חזרה למאמרים של איכות החיים של הזקן
חזרה לאתר הראשי

---

רשמים מהתנהגות טריטוריאלית במקומות ציבוריים בבתי אבות –ברזילי

ברזילי, ע. (1993-94). "רשמים מהתנהגות טריטוריאלית במקומות ציבוריים בבתי אבות", גרנטולוגיה, 63, 46-32. 
 

סוכם ע"י איתמר דנציגר 

מחקר של המסכם: המחקר מגלה כי מי שקורא את המאמר נהיה יותר זקן 

במעבר לבית אבות יש שינוי – בעצם הזקן עוזב דברים בפן ה:

• פיזי
• פסיכולוגי
• טריטוריאלי

 

במשפחה יש יותר פיקוח מבבית אבות – ולכן יש גם יותר חוסר שיתוף פעולה מצד הזקן בכל הנודע לשטח.  

מאמר זה דן בהתנהגויות הטריטוריאליים של הזקנים –כשהם מנסים לשמר את המרחב הבטוח שלהם. 

אלטמן אומר שהשאלה המרכזית היא איך האדם מבנה את עולמו כך שיהיה משמעות לחייו 

המודל הטריטוריאלי כתשתית למרקם התנהגותי

התנהגות טריטוריאלית: איך שבן אדם מתנהג לסביבה הפיזית כשהוא מתייחס אליה כשלו 

בשביל לשמור על מצב תקין –אדם צריך להרגיש חופשי בסביבתו – ולמנוע אי-נעימות, הוא חייב להרגיש שהוא יכול לנוע בסביבתו באופן חופשי כף שזה יספק לו את

1) הצרכים הבסיסיים

2) טיפוח האגו

3) ציון טוב במבחן 
 

מפה מנטאלית

כולל

1) מהו המקום

2) היכן הדברים נמצאים

3) מי האנשים בשטח

4) מה ההרגשה שלו כלפי המקום –קרי: גשטאלט 

בהקשר של בין אבות, הסביבה מגדירה את הפעילויות ותוצאות ההתערבויות המקצועיות 

מוסד מצליח

1) סביבה שמעודדת פעילויות יצירתיות

2) מודעות לצרכים

3) התחשבות בהתנהגויות של הדיירים

4) הצעת המסכם: המדד היחידי להצלחת מוסד כלשהו הוא מספר הימים שהסטודנטים לעבודה סוציאלית מקבלים בהם חופש 

ולכן:הסביבה המוצלחת תורמת לדיירי בתי האבות מכיוון שהיא

1) מונעת התדרדרות

2) מעודדת צמיחה 
 

לפעמים יש העדפה בקרב הזקנים (ובקרב מדריכים גרועים בהכשרות המעשיות) לקביעות בסביבה על חשבון צמיחה וזאת מכיוון שהם באופן אוטומטי נוקטים בעמדות שמרניות 

אלטמן: התנהגות טריטוריאלית היא

התנהגויות מניעתיות או תגובתיות –שכוללת תפיסות, שימוש והגנה על מקומות, אנשים, חפצים ורעיונות על ידי סממנים מילוליים, עצמיים ואביזרים סביבתיים – וזאת בתגובה לנוכחות עכשווית או מרומזת של אחרים ובתגובה על בעלות על הסביבה 

מסכם המאמר תוהה בקול: למה זה חייב להיות כ"כ מסובך? כלבים ופוליטיקאים פשוט משטינים כדי לסמן טריטוריה! אבל כנראה שהגיל עושה את שלו 

-סווג טריטוריה על פי אלטמן 

1) טריטוריה ראשונית – בעלות של הפרט/קבוצה ספציפי  - יש חובת בקשת ראשות על מנת להשתמש בו

2) טריטוריה משנית – בעלות חלקית – לאחרים יש זכות להיכנס ללא רשות – כללי משחק לא ברורים – משתמשים יכולים להשתנות עם הזמן

3) טריטוריה ציבורית -  בעלות הכלל 

פונקציות של שטח ציבורי בבתי אבות

1) משתמשים בה

2) מסתכלים עליה

3) ממלאים אותה 

-שטח ציבורי בבית אבות משמש למקום התקהלות ואינטראקציה חברתית – זה גם עוזר להוריד את הלחץ של הצפיפות בשטחים הפרטיים. הבעיה היא שבבתי האבות, שהמרחב שציבורי (חוסר גבולות) בה במידה מסוימת להחליף את המרחב האישי (גבולות ברורים). הצורך בהסתגלות לנוכחות האחר וצרכיו מתגברים לאור צפיפות – מה שגם מגביר מלחמה על טריטוריה. 

