חזרה לאתר הראשי
מנזנו, ג., פלצ'יו אספסה, פ., וזילקה, נ. (2005) תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות. תל אביב: תולעת ספרים
פסיכותרפיה הורה-תינוק, המעבר להורות ונרקיסיזם הורי: יישומים בטיפול -פלצ'יו אספזה
סקירה היסטורית ( לא יודעת עד כמה רלונטי אבל אי אםשר לדעת עם המרצות האלה...)במאמר זה בוחן המחבר את ההשפעה לטווח ארוך וקצר של השפעות התערבות בהתנהגות הורית, והורית נרקסיסטית. הטיפול בהורים החל באירופה והושפעה מ 2 אסכולות. הראשונה בפריז ובה היו חברים : סרג' ליבוביצי ומישל סול, 2 מטפלים ידועים שעבדו עם רופא הילדים ליאון קריזלר. עבודתם התקדמה באמצעות מספר מטפלים, לדוגמא ברנרד גולס, דידיה האוזל ואנטוין גואדני. ב-1975, סרג' ליבוביצי הציג את עבודתו הטיפולית עם אמהות וילדים (1975) בפני אנה פרויד בלונדון בקונגרס שאורגן לכבוד פרסום עבודתה. ליבוביצי קרא לסוג זה של התערבות "ייעוץ תרפויטי" כוונתו הייתה למקם את גישתו על פי המסורת של וויניקוט. האסכולה השניה מג'נבה, היכן שברטרנד קרמר הציג את עבודה שהושפעה מעבודתה של מרגרט מאהלר היא עבדה עם אמהות וילדים בדגש על האמהות, הוא חקר ומיסד את הפתתלוגיה של הילד . בשנות ה80 ביחד עם גואן מנזנו החל פרנססקו( מחבר המאמר) להתענין בטיפול בהגדרת קריטריון למיסוד אינדיקציות (_התוויות-מונח המציין שפעולה מסוימת היא חיונית או רצויה )והתוויות נגד להתערבות טיפולית קצרה בהורה-תינוק. לאחר מכן ניסינו לחקור קריטריון זה באמצעות מחקר "בעיות של הורות" ולאחרונה "בעיות של הורה נרקיסיסטי" . המאפיין הבסיסי של הטיפול בהורה-תינוק בג'נבה היה שיש לעבוד עם ההשלכה ההורית על ילדים המתרחשת כשהסיטואציה הדינאמית מאפשרת זאת. לכן המטרה היא לשחרר את התפקוד הנפשי של הילד מעומס ההשלכה ההורית והקונפליקטים שתורמים ליצירתם של סימפטומים חמורים, פחות או יותר.
המעבר להורות: הפיכה להורה מצריכה מההורים הצעירים לעבור שלב התפתחותי של אבלות. האבלות מתבטא ביחס לויתור על מקומם אצל הוריהם, ולכך שהם צריכם להבין שתהליך ההתבגרות שלהם הואץ כי נוספה להם אחרית בצורת תינוק. לשם כך הצעיר צריך להיות מודע לזהותו, מה יכול לעשות עם צרכיו האינפנטילים? חלק מצרכים אלו ימוקמו אצל התינוק ע"י תהליך הזדהות השלכתית . תהליך זה לא רק נושא יצוגים מעברם של ההורים הצערים כילדים אלא גם יצוגים של ההורים שלהם ודמיות משמעותיות אחרות בחייהם. לא תמיד השלכת הורה- תינוק היא פתלוגית אלא להפך ההשלכה מהווה תפקיד חיובי ובונה בהתפתחות התינוק. רמת האנרגיה הנפשית שהוורה משקיע בילד הופכת את התינוק ליורש ההון הליבדינאלי הנובע מאותם דימוים שההורה משליך עליו. הופעת התנוק מאפשרת להורים הצעירים לחוות בשנית ולקן חוויות וקשרים שהוחמצו בילדותם או שעדיין לא עיבדו אותם מספיק. אבל ההורים: ככל הנראה האבל משחק תפקיד בסיסי באינטרקציה עם התינוק, נכון במיוחד שהאבל לא עובד מספיק. ע"י ההשקעה בתינוק יכול ההורה לעבד ולחוות מחדש את האינטרקציה של הורה – תינוק עם הוריו ולתקן את מה שחווה באפן לא הולם עבורו. אספקט אחר של עבודה מחדש על הזדהות אשר מיוחד להורות הוא אופי ההזדהות-המשלימה המתבצעת ע"י ההורה. התפקיד שמיועד לתינוק באמצעות השלכה זו הוא בתפקיד-נגדי לתפקיד שההורה לקח בהזדהות שלו עם ההורה שלו או שלה. קונפליקט ההורות
- סוג ההזדהות ההשלכתית עם התינוק
- אופן השלמת ההזדהות ההורית שיוצר ההורה על מנת לפעול הדדית עם התינוק.
