חזרה למאמרי משפחה כמערכת
חזרה לאתר הראשי

---

סיכום מאמר-בני הזוג ביחד ולחוד מתוך "מסע אל עמק השווה" פרק רביעי
תודה להדר ורון, ולעירית ניזר
ברגמן, ז. וכהן א. (1994). המשפחה מסע אל עמק השווה. תל-אביב: עם –עובד

---

מהי אינטימיות?

התקשרות עמוקה בין שני אנשים בה כל אחד מהם שומר על ייחודו. זוהי תחושה של שני בני הזוג שהם יכולים לשתף זה את זו בחוויותיהם האישיות ביותר מבלי לחוש מאוימים, ושהתגובה תהיה מקבלת ומבינה.

מסיבות אלה ואחרות האינטימיות היא דבר מאוד קשה להשגה, משהו שדורש ביטחון רב של האדם בעצמיותו. ביטחון זה מושג בהדרגה בשלבים השונים של ההתפתחות הנפשית.

מצבים זוגיים

החוקרים המשפחתיים בידר ופירסון פיתחו מודל להיווצרות הקשר הזוגי והקשיים הנלויים אליו.

לפי בידר ופירסון היחסים בין בני הזוג מתפתחים במספר שלבים המקבילים לשלבי התפתחות הילד. לכן התפתחותו המוקדמת של כל אחד מבני הזוג בילדותו משפיעה מאד על התפתחות היחסים ביניהם.

כל אחד מין השלבים מבוסס על השלבים הקודמים ומהווה אינטגרציה חדשה של מה שנבנה בהם. כאשר אחד מבני הזוג לא מסוגל לעבור משלב לשלב, נוצרות בעיות ביחסים.

אפשר לאבחן את השלבים הללו ואף לטפל בבעיות הנוצרות במעבר משלב לשלב.

בידר ופירסון סבורים שכל זוג צריך להתחיל בשלב הראשון ולעבור את כל השלבים האחרים אחד אחד. מחבר המאמר (ברגמן) לעומת זאת, מציע לראות בהם שורה של תאורי מצבים זוגיים אופייניים, מפני שאולי לא כולם עוברים אותם בסדר המתואר.

1. המצב הסימביוטי :

במצב זה בני הזוג מאוהבים זה בזה. רוצים להיות יחד ככל האפשר. הם מדגישים את המשותף ואת הדומה בשניהם ומשתדלים להתעלם מהשונה והמפריד ביניהם. מצב המתואר כירח דבש.

בניגוד לבידר ולפירסון, המחבר אינו סבור שכל זוג עובר שלב של התאהבות ושזהו שלב החיוני להתפתחות הזוגיות. יש זוגות המתחילים את חייהם המשותפים תוך לבטים ומאמצי הסתגלות הדדית וההתאהבות יכולה להגיע בשלב מאוחר יותר או לא להגיע כלל.

מצב ההתאהבות אינו יכול להימשך לנצח מפני שקיימים הבדלים בין שני בני הזוג (רצונות, אינטרסים, צרכים) והם צריכים לבוא לידי ביטוי ולהיפתר. ואולם כאשר בני הזוג אינם יכולים להמשיך משלב זה לשלב הבא, נמשך המצב הסימביוטי ולובש אחת משתי הצורות הבאות:

• מצב של תלות הדדית- במצב זה מוותרים בני הזוג על היותם אנשים נפרדים, רק כדי שתישמר ההרמוניה.
• קשר עוין ותלותי- במצב זה חשים בני הזוג אי שביעות רצון מין התלות, אך הם אינם בוגרים דיים למצוא לכך פתרון.

2. דיפרנציאציה:

התפקחות משכרון ההתאהבות. שני בני הזוג רואים זה את זה באורח מציאותי יותר ונוצרים ביניהם גבולות ברורים יותר. ניכר איזון בין אישיותו הפרטית של כל אחד מהם לבין הקשר הזוגי מחלקים את השלב לשלושה שלבי משנה:

• תרגול- כל אחד מבני הזוג מגלה מחדש את עצמו ושואל שאלות על הערכתו העצמים, על כוחו האישי במסגרת הזוג ועל היחסים בינו לבין העולם שמחוץ למסגרת זו.
• התקרבות- מתרחשת התקרבות מחודשת ללא פחד להיבלע ע"י בן הזוג השני משום שכל אחד מהם השיג בטחון באינדיבידואליות שלו.
• תלות הדדית- בעקבות התחזקות בטחונו של כל אחד מבני הזוג בנוגע לזהותו האישית ולקשר עם בן הזוג, נוצרת השלמה עם בן הזוג ועם הזוג עצמו כפי שהוא - התפשרות.

כך מתחזקת תחושת הקביעות שלהם. מה שהופך אותם לזוג יציב ומבוסס.

צרופים זוגיים (ישנם 8 צירופים זוגיים)

1. סימביוטי – סימביוטי ßתלותי:

סיסמתו של זוג כזה היא אנחנו אחד. אצל בני זוג כאלה נשקפת סכנה שהצורך להתמזג ישתלט עליהם והם יאבדו את האינדיבידואליות שלהם. התפכחות ממצב כזה עלולה להיות מכאיבה וקשה. לאחר שהם מבינים את המחיר הגבוה ששילמו כדי לשמור על הזוגיות, מתרחש משבר.

2. סימביוטי – סימביוטי ßהטיפוס העויין התלותי:

סיסמתו של זוג כזה "אינני יכול לחיות איתך ואינני יכול לחיות בלעדייך". גם בני זוג אלה רוצים לשמר על האחדות ביניהם אך הצורך באינדיבידואליות יוצר תמונה קשה. אנשים אלה יוצרים את הקשר ביניהם באמצעות מריבות וסיכסוכים. הם מצפים שבן זוגם ירגיש, יחשוב וירצה בדיוק מה שהם מרגישים, חושבים ורוצים. בני זוג כאלה אינם מכירים זה בזכותו של זה בנפרדות ולכן הם אינם יכולים לנהל ביניהם כל משא ומתן. במקום זה הם מבטאים כעס, מרירות והאשמה בלי שיוכלו להבין את השפעות התנהגותם על בן זוגם. התנהגות של בני זוג כאלה מלאה סתירות. כל אחד מהם פוחד שבן זוגו ינטוש אותו אך חושש שבן זוגו יבלע אותו והוא יאבד את זהותו. אצל זוג כזה אפשר להבחין בתנועה במעגלים חסרי מוצא.

עבודתו של המטפל הזוגי עם זוגות כאלה מתסכלת במיוחד. על המטפל להיזהר מאחר שבין בני הזוג אין שותף לתחושתו האישית שאי אפשר יותר לחיות כך ושעליהם להיפרד.

3. סימביוטי - נפרד:

חייו של זוג כזה סובבים סביב דרישתו של בן הזוג הסימביוטי:"אל תבגוד בי". אחד מבני הזוג חש שבן זוגו בוגד באחדות ששררה ביניהם קודם לכן, בכך שהוא מתחיל להדגיש את המפריד והמבדיל ביניהם. יש להבין שלפי הרגשתו של בן הזוג הנפרד, כל ביטוי של רצונותיו כרוך בנטילת סיכון לכך שבן זוגו יכעס ויתמרמר על שהוא עצמו החל להדגיש את ההבדלים ביניהם במקום את המשותף. במצב זה מאבדת המערכת את איזונה. בן הזוג הנפרד חש כעס על בן זוגו המכחיש את קיום ההבדלים ביניהם ומגדיל את המאמצים להגדרת זהותו.

4. נפרד - נפרד:

בני זוג אלה הגיעו לשלב הנפרדות (הדיפרנציאציה). עליהם למצוא דרך לטפל בהבדלים בין שאיפותיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם – ”אני אשתנה אם אתה תשתנה". לכאורה שני בני הזוג בשלים לשינוי אך עדיין לא פיתחו סגנון מוצלח לביטוי ההבדלים ביניהם ולמאבק על הדרך שבה יישמו הבדלים אלה בחייהם.

5. סימביוטי - מתאמן:

"אל תעזוב אותי" אומר הסימביוטי למתאמן, "עזוב אותי לנפשי" אומר המתאמן לסימביוטי. תשומת לבו של המתאמן מופנית לעולם החיצון, הוא מכיר בערך עצמו ובכוחותיו. בן הזוג הסימביוטי חש נטוש ונבגד ומנסה להגביר את התלות בינו לבין בין זוגו אך אינו מצליח בכך. חרדותיו הופכות לכעסים. בן הזוג המתאמן אינו קשוב לצורכי בן זוגו כבעבר, הצמדותו מכבידה עליו.

6. מתאמן - מתאמן:

"אני רוצה להיות עצמי"אומר כל אחד מבני הזוג לעצמו ולבן זוגו. אנרגיה רבה מדי מושקעת בהתפתחות האישית ובביטוי האישי על חשבון מערכת היחסים הזוגית.

7. מתאמן - מתקרב:

המתקרב מבצע תפנית מחיפושו העצמי, ומחפש מחדש אינטימיות ותמיכה רגשית בקשר הזוגי. הפעם נוצר איזון טוב יותר בין היחד ללחוד וחל שיפור ביכולתו של המתקרב לנהל משא ומתן עם בן זוגו. עם זאת בגלל הצורך המחודש שלו בבן זוגו הוא גם פגיע יותר לתגובותיו.

בן הזוג המתקרב מתנדנד בין תקופות של אינטימיות לבין מאמצים ליצור מחדש את עצמאותו.

8. מתקרב - מתקרב:

מקורם של גורמי הלחץ המופעלים על היחסים הוא חיצוני, בד"כ מעבר למקום מגורים חדש, התקדמות בעבודה או מחלה במשפחה. התהליכים התוך נפשיים של כל אחד מבני הזוג מפותחים מאוד, וכמוהם גם התהליכים הבין אישיים ביניהם. בין בני הזוג מתקיימת אינטגרציה מלאה ולכן אין לצפות להתפתחותן של בעיות שלא יוכלו להתמודד איתן.

• מושגים הנוגעים לזוגות שאינם סובלים ממצבים פתולוגיים אלא מתלבטים בבעיות החיים:

• גבולות האינטימיות

בני אדם שונים זה מזה בצורך שלהם להיות ביחד ולחוד. לעיתים בין בני זוג יש אחד הזקוק לקרבה יותר מהשני. כאשר תהליך כזה נמשך זמן רב נוצר פער נרחב בין צרכיהם של בני הזוג שעלול להפנות את בן הזוג למציאת פתרונות קיצוניים (מאהב). בן הזוג המבקש קרבה עלול לפתח בעיות נפשיות או גופניות שייאלצו את בן זוגו לעסוק בו אם לא כאדם אהוב, כאדם נזקק.

שני בני הזוג צריכים להתחשב זה בזה באשר למידת הקרבה ביניהם. בן הזוג שזקוק לפרטיות עלול להתפס ע"י בן הזוג השני כקר ועוין והצורך שלו בפרטות עלול להתפס כדחיה. בעוד בן הזוג הזקוק לקרבה עלול להתפס ע"י רעהו כלוחץ ותובעני.

כאשר בני הזוג מבחינים שהבעיה נובעת מההבדלים שביניהם בתחומי הצרכים והאופי, ולא מהעדר אהבה או התחשבות מצד בן הזוג, חל שיפור ביכולתם להתפשר.

• תלות

נוצרת כאשר אחד מבני הזוג אינו יכול לחיות לחוד וכל חייו סובבים סביב חווית ה"יחד" עם בן זוגו. תלות תמיד קיימת בין בני זוג המינון הוא שקובע אם מדובר במשהו מוגזם. התלות נובעת בראש ובראשונה מהערכה עצמית נמוכה של האדם התלותי.

כאשר בן הזוג נענה ברצון לצורך התלותי של בן זוגו הם יכולים לחיות חיים טובים במשך שנים. והמשבר יגיע או בעת פטירה או כאשר אחד מבני הזוג לא יהיה זקוק יותר לתלות הזו.

במצב שבן זוג נענה בעל כורחו לתביעותיו של בן הזוג התלותי נוצרים יחסים א-סימטריים. היענות כזו יכולה לקרות מתוך האהבה לבן הזוג השני או מתוך תחושת החנופה והכוח שיש בתלות. בסופו של דבר בן הזוג שנענה בעל כורחו יישחק.

כאשר קיימת תלות מוגזמת בין הורים הם אינם משמשים דוגמא טובה לילדיהם.

אב התלוי באם- הבן לא יפתח זהות גברית עצמאית ובוטחת והבת תפתח תפיסה באשר לנחיתות הגברית

אם תלויה באב- הבן יתפוס נשים כנחותות ביחס לגברים והבת תתקשה לפתח זהות נשית טובה ושלמה.

כאשר מתחילה להיווצר תלות כזו מוטב לא להיענות לפיתוי הראשוני (הנובע מהחנופה) אלא להשקיע בקידום אי תלותו של בן הזוג. כדאי לחתור לכך שהנתינה תהיה על בסיס הדדי.

• טיפוח הזוגיות

קשר זוגי אינו מתקיים מאליו והוא זקוק לטיפוח תמידי.

כאשר קיימת אצל בני זוג התכוונות אל תחושת ה"יחד" יש להם סיכוי כמעט כל ארוע משותף, יומיומי ככל שיהיה, לחוויה של קרבה. זוגות רבים סובלים מאי התאמה בין מה שאחד מהם רוצה לקבל והשני לתת. הדבר יכול לנבוע מחוסר הבנה של אחד מבני הזוג כלפי צרכי רעהו או מחוסר נכונותו של האחר לקבל את המוצע לו או לדעת לבקש את שנחוץ לו.

בני זוג הנהנים לבלות יחד מטפחים את זוגיותם, אך כאשר אחד מהם מאלץ את בן זוגו לפעילות שאינה רצויה לו- שניהם סובלים. במצב כזה – עדיף שיניחו זה לזה ושכל אחד מהם ימצא שותף אחר לאותה פעילות מלבד בן זוגו.

טיפוחו האישי של כל אחד מבני הזוג מהווה חלק מטיפוח הזוגיות. הסכנה- שבן הזוג שכרגע לא מתפתח ברמה האישית ירגיש מקופח ויתחילו מאבקי כוחות. על כן על בן הזוג "המתפתח" ראוי שיהיה רגיש לזולתו ל"יפצה" אותו בזמן אחר.

אנו לומדים על תחושת השיתוף ועל תחושת הנפרדות בבית הורינו, כך שנוצרת בלבנו תחושה שכך זה צריך להיות ולא אחרת. לכן, כאשר אנו נתקלים בשקפה וצרכים שונים משלנו קשה לנו להבין שקיימת תפיסה אחרת של זוגיות. ועל הרקע הזה עלולות להיווצר התנגשויות

• המשפחה כולה יחד ולחוד-

המשפחה עוברת בד"כ שלבים שונים בהתפתחותה, מבחינת צורכיהם של חבריה להיות ביחד או לחוד. כאשר הילדים קטנים הם זקוקים לקרבת הוריהם כל הזמן, ואילו הוריהם זקוקים מפעם לפעם למנוחה ונפרדות מילדיהם. חשוב שהורים ייצרו נפרדות אצל ילדיהם על מנת שלא ייצרו יחסי תלות בין הילדים אליהם.

עם התבגרותם זקוקים הילדים יותר לחברת בני גילם ופחות לחברת הוריהם. השינוי במצב זה קשה הסתגלותית להורים רבים. לבני גילים שונים יש צרכים שונים ועל ההורים להבין זאת ביחס לילדיהם.

הצורך בנפרדות לעומת הצורך בשהייה יחד עם המשפחה משתנים מילד לילד ואינם מעידים בהכרח על מידת מסירותו של היחד למשפחה או על איכות הקשר בינו לבין משפחתו. לכן בתכנון זמני ה"יחד" של המשפחה כולה יש להתחשב בגילי ובאישיותם של כל בניה כדי שאלה לא יהיו חובה כפויה.

