אנשים בכל גיל זקוקים לרשת חברתית ולתמיכה בין אישית, ובגיל הזקנה הצורך בתמיכה גדל ומקורות התמיכה הולכים ומתמעטים.
ישנם שני סוגי תמיכה: 1. פורמלית - שירותי בריאות ורווחה וכו'..
2. בלתי פורמלית - משפחה, חברים וכו'...
המאמר בודק את הקשר בין מערכות תמיכה לבין תוצאות חיוניות בתחומי הבריאות, הרווחה ושביעות הרצון מהחיים, תמיכה חברתית מתייחסת למשאבים האישיים הדרושים כדי להתמודד עם גורמים חיצוניים המאיימים על השלמות במערכת הביולוגית ועל אופן תפקידה.
התמיכה החברתית מחזקת את האיזון של המערכת, על פי גישות בפסיכולוגיה התמיכה החברתית מסייעת בעיצוב ה”אני” ומחזקת את התפקוד הבין אישי של האדם - הפרט זקוק כל הזמן למשוב מסביבתו ולחיזוקים רגשיים על מנת לבסס את זהותו האישית ותפקידו האמוציונלי.
ע”פ גישה סוציולוגית
התמיכה החברתית הינה משאב שהפרט משתמש
בה, ומתחזק ככל שעומדים לרשותו רשת חברתית
רחבה יותר.
ישנם 3 סוגים עיקריים של תמיכה חברתית:
הרשת החברתית התומכת הינה מעין קהילה אישית המורכבת מכל סוגי התמיכות
השפעת הרשת החברתית על רמת הפרט:
ב. מבנה הרשת (בני משפחה, חברים, שכנים)
ג. צפיפות הרשת - מידת קשרי הגומלין בין חברי הרשת של אדם נתון לבין עצמם.
2. ההיבט האינטרקציוני
- הדינמיקה המתרחשת בתוך הרשת: א. תדירות
המגעים
ב. משך ההיכרות עם חברי הרשת
ג. הדדיות או מידת התמיכה הניתנת והמתקבלת ע”י חברי הרשת.
3. ההיבט התוכני -
אופי המגעים בתוך הרשת (אפקטיבי, אפורמטיבי,
אינסטרומנטלי), עד כמה הרשת משמשת מקור
תמיכה ועד כמה ניתן להסתמך על תמיכה זו.
שתי גישות במיפוי הרשת החברתית ובמדידתה:
יתרונה - קל להשיג מידע זה או דרך הנחקרים או דרך תיקים אישיים וכו'...
חסרונה - אינה מתייחסת
למשמעות היחודית האישית בכל קשר
ממחקרים שונים עולים טיפולוגיות שונות של רשתות:
כמו כן ישנה גם רשת תמיכה פורמלית (עובדים סוציאלים, מט”ביות וכו'...) ורשת תמיכה בלתי פורמלית (משפחה חברים שכנים).
מיזוג שתי רשתות אלו
יוצר בתגברות הפורמלי על הבלתי פורמלי
והעברת האחריות על הקשיש לגורמים פורמלים
בלבד.
במחקר שנעשה בקשישים יהודים בארץ נמדדו סוגי רשתות:
בתוצאות המחקר, ע”פ גישת הייחוס - כמותי ניראה כי ככל שגיל הקשיש עלה מצטמצמת הרשת החברתית אצל גברים ונשים יהודים.
אצל קשישים צעירים (60-74) הרשת המגוונת אינה דומיננטית ביותר ואצל קשישים ביותר (85+) הרשת הקלילה היתה דומיננטית יותר.
אצל קשישים ערבים נתגלו 4 סוגי רשתות:
נמצא שערבים החיים
בערים גדולות ומעורבות (יהודים, ערבים),
הם בעלי רשת חברתית מצומצמת ואילו ערבים
החיים בכפרים הם יותר בעלי רשת חמולתית.
מחקר ע”פ גישת הגיוס שנעשה על קשישים עולים זוהו 4 סוגי רשתות.
1. הרשת הדיפוזית – מאופיינת במס' רב של קשרים (חברים, שכנים משפחות). תדירות המגע, משך ההיכרות ומידת האינטימיות בקשרים היתה מתונה.
2. הרשת החברתית המורחבת – מאופיינת במס' קשרים אך רובם קשרי משפחה כגון אחים, אחיינים ודו'דנים ומיעוטם הם קשרים רק עם ילדים בוגרים ובני זוג.
