שותפים אינטמיים פרק 19 : חמש צורות תקשורת בין זוגות / סקארף
סקארף, מ. (1990). שותפים אינטימיים. זמורה-ביתן. פרק 19

אנחנו נוטים לבחור אנשים בני זוג, הנמצאים באותה רמה של בגרות והתפתחות רגשית כמונו למרות שלעיתיםאיננו חושבים כך .כאשר זוג מתחיל בנישואין, כפי שקובע התאורטיקן ד"ר מאריי בואן רמת ההגדרה העצמית של כל אחד מן הצמד דומה בד"כ דימיון מפליא . "אנשים בוררים להם בני זוג שהם באותה רמת מובחנות" מציין בואן, וככל שרמת המופרדות והאידיבידואציה של כל אחד מבני הזוג נמוכה יותר, כן עזה ומעיקה יותר הדבקות הרגשית המתפתחת ביניהם.
אחד מבני הזוג עשוי ליטול את התפקיד הדומיננטי בכל הנוגע ל"עצמי המשותף" ולאלץ את האחר להסתגל, או שהוא יטול את תפקיד המסתגל ויאלץ את האחר להיות הדומיננטי. מה שלא יהיה- האצלת האוטונומיה לא הייתה יכולה להתבצע בלי הסכמה של שני הצדדים לעסקה (בדרך כלל לא במודע).

האדם הפחות מובחן, שלא יכול לשאת פן מסויים באישיות של עצמו, ישתמש ברדאר פנימי כדי לברור לו את השותף האינטימי שיקבל עליו את ההיבט המוכחש הזה של עולמו הפנימי, יחווה אותו וגם יתן לן ביטוי במקומו. אבל לשם כך חייבים שני בני הזוג להיות באותה רמה התפתחותית (בן זוג פוטנציאלי מובחן ומופרד יותר מהשני מסוגל להבחין בין העצמי הפנימי שלו לזה של בן זוגו ולעולם לא יקבל וימחיש את צדדיו המוכחשים).

אבל אם שניהם עוסקים בהבטים של אותן דילמות התפתחותיות, הם יהיו מסוגלים לעבד הסכם לא מודע. היא תקבל, כשלה, את הרגשות הקשים המודחקים שלו בתמורה לזה שהוא יקח על עצמו את החלקים של עולמה הפנימי שערכם בזוי בעיניה ואין היא יכולה במודע להכיר בקיומם בתוכה. לדוג': מישהי שרואה את עצמה כשפויה והגיונית אבל (כתוצאה מהזדהות עם הורה מופרע, ולא רציונאלי) יש בה גרעין פנימי, מרוסן ומוסווה היטב של טירוף שהיא לא מודעת אליו. בן זוגה עשוי אז לקבל ולבטא למענה את חלקי הוויתה המעוותים והלא-הגיוניים. כל אימת שהיא תביא לידיעתו (ע"י רמזים גלויים וסמויים) שיש לה צורך בכך.
"לבני זוג מובחנים יותר", כותב ד"ר בראון, "יש דרגות נמוכות יותר של התמזגות (רגשית),ופחות סיבוכים" הנובעים ממנה.

לעיתים קרובות נראה שאחד מבני הזוג הרבה יותר נורמלי, מאוזן ובריא נפשית מבן בת זוגו .אבל אין פני הדברים והמציאות אותו הדבר יכול להיות שתפקודו הבריא של אחד מהם עשוי להיות תלוי מאוד בהכתפת ה"שגעון" המוכחש שלו עצמו שפשוט בא לידי ביטוי אצל בן זוגו. דווקא בגלל זה שיפור אצל אחד השותפים גורר לעיתים קרובות להתפתחות סימפטומים אצל השני עד כדי אפשרות של פירוק היחסים לגמרי.

מובחנות עצמית: מה טיבה ?

מובחנות (דיפרנציאציה)- לדברי התראפיסט מארק קרפל, האידיבידואציה היא תהליך "שבאמצעותו אדם נעשה מובחן במידה גוברת והולכת מהקשר יחסים קודם או עכשווי". תהליך זה כולל בתוכו שפע רב של תמורות תוך נפשיות וביןאישיות בעלותכיוון משותף.בהקשרי יחסים שונים, התמורות הספציפיות יכולות להיות שונות במידה זו מזו. הן עשויות לכלול את הבנתו ההדרגתית שלהתינוק כי מקור סיפוקיו הוא אובייקט, גוף, הנפרד משלו והופך לגביו ל "אמא".
באינדיבידואציה כרוכות התזוזות הדקות והמכריעות, שעל ידיהן אדם מגיע לראיית עצמו כמובדל ומוגדר בתוך יחסים שבהם הוא שתול. זו בעצם ההגדרה המתעצמת של "אני" בתוך ה"אנחנו". רמת ה"אני" שכל שותף בזוגיות השאיר בתוך ה"אנחנו" של משפחת המקור שלו\ה- היא שתקבע באיזו מידה יצליח הזוג לכונן נישואים גמישים, נוחים ומשביעי רצון.

חמש דרכים שבהן מתקשרים שותפים אינטמיים

בכדי להמחיש את אימררתו האחרונה המחבר מדבר על השוני שיהיה ביחסים הזוגיים בהתאם למידת ההצלחה שבה הפריד כל אחד מן השותפים את העצמי הנבדל, המוגדר שלו או שלה מן מהקשר המשפחתי שבו התפתח עצמי זה. המחבר משתמש במסגרת שפיתח המומחה לבעיות משפחה ונישואין סטיוארט ג'ונסון, להכשרת מטפלים קליניים. בתוכנית חמש דרכים אפשריות שבהן שותפים אינטימיים יכולים לתקשר זה עם זה- כולן תלויות במידה גבוהה מאוד ברמת המופרדות והאיבדיבידואיציה שבני הזוג הגיעו אליה.

רמה 5 : פרדוקס

בדרגת מובחנות זו , שני הצרכים האנושיים העיקריים- להיות עצמי מובדל ולהיות מחובר רגשית לבני אדם אחרם- אינם יכולים לבוא על סיפוקם. כי להיות קרוב אל בן הזוג, ולא להיות קרוב אל בן הזוג הן אפשרויות מטילות אימה במידה שווה. (הקרבה והריחוק מאיימים במידה שווה). הקירבה והאינטימיות היא התמזגות עם האחר ושלילה מוחלטת של העצמי המובדל. וריתוך של העצמי והאחר- ובזה כרוך איום לאבד את אישיותך הנפרדת..כל צעד שלהתקרבות מלווה לפיכך, חרדה איומה, מפני שהוא גורם של צעד לקראת חיסול העצמי.התגובה הטיבעית מאד לאיום זה היא להתרחק – לנוס על נפשך מבחינה פסיכולוגית. הרתיעה מן האינטימיות היאאוטמטית, אבל בעקבותיה מתעורר בהכרחקושי חדש- כי הלבדיות והאוטונומיה גם הן אינן מעניקות פתרון. האוטונומיה נחווית כאי נחשבותבעיני אחרים, כהיעדר אישור ואישושהנחוצים לעצם קