חזרה למאמרים של תאוריות התפתחותיות
חזרה לאתר הראשי

---

סידורי השינה בקיבוץ- משפיעים על התפתחות מודל התקשרות של הילד \סאגי.

Sagi, A. (1994). "Sleeping out of home in a Kibbutz communal arrangement: It makes a difference for infant-mother attachment", Child Development, 65, 992-1004

בולבי הדגיש את החשיבות של צפייה בהתפתחות של ילדים אשר גדלו בסביבות חריגות.

במחקר הראשון שלנו על ילדים אשר גדלים בקיבוץ, בדקנו את מידת הביטחון של התקשרות אם- תינוק במקרים שבהם התינוקות גדלים בקיבוצים מסורתיים שבהם יש בית ילדים. התקשרות של תינוקות במצב הזה צפויה להיות שונה ביותר מהתקשרות של תינוק שישן עם הוריו בבית.

אנו מצפים למצוא אחוז גבוה של ילדים בעלי התקשרות לא בטוחה.

מצאנו שתינוקות אלה בעלי אחוז גבוה יותר של התקשרות חרדתי- אמביוולנטי( בחנו לפי ניסוי המצב הזר).

בקיבוצים המסורתיים, תינוקות מועברים לבית הילדים בגיל 6 שבועות. התינוקות נמצאים בקבוצות קטנות עם מטפלת מקצועית. האמא מבקרת את ילדה באופן קבוע כדי להאכיל אותו ולרחוץ אותו במהלך השנה הראשונה.

במשך הלילה, 2 נשים אחראיות על כל הילדים שמתחת לגיל 12 בקיבוץ. כל הנשים החברות בקיבוץ תורמות מזמנן שבוע אחד כל 6 חודשים שבו הן שומרות על הילדים. סידור זה יוצר מצב שהילדים לא תמיד מכירים את מי שמשגיח עליהם בלילה וכתוצאה מכך הילדים לא יכולים ליצור קשר חזק עם המבוגרים שזמינים להם בלילות.

יש 2 מאפיינים עיקריים שקשורים לכך שאחוז גבוה מהילדים בקיבוץ בעלי סגנון התקשרות חרד אמביוולנטי:

-כפי שהזכרנו קודם, ישנם איחורים וחוסר עקביות בתגובה למצוקות הילדים בלילה.

-התינוקות נחשפים כל הזמן לחוסר עיקביות בטיפול באימהי, משום שהאימהות פנויות במהלך הימים אבל הן נעלמות בלילה.

אומנם האימהות לא דוחות את הילדים שלהם (דבר אשר היה מוביל לסגנון התקשרות חרדתי-נמנע) אבל הן לא עיקביות בטיפול שלהן, דבר אשר מוביל לסגנון התקשרות חרדתי אמביוולנטי.

המחקר נועד לא רק להציג תוצאות של ניסוי אלא גם לבחון את הסיבות שלדעתנו גרמו לתוצאות האלו.

בניסוי הקודם הצענו שהגורם המרכזי לאחוז הגבוה של סגנונות ההתקשרות החרדתי אמביוולנטי הוא שינה משותפת בבית הילדים.

המחקר הקודם בדק רק ילדים שגרים בקיבוצים מסורתיים שבהם השינה היא משותפת, ולא כלל קבוצת ביקורת. כתוצאה מכך אנו לא יכולים לומר בוודאות שהגורם לסגנון ההתקשרות החרדתי אמביוולנטי הוא השינה המשותפת.

במחקר הנוכחי, כללנו בניסוי קבוצה של תינוקות מקיבוצים, אשר ישנים עם הוריהם.

בשני סוגי הקיבוצים, תינוקות מבלים כ9 שעות בכל יום בגן עם מטפלות. כל הילדים מבלים את שעות אחר הצהריים בבית הוריהם עם ההורים.

