טבלת תאורתיקנים - משפחה כמערכת - הסבה

תודה לאבי יולזרי

הסבה א - משפחה כמערכת

Virginia Satir

חמישה סוגי קומוניקציה במשפחה:

מפייס (מתרפס)
מאשים
סופר רציונלי
לא רלוונטי (מטשטש)
פונקציונלי

מלכודות תקשורת:

שיטת הרמז
שיטת קריאת המחשבות

4 דפוסי תקשורת עיקריים בהם נוהגים אנשים בזמן מתיחות:

פייסנות
הטלת אשמה
שכלתנות
טשטוש

שלושה מימדים לחוקים משפחתים:

אנושי – בלתי אנושי (“אל תכעס” – בלתי ניתן לקיים את החוק)
גלוי - סמוי
בונה – הורס

Double Bind (No-win Situation) - בטיפול מנסים לעשות Reframing, הגדרה מחודשת

טיפול משפחתי אקספרימנטלי – שם דגש על הבעת רגשות, פנטזיות מודעות או טרום-מודעות, תגובות העברה משפחתיות ושימוש המטפל בנסיון המשפחתי שלו כדי לדבר על טווח הרגשות של המשפחה המטופלת. תקשורת ברורה, גמישות תפקידים, חקירה וספונטניות מומלצות בהחלט.

Wynne

שלוש רמות קומוניקציה במשפחה:

תוכן
יחסים
מסר

Conflict Avoidance

Menuchin

הגישה המערכתית - הנחת היסוד- שינוי באספקט משפחתי מוביל לשינוי בפרטי המשפחה.

כלים טיפוליים: התערבויות לא מילוליות, מטאפורות

מודל ארבעת הצעדים להערכת משפחה:

איתור הבעיה הקיימת
גילוי האינטראקציות שמשמרות את הבעיה
חקירת העבר מנקודת ראות מיבנית
השינוי ביחסים ובדרכי התקשרות

קואליציה הורית מתפקדת – גבולות פנימיים בין תתי המערכות

רצף engagement – disengagement

שני סוגי קואליציות במשפחה:

Detouring coalition
Rigid triad

Scharff & Scharff

יחסי אובייקט זוגיים. אישיות התינוק מורכבת מ:

עצמי מרכזי
עצמי משתוקק
עצמי דוחה

Dicks – מודל האינטראקציה בנישואין (“אישיות משותפת”)

קליין – הזדהות השלכתית – תקשורת לא מודעת בין בני זוג

Skynner

שישה מדדים המתארים סגנון הורות, במקום צירים דיכוטומיים:

חום-דחיה
מובנות-כאוטיות
אוטונומיה-שתלטנות

שלושה מאפיינים הקובעים את צורת התמודדות המשפחה עם מצבי דחק:

ההתמודדות הרב-דורית: ההתמודדות לאורך הדורות במשפחה. טווח מוגדל של התמודדויות מוצלחות יגדיל את הסיכוי להצליח גם בהמשך.
התמודדות על רצף אתגרי מעגל ההתפתחות והחיים המשפחתי: המשפחה תתמודד כפי שהתמודדה עד עכשיו. לפי ההסטוריה המשפחתית ניתן לדעת את התפקוד העתידי.
רמת ההתפתחות המשפחתית על רצף הדיפרנציאציה – אוטונומיה: ככה שההורים עם רמת דירנציאציה נמוכה יותר ההתמודדות שלהם תהיה פחות מוצלחת.

Olson

הומיאוסתזיס דינאמי

Bowen

טריאנגולציה, גבולות פנימיים בין הפרטים במשפחה

הדיאלקטיקה בין הכמיהה לקרבה לבין השאיפה לאינדיבידואליזם

דיפרנציאציה תוך אישית ובין אישית – גבולות פנימיים וגבולות חיצוניים (עם העולם החברתי): טשטוש גבולות בין העולמות, אחד משתלב בשני:

דיפרנציאציה תוך אישית (דחף מול רציונל)
דיפרנציאציה בין אישית (cutoff vs. fusion)

