חזרה לאתר הראשי
Papp, P, & Imber-Black, E. (1996). Family themes: Transmission and transformation. Family Process, 35, 5-20
תרגום מלא
תימות משפחתיות: מסירה וטרנספורמציה
מאמר זה יתאר שיטת טיפול המשתמשת בתמות מרובות המשלבות משמעות ופעולה לעידוד שינוי תרפויטי. באמצעות זיהוי תמות מרכזיות המפעילות את היחיד, הזוג, השלישייה או כל המשפחה ברמה בין-דורית וסוציו-תרבותית, המטפל יכול לפתח ראיון שאלות אפקטיבי ולתכנן התערבות יעילה. לפי שיטה זו, סימפטומים התנהגותיים מעוצבים כתופעה נוכחית של תימה כלשהי. אוריינטציה זו מאפשרת למשפחה ולמטפל להתייחס לסימפטומים לא כפתולוגיה ולעבוד בשיתוף פעולה כלפי שינוי. תיאורי מקרה ממשפחות שונות עם בעיות שונות, דפוסי אינטראקציה, היסטוריה תלת-דורית ורקע תרבותי, ידגישו את יעילותה של השיטה. מאמר זה יתאר ויסביר גישה טיפולית המתבססת על שימוש בתמות בסיסיות כמסגרת עבודה למציאת משמעות והגדרתה ופתרון לבעיות היחיד והמשפחה. אנו בונים מסגרת של משמעות עם המטופלים שלנו, בכדי להגיע לאמונות כאלו הקובעות את הדרכים באמצעות היחיד או משפחה תופסים, מפרשים או מגיבים לחוויות חיים קריטיות. תגובות אלו חוזרות על עצמן בסיטואציות שונות, מעצבות ומחזקות תמות שונות הקיימות בחייו של היחיד. הן מעצבות אירועים וקשרים, ובתורם, הם מעצבים אותם מחדש. תמות ואמונות מתקיימים ברמה אידיאולוגית של תפקוד ומורכבים מסמלים ולא מתוכן ליטראלי. כוחן של תמות מיתולוגיות ואמונות תת-מילוליות להשפיע על חיי האנשים לכד את תשומת הלב של חוקרי משפחה רבים ומטפלים. עניין זה הופיע מתוך מודעות לדרך כיצד אידיאולוגיה של משפחה מווסת תהליכים פנימיים של המשפחה, קובית את המסורת, כללים וערכים, ומעצבת את איכות הקשר הבין-אישי. הרבה לפני שהמילה "קונסטרוקטיבי" ו"נרטיב" נכנסו לאוצר המילים של הטיפול המשפחתי, מטפלים עסקו בסיפורים של משפחות ואידיאולוגיה בצורות שונות רבות. מערכות משמעות כאלו תיארו ושימשו מגוון רחב של מטפלים, שעבודתם השפיע עלינו. הדוגמאות כוללות את פררה (1963,1966) שטבע לראשונה את המושג "מיתוס משפחתי" לתיאור נקודה מרכזית המייצרת סביבה תהליכים משפחתיים רבים. זלצר וזלצר (1983) ראו את התמות המשפחתיות ככאלו המציעות רמזים למעברים והסתגלות משפחתית שלא ניתנים לדיון. רייס (1981) השתמש במושג "פרדיגמה משפחתית" לתיאור תפיסת המשפחה את העולם מחוץ למשפחה ואת מקום המשפחה בעולם. פינשטין וקריפנר (1989) שרטטו קשר אינטגראלי בין מיתוסים אישיים, מיתוסים משפחתיים ומיתוסים תרבותיים והציע "מיתוסים-נגדיים" כדרך להרחבת זכויות-יתר. ווצלוויק (1978) השתמש במושג "דימוי-עולם" ובוסורמני-נגי וספרקס "נאמנות-בלתי נראית" (1973) לתאר מיתולוגיות השולטות בחיי בני האדם. מטפלים אחרים, כולל סטיינגלס (1978), פאפ (1983) סלוצקי (1983) ודאלוס (1991), כתבו על "מערכת האמונות של המשפחה" ותפקוד הסתגלותי של האידיאולוגיה המשפחתית, בעוד שלממד ההיסטורי היה מקום בולט בעבודתם של בינג-האל (1979), פרמו (1982), סטירלין (1973) וסלביני-פלזולי וקולגות (1978). תמות בעלות משמעות סימבולית השפיעו על טקסים יצירתיים רבים בעבדה של אימבר-בלאק, רוברט וויטינג (1988). ברונר (1986) השתמש ב"תמונת הנוף של ההכרה" לתאר את "המציאות הריאלית" הקיימת ברמה מרומזת מעבר למודעות. מושג זה שולב בגישה נרטיבית של וויט ואפסטון (1990). אנתרופולוגים וסוציולוגים כולל בטסון (1979), ברונר (1986), גרץ (1959), גופמן (1986) וטרנר (1967) כתבו הרבה על השפעת מיתוסים תרבותיים ואמונות סוציאליות על מנהגים ופרקטיקה עכשווית של יחידים וחברה. לוי-שטראוס (1968) הניח את המושג "הפרטיטורה של התזמורת" על מנת לציין גוף מיתולוגי שנושאים מסרים תרבותיים לדור הבא. למרות ש"הפרטיטורה" נוצרה בעבר, ל"קוד" הנמצא בבסיס ה"פרטיטורה" יש את הכוח לכוון מנהגים, מוסכמות משפחתיות וחברתיות ומעשים בהווה. ברמת היחיד, ניתן להתייחס לאמונות המעצבות את התימות כמקור מחולל המנחה את התנהגותם של בני האדם באופן אנלוגי לתפקיד שמשחק המיתוס התרבותי והאמונות בכל החברות. לפי גישתנו, תימות נחשבות כהצהרה מטפורית, כמו מוטו או סלוגן המצמצם את כל הקודים בהם אנשים מאמינים. זיהוי התימות המפעילות באופן החוזר על עצמו ברמת היחיד, המשפחה, בין-דורי וסוציו-תרבותי, המטפל מייצר מסגרת חדשה לתפיסת הבעיה הכוללת רמות שונות רבות של החוויה. קשרים כאלו מאפשרים למטופל בטיפול ולמטפל להגיע לפרספקטיבות חדשות ביחס לבעיות ישנות. תימות יכולות גם להרחיב אופציות טיפוליות כיוון שנקודת הכניסה להתערבות אינה צריכה להיות מוגבלת לפיסות מסוימות של התנהגות או אינטראקציה ספציפית, אלא מכוון כלפי אספקט אחד או יותר של התמה כפי שבא לידי ביטוי בסיטואציות שונות או סביבה. האתגר של המטפל מגיע מיכולתו לשקף את התמה הרלבנטית ביותר לבעיה הנוכחית והצעה מבטיחה יותר לשינוי.