חזרה למאמרים של סוגיות באתיקה מקצועית
חזרה לאתר הראשי
Gelman, S.R., Pollack, D. & Weiner, A. (1999). Confidentiality of social work records in the computer age. Social Work, 44:3, 243-252

סודיות רישומי עבודה סוציאלית בעידן המחשב

מחשבים הביאו יתרונות חברתיות, תרבותיות וכלכליות. הם גם מאתגרים עובדים סוציאלים לשמור על יסוד מקצועי בסיסי – סודיות. תיקים ממוחשבים ושינויים מהירים בתקשורת האלקטרונית מקשים על יכולת המקצוע להגן על סודיות. מאמר זה עוסקת ברעיונות לאבטחת מידע ומציע הצעות להגבלת הפרת סודיות.

צנעת הפרט היא זכות בסיסית המובטחת לאזרחי ארה”ב בנספח הראשון, רביעי ו14 של הקונסטיטוציה. לאזרח קיים הזכות לביטחון אישי ועל רכושו. זכות זו מתייחסתת לא רק לרכוש אלא גם למידע אישי הקשור לאמונה, יחסים , כלכלה ומצבים רפואיים ונפשיים. למרות שארגונים מקצועיים וממשלתיים עמלו לשמור על זכויות האזרח לצנעת הפרט גם בכל הקשור למידע, יתכן ששמירה על סודיות מסוג זה היא יותר אשליה ממציאות. מאמר זה בודק איומים להפרת שמירת סודיות המידע וחשיבות אבטחת מידע וממליץ על דרכים לשמור על אמון המטופל בעובד הסוציאלי בעידן המחשב.

סודיות, פרטיות ותקשורת

מושגי סודיות ופריבילגיה הן לעתים רבים נתנים להחלפה. סודיות היא מושג רחב וכללי יותר אשר מטרתו להבטיח ללקוח שיעשה שימוש אחראי במידע שנמסר על ידו לאיש המקצוע. פריבילגיה לאומת זאת היא סטטוס מיוחד המגן על היחס בין המטפל ומטופל על פי חוק .(Perlman,1988; Polowy and Gorenberg 1997; Watkins, 1989) המושג סודיות הוא תת-קטגוריה של פרטיות. מושרש בחוק הוא מהווה בסיס ליחס האינטימי או טיפולי ומשקף את המתח בין עקרונות של עצמאות ופטרנליזם .(Lindenthal,Jordan, Lentz and Clandwell, 1988) סודיות היא מילה נרדפת לאמון ומההווה חלק אינטגרלי לקודים של אתיקה מקצועית המסדירים נוהלים לחשיפת מידע אשר הושג במסגרת שיחות מקצועיות (Gostin et al, 1993; Gothard, 1995; Houstan-Vega, Nuehring and Daguio, 1997; Kluge, 1994;Lawrence, 1994; Williams, 1995-1996)

קוד האתיקה של איגוד העובדים הסוציאלים ( (NASWאשר תקנון לאחרונה הכולל 19 נקודות המתייחסות לפרטיות, סודיות, הסכמה ושיפת מידע. נקודות אלה משמשים קו מכוון לשיחות בין עובדים סוציאלים ומטופליהם. עקרון שמירת סודיות בין אנשים מקצועיים ומטופליהם מיוסד היטב. קוי יסוד אתיים ומעשים בנושא שמירת סודיות חיוננים להצלחת הקשר (Pollack 1997, p.89) . שמירת סודיות מיועדת לתמוך בקשר המקצועי ולהגן על המטופל משימוש מכוון או מוטעה במידע המדווח. הפרה בשמירת סודיות ככלל עלול לפגוע בקשר הטיפולי.