התיאוריה המערכתית אינה עוסקת במושגי סיבה ותוצאה- היא עוסקת בשאלת האיך, מה, מתי והיכן של התהליכים האנושיים, אך לא בשאלת הלמה. שאלת הלמה אדם מתנהג באופן כזה או אחר מתמקדת בתהליכים הפנימיים של האדם, ואלו אינם חלק מהתפיסת המערכתית. המושג המרכזי הוא דיפרנציאציה. הילד מנסה להפריד עצמו מהמשפחה וליצור עצמי מובחן לנגד הטריאנגולציה המשפחתית. הצלחה בתהליך ההגדרה העצמית תוביל לדיפרנציאציה ולבגרות, בעוד שכשל בתהליך הזה יוביל לחוסר דיפרנציאציה ול cut off. הגורם העיקרי לחוסר דיפרנציאציה הוא הטריאנגולציה (ההורים גרושים רגשית ושמים את הילד ביניהם כדי להגן על עצמם מהחרדה שבמערכת היחסים שלהם). המושגים העיקריים אצל Bowen הם דיפרנציאציה, חרדה במערכת המשפחתית, טריאנגולציה, העברה בין דורית, תהליכים רגשיים מול תהליכים קוגניטיביים, מערכת השלכתית משפחתית. טיפול לפי Bowen עושה שימוש בג'נוגראם ובטכניקת ה”ניתוב דרך המטפל”, שבה מגיבה המטפלת לטריאנגולציה המשפחתית ולנסיון המשפחתי ללכוד אותה.

ברגמן

שותף על כרחו – binding – טריאנגולציה

יהב

IP - הילד נושא הסימפטום כמשמר התא המשפחתי
ילד הורי – אינסטרומנטלי (אחריות תפקידית) מול אמוציונלי (מווסת ותומך)
הגישה הפסיכו-חינוכית מתנגדת - והטענה המרכזית היא, שהפציינט נפגע מגורם אחר ולא מתהליכים משפחתיים
שתי תיאוריות בטיפול המשפחתי:
הדעה המוקדמת יותר ונשענת על תיאו' דינאמיות, לפיו הילד הוא קורבן פסיבי של מזימה משפחתית לא מודעת, היוצרת ילד עם סימפטום
הדעה היותר מאוחרת, שמאפיינת תיאורטיקנים של הגישה המבנית, הנוטים להשתמש במושג, 'הפציינט המזוהה', טוענת שקיים שיתוף פעולה בין ההורים לילד ביצירת הסימפטום ובשמירתו.

היילי – בלבול היררכיות:

קואליציה יציבה (משולש קשיח)
משולשים עוקפים (הרמוניה מדומה)

Boszormenyi Nagy

נאמנויות משפחתיות (="3" face="Cambria">invisible loyalties) - שמירת הסוד מהווה אקט של אמון וגילוי מהווה אקט של בגידה. הגדיר זאת כ”דפוס נאמנות חצוי”

טיפול הקשרי – המודל הבין דורי הזה מתייחס למושגים של נאמנות, חובה מוסרית, זכאות והבסיס האתי של יחסי משפחה. פגיעה בכל אחד מאלה יצור סימפטום.

שני מפתחות להבנת ההעברה הבין-דורית:

נאמנויות סמויות
ספר החשבונאות המשפחתי – מישהו מרגיש ממורמר ומחכה שיתקנו את המעוות.

WEGSCHEIDER& SLIPP

סוגי תפקידי ילדים במשפחה:

הגיבור
המאפשר
הליצן

(הטיפוסים לעיל נחשבים לטיפוסים המושיעים במשפחה, ולפיכך סובלים מדכאון, קשיים ביצירת זהות אישית)

השעיר לעזאזל (הנוקם)
האבוד / המוזנח

קרפל

סודות במשפחה:

סוד של אדם יחיד
סוד של כל המשפחה
סוד משותף לכלל המשפחה

האדם ששומר את הסוד נקרא” שומר הסוד”. והלא מודע נקרא “ לא מודע”

Ericsson

מעגל חיי המשפחה - צריך להשלים שלב אחד בבצורה טובה לפני שעוברים לשלב הבא

השווה בין שלב ההתחדשות של ההורים לעומת השינוי שעוברים הילדים המתבגרים. גם הם וגם הם נמצאים בשלב של בדיקת הבחירות שלהם

Sager

חוזה הנישואין - הציפיות יכולות להיות סותרות, לעיתים אינן מגיעות למודעות – שלנו או של בן הזוג. אין שיחה מוקדמת על המרחב שאנו רוצים

Carter & McGoldrick

מעגל חיי המשפחה - יש צורך בפתרון ובהשלמה של כל שלב לפני המעבר לשלב הבא

מתבגרים מעוכבים

הזוג החדש

פרידה ממשפחת המוצא - נדרשת דיפרנציאציה של ה self, אחרת יווצר false closure

אפיונים המקשים על גיבוש הזוגיות:

חיבור מתוך אובדן
נסיון להתרחק ממשפחת המקור
העדר נפרדות ממשפחת המקור
רקע שונה של בני הזוג

מחברות המאמר מתארות את זרימת החרדה במשפחה כזרימה אנכית ואופקית. הזרימה האנכית כוללת תפקודים ודפוסים שהועברו מדור לדור דרך מנגנון המשולש הרגשי (על פי Bowen). זה כולל את כל העמדות המשפחתיות, טאבו, ציפיות ועוד.

הזרימה האופקית כוללת את החרדה הנוצרת מהלחצים במשפחה בעודה עוברת את שלבי ההתפתחות השונים, השינויים והמעברים. זה כולל מעברים ניצפים (שניתנים לניבוי) ובלתי ניצפים. (מוות בטרם עת, נכות, מלחמות).

באם יהיו רבים הלחצים בציר האופקי המשפחה תהפוך לדיספונקציונלית ולבעייתית בתפקודה.

חשוב לציין שכאשר ציר המשבר האופקי חוצה את ציר המשבר האנכי ישנה עלייה רצינית ברמת החרדה במשפחה.

השלב במעגל החיים	התהליך הרגשי	שינויים ממעלה שנייה לשם התפתחות
בוגרים צעירים ורווקים עוזבים את הבית	קבלת אחריות רגשית וכלכלית עליהם	בידול העצמי ממשפחת המוצא, התפתחות מערכות יחסים אינטימיות, ביסוס העצמי
איחוד משפחות באמצעות נישואין	התחייבות למערכת חדשה	יצירת ערך מחודש במערכות יחסים עם המשפחה והחברים
משפחה עם ילדים קטנים	קבלת ה”חברים” החדשים (הילדים) למערכת	הסתגלות למערכת הנישואין כך שינתן מקום לילדים, יצירת ערך מחודש למערכות היחסים עם הסבים.
משפחה עם מתבגרים	העלאת הגמישות של הגבולות תוך מתן אפשרות של עצמאות למתבגרים	שינוי מערכת היחסים בין ההורה למתבגר, התמקדות מחדש בנישואים וקריירה בתקופת “משבר אמצע החיים“
שיגור הילדים	קבלת ריבוי היציאות מהמערכת המשפחתית התוך-ביתית	מו”מ מחודש על המערכת הזוגית, היווצרות מערכת יחסים חדשה עם הילדים ויותר שוויונית (בוגר מול בוגר), התמודדות עם מוות של הסבים או הסבתות
משפחה בחיים המאוחרים	קבלת השינויים בתפקידים הדוריים	שימור התיפקוד האישי או של בן/בת הזוג בהתאם לירידה במצב הבריאותי, תמיכה בדור המבוגר מבלי לבטל אותו באמצעות עשיית יתר עבורו, התמודדות עם אובדן והכנה למוות אישי כולל השלמה איתו ועם חיינו.

Zilbach

המודל של Zilbach מציג את הנישואין כשלב הראשון במעגל חיי המשפחה. השלבים הם:

נישואין
המשפחה המתחילה
המשפחה העושה ילדים
המשפחה עם ילדים בגיל בצפר
המשפחה עם טינאייג'רים
המשפחה כמרכז שילוח
המשפחה בשנות הביניים שלה
המשפחה המזדקנת

pirooz sholevar

לפי פירוז שולבאר (פ”ש) השלבים הם מקבילים אך מעט שונים. הוא מדבר על שלב החיזור כשלב מקדים למעגל חיי המשפחה. השלבים עצמם הם:

השלבים המוקדמים – היווצרות ויצירת הקן:

זיווג – הפונקציות המשפחתיות הבסיסיות נקבעות בשלב הזה. יש לציין שיש אנשים שמתחילים משפחה בלי זיווג ומתחילים בעצמם את המשפחה והשלבים ההתחלתיים.
הפיכה לשלושה – המטרה המשפחתית המרכזית בשלב זה: התקדמות מתלות זוגית לשילוב של תלות בין שלושה. לא בהכרח הילד הוא זה שהופך ראשון לתלוי. במשפחות לא סטנדרטיות השלב הזה יכול להיות הפיכה מאדם בודד להורה (בלי הורה שני).