הוספה של קבוצת ביקורת (ילדים קיבוצניקים שישנים בבית הורהם) מאפשרת לנו להתמקד בגורמים השונים של 2 סוגי המגורים ובאותו זמן לשלוט בגורמים לא רלוונטים.

ההשערה שלנו היא שתינוקות החיים בקיבוצים עם שינה משותפת הם בעלי אחוז גבוה יותר של סגנון התקשרות חרדתי אמצביוולנטי.כדי להפחית את הסבירות של הסברים אלטרנטיבים, זה קריטי לבחון את ההשערה כאשר 2 סוגי קבוצות התינוקות בעלי רקע דומה. לכן 2 הקבוצות היו בעלי מאפיינים דומים: 2 קבוצות ההורים היו פחות או יותר זהים באיכות הטיפול של התינוקות בשעות היום. לכן כאשר נמצאו הבדלים בסגנונות ההתקשרות בין 2 קבוצות הילדים, ניתן לומר שההבדל הוא תוצאה של סידורי שינה שונים.

מתודה:

התהליך:

המאפיינים הביוגרפים של האם כללו: גיל, מספר ילדים, חינוך, עיסוק מקצועי ושהייה בקיבוץ בתור ילדה. המידע אשר יכול היה להיות הגורם להבדלים בין הקבוצות כלל: סיפוק מהעבודה של האם, חרדה מפרידה מהילד, צפיה באינטרקציה בין התינוק לאימו.

רקע של התינוקות כלל: גיל, מין מזג, וארועים קריטים בחיים כגון מחלה.

המחקר כלל 48 תינוקות בגילאי 14 עד 22 חודשים. 13 בנים ו10 בנות נבחרו באופן אקראי מקיבוצים שונים שבהם היו בתי ילדים. 13 בנים ו12 בנות נבחרו אקראי מקיבוצים שונים בהם ההורים ישנים עם הילד.

מדדים:

1. שאלון לאם: השאלון כלל: גיל האמא, השכלה, עיסוק נוכחי, האם היא נהנת מהקיבוץ, מספר ילדים וגילהם.

בנוסף, כל אמא נשאלה האם היא בחרה בסידור השינה של הילדים או אולצה.

השאלון כלל גם שאלות בנוגע לסיפוק מהעבודה.

2. שאלון בנוגע לארועים בחיים: השאלון הזה רצה לבדוק ארועים בחיי התינוק שיכולים להחשב כטראומה. השאלון כלל: מידע לגבי מחלות, אישפוז, ופרידה ממהורים.

3. שאלון על מאפייני התינוק: השאלון כלל 32 שאלות שצריך היה לדרג אותם בסקאלה של 1-7.

השאלות עסקו בנושאי הסתגלות של הילד, התמדה, וחברותיות.

4. רמת החרדה של האם מפרידה מהתינוק:השאלון כלל חרדה של האם מפרידה מהתינוק, כיצד האם חושבת שפרידה משפיעה על הילד ופרידה מהילד במהלך היום (בעבודה).

5.הערכה של כישורי הלימוד של האם: צפיה בזמן שהאמא מלמדת משהו את ילדה. המטרה היא לבדוק את דפוסי האינטרקציה בין האם לתינוקה.

האמא הונחה ללמד את התינוק משחק, משחק אשר בכוונה יהיה קשה לתינוק להצליח ללא עזרה מבחוץ. השאלון( אשר מילא אותו המנחה) כלל: - רגישות לתינוק.

-הרגעת התינוק. - הדרך שבה האם מצליחה לתווך בין התינוק לסביבה בצורה שתגדיל את ההתפתחות הקוגנטיבית וההתפתחות החברתית- ריגשית של התינוק.

6. הערכה של התינוק: האמא הייתה צריכה להעריך את התנאים של הבית בהם התינוק חי, האמא התבקשה להעריך את המידה בה הבית של התינוק ממלא את כל צרכיו, להעריך את הגישה של המטפלות בגן.