אמירת בית המשפט הכי ברורה בנושא שמירת סודיות אצל עובדים סוציאלים היה ב1996. בתיק של יפה נגד רדמונד, בית המשפט הגבוה החליט שעל פי חוקי הראיות הפדרלי, רישומים ודווחים של עובד סוציאלי מוסמך אשר נרשמו תוך כדי אבחון או טיפול, מוגנים מחשיפה בלתי רצויה על פי זכויות מטפל-מטופל. דומה לקשר בין בעל ואשה או לקוח ועורכ דין, היחס שקיים בין פסיכותרפיסט למטופל מושרש באימון וביטחון .(Trammel V. United States, 1980, p.51)

בית המשפט קבע :

שעובדים סוציאלים מספקים כמות משמעותית של טיפולי בריאות הנפש. לרב, הלקוחות כוללים עניים ואנשים בעלי אמצעים מוגבלים אשר אין ביכולתם להיעזר משרותי פסיכיאטר או פסיכולוג,....אך טיפוליהם משרתים אותן מטרות ציבוריות. יתכן שבמודעות לנסיבות, רב המדינות מאפשרים אותה פריבילגיה לעובדים סוציאלים (Jaffee v. Redmond, 1996).

בית משפט העליון הסכים עם החלטת בית המשפט האזורי שלהבדיל בין יעוץ יקר שניתן על ידי פסיכותרפיסטים והייעוץ הניתן על ידי עובדים סוציאליים הנגישים יותר אינו משרת את מטרת הציבור (Jaffee v. Redmond, 1996 p.1358, note 18; see also Alexander 1997; Schwartz, 1989)

כאשר לקוח מסכים להעברת מידע אישי , חובה שיתן את אישורו בכתב (על ידי חתימת טופס ויתור סודיות),בעל פה או על ידי התנהגותו. אישור מסוג זה מלווה במורכבות משלו כאשר מדובר במקרה של ילדים, לקוחות עם לקוי רגשי או מחלת נפש, קשישים או לקוחות המוכרים כלא ברי שיקול דעת תקין. שכנוע על ידי המשפחה, לחץ חברתי או תחושת לחץ מצד העובד הסוציאלי מסבך עוד יותר את תהליך אישור זה.

דרגות סודיות

סודיות קיימת בדרגות: מוחלטת ויחסית. “סודיות מוחלטת” מצריך שהמטפל המקצועי לא יחשוף שום חומר סודי בשום מצב. בתיאוריה, יתכן וסודיות מוחלטת קיימת אך למעשה, הוא לא קיים. למרות שNASW התייחס למגבלות של סודיות בקוד האתיקה שלה, הקוד אינו ברור באותו מידה של הקוד של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה . ( American Psychological Association)

במדריך של הAPA לניהול תיקים צוין שאין תיק המוגן כל הזמן, למרות הרצונות של הלקוח או המטפל.(Canter, Bennet, Jones &Nagyn, 1994, p.204)

בכדי לשמור על המידע באופן אבסולוטי, אסור שיהיה כתוב בכלל, אסור לשוחח עליו או להעביר אותו באי-מייל,ואסור להכניס אותו למאגר מידע של המחשב. ה APA אמץ את העיקרון שאם קיים צורך להכניס מידע חסוי למאגר מידע של המחשב כאשר קיים גישה לאנשים אשר לא אושרו על ידי המטפל, על הפסיכולוג לקדד את המידע או להשתמש בדרך אחרת שימנע את זיהוי הלקוח. (Canter et al,1994,p.194)

למרות אמצעי זהירות אלה, ניתן לאלץ בן אדם פרטי לחשוף מידע חסוי. ולכן כאשר מדובר על סודיות, בדרך כלל מדובר על סודיות יחסית, שניתן להפר אותו בנסיבות מסויימות (התעללות בילד,א יום פיזי על בן אדם שלישי, או לקוח הסובל ממחשבות אובדניות). דרגת הסודיות הנדרש במסגרת הקשר הטיפולי הינו החלטת העובד סוציאלי המטפל. (Schultz,1991). לכן, חשוב שהעובד הסוציאלי יהיה ברור לגבי תפקידו ותפקידי גורמים מקצועיים אחרים שאתם הם עובדים. חשוב שיחשפו את תפקידם המקצועי מהתחלת הקשר כדי שרמת הסודיות תהיה מובנת (Pollack, 1997,p.200) . באופן פרגמטי, סודיות היא לא זכות אבסולוטית אלא מטרה של מדיניות ציבורית שצריך להשקל מול מטרות סוציאליות אחרות .(Brannigan,1992)