התהוות סימפטום לפי גישה זו, התנהגות סימפטומאטית נתפסת כמשרתת את התפקוד המשפחתי ולא כתוצאה ממבנה פנימי או לקוי ארגוני, אלא כהצהרה על תמה עיקרית. עיצוב מחדש של סימפטום המשובץ בתמה מסוימת מאפשר לחברי המשפחה לשנות ולהרחיב את הרפרטואר הצר שלהם כתגובה לסימפטום. כשמשתמשים בתמה אפקטיבית, פוקוס של יחסים רחבים מחליף פוקוס חד על סימפטומים. באחת המשפחות, אישה צעירה שסבלה מבולימיה דיברה בהקשר של היא "לעולם אינה מסיימת שום-דבר", כגון בי"ס, עבודות, יחסים או טיפול. כיוונו זאת לתמה עיקרית של "עניינים לא-סגורים" הקשור לנישואי הקונפליקט של הוריה ולגירושין, וליחסים עם משפחות-מוצא רבות. שימוש בתימות בצורה הזו מאפשר למטפל ולמשפה להיכנס לעולם של סיפורי המשפחה (ליירד 1989) ולמערכת המשמעויות. ניתן לעקור את הפתולוגיה מהסימפטום בצורה מהירה יותר כאשר הסימפטום ניתפס כאחד מצורותיה של התימה המשפחתית. גישה זו לוקחת את המטפל והמשפחה לצורת עבודה משותפת שם הם יכולים לעבוד יחד לשאול שאלות, אתגרים ובסופו של גבר לשנות את התימה. צורת עבודה זו עם הסימפטום ניתן בקלות ליישום על תגובות של חברי המשפחה לסימפטום, כיוון שתגובות כאלו מכילות בד"כ את התימה בצורה קצת אחרת. כך, הצעירה עם הבולימיה התלוננה כי תגובת אביה אליה היה תמיד מופרעת בגלל עבודתו ודאגות אחרות. בשיחה הראשונית שלנו בה האב התמקד לתאר את כל הצורות בהן ביתו "לעולם לא סיימה כלום". היא טענה: "אתה לעולם אינך מסיים לשוחח איתי על הבולימיה שלי או כל דבר אחר בחיי – הטלפון מצלצל, אתה עוזב את החדר, אתה מאחר לאן-שהוא – הכל נשאר לא גמור". מצאנו בעבודתנו כי מרגע שתימה רלבנטית עולה בטיפול, חברי המשפחה מתחילים לראות את הסימפטומים ואת תגובתם לסימפטומים באור חדש לגמרי, המאפשר בחירות שונות אשר, בתורן, מעודדות משמעות והתנהגות חדשה.
גילוי/פיתוח תימות בחקירה אחר תימות, התחלנו היכן שמתחילה המשפחה ואז כיוונו את שאלותינו וההערות על מנת למצוא את דרכנו בין ההקשרים של היחיד, המשפחה, בין-דורות, מערכות רחבות יותר וסוציו-תרבותיות. אנו מחפשים תימות מרכזיות על מנת לקודד מחדש ולשנות אמונות המגבילות את העצמי ומשולבות בתימות. בפיתוח תימות מרכזיות, אנו מקשיבים בזהירות לסיפורים שאנשים מספרים, ההסברים שלהם, העמדות ותיאורים של עצמם ואחרים. אנו צופים בדפוסי ההתנהגות שלהם כיוון שאלו יכולים להפעיל תימות קיימות. אנו מכוונים בחדות על מנת להאזין אמונות מגבילות השומרות אנשים מלתפוס באופן שונה פתרון לבעיה. דוגמא לאמונה מגבילה כזו היא אישה שאמרה לנו "חשבתי שאהבה של אישה טובה תרפא אותו" כשניסינו לפרק אמונה זו, היא טענה כי לו אהבה את בעלה מספיק זמן וחזק מספיק הוא היה מפסיק להמר, לשתות, לשקר ולרמות. כפי שהיא פעלה על סמך אמונה זו בסיטואציות שונות, חייה נשלטו ע"י אותה תימה של "תפקידי בחיים הוא להציל". תימה זו שיחקה תפקיד בניסיונות החוזרים שלה להציל לא רק את בעלה אלא כל אחד אחר בעולמה החברתי שנראה לה ששרוי בבעיה. גילינו יחד איתה שניתן לכוון את תימת "ההצלה" דרך מספר דורות של נשים "מצילות" וגברים "מצילים" במשפחת המוצא שלה. יחד אנו משרטטים תימה זו לרמה התרבותית המגייסת אישה זו למשימת הצלה. תפיסת תמה זו ברמות שונות תאפשר למטופלת שלנו להפסיק להאשים עצמה ולהתחיל להפעיל תגובות אחרות כלפי התנהגותו של בעלה. אנו מחפשים לארוג דרכים שבתחילה נראים חידתיים וחלקי התנהגויות ובהמשך הופכים לתימות מלאות משמעות. לדוגמא, באחת המשפחות ראינו בחור צעיר בגיל ההתבגרות שהפסיק ללכת לבי"ס "לעולם לא אצליח, אז למה לטרוח?" אחותו הבוגרות, הייתה תלמידה מכובדת שאמרה לנו: "אני חייבת להצליח על מנת להיות אהובה". במהלך השיחה, אביהם טען כי "הישג קרוב ליראת שמיים" בעוד שהאם נראתה עצובה ושותקת. כשהתחלנו לחקור ביחס ל"הישגים" גילינו משפחה שחבריה מגיבים לתימה מרכזית זו בדרכים שונות, התפרשו על רצף שתמיד חיפש לוותר. תגובות כאלו, בתורם, יוצר ניכור ופיצול. כשהדגשנו תימה זו, חברי המשפחה היו מופתעים לדעת כיצד "הישגים" תמכו בהחלטות היחיד והמשפחה ובהתנהגות, ודחקו כל פוקוס על פקטורים אחרים. הכרה ופיתוח של תימה הוא בד"כ תהליך שהולך וגדל המקבל מקום עם הזמן כשהמטפל מחפש קשר בין אמונות, מיתוסים וצורות מטפורה מכמות גדולה של חומרים. זה נעשה באמצעות (1) הקשבה לאמונות היחיד, עמדותיו ותחושותיו, (2) לראות זאת בתוך מסגרת אינטראקציה נוכחית של המשפחה, (3) לצפות כיצד מגיבים כל אחד לקונטקסט של האחר, כגון לעבודה, בי"ס וחיים חברתיים של המשפחה המורחבת, (4) לחפש תימה משותפת המחברת רמות שונות אלו של מורשת המשפחה, נאמנויות ומסורות.
