חזרה למאמרי משפחה כמערכת
חזרה לאתר הראשי

---

Carter, A. & Mcgoldrick, M. (1989). The changing family life cycle: A framework for family theory. Boston: Allyn & Bacon

---

Carter, b. McGoldrick, M. Family life cycle - A Framework for family theory. (ch.1)

המאמר מציג את גישת "מעגל חיי המשפחה המשתנה".

בתחילה, כותבות המאמר מעוניינות להדגיש שתי אזהרות על גישה זו:

התפיסה הנוקשה מידי של מעגל חיים "נורמאלי"- אשר עלולה לפגוע ולהזיק בכך שהיא גורמת לתגובת חרדה והגנה עצמית מפני סטייה. ומנגד, הדגשת יתר של עולם "חדש"- אשר עלולה ליצור תחושה של חוסר המשכיות היסטורית ויצירת מערכות יחסים חסרות ערך בין הדורות.

הטיפול הוא דבר שבכוחו לסייע לבסס מחדש את התקופה ההתפתחותית בה נמצאת המשפחה. הגישה מגדירה את הבעיות בתוך המסלול שהמשפחה עברה, עוברת ועתידה לעבור. לרוב, משברים משפחתיים יקרו בנקודות המעבר משלב התפתחותי אחד לאחר. במאמר ישנה התייחסות למערכת המשפחתית כמערכת רגשית שכוללת שלושה- ארבעה דורות, והתייחסות לכל מערכות היחסים (אחאים, הורים, וכו') כמו גם לתנועה של כל חבר משפחה בפני עצמו.

בשונה מארגונים וממערכות אחרות, המשפחה מקבלת חבר חדש רק על ידי לידה, אימוץ או נישואין, כאשר החברים יכולים לעזוב את המערכת ( =המשפחה) רק עם מותם. אף מערכת אחרת לא נתונה לאילוצים כאלה. (למשל במערכת של ארגון עסקי, חבר יכול לעזוב על ידי התפטרות).

יש לקחת בחשבון את העובדה שכיום המשפחות המודרניות מאופיינות ביכולות בחירה:

עם מי להתחתן, איפה לגור, כמה ילדים להוליד, איך לנהל את הקשר עם המשפחה הגרעינית והמורחבת ואיך תהיה חלוקת התפקידים בבית. היום, היחסים עם האחאים מושתתים על רצון חופשי באופן כמעט מלא. יתכן שזה קשור לניידות גיאוגרפית, דבר שגם משפיע על מערכת הנישואין.

בעבר אחזקת המשפחה ושמירה על קירבה משפחתית נתפסו כתפקיד בלעדי של האישה:

היא טיפלה בילדים, בגבר, בהורים ובחולים. אחד ההיבטים המסובכים ביותר, הוא הבלבול שנוצר בעקבות יכולתם של חברי משפחה לבחור האם וכמה לבחור באחריות כלפי משפחתם.

בימינו אנשים לרוב פועלים כאילו הם מסוגלים לבחור בנושא הנ"ל, בעוד שבפועל יש להם מעט מאוד בחירה. הרי אף אחת ממערכות היחסים במשפחה, פרט לנישואין, איננה נוצרת מבחירה. אפילו במקרה של נישואין, החופש עם מי להתחתן הינו דבר שהופיע לא כל כך מזמן בהיסטוריה.

גם עצם ההחלטה להתחתן היא למעשה פחות חופשית מאשר מה אנשים היו רוצים לחשוב.

מעגל חיי המשפחה למעשה כרוך בשינויים של שלושה-ארבעה דורות בו זמנית:

בעוד דור אחד מתקדם לעבר הזדקנות, הדור הבא מתמודד עם "התרוקנות הקן", הדור השלישי מתמודד עם בגרות צעירה (עיצוב קריירה, יצירת זוגיות, הבאת ילד לעולם) והדור הרביעי מסתגל לכניסתו למערכת ולחיים. באופן טבעי, יש ערבוב בין הדורות והאירועים שמתרחשים, ובכל רובד יש השפעה על רבדים אחרים.