מיד ממוחשב

למרות שעד עכשיו התייחסנו לקשר ראשוני, הדרישות לשמירת סודיות גם חלות על מידע שנרשם בעקבות הקשר ושהוכנס למאגר מידע. לכן, הצורך להגן על מידע מתייחס לכל שיטות הרישום. מספר העברות והפלישות למידע סודית עולה בחזקה ביחס למספר אנשים או ארגונים אשר קיים אצלם גישה לרישומי מידע בעל אופי סודי.

(Bernstien 1997; Grady 1997; Hawkins 1997; Pear 1997c, 1997d, 1997e; Washburn, 1997)

מאז 1997 בית המשפט העליון מביע דאגה לגבי סיכון חשיפת מידע ממאגרי מידע ממוחשבים. בפסקו בענין כתב השופט ברנין שאחסון מרכזי וגישה יחסית קלה למידע ממוחשב מעלים בצורה דרסטית את ההפוטנציאל לאי-שימוש הגון של מידע ו”אינני מוכן להגיד שפיתוחים עתידיים לא יגררו אתם צורך להגביל את קידום הטכנולוגיה”.

(Whalen v. Roe, 1997, p.7)

מחשוב מידע אישי מאפשר בפוטנציאל את כישלון הסודיות ואירוזיה של בסיס הקשר בין מטפל ומטופל. הפיתוח המהיר של מאגרי מידע כולל איסוף, עיבוד, קיטלוג, אחסון ושליפת המידע משאיר את כל המעורבים במצב רגיש. להלן מספר דוגמאות:

בקיצור, כאשר מספר האנשים עם גישה למידע רפואי או פסיכיאטרי גדל, האם נתן לשמור על סודיות? מה ניתן לעשות כדי לשמור על צנעת הפרט ברגע שהמידע נכנס למאגר מידע ממוחשב?

הנחיות לשמירת פרטיות וסודיות

חוק הצנעה הפדרלי של 1974 הוא המודל להגנה על צנעת הפרט. החוק מפרט הנחיות והליכים לאבטחת מידע וכולל אישורי הסכמה ותנאים חיוניים לצורך שחרור מידע רשום עבור שימוש הרשויות הפדרליות וסוכנויות המקבלות מימון על ידי הממשלה הפדרלי. מספר ארגונים מקצועיים וגופי הסמכה אמצו עקרונות דומים לתוך קוד אתיקה שלהם.

קוד האתיקה החדשה של NASW (1996) מתייחס באופן רציני לנושא שמירת סודיות ופרטיות. בניגוד לקוד הקודם, קיים דגש מיוחד (בסטנדרט 1.07) על רישומים כתובים וממוחשבים:

(l) על עובדים סוציאליים לשמור על סודיות הרישומים הכתובים והממוחשבים של לקוחותיהם, בנוסף לכל מידע רגיש אחר. על עובדים סוציאליים לפעול בצורה הגיונית בכדי לבטח שרישומים של לקוחותיהם שמורים במקום בטוח ושאין גישה לאנשים לא מורשים.

(m) על עובדים סוציאליים לדאוג להגן על סודיות המידע שמעבירים לאחרים דרך מחשבים, אימייל,פקסים, טלפונים, ומזכירה טלפונית. יש להימנע מגלוי פרטים מזהים ככל שאפשר.

(n) על עובדים סוציאליים להעביר מידע או לגנוז מידע בצורה שמגנה על צנעת הפרט ובתיאום עם דרישות המדינה וארגון עובדים סוציאליים לשמירת רישומים.

