בני הוזמי - המשפחה כמערכת -2008/9

חזרה לאתר החומרים
תודה למעיין ארפה

07/11/2008

המשפחה כמערכת

אם אתה רוצה להבין אדם- עליך להסתכל במעגלים השונים: משפחה, קהילה וכו'.

הקורס יבחן את מערכת המשפחה כמכלול של מכלולים.

מודל הppt

אם אתה רוצה לגמול אדם מהרגל רע (מזיק לאדם ולסביבתו) עליך לשנות לו את ה-

Place People Things

‏העו"ס עושה פעולות של תיווך בין הלקוח לשירותים.

"אם אין לך פרוטה לתת לעני, פייס אותו בדברים" (הרמב"מ).

אמפתיה- היכולת שלנו להבין את רגשות האחר.

סימפתיה- הזדהות טוטאלית עם מטופל. הזדהות כמעט מלאה עם תחושות המטופל.

אנטיפתיה- חוסר יכולת להזדהות ולסייע למטופל.

עמדה:

שר"ה- שכל, רגש, התנהגות

  1. קוגניציה- מחשבות
  2. אפקט- רגש
  3. התנהגות

לא תמיד 3 המימדים חיים בהרמוניה.

בעיה:

  1. אוריינטציה- לימוד הבעיה

איסוף מידע

ראיונות

  1. אבחנה- כוחות בולמים בטיפול

כוחות מניעים

בעיה מוצהרת מול סמויה

כרונולוגיה

מטרות מרכזיות

  1. קביעת דרכי טיפול
  2. טיפול
  3. הערכה- בדיקת השגת דרכי טיפול
  4. ביסוס השינוי


דיאגנוזה- אבחנה

פרוגנוזה- ניבוי עתידי


‏

המשפחה כמערכת- שיעור שני

הרבה פעמים שלושת האלמנטים של גישה (שר"ה) לא חיים בהרמוניה.

קיימות גישות רבות לטיפול ויש להתאים בין אופי המטופל לגישת המטפל (לדוג', אם בן אדם הוא ישיר שאוהב לראות תוצאות, לא כדאי שילך לפסיכולוגיה הפרוידיאנית).

הגישה הפסיכו דינמית- הדינמיקה בין מרכיבי האישיות, עסוקה יותר באדם ופחות בסביבה ובאינטראקציה שלו עם הסביבה, מאוד תהליכית. עסוקה בהבנת קונפליקטים תוך אישיותיים- אינטראפסיכי. עסוקה בדחפים מנוגדים של האדם לחיים ולמוות. על פי פרויד- אדם שואף לחיים ויצר העשייה וגם למוות, הרס עצמי מתוך הענשה עצמית , לעיתים עד כדי אובדנות. גישה זו שמה כבוד להתפתחות הפסיכו-מינית כביטוי לדחף לחיים- דחף שמונע ממיניות האדם. ילד נולד כיצור שיש לו דחפים פסיכו-מיניים. מנסה להבין את השימוש שלנו במנגנוני הגנה, למה משתמשים בהם? (לדוג', מנגנון הגנה של ילד, מנגנון הכחשה, השלכה: זה לא אני עשיתי.) עוזר לנו להתמודד עם תסכולים, כשדחף שלנו לא מסופק אנו נוטים להשתמש במנגנוני הגנה.

גישה קוטבית לחלוטין: הגישה ההתנהגותית- יש גירוי (סטימיוליישן) ויש תגובה (ריספונס).לא מתייחס לנפש האדם, אלא בני אדם מגיבים ופועלים על פי גירויים, חיזוקים וענישה. התנהגות רצויה ניתנת לשימור והתנהגות לא רצויה ניתנת להכחדה בטכניקות התנהגותיות מסוימות. חיזוקים קיימים הרבה בהוויה שלנו (חיוך, מאור פנים). תגובה שלילית- התנשפות, תישדור. אנחנו מחזקים הרבה בשפת הגוף שלנו. הקיצוניים בגישה זו מפעילים אמצעים קצת אינקוויזיציוניים (טיפול בחשמל- כל פעם שילד מנסה לפגוע בעצמו,מיד מופעל פולס חשמלי והילד מבין שכשהוא רוצה לפגוע בעצמו הוא יסבול). עובדת המון עם חרדה- חשיפה הדרגתית לגירוי (מה קורה כשאתה רואה כלב מ200 מ'? מ100 מ'? מ-50? ומצמידים הרפיה למצבים שבהם מתעורר ומתעצם הפחד והחרדה- מ10 מ' אני מתחיל לעשות דמיון מודרך- לדמיין גור כלבים חמוד או דברים מרגיעים אחרים) והצמדת דמיון מודרך לרגע בו מתעצמת החרדה.

הגישה הקוגנטיבית- צמחה מההתנהגותית- טוענת כי המנגנון הזה של גירוי-תגובה הוא מאוד פרימטיבי. בין הגירוי לתגובה יש אורגניזם, בן אדם ולבן האדם יש זיכרון פיזיולוגי, קשב פסיכולוגי- אנשים מגיבים אחרת לגירויים זהים. הגישה נשענת על משפט שאמר פילוסוף יווני-רומי, אפיקטטוס מהזרם הסטואי: "אין אירועים שמחיים בחיים ואין אירועים עצובים בחיים, החיים מלאים בעובדות, באירועים ומה שהופך את אותם עובדות ואירועים למענגים או למייסרים זו הפרשנות שלנו לאותם עובדות ואירועים." אחת הסיבות לשינוי התגובה בין אנשים לגירוי זהה, הוא הזיכרון הפיכולוגי, האדם זוכר חוויה אישית שהיתה לו (יש אנשים שלא מוכנים לאכול עוגה כי פעם זה עשה להם בחילה ואחרים מתענגים על עוגה) קשב פסיכולוגי (מישהו אוכל עוגה ואז אמו אומרת לו "מי תרצה אותך ככה?"). מה קורה אצל האדם בין הגירוי לתגובה? מה זה בשבילו הגירוי הזה וכיצד הוא מפרש אותו? * גבר מתגרש רוצה לפתוח פרק ב', ומגיע לטיפול כי הוא לא מצליח למצוא אישה. בטיפול הוא אומר "נשים מסוכנות, צריך להיזהר מהן", בעבודה הקוגנטיבית: הקשר עם אשתי לשעבר לא היה טוב כי היא לא ענתה על כל צרכיי ואני צריך מישהי שתענה על צורך א, ב, ג. חלק מהעבודה של הפסיכולוג הקוגנטיבי זה לקשר בין האדם לזיכרון הפסיכולוגי שלו ולעבוד דרך זה.

