמעות עמוקה- התינוק יכול לצאת אל העולם
בביטחון ועצמאות ולהתמודד איתו. רעיון זה מעודד את התינוק לחוש בטוח ולהחליף את
תחושת האומניפוטנטיות בערך עצמי גבוה.
אימון תקין ומוחלט- 10-12 חו' עד
16-18 חו'
נקרא גם: 'סיפור אהבה עם העולם'. הקתקסיס
(טעינה) הליבידנאלי נעה לטובת התפתחות האגו העצמאי ותפקודיו. הילד נראה שיכור ונפעם
מהעולם ועם זאת חווה תסכולים וקשיים רבים. לעיתים כל כך מרוכז בפעילויותיו לאורך
זמן, שנדמה כי אינו מודע לנוכחות האם, ובכל זאת חוזר אליה באופן רצוף.
ברג שמשחקי הקוקו המחבואים הופכים
מסבילים לפעילים (אובדן והשבת אובייקט האהבה), כך גם התרחקותו מהאם בציפייה שהיא
תשיב אותו אליו הופכים מפסיבים לאקטיביים יותר ( מתחיל לשלוט בפחד להיבלע
בתוכה).
תקופות משמעותיות של התלהבות והתעלות.
ברגע שהאם יוצאת משדה הרקאייה, תהינוק פועל ב'מינון נמוך' (
Low-keyed): תפקודו נהיה איטי,
ההתעניינות בסביבה קטנה, התכנסות פנימה (הדמיה).
Low- keyed- 2 תופעות חוזרות: אם אדם שאיננו האמא בא לנחם את התינוק, התינוק מאבד
איזון רגשי ומתחיל לבכות, שיבת האם תביא לסיום ההתכנסות. הילד היה במצב מיוחד של
עצמי, הדומה למצב קטן של דיכאון התלוי באחר.
התקרבות מחדש- 16-25
חו'
הפעוט הופך הליות יותר ויותר מודע לריחוק
ועושה שימוש במודעות זו. נהיה עדים ליותר סימני תסכול, כמו גם התעלמות מוחלטת
לנוכחות האם- סימנים של חרדת נטישה.
חוסר ההתעניינות היחסי לנוכחות האם מוחלף
כעת בהתנהגות של חיזור פעיל. תורך גובר בשותפות האם בחוויותיו. יותר שימוש בשפה,
קולות ותקשורת לא מילוילית, כמו גם משחקי תפקידים.
הפרדה ברורה יותר הין הייצוג
האינטרא-פסיכי של האוביקט והייצוג העצמי. הפעוט מבין גם כי העולם לא בשליטתו ושעליו
להתמודד עם זה, כמעט לבדו.
חוסר התאמות והבנות עלולות להיווצר בין
האם לתינוק, מפני שיש אימהות שלא מצליחות להבין את התובענות של הפעוט לנוכחותה
ואילו אחרות מתקשות להתמודד עם העצמאות והצורך בנפרדות. הם כבר לא פועלים כיחידה
אחת, אמפתיה ללא מילים כבר לא מספקת את הפעוט. אובייקטי האהבה שלו הם אנשים נפרדים
עם תחומי עניין נפרדים.
אן מרי ווילס מציעה 3 חרדות בסיסיות בילדות המוקדמת:
פחד מאובדן האוביקט, פחד מאובדן האהבה וסימנים לחרדת סירוס. בנוסף, עולה כי כל
מעגל החיים הוא תוצר של תהליך פרידה- ייחוד מוצלח יותר או פחות