---

סיכום נוסף

ברגמן וכהן- בני הזוג ביחד ולחוד.

תודה  לנטע!!

הגדרת אינטימיות- היכולת לבטל את המחיצות בין בני הזוג ולשתף זה את זה בלי לחשוש שהדבר ינוצל נגדם, לחשוף את החסרונות שלהם ולקבל תגובה מבינה, להתמזג עם בן הזוג ללא חשש שמא ייבלע על ידו.

אינטימיות היא לא מיזוג של שני אנשים לאדם אחד, כל אחד שומר על ייחודו.

אינטימיות היא יעד  קשה להשגה והיא דורשת ביטחון רב של האדם בעצמיותו המבוסס על התפתחות  נפשית מוצלחת ואמונה שניתן לקיים  יחסים זוגיים טובים. כשלאדם יש ביטחון בעצמיותו הוא יודע שביכולתו לעבור  ממצב של התמזגות למצב של אינדיווידואלית.

הנחות יסוד למודל  של ביידר ופירסון, חוקרים בתחום המשפחתי:

• היחסים בין בני הזוג מתפתחים בדומה להתפתחות של ילד ולכן ההתפתחות של כל אחד מבני הזוג בשנות הילדות תשפיע על התפתחות הקשר הזוגי.
• לכל שלב יש מטרות פסיכולוגיות מסוימות.
• כל אחד משלבי ההתפתחות הזוגית מבוסס על שלבים קודמים ויוצר שילוב חדש של כל מה שכבר נבנה. כאשר אחד/שני בני הזוג לא מסוגלים לעבור שלב נוצרות בעיות ביחסים.
• אפשר לאבחן את הבעיות האלו ולמצוא להן פתרון.

ע"פ כותבי המאמר (ברגמן וכהן) התיאוריה של ביידר ופירסון  אינה מדוייקת והם מציגים פירוט  של השלבים השונים בהתפתחות הזוגית כ"מצבים  זוגיים" כיוון שלא תמיד יהיו את כל השלבים, ולא תמיד ע"פ הסדר.

1. המצב הסימביוטי- "ירח הדבש". שלב זה מאופיין ברצון להיות יחד כמה שיותר ובהדגשת המאפיינים המשותפים בין בני הזוג. אין הפניית דרישות אנוכיות כלפי בן הזוג. שלב זה ע"פ ביידר ופירסון הוא בסיס מוצק לקשר רגשי מתמשך, אולם ברגמן וכהן טוענים שלא תמיד יתבססו הנישואין על התאהבות שכזו. בעיות במעבר לשלב הבא מאופיינות באחת מ:

1. מצב של תלות הדדית- מוותרים על היותם אנשים נפרדים, נמנעים מקונפליקט.
2. קשר עוין ותלותי- לא מרוצים מהתלותיות ביניהם אבל לא מצליחים להיפרד או לבטא את ההבדלים ולכן הקשר שלהם יתבטא במריבות בלתי פוסקות.

 

2. דיפרנציאציה- התפכחות משיכרון ההתאהבות. רואים את עצמם ואחד את השני באופן מציאותי יותר, הם מעוניינים ביותר זמן פרטי ויוצרים גבולות ברורים ביניהם. שלב זה מתחלק ל-3 שלבי משנה:

1. תרגול- גילוי מחדש של כל אחד כפרט, מה מקומו במערכת הזוגית. לעיתים יש התנגשות בין האינטרסים והרצונות של בני הזוג ויש צורך להתייחס לכך.
2. התקרבות- לאחר שכל אחד גילה את עצמו כפרט בני הזוג יכולים להתקרב אחד לשני בלי פחד מ"היבלעות".
3. תלות הדדית- השלמה עם בן הזוג ועם הזוג כמו שהוא, התפשרות עם המציאות. ע"י כך נוצרת קביעות והזוג הופך לזוג יציב המבסס את חייו על צמיחה.

בעיות אופייניות  לסוגי הקשרים השונים: (ע"פ ביידר ופירסון).