קונטקסט תלת-דורי תימות מתפתחות היטב בקונטקסט תלת-דורי, שלא רק שמעניק מבט היסטורי עם הזמן (ביון1978), אלא מרחיב גם התערבויות אפשריות. מידע היסטורי מציע שילוב עשיר של עובדות, סיפורים ומטפורות שיכולים באופן פתאומי לשפוך אור חדש על מערכת קשרים או סדרת אירועים שמוקדם יותר היו נסתרים או לא-ברורים. הממד ההיסטורי מאפשר למטפל לפסוע קדימה ואחורה בין פרטים אינטימיים של התנהגות יומיומית וקונטקסט רחב יותר של אמונות ותימות תלת-דוריות. ג'ינוגרם (עץ משפחתי) משמש באופן שגרתי כאמצעי לקישור בין רמות שונות אלו. השימוש שלנו בג'ינוגרם הוא מעט שונה מהשימוש השכיח של איסוף מידע בפגישה הראשונה על מעגל אירועי-החיים כגון לידות, נישואים, מוות ומחלות, ואנו משתמשים בזה כבסיס להערכת המשפחה והעלאת השערות. אנו מעדיפים להמתין לעשות את הג'ינוגרם המלא עד לאחר שעלינו על התמה הפרטיקולארית שאותה אנו רואים כמשמעותית לבעיה המוצגת. לדוגמא, אם הבדלי דת הם מקור עיקרי ליצירת מתח, אנו מתמקדים בשאלות הג'ינוגרם על המשמעות של הדת במערכת המשפחה המורחבת: מה היה תפקיד הדת בעיצוב ערכי המשפחה, עדיפויות ופרקטיקה?, מי חזר בשאלה ומי התמסר? מה היו התגמולים ומה העונשים על כל אלו? מה הייתה השפעתם של אמונות ופרקטיקה על חיי היומיום? או, אם הבעיה הנוכחית מתרכזת בחלוקת עול הבית בין בני זוג קרייריסטים, אנו יכולים לשאול לצורך הג'ינוגרם שאלות ביחס לאמונות על ג'נדר, תפקיד הגבר/האישה וציפיות, ורעיונות ביחס לגבריות/נשיות. שאלות ספציפיות יותר יכולות להיות: אילו מסרים קבלתם בילדותכם על השאלה מהו גבר/אישה, או כיצד גבר ואישה יכולים להתייחס אחד לשני בנישואין? כיצד מסרים אלו עברו ועל ידי מי ומה הייתם רוצים לשנות? שאלות כאלו מובילות את חברי המשפחה לבחון את התנהגותם הנוכחית באופן הממוקד בתימה ומאפשר להם לקבל החלטה מודעת ביחס למה שהם היו רוצים לשמר או לשנות. המטפל יכול להציע אז משימה או טקס שיסייע להם לשנות תימות באמצעות פעילות ספציפית. מרגע שמטופלים מתחילים לעצב מחדש תימות נתונות במילים ומעשים, אנו יכולים שוב לג'ינוגרם ולבחון את התוצאות האפשריות של שינויים כאלו על יחידים שונים ויחסים. שיקוף תוצאות התימות חדשות יאפשרו למטופלים לחוות את האופי העמוק של השינוי הקונטקסטואלי.
מקרה מספר 1: עקבות במקרה הבא, בעיה בין אם ובנה המתבגר הייתה קשורה לתימה תלת-דורית של "עקבות", מטפורה לאמונת האם שבנה היה מיועד לצעוד בעקבות שאר הגברים במשפחה המתפקדים בצורה כושלת. התימה באה לידי ביטוי בצורה דרמטית ומפורשת בדרכים שונות – כפי שהוכתבה ע"י צרכי המשפחה והמוכנות לכך בזמנים שונים. שון, בן 15, הופנה ע"י יועץ בביה"ס שדיווח כי הציונים של שון ירדו באופן פתאומי וכי הוא נראה "מדוכא בצורה מדאיגה". זה היה קשור לעובדה שאימו, מרי, זרקה אותו מהבית, לאחר ויכוח על שיעורי בית שהלך והתדרדר לאלימות הדדית. כשמרי הביא את המשפחה לטיפול, היא נראתה כאילו נכנעה ונסוגה כאם, חשה מובסת וחסרת אונים. מאחר ומדובר במשפחה שבה נישאו מחדש, הנחנו בתחילה שיתכן והבעיה קשורה עם אחד מהדפוסים השכיחים העולים במשפחה כזו, לדוגמא, חלוקת נאמנות, קונפליקט בין הורה להורה-חורג, או ברית עם הורה שלא קיבל משמורת. אולם, ההנחות שלנו נעלמו אחת אחר השנייה כאשר כל אחד התברר כשגוי. מרי וג'ון, האב החורג, תיארו וחשפו נישואים הרמוניים ללא אי-הסכמה. שון הסתדר היטב עם ג'ון והתיימר לא להחמיץ את אביו, שלא היה מעורב במשפחה מאז ששון היה תינוק. מרי העריכה את מעורבותו החיובית של ג'ון עם שון וגם עם ילדם בן השנתיים דיקי. הרמז הראשון לקונפליקט המתוח בין מרי ושון עלה במהלך המפגש ה-3 כשמרי אמרה שאינה רוצה ששון יצעד בעקבות 2 אחיה, אחד אלכוהוליסט והאחר (בן 39) החי עדיין עם האם ואינו עובד. היא האמינה שאימה פינקה את אחיה, והיא החליטה לא לחזור על אותה טעות עם שון. עם השנים, כולם האשימו אותה על היותה "נוקשה מידי". אם ילדים אחרים היו צריכים להיות ב-6:00 שון היה צריך להיות ב-5:00 אם שעת השינה הייתה ב-8:00 שלו הייתה 7:00. היא האמינה שנוקשות זו הייתה חיונית לשמור אותו מללכת "במסלול המוטעה". רמזים נוספים באשר למשמעות "המסלול המוטעה" התגלו בפגישה הבאה כשמרי וג'ון נראו ללא שון ודנו בדאגה שלהם ביחס "לשקר ולגניבה הקומפולסיביים". מאז שהיה ילד קטן, הוא גנב מחברים ומשפחה ואז שיקר ביחס לזאת. במשך שנים, מרי הסתירה את הסוד כי פחדה שהשקרים והגניבות היו גנטיים וכי הוא ירש זאת מסבו שהיה "קלפטומן" ו"שקרן כרוני". לאחרונה שון החל לגנוב כסף מהמשפחה וקנה נעליים מאוד יקרות ושרשרות זהב. דאגה נוספת לא התבררה בפגישה זו כששאלנו שאלות ביחס לאביו של שון. מרי למדה מאנשים בשכונה שאביו חזר להיות סוחר סמים וכי הוא נוהג במכוניות יקרות ולבוש בגדים אלגנטיים. מרי חששה שהצורך של שון לדברים יקרים עבר "בירושה" מאביו. היא מעולם לא סיפרה לשון על