מחברות המאמר מתארות את זרימת החרדה במשפחה כזרימה אנכית ואופקית. הזרימה האנכית כוללת תפקודים ודפוסים שהועברו מדור לדור דרך מנגנון המשולש הרגשי (על פי Bowen). זה כולל את כל העמדות המשפחתיות, טאבו, ציפיות ועוד.

הזרימה האופקית כוללת את החרדה הנוצרת מהלחצים במשפחה בעודה עוברת את שלבי ההתפתחות השונים, השינויים והמעברים. זה כולל מעברים ניצפים (שניתנים לניבוי) ובלתי ניצפים. (מוות בטרם עת, נכות, מלחמות).

באם יהיו רבים הלחצים בציר האופקי המשפחה תהפוך לדיספונקציונלית ולבעייתית בתפקודה.

חשוב לציין שכאשר ציר המשבר האופקי חוצה את ציר המשבר האנכי ישנה עלייה רצינית ברמת החרדה במשפחה.

בנוסף למשברים וללחצים העוברים "בירושה" מהדורות הקודמים והלחצים שקורים בעקבות המעברים במעגל חיי המשפחה, קיימים גם משברי החיים ברגע נתון. הכוונה היא לקונטקסט הכלכלי-חברתי-פוליטי, וההשפעות על המשפחות השונות שחיות בתקופות שונות במהלך ההיסטוריה. גם שינויים תרבותיים משפיעים מאוד: למשל מושג ה"בגרות צעירה" בתור שלב התפתחותי בפני עצמו הוא המצאה של המאה ה- 20. גם שלבי "התרוקנות הקן" הם פרי המצאת המאה הזו, כתוצאה מירידה במספר הילדים במשפחה ועלייה בתוחלת החיים. דוגמה נוספת: עלייה בהיקף גירושין שהחלה בעיקר בתקופה האחרונה, מעלה את הנורמה של נישואים חוזרים כחלק ממעגל חיי המשפחה.

לסיכום, שלבי מעגל חיי המשפחה הם תלויי זמן, תרבות, צרכים באותו זמן, גישות וכו'.

משפחות לרוב חסרות פרספקטיבה של זמן כאשר הן נתונות בבעיותיהם האישיות. הן נוטות להגדיל את הרגע הנוכחי, ואז מאבדות את המודעות לכך שהחיים נעים באופן מתמשך אל העתיד.

בדור האחרון חלו שינויים משמעותיים בדפוסי החיים של המעגל המשפחתי. הדבר נובע בעיקר משיעור ילודה נמוך, אורך חיים גדל, שינויים בתפקיד האישה ועליה בהיקף גירושין.

הנשים כנר אינן עוסקות רק בגידול ילדים. הן אמנם יכולות לבחור שלא לפתח את היעדים האישיים שלהן מעבר לתחום המשפחה, אך הן כבר לא יכולות להתעלם מקיומה של האופציה הזו. נראה שהפמיניזם המודרני היה בלתי נמנע ברגע שנשים החלו לחפש אחר הזהות האישית שלהן.

אם כן, השינויים שחלו בתקופה האחרונה מקשים עוד יותר על הגדרה ברורה של מחזור חיים "נורמאלי" של משפחה. אחוז הולך וגדל של האוכלוסייה הצעירה מתגוררים יחד ללא נישואין ומספר רב של אנשים מביאים ילדים לעולם ללא נישואין. גורם חשוב נוסף המשפיע על משפחות הינו ההגירה. המשבר התרבותי והמשבר בהמשכיות המשפחה משפיע באופן משמעותי על דפוסי המעבר במעגל החיים המשפחתי לאורך מספר דורות.

חשוב שמטפלים יפסיקו להשוות בין המשפחות של היום לבין המשפחות של שנות ה- 50. מטפלים צריכים לעזוב את הרעיונות הישנים, ולתפוס באופן יותר חיובי מושגים "חדשים" כמו שני הורים מפרנסים, חד הוריים, זוגות לא נשואים, אימוץ חד הורי ונשים בבא בן-זוג.

המעברים שעוברות משפחות במעגל החיים דורשות לעיתים שינוי ממעלה שנייה, כלומר שינוי של המערכת עצמה. הטיפול אמור להתמקד בעזרה למשפחות לבצע שינוי ממעלה שנייה.