סימביוטי-סימביוטי (הטיפוס התלותי): מדגישים את מרכיבי הדמיון ביניהם. הסכנה- עלולים לפתח תלות הדדית ולאבד את האפשרות להיפרד אפילו באופן זמני, אובדן האינדיווידואליות. אחד/שני בני הזוג עלול לפתח התנהגות פאסיבית כדי לא ליצור חיכוכים. התפכחות ממצב זה כואבת וקשה.

סימביוטי-סימביוטי (הדפוס העוין-תלותי): "לא יכול איתך ולא יכול בלעדייך". הקשר שלהם נוצר ע"י מריבות, אך המריבות גם מסייעות לשמירת מרחק רגשי ביניהם. הבעיה אצלם היא שהם לא מכירים בנפרדות ביניהם ולכן לא יכולים לנהל משא ומתן- ישר מריבות. זוג זה פועל בסתירות רבות- רוצה-לא רוצה קשר.

סימביוטי-נפרד: בן הזוג הסימביוטי מרגיש בגידה מכך שבן זוגו מתחיל להדגיש את המפריד ביניהם. יש הפרת איזון של המערכת הזוגית והתוצאה היא שבן הזוג הסימביוטי ינסה להדק את הקשרים בעוד בן הזוג הנפרד יכעס על הכחשת ההבדלים ביניהם ויתאמץ עוד יותר להגדיר לעצמו את זהותו.

נפרד-נפרד: "אני אשתנה אם אתה תשתנה". בני הזוג הגיעו לנפרדות, הם בשלים לשינוי, אך הם לא מצליחים ליישם את ההבדלים האלו בחיים, כל אחד מושך לכיוון המטרות שלו.

סימביוטי-מתאמן: בן הזוג המתאמן ירצה לבטא את כוחותיו בעולם החיצוני, ואילו בן הזוג הסימביוטי ירגיש נבגד וינסה להגביר את התלות ביניהם, יגיב בתובענות. המתאמן מרוכז בעצמו ולכן היצמדות זו מכבידה עליו ותגרום לעוד התרחקות מצדו.

מתאמן-מתאמן: כל אחד משקיע אנרגיה ב"להיות עצמו" על חשבון המערכת הזוגית. נוצרים מאבקי כוח, הם חוששים שוויתור קטן יגרור ויתור גדול יותר. מצב זה חריף יותר אצל זוגות שלא נוצר ליחסיהם בסיס חיובי בעבר (התאהבות) או אלה ששלב הנפרדות שלהם לא היה מוצלח.

מתאמן-מתקרב: בן הזוג המתקרב מגלה עניין מחודש בבן הזוג והוא מוכן להיענות לצרכיו, אך הוא גם רגיש יותר לתגובותיו. בן הזוג המתאמן יחשוש מהויתורים של בן זוגו שיכולים לגרום לצמצום האפשרויות האישיות שלו ולקבלת מקום משני במערכת הזוגית. המתקרב נמצא בקונפליקט בין הצורך שלו באינטימיות לתמיכה בצורך של בן זוגו באינדיווידואליות.

מתקרב-מתקרב: שלב מתקדם, אם נוצרות בעיות בזוגיות זה בדר"כ בגלל לחצים חיצוניים. התהליכים הנפשיים של כל אחד מבני הזוג והתהליכים הבין-אישיים ביניהם מפותחים, והם מסוגלים להתמודד עם לחצים פנימיים.

ברגמן וכהן עוברים לדון בזוגות נורמטיביים, שלא סובלים מבעיות פתולוגיות:

גבולות  האינטימיות- כל זוג מתמודד עם השאלה כמה ואיך יהיו יחד, וכמה לחוד. כאשר הצרכים של בני הזוג דומים לא נוצרת בעיה. הבעיה נוצרת כאשר יש פער בין בני הזוג- כאשר אחד מהם צריך יותר קרבה והשני זקוק למרחב אישי גדול יותר. במצב כזה, יכולה להיווצר התנגשות בין 2 מטרות- הגשמת מטרות אישיות והגשמת מטרות זוגיות. כדי להתמודד עם בעיה זו בני הזוג צריכים לטפח את שתי המטרות, עליהם לחיות כשני אנשים היכולים לחיות לבד ובכל זאת יש משמעות לבחירתם לחיות ביחד. כאשר יש פער בין בני הזוג- אחד מתפתח והשני לא- מתפתחת ביניהם תלות הגוברת בהדרגה, ככל שהפער גדל קטנה היכולת שלהם לתפקד כזוג.