שלבי הביניים – התרחבות המשפחה / תהליכי נפרדות:

כניסות - אחד מהחברים התלויים במשפחה נכנס למשפחה גדולה יותר. גם שלב זה מניח שמדובר בילד, לפיכך הסביבה החוץ משפחתית הראשונה היא בית הספר. אם בן המשפחה התלוי הראשון אינו ילד, היציאה עשויה להיות לבית חולים, בית אבות או מוסד חוץ משפחתי אחר. משימת המשחה בשלב הזה היא לעזור לבני המשפחה להתחיל להרחיב את הנפרדות שלהם מהמשפחה.
התרחבות נוספת - המשימה כרגע היא להרחיב את הנפרדות. בשלב הזה נכנס בן המשפחה התלוי האחרון למסגרת גדולה יותר מהמשפחה.
יציאות – השלב האחרון מבין שלבי הביניים בחיי המשפחה. חלה בו יציאה מוחלטת של בן משפחה תלוי מהיחידה המשפחתית. בשלב זה התחלת המשפחה העצמאית משלימה את תהליכי ההתרחבות החלקית, הנפרדות והעצמאות של בן המשפחה העוזב. עולה הצורך בפונקציות בין-משפחתיות. המשימה העיקרית היא לפתח את הפעילות של היחידה המשפחתית, כלומר לשלח בן משפחה ואת משפחתו החדשה לדרכם. בשלב זה מגיעים פונים רבים לטיפול.

השלבים המאוחרים – סיום:

הפיכה לקטנים יותר ורחבים יותר – בן המשפחה התלוי האחרון עוזב. עתה על המשפחה לתמוך בהמשך התרחבות העצמאות. שלב זה כולל גם סבאות. העבודה בשלב הזה תהיה להרחיב תהליכים משפחתיים מסויימים במקום לשקוע בצמצום ובהתרוקנות (“הילדים עזבו את הקן”).
סופים – מוות של בן הזוג מתרחש, אם לא התרחש קודם לכן, ואחריו מותו של בן הזוג השני. משפחת האחאים מתקיימת עד מותו של האח האחרון. בשלב זה הגיעה המשפחה לקיצה. שלב זה כולל אבל על מותם של האב או האם. על המשפחה להתקדם מתמיכה והרחבת העצמאות לעבודה על ההפרדויות האחרונות.

Freud

Freud מבחין בין שני סוגים של אהבה רומנטית:

אהבה אנקליטית (של תלות - התאהבות זו היא בוגרת יותר ומשקפת איכויות של הפנמת הקשר עם הדמויות הראשוניות)
אהבה נרציסטית – התאהבות בבואה העצמית והשלכות האנרגיה העצמית על מושא ההתאהבות (לפי Freud זוהי ההתאהבות הפחות בוגרת)

Kohut

Kohut טבע את המושג Self-object (זולת-עצמי). בניגוד ל Freud הוא דיבר על צרכים ולא על דחפים

תגובות הוריות אמפתיות כוללות שיקופים מתפעלים תואמי – גיל (mirroring), אידיאליזציה שעושה הילד לכוח של ההורה ומוצא בכך מקור נחמה וגם twinship, כלומר ראש אחד עם ההורה. על רקע התפיסה הזו קמו קבוצות הורים שהדריכו את ההורים לפעילויות משותפות עם הילדים, כדי לבנות את תחושת הזהות, ההשתייכות והערך העצמי של הילדים. באופן דומה, בהתאהבות, הניצוץ בעיני בן הזוג נותן לחברו אישור לתחושת הערך שלו.

אנו עוברים תהליך של הפנמה מתמירה (transmuting internalization). קוהוט השווה את זה לתהליך העיכול – אנחנו מפנימים מה שאנחנו צריכים ופולטים החוצה את מה שלא.

