חזרה למאמרי משפחה כמערכת
חזרה לאתר הראשי

---

תודה לעירית ניזר על השיפוץ

---

מודל המשפחה / מינושין.ס
מינושין, ס. (1984). משפחות ותרפיה משפחתית. תל אביב: רשפים. פרק- מודל המשפחה עמ': 52-70
Minuchin, S. (1974). Families and Family Therapy. Harvard University Press.

המשפחה משרתת שתי מטרות:

1. הגנה פסיכו-חברתית על חבריה.
2. הסתגלות לתרבות והקנייתה.

שינויים החלים על המשפחה מקבילים לשינוי פני החברה. המשפחה נטלה על עצמה את תפקיד ההגנה על בניה וחיברותם או ויתרה עליו- כל זאת בהתאם לצרכי החברה. למשל- החברה עירונית חדרה אל תוך המשפחה והשתלטה על תפקידים רבים שבעבר נחשבו לחובות המשפחה- היום זקנים חיים בבתי אבות, והחברה (לא המשפחה בהכרח) תומכת בהם מבחינה כלכלית ע"י ביטוח לאומי או סעד.

רק היחידה הקטנה ביותר של החברה, המשפחה, יכולה להשתנות ועם זאת לשמור על המשכיות.

לכל חבר במשפחה זהות שלה שני גורמים:

1. תחושת השתייכות- תחושת הזהות של כל אחד מחברי המשפחה מושפעת מתחושת השתייכותו למשפחה מסוימת. המשפחה מעצבת ומתכננת את התנהגותו של הילד ואת תחושהת הזהות שלו. בעקבות הסתגלות הילד למשפחה וקבלתו את דפוסי-העסקות נוצרת בו תחושת השתייכות.
2. תחושת מובדלות- נוצרת כתוצאה מהשתתפות בתת מערכות משפחתיות, בהקשרים משפחתיים ובקבוצות חוץ משפחתיות. בצמיחה המשותפת של הילד והמשפחה, המשפחה מסתגלת למרכיו של הילד ואותה ההסתגלות תוחמת שטחי אוטונומיה שהם הנפרדות של הילד מהמשפחה. תחושת הזהות של כל פרט מושפעת מתחושת השתייכותו לקבוצות אחרות.

המשפחה היא מערכת פתוחה הפושטת צורה ולובשת צורה. היא מקבלת בקביעות תשומות מהעולם החוץ משפחתי ומפנה תשומות החוצה. המשפחה ותפקידי המשפחה משתנים כאשר החברה משתנה. השינויים וברים תמיד מהחברה למשפחה –צ לעולם לא מהיחידה הקטנה לגדולה. המשפחה תשתנה- אך תשרוד ותעשה משמעותית יותר כמטריצת ההתפתחות הפסיכו-חברתית.

למרות כל הידע המחקרי עדיין רובץ על המשפחה המיתוס של משפחה "נורמלית" כפי שזו מוצגת בתכניות טלויזיה ע"י דמויות דומימדיות. תמונות האנשים החיים בהרמוניה מתנפצות כאשר מסתכלים על משפחה מציאותית ועל בעיותיה היומיומיות.

לכן, כדי להבחין במשפחה נורמאלית או אנורמאלית תרפיסט ישתמש בתרשים מושגי שיעזור לו לנתח מצבים. תרשים זה מבוסס על ראיית המשפחה כמערכת הפועלת בהקשרים חברתיים מסוימים ויש לו שלושה מרכיבים:

1. מבנה המשפחה כמערכת סוציו-תרבותית פתוחה המצויה בתהליך של שינוי.
2. המשפחה מתפתחת תוך שהיא עוברת מס' שלבים הדורשים בנייה מחדש.
3. המשפחה מסתגלת לנסיבות משתנות ע"מ לשמור על המשכיות. ולקדם את הצמיחה הפסיכו-חברתית של כל אחד מחבריה.

מבנה המשפחה

משפחה היא מערכת הפועלת ע"פ דפוסים עסקתיים, שהם פעולות חוזרות ונשנות המורים איך, מתי ולמי להתייחס. דפוסי חלופיים יכולים להיכנס למערכת, אך כל סטייה אל מעבר לקצה גבול יכולתה מפעילה מנגנונים המבססים מחדש את הדפוס המקובל.