7. מערכת צפיה בתינוק: הכוונה היא לצפיה בתינוק כדי לבחון את איכות הטיפול של הגננות.

8. ניסוי "המצב הזר"- התקשרות של אם ותינוק נבחנת בדרך כלל ע"י ניסוי המצב הזר.

התוצאות:

2 הקבוצות היו דומות מבחינת הרקע של האמא והתינוקות והיחס של האמא לתינוקות. ההבדל היחיד שנמצא בין 2 הקבוצות הוא : האימהות אשר ילדם ישן איתן בבית העזו לעזוב את הילד ליותר זמן מאשר האימהות שילדם ישן בבית ילדים.

תוצאות ניסוי המצב הזר:

-לא נמצא הבדל מבחינת מין הילד.

-נמצא באופן עיקבי שאחוז גדול יותר מהילדים שישנים בבית ילדים בעלי התקשרות חרדתית כלפי אימם יחסית למחקרים אחרים של המצב הזר באוכלוסיות רגילות.

• -תינוקות שישנים בבתי ילדים נמצאו כבעלי אחוז\ גבוה של התקשרות חרדתית נמנעת לעומת ילדים שישנים עם ההורים.

-בגלל שההבדל העיקרי בין אימהות שילדם ישן בבית לבין אימהות שילדם ישן בבית ילדים היה שהאימהות שילדם ישן בבית נטו לעזוב את הילדים למשך זמן ארוך יותר,

לכן ההשערה האלטרנטיבית הייתה שסידור השינה קובע את כמות הפרידה וכמות הפרידה קובעת את סגנון ההתקשרות.

נמצא שהשערה זו לא נכונה וכפי שציפו בהתחלה- לסידור השינה אכן יש השפעה ישירה על סגנון ההתקשרות.

דיון:

יותר ממחצית מהילדים שישנים בבתי ילדים הראו סגנון התקשרות חרדתי כלפי אימם.לעומת זאת- אצל הילדים שישנים עם ההורים מצאו שרק חמישית מהילדים גילו סגנון התקשרות חרדתי כלפי אימם.

המחקר תומך בהשערה הראשונית ששינה משותפת בבית הילדים מגדילה את הסיכויים שהילד יפתח סגנון התקשרות חרדתי אמביוולנטי.

הסידור שבכל שבוע 2 נשים אחרות שומרות הילדים בלילה לא מאפשר לילדים לפתח סגנון התקשרות לנשים. מנקודת המבט של תאוריית ההתקשרות, חוסר העכביות של האמא (ביום נמצאת ובלילה נעלמת) גורם לכך שהילד יפתח סגנון התקשרות חרדתי אמביוולנטי.

עורכי המחקר השתמשו בניסוי המצב הזר כדי לבדוק יותר לעומק את ההשערה. זאת משום שלפי תאוריית ההתקשרות, נוכל לדעת הכי טוב מה סגנון ההתקשרות של הילד בזמן שהוא בלחץ ומצוקה.

העברה בין דורית של סגנון התקשרות קובעת בדרך כלל את ההקשר החברתי שבו מתרחשת האינטרקציה בין האם לתינוק.

אבל במקרה שלנו, ההשערה של החוקרים היא שהחריגות של השינה בבית ילדים גברה על סגנונות התקשרות בטוחים של האימהות.

כמובן שצריך מחקרים נוספים כדי לדעת בוודאות מה משפיע יותר על סגנון ההתקשרות :ההקשר החברתי או המצב של האמא.

נמצא שתינוקות שחוו פרידה מההורים לצורך אישפוז בבית חולים לא חוו בהכרח סגנון התקשרות לא בטוח לעומת תינוקות שישנים בבתי ילדים שאחוז גבוה מהם פיתח סגנון התקשרות חרדתי.

לדעת המחבר הסיבה היא ששינה משותפת בבית הילדים היא לא "טרגדיה" במשפחה, ההורים לא מתייחסים לזה כאל משהו מוזר או חריג וזה חלק מהחיים של התינוק. לעומת זאת אישפוז של תינוק נחשב כמשהו חריג וההורים מראים הרבה יותר רגישות בנושא זה ואפילו ישנים עם התינוק בבית חולים.