ספקי שרות רפואי גם מחוייבים לעודד, להגן, לכבד, ולתמוך בשמירה על צנעת הפרט. בקוד האתיקה הרפואית של האיגוד האמריקאי לרפואה (AMA) כתוב שמידע נחשף בפני הרופא במסגרת הקשר של מטפל.מטופל נחשב חסוי ברמה הכי גבוהה. בדומה לכך, התקנים של הJCAHO (רשות להסמכה ורישוי מוסדות בריאות) ב1995 מבהירים את הצורך להגן על צנעת המטופל. חובה לשמור על סודיות הרישומים, במקופ מבוטח ללא גישה לאנשים לא מורשים. הועדה לרשוי שרותי משפחות וילדים (1997) מיחס תקנה שלמה לשמירת סודיות המידע. תקנה G7.6.03 מחייב מוסדות המבקשים רשוי לגבש מדיניות השומרת על רישומי תיקים מגישה לא מורשה. למרות התנהנגות ארגונית זה מנחה אנשי מקצוע על שמירת סודיות, אין אחריות מלאה לביצוע. כאשר קיים הפרה, לבית המשפט יש את הסמכות להכריע אך רק במסגרת תביעה בין יריבים. עם התרחבות הגישה לרישומים ממוחשבים קיים צורך להנחויות, אכיפה וסנקציות קפדניות.

רפורמות החוק ובעיות הנובעות מכך

הצעת חוק חדש שהוצע על ידי הסנטורים קנדי וקסיבאום דורש סטנדרדיזציה של רישום מידע רפואי על ידי רופאים, בתי חולים, ומבטחים.

(Health Insurance Portability and Accountability Act,1996) החקיקה מחייבת שימוש במזהים אוניברסלים אשר מאפשרים קישור לתיקי מטופלים בכל המדינה. למרות היתרונות האדמינסטרטיבים של החקיקה, היא גם כרוכה באיום רציני על צנעת הפרט.

בניגוד לחוק הקיים שמחייב אישור המטופל לפני חשיפת מידע, ההצעה השל הסנטורים איננה מחייבת אישור על ידי המטופל. המשמעות היא שמידע רפואי שנאסף ונרשם יכול להשתמש לטובת המטופל, אך גם לרעתו, תלוי בזה שמשתמש במידע. הנציג מקדרמוט ממדינת וושינגטון (Spragins &Hager, 1997 p. 84)

הועדה הלאומית למחקר דווח לאחרונה שקיים לקוי באבטחת מידע רפואי והזהיר לגבי מספר רב של תיקים ממוחשבים המכילים פרטים אישיים .(Leary 1997 לאדמיניסטרציה של קלינטון יש עד סוף 1999 לגבש “תקנות לניהול מידע הגון” בכדי לאבטח רישומים רפואיים (Breitenstien & Nagel 1997). יחד עם זה, נראה שהרגולציה תאפשר גישה רחבה יותר למידע על ידי המשטרה בלי להגביל את השימוש במידע ובלי למנוע את העברת המידע הלאה (Pear 1999) . בהצעה זו המשטרה לא תהיה מחוייבת להביא צו בית משפט או לידע את האזרח

(Trifling with Medical Privacy 1997). לא תהיה אפשרות לאדם הפרטי לערער על העברת המידע, גם במקרה שהמידע מוטעה או בא כדי להפליל אותו. ההצעה חייבת רישום מסודר של מקרים בהם המידע הועבר. אנשים שניזוקו מחשיפת המידע לא מוצדקת יוכלו להגיש תביעה בבית המשפט הפדרלי בכדי לבל פיצוי (Pear 1997c).