למרות שדפוסים אלו אינם הומוגניים באופן מלא – בפרקטיקה הקלינית, הם תמיד מכילים תערובת של אלמנטים שונים – שניתן לתאר אותם באופן הסכמאטי הבא:
- קונפליקטים של הורות נורמאלית. המושג מרמז על פרדוקס סמנטי, כיוון שקיימת סבירות נמוכה להיתקל בדפוס זה בצורתו הטהורה בעבודה הקלינית, כיוון שהוא מרמז לכך שההורה הצליח לעבור את כל שלבי האבל והאובדן שהיו צריכים לעבור.
- קונפליקטים של הורות נוירוטית. התינוק יחד עם הסימפטומים שלו/ה הם פקטור בתהליך –ההכחשה הלא מושלמת של האבל ההורי והאובדן
- קונפליקטים של הורות מזוכיסטית. האבל ההורי והאובדן מסומן משמעותית באמצעות תחושת אשמה שההורים מנסים לכפר רטרוספקטיבית בתוך הקשר עם התינוק.
- קונפליקטים של הורות נרקיסיסטית-דיסוציאטיבית. הכחשה מופרזת של אובדן העבר של ההורים מתחזק באמצעות סוג ההזדהות ההשלכתית עם התינוק שהיא פתולוגית ומשולבת עם אגרסיביות.
תהליך האבלות בטיפול הורה-תינוק יכול להיות מ-2 סוגים: 1.אבלות על אובייקט שבאמת אבד. 2. אבל על אובדן אובייקט פנטסיה. להורים יש קושי לנטוש אינטרקציות עם יצוג הורי אידאלי שנבנה בעקבות חוויות ילדות שלהם של הזנחה ומחסור. הורים אלה תמיד מכילים ונוכחים לצורכי התינוק בגלל שחוו את הוריהם כמרוחקים, מזנחים. נרקיסיזם איננו שלב התפתחותי אלא מנגנון הגנה הדומה להגנה מאנית. האגן מגן על עצמו כנגד חרדה דיכאונית ובצורה קיצונית מגן על עצמו מפני חרדה רודפנית. פרנססקו קרא לתהליך זה" נרקיסיזם רודפני". כי מתבסס על הזדהות עם האוביקט אידאלי רודף, ומתבסס על מעבר מפסיביות לאקטיביות , אין יכולת לקטרזיס ליבדינאלי.
נרקיסיזם נוגד-דיכאון :התפשטות פתולוגית של הדימוי-העצמי מתבסס על הזדהות עם אספקטים אידיאליים של האובייקט על מנת להימנע מכל אובדן משמעותי של הערכה-עצמית.
הורים נורמלים: ההזדהות ההשלכתית לא גמישה וחד ערוצית אלא הולכת בכיון של קדימה אחורה. בויין תיאר זאת כהחצנה, ואמפתיה. ההורים שומרים על יצוגים חיובים מיחס הוריהם אליהם גם עם ביחסים אלו הציבו להם גבולות, ויצוגים של אהבתם את ההורים או דמות משמעותית אחרת ומסוגלים לחוש אגרסיביות שנחותה כלא הרסנית. הזדהות הורית משלימה – יצוגים של ההורים שלהם כאוהבים למרות שהיו קפדנים והציבו להם גבולות. את היצוגים האלה רואים בהתחלה כששואלים את ההורים" למי הילד דומה? בימיו הראשונים עונים יש לו את הידים של.. האף של... לאחר נספר חודשים ששואלים אותם שוב עונים הוא דומה לאימי .. לי. שההיתי קטן .. אבל הוא לא דומה לנו.. אכן, כשמדובר ביחס לאכילה, שינה, חיוך, ועוד, התינוק הוא באמת איש קטן כשלעצמו. הזדהות השלכתית "אמפטית" ו"מוחצנת" זו משחקת תפקיד ארגוני ומבני, כיוון שההורים אינם רוצים לערב את התינוק בעבודתם הלא-הולמת של תהליך האבל. הפוטנציאל הליבידינאלי שהם נושאים תורם לעמעום מהיר של הנרקיסיזם "נוגד-דיכאון" ההורי העובר מייצוגים בעבר ומאפשר להם להשקיע אנרגיה נפשית במאפיינים ספציפיים של התינוק. מטרת הטיפול, במיוחד עם הורים מופרעים יותר, יהיה לחפש סוגי ייצוגים אלו, כיוון שמרגע שהם ינועו הם ישרתו כבסיס להשקעת אנרגיה נפשית חיובית של המטפל ולחיפוש הבנה והבהרה שאני קורא לה "הטרום-טרנספרנס החיובי" המקדם את הברית הטיפולית.