הגישה ההתנהגותית והקוגנטית חוברות יחדיו היום אך בקוגנטיבית נשקיע המון תשומת לב לגירוי תגובה אך שמה יותר מוקד על הדרך שבה האדם מפרש את הגירוי- לגורמי הקשב והזיכרון הפסיכולוגי. התרפיה של ה- cognitive behavioral therapy.

הגישה ההומניסטית- אומרת שהחיים קשים, אדם נולד בעל כורחו, כיצד יעביר את חייו. ויקטור פרנקל, רוג'רס, אברהם מסלאו שנמנים על הגישה הזו, האמינו שיצר לב האדם טוב מנעוריו, רק שנסיבות החיים מקלקלות בעוד שפרויד האמין שיצר לב האדם רע ושיש לרסן אותו. הגישה ההומניסטית טוענת שחשוב שיהיה לאדם בשביל מה לחיות, אחרת אתה אבוד. פרנקל שרד את השואה והיה סקרן לדעת למה הוא שרד ואחרים לא, מהתבוננות פנימית הוא הבין כי הוא רצה לנקום ופירש את הקיום שלו כנקמה בנאצים. כיוון שהיה לו את המה? (הסיבה שאני רוצה לחיות) הוא ימצא את האיך... הוא הבין שאם יש לך למה לחיות יש לך סיכוי גדול יותר לשרוד.פרידריך ניטשה: " מי שיש לו מה שלמענו יחיה, ידע למצוא כל איך." בטיפול בגישה זו יש לבדוק מה האדם רוצה. מיקוד במטרה הוא תנאי בסיסי לקיום ולטיפול. פרנקל מפרק את קביעת המטרה לשלבים:

  1. גילוי עצמי- מיהו האדם? נקודות חוזק מול קשיים. במה אני טוב?
  2. ייחודיות- מתוך מכלול התכונות, יש למצוא דברים שייחודיים רק לאדם עצמו ואין בהרבה אנשים אחרים.
  3. בחירה- חופש לבחור היא תנאי בסיסי לאיכות חיים. בחירה טובה היא בחירה בין אלטרנטיבות ולא בחירה של הכל או לא כלום. אם אין אלטרנטיבה, נגמרה המשמעות כי אין למה לחיות- המטרות משתנת במהלך החיים.
  4. לקיחת אחריות- אדם שמונע על בסיס משמעות קיומית, צריך לדעת שיש לו חלומות שנשענים על היכולות שלו אבל צריך אלטרנטיבות וכשייכשל יקח אחריות וילמד מכישלונותיו, ישאל עצמו מה כן עבד כדי לחוות הצלחות שוב ושוב.
  5. התעלות עצמית- להסתכל מעל עצמי, לא רק מה אני אקבל, אלא מה אני אתרום לסביבה.

המשך לשיעור 2- הגישות בפסיכולוגיה

גישת הגשטאלט- תבנית, אנשים נכנסים לתוך סכימות, לא תמיד הם רואים את השלם. הגשטאלט טוען שמה שחשוב זה העכשיו ואת הפה. העכשיו והפה מתעוותים לנו בגלל העבר. הגישה מתעסקת בעניינים הלא גמורים עם אנשים, מקומות מהעבר באמצעות לעבור תהליך מזכך. שיטה- הכיסא החם: שמים את מקור הכעס והעניין הלא פתור בכיסא באופן מטאפורי. באמצעות הוונטילציה והשחרור, המטפל רואה את הדברים המציקים לאדם- מוקדי התערבות. הגישה יודעת שלא ניתן להתנתק מהעבר, אבל זה לא המוקד

מבחן- שאלון אמריקאי (40 שאלות חובה מתוך 42)

הבנת המשפחה

מהי משפחה?

משפחה מורחבת- נולדנו לתוכה והיא גרעינית עד שיוצאים ממנה למשפחה החדשה.

מי שמגדיר משפחה כמשפחה זה החברה ותקופת הזמן והמקום המסוימים- החברה זקוקה לסדר חברתי, רוצה להתארגן ומשפחה מאוד מארגנת. ההשתייכות היא צורך חזק לאדם ומשפחה זו מסגרת כזאת. הסדר, הנורמה והערך שומרים עלינו כפרטים. כלל גדול בהתנהגות האדם שנוקשות הולכת טוב מאוד עם חרדה- אנחנו נוקשים איפה שאנחנו חרדים, לפעמים הנוקשות באה ממקום שאני לא יודע להתמודד עם דברים בעצמי ולכן אני קובע עובדות. במקומות שאין התמודדות יומיומית עם חרדה קיומית, אין שום בעיה עם נישואים חד-מיניים. אמא אחת מגדירה שהבת לא תצא מהבית לפני הנישואים מהפחד שלה מיחסי קרבה. הנוקשות היא ביטוי של החרדה והאיום.

כיוון שהחברה מגדירה מי נכלל בקבוצת המשפחה, היא מגדירה את טקסי המעבר.

דיוויד אלקינד: המשפחה היום מאורגנת אחרת, אם בעבר במשפחה המודרנית (תחילת שנות ה-80), האישה לא קיימה תפקידים מסורתיים, הייתה מעט גמישות בחלוקת התפקידים המסורתית, אך חווית הביחד מאוד חשובה. המשפחה הפוסט-מודרנית מגדירה מחדש את תפקידי המשפחה- ערך ההגשמה הוא ערך מרכזי, כל אחד בנפרד צריך להגשים את עצמו והבית רק נקודת מפגש. אלקינד מגדיר משפחה מודרנית כמערכת חברתית המתאפיינת במערכות יחסים קרובות וברגשות, ערכים ותפיסות מסוימים ומשותפים, חווית הביחד חשובה מאוד וערך המשפחה קודם לערך העצמי- אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד. המשפחה הפוסט-מודרנית- הגבולות מטושטשים, הערך החדש הוא אוטונומיה והגשמה, חופש. הילדים נתפסים כמי שמסוגלים להתמודד עם תהפוכות החיים.

היום רואים ספרות בנושא חיזוק הסמכות ההורית.

‏

מה תפקיד המשפחה?

לספק את צרכיו של הפרט- לא רק לצרכי הילדים אלא גם לצרכי ההורים.