אביו, רצתה להגן עליו מידיעה שאביו עוסק בפעילות קרימינאלית ונטש את המשפחה כששון היה תינוק. שון מעולם לא שאל על אביו ומרי מעולם לא הזכירה אותו. היא פחדה שאם שון ידע את האמת על אביו "הוא ללא ספק ילך בעקבותיו" כעת היה ברור לנו שהסודות הדוריים, המיתוסים ומורשת מהעבר השפיעו מאוד על יחסי האם-בן. החרדה של מרי היא כי שון הולך במסלול שגוי שמר אותה במתח, עוקבת אחר מאפיינים מאכזבים של הגבר במשפחה שלא תפקד כראוי שלדעתה נראים אצל בנה, ומנסה לסלק אותם. שון הגיב לניסיונות המיואשים ע"י שהפך מאכזב יותר וחשאי, וכך אישר את חששה הגרוע מכל. התחלנו לפתח את תימת "העקבות" על מנת לכוון את החקירה שלנו וההתערבות. עד כה, מרי הזכירה 4 גברים במשפחה שבעקבותיהם היא חששה ששון יפסע: 2 אחיה, סבו של שון ואביו. חשיפת המיתוס: תחילה בדקנו את אמונתה של מרי ששקר וגניבה עוברים בירושה ע"י שטענו כי למיטב ידיעתנו איש לא בודד את גן השק או הגניבה, והצענו הסבר אחר. לדעתנו שון הגיב למעטה הסודיות במשפחה. הוא ידע שמשהו הוסתר ממנו ונהג לפי המסורת המשפחתית להסתיר דברים מאחרים. המלצנו שמרי תספר לשון את האמת על אביו ותשתף אותו בדאגות שמא שון עומד ללכת באותן "עקבות" של חברי משפחה שונים . לדעתנו זה היה אמור לסייע לו להבין את הכוונה מאחורי "הנוקשות" שלה מתוך רצון להגן עליו ולא להעניש אותו. המלצנו גם שהיא תספר לו על כל הדברים החיוביים הקשורים לאביו, את האיכויות שהיא חשה באהבתה אליו והעריצה כך ששון יראה אותו מעט שונה. מרי היססה תחילה לשבור שנים של שתיקה, אולם כשהחלה, שון נשבר מירר בבכי ושאל מדוע לא סיפרה קודם. היא הסבירה שדאגה לו והגנה עליו ואז סיפרה לו את פחדיה. זה אפשר להם שיחה ארוכה על ההיסטוריה שלהם, אשר פתח את האפשרות לסוג אחר של תקשורת. לאחר מכן, שון גנב רק פעם אחת במהלך הטיפול, אולם הוא ומרי הגיבו לתקרית ביעילות רבה יותר. מרי ביקשה ממנו בשקט להחזיר את הדברים שגנב, והוא החזיר, תוך התנצלות והבטחה שלעולם לא יעשה זאת. ללכת בעקבות התימה בשבילי הדור: כששון היה רחוק במהלך הקיץ, נערכה פגישה עם מרי ואימה, גב' אוקונור, על מנת לדעת יותר על הקונפליקט ביחס לסוגי אמהות שונים ולאפשר לגב' אוקונור להבין את הקשיים של שון. היא חשבה ששון ממשיך בדרכיו של בנה הצעיר, טומי, שהיה "מאוד מתוח" ו"עצבני" מבנה הבכור, פטריק, שהיה יותר "שקט". זה פתח נושאים שהיה עליהם טאבו כיוון שמרי הביע את דאגתה ביחס לאחיה הבוגר, פטריק, לראשונה בחייה. היא אמרה שתמיד היה משהו לא בסדר איתו, אך איש במשפחה מעולם לא דיבר על זאת. בגיל 39 הוא היה מתבודד, אשר מעולם לא עבד. בתחילה גב' אוקונור הכחישה שלפטריק יש בעיות, ומרי האשימה אותה על היותה רכה איתו. גב' אוקונור גילתה אז שהיא פחדה להיות קשה מידי איתו כיוון שהיה מכור לסמים במשך שנים רבות ועשה ניסיונות אובדניים רבים. זה הבהיר את המסתוריות שהקיפה זיכרונות עמומים של מרי כשהיו רצים לבי"ח בתקופה שהתגוררה בבית. עכשיו היא הבינה מדוע נזכרה בפטריק כשהמורה סיפרה לה ששון נראה "מדוכא בצורה מדאיגה". כשראינו את ההיסטוריה של מרי, היינו המומים ממספר הגברים בחייה שאותם חוותה כגברים לא מתפקדים" סבא "קלפטומן", אח עבריין ואלכוהוליסט, אח נרקומן ואובדני ובעל-לשעבר שהיה סוחר סמים. זה היה כאילו היא רואה את האימה של בנה חוזרת מגברים אלו. היא חשה חסרת יכולת לעצור את המטמורפוזה, וכשניסתה, היא הואשמה ע"י הקרובים והמורים בהיותה "נוקשה מידי". דרמטיזציה של התימה באמצעות שימוש בפנטסיה: ניתן ליצור דרמה מהתימה בדרכים שונות. במקרה הזה, החלטנו ליצור פנטסיה, המתארת דימויים ורוחות מהעבר הממשיכים להשפיע מאוד על יחסיה עם שון. המטפל החל את המפגש הבא עם "רציתי לספר לך על פנטסיה שהייתה לי לאחר פגישתנו האחרונה. את ושון הלכתם לאורך הרחוב החשוך, זה היה רחוב מסוכן מלא סמטאות חשוכות ובתים מאיימים (מרי קראה "או" ואז צחקה בעצבנות). כשהלכתם באותם סמטאות חשוכות, לפתע הופיע אביו של שון. הוא סחר בסמטה חשוכה מנסה לפתות את שון עם דברים יקרים ואת נואשת מושכת אותו חזרה (מרי מקשיבה כעת מוטרדת). "ואז התרחקתם מעט ואז נראה הבית המאיים, ופטריק נראה בחלון. הוא היה מסומם ונראה עצוב מאוד ומדוכא. הייתה שם תחושת אובדנות. את עומדת בין שון והבית המאיים מנסה להגן עליו מלראות זאת. "ומעט רחוק משם היה מועדון-לילה, ואביך וליאם שתו יחד קוראים לשון להצטרף אליהם. את מושכת את שון מנסה להפריד ולמנוע ממנו להפוך לאלכוהוליסט (עיני מרי מלאות דמעות, והיא מכסה את פיה בידה) "בנקודה מסוימת, סבא של שון הופיע והחל ללמד אותו כיצד לגנוב, ואת לא הקדמת להציל אותו ממנו כמו שטומי לא הצליח לצאת מהחושך ופיתית אותו לברוח מביה"ס ולעשות דברים מטורפים, ואז עלו כל אותם קולות שהמשיכו לומר "את נוקשה מידי, תני לו לגדול, עזבו אותו בשקט – המורים, אימך, חברים וקרובים" מרי צחקה מבעד לדמעות