דפוסים עסקתיים הם יסודות המערכת ומסדירים את התנהגותם של חברי המשפחה באמצעות שתי מערכות אילוצים-

1. כללית- ובה חוקים אוניברסאליים השולטים בארגון המשפחה. כמו היררכיה בין ההורים לילדים.
2. אידיוסינקראטית- הכוללת את ציפיותיהם של חברי המשפחה. מקור הציפיות טמון בשנים של מו"מ גלוי או סמוי בין חברי המשפחה העוסק תכופות בענייני יומיום.

מערכת המשפחה מבצעת את תפקידיה באמצעות תת-מערכות (בעל-רעיה, אם-ילד וכו'), היכולות להיווצר ע"פ דור, מין, התעניינות או תפקיד.

כל פרט משתייך לתת-מערכות שונות, שבתוכן יש לו רמות כוח שונות, וזהו אימון חשוב בתהליך שימורו של ה"אני" המובחן, בהיותו מתרגל מיומנויות ביחסים בין-אישיים ברמות שונות.

גבולות

גבולות של תת-מערכת הם החוקים המגדירים מי משתתף בה וכיצד. לכל תת-מערכת במשפחה יש תפקידים משלה והיא מציבה דרישות לחבריה. גבולות ברורים של תת-המערכות הם תנאי לתפקוד משפחתי טוב מכיוון שכך חברי תת-המערכת מבצעים את תפקידיהם ללא הפרעות בלתי צפויות מצד תת-מערכות אחרות. למשל- התפתחות כישורים למשא ומתן עם קבוצת בני הגיל, הנלמדת בין אחים, דורשת אי-התערבות מצד ההורים. לגבולות שני קטבים קיצוניים:

1. הסתבכות- משפחות הפונות לתוך עצמן ומפתחות את עולמן הקטן. מערכת כזו עלולה להיות עמוסה יתר על המידה ולהיות חסרה את המקורות להסתגלות.
2. הינתקות- משפחות אשר מפתחות גבולות נוקשים מדי ותפקודי ההגנה של המשפחות נפגעים.

מושגים אלה מתייחסים לסגנון עסקתי או להעדפת סוג מסוים של יחסי גומלין, ולא להבדל איכותי. ברוב המשפחות יש תת-מערכות סבוכות ומנותקות. למשל-תת המערכת אם-ילדים עלולה לנטות לכיוון של הסתבכות כאשר הילדים קטנים, ואילו האב עשוי לנקוט עמדה מנותקת ביחס לילדים.

חברים במשפחות או תת-מערכות סבוכות עלולים להיות פגועים מכיוון שתחושת ההשתייכות המוגברת דורשת ויתור גדול על אוטונומיה, לעומת משפחות מנותקות שמסוגלים לתפקד אוטונומית אך תחושת העצמאות שלהם מסולפת, הם חסרי תחושת נאמנות, השתייכות, יכולת לתלות הדדית ולבקשת תמיכה בשעת הצורך.

המשפחה הסבוכה מגיבה לכל סטייה ממה שהיא מורגלת בו במהירות ובעוצמה מופרזות. המשפחה המנותקת נוטה שלא להגבי כאשר דרושה תגובה (אדישות).

תת-מערכת בני זוג

• תת-מערכת של בני הזוג נוצרת כאשר שני מבוגרים מתקשרים זה לזו במטרה ליצור משפחה.
• הזוג חייב לפתח דפוסים אשר לפיהם תומך כל בן זוג בתפקודו של האחר בתחומים רבים.
• על בני הזוג לפתח דפוסי השלמתיות המאפשרים לכל בן זוג לוותר בלי להרגיש שנכנע.
• על בני הזוג לוותר על חלק מן המובדלות שלהם כדי להגדיל את ההשתייכות.
• תת המערכת בני הזוג חייבת ליצור גבול שיגן עליה מפני היפגעות ע"י דרישות וצרכים של מערכות אחרות.
• בני הזוג זקוקים זה לזו כמקלט דרישותיהם המרובות של החיים. צורך זה מכתיב לתרפיסט להגן על הגבולות סביב תת-מערכת בני הזוג.