התנהגויות טריטוריאליות על פי ביטויים התנהגותיים:

התנהגות של פלישה

אנשים מנסים לתחום לעצמם מרחב פרטי במרחב הציבורי בו הם נמצאים. למשל, דיבור חברתי קבוצתי, ושמשהו מצטרף, הוא לא יהיה מוזמן, ואנשים יעזבו או יפנו את הגב. לאיש צוות יש העדפה –ורשות לפלוש. יש גם שימוש בשפת גוף (מבתים/תנועות ידיים) כדי להרחיב את המרחב האישי (למשל מבט כדי לסמן לא להתקרב/תעוף לי מהמקום שלי – זה הכורסה הקבועה שלי י'חתיכת אלטה-קאקר). יש מידת סלחנות לתושבים "חלשים" של בתי אבות – למשל – אחד עם בעיות זיכרון שישב במקום קבוע של משהו אחר יותר לו – אך ישב בצורה שלא תשתף את ה"פולש החלש" במרחב הבין-אישי הקבוע שלו וכך למשל ישיב בצורה שהחלש לא יוכל להשתתף במעגל השיחה שמתרחשת.

אורח לא נחשב פולש עם לוקח את המקום הקבוע של מישהו כי יש הנחת יסוד שזה זמני ושזה לא ישנה את ה"מפה" הטריטוריאלית הקבועה של המקום 
 

התנהגות הגנתית

דוגמאות המאמר כללו למשל

1) אי שיתוף בן-אדם בשיחה/הפניית גב

2) הזזת ריהוט, למורת רוחם של הצוות, על מנת לשמר את הטריטוריות – דוגמא: הזזת דברים  של כולם בשולחן בחדר אוכל כך שיהיה על חשבון הטריטוריה של אחד אחר ולא על חשבון המזיז

3) מקומות ה"קבועים" בחדר אוכל

4) סיפור על אישה מבית אבות שהתאשפזה בגלל מצב הבריאותי – והיא היתה מוטרדת באם ייקחו לה את המקום הקבוע בסלון ובחדר האוכל – ונוהל של בית האבות שכן שומרים לא הרגיע אותה -ולכן בקשה מחברה לשמור לה את מקום

5) התנגדות לשימוש עוברי אורך בשירותים – התנגדות שמתפוגגת עם בקשת רשות

6) אביזרים נוגדי פלישה - התקנת אינטרקום לנכנסים, כולל דיירי בית האבות 

מסכנה: מרחב בית האבות אינו נותר הגנה ל"מרחב פרטי", ואינה נותנת שליטה בלעדית על המקום ולכן יש להלחם עליו – יש מאבק על לשמור על המקום ולהיות מהמיוחסים – כך שכם אתה תהיה מהאנשים שנחשבים 

התנהגות אלימה

יותר צפיפות = יותר חיכוך = יותר התנגשויות 

לכל בן אדם יש מטרות – אך נוכחות משהו המרחב עשוי לשנות את הרכב המצב/משאבים, עשוי להתפתח קונפליקטים, כשאנשים לא מצליחים להשיג את מטרתם בגלל נוכחות האחר. – פעילות של אחד מפריעה לפעילות של אחר. כשמטרות היחיד בסכנה ע"י צמצום התחום המרחבי, הוא עשוי לנקות האלימות כדרך התמודדות עם האיום

דוגמאות

הזזת תיק ששמו על כיסא כדי לשמור מקור

הפניית גב

דיבור יותר שקט כדי לא לתת למישהו להשתתף השיחה – קרי לפלוש 

 

סיכום

כשיש צפיפות, יש ירידה במשאבים, כולל משאב המרחב –ופעילות של אחד באה על חשבון של השני – היחיד התנגד על פי נורמות ששאב מאיפה שהוא חי 

ביטויי התנהגות טריטוריאלית במקומות הציבוריים שבבית אבות

התנהגות טריטוריאלית מוגדרת ככזאת המחברת בין האדם והתחום- להשאיר חותמו האישי בסביבתו

המרחב הטריטוריאלי הוא דרך סימבולי לבטא כל מיני דברים סימבוליים. להלן יהיה פרוט 

עמדות כח – ישיבה במקומות אסטרטגיים – שמשקיף לכולם – או המקום הכי הטוב מול הטלוויזיה

מנהיגות – נקיטת תפקידי מנהיגות – אפילו למרות שהצוות לא מינה אותן

בעלות על השטח – שמים חפצים כדי להרחיב את השטח האישי

מחלה – שימוש ברעה ב"מחלה" כדי להשיג מרווח

עונש – על פלישה – בין עם בכוונה ובין עם זה מחוסר תפקוד של הפולש – שבינתיים הזדקן עד כדי שלא זכר מי יושב איפה – ואז יש דרישה לעונש – יעני – תעיפו אותו מהבית אבות 

המקום והזמן במימד הטריטוריאלי

הקשר בין המקום ומימד הזמן

1) אנשים מרגישים יותר ביטחון/שזה מוכר וצפוי ככול שהם שוהים באזור טריטוריאלי יותר זמן

2) זה גורם להם לערוך שינויים – לקבוע עובדות בשטח

3) נוצר דפוסי התנהלות טריטוריאלית בקרבם 

בסופו של דבר, נוצר קישור בין הזמן לבין בעלו על המרחב- מין קביעות בלתי מעורערת – ואף הצוות לפעמים גם מעודד זאת, אך גם לפעמים צריך להתערב בריב על מקום בין זקנים. סומרס קרה לזה