השלבים:

- מעבר לנישואין- למעשה מדובר בניסיון של שתי מערכות ליצור תת-מערכת שלישית וחדשה. העלייה במעמד האישה בא במתאם חיובי לחוסר יציבות בנישואין, ובמתאם חיובי לחוסר שביעות רצון של הבעלים מהנישואין. כאשר הנשים היו נכנסות לאחר הנישואין לתפקידן המסורתי, סבירות הגירושין הייתה נמוכה יותר. אחד הבעיות בשלב הנישואין הוא היעדר גבולות ברורים סביב תת-המערכת החדשה. לרוב חוסר היכולת לעצב את חייהם המשותפים של הזוג הצעיר קשור לכך שהם יותר מידי מלוכדים במשפחותיהם ה"מקוריות" ואז לא מצליחים להגדיר את המערכת החדשה שנוצרה. במקרים אלו, חשוב שהמטפלים יעזרו לזוג לנוע לכיוון הגדרה עצמית חדשה (שינוי ממעלה שנייה).

- מעבר להורות- המעבר הזה דורש בגרות. הבעיות הטיפוסיות מופיעות כאשר ההורים לא מסוגלים להפוך למטפלים. הורים רבים נאבקים על רקע חלוקת תפקידים בטיפול בתינוק או בלקיחת אחריות.

גם חוסר יכולת לנהוג כהורה עבור הילד עלול לגרור בעיות רבות. נדרשת הגדרה חדשה של חלוקת תפקידים בין ההורים, וזהו קונפליקט קשה. שלב זה הוא השלב במעגל חיי המשפחה בו היקף הגירושין הוא הרב ביותר.

הסבים צריכים לזוז הצידה ולאפשר לילדיהם להיות הדמות המרכזית והסמכות העיקרית בחיי הנכד. הסבים צריכים לנסות ליצור מערכת יחסים חדשה וייחודית עם נכדיהם.

- ילדים בגיל ההתבגרות- זהו עידן חדש, בו זקוקים להגדרה חדשה של הילדים במשפחה ושל תפקידי ההורים ביחס אליהם. משפחות עם מתבגרים חייבות לייסד גבולות שונים במהותם מאשר כשהיו הילדים קטנים. הגבולות צריכים להיות גמישים ולא אטומים. ההורים לא יכולים יותר להחזיק בסמכות מלאה בידיהם. הגבולות הגמישים מטרתם לאפשר למתבגרים להתקדם לעצמאות, אך אם הם נתקעים צריך עוד לאפשר להם את התלות. בתקופה זו, לרוב יש את "משבר אמצע החיים" אצל ההורה או שני ההורים.

- שלב שיגור הילדים- זהו השלב הארוך ביותר, והוא גם שלב שהופיע רק בעשרות השנים האחרונות. הוא נחשב שלב בעייתי. כיום, בעקבות שיעור ילודה נמוך ואורך חיים גדול, ההורים משגרים את ילדיהם לפחות 20 שני לפני הפרישה מעבודה, ולכן עליהם למצוא פעילויות נוספות בחייהם. אחרת ההורים יחושו ריקנות ודיכאון. כמו כן, התפקידים ההוריים לא ממש נדרשים יותר, ולכן מצריך שלב זה בנייה מחודשת של קשרי הנישואין.

- המשפחה בחיים המאוחרים (זיקנה)- בין המשימות של המשפחות בשלב זה, קיימת משימת ההסתגלות לפרישה ממקום העבודה. זה עלול ליצור ריקנות, וגם שינוי במערכת הנישואין. אובדן בן/בת זוג הינו דבר קשה ביותר, במיוחד אם יש מעט מערכות יחסים קרובות שיכולות לשכך את כאב האובדן. אולם להיות סבים יכול להוות הקלה ומשמעות חדשה לחיים. לעיתים הזקנים נהיים תלויים באופן מוחלט על הדור הבא.

כדי שהמשפחה תמשיך להתפתח, יש לסייע להם לזהות מעברים ולהגיע לאיזון מחדש.

גירושין ונישואים מחדש נחשב שינוי גדול ומשמעותי במעגל חיי המשפחה.