3. הרשת האינטנסיבית – רשת מצומצמת רק כ-4 קשרים וכולם בני משפחה קרובים ביותר – ילדים ובני זוג.
4. רשת של חברים – מורכבת
בעיקר מחברים ומעט בני משפחה, כמו כן נבדק
ההבדל בין הרשתות שהיו לעולים הקשישים
לפני עלייתם ולאחר עלייתם ונמצא כי העליה
לישראל בגיל מופלג לגבי רבים מן העולים,
לוותה במעבר מרשתות חברתיות של בחירה בסביבה
הבין אישית לרשתות תמיכה שנקבעו מכורח
המציאות.
במחקר שנעשה על קשישים (75+) מגוש דן נמצאו רשתות כמו אצל העולים מחבר העמים, רק אצל הקשישים מגוש דן נמצא שרובם נמצאים ברשת הדיפוזית וברשת של החברים והרבה פחות ברשתות משפחתיות אינטנסיביות.
נראה כי הקשישים בגוש דן שמרו על עצמאות בקביעות עולמם הבין אישי בהשוואה לעולים הקשישים מחבר העמים.
נמצא שברשת המשפחתית המורחבת סיפקה את המידה הרבה ביותר של תמיכה. אחריה הרשת הדיפוזית ולאחריה הרשת של חברים ובסוף הרשת המשפחתית האינטנסיבית.
ולפי נתונים אלו ניתן לסמוך יותר על קבלת עזרה מרשתות חברתיות שבהן מרכיב המשפחה ניכר, אך אינו המרכיב הבלעדי.
במחקר נמצא קשר מובהק בין מצב בריאותם וסוג הרשת החברתית אליה הם משתייכים.
קשישים השייכים לרשת החברתית המגוונת דווחו, דיווחו על בריאות טובה ביותר לעומת קשישים השייכים לרשת הקלילה, הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית.
נמצא גם שהקשישים מהרשת המגוונת עושים שימוש רב יותר במערכות תמיכה הפורמלית וקשישים מהרשת המשפחתית דתית עשו שימוש מועט במערכת התמיכה הפורמלית.
קשישים שדיווחו על מצב
בריאות הירוד ביותר הנמצאים ברשתות הקלילות
נתגלו כמשתמשים פחות בשירותי הבריאות ובמערכות
הפורמאליות האחרות.
במחקר שבדק את שביעות רצונם של הקשישים מחיים, נמצא שככל שלקשיש היתה בחירה (שכנים, חברים מחוץ למועדון קשישים) בניהול הקשרים הבין אישיים, כך עלתה שביעות רצונו מהחיים. לעומת זאת ניהול קשרים שאינם ניתנים לבחירה אלא נקבעים מכורח הימצאות (בנים, משפחה, חברים למועדון וכו'...) אינם מהווים מקור לשביעות רצון אצל קשישים.
היכולת לקיים יחסי גומלין
הדדים בתוך הסביבה הבין אישית תורמת לרווחתו
של הקשיש.
נמצא שככל שיש יותר תמיכה
כך עולה שביעות רצונם מהחיים וקשור באופן
חיובי למצבם הנפשי של הקשישים.
יחסי הגומלין בין מערכת התמיכה הפורמאלית והבלתי פורמאלית.
המסקנה הראשונית כאן היא שהרשתות התמיכה הבלתי פורמאליות של הפונים הקשישים חיפשו דרך להשתחרר מעול הטיפול בבית תוך שיתוף פעולה עם גורמי הסיוע הפורמאליים.
נמצא שקשישים שלרשותם עמדו משאבים בלתי פורמאליים רבים יותר הם אלה שביקרו במרכזי היום (משאבים פורמאליים) בתדירות גבוהה יותר ואילו קשישים בעלי רשת חברתית דלה העדיפו לקבל טיפול בבית.
במחקר שנעשה בכמה מדינות באירופה ובארה”ב גילו שישנה ירידה בהיקף הרשתות התומכות הבלתי פורמאליות וכוחן, ולכן דרושה מעורבות ממוקדת מצד נציגי השירותים הפורמאליים במטרה לחנך את הרשתות החברתיות הבלתי פורמאליות, על המערכת הפורמאלית לספק שירותים אינסטרומנטאליים רבים ולאפשר למערכת הבלתי פורמאלית לספק תמיכה אפקטיבית יותר.