צרכים פיזיים- אוכל, מחסה, מגע, כלכלה וקיום.

צרכים חברתיים- שייכות, זהות, סוציאליזציה (תהליך שבאמצעותו המשפחה מקנה נורמות, ערכים, טעם וכו'). בלידה, הילד מתנתק מרחם אימו כי הוא יכול להתקיים בכוחות גופו, הוא עובר מהלידה להריון החברתי בתוך המשפחה, גם שם פועלת אינקובציה בגבולות המשפחה ובגיל בערך 18 מתרחשת לידה חברתית אך לא רגשית. הפרידה יכולה להערך ככמה שעות אבל התהליך לפעמים לוקח זמן רב- הניתוק החברתי מהמשפחה.

צרכים פסיכולוגיים- בטחון, רגשות, כתף, ערך עצמי. הדרך שבה הורה מגיב על כל הצלחה או כישלון (האם הוא מתייחס אל הילד כלא בסדר או אל המעשה כלא בסדר). הורה רואה את חיי הילד כהמשך טבעי של ההורה.

על פי מסלאו יש 5 סוגי צרכים לאדם: פיזיולוגיים, ß ביטחון, ß אהבה ושייכות, ß כבוד והערכה, ß הגשמה עצמית.

מושגים

בראון ובראון מנסים לאפיין כמה מרכיבים לאיכות חיים אצל משפחות:

  1. משפחות שואפות להביא ילדים לאוויר העולם ולגדל אותם ברוח המשפחתית וברוח הקהילה שאליה משתייכים ההורים.
  2. שאיפה לבריאות- מחלה מפירה את האיזון במערכת המשפחתית.
  3. שאיפה להישגים- שלה כמשפחה ושל חבריה באופן נפרד.
  4. הנאה מעשייה משותפת- טיולים, ארוחות. הביחד מהנים עבור חברי המשפחה.
  5. למשפחה חשוב להיות מקובלת עבור משפחות אחרות בקהילה. כיום, ההשתייכות היא לא השתייכות טבעית בקהילה מפני שהיום עוברים דירה הרבה פעמים והמפגשים עם משפחות אחרות לא פשוטות כל כך.
  6. משפחות נהנות מחוויית לכידות וקרבה, השתייכות וחמלה הדדית.
  7. למשפחה חשוב להמשיך את המורשת.
  8. משפחות אוהבים להתחבר למוקדי כוח חזקים בקהילה.
  9. משפחות שואפות ליציבות כלכלית, רגשית וחברתית.

ערכים מרכזיים באיכות חיים:

  1. הגשמה וסיפוק
  2. העצמה
  3. ערכים משפחתיים
  4. לגיטימציה לשונות

הבנת המרכיבים היא חשובה בכדי לבחון מצוקה ותסכול של משפחה- מה עובד אצלנו, מה לא מצליח אצל המשפחה? למה לא טוב להם?

אם אני לא מזהה את הגורם ועסוק בזה, אני מתעסק בטיפול סימפטומטי.

מושגי יסוד:

אינטגראציה (ביחד) < - - > דיפרנסאציה (לחוד)

כל אדם רוצה להיות בביחד של המשפחה אבל גם את הלחוד. אמא רוצה להיות עם ילדיה, אבל גם צריכה זמן לבד בשביל להיטען.

גישת המערכות:

אנו צריכים להסתכל על משפחה מכמבנה אטומי שניתן לפרק ולפרק.

המערכת היא יחידה שחלים עליה 3 כללים מרכזיים:

  1. צורכת
  2. ממירה
  3. מפיקה


צרכת --> ממריה--> מפיקה

חשוב שיהיה איזון בין הצריכה לתפוקה. עודף תשומות יכול לגרום למערכת לקרוס, לצאת מאיזון.

אריקסון דיבר על כך שהחיים מתפתחים זה מול זה. אדם מתפתח ב-8 תחנות בחייו:



‏לכל מערכת (אדם, משפחה, ארגון, מדינה) חייבת להיות תכלית. אם אין לך מה יהיה לך קשה למצוא את האיך. למה זה חשוב? כי ללא ההכרה הזו נוצר קונפליקט. כל מערכת מורכבת מתת מערכות ואנו מחוייבים לפרק את המערכת לחלקים- משפחה בנויה מהורים וילדים, ילדים בנויים מכל אח וכו'.) לא רק שמערכת בנויה מתת מערכות אלא שיש קשרי גומלין ותלות הדדית בין מרכיבי המערכת. פתולוגיה- מחלה. בעקבות קריסת מערכות משפחתית, קיימת אפשרות שכל אחד יצמח מזה, אך התא המשפחתי נפגע.

לכל מערכת יש גבולות-לאדם יש את גבולות הגוף שלו, לגבולות יש תפקיד (יש גבול פסיכולוגי- תנ"ך, חוק, דת,... וגבולות פיזיים). במשפחה- יש את גבולות פיזיים, למשל מיטת ההורים, האם ההורים נותנים לילד לפרוץ את הגבולות ולישון איתם במיטה? האם בבית מתקלחים בדלת פתוחה? האם הגבולות נוקשים וברורים? כל משפחה יוצרת לעצמה את הגבולות האלה. לגבולות יש תפקיד פסיכולוגי, חברתי, פיזי לשמור על הבטחון.

מינושין קורא לגבולות כמשהו שיוצר את המובחנות של המשפחה אחרת היית נטמעת בחברה.

יש אנשים שגבולותיהם פרוצים והם מושפעים בקלות, מאפשרים עבירות, מינושין קורא לזה גבולות סבוכים.

לעומת זאת, יש אנשים עם גבולות נוקשים שמתבצרים בעמדתו, בנה מערכת סגורה, קשה לשנות דעתו.

במשפחות אנו רואים לעיתים פריצת גבולות- ההורים הם מערכת בפני עצמם אך כל הורה הוא מערכת בפני עצמו, לפעמים קורה שהאבא והילד עושים קואליציה (דיאדים) בתוך המערכת המשפחתית ופורצים את ההיררכיה הבין דורית.

המשפחה נמצאת בתוך המשפחה המורחבת שנמצאת בתוך קהילה שנמצאת בתוך מדינה. ולפעמים יש מלחמה בין מעגל אחד לאחר.