בדומה לכך, הממשלה הפדרלית ייזום רישום של כל עובד חדש אצל כל מעסיק במאגר מידע ממוחשב בכדי לשרת צורכי אכיפת חוק תשלום מזונות ילדים. זה בא בעקבות הצלחה במספר מדינות אשר בהן נעשה מעקב וגביית תשלומים ישנים מהורים עם חובות תשלומי מזונות. תהיה גישה למס הכנסה, ביטוח לאומי, ואגף בית המשפט בנוסף למחלקת הרווחה .(Pear 1997e)

נסיונות לאפשר אבטחת מידע לצורכי שרותי בריאות לא הצליחו, אמנם יש מאמצים לפתור בעיה זו. הצעת חוק (Fair Health Information Practices Act 1997) שהוצע על ידי נציג בית הנבחרים קונדיט מקליפורניה מכיל תקנות אשר יגבילו חשיפת רישומים של מידע רפואי ויחייב ספקי שרותי בריאות ליצור רישומים של העברת מידע (Electronic threats to Medical Privacy 1997). נציג טאוזין מלואיזיאנה, יו”ר התת-ועדה לתקשורת של ועדת הכספים של בית הנבחרים הציעה חוק שימנע מחברות לחשוף מידע רפואי או כלכלי וגם מספרי זהות (Associated Press). סנטור בנט מיוטה מתכנן להציע שוב חוק ( Medical Information confidentiality Act) אשר ימסד סטנדרטים פדרלים לגבי סודיות מידע רפואית .(Confidentiality Threat Prompts Call to Action” 1999)

למרות שמידע רפואי הוא נגיש לאחרים, אין חקיקה פדרלית אשר מגן על זכות הפרט לצפות במידע הרפואי של עצמו. למרות ש34 מדינות חקקו חוקים המתייחסים לשימוש והעברה של מידע רפואי, רק 28 מהם מגנים על זכות החולה לצפות ברישומים ולתקן טעויות .(Leary 1997)

בזמן שאנו ממתינים לפעולה ממשלתית שיגן על סודיות הפרט, מספר הגורמים אשר מחזיק במידע אישי של אנשים פרטים הולך וגדל. מידע רפואי, כמו מידע אישי אחר, הפך להיות מצרך מבוקש אשר משמש יותר ויותר ככלי לקבלת החלטות המשפיעים על מגוון תחומים בחיים. קוויטנר (1997) במאמר הנקרא “Invasion of Privacy” דווח שלפחות שליש מחברות הFortune 500 בוחנים מידע בריאות לפני החלטתם להעסיק עובד חדש.

בדו”ח מיוחד על “תיאום טיפול ובריאות הנפש” וושבורן (1997) דווח שמספקי שרותי בריאות אשר מחליטים על זכאות לטיפולי בריאות הנפש שואפים לבחון כל סוג מידע הקשור למטופל וכתוצאה מכך נפגע הסודיות של הקשר הטיפולי. בפנל של הכנס הלאומי למערכות מידע נאמר שיהיה קשה מאד לקבוע סטנדרטים אשר יגנו על רישומים רפואיים, דבר שעוד יותר מסכן את הקשר הטיפולי (Privacy of Medical Records Elusive 1997).

הפרת סודיות במרחב הוירטואלי

איום על צנעת הפרט וקשר טיפולי הוא תוצאה של נגישות קלה ועניין שהחברה מגחה בתקשורת ממוחשבת. תיקי רפואה ממוחשבים הם השלכה של הקשר הטיפולי ובכך מגיע להם אותו הערכה והגנה. לפי Kluge (1994) יש להתייחס במובן האתי לתיקים ממוחשבים כ”אנלוגיה של המטופל בחלל המידע” (עמ' 24). איום מתגבר על שמירת פרטיות הוא כמות המידע שנאסף ופורסם לגבי בן אדם באינטרנט. הפוטנציאל לכמות המידע שנמצא נגיש באינטרנט משתקף במידע שנמצא בידי חברות אשראי, מערכות בריאות, חברות ביטוח, חברות גז,חשמל ומים, וכו'. כל פעם שמישהו ממלא טופס רישום, מזמין בדואר, ממלא כרטיס אחראיות, מזמין כתבי עת, ממלא סקר וכו' פרטיו האישיים נכנסים למאגר מידע. כמות העצום של מאגרי מידע ונקודות פריצה אליהם משאיר את כולם פגיעים בפוטנציאל. מספר מינימלי של פרטים מזהים (שם, ת.זהות, וכו,) משמש בעל עניין ורצון עם אפשרות לאסוף מידע על העובד סוציאלי ומטופליו. חשוב שמי שמתקשר דרך האינטרנט ידע שתקשורות מסוג זה אינן מוגנות (Butterfield & Schoech 1997). מידע מסוג זה הוא בר חשיבות לספקי שרותי אינטרנט, משווקים, וארגונים המתעסקים באיסוף מידע. מידע זה עלול להימכר, לשמש צורכי פרסום, לשמש לתכנון שירותים או אפילו לשלול כסוי ביטוחי.