בני הזוג צריכים להתחשב אחד בשני בקשר למידת הקרבה הרצויה ביניהם. הזדקקות לקשר בעת שבן הזוג זקוק לפרטיות יכולה להיתפס כתובענות, נדנוד וההפך- הזדקקות לפרטיות בזמן שבן הזוג זקוק לקשר יכולה להצטייר כדחייה וניכור. על רקע זה יכולים להיווצר מאבקי כוח שיחריפו את הקונפליקט ביניהם עד לחיפוש קשר מחוץ לנישואין או קרבת יתר לילדים. הפתרון לבעיה הוא החתירה אל שביל האמצע וויתורים הדדיים. ברגע שבני הזוג מודעים לצרכים השונים שלהם יהיה להם יותר קל להתפשר. כדי שהחיים הזוגיים יצליחו כל אחד צריך לעשות ויתורים למען האחר.

תלות- כאשר אחד מבני הזוג אינו יכול לחיות לחוד וכל חייו סובבים סביב ה"יחד" עם בן זוגו- נוצרת תלות. מידה מסוימת של תלות נוצרת תמיד בין בני זוג, אך הכוונה היא לתלות רגשית במידה רבה. התלות יכולה להיות חד-צדדית (רק אחד מבני הזוג) או דו-צדדית (שניהם תלויים זה בזה). אם בן הזוג נענה ברצון לדרישות של בן זוגו התלותי מתפתחים יחסים של הורה-ילד, אך האהבה יכולה לשמור עליהם לאורך שנים (עד שיימאס לבן הזוג הלא תלותי). מצב כזה יכול להתפתח גם לכיוון של ניצול התלות ושליטה בלעדית של בן הזוג הבלתי תלוי בכל הקורה במשפחה. הבעיה מתחילה להיווצר כשאחד מהם כבר לא זקוק למצב התלות.

כאשר קיימת תלות בין ההורים זו אינה דוג' טובה לילדים, זה יגרום להם לקשיים בתהליך ההזדהות. באופן נורמלי, הבן מזדהה עם אביו והבת מזדהה עם אמה. כאשר ההורים אוהבים ומעריכים הילד יקבל שדר מאימו שטוב לחיות עם אדם כמו אביו, וכך גם האב ישדר לילדה. לעומת זאת, במצב של תלות הנדבך הגברי/ הנשי בזהותו של הילד/ הילדה יהיה חסר. הילד לא יפתח זהות גברית חזקה ובוטחת כיוון שראה את דמות הגבר (אבא) כתלויה במישהו אחר (אמא). הוא יתפוס את הגברים כנחותים מהנשים. (כנ"ל לגבי הילדה ביחס לאמא). בהמשך ההתפתחות של אותו ילד הדבר ישפיע עליו בבחירת בת הזוג שלו.

התלות נובעת בדרך כלל מהערכה עצמית נמוכה. נוצרת  תחושה שרק בן הזוג יכול לגרום לי להרגיש בעל ערך. תחושה זו מחניפה לבן  הזוג הבלתי תלוי בהתחלה, וגורמת לו להיענות  לדרישות התלותיות אבל עם הזמן הוא  ירגיש מועקה. לכן יש לחתור לכך  שיחסים בין בני זוג ייבנו על בסיס הדדי.

טיפוח הזוגיות- נק' שונות.

תחושת ה"יחד" יכולה  להיווצר ע"י כל פעולה יומיומית משותפת ולאו דווקא בבילוי משותף, טיול וכדומה. התחושות של בני הזוג תלויות בעיקר באווירה ביניהם- כאשר הם משדרים אחד לשני שהם נהנים מהפעילות המשותפת, מתחזקת תחושת ה"יחד" שלהם. ישנן דרכים רבות לבטא את ה"יחד" וכולן טובות- שיחה אישית, שיתוף פעולה בעבודה, יחסי אישות.