רוב המשפחות בארה"ב גרושים או התגרשו. יותר ויותר זהו נחשב אירוע נורמטיבי. גירושין יוצרים חוסר איזון עמוק, רווח ואובדן בחיי המשפחה. מהלך הגירושין מאופיין בשלבים, ובכל שלב לחץ רגשי רב:

ההחלטה על הפרידה, ההצהרה של כך בפני המשפחה, סידורי הראיה והכסף, הפרידה הפיזית, תהליך הגירושין המשפטי, ההשפעה של כך על הילדים ועל תפיסת הנישואין שלהם...

הרגשות העולים הם אבל, כאב, פגיעה, כעס, האשמה, אשמה ועוד.

מחברות המאמר מדגישות שניתוק טוטאלי של הקשרים בין שני ההורים הוא מזיק ביותר, ועל המטפל לעזור לזוגות המתגרשים להמשיך לשמור על הקשרים ולשתף פעולה כדי לאפשר מקסימום קשר בין הילדים להורים הביולוגיים ולסבים שלהם משני הצדדים. התהליך הרגשי של המשפחה במעבר לנישואין מחדש כולל מאבקים והתמודדות עם הפחדים הקשורים ליצירת מערכת נישואין חדשה. כמו כן יש לקחת בחשבון תגובות עוינות של הילדים, של המשפחה המורחבת או של בן/בת הזוג הקודם.

שרידי כעס ונקמנות בעקבות גירושין עלולים לחסום או לבלום אינטגרציה בין המשפחות החורגות החדשות למשך שנים או אפילו לתמיד.

ההחלטה להתגרש דורשת קבלת העובדה שקיים חוסר יכולת לפתור באופן מספק את הלחצים בחיי הנישואין. המשימה ההתפתחותית היא להבין שלכל אחד המצדדים יש חלק בכישלון חיי הנישואין.

שלב הפרידה דורש לעבור תהליך רגשי של הפסקת הרגשות כלפי בן/בת הזוג ונכונות להמשיך בסוג מסוים של קשר ביניהם לשם התמיכה בילדים. המשימה ההתפתחותית היא לעבד את העובדה שמשפחה זה דבר פגיע. אובדן התום שבמחשבה שמשפחה היא חסינה. בנוסף, בנייה מחודשת של הקשרים עם המשפחה המורחבת, ושמירה על הקשר גם עם משפחת בן/בת הזוג.

אם וכאשר אדם מחליט להינשא בשנית חשוב לשים לב לכמה אספקטים:

יש צורך לקבל את החששות האישיים ושל הילדים בעקבות כניסתם למשפחה חורגת. נושאים כמו גבולות, מרחב, זמן, משאבים, שייכות, נאמנות וסמכות יעלו ויצופו. חשוב לעזור לילדים להתמודד עם הקונפליקטים של "חברות" בשתי מערכות. לוודא המשך קשר של הילדים גם עם ההורה הלא-משמורן וגם עם משפחתו. הנישואין מחדש מחייבים את שני בני הזוג החדשים להיפרד סופית מהזוגיות הקודמת, ולקבל ולבנות מודל משפחה שונה וחדש עם גבולות גמישים. מותר ורצוי (כמשימה התפתחותית וכתנאי להמשך תקין של מעגל החיים) לאפשר לכל חברי המשפחה "החדשה" (החורגת) לדבר על העבר, לשתף בזיכרונות וסיפורים, וזאת על מנת לשפר את האינטגרציה בין חברי המערכת המשפחתית.

** נושא השפעות השוני הבין-תרבותי והמצב הכלכלי על שלבי המעבר במעגלי החיים:

המצב הכלכלי הירוד של המשפחה עלול לפגום ולשבש את מעברה התקין במעגל חייה. הגישה אשר הוצגה במאמר זה מתייחסת למשפחות בארה"ב ממעמד בינוני, ולא משפחות ממצב כלכלי ירוד. המושג "משפחה" שונה מתרבות לתרבות, וחשוב שמטפלים ייקחו בחשבון את הקונטקסט התרבותי ממנו המשפחה מגיעה. ישנה חשיבות לעידוד המשפחות לפתח "טקסים" או ציוני דרך מובהקים סביב כל מעבר לשלב חדש במעגל החיים שלהן. (במיוחד לפתח טקסים עבור שלבי מעבר שאין עבורם ציונים תרבותיים מקובלים). טקסים אלה יש בכוחם להקל על המעבר של חברי המשפחה משלב לשלב בהתפתחות.