הורות נוירוטית והקונפליקטים שלה: התינוק מנוצל בצורה לא מודעת ע"י ההורה כדי לנטרל תהליכי אבל שלא נפתרו בצורה הולמת. ההזדהות הורה – ילד עדיין אמפתית במילוי צרכי התינוק, אך נוקשה בהיקפה. המטרה להכחיש בעזרת התינוק את האפקט הכואב של תהליכי האבל. התינוק נחווה כרע מזג, דורשני, כמו אחד מהוריהם. הזדהות משלימה – הופכים ליצוגי הורה אידאלי כדי להסוות את הכאב של הצעיר מוייות ילדות של הזנחה, קיפוח, אובדן , חוסק גבולות מוגדרים. התינוק חש שלדאגות ההורה יש אנטרס ולכן נשאר כלוא בתוך הנרקיסזם האינפנטלי של ההורה. הסימפטומים שנראה: הפרעות שינה, אכילה, בכי, אגרסיביות, מרד. במהלך הזמן הלחץ הזה יהפוך למכשול או אמצעי להתגבר על תסביך אדיפוס לילד, ואינטגרציה של המשולש האידפלי. הורות מזוכיסטית:
- תהליך האבל והאובדן קשה כי ההורים נושאים על גבם תחושה של אשמה ביחס להוריהם, ישנם שני סוגים של הורים מזןכיסיטים:1. להורים הצעירים היו הורים שהתלננו כל הזמן עכב נטיות דכאוניות או מזוכיסטיות. אותם הורים צעירים מאשימים את התינוק בהתנהגות לא טובה הופכים את עצמם לקורבות של התנהגות הילד ובכך מכפרים על תחושת האמשה שהיתה להם ביחסם עם הוריהם. בצורה הזו, תוצאה שעוברת מדור לדור עברה מהורה "קורבן" לילד "מענה" שבתורו יהפוך להורה "קורבן" של ילד "מענה", וכך ימחזרו את נטיית המזוכיזם והדיכאון במשפחה. ילדים של הורים כאלו מציגים הפרעה תפקודית (שינה, אכילה וכו') ובעיות התנהגות (דרשנות, מזג-רע, רודנות ועוד).
- דפוס זה מקבל צורה הרבה יותר חמורה. ההורים שבאים לייעוץ מעבירים ביקורת מרירה על הוריהם ודרישות רבות כלפיהם. הוריהם נחווים על ידם כהורים "חסרי יכולת להיות הורים", נוטשים, דוחים, שתלטניים ועוד. ההורים שבאים לייעוץ לעולם לא היו במצב שיכלו לבטא דרישות אלו בפני הוריהם,
- השלכתיות הורית כזו מזהה את התינוק שלהם עם אותו "ילד דורש-ומוחה" כפי שהם חשו בעבר. כעת, לתינוק שלהם יש את הזכות לבטא ביקורת, תביעות ולמחות ביחס להוריו.
- ההזדהות המשלימה ההורית, אשר בצורה מזוכיסטית, מקבלת כל דבר ונכנעת לביקורת של הילד ולתביעות שלו.