כדי ליצור תחושת  הדדיות יש צורך בהיענות מבן הזוג, ולכן יש צורך בהתאמה בין מה שהאחד  רוצה לתת למה שהאחר רוצה לקבל. לדוג': אישה רוצה להביע את אהבתה במילים ואילו הגבר מרגיש שכל דיבור  על היחסים ביניהם הורס את הקרבה ביניהם. במקרה כזה הגבר יצטרך ללמוד  להביע את אהבתו במילים והאישה תצטרך  ללמוד לקבל ולהעריך דרכים אחרות  לביטוי הרגש.

אנשים שיודעים לתת  אבל לא יודעים לקבל מאחרים יכולים ליצור  אצל האחר אחת משתי תגובות:   א. נתינתם הופכת למשהו מובן שאין צורך לתת משהו בעבורה.

ב. תחושה חריפה  של תסכול.

אנשים כאלה יוצרים יחסים  לא סימטריים, הם צריכים ללמוד איך מאפשרים נתינה באמצעות קבלה. 

על בני הזוג להקדיש ליצירת ושמירת הקשר זמן ומשאבים. החיזור לא נגמר ברגע הנישואין.

כל אחד מבני הזוג יכול לפתח לו תחביבים וחברויות מעבר למערכת הזוגית. לא כל הבילויים צריכים להיות  משותפים. זה יכול ליצור תחושת כפייה  מצד אחד מבני הזוג, עליו לעשות  דברים שלא רצויים לו ואחר כך הוא  יגבה את המחיר מבן זוגו.

התפיסה שלנו על "איך  צריכה להיראות זוגיות" נלמדת  בבית הורינו. קשה לנו לקבל שיש  דפוסים שונים, ועל רקע זה יכולות להיווצר  מריבות. בכלל, כל הרקע התרבותי שלנו משפיע  על תפיסתנו את העולם וערכינו וגם  זה יכול לגרום לאי הבנות בין  בני הזוג.

הטיפוח האישי של כל אחד מהווה חלק מטיפוח הזוגיות. במשך חיי הזוג יווצרו מצבים שבהם אחד מבני הזוג מתפתח ואילו התפתחותו של בן הזוג השני מתעכבת. מצב זה יכול לגרום למתחים ומאבקי כוח, בן הזוג ה"מקופח" יאבק על זכויותיו. בן הזוג שמתפתח בתקופה זו צריך לשים לב לקיפוחו של השני ולפצות אותו בזמן אחר.

המשפחה עוברת שלבים  שונים בהתפתחות מבחינת הרצון של בני  המשפחה להימצא יחד. בדרך כלל, כשהילדים קטנים הם ירצו להיות בחברת הוריהם כל הזמן, ואילו ההורים מצידם ירצו מדי פעם לנוח ולבלות עם חברת בני  גילם. רוב הזוגות מודעים לצרכים אלו  ויפעלו בהתאם, אולם יש הורים שחושבים  שעליהם לתת את כל כולם לילדים בלי  לחשוב על עצמם והם משיגים תוצאה  הפוכה- הילדים הופכים להיות תלויים בהם, ולא נותנים להם מנוחה וכך תוך  זמן קצר האהבה הגדלה מתחלפת בקוצר רוח ועצבנות.

ככל שהילדים גדלים  הם מבקשים יותר את חברת בני גילם ופחות  את חברת הוריהם. להורים רבים קשה להסתגל לשינוי והם מפעילים את סמכותם על מנת להשאיר את הילד קרוב אליהם. כוונת  ההורים היא לשמור על ה"יחד" המשפחתי  אבל עליהם להתחשב גם בצרכיו האישיים  של הילד. הצורך בנפרדות משתנה מילד לילד, ועל ההורים להתחשב בגילם ובאישיותם של כל חברי המשפחה על מנת להפוך את הבילוי המשותף לחוויה משמעותית ולא חובה כפויה.