אימהות של ילדים שישנים בבית נטו לעזוב את הבית לזמן רב יותר. אותן אימהות לא משאירות את הילד עם מישהו זר אלא עם קרוב משפחה מוכר.

ההשערה האלטרנטיבית שעלתה היא שאולי המרחק של התינוק מהאמא לתקופות ארוכות יותר ( תינוקות שישנים בבית) עזר לתינוק להתמודד ולא להיכנס ללחץ בניסוי המצב הזר ולכן אותם תינוקות הציגו התקשרות בטוחה.

השערה זו נדחתה משום שלא נמצא קשר בין ניסוי הפרידה לבין התגובה במצב הזר.

המחקר הראה שהקשר בין סידור השינה לתגובה במצב הזר הוא קשר עצמאי ולא תלוי והקשר בין סידור השינה לניסוי הפרידה הוא קשר עצמאי ולא תלוי.

היה חשש שהמצב הזר לא יכול לשקף את סגנון ההתקשרות של תרבות הקיבוץ. אבל מחקרים הראו שניסוי המצב הזר הוא רב תרבותי.

במחקר נמצא שרוב התינוקות שגילו סגנון חרדתי גילו סגנון חרדתי אמביוולנטי ולא חרדתי נמנע. מחקר אחר שבדק את סגנונות ההתקשרות של ילדים בישראל (בקיבוצים, בערים ובבתי ילדים) מצא שבישראל נפוץ יותר סגנון אמביוולנטי מסגנון נמנע.מכאן ניתן להסיק שכמה גורמים שמאופיינים לחברה הישראלת ועוד גורמים לא ידועים משפיעים על כך שהתינוקות מציגים יותר אמביוולנטי מנמנע.

במחקר התייחסנו למודל ההתקשרות הלא מאורגן אבל סגנון ההתקשרות הזה לא הראה הבדלים בין 2 סידורי השינה. למעשה, בשתי הקבוצות השכיחות של מודל זה נמצאה יחסית גבוהה, בהתחשב בעובדה שהתינוקות הללו באים מסביבה נורמלית ולא קלינית.

בגלל שרוב החרדתיים היו חרדתיים אמביוולנטים, הם יותר פגיעים ובעלי סיכוי רב יותר להפוך למודל לא מאורגן. בנוסף לכך, הלחץ הרב שהאוכלוסיה הישראלית חיה בו יכול להיות קשור לניסויים שקשורים למודל לא מואורגן. אבל בהווה, קשה למצוא הוכחות להשערה זו.

יש להתייחס לכך, שמלבד סידור השינה, 2 הקבוצות היו בגן במהלך היום. בלסקי מתאר את הסיכונים ההתפתחותיים שילדים אשר מבלים יותר מדי זמן במעון בשנים הראשונות לחייהם, חשופים.אפילו הילדים בקיבוץ שישנים עם הוריהם נכנסים לקטגוריה הזו משום שהם נשלחים למעון יומי כבר בגיל 3-4 חודשים.ניתן לומר שאם הטיפול במעון היומי הוא איכותי (כפי שהוא כך בקיבוץ) הסיכונים פחותים. הצהרה זו לא באה לסתור את בלסקי, שכן בלסקי התייחס בעיקר למעונות בהם היחס לא איכותי.

לסיכום...

נמצא ש26 אחוז מהתינוקות שישנים בבתי ילדים הם בעלי התקשרות בטוחה. נתון זה מצביע על כך שהתוצאות השליליות של שינה משותפת הם רק חלק מהגורמים לסגנון ההתקשרות. הגורמים אשר מביאים את הילדים שישנים בבתי ילדים לפתח סגנון התקשרות בטוח עם האם למרות השינה המשותפת לא ידועים עדיין.