חזרה לאתר הראשי
סאטיר, ו. (1975). המשפחה המודרנית. תל אביב: ספריית הפועלים.
וירג'יניה סטיר – המשפחה המודרנית
תקשורת: דבור והקשבה – פרק 4
התקשורת היא הגורם העיקרי הקובע את סוג היחסים אשר אדם קושר עם הזולת, ועם בעולם סביבו. האופן בו הוא קושר קשרים ומפתח מערכות יחסים תלויים במיומנויות התקשורת שלו. יכולות התקשורת שלנו נלמדות, ולכן יש בידינו לשנותה. התקשורת מכילה אלמנטים רבים:- גוף - תנועות דמות וצורה
- ערכים - מושגי ה"צריך" ו"מוכרח" שלנו, המאמצים שלנו להיות "אנשים טובים"
- ציפיות - בהווה הניזונות מנסיונות בעבר
- חושים – ראיה שמיעה וכו' –היכולת לגעת ולהיות בר נגיעה
- כושר דיבור – מילים וקול
- מוחו – ידיעותיו, למוד מנסיון העבר מספרים ומפי אחרים.
בזמן התקשורת אנו קולטים מסרים באמצעות החושים ומפרשים אותם. הקלט מתקשר לאמונות ולנסיונות העבר שלנו. הגוף מגיב לפרשנות שנתנו למידע. הצד השני בתקשורת עובר תהליך דומה. לעיתים איננו מודעים לתהליכים שאנו עוברים, או לקול שאנו משמיעים – ויש ללמוד להקשיב להם. הרבה פעמים תקשורת מכוונת לצללי העבר ולא לאדם האמיתי שעומד מולנו. היכולת לשתף אדם אחר בתהליכים הפנימיים וברגשות השליליים תלויים במידת החופש שיש ביננו. הסתרה של התהליכים הפנימיים שלנו באופן קבוע, עלולה להקים בתוכינו מחסומים המולידים בדידות וניתוק רגשי. הבנת כוונתו של האחר – אינה מובנת מאליה. לעיתים אנו מניחים באופן שגוי שהבנו את האדם שעומד מולנו, ומתייחסים להנחות כעובדות. לעיתים אנו יוצאים מנקודת הנחה שמבינים אותנו למרות שאין הדבר כך. אותן תגובות מילוליות יכולות להתפרש במספר אופני על ידי אנשים שונים. השאלה "איך עבר עליך היום?" ששואלת אישה את בעלה יכולה להתפרש כ: "לא באמת איכפת לך" / "את כל הזמן מתלוננת" / אני מתעניינת ורוצה לדעת מה עבר עליך" ועוד. מלכודות תקשורת - שיטת הרמז – מילות רמז בנות הברה אחת ("בסדר"...) שיטת קריאת המחשבות – אנו מניחים שאנשים קוראים את מחשבותינו ומבינים את כוונותינו האמיתיות. בתקשורת יש תמיד "צילום הדדי" – אך עלינו לשתף את השני בהבנת מחשבותינו ורגשותינו על מנת שידע מהם, אחרת נעסוק בניחוש הכוונות, והניחושים הופכים לעובדות. אחד המכשולים העיקריים בתקשורת היא ההנחה ששהאחר מבין את כוונותי: אם הוא אוהב אותי, הוא צריך להבין ולקרוא את מחשבותיו. אנו משתמשים במילים "זה", "ההוא" וכו', ולא תמיד מבטאים ומפרשים את רגשותיהם מתוך ההנחה שהשני יודע למה אנו מתכוונים. כדי למנוע את הקשיים אנו יכולים לתאר את התמונות וההרגשות שלנו בשפה תיאורית, וללא שימוש במושגים שיפוטיים כלפי האחר (לא "איזה שלומפר אתה" כי אם "אני רואה כתם של לכלוך על פניך"). רבים נוטים לבטא אך ורק ביקורת, ואינן נותנים ביטוי לביטויי הוקרה. התוצאה הינה ניכור ושמירת טינה. המסגרת המשפחתית הינה המקום הראשון בו אנו לומדים את יסודות התקשורת. שיתוף הזולת במתרחש בקרבך משיג שתי תוצאות חשובות: אתה מתחיל להכיר אותו, הזר הופך למוכר. נפתחת האפשרות להשתמש בביקורת לפיתוח זיקות מזינות – דבר שכולנו זקוקים לו. כל פגישה בין שני אנשים מקנה לכל אחד מהם נסיון שמשפיע עליו איכשהו. הוא עלול לפתח ציפיות חיוביות או שלישליות. הוא עלול לפגוע בזולת ולהוליד אי אמון, או להמיק ולחזק את הערך העצמי. אם עימותית בין בני זוג מתחילים לעורר ספיקות, הם יתחילו לחוש בירידת הערך העצמי שלהם ולחפש סיפוק במקומות אחרים. אם התקשורת ביניהם תעורר שעמום הדבר עלול להוביל לאדישות, שהיא הדבר הגרוע מכל. תקשורת שמולידה משהו חדש ומעניין, מפתחת יחסים עמוקים וחיוניים והתחושה כלפי בין הזוג תלך ותשפר.
פרק # 5 דפוסי תקשורת ההוקרה העצמית נפגעת בקלות כאשר האדם לא פיתח בעצמו הרגשה יציבה של ערך עצמי, ונוהג להגדיר עצמו על ידי פעולות הזולת. אנשים בעלי תחושה יציבה של ערך עצמי יוכלו להביע את רגשותיהם בצורה בהירה, וימנעו מהעברת מסרים דו משמעיים. בדפוס תקשורת אנשים משתמשים בתקשורת צלילית – המילים, ובשפת גוך – הבעות פנים, תנוחת גוף וכדו'. 4 דפוסי תקשורת עיקריים בהם נוהגים אנשים בזמן מתיחות:
- פייסנות
- הטלת אשמה
- שכלתנות
- טשטוש
הפייסן מילים – מסכים: "כל מה שרצוי לך רצוי לי, אני נמצא כאן רק שתהיה מאושר" גוף – מתרפס: "אני חסר אונים" תחושה פנימית – "אני מרגיש שאני אפס, בלעדיו אני מת: אני חסר ערך". מתחנף, מתאמץ לשאת חן. מדבר כאילו אינו מסוגל לעשות שום דבר באופן עצמאי, תמיד נזקק לאישור. אינו מסוגל לבקש דבר עבור עצמו.
המאשים מילים – לא מסכים: "אתה אף פעם לא עושה משהו בסדר. מה איתך?" גוף – מאשים: אני כאן הבוס". תחושה פנימית – "אנ בודד ולא יוצלח". מחפש פגמים, דיקטטור. נותן תחושה כי כל האשם תלוי באחר, ובלעדיו הכל היה בסדר.
השכלתני מילים – הגיוני:"אם התבונן מישהו בקפידה, היה מבחין בידייך מיוגעות" גוף – "אני שלוו, קר רוח, שולט בעצמי" תחושה פנימית – "אני מרגיש שאני פגיע" מדוייק והגיוני, ואינו מגלה רגש. שולט בעצמו. מוחו מרוכז במאמץ לבחירת המילים המתאימות –כי אסור לו לטעות. "אמור את המילים הנכונות, אל תגלה רגש, אל תגיב".
המטשטש מילים – לא לעניין, בלתי רלוונטיות – המילים חסרות משמעות גוף – זוויתי ונמצא כביכול במקום אחר. תחושה פנימית – "לאיש לא איכפת. אין לי מקום מתחת השמש". אינו עונה או מדבר לעניין. חש סחרחורת, קולו עלול הליות חדגוני, ולא תואם את המילים. דרכי התקשורת נלמדות בילדות. באחד מהדרכים בוחר הילד להשתמש כשהוא מפלס את דרכו בעולם. תגובות האם יכולות לחסק דפוס כזה או אחר עד שאין אפשר להבדיל בין הערך האישי לתגובת ההאשמה. "אל תכביד – לבקש משהו זו אנוכיות" מחזק את דפוס הפייסנות. "אל תתן לאישר לדכא אותך" – מחזק את הטלת האשמה אל תתיחס לזה ברצינות, תתגבר" מסייע לחיזוק תגובת הטשטוש.
התגובה החמישית – מאזנת או זורמת. כל חלקי השדר תואמים – גוף ומילים, יציבות וזרימת הקול. בתגובה זו אין צורך להאשים או לסגת, ואין צורך להיות מחושב או להיות בתנועה מתמדת. רק דפוס זה יכולה לבנות גשרים או לאחות קרעים בין בני אדם. תגובה מאזנת או זורמת:
- זו תגובה אמיתית וחד משמעית.
- היא מייצגת את רגשותיו ברגע נתון
- היא שלמה ולא חלקית
- אני עלול לטעות
- זה לא ימצא חן בעיני מישהו
- מישהו עלול לבקר אותי
- אני עלול להכביד
- הוא יחשוב שאני חסר ערך
- יחשבו שאינני מושלם
- הוא עלול להסתלק
- ברור שאנו עלולים לשגות, אם אנחנו עושים משהו חדש
- לא כל דבר מוצא חן בעיני כולם
פרק # 6 - תרגילים ומשחקים. מיותר. פרק # 7 – החוקים המנחים את חייכם
חוק – מדריך ממוסד או הסדרה של פעולהף התנהגות, שיטה והסדר". חוקים הם כוח חיוני ורב השפעה בחיי המשפחה.
לכל משפחה יש חוקים המנחים את פעולותיה.
- האם חוקי המשפחה מובנים
- האם כולם מודעים להם?
- האם הם משתנים עם השינויים בחיי המשפחה?
קיימת מערכת נוספת של חוקים בלתי כתובים:
- על מה מותר לדבר –
- בפני מי אפשר לדבר על זה -
- כיצד והאם אפשר להביע או ביקורת כלפי משהו או מישהו
- איך והאם ניתן לשאול כשלא מבינים
האם יש נושאים שאסור לדבר עליהם במשפחה? מחסומים משפחתיים שהוקמו בפני הדיבור מיצרים קושי אצל חברי המשפחה. כשמותר לדבר רק על הטוב והמתאים – והתעלמות ממה שלא, ילדים יתחילו לשקר או לחוש רגשות ניכור כלפי הוריהם, ויפתחו תחושות של חוסר אונים ובדידות. לגיטימיות לכל רגש, חיובי או שלילי, מאפשרים לבוא במגע עם כל הצדדים של הרגשות ולקבל אותם – אז יהיה אפשר להסביר את הרגשות בבהירות לאדם שניצב מולנו. רגשות משפחתיים שלא באים לידי ביטוי ומוסתרים – גורמים לתוצאות של ניכור, בלבול ולפגיעה בערך עצמי אצל הילדים.
שלושה מימדים לחוקים משפחתים: אנושי – בלתי אנושי – ("אל תכעס" – בלתי ניתן לקיים את החוק) גלוי - סמוי בונה - הורס