בדומה, שימוש המתגבר בדואר אלקטרוני על ידי עובדים סוציאליים מעלה דאגות לגבי אבטחת מידע ושמירת סודיות. יתכן,והחומר שהועבר בשרותי דואר הרגילים יפתח על ידי הנמען המיועד אך דואר שנשלח באימייל הוא בטוח הרבה פחות. ב1986 בית הנבחרים תיקן את חוק סודיות התקשורת, חקיקה שבמקור היתה מיועדת למנוע הזנה בקווי טלפון (1968). למרות שהחקיקה שופצה במטרה להכליל כל סוגי התקשורת הדיגיטלי, החוק אינו מגן מספיק על משתמשי אי-מייל.

הרבה עובדים אינם מבינים שהחוק אינו מגן על דואר אלקטרוני הנשלח.התקבל לחשבון של העבודה, גם אם הדואר אישי ולא קשור לעבודה. חוק מ1968 (Omnibus Crime Control and Safe Streets Act) מונע האזנה של מעסיק בשיחת טלפון אישי של העובד אך אין התייחסות דומה לדואר אלקטרוני. ובכן, אנשים ששוחחו עם לשכת רווחה בנושא מעון, צרכים רפואיים, גמילה מסמים, התעללות וכו' עלולים לגלות שהמעסיק השיג מידע הקשור לכך בצורה חוקית לגמרי.

“האקרים” עולים על תקשורת בצורה לא חוקית. לעתים הם עושים כך כדי להוכיח את יכולתם לשבור את מנגנון האבטחה אך בפוטנציאל הנזק עדיין אמיתי. יש צורך להגדיר את זכויות האדם לפרטיות “און-ליין” במסגרת החוק והבית משפט. כעת אבל, קיימת מעט מאד הגנה על מידע שהועבר דרך תקשורת אלקטרונית.

הרבה בתי חולים ולשכות רווחה פתחו רשת פנימי (אינטרא-נט) לצורך העברת מידע. רשתות אלה מסתמכים על פרוטוקולים זהים לפרוטוקולים של ספקי אינטרנט ולכן קיים אותו סיכון לשימוש לא ראוי. בלי אבטחה מספקת, מידע זה עלול להגיע לידיים של אנשים לא מורשים. מנהלי מערכות מידע חייבים לדאוג שאין פרצה, שקיים מחסום בין הרשת הפנימי למערכת המחשב אשר פתוחים לציבור הרחב, ושהמערכות משתמשות בהצפנה כאשר המידע נשלח דרך קווי הטלפון.

ענייני אבטחה אחרים מתייחסים למשתמשים בעצמם. עובדים חייבים לעבור הדרכה אשר ינחה אותם בתהליכי אבטחת מידע כולל שימוש בסיסמה וסגירת מחשב. ספקי שרות חייבים להתייחס לרגישות המידע שהם מעבירים. מאד קל להעביר צרופים באימייל הכוללים תיקים שבהם יש מידע כלכלית או טיפולית ובכך העובד הסוציאלי בבית החולים מעביר בקלות את המידע הקשור לשחרור המטופל. למרות שהמטופל חתם על ויתור סודיות, אין אחראיות לכך שהמידע תישאר חסוי כאשר הוא הועבר דרך דואר אלקטרוני או בזמן שהוא יושב בתיבת דואר של האי-מייל. מכוון שהרבה לשכות קטנות אינן מחזיקות שרת אינטרנט, הם מסתמכות על ספקים מסחריים.