Sternberg

משולש האהבה – תשוקה/ אינטימיות/ מחוייבות

שמונה סוגי אהבה לפי Sternberg:

רומנטית – תשוקה ואינטימיות
חברית – מחוייבות ואינטימיות
יצרית – תשוקה בלבד
חיבה – אינטימיות בלבד
ריקה – מחוייבות בלבד
אשליית אהבה – התחייבות מתוך תשוקה בלבד ולא מתוך תחושת מחוייבות
שלמה – כוללת את שלושת המרכיבים: אהבה, תשוקה ואינטימיות.
העדר אהבה – אף אחד משלושת המרכיבים

ויינברג

קרנברג ומאהלר (במאמר של חיים ויינברג) טענו שהמעבר מהתאהבות לאהבה היא גדילה על ציר הספרציה – אינדיבידואציה של מאהלר, ביחס לתינוקות:

מגיל 0 עד חודש – אוטיזם נורמלי
מחודש ועד שישה חודשים – סימביוזה נורמלית
שישה חודשים ועד שנה - דיפרנציאציה
שנה עד שנה וחצי - אימון Practicing
שנה וחצי עד גיל שלוש - התקרבות מחדש, התפייסות Rapprochement

על שתי גישות פסיכודינמיות לאהבה, זוגיות וטיפול זוגי:

קוהוט מול Freud- הבנות שונות של אהבה מהן נגזר טיפול שונה.