הורות מזוכיסטית-מנותקת: 1. נמצא אצל הורים שהזדהות השלכתית היא פתולגית כי אינה גמישה וחד מסלולית. הם רואים את התינוק כיצוג שלילי גדמות בעברם ומשליכים על התינוק אגרסיות מסוכנות שגורמות להורים תחושה של מתח שנחווה כתובעני והרסני. 2נמצא אצל הורים שחוו את הוריהם כרחוקים, עוינים ולכן חשים צורך להגן על עצמם כנגד תחושת הרדיפה שהתינוק מעורר אצלם. מעורר תחושות אשמה אצל ההורים. הזדהות משלימה שללית מהווה מנגנון הגנה מסווה, ליצוגים האידאלים כהורים אין בסיס חיובי אמיתי ולכן קרא לזה בעיה הורית כ"נרקיסיסטית-מנותקת. ההורים מכחישים את אישיות התינוק ואת הקושי שלהם עם הוריהם. יוצרים לתינוק הפרעות חמורת של תקשורת התינוק יריגש צורך לפצות את עצמו על חוסר התקשורת עם הוריו ע"י פיתוח הפרעות תפקודית (שינה, אכילה) ו/או בעיות התנהגות (אגרסיביות, מרד וכו'). אכן, סימפטומים אלו מופיעים גם בדפוסי הורות נוירוטית, אך אז זה מלווה בסימפטומים חמורים יותר כגון הפרעות במצב רוח ובעיות התפתחות שעל התינוק להתמודד עימם. למטפל יהיה מורכב וקשה לחשוף את ההורים לדבר על רגשותיהם דרך התינוק ביחסם לתינוק ולהוריהם. הם ירגישו שהמטפל מאשים אותם ולכן יחו הזדהות השלכתית שספוגה באגרסיה. טיפול הורה קצר מועד לא מומלץ. צריך לנטרך את החוויות של הטרום העברה שלישלית וליצור ברית טיפולית. צריך להדגיש את הצדדים החיובים שלהם כהורים כדי שלא יחושו אשמה. גם המטפל חווה העברה ניגודית כנגד ההורים. צריך לשמוע את תלונתם ברצינות ולטפל בסימפטומים הדחופים שהתינוק מראה. קצה הטיפול איטי ותלוי בתהקדמות ההורים יש לשים לב לפגיעות ההורים. כדי להחליט על טיפול יש לשים לב לבעיה שעל ההורים להתמודד איתה ולאיכות הנרקיסיזם שלהם. התערבות לזמן-קצר נקבעת בסיטואציות בהן בעיית ההורים נושאות אופי נוירוטי רחב. במקרה כזה, ההגנות הנרקיסיסטיות מאניות מכוונות להגן על עצמם מפני תחושות כואבות, לדוגמא, נטישה, מחסור וטיפול קשוח, כזה שהם חוו בילדותם. ההזדהות ההשלכתית שלהם עם התינוק, יכולה להיות מאוד קונפליקטואלית, אך במרבית המקרים מדובר השקעת אנרגיה ליבידינאלית. זה תורם ליצירת "טרום-העברה-חיובית" כלפי המטפל ומסייע להורים להסכים לקבל טיפול לטווח קצר. כשסוגיות הוריות נושאות אופי מזוכיסטי, התערבות הורה-ילד קצרה תמיד עולה, אפילו שבנראה לא יופיע שיפור מיידי בסימפטומים של התינוק. בד"כ יש לנקוט אופנים אחרים של טיפול במקביל: לדוגמא, טיפול פרטני לאחד ההורים או טיפול משפחתי שיטתי. במקרים כאלו עוצמת תחושת האשמה של ההורה מהווה מכשול משמעותי לעבודת הטיפול ולעיבוד הטיפולי. טרום-ההעברה שהורים אלו יוצרים עם המטפל היא חיובית באופן מכריע. עם זאת, הם חווים בד"כ את הניסיון הראשוני לפרש את תפקודם כהאשמתם כהורים. פגיעות זו יכולה לגרום להתנגדות בסיסית לטיפול וגורמת לעיתים להפרעה. ההתנגדות לטיפול נובעת מכך שההורים מריגישם כסדיסטים כאשר שמים גבולות לתינוק, או ההורים צריכים לכפר על תחושת האשמה שלהם כילידם ולכן ישליכו על המטפל את אותה התנגדות שמרגישים כלפי ילדם. תחושת הרדיפה הקשה של הורים אלו, ברוב המקרים, מוכחשת, יחד עם הרסנות בעצמה רבה את הקשר שיש להם עם התינוק וגם את הפעילות הנפשית שלהם. הורים אלו יתקשו להעלות חוויות מילדותם בפני המטפל, במיוחד ביחס לרגשות כואבים שהיו חלק מהקשר עם הוריהם. נרקיסיזם מנותק יהיה אז המאפיין העיקרי של הורות מסוג זה, המתבסס על הכחשה כללית של קונפליקטים בעבר ואת האפשרות שאת ילדותם שלהם הם משליכים על האינטראקציה הנוכחית עם ילדם. מסיבה זו, אם המטפל יתחיל להציע פרשנות בשלב מוקדם מידי, זה עלול לעורר התנגדות חזקה מצד ההורים ויוביל להפרעה בטיפול. על מנת להימנע מזה, המטפל צריך לעבוד בעיקר בחיזוק הברית עם ההורים ולהציע התערבות טיפולית לטווח ארוך עבור התינוק או ההורים.
לסיכום ישנם 3 סוגי הורות שמוגדרים כבעיתים: הורות נירוטית, מזוכיסטית, מזוכיסטית מנותקת. בכל אחת מהם תהליך האבל לא עובד, ובעיות של ההורה הצעיר עם הוריו שלו לא עובדו ולכן משולכות על התינוק ישפתח סימפטומים בעיתים כמו: הפרעות אכילה, בעיות שינה, התפרציות זעם ועוד.