Property owner's protective association

או במילים אחרות – ששכן ירצה להגן על הטריטוריה של שכנו על מנת שיגיע היום בו גם השכן השני יגן של הטריטוריה של השכן הראשון 

כוחו של הזיכרון הטריטוריאלי

לאנשים – ובכללם גם זקנים – יש פנטזיות על מה זה מרחב ראוי – וזה מושפע גם מזיכרונות – אותם זיכרונות שמפעילים את הקשיש הישיש להישאר במקומו – זה הרי תהליך אינטרה-פסיכית שבו הקשיש מנסה לשמר סימבולית את ביתו ועם זה את כל זיכרונותיו 

ראוולס מדבר על פנימיות פיזית - לאומת סביבתו הקודמת  - וזה עוזר לא להתמודד במישורים הפיזיים רגשיים ופסיכולוגיים – או באמירה באנגלית

The old man comes to wear the setting like a glove 

דוגמא: אחד חשב שהעיירה ממנו עלה ברומניה היה מקום מרכזי וחשוב ולכן חשב את עצמו זכאי, אך לצערו הרב אחד העיירה הסמוכה הזכיר לא שזה לא היה בדיוק מקום קסום – אבל הפנטזיה עשתה את שלה

הנקודה היא שפנטזיות מהוות הצדקות לפעילות ולגבולות מרחביים. 

במיוחד חשובים הם הזיכרונות על הבית הקודם: לדוגמא

• שם הייתי גנרל – עשיתי מה בא לי
• היה לי ארמון – לה חרא של בית כמו פה
• תליית תמונות בחדר לפי איך שהיו בבית המקורי

 

הקושי בהסתגלות למקום חדש – קרי הבית אבות – פחות מושפע מהסביבה החדשה, אלא מהפרידה מהמקום הישן עם כל הגבולות והמרחבים שהיו שם 

סיכום הקטע:

גולדנר: הזקן "בונה" את עברו בהווה דרך הבלטת ייחוסים והישגים  - כדי לגבש זהות עצמית משופצת – שמקבלת משנה תוקף בהווה. יש יסוד סלקטיבי בהעלאת הזיכרונות הטריטוריאליים בצורה הכי טובה כחלק מהבנית זהותם של הזקנים בבית אבות. יש געגועים ואבל למרחב הטריטוריאלי שאבד – בו היה פעיל, היה לו אוריינטציה משלו ופנטזיות שלו. יש ניסיון של הצוות לערבב את הישן בחדש – למשל להשים תמונות משפחתיות של הקשיש בחדרו – מה שיכול להקל עליו. 

יש להתחשב דם במימדים הפסיכולוגיים של מרחב – לא רק הפיזיים – ויש להגמיש את עמדותינו בכל הנוגע להנגשת אותם זיכרונות – של משפחה שאולי גרה רחוק, שאפשר לתלות תמונות שלהם. למרחק ממשפחת המקור יש השלכות על ההתנהגויות הטריטוריאליים – כמו ערבוב מוגבר של פנטזיות עם אירועים במקומות המרוחקים (קרי: יש טשטוש בזיכרון בין מציאות לפנטזיה לגבי אותו המקום אליהם הם מתגעגעים) – וטשטוש זה משרת את הזקן לא רק בהבנית זהותו, אלא עם זאת גם לפעול בצורה מסוימת בזירת ההתנהגויות הטריטוריאליות 

סיכום המאמר

נבחנה התנהגות מרחבית של קשישים ע"י ביטויי התנהגויות מסוימים – במיוחד בשטח ציבורי אופן שגבולות ברורים לא קיימים – אך כל דייר מנסה לשלוט עליו – כמו פלישה למרחב של האחר, אלימות, בקשה שהאחר יעזוב, וכו' – שליטה בתחום מאפשרת לחוות תפקידים מסוימים בפו הבין אישי וגם ניסיון להתנתק עד כמה שאפשר מהפיקוח בבית האבות 

לסביבה הפיזית של בית האבות יש משמעות סימבולית עבור הקשיש: הם מסמנים עד כמה יש לקשיש חשיבות לסביבה, עד כמה הוא בר-השפעה, והאם הוא פסיבי או אקטיבי – ואם זאת, כמובן, לקשיש יש את האישיות – קרי שריטות – שלו והוא מפרש את הדברים כמו מרחב בצורה שונה מקשיש אחר. יש חשיבות של פרסונליזציה – לעשות את המרחב האישי כמה שיותר אישי – כך שמקטינים את הצד השלילי של השינוי במרחב הטריטוריאלי שהזקן עובר כשהוא עובר מביתו לבית אבות. פרסונליזציה גם תורמת לביטחון ודימוי העצמי של הזקן –לא רק מורידים את הלחץ שבמעבר למקום חדש אלא גם מגבירים את אסטרטגיות ההתמודדות עם המצב החדש