חזרה לאתר הראשי
ברגמן, ז. וויצטום, א. (1992). שותף על כורחו, שיחות, ו' , 167-172
ברגמן- שותף על כורחו
המאמר עוסק בשאלה כיצד משפיע המודל הזוגי, מערכת היחסים של ההורים על ילדיהם והזוגיות שלהם. פריימן ובואן- מתמקדים בתהליכים בין דוריים בטיפול המשפחתי. Framo- מתאר תהליכים המבוססים בחלקם על יחסי אובייקט:- ילד החווה דחייה, מפנים את ההורים כשנואים- אהובים על מנת לשלוט בעולמו הפנימי. האובייקט הפנימי עובד הדחקה ומוחזק כאינטרוייקט- האובייקטים הפנימיים עובדים פיצולים ונעשים לחלק ממבנה האישיות.
- במהלך התפתחות הפרט דמויות חיצוניות יעברו איחוי לעולם האובייקט- אינטרוייקט פנימי. דמויות קרובות נתפשות במושגים של צרכי הפרט המתפתח ואז סיטואציות חיצוניות מפורשות לאור האובייקט הפנימי ואז נוצרות ציפיות מעוותות מהדמויות הקרובות. מאוחר יותר יבחר האדם את בן/בת זוג לפי צרכים פנימיים אלו ויווצרו הסכמים לא מודעים בין בני הזוג.
- רוב העבודות עוסקות בהשפעות משפחת המוצא על אישיות הילד המתפתח: כלומר השפעת היחסים בין ההורים והילד על הילד. לעומת זאת, מאמר זה עוסק בהשפעת היחסים הזוגיים בין ההורים על הילד ועל יחסי הזוגיות שלו בעתיד. - הילד נולד לתוך מודל הזוגיות של הוריו ומקבל אותה בתור "תבנית העולם" בתחום היחסים בין גבר לאישה. - הוא חי וגדל במסגרתה - בתקופה זו מעוצבות תחושותיו ועמדותיו על העולם. הילד מפנים את מערכת היחסים של הוריו.למרות שהוא נחשף למודלים אחרים, עמדותיו הבסיסיות, המודעות והלא מודעות כלפי הזוגיות טבועות בחותם היחסים בין הוריו. יש ילדים החווים זוגיות בריאה של ההורים. אך יש כאלה שמפתחים ביקורת חריפה על המודל הזוגי וכתוצאה מכך נמצאים בקונפקליט פנימי. כך ינסה האדם באופן מודע לבנות משהו שונה עם בת זוגתו אך העמדות שהופנמו בו צצות ומשבשות את נסיונותיו. הבעיות שנוצרות:
- העמדות והרגשות הלא מודעים גורמים לו לשדר מסרים סותרים ומבלבלים לבת הזוג ואלה מהווים בסיס קבוע לקונפליקט ביניהם.
- הוא בונה את חיי הזוגיות שלו על דרך השלילה (מה הוא לא היה רוצה שיהיה) ללא דוגמא לדגם חיובי.
ניתן לבחון תופעות אלה דרך התיאוריה של סטרלין- שיצר את המושג כבילה (binding) כדי לתאר את אופי הקשר בין ילדים להוריהם והשפעתו על עיצוב חיי הזוג שלהם. בכבילה- תהליך לא תקין של הפרדות ואינדיבידואציה בין הורים ומתבגר. במצב כבילה המתבגר לא באמת יעזוב את הבית- וגם אם יעזוב, הוא יעתיק את אותו הדפוס מבית הוריו במשפחה שיקים. כיצד מתפתח מנגנון הכבילה: הרקע להווצרות: יחסי הורים משובשים מביאים לכך שלא מתפתחת הזהות הנשית של הבת- שמקורה בהזדהות עם אימה וכנ"ל לגבי הבן וכך נפגמת הערכתם העצמית. הכבילה עצמה נוצרת כשנוצר המשולש- טריאנגולציה. יש להבחין בין מצב שבו המטופל:
- שותף להורה מאותו מין : זהו כביכול חיזוק לזהות המינית אך הוא מדומה מכיוון שהזהות המינית תלויה בחיזוקים גם מההורה בן המין האחר.
- הוא שותף להורה מהמין השני- הברית מופנית לבן המין האחר והופכת את הילד לשנוא ופחות ערך בעיני עצמו. כך מתהווה הפרוטוטייפ למערכת יחסים עם בני המין השני.
כך נפגמת היכולת להעניק הערכה, אהבה ומין לבני המין השני ובמקום נוצרת מערכת של מאבקי כוח.
- בעיה נוספת- הילד במשולש במצב שהוא פוגע בהורה השני. פגיעה שעלולה ליצור אצלו רגשי אשם. כאשר הוא כבול לבן מינו שלו- קיימת סכנה שהוא ידחיק את רגשות האשם, ישליך את כל האשמה על ההורה בן המין השני וכך הוא יישאר כבול למקור הערכה ואהבה רק מהורה אחד- זה המשמש לו בן ברית.
- כאשר הילד הוא בן ברית להורה בן המין השני- הברית מכוונת נגד ההורה שהוא בן מינו של הילד וההזדהות איתו הופכת לבעייתית. זה יגרום לפגיעה בהערכתו העצמית של הילד. כך מתפתח מנגנון הרס עצמי. בן המין השני אינו יכול להוות אובייקט במלוא מובן המילה עבור הילד מכיוון שאינו מאותו מין הילד וכך דימוי המין של הילד בבלימה. כך הילד אינו מסוגל לעצב יחסים לא עם גברים ולא עם נשים.
- הילד אינו יכול להתמרד נגד ההורה הכובל: ההורה, בן בריתו של הילד מכוון את מאבקו אל ההורה השני ולא אל הילד. הדרך היחידה של הילד, כדמות משנה, לזכות באהבת ההורה בן בריתו היא לשתף איתו פעולה וכך נוצר מעגל קסמים שבו הילד חייב להמשיך עוד ועוד במאמצים להפיק שביעות רצון מההורה.
המאמר מדגיש שההתנהגות הזוגית בבגרות אינה השתקפות של מערכת היחסים בין ההורים, אלא היא מבנה חדש ועצמאי, אך כזה שנטל את יסודותיו ממערכת היחסים, כפי שהשתקפה ועובדה בעיני הילד. המאמר אומר שלמרות שהאבחון אינו מביא איתו הצעה לשיטת טיפול, חשוב שהמטפל יזהה את היסודות, יבין את הדינמיקות האישיות של כל בן זוג ולצד זה גם את התהליכים הבין-אישיים המתרחשים בין בני הזוג.