שימוש בשרת אינטרנט מסחרי מסבך עוד יותר את הבעיה. רב ספקי אינטרנט מתוכנתים לשמור הודעות שעוברות דרכם. למפעיל קיים היכולת לעבור על כל התקשורת שעוברת דרך המערכת. ECPA מאפשר פתרונות אזרחיות למשתמשים אשר זכותם לפרטיות הופר על ידי הספק:

ECPA קבע סדרה מורכבת של חוקים אשר קובעים נוהלים להעברת מידע מהספק לשרותי הביטחון. אסור לספקי שרות להעביר מידע בלי צו בית משפט; מידע זה כולל שם, כתובת, תקופה בה הלקוח משתמש בשירות ונתוני שימוש. על הספק חל גם איסור העברת מידע הקשור לעסקו שבוצעו, ללא צו בית המשפט (Beeson 1996).

אבל, הECPA כן מאפשר לספקי שרות לחשוף רישומי עסקות ל”כל אדם אשר אינו גורם ממשלתי” (Beeson 1996). קיים מספר רב של “קו חם” באינטרנט אשר מיועדים לספק מידע ועזרה בצורה אנונימי, ואנשים שמשתמשים בשרות זה עלולים להאמין שמובטחת להם סודיות. אך, יתכן שמשתמשי שרותי תמיכה מסוג זה סביב נושאים רגישים (כגון: הפלות, טיפול בהתמכרות לסמים, מחשבות אובדניות, התעללות) יגלו שפנייתם נחשף לאחרים ללא אישורם. יש צורך לאזן את חשיבות שמירת סודיות מול גישה מהירה וקלה למידע.

נתן להגן על רישומים אלקטרוניים במספר דרכים. שימוש בסיסמאות מגביל שימוש וכניסה למאגרי מידע. זיהוי מידע ברישומים מאפשר קידוד ואחסון בפורמט לא אלקטרוני או העברה למאגר מידע אחר. בשליחת מידע דרך האינטרנט ניתן לקדד ולהגביל העברת מידע לבן אדם ספציפי. אימייל מוצפן אן חתום עם חתימה דיגיטלית מונע כניסה וחבלה במידע הסודי.

פתרון זמני

בזמן שאנו ממתינים לרגולציה מהרשות המחוקקת ופיתוח דרכים טכנולוגים לאבטחה אשר יגנו על האיסוף,אחסון, והעברה של מידע אישי, קיים צורך להנחיות מעבר לאלו שסופקו על ידי קודי האתיקה של ארגונים מקצועיים. חשוב להבין שהתיק הממוחשב של הלקוח, אמנם חלק אינטגרלי של הקשר הטיפולי, משמש לתקשורת בין אנשים פרטיים וארגונים בעלי זכות לגיטימי למידע. בכדי להקטין את האיום על הפרטיות יש להפעיל הגיון פשוט בין אם רשום בכתב או בשיטה אלקטרונית. חייבים לידע את הלקוח על מגבלות האבטחה של המידע ועל אחריותם האישי בשמירת סודיות של עצמם. חייבים לנקוט באמצעי זהירות כדי להגביל גישה לאלה שיש להם צורך לגיטימי להשתמש במידע בלבד. בנוסף, על העובד הסוציאלי להיצמד לעקרונות הבאים:


סיכום

זרימה המהירה של מידע אלקטרוני היא חיונית ואטרקטיבית. בנוסף לכך שזה מספק לעובד הסוציאלי מקור רחב למידע, הוא גם משמש כפורום מיוחד להגשת עזרה ללקוח. אבל אירועים לאחרונה גורמים לדאגה במקצוע. יש צורך למתן את הרצון הגדול להבעת רעיונות ואזן אותו נגד הרצון להגן על העובד הסוציאלי, הלקוחות שלו והמקצוע בכלל. ברור שקצב הפיתוח של תקשורת אלקטרוני עבר בהרבה את בתי המשפט ועבודה סוציאלי ועל שניהם לסגור את הפער.


Locations of visitors to this page