תת-מערכת הורים

• תת מערכת זו נוצרת עם הולדת הילד הראשון. במשפחה בריאה חייבת כעת תת-מערכת בני הזוג להיות מובחנת כדי לבצע את משימות חיברות הילד.
• יש למתוח גבול שיאפשר לילד גישה לשני ההורים אך יותירו מחוץ לתפקוד כזוג.
• דרישותיו ההתפתחותיות של הילד לאוטונומיה ולהדרכה כאחד כופות על תת המערכת ההורית לשנות עצמה. משימות ההורות משתנות בהתאם לגיל הילדים ובהתאם לדרישותיו ההתפתחותיות של הילד לאוטונומיה ולהדרכה, ע"מ לעמוד בהן.
• אם הילד נתון ללחץ חזק מצד הסביבה החוץ משפחתית שלו, עלול הדבר להשפיע לא רק על יחסיו עם הוריו, אלא אפילו על עסקותיה של תת-מערכת בני הזוג.
• הסמכות ללא עוררין אשר אפיינה את המודל המיושן של תת מערכת זו נעלמה ובמקומה תפסה סמכות גמישה יותר. ההורות דורשת יכולת לטפל, להדריך ולרסן וזאת ע"י שימוש בסמכות. לתפקוד יעיל ההורים והילדים צריכים לקבל את העובדה שהשימוש המובחן בסמכות הינו מרכיב הכרחי של תת מערכת ההורים. וע"י כך גם לומדים הילדים לשאת ולתת במצבים של אי שוויון כוחות.

תת-מערכת אחים

• זוהי המעבדה החברתית הראשונה בה יכולים הילדים לערוך ניסויים בקבוצת שווים.
• בעולם האחים לומדים הילדים לשאת ולתת, לשתף פעולה ולהתחרות.הם לומדים לרכוש ידידים ואויבים ולהציל את כבודם כאשר הם נכנעים, להשיג הכרה בכישוריהם.
• חשיבותה של תת-מערכת האחים ניכרת היטב בשעת היעדרה, רואים זאת כשילד יחיד מפתח דפוסים של עולם המבוגרים טרם זמנו. הוא עלול אף לגלות קשיים ביכולת להתחלק עם אחרים, לשתף פעולה ולהתחרות.
• במשפחות גדולות מתחלקות תת-מערכת האחים לשתי קבוצות- הילדים הקטנים יותר לעומת הילדים הגדולים יותר.
• גבולות תת-מערכת האחים צריכים להגן על הילדים מהתערבותם של מבוגרים.

הסתגלות המשפחה

המשפחה נתונה ללחץ פנימי הנובע משינויים התפתחותיים החלים בחבריה ובתת-המערכות שלה, וכן ללחץ חיצוני הנובע מהצורך להסתגל למוסדות חברתיים המשפיעים על חבריה. לחצים אלו תובעים שינוי מתמיד בהתייחסותם של חברי המשפחה זה לזה, בכדי לשמור על המשכיות המערכת. ישנן משפחות אשר נוכח לחצים מקשיחות את הגבולות ואת דפוסי העסקות שלהן ומתנגדת לחיפוש אחר דרכים חלופיות, שזוהי טעות פאתולוגית.

לחצים על המשפחה יכולים לנבוע מ-

1. קשר מעיק של אחד מחברי המשפחה עם כוחות חוץ משפחתיים.
2. מגע מעיק של המשפחה כולה עם כוחות חוץ משפחתיים.
3. נקודות מפנה בהתפתחות המשפחה.
4. בעיות של רגישות פנימית מיוחדת.

1. קשר מעיק של אחד מבני המשפחה עם כוחות חוץ-משפחתיים

אחד מתפקידיה העיקריים של המשפחה היא לתמוך בחבריה. כאשר אחד מבני המשפחה נתון ללחץ, מרגישים שאר חבריה צורך להתאים את עצמם לנסיבות המשתנות. הסתגלות כזו יכולה להצטמצם לתת-מערכת בלבד או להתפשט בכל המשפחה. למשל אב שאיבד את מקום עבודתו מוציא את תסכוליו על האם וזו עושה קואליציה עם הבן נגד האבא. אם הבעיה נשארת בעינה למרות שהמשפחה הנהיגה שינויים הסתגלותיים כדי לתמוך בחבר, התראפיסט ימקד את תשומת ליבו באינטראקציה של אותו חבר עם הגורם המעיק. ובמידה והמשפחה אינה מסוגלת לערוך שינויים הסתגלותיים, תכוון תשומת ליבו למערכת כולה.