המערכת כל הזמן שואפת לאיזון- יש תשומות ותפוקות, כשהאיזון בין התשומה והתפוקה משתנה , נוצרת בעיה. עודף תשומות (משפחה זכתה בלוטו), משהו השתנה, לפעמים המשפחה המורחבת מנסה להיכנס למשפחה הגרעינית. תשומות ותפוקות הן גם חיצוניות- כסף, אוכל וכו', וגם פנימיות- אבא נותן לילד אוכל ואח נותן לשני,או הבעת חיבה. כשיש הפרה של איזון, מישהו צריך להשלים את החסר ולא תמיד זה אפשרי.

משפחה עוברת שינויים במעגל החיים והשינויים האלה גורמים להפרת האיזון במעגל המשפחתי.

לאחר הצבת הגבולות המשפחתיים בזוגיות, נולד ילד, ומופר האיזון, נוצר איזון והסתגלות מחודשת למצב, הילד גדל ויש להסתגל שוב. מינושין מגדיר את המשפחה כיחידה סתגלנית, חייבת להיות פתוחה במידה מספיקה בכדי להכיל תשומות חיצוניות ולהסתגל.

שלבים בהסתגלות:

  1. קואליציה זוגית- הרבה קונפליקטים הם תוצאה של הערמה.
  2. הולדת הבן הבכור
  3. ילד בגיל הגן- מוכנות לקריאה
  4. בגרות הילדים- הילד רוצה עצמאות וחיי משפחה.
  5. עזיבת הקן- צבא, נישואין, אוניברסיטה.
  6. הקן הריק
  7. יציאת אחד מבני הזוג לגמלאות.
  8. יציאת שני בני הזוג לגמלאות- איך מסתגלים שוב להות יחד כל הזמן.
  9. פטירת אחד בני הזוג.

שיווי משקל קיים על ציר הומיאוסטאזיס- מערכת לא צומחת לעומת מערכת מורפוגנזיס(ללא עמוד שדרה). חייבים להיות דינמיים על הציר הזה, קיים בסיס יציב שאיתו נשארים.

איך מסתגלים?

‏

כל אחד הוא מערכת בפני עצמו, כשזוג מתחתן הוא בונה מערכת חדשה. נוצרת קואליציה זוגית, נישאית ובשלב מסוים גם הורית. הקואליציה ההורית עושה משהו לקואליציה הזוגית והאיזון משתנה כי לדוג': המסלאו שהאם נתנה מתחלק לעוד יצור מעבר לבעל. במעברים טבעיים של החיים, כמו הורות, יש צורך במערכות תמיכה.

מחקר של פרס ופסטרנק- השפעת הגירושין על מצבם הלימוד של הצאצאים. במחקרם הם טוענים כי גירושים יכולים להשפיע על ילד באחד מצורות הבאות: שום שינוי, התנהגות סוטה-אקטיבית (מתחצף, אלים), התנהגות סוטה- פאסיבית (לא מכין שיעורים, לא עונה, לא משתתף), התנהגות בולטת לטובה (מתנדב, מצטיין וכו'). הרעיון הוא לבדוק את השינויים. ילד שלא מראה שום שינוי, בעצם מתכחש למצב בבית. פסטרנק גם מצאה שמצבים בהם הורים מתגרשים בצורה מכוערת עלולים לפגוע בצורה משמעותית בגיבוש הזהות המינית. כשאחד מבני הזוג נפטר, הוא עדיין ממשיך להתקיים התמונה המשפחתית, וזה מחלחל. במשפחות חד הוריות מתוך בחירה, אישה שעושה הפריה מלאכותית, לא תמיד קיימת דמות הזדהות לבן ולעיתים כן ויש דמויות חלופיות להזדהות איתן.

יש צורך הסתגלותי במעבר משלב לשלב, כי בכל מעבר יש הפרת איזון. מרים גולן אומרת שההסתגלות תלויה בכמה דברים:

  1. היכלות להגיד "להתראות" לשלב שאותו עזבתי זוהי עבודה קוגניטיבית. קבלה והשלמה עם המציאות החדשה.
  2. לימוד התפקידים החדשים של הסטטוס שהשתנה.
  3. להיערך לעתיד, לראות את הנולד. יש לייצר חשיבה אסטרטגית- מה המטרה? איך אני מגיע לשם? אדם ללא מטרות היא מערכת שתעכל את עצמה.

לא כל המעברים הם צפויים, כאשר המעבר הוא מאוד חד, משתק וטראומטי. מחקרים בצה"ל מראים כי חיילים המועדים לסבול מהלם קרב הם כאלה שהייתה להם מועדות נפשית קודמת או שהם כאלה שחיו בהכחשה.

חרדה סיגנאלית- חרדה המאותתת על הבאות.

מושגים ממאמרו של מינושין: משפחה מורכבת מתת מערכות וכל תת מערכת מורכבת מתת מערכות. משפחה שואפת לאיזון, לשגרה. עסקות- אחד הדברים הגורמים ליציבות במערכת הם עסקאות תן וקח לא מודעות בין פרטים במערכת המשפחתית, התנהגויות מחוזקות על ידי הסביבה (למשל: אבא נותן לילד שוקולד, והילד אומר לתודה בצורה מחזקת, ילד מתחצף לסבתא והאב מגיב במבט מאיים). העברות- בע"ס כשמדובר בהעברות מדובר באדם שמעביר מטען מאדם אחד לאדם אחר לא קשור, העברת רגשות מאובייקט אחד למטפל. העברה נגדית הוא מצב שבו המטפל משליך רגשות מאובייקט חיצוני למטופל. העברות במשפחה- יכול להיות מצב שבן זוג מעביר את מכלול הרגשות שהיו לו כלפי אימו אל אישתו- מצפה ממנה שתהיה פרטנר הורי אימהי על ידי כך שיוצר אצלה תלות. העברה של מטענים שליליים- הגבר כועס אבל מבטיח לעצמו לא לכעוס, ואז האישה כועסת במקומו ומאמינה אחר כך שזה כעס אישי שלה (לדוג' פתולוגיה משולבת- ראש המשפחה נפל בקרב, האישה לא בוכה כדי להיות חזקה בשביל הילד, אז הילד מתחיל להרטיב במיטה. רק כשהאם נשברת ובוכה והילד מפסיק להרטיב.)

בשיעור הבא הג'ינוגרם ונושא בחירת בן זוג.