	קוהוט (פסיכולוגית העצמי)	Freud (יחסי אובייקט)
הקדמה	ציר התפתחות נרקסיסטי, יחסי עצמי/זולת-עצמי ואהבה עונים על צורך אידיאליזציה ושיקוף (מראה)	קשר עם אובייקט מתוך נפרדות של אובייקט/סובייקט, אהבת אובייקט מבוססת על קביעות האובייקט
התאהבות- פנומנולוגיה ואטיולוגיה	ציר נרקיסיסטי המקביל לציר האובייקט הליבידינאלי. החלק הנרקיסיסטי לא נזנח אלא מתפתח (אהבת זולת-עצמי). ההתאהבות- הזולת מספק צורך נרקיסיסטי באופן מלא ומהווה זולת עצמי מושלם. איזיאליזציה כלפיו כפי שהייתה בינקות כלפי ההורה. ההתמזגות מספקת בטחון כי מתמזגים עם דמות מוערצת שבה כל מה שחסר בנו. למרות האיחוד, כל צד מתפקד באופן תקין מחוץ ל”בועה”, ולכן זו לא סמביוזה, יש הכרה במציאות. תחושת הדמיון ביניהם- “אני-חלופי” alter-ego/ “תאומות” twinship עונים על צרכי השתקפות זה של זה mirroring כמו התינוק המשתקף בעיני האם- תחושת גרנדיוזיות עצמית. בייקר ובייקר על קוהוט- ציר התפתחות הזולת-עצמי: בינקות האם חייבת למלא צרכים ולכן זה חיצוני, בילדות יש יותר מרחק מהאם, בבגרות דמויות אחרות מחליפות את האם והאדם יכול לתת מענה עצמי על הצורך הנרקיסיסטי, לא רק ממקור חיצוני. המעבר מהתאהבות לאהבה הוא התפתחות לאורך ציר זה.	האוהב משליך אידיאל-אני על הנאהב, תכונות וערכים של האני העליון שהוא שואף להם= אידיאליזציה. “מתאהב במה שהוא היה פעם ואיננו עוד”. 1 אהבה נרקיסיסטית- משאלה אינפנטילית- רגרסיבית שיש להגמל ממנה. (מייחס בעיקר לנשים) א מתאהב בהתאם למה שהוא עצמו ב בהתאם למה שהיה ג למה שהיה רוצה להיות ד למישהו שהיה חלק ממנו 2 אהבה אנליקטית (תקשורתית, אהבת אובייקט)- בהתאם לדמות האם המזינה או דמות האב המגן. זו האהבה הבשלה והבוגרת. -ניתן לעבור מסוג אחד לשני כצעד התפתחותי, ויתור על האהבה העצמית שבכך (שיקוף אני אידיאלי) והמרתה במציאות. מליבידו נרקיסיסטי לליבידו של האובייקט. ההתמזגות- מציאה מחדש של אובייקט האהבה הראשון- האם, ולכן זה סימביוטי. הוא לא מסביר את הכחשת ההבדלים אך מדבר על התמזגות שהיא רגרסיה. “הזדהות פרימיטיבית”- מאהלר.
מדגישים מסלול הפוך- Freud על הרגרסיה וקוהוט על ההתפתחות.
אהבה ומטלות התפתחותיות- מהתאהבות לאהבה	לא נפרדות וגבולות אישיים אלא נרקיסיזם בוגר, הטמרה ועידון של הזולת-עצמי הטוטאלי (שתמיד קיים בנו). גילגולי נרקיסיזם בוגר- הומור, יצירתיות, אמפתיה, חכמה. השיא ביצירת “עצמי דו קוטבי”- שאיפות מצד אחד (נגזרות מעצמי גרנדיוזי ינקותי) ואידיאלים מצד שני (המרה בוגרת של דמות הורים אידיאלים). אהבה כרוכה בסיפוק הדדי של תנאים לצמיחה, הזדקקות (לגיטימית)- צורך באישור ותמיכה כגלגול מאוחר של הצורך בהשתקפות ינקותית. צורך בבטחון כהמרה מאוחרת של אידיאליזציה ינקותית, ההתמזגות. ויניקוט- כמו שאמהות טובה מספיק הכרחית להתפתחות בריאה, סביבה זוגית טובה מספיק מאפשרת ביטוי של אני אמיתי.	לעבור מהשקעה ליבידינאלית נרקיסיסטית להשקעה באובייקט- קתקסיס. לזהות גם את ה”רע” בצד השני ולהכיר בגבולות העצמי והאחר. ויתור מכאיב על פנטזיה. המטרה והצורך בקשר עם האובייקט- א לפי Freud- פורקן דחפים, סיפוק מין ותוקפנות בצורה מעודנת. התפתחות היא פסיכו-סקסואלית. ב לפי תאוריית יחסי אובייקט- לקשר מעמד אוטונומי, צורך קיומי ולא דחף. ההתפתחות לפי מידת ההפרדה שיוצר העצמי בקשרים. מאהלר- כמו תינוק שעובר מסביוזה לאינדבידואליה, כל מהתאהבות לאהבה. קרפל- הנבדלות דיקס- נפרדות והתגברות על תלות קרנברג- גבולות, נפרדות. התמזגות זמנית בה מתפשרים על גבולות. Bowen- (מבוסס על מאהלר): “מיזוג אמוציונאלי” “מסת אני לא מובדלת(ממשחת המקור)” “דיפרנציאציה עצמית”- רמת הנבדלות מהאם קובעת גם בהמשך החיים, משוחזרת בנישואין. החוקרים הנ”ל רואים בתלות בזולת אינדיקציה לפתולוגיה. המטרה להתגבר על התלות הילדותית.
התלות הרגשית היא סימן בעייתי אצל Freud ואצל קוהוט היא עדות לפונציאל צמיחה בריא.
הבנת בעיות הזוגיות והמשמעות לטיפול	האכזבה מאי סיפוק צרכים נרקיסיסטיים בעיות זוגיות בגלל אי סיפוק תנאי צמיחה הדדית, אינם מהווים זולת עצמי מתאים, אינטרקציה בתסכול לא אופטימלי, כשלונות אמפתיים. בגלל שקוהוט מדבר על ציר נרקיסיסטי התפתחותי נומלי, אין לפסול את הצרכים האלו כפתולוגיים ובלתי מציאותיים. היחס לפנטזיה ולמציאות- תסביך אדיפאלי ככשלון אמפתי אמיתי ביחס ההורים ולכן דברי המטופל משקפים יותר מציאות ולא פנטזיה. לכן מטרת הטיפול בניית מערכת זוגית מספקת, בטחון והערכה שימנעו כניסה למאבקי כוח והזדהות השלכתית. אבל: לרוב כשמדובר על שאלת הנרקיסיזים המסקנה שונה: לשקר- אי אפשר ללמד להיות אובייקט עצמי, המטפל הופך לאובייקט העצמי, אי אפשר ללמד אמפתיה והשתקפות. פלדמן- הציפיה היא לאידאליזציה לכן מתאכזבים והופכים לא אמפתיים, בטיפול יש לעבוד על הגברת אמפתיה ומודעות לפגיעות הנרקיסיסטית ומקורותיה. הנדריקס- שינוי דפוסי תקשורת, ללמוד להיות עצמי-זולת טוב יותר. פופולרי בגלל הדגשת התמיכה והבטחון שחסרים בתאוריות הקלאסיות.	הצפייה שנכזבה היא להשיב את האובייקט הינקותי ולהתאחד איתו. באדר ופירסון לפי מודל מאהלר- אבחון זוגות בשלב סימביוטי-סימביוטי או סמביוטי-פרקטיסינג. רוב החוקרים יראו בעיות זוגיות כבעיות של נבדלות, לכן המטרה הטיפולית להגדיל נפרדות (אישית, של שניהם, או של המערכת הזוגית), הדרך לכך תלויה באסכולת החוקרים- א פסיכואנליזה מסורתית- טיפול פרטני עם בן הזוג הפחות נבדל ב טיפול זוגי עם כל בן זוג בנפרד ושניהם יחד ג לעבוד עם כל אחד על קשייהם עם נבדלות מהקשרים המקוריים (ההורים שלהם) ד מניפולציה ישירה של גבולות תת המערכות השונות במשפחה בטיפול היחס לפנטזיה ולמציאות- תסביך אדיפאלי כתוצר פנטזיה. פגיעה דמיונית מהוריו. לכן דגש טיפול על העברה, השלכה, התנגדות ודמיון.
בחירת השיטה תלויה גם בהשקפת המטפל. יש מקום לחשוב על שילוב הגישות. שאלה בנוגע להבדל מגדרי בסוגיות האלו.