2. קשר מעיק של המשפחה כולה עם כוחות חוץ-משפחתיים

מערכת משפחתית עלולה להיות עמוסה מידי עקב השפעותיו של משבר כלכלי, מנגנוני ההתמודדות של משפחה מאוימים במיוחד ע"י עוני ואפליה. לחץ יכול להיווצר גם כתוצאה משינוי מקומה של המשפחה עקב העתקת דירה או שיקום שכונות עירוני. במידה והמשפחה בת-קיום ביסודה אך גורמים סוציאליים רבים מדי מתערבים בחייה ללא תיאום ביניהם, התראפיסט יכול ללמד את המשפחה כיצד להפעיל את המוסדות לטובתה.

3. לחץ בנקודות מפנה של המשפחה

שלבים רבים בהתפתחותה הטבעית של משפחה, כגון שינויים התפתחותיים שלחברי המשפחה או בהרכב המשפחה (הרחבה/צמצום המשפחה),יוצרים התנגשויות ומצריכים משא ומתן על חוקי משפחה חדשים: תת-מערכות חדשות חייבות להופיע ויש לשרטט קווי הבחנה ביניהן. אך אם אין ההתנגשויות באות על פתרונן, עלולות בעיות המעבר לעורר בעיות נוספות. אחד השלבים הנפוצים ביותר הוא כניסתו של ילד לגיל ההתבגרות השתתפותו מעמדו של הילד בעולם החוץ משפחתי מתחזק. על כן צריכה המערכת המשפחתית לתת לו אוטונומיה ואחרויות נוספות בהתאם לגילו. ישנם לחצים על המשפחה כתוצאה מהרחבת המשפחה (לידתו של ילד, נישואיו של חבר משפחה, ילד מאומץ) וכן מירידה במספר חברי המשפחה (מותו של חבר במשפחה, פרידה, גירושין, מאסר או הליכותו של ילד לביה"ס).

משפחה מגיעה לטיפול כאשר נחסמו הדרכים למשא ומתן. קל יותר לעזור למשפחה אשר השינוי התרחש לא מכבר מאשר למשפחה שכבר חסמה את הדרך למשא ומתן במשך תקופה ארוכה.

4. לחצים הנובעים מבעיות אידיוסינקרטיות (חולי, נכות וכו')

בעיות אידיוסינקרטיות עשויות להוות מעמסת יתר על מנגנוני ההתמודדות של המשפחה.

דוגמאות:

- משפחה אשר מתעלמת מפיגור הילד אך כאשר הוא גדל קיים פער בינו לבין בני גילו הדורש התמודדות עם המציאות.

- משפחה אשר מסתגלת לצורכי ילד עם נכות גופנית אך כאשר הילד גדל ובא במגע עם העולם החוץ משפחתי, קבוצת בני גילו אינה מקבלת אותו.

- אם חבר במשפחה חולה מאוד יש להעביר חלק מכוחו ומתפקידיו לחברים אחרים. חלוקה מחדש זו דורשת הסתגלות של המשפחה.

לסיכום: משפחה נורמלית

1. משפחה פושטת צורה, לובשת צורה, מסתגלת, חוזרת ובונה את עצמה כדי להמשיך ולתפקד.
2. למשפחה יש מבנה ניתן לראותו רק בהיותו בתנועה. נבחרים דפוסים העונים על הדרישות הרגילות. אך כוחה של המערכת תלוי ביכולתה להפעיל דפוסי עסקות חלופיים כאשר הנסיבות דורשות את הבנייתה מחדש.
3. משפחה מסתגלת ללחץ בדרך המקיימת את המשכיותה תוך שהיא מאפשרת את הבנייתה מחדש. אם משפחה מגיבה בנוקשות על לחץ מופיעים דפוסים בלתי יעילים, אשר בעקבותיהם עלולה המשפחה להזדקק לטיפול.