---

שלבים במעגל החיים המשפחתי

Carter & McGoldrick

I. עזיבת הבית: בוגרים צעירים רווקים

II. חיבור משפחחות דרך נישואין: הזוג החדש

III. משפחות עם ילדים קטנים

IV. משפחות עם מתבגרים

V. שיגור ילדים והמשך קדימה

VI. משפחות בחיים מאוחרים

I. עזיבת הבית: בוגרים צעירים רווקים

א. התהליך הרגשי במעבר—

קבלת אחריות רגשית וכלכלית לעצמך

ב. השינויים הדרושים במעמד המשפחה

להתקדמות התפתחותית

1) דיפרנצאיציה של האני ביחס למשפחת המוצא

2) התפתחות יחסים אינטימיים עם עמיתים

3) התמסדות עצמית בעבודה ועצמאות כלכלית

יכולת המשפחה לאפשר שינויים אלו

Letting Go

II. חיבור משפחות דרך נישואין:

הזג החדש

א. תהליך מעבר רגשי—

מחויבות למערכת החדשה

ב. שינויים הדרושים במעמד המשפחה

להתקדמות התפתחותית

1) יצירת המערכת הזוגית

2) שינוי מיקום ביחסים בתוך משפחות המוצא וסביבת החברים להכללת הבן\בת זוג

III. משפחות עם ילדים קטנים

א. תהליך רגשי של המעבר—

קבלת בני משפחה חדשים למערכת

ב. השינויים הדרושים במעמד המשפחה

להתקדמות התפתחותית

1) הסתגלות המערכת הזוגית לאפשר מקום

לילד(ים)

2) התחברות מסביב גידול הילדים, מחויבויות כלכליות, משימות בניהול בית.

3) שינוי מיקום ביחסים במשפחה המורחבת

בתפקידי וסבתאות.

IV. משפחות עם מתבגרים

א. תהליך רגשי של המעבר--

גמישות מוגברת של גבולות המשפחה להסתגל לעצמאות הילדים ושברירות הסבים.

ב. השינויים הדרושים במעמד המשפחה להתקדמות התפתחותית

1) שינויים במהלכים בקשרי הורה-ילד כדי לאפשר למתבגרים להיכנס ולצאת מהמערכת

2) מיקוד מחדש על נושאי אמצע החיים הקשורים לזוגיות וקריירה

3) התחלת התהליך לקראת טיפול משותף בדור הזקנים

V. שיגור ילדים והמשך הלאה

א. תהליך רגשי של המעבר—קבלת ריבוי יציאות וכניסות למערכת המשפחתית

ב. השינויים הדרושים במעמד המשפחה להתקדמות התפתחותית

1) חוזה נישואין מחודש למערכת הזוגית כדיאדה

2) התפתחות יחסי בוגר-בוגר בין ילדים מבוגרים והוריהם

3) מיקום מחדש של יחסים כדי לכלול מחותנים ונכדים

4) התמודדות עם מחלות ומוות של הורים (סבים)

VI. משפחות בחיים מאוחרים

א. תהליך רגשי של המעבר--

קבלת מעברים בתפקידים בין הדורות

ב. השינויים הדרושים במעמד המשפחה להתקדמות התפתחותית

1) שימור תיפקוד וענייני עצמי ו/או זוגי למרות הידרדרות גופנית, גילוי אפשרויות לתפקידים משפחתיים וחברתיים חדשים.

2) תמיכה לתפקיד יותר מרכזי לדור הביניים

3) שמירת מקום במערכת לחוכמה ונסיון חיים של הקשישים.

4) תמיכה לדור הקשישים בלי הגנת יתר (תיפקוד יתר עבורם)

5) התמודדות עם אובדן בן/בת זוג, אחים, וחברים, והכנה למוות. חשבון נפש (סקירת החיים) ואינטגרציה.