ואמרה "זה נשמע כמו סיוט" המטפל ענה "זה היה סיוט, ושאלתי את עצמי מדוע יש לי את הסיוט הזה ביחס למצבך. יתכן וזה היה בגלל שהתחלתי לחוש את הדילמה שלך – הדילמה לנסות לשמור על שון מלפסוע באותן עקבות" הצענו אז שמרי תכין רשימה של כל הצורות שהיא חושבת ששון שונה משאר חברי המשפחה ולהביא את הרשימה לפגישה הבאה . הצענו זאת על מנת לסייע לה להתחיל לראות את שון כאדם נפרד עם איכויות משלו ותכונות, ולא להמשיך לראות אותו הולך באופן בלתי נמנע "בעקבות הלא נכונים" עירוב המשפחה בתימה: כשמרי החלה לחשוב על הצעתנו, התרחש משבר חדש. ביה"ס דיווח על דאגתו ביחס להיעדרותו של שון ועל כישלונו במספר מבחנים והתרועעות עם תלמידים אחרים שנשרו המסתובבים בשכונה. המטפל החליט לפתוח את תימת העקבות בפני המשפחה המורחבת, וביקש ממרי להביא את שון וג'ון לפגישה הבאה. במהלך פגישה זו, המשפחה הוזמנה לשער באלו עקבות פוסע שון, כפי שניתן לראות מהסתבכויותיו האחרונות. כל האפשרויות השונות עלו יחד עם התוצאות הבאות. שון, שהגיע לפגישה מצפה לקבל הרצאה, נטש את עמדתו המתגוננת כאשר תיארנו את הסיטואציה ש"משבר זהות" בשל חוסר ידיעתו אחרי אלו עקבות הוא היה רוצה לפסוע, בעיה שכיחה של מתבגרים. ראינו כי לעיתים הוא נראה בוחר בחירות חכמות, כאשר הוא מחקה את ג'ון ומתכנן קדימה, או כשהוא מאמץ איכויות חיוביות של אימו והופך רך ועדין עם אחיו הקטן. אולם במצבים אחרים, הוא נראה אבוד ואינו יודע באיזה מסלול לבחור. המטפל ביקש ממנו לכתוב באילו עקבות הוא רוצה לפסוע ולהביא את הרשימה לפגישה הבאה. עקבות חדשים: בפגישה זו שון אמר לנו שלא היה יכול לעשות את מה שביקשנו ממנו כיוון שאינו רוצה ללכת בעקבות אף אחד אחר. הוא היה רוצה ליצור את עקבותיו שלו. הוא ילך לבי"ס, יכין שיעורים, ויפסיק להסתובב עם חברים בשכונה. בפגישה הבאה, מספר חודשים לאחר מכן, כשנשאל על השינויים שעשה הוא ענה, "כן, מדובר בשינויים קטנים, אך עם תוצאות גדולות". מרי אמרה "מעולם לא ראיתי קודם את הילד כ"כ מכוון אליך. וכשסיפרת לי על הפנטסיה שלך, לפתע הבנתי שהטלתי דימויים רבים על שון ומעולם לא הכרתי אותו כאדם. לראשונה אני מבינה את בני באמת ואני מגלה שאני אוהבת אותו". מקרה זה מדגיש את האופן כיצד תחושת הקטסטרופה של מרי ביחס לעתיד בנה השתנה באמצעות שינוי תימת "העקבות" ושימוש בתימה זו כמילה שכיחה לחזור ולבקר את העבר, בחינת ההווה, ושינוי העתיד. 3 דורות של המשפחה היו מעורבים בתהליך, שהסתיים בשחרור שון מנבואת הקטסטרופה. התימה עברה דרמטיזציה למספר צורות שונות שלכדה את דמיונה של המשפחה. אשר במהלך הטיפול, היא שימשה כגורם-מאחד של המשפחה, הרכיבה תפיסות קישרה ושילבה בין אירועים ורמות של החוויה.
שינוי התימות במהלך הטיפול אנו נוהגים להשתמש בשיטת "ההטיה" עם מטופלים שלנו על מנת לייצר תימות. שלא כמו שיטות המתבססות על דדוקציה הפחתה), המוכיח "שמשהו חייב להיות", או אינדוקציה (הכללה) המראה כי "אותו משהו למעשה פועל, הטיה המסמנת בקושי שמשהו עלול להיות" (פירס 1934). כך, עבודתנו עם כל תימה נתונה היא תמיד ניסויית, ומכבדת מאוד את תגובות המטופל.
מקרה מספר 2: מנסים דבר חדש ג'ורג' ושרה הילמן, 33 ו-30, הגיעו לטיפול משפחתי עם בנם ג'וש, 5, כיוון שג'וש סירב לדבר חוץ מאשר עם הוריו וסבא-סבתא צד האם. הבעיה החלה שנה וחצי קודם כשג'וש לפתע סרב לדבר בגן, והמשיך כשסרב לדבר ליד הורי החברים, הקרובים או זרים. בנוסף לבעיה של ג'וש, המשפחה הייתה בחובות כבדים, המשפחה נאבקה בסוגיות של כסף, הבעל לא היה מרוצה ממצבו בעבודה, ולא יכול היה לראות אלטרנטיבה, ואילו האישה חשה חוסר-יכולת לעבוד מחוץ לבית בגלל מה שתיארה כ"חרדה". הזוג לא בילה עם חברים. בשעה שיצרו קשרים קרובים עם משפחתה של שרה, הם שמרו על מרחק וקשר קר עם משפחתו של ג'ורג'. בתחילת הטיפול, תימת ה"היות לכוד" עלתה במהירות ע"י הזוג, ואנו היינו מעוניינים בדרך בה הסימפטומים של הילד היו מטפורה של "להיות לכוד", הוא היה לכוד בתוך עצמו אינו מסוגל לדבר. במהלך 2-3 פגישות, כמטפל, התחלנו לחוש ,לכודים" כיוון שג'וש, כמובן סרב לדבר במהלך הפגישה כשהמטפל היה בחדר. במהלך 3 הפגישות הראשונות, כשנאבקנו להגדיר תימה יעילה, חשפנו אירועים רבים שכנראה הובילו לשינוי, כולל לעודד את הזוג וכל הורה ביחידות ליישם התנהגויות שישאירו אותם חשים "לכודים" פחות. עסקנו במשפחת המוצא, קשרי-עבודה, בריאות וסוגיות של חברות. הזוג נראה כאילו אינו מסוגל למצוא שימוש באף אחת מהנושאים שעלו בטיפול, עובדה שגרמה לנו לחשוב מחדש על התימה. בנוסף לשיחה שלהם על תחושת הלכידות, ההורים המשיכו לתאר את ג'וש כילד "המסרב לנסות כל דבר חדש". כשהם תיארו את הסיטואציה שלהם, שיקפנו להם את התימה המרומזת של "לא לנסות דבר חדש". כמטפלים, התחלנו לחשוב שהדרך היחידה לצאת "ממלכודת" הוא באמת "לנסות דבר חדש". כיוון שג'וש סרב לדבר עם המטפל בחדר, אך הפך