העברה היא סוג של השלכה. המטופל רואה במטפל דמות מעברו. התקה יכולה להיות חיובית, מטופל שרואה במטפלת את אישתו שנפטרה ומתייחס אליה בתחכום. העברה נגדית- המטפל לא חף מרגשות, הוא גם מגיב למשהו שהמטופל מעורר אצלו. הזדהות השלכתית- סוג של פתולוגיה משולבת, מצב שבו יש בעיה גדולה במשפחה אצל גורם אחד והוא מדחיק אותם, אז בן משפחה אחר חווה אותן עבורו. הזדהות השלכתית היא מצב שבו בן משפחה נמנע מלהתמודד עם רגש מסוים, באופן בלתי מודע הוא גורם לאחר להתנהג או להרגיש במקומו. בשלב השלישי, כשהאחר כבר מרגיש במקומו, הגורם המשליך מתחיל להגיב אל ההתנהגות שהושלכה כגורם חיצוני.

משפחה היא מערכת, יש בה אנרגיות של יצירה ושל הרס.

דפוס חזרתי- דפוס התנהגות שהופיע במשפחת המוצא וחוזר בתא המשפחתי החדש. תבנית התנהלות שאנו שבויים בה. המציאות משתנה אך הדפוסים נשארים וקשה להם לצאת ממנה. ההיכרות עם דפוסים, חשובה. דפוס חזרתי יכול להיות נרכש מהתנהגות ויכול להיות גנטי.

ג'ינוגרם- דיאגרמה של המשפחה. כלי שנבנה יחדיו על ידי המטפל והמטופל, הוא מאפשר למטופל לפתח ראיית על מבחוץ של משפחתו, של המציאות אותה הוא חווה. הג'ינוגרם הוא מושג שלקוח ממדעי הטבע, בד"כ משתמשים לייעוץ גנטי. הוא נעשה באמצעות שימוש בסימנים טקטיים מוסכמים.

הג'ינוגרם של פרויד: להעתיק את הדיאגרמה ממישהו.

אולסון- נותן מימד נוסף. המודל הסירקומפלקסי- נסיבות מורכבות. אם רוצים לאבחן משפחה ישנם 3 מושגים שדרכם נוכל לבחון תקין או לקוי של משפחה והם: תקל"ה.

  1. תקשורת- עד כמה בני המשפחה במערכת מעבירים אינפורמציה בצורה נינוחה ופתוחה. איך מתמודדים עם קונפליקטים, מה הם דפוסי המו"מ במערכת?
  2. לכידות- תחושת הביחד. עד כמה המשפחה היא מערכת שחבריה יכולים להישען זה על זה.
  3. הסתגלות- משפחה היא יחידה דינמית, כל הזמן בתנועה במעגל החיים, מזוגיות לנישואין להורות וכן הלאה. איך המשפחה מסתגלת לשינויים האלה?

הוא יצר 16 ווריאציות שונות למשפחות עם כל אחד מהגורמים האלה, על פי תזוזה ברמות נמוכות וגבוהות.


‏

זוגיות

"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו."

שלמה המלך: "מצא אישה, מצא טוב".

למה אדם נוטה להיכנס לתבניות של חיים בזוגיות?

בזוגיות אנו מנסים להשיג את הצרכים של מסלאו.

אהבה נותנת ביטחון, יש עם מי לחלוק את הכאב.

אריך פרום: "אדם לא אוהב את זולתו כל עוד הוא לא אהב את עצמו." אדם שלא נוח לו עם עצמו, לא יכול לפרגן לבן זוגו כי הוא משקף לו את חוסר היכולת וחוסר ההערכה שלו כלפי עצמו.

אימפוטנטי- אדם שמרגיש שאין לו יכולות.

פוטנטי- אדם שיש לו יכולות ויודע להשתמש בהם.

אומניפוטנטי- אדם המרגיש שהוא יכול הכל.

תיאורטיקנים טוענים שאדם צריך להיכנס לזוגיות כשהוא כבר עבר את התליך של ספרציה- מרגיש ישות נפרדת.

סקארף מדברת על התמזגות בכמה רמות.

פרדוקס- מצב בו בני הזוג שואפים להתמזג, בן הזוג צריך להכיל אותי טוטאלית, מצד אחד זקוק לבן הזוג לידו כל הזמן, מצד שני אין לו זמן לבד והוא נחנק.

פרויד טוען כי התאהבות היא חזרה אל האם הקדם אדיפלית.

השלב האוראלי 0-1.5- ילד עסוק באספקת צרכים דרך הפה.

השלב האנאלי 1.5-3.5- ילד עסוק בישבן, התאפקות, שיחרור, היגיינה, ניקיון, מי שיש לו קומפלקסים סביב השלה האנאלי הוא אדם עצור, מאופק, סגור.

השלב האדיפלי 3.5-6.5- עיסוק באיבר המין, תחרות עם ההורה המקביל על ההורה הנגדי.

פרויד טוען כי בשלב האדיפלי הילד תופס את אמא כטובה או רעה, הילד מבין כי הוא לא יכול להתחרות באבא, כי אבא יעניש אותו דרך איבר המין. כיוון שהילד לא יכול לנצח את האב, הוא מזדהה איתו.

ע"פ פרויד, כשילד מגיע לגיל 6 עד 12, הוא מסתיר את המיניות שלו, הילד עסוק בלמידה ורכישה מיומנויות ואין לו זמן להתעסק בדחף המיני- שלב החביון (הילד מחביא את המיניות).

בגיל 12, עם ההתפתחות ההורמונאלית, מתחיל גיל ההתבגרות, משיכה מינית. פרויד אומר כי דחף האדם הוא ליצור חיבור, ולחזור אל האם הקדם אדיפלית, ההורמונים לא מאפשרים את ההדחקה של הדחף המיני.

מה זאת אהבה? פרויד הגדיר אהבה כצורך נוירוטי כפייתי. התאהבות זה עיסוק טוטאלי בבן הזוג.

כדי להבין מהי כימיה יש להבין תיאורית בתהליכי התקשרות. ביוון העתיקה האמינו כי קופידון יורה חיצים ב2 אנשים וכך מתאהבים. כימיה מתחלקת ל-3 מרכיבים: הג"ז

  1. גרייה רב חושית נעימה- כשאנו יוצאים אנו מנסים להיות גרייה רב חושית נעימה.
  2. היענות הדדית לצרכים- השגת מסלאו אחד לשני. "אם גבר רוצה שהאישה תהיה לו לשפחה, הוא צריך להיות לה לעבד,אין שני מלכים שולטים בכתר אחד".
  3. זמן- תיאורטיקנית בשם מקגולדריק אומרת שצריך חצי שנה לקשר.


דיברנו על סיבות לבניית זוגיות. התהליך שאני ואת הופכים לאנחנו ותוחמים מערכת חדשה, דורש הסתגלות. בבניית הזוגיות הקת"ע (קבלת השינוי, לימוד התפקידים, הערכות לעתיד) חשוב, אך זה לא מספיק, יש לבנות גם את הלחוד.

בבניית הזוגיות, חשוב מאוד להגדיר את הגבולות ואת מערכת היחסים בצורה מחודשת.

היסודות לזוגיות טובה: תקשורת, לכידות, הגדרת אינטימיות, דפוסי מו"מ, הכלה

ברגמן מגדיר אינטימיות כיכולת שלי לחשוף אץ עצמי ואת חולשותיי לפני האחר ובו זמנית לחוש הכלה.

איזון בין כוחות וחולשות בין בני הזוג. האיזון בין כורח והתנדבות- מה אני עושה כי אני חייבת ואיפה אני עושה כי בא לי. ככל שעושים יותר דברים מתחושת ההתנדבות, יש יותר אושר בזוגיות.

דפוסים של זוגיות- בעבר, תפקידי הגבר הוא לנהל חיים אינסטרומנטליים (משאבים, ניהול חומרים) והאישה אחראית על הצד האקספרסיבי (הבעתיים, רגשיים). הגבר הוא שר החוץ והאישה היא שר הפנים. חלוקת התפקידים היא תהליך של שינוי וזה יוצר הפרת איזון- כשאנשים עוברים מנורמות מסוימות לאחרות, הדבר יכול לטלטל.

דפוסים סימטריים- כולם עושים הכל, אין חלוקת תפקידים. חלוקת התפקידים היא שווה- כולם עושים הכל. יש בעיה עם זה כשבן זוג אחד מתערב בצורה ביקורתית בתפקידו של האחר.

דפוסים משלימים- לכל בן זוג יש את התפקיד שלו ואף אחד לא יכול להתערב בתפקידי האחר.

דפוסים מקבילים- לכל אחד יש את התפקיד שלו והוא מוגדר אך בשעת צורך יש את המרחב הגמיש- המודל האידאלי.

למה מתחתנים? מאמר של דישון ברקוביץ': מהו הבסיס להעדפה של בני זוג? היא מצאה כי בני זוג מחפשים ערכים משותפים ואח"כ תכונות אישיות דומות (דתי מחפש דתייה, ימני מחפש ימנית), מהם הקווים האדומים שלא ניתן לוותר עליהם ולכן היא מצאה כי במקום שבני זוג נמצאו כבעלי ערכים דומים ותכונות אישיות דומות, הם חוו זוגיות יציבה יותר. מה קורה לגבי ניגודים משלימים? סקארף אומרת שנכון שניגודים משלימים ונמשכים זה לזה, אבל היא אומרת שדווקא אותה תכונה ניגודית נערצת לפני הנישואים, הופכת לשנואה ביותר אחרי הנישואים.

הסיבה הכי מוכרת לנישואים היא בריחה מהבית. יש נישואים שהבסיס הוא כלכלי- מחתנים ילד כדי להתחבר להון. נישואין בשל הריון- הריון תופס את בני הזוג לא מוכנים ואז הם מדליגים על השלב הזוגי. יש נישואין בעקבות אובדן או אסון. נישואין מתוך רחמים- התאהבות במטופל, התאהבות בפרטנר לא אידאלי כי הוא מסכן. ש/ש;

‏

ווירג'יניה סאטיר, הומניסטית, מדברת על הדדיות, מגדירה אהבה אחרת כרגש רב עוצמה שמסייע לאדם להגשים את הפוטנציאל הגלום בו. היכולת של האדם לפתח אמפתיה כלפי בן זוגו, להעניק ולתת לו מבלי לחוש קורבן.

המשך לסיבות לנישואין- נישואין בתוך המשפחה כדי לשמור את ההון קרוב,

מיתוסים על אהבה:

במקום שבו אנשים מגיעים עם מיתוסים לגבי אהבה וטיפול- זה המקופ של המטפל להיכנס ולעשות עבודה קוגניטיבית. אנשים כאלה מגיעים עם קיבעון כלשהו שצריך לשנות על ידי שינוי גישה. יש זוגות שחיים בשחור לבן, בתחושה של הכל או כלום. מיתוסים הם סוג של אמונה שדוחפת. במסגרת זוגיות, זו אמונה שגורמת לאדם להיכנס למסגרת זו.

דפוסים של פרטנרים:

יש אנשים שמחפשים פרטנר רומנטי, יש שמחפשים פרטנר הורי שינהיג, שיוביל, שיהיה אלטר אגו בשבילי, יש שמחפשים פרטנר ילדי- אם שני בני הזוג ילדיים, יש בעיה ואם שני בני הזוג הוריים יהיו הרבה מחלוקות. יש שמחפשים פרטנר חברי- אפשר לדבר, להישען. יש מחפשים פרטנר מקביל- מצב שבו בני זוג חיים חיים מקבילים תחת אותה קורת גג.

מוניקה מקרודריק- היא אומרת שנשים נוטות להתייחס לנישואים כסוג של אידיאל אך בפועל נישואים מעכבים את הצמיחה וההתפתחות האישית של נשים. גברים לעומת זאת די חוששים להיכנס למעגל של נישואין וזוגיות, דווקא . אף על פי שהיום נשים חופשיות לבחור, במקום שבו חלוקת התפקידים המסורתית נשמרה, המערכת הזוגית והנישואית הייתה יותר יציבה.

תקשורת-

אולסון אומר שתקשורת היא אחד המרכיבים החזקים בבניית מערכת משפחתית. תקשורת קושרת בין אנשים והיא כלי מרכזי לנו כמטפלים וכיוון שכך.

תקשורת היא המומחיות של העו"ס, לדעת להעביר מסרים ולהיות רגיש לקלוט מסרים. איש טיפול טוב צריך לדעת להקשיב, לא להאזין. הקשבה- גרייה רב חושית. הפעלת כל האנטנות- כשבן אדם יודע להקשיב, הוא בחיפוש אחר תקווה, כוחות, כאב והתקשורת היא הכלי כדי למצוא ולהמציא.

‏

תקשורת

תרגילי תקשורת:

  1. ניהול שיחה ממרחק של 5 מ', אח"כ מרחק של 2 מ' ואח"כ ממש קרוב.

כאשר המרחב האישי הולך ומצטמצם, אנו עלולים לסבול מעודף גרייה לא נעימה שוציא אותנו מריכוז. השמירה על המרחב האישי מקנה לנו ביטחון.

  1. ניהול שיחה ללא תנועות ידיים, בלי הבעות פנים. אח"כ אסור לצבוע את הקול- קול מכני
  2. ניהול שיחה גב אל גב

למדנו מהתרגילים שתקשורת מורכבת משפת גוף ומסרים מילוליים.

מסרים נון וורבליים- שפת גוף, צבע גוף (הסמקה, חיוורון), נשימות (עייפות, אמץ, מחלה), לבוש, אביזרי לבוש, כשמדברים על שפת גוף- קל לנו לתרץ, עם אמירות מילוליות, אנשים שופטים אותנו לפי זה. שפת גוף לומדים קודם כל מהיניקה, אנו משמרים בצורה סטראוטיפית את ההבעות פנים.

לבוש הרבה פעמים משדר מה אני חושב על עצמי, מה אני רוצה לשדר לסביבה.

אינטונציה- המגינה והדרך בה דברים נאמרים- לצבע הקול יש משמעות רבה לנאמר, אנשים כבויים מפיקים קול כבוי.

כשאנו רוצים להעביר מסרים, צריך להיות רגישים בשפת הגוף ובאינטנציה, כדי לא להעביר מסרים מקבילים.

To tune in- להיכנס לערוץ של המטופל, להסתכל איתו בגובה העיניים על הבעיה.

מהי תקשורת:

  1. הליך של מסירה וקבלה של אינפורמציה- מודל קווי, תקשורת עוברת בקו. זהו מודל חסר.
  2. Feedback- היזון חוזר, משוב. מודל מעגלי. המוען והנמען תורמים לשיחה.

סולומון אומר שתקשורת זה לא רק הליך של מסירה וקבלה של אינפורמציה, יותר משתקשורת זהו הליך של העברת מסרים, זה יותר תהליך של ייחוס משמעויות למסרים, משום שכשאין משוב, אני יודע מה המסר אבל לא יודע איך הוא נקלט.

ווירג'יניה סאטיר אומרת שלנו יש מחויבות להעביר מסרים זכים וצלולים כקריסטל.

אך לא מספיק רק תקשורת מעגלית, דאנס מדבר על כך שתקשורת טובה היא ספירלית, אינסופית. מסר מוצפן מועבר בתוך מדיום ובעיתוי מסוים. אנו לא רק מעבירים מסרים אלא בוחרים דרך בה אנו רוצים להצפין את המסר, לבחור את המדיום המתאים וגם את העיתוי הנכון והמתאים.

מטהקומוניקאציה- זה הדברים שבאים בהבלעה במסר. מטה קומוניקאציה מגדירה את ההקשר: מה אני חושב עלי כמוסר? מה אני חושב על הנמען? מה אני חושב על המסר? המטהקומוניקאציה צובעת את הדברים.

צריכה להיות התאמה בין המסרים המילוליים ללא מילוליים. לפעמים אנשים משדרים מסר כפול-

מטה קומוניקאציה מגדירה את ההקשר של המסר, מוסר ונמען.

חשוב להבחין בין קשר כפול- אדם לכוד בין אינטרסים מנוגדים של שני צדדים ניצים- לבין מסר כפול-

ווירג'יניה סאטיר- צריך ליצור אקלים משפחתי פתוח ונינוח.

מוס סבור שאקלים משפחתי תקין צריך להתאפיין בפחות ביקורתיות, יותר הכלה וביטוי רגשי.

אקלים משפחתי הוא תנאי בסיסי לאיכות חיים- פחות שיפוטיות, יותר הכלה, יותר תקשורת פתוחה, יותר אינטימיות. תקשורת בריאה היא תנאי לבריאות טובה.

מיתוס- אמונות שמשפחה מאמינה בהם, סודות שמשפחה שומרת בנוקשות. תפקיד המיתוסים בתוך המשפחה הוא לשמר את המשפחה. המשפחה נאחזת במיתוס כי חשיפתו עלולה לפרק את המשפחה. יהיו מצבים בהם לא ניגע ולא נחשוף אך נחשוף איפה שיש פתולוגיה משפחתית ונחשוף זאת בזהירות.

סאטיר אומרת כי בכל משפחה אנו יכולים לראות דפוסים שונים של אנשים מתקשרים. משפ"מ- דפוסי תקשורת: לכל אחד מהדפוסים יש סוג של מנגנון הגנה

מאשים- השלכה.

שכלתן- אינטלקטואליזציה, בידוד, רציונאליזציה. לא נותן לרגש לצוף, פוחד לגעת ברגש.

פייסן- מגשר. עידון הדחף, סובלימציה, אידיאליזציה. פחד מעימותים.

מטשטש- הכחשה, הדחקה. יוצר פעולות הסחה.

מאזן- אדם צריך לדעת מתי לתת יותר מקום לרגש, לשכל, לפייסנות. התאמת עצמו להקשרים ולסיטואציות. לדעת בכל אמירה מה העלות ומה התועלת. סוג של אסטרטג- בוחר להשתמש במנגנון בהתאם למצב ולצורך מסוים, לא אימפולסיבי, לא מזוהה עם מנגנון מסוים.

ברן- בתקשורת יש 3 דפוסים :

ילד- נרקסיסטיות. מזכיר את האיד- עקרון העונג.

הורה- סמכות.

בוגר- שקול

אנו מחליפים כובעים בהתאם לסיטואציות ולהקשר. החובה שלנו לוודא שתקשורת ממלאת את יעודה, שהיא פונקציונאלית. כעו"סים איננו יכולים לחיות עם תקשורת מרומזת. כמטפלים אסור לנו להיבהל מכעסים או גילויי רגשות שליליים- צריך לדעת לסנן ולשאול למה?

תקשורת אסרטיבית- הרבה פעמים עו"סים צריכים להגיד דברים שלא נעים להגיד. אלברטי ואמונס מגדירים תקשורת אסרטיבית כהתנהגות המאפשרת לפרט לפעול על פי מטרותיו, לעמוד על זכויותיו ללא חרדה מיותרת ולבטא את רגשותיו הכנים בנוחות מבלי לפגוע באלה של אחרים. אדם אסרטיבי הוא אדם שלא רואה בזולת יריב אלא אחר. כיוון שכך, התנהלותו למיצוי זכויותיו לא באה על חשבון אלה של זלותו. אדם אסרטיבי הוא אדם שלעולם יתחיל בשבח ויסיים בגנות. תקשורת כזו מפרידה בין האיש לאישיו. תקשורת אסרטיבית כוללת את היכולת שלנו לסרב לבקשות, להציג את עצמנו, להתחיל, לנהל ולסיים שיחות, היכולת לקבל מחמאות, היכולת לקבל ביקורת בלי להרגיש מאוים. אנשים אסרטיביים מרשים לעצמם לטעות. היכולת שלי לשנות את דעתי, הזכות לפרטיות- אדם אסרטיבי יודע לדרוש פרטיות מבלי להרגיש לא נעים.

קיים קשר בין דימוי עצמי ודימוי גוף של הפרט לבין אסרטיביות.

‏

עמית ח. מדבר על כך שמהגיל הרך צריך לעבוד על גבולות.

תפקידים במשפחה-

כדי ליצור מערכת זוגית בריאה חשוב שיתקיימו 3 תנאים מרכזיים:

  1. קואליציה זוגית חזקה- בניית הביחד והלחוד, אוטונומיה ואינטימיות. אלה אבני היסוד למשפחה. כשם שבני הזוג מלוכדים, כך תתפתח המשפחה.
  2. חלוקת תפקידים ברורה בין המינים- בי הזוג יודעים מי עושה מה.
  3. היררכיה בין דורית ברורה- גבול בין הורים לילדים.

פיזיקה משפחתית-

בעבר היו סוגים שונים של חלוקות תפקידים בין נשים וגברים. נשים- אקספרסיביים, גברים- אינסטרומנטליים. סביב גיל 45, גברים ונשים עושים מעברי קריירה.

סאטיר- תפקיד ההורה הוא כמו מעיל עם 3 בטנות, הורה אמור להגן ולעטוף את הילד, הורה צריך להיות מנהיג, מורה דרך, הורה צריך להיות מחנך ולהגדיר מה מותר ומה אסור- סוכן סוציאליזציה, התפקיד השלישי הוא להיות חבר, להכיל.

משפחות חד הוריות, כשהגירושין היו מכוערים, הסיכויים לפגיעה בזהות המינית היא גבוהה פי 9,

תפקיד- על פי שפיגל, שרשרת פעולות המיועדות להשיג מטרה והוא נוצר על ידי תהליך תרבותי של האדם במסגרת קבוצה מסוימת או במצב חברתי מסוים. תפקדי תלוי בחברה ובתרבות האדם. לכל תפקיד יש בעל תפקיד משלים- צריך אדם המקבל שירות בשביל שיהיה נותן שירות.

שינם סוגים של תפקידים: תפקיד שיוכי- אדם נולד אליו ולא בחר בו: בן, בת. תפקיד הישגי- מימוש פוטנציאל, לא נולדנו אליו: תואר, מקצוע. תפקידים מאומצים- תפקיד שהופל על אחד מבני המאומץ. IP- identified patient- השעיר לעזאזל.

ברגמן- ההורה במשפחה צריך לטפח את ביטחונו וכבודו העצמי של הילד. חינוך לפרטיות- יש לי ציוד וסודות משלי. שימוש מבוקר בסמכותיות ותקיפות. לאפשר תקשורת פתוחה ולגיטימציה לרגשות. אחדות חינוכית בין ההורים- ההורים צריכים לדבר בשפה משותפת. חתירה לעצמאות הילד אבל יש להבין שילד לפעמים עושה רגרסיה, לספק לילד את הזכויות הבסיסיות ללא תנאי (אוכל, מחסה, ביטחון, אהבה), אבל ישנם משפחות שמעכבר לתפקידים הנורמליים של ילד (מימוש חובות וזכויות שיש לילד בחברה), שינם מצבים שלילד תפקידים מסוג אחר: ילד הורי, ילד שממלא את התפקיד ההורה כשהוא לא נמצא, ילד כמשרת- שעירות לעזאזל, הילד כשליח- ההורים מצפים ממנו למלא חלומות שההורה לא הצליח להגשים.

שפיגל אומר שתפקידים וקונפליקטים קשורים זה בזה. תפקיד מגדיר מי עושה, מה עושה, מי מצפה ממי לעשות, באיזה הקשר. תפקיד הוא תוצר של ציפיות חברתיות. שפירא אומר שכל תפקיד טומן בחובו ציפיות. שפיגל, גם הוא אומר שתפקידים קשורים לקונפליקטים משום שתפקידים קשורים ךלךציפיות וקונפליקטים הרבה פעמים נובעים מחוסר התאמה לציפיות. אי הלימה=חוסר התאמה. אי הלימה בציפיות אומר שקונפליקט יכול לנבוע מכך שציפיות הצדדים לא מתואמות. קונפליקט יכול להיות על רקע של אי הלימה תרבותית. התנגשות יכולה להיות סביב ערכים, אי הלימה הקצאתית- מוקצה לאדם תפקיד. אי הלימה אינסטרומנטלית-חוסר התאמה בין המשאבים (זמן, כסף, רגשות) לבין המציאות.

איך עושים שינוי? יש 2 תיאוריות להתמודדות עם קונפליקטים:

חד צדדית- צד אחד עושה מעשה שמביא לסיום הקונפליקט. לרוב, זה סוג של כיבוי שריפה, משהו שטחי. דפוסים להתמודדות: כפייה, פיתוי, הערכה, הסוואה (טישטוש הקונפליקט מהפחד לאבד), עיכוב.

דו צדדי- דפוסים להתמודדות: הומור, פנייה לצד לשלישי, חקירה של הקונפליקט, לפעמים בני הזוג מתלכדים כנגד צלע שלישית. המחקרים מראים שכאשר יש הטבה אצל השעיר לעזאזל, ההורים מתחילים לצוף כל הבעיות.

מאמר של ווינגרטן וליס- באילו מצבים יגיעו בני הזוג לטיפול? לפעמים אחד הצדדים ינסה ליצור קואליציה עם המטפל וחשוב לשומור על ניטרליות. עוד לפני שנכנסים לשורש הבעיה, האתגר הוא לשנות את התפיסה ממאבק ומלחמה לבעיה שדרושה לה פיתרון.

משפחה דיס פונקציונאלית- אם אין את כל המרכיבים למשפחה פונקציונאלית.

המאמר של רבקה יהב.


Locations of visitors to this page