איילה פיינס-מלאך

בחירת בן זוג וכימתה את הבחירה למשתנים שונים:

בחירת בן זוג מהסביבה הקרובה גיאוגרפית. מתרחשת בשכיחות רבה יותר בתקופות של לחץ.
בחירה תלוית מראה חיצוני
בחירה לפי קווי דמיון משותפים ברקע וברמת המובחנות
בחירה לפי מענה לצרכים בתקופת מצוקה (אבל, למשל)

Bowlby

על פי תיאורית ההתקשרות (Bowlby) יש שלושה טיפוסים של התקשרות:

נמנעת
חרדה
בטוחה

Pistole

סגנונות התקשרות של מבוגרים: מחשבות על מאבקי קירבה-ריחוק

Hendrix

Imago – גישה מבוססת תהליך ה repetition compulsion של Freud – הפרטנר שנבחר יחייה את הפצע מיחסינו עם ההורים בילדות

Feldman

חמישה סוגי פחד מאינטימיות לפי פלדמן:

פחד מהתמזגות – בעלי גבולות אגו מטושטשים חווים אינטימיות כאיבוד של זהות
פחד מחשיפה – אינטימיות פירושה חשיפת העולם הפנימי של משאלות, כמיהות וצרכים בפני בן הזוג. בעלי הערכה עצמית נמוכה יחששו שיתגלה ערכם האמיתי (הפנימי-סובייקטיבי כמובן) ואז יחששו מדחייה ומאי-קבלה. הם יחששו לשתף בעולם הפנימי כדי להמנע מדחיה.
פחד מהתקפה – חשש מפגיעה רגשית או פיסית בתוך הקשר, בדומה לפגיעות כאלה בילדות. חשש מהפגשות עם חוסר האונים הנלווה לפגיעות האלה. הזהרות מ compulsion to repeat ולכן השמרות מקשרים אינטימיים.
פחד מנטישה – איום אובדן בן הזוג יכול להחוות כקשה מאד ולהיות מועצם מתסכולי עבר. זה פחד טיפוסי לבעלי צורת התקשרות חרדה. הם עשויים לנסות לשלוט בבן הזוג באמצעות מניפולציות ותוקפנות, כדי שלא יעזוב אותם.
פחד מהדחפים ההרסניים העצמיים – אכזבות בחוויות ילדות שעוררו זעם יתקשרו לאינטימיות, ולכן יש פחד בקשר, מאובדן שליטה. התוקפנות חסרת השליטה תופנה כלפי העצמי והאחרים. כדי לא לפגוע בבן הזוג חייבים להפרד ממנו.

Middelberg

בהתבסס על פלדמן, Middelberg קבעה הזדהות השלכתית ספציפית ב-5 ריקודי נישואים שכיחים:

ריקוד הקונפליקט ברמה העמוקה ביותר של שמירת-הבעיה כרוך ב-2 בני-הזוג עם רמה גבוה של פגיעות נרקיסיסטית שיצרו מעגל חמור של תקיפה ותקיפה חוזרת
ריקוד המרחק –2 יחידים הנוקטים בהימנעות וניתוק על מנת לנהל את חרדת האינטימיות
ריקוד הרדיפה/הימנעות – ריקוד שכיח (פוגרטי). בזוג אחד ריגשי ואחד אינטלקטואלי. רבים מהזוגות המתפקדים המבצעים את ריקוד הרדיפה/הימנעות מורכבים מבן-זוג גבולי הנשוי לנרקיסיסט
הריקוד של יתר אחריות/חוסר אחריות – לזוג עמדות קוטביות של המטפל/הורה האחראי (מדי) והמטופל/ילד חסר-אחראיות
ריקוד השילוש –האינטימיות מווסתת באמצעות התמקדות בשותף השלישי- שעיר לעזאזל, בן-ברית, גיבור, נוקם, או מטופל

Baumrid

ארבעה סגנונות הורות:

סמכותית
שתלטנית
מתירנית
דוחה / מזניח

בלסקי

גורמים לקשיים בהורות:

ההיסטוריה של ההורה
הסביבה החברתית
מאפייני הילד
הילד הוא זולת עצמי עבור ההורה

אמהות מסגנונות התקשרות שונים:

בטוחות / נמנעות / חרדות

Pallacio Espasa

שלושה סוגים של השלכות הוריות: נוירוטיות, נרסיסטיות ומאזוכיסטיות

Miller & Anderson

ביקורת על Bowen:

לא נמצא דמיון בדפוס נישואים
Bowen טען שבני אדם בעלי רמת דיפרנציאציה נמוכה נוטים לרמת חרדה גבוהה- קורלציה שלילית.
המחקרים תומכים בטיעון זה.
Bowen הניח כי מאפיינים רב דוריים בתפקוד, משקפים דפוסי יחסים בין אישיים של כל דור ודור. כלומר, תהליכים נפשיים: יחסים, רגשות, ערכים, אמונות, מועברים מדור לדור. תפקוד הפרט והמשפחה דומים מדור לדור וזאת מתוך הטבע של האדם לחקות. מחקרים בהחלט הוכיחו את העובדה שערכים ואמונות של ההורים הם בעלי כוח ניבוי לאמונות וערכים של ילדיהם
מיקום האחים והאחיות (ילד בכור/סנדביץ''' וכו) Bowen עוזר להסביר את הרמות השונות של דיפרנציאציה בין ילדים של אותה משפחה. התיאוריה הספציפית שלו לא נתמכה מחקרית, אך מחקרים אכן הוכיחו קשר בין מיקום האחים ואישיותם
Bowen טען כי התיאוריה שלו אוניברסאלית. מחקרים מראים שגם גברים וגם נשים בעלי רמת דיפרנציאציה נמוכה יחוו בעיות נפשיות ומתח בנשואים, אולם בנוגע לטיעוניו האחרים של Bowen, אין מחקרים חותכים בנושא ההבדלים בין המינים

גמפל

העברה בין-דורית
“אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה”
השם כמקום וזמן להעברה בין דורית
מאורע טראומתי חיצוני שפותח דרך לחזרתיות והעברה בין דורית

PAPP

תמות משפחתיות:

המאמר מדבר על שימוש בתמות להגדרה ופתרון בעיות במשפחה. מזה זמן מתעניינים התיאורטיקנים וחוקרי המשפחה בכוח שבתמות מיתולוגיות על חיי האנשים וזאת מההבנה שאידיאולוגיה משפחתית מסדירה תהליכים פנימיים במשפחה וקובעת את המסורת, החוקים, ערכים ואיכות הקשרים במשפחה.

Boszormenyi Nagy הצ'כי מדבר על “Invisible Loyalties” (גם פינצי מציינת אותו- הנאמנויות הנסתרות שגם יוצרות את הילד ההורי). פאפ וחברים קוראים לזה “family belief system”.

כותבי המאמר לא רואים את הסימפטום כנגזר מפגם במבנה המשפחה אלא כמשהו שהתהווה מהתמה המרכזית. ברגע שהמטפל משתמש בתמה, הוא מאפשר לעצמו להתמקד במערכות היחסים באופן כללי ולא בסימפטום. דוגמא: לא להסתכל על הבולמיה של הנערה בהקשר שהיא “לעולם לא מצליחה לסיים כלום: לא בי”ס, לא בעבודה” אלא להסתכל על “החשבון הפתוח” שמאפיין את מערכת היחסים של הוריה והוא זה שיצר את ההתנהגות הבולמית של הנערה.

אבחון משפחתי

סירקומפלקס, מקמאסטר,