די דברני כשהיינו מעבר למראה, החלטנו "שדבר חדש" אחד אנו יכולים לנסות והוא לטפל ללא מטפל בחדר. כיוון שההשערה העיקרית של האם ביחס לבעיה של ג'וש הייתה שיש לו דאגות רבות בראשו, שהוא אינו מדבר עליהם, ארגנו פגישה לגלות את דאגותיהם של כל בני המשפחה, ולשים את ההורים אחראיים בשעה שאנו הלכנו אל מעבר למראה. כל חבר במשפחה החל להכין רשימת דאגות. אצל האב, הדאגות כללו עבודה וכסף, האם, לפגוש אנשים חדשים, וחשש שחברי המשפחה יחלו. בתורו של ג'וש, הוא אמר שהוא מודאג "ממפלצת מתחת למיטה, המנסה דברים חדשים, עושה דברים חדשים ומדברת" בטלפון מאחורי המראה החד-כיוונית ביקשנו מההורים לדרג כל אחד את דאגותיו. ג'וש שם "לנסות דבר חדש ולעשות דבר חדש" במקום הראשון, הפתיע את הוריו שהיו בטוחים שדיבור יהיה דאגתו הראשונה. התקשרנו שוב וביקשנו מהם לבחור דאגה אחת שכולם ירצו לעבוד עליה בשבועיים הקרובים. כמשפחה, הם בחרו "לבחור משהו חדש" וכך הם שינו את התימה. הצענו כי כל אחד במשפחה "ינסה משהו חדש" ויבדוק אם מישהו במשפחה שם לב. כשחזרו לאחר שבועיים, הם דיווחו כי ג'וש, באמת, ניסה את הדבר הכי חדש, לנסות לדבר עם אנשים. הוא בתחילה דיבר עם סבא-סבתא שלו, ואז עם הדודה, הדוד ובני-דודים בפגישה משפחתית. ואז דיבר עם הורים של חבריו, רופא הילדים, ולבסוף, קצת לפני הפגישה, עם מורתו. בקצרה, הסימפטום נעלם. באותו הזמן, גם שרה ניסתה דבר חדש כולל שינוי בקשר שלה עם אימה, והתרועעות עם נשים אחרות. היא סיפרה שהיא פחות דואגת ביחס למחלות, ואנו ציינו את מה שנראה כתחושת ביטחון חדשה. ג'ורג' ניסה דבר חדש הכרוך במצבו בעבודה. חזרנו לג'ינוגרם על מנת להסביר את שיטת המסרים הרחבה הקשורה ב"לנסות דבר חדש" ולחזק את הופעתם של השינויים במשפחה. ללא ספק, זוג ההורים הגיעו ממשפחות בהם התימה העיקרית הייתה "לעולם לא לנסות דבר חדש" למרות שהזוג מעולם לא הכיר או דן בדמיון הזה בעבר. משפחות המקור שלהם נראו תמיד די שונות אחת מהשנייה, ג'ורג' הגיע ממשפחה ממעמד בינוני-גבוה, מקצועית, שהתגוררה בפרברים, לעולם לא נלחמה, וחבריה היו תמיד מנומסים ושמרו מרחק אחד מהשני. שרה הגיע ממשפחה של מהגרים, מעמד פועלים, התגוררו בדירה פשוטה בעיר שתמיד התווכחו והיו מאוד קרובים זה לזה. מצאנו תימה זו תוך שאנו שואלים כל אחד – כאשר ג'וש מקשיב בתשומת לב – "מה משפחתך לימדה אותך ביחס לנסות דבר חדש?". הזוג גילה שהם למדו מסרים דומים אך מסיבות שונות לגמרי. שרה הסבירה כי במשפחתה, היה חשוב לעשות את אותו הדבר בחיים, ללא שינוי, כיוון שזה ישמור עליך בטוח. הוריה המהגרים חוו בחייהם סכנות ומטרתם העיקרית הייתה להתיישב ולחוש ביטחון בתוך גבולות מצומצמים. שרה למדה מוקדם לא לקחת סיכון, להישאר קרוב לבית, לעמוד על המשמר. ג'ורג' סיפר כי במשפחתו, אינך מנסה שום דבר חדש, כיוון שהמשפחה כבר יודעת מהי הדרך "הנכונה" לפעולה. הראינו לשרה וג'ורג' כי בעודם שייכים לאותו רקע דתי, שהפך אותם די דומים, הם באמת "עשו משהו חדש" בנישואים שלהם אחד לשני, כיוון שמשפחות המקור שלהם היו די שונות אחת מהשנייה. שאלנו אותם מה לדעתם "לעשות דבר חדש" ישפיע על עתיד הדור הבא של משפחתם. לפי שרה "ישחרר אותנו". סיימנו את הפגישה משתוממים אלו דברים חדשים אחרים היו רוצים לנסות, וקבענו להיפגש כעבור חודשיים. כשראינו את המשפחה בפעם האחרונה, הזוג התווכח הרבה פחות, וג'וש החל ללכת לבי"ס חדש, היכן שהמנהל כינה אותו בחביבות "הפטפטן". סירובו של ג'וש לדבר נראה היה כמטפורה ל"תחושת המלכודת". בעוד שתימה זו נראתה שקטה בכל מובן בחיי המשפחה, זו לא הייתה התימה שייצרה תנועה כלשהי של המשפחה. כשעברנו לתימה של "לנסות דבר חדש" יכולת המשפחה להגיב באופן יצירתי עלה. ההתפתחות הטבעית של ילדים כשהם מתחילים לדבר עם יותר אנשים, הם מתחילים "לנסות דבר חדש", תהליך שג'וש לא היה מסוגל לעשות. הוריו של ג'וש התמקדו באופן טוטלי בסירובו לדבר. תגובתם החוזרת לג'וש שיקפה את התימה. בשעה שעסקו במטלה שדרשה שכל אחד יחשוב על "לנסות דבר חדש" תשומת ליבם הופנתה קלות ואפשרה לג'וש להתנסות בדיבור.
שימוש בתימות לעיצוב התערבות בדיוק כפי שתימות מאפשרות אפשרויות להתערבויות וארגון מחדש של חומרים הנראים לכאורה לא-שייכים, כך גם תימות מעודדות מגוון אפשרויות להתערבויות שאינו מוגבל ע"י אף שיטה או גישת טיפול. משמשות כמטרייה מטפורית, תימות רלבנטיות מאפשרות פיתוח מטלות, טקסים, שימוש בסמלים, פנטסיות, שיחות טיפוליות דעות, סיפור חדש וכן הלאה. בדוגמא של שון ומשפחתו, השתמשנו בתימת "העקבות", תחילה להפיק את פחדי הסוד של מרי ואז לעשות דרמטיזציה של הפחדים לצורת פנטסיה, ולבסוף להפעיל את שון ליצור עקבות משלו. במקרה של ג'וש והוריו, קראנו תגר על תימת משפחת המוצא שהיה "לא לנסות לעולם דבר חדש" באמצעות מטלת שיעורי בית התאפשר למשפחה "לנסות דבר חדש". במקרה הבא, השתמשנו בטקס לשנוי תימה שלילית ומגבילה.
מקרה מספר 3: מכוונון כלפי חוץ לכוונון כלפי פנים סם וקורה דנטון, 66 ו-65, הגיעו לטיפול משפחתי, התלוננו על וויכוחים קשים בתדירות גבוהה. נשואים 3 שנים, מצאו עצמם לא מסוגלים לפעול בהגיון אחד כלפי השני. הפגישה הראשונה הייתה מלאה בפרטי פרטים על חיי היומיום והוויכוחים. כל אחד תיאר את האחר כ"מכוונן החוצה!". ביטוי קצר זה "מכוונן החוצה" הפך לנקודת ההתחלה של עבודתנו איתם, והוביל באופן טבעי לתימת "כוונון החוצה". התחלנו בשיעורי בית בסופה של הפגישה הראשונה, והצענו שישתמשו באינדקס לרשום מתי כל אחד חש שהוא "מכוונן החוצה" את האחר ומתי "מכוונן החוצה" ע"י האחר. כך יכולנו להשתמש בתימה "מכוונן החוצה" באופן שדרש שינוי קל מהאשמה של אחד את האחר ומעט מיקוד-עצמי ו"כוונון פנימה". הם שבו לפגישה הבאה לאחר שבועיים ודיווחו על ירידה חדה בוויכוחים. לאחר עיון ברשימות של כל אחד הם היו מופתעים לדעת שהאחר היה די מודע לאותן תקריות, ויחד בחנו את רעיון לפי כל אחד מהם "מכוונן החוצה". כשערכנו את הג'ינוגרם, גילינו שהיו סיבות טובות מדוע סם וקורה למדו "לכוונן החוצה" בקשר. סם היה בן יחיד במשפחה שבו האימוץ שלו נשמר בסוד עד הגיעו לבגרות. כשעזב לקולג', אימו התאבדה, השאירה פתק ובו כתבה כי בלעדי בנה אין לה צורך לחיות. תגובת סם הייתה להפוך לאלכוהוליסט שבסופו של דבר נכנס לגמילה 6 שנים לפני שפגש את קורה. פעמיים נכשלו נישואיו הקודמים עם נשים שמעולם לא נלחמו בו, אלא פשוט התרחקו, כמוהו. לסם 4 ילדים בוגרים שנותקו ממנו בגלל שתייתו במהלך שנות ילדותם. כשדנו בזאת, הביע קורה את דעתה לפיה סם צריך לחדש את הקשר עם ילדיו, ובכך קראה תגר על ה"כוונון החוצה" שלו. סיפורה של קורה על חייה הסביר בצורה דומה מדוע בחרה להיות "מכווננת החוצה" ביחסים קרובים. הצעירה מבחן 3 ילדים והבת היחידה, הוריה התגרשו כשהייתה ילדה צעירה, נישאו מחדש ושוב התגרשו. היא זוכרת הרבה צעקות ובכי, ללא פיתרון. כתוצאה מכך אימה הפכה חולת נפש, הביכה רבות את קורה לפני חבריה. היא סיפרה לנו סיפור מכאיב על אביה שחשף את חוסר חיבתה לבתו החורגת. כבוגרת, לקורה היו אפיזודות רבות של דיכאון, אשפוז ונתונה לקוקטייל של תרופות, שאותם לקחה עם אלכוהול, שתייה כבדה עד 3 שנים לפני שפגשה את סם. היא לעולם לא נישאה לפני כן. כשפגשנו את קורה, היה הייתה מלאה תרופות עובדה שהחמירה את מצב "הכוונון החוצה". בסוף הפגישה השנייה, ביקשנו מסם וקורה להמשיך במטלת האינדקס, ולמצוא זמן בבית להמשיך לספר אחד לשני את סיפור חייו, על מנת שהם יהוו את דרך ל"כוונון החוצה". בהמשך שינינו זאת באמצעות מטלה הממוקדת בלספר אחד לשני על טקסים של חג במשפחות שלהם. זה הוביל לבקשת עזרה של סם ליצירה-מחדש קשר עם ילדיו כיוון שהבין כיצד הרס את כל הטקסים המשפחתיים עם השתייה שלו. מרגע שסם החל "לכוונן פנימה" ביחס לילדיו, קורה ביקשה וקיבלה עזרה לעצור צריכת תרופות לא-רצויות. לאחר 5 מפגשים שהתמקדו באספקטים שונים של תימת ה"כוונון פנימה" הכריז הזוג שהם עוברים לפלורידה. מצאנו כי זה היה החלום שלהם מהתקופה שנפגשו, אולם מריבות ממושכות שלהם הפכו אותו בלתי ניתן לביצוע. כעת היו מוכנים לצאת, והם תיארו כיצד הם חילקו את המטלות לקראת המעבר לפי כוחותיו של כל אחד, דבר שלא יכלו לעשות מעולם קודם. בפגישה האחרונה, נתנו להם סמל של התימה לקחת איתם. כשפגשנו לראשונה את סם וקורה, אחת התלונות השכיחות שלהם הייתה סביב הרדיו – למה להאזין, מתי להאזין, גובה הווליום. הלילה לפני שבאו לראשונה לפגישה איתנו, מריבה בגלל הרדיו התגברה לקללות, כינויי שמות ואיום באלימות פיסית. בסיום הטיפול, הצגנו להם רדיו קטן והצענו להם שמדובר ברדיו מיוחד, שיש לשים במקום מיוחד בביתם החדש. ציינו כי רק אחד יכול להדליק את הרדיו כשהוא חש שהם אינם "מכווננים פנימה" או כשחשים שהם "אינם מכווננים לתוך האחר" ואמרנו שזה ישמש כסימן שהגיע הזמן לשבת ולשוחח. בשיחת טלפון לאחר 6 חודשים, קורה דיווחה כי הם מסתדרים היטב, וכי הרדיו משמש להם למטרות טובות. מצאנו כי סימבוליזציה של התימה בצורה הזו יעילה במיוחד להרחיב את השיחה במהלך הטיפול, בד"כ לבקש מבני המשפחה להביא אובייקט כלשהו המסמל את התימה או לסיים את הטיפול בצורה שתאפשר למשפחה להמשיך את עבודתם בבית (קומבס ופרידמן 1990)
שימוש מרובה בתימות משבר ניתן להשתמש בתימות בצורות שונות ולמטרות שונות. מצאנו שהן יעילות במיוחד בעבודה עם משפחות במשבר או מתמודדות הנפילה שאחרי אירוע טראומטי. בזמנים כאלו, המטפל אמור להתמודד עם חומרים מאוד טעונים ויכול לחוש בהצפה רגשית. תימה יכולה לסייע למשפחה ולמטפל למצוא סדר בכאוס, להבהיר עדיפויות ולהתמקד בכוח של המשפחה ומשאבים.
מקרה מספר 4 עבודה עם משפחה שסבלה מהתאבדות שנה לפני טיפול, עמדנו מול סוגיות קיצוניות של משפחה שחלו לפני ואחרי ההתאבדות. סוגיות אלו כללו בעיות קשות בנישואים (חוסר-נאמנות וגירושין), נאמנות מפוצלת, כישלון בעסקים וניתוק יחסים. היה קשה לדעת היכן להיכנס לשדה מוקשים זה של אשמה, האשמה, זעם, מבוכה וצער. האחות המבוגרת של הבן שהתאבד כיוונה אותנו לנקודת התחלה כשאמרה, "מותו של אחי הקפיא את כל התהליך הטבעי שאחרת היה מתרחש במשפחה". בהמשך לזאת, גילינו שהמשפחה הייתה תקועה בזמן, בלי יצרת אף קשר מאז ההתאבדות. בשעה שהאחור דיברה על "קיפאון" ביחס למות אחיה בהתאבדות, המשפחה ואנחנו מצאנו די מהר כי ה"קיפאון" השפיע על שמירת התימה של המשפחה בשקט במשך שנים רבות. התחלנו עם תימת "הקיפאון" וכשהצגנו את התימה-הנגדית "הפשרה" ביקשנו מחברי המשפחה ללכת הביתה ולחשוב על אילו קשרים קפאו ואילו קשרים היו רוצים להפשיר. תימה לא-מאיימת זו אפשרה למשפחה דרך בטוחה יחסית להתחיל לדון בחומרים רעילים. זו הייתה התימה סביב איתה הם יכלו להתחבר מחדש ולתקן את הקשרים באופן שניתן להתחיל תהליכי החלמה.
להתחיל להשתחרר תימה יכולה לסייע למטפל לצאת "ממצב תקיעה". כשהמטפל ממשיך להגדיר את הבעיה באופן המוביל לאותו דבר, זה א מור לסמן לו לפתח פרספקטיבה חדשה. תימות אמורות לייצר ולעורר את דמיונו של המטפל, להעלות רעיונות חדשים ולהציע משמעויות חדשות. אחת הפונקציות החשובות ביותר של התימה הוא לשמור על המטפל מלנבור באופן חסר משמעות בפרטים מיוצרים. כיוון שתימות אמורות לפשט תהליכים אינטראקטיביים באמצעות דגש וחיזוק אלמנטים מסוימים יותר מאחרים, הם מסייעים למטפל לארגן כמות אדירה של מידע ונקודות ציון לעבר השינוי.
כניסה למערכת סגורה ניתן להשתמש בתימה על מנת להיכנס למערכת סגורה. יהיו משפחתו שהנטייה שלהן תהיה לסודיות ושמירה, בד"כ בגלל סיבות טובות הקשורות לניסיונן בחיים ועם אנשי מקצוע. הם מסתירים סוגיות כואבות ואינם מעוניינים לשתף את המטפל במידע קריטי שיכול לסייע לפתרון הבעיה. אם המטפל יוכל למצור תימה לא-מאיימת שהמשפחה תוכל לחוות אותה כרלבנטית לחיי היומיום שלהם, זה יכול לנרמל את הבעיה ולתת מקום בטוח לתימה לדון בנושאים שם בבחינת טאבו.
מקרה מספר 5 במשפחה ממוצא לטיני ששמרה מאוד על פרטיות, התימה "עתה נותרנו בחוץ" הובעה לראשונה ע"י הבן המתבגר, ושימש כהזמנה לשאר המשפחה לדבר על תחושות דומות. זה הוביל לגילוי סכסוך משפחתי סודי שאירע כאשר חברי משפחה מסוימים גורשו מהמשפחה כתוצאה מדעה קדומה עמוקה בין חברי המשפחה מ-2 ארצות מקור שונות. התימה של "עתה נותרנו בחוץ" הכילה רמות שונות, קשרי משפחה גרעינית והמורחבת, וגם סוגיות תרבותיות, מעמדות והבדלים אתניים בין 2 המשפחות שהיו בסכסוך. הסכסוך התפרס על מספר דורות ותחילתו בהתמוטטות נפשית של בן-חורג. התימה של "עתה נותרנו בחוץ" סיפקה פתיחה עקיפה אל העבר. במהלך הטיפול, התימה השתנתה מ"עתה נותרנו בחוץ" ל"אנחנו בפנים" והבן שוחרר ממורשת הסכסוך.
הוראת המתמחים התעניינו מאוד בשימוש בתימות כמושג מיוחד בהתמחות. מרבית קבוצות ההתמחות מורכבים מסטודנטים באוריינטציות ורקע שונים, ורמות שונות של ניסיון ומומחיות. יש להם ידע שונה מסדנאות לימוד מגוונות, קריאת ספרות בתחומי הטיפול המשפחתי, צפייה בסרטי ווידיאו או האזנה להרצאות ואולי השתתפות בתכנית התמחות קצרה. הם חונכו "לחפש" את גבולות המשפחה הגרעינית ותת-מערכות, משולשים בין-דוריים, שלבי התפתחות המשפחה, אינטראקציה מחזורית, בנייה מחדש את הבעיה ופיתוח נרטיב או סיפור. בעשור האחרון, הם נחשפים בצורה הדרגתית למודלים הבוחנים משפחות בהקשר החברתי שלהם הדורש שרגישות לג'נדר, תרבות ומעמד חברתי יהיה חלק מכל הבנה יעילה והתערבות בתהליך הטיפול. זה רק מעט מפתיע שמתמחים חשים בלבול והצפה נוכח גוש הרעיונות והגישות. כשאנו מנחים מתמחים להשתמש בתימות אנו עובדים ב-2 רמות: השתלמות עם משפחת המקור והשתלמות במקרים נוכחיים. מציאת התימה של משפחת המתמחה מספק למתמחה מעבדה לבחינת תימות בין-דוריות והשפעתם על סיטואציות בחיים הנוכחיים. בתחילת ההתמחות, אנו מבקשים מהמתמחה לחשוב על תימה משמעותית מחיי משפחת המקור שלהם שהשפיע על חייהם, ולחשוב – לבד או עם בן-זוג – על השאלות הבאות:
- באיזו דרך צריכות תימות אלו להראות עצמן בתוך אמונותיך? התנהגותך ואינטראקציות עם אחרים?
- האם חברים אחרים במשפחה מגיבים אחרת לתימות? אם כן, באיזה צורה?
- כיצד התימות הגבילו או חיזקו את חייך או חייהם של אחרים במשפחה?
- כיצד אתה או אחרים במשפחה נאבקתם על מנת לשנות תימות?
- האם ישנה תימה שהיית רוצה להעביר לילדך? כיצד ניסית לפעול בהתאם או להימנע מלעשות זאת?
- אם ישנה תימה שברצונך לשנות, כיצד ניתן להתחיל בזאת?
- כיצד חייך ישתנו אם תשנה תימה זו?
- כיצד יהיו הדורות הבאים במשפחתך שונים אם תשנה תימה זו?
- אילו אמונות או עמדות של המשפחה המשפיעים על הבעיה הנוכחית?
- מהם דפוסי האינטראקציה היומיומיים המתרחשים בתגובה לאמונות אלו?
- מהי התימה המרכזית העולה מדפוסים אלו?
- תוך שימוש בג'ינוגרם, שאלות ביחס לתימה וחפש חזרתיות לתימה בין-דורית.
- ראה כיצד התימה מתרחשת בחוץ בהקשרים אחרים מחוץ למשפחה.
- ערוך מספר שאלות שיקראו תגר או ישנו את התימה.
- חשוב על התערבות אפשרית לטפל בתימה.
טיפול לטווח-קצר כשהתחלנו את עבודתנו עם תימות, לא קבענו באופן מיוחד להפעיל טיפול לטווח-קצר. גילינו במהלך עבודתנו, שמרבית המקרים המוצלחים שלנו שבהם השתמשנו בגישה זו הסתיימו תוך 6 עד 12 מפגשים. כיוון שתימות מטפלות ברמות השונות של החוויה, לא מפתיע ששינוי תימה מרכזית מייצרת תהליך שינוי עם אפקטים רחבים בתקופה די קצרה. התמיכה בחשיבה זו התחזקה ככל שעקבנו אחר מקרים שונים במהלך 5 שנות עבודה שהראו ששינויים אלו עמדו במבחן הזמן. בתקופה בה הצלחת הטיפול נראית מאיימת על היצירתיות הקשורה היסטורית בטיפול המשפחתי, אנו מאמינים כי גישה זו יכולה להציע טיפול לטווח קצר ודרך למטפל לשמור על תחושת היושר שלו וכושר אמנותי רלבנטי במקצוע המרפא שלנו.
מסקנות מאמר זה הדגים את השימוש בתימות מרכזיות בטיפול והתמחות לצורך שילוב רמות שונות של החוויה. כיוון שהתימות הן רחבות, הן יכולות להשתלב באופנים טיפוליים שונים וניתן להשתמש בהן בסיטואציות שונות. תימות מודגמות בצורות שונות יכולות לשחרר את המטפל והמתמחה והמשפחה מדרכים קונבנציונאליות של חשיבה. האומנות בעבודה עם תימות בטיפול משפחתי נמצא בשינוי תימות שליליות ומגבילות לכאלו עם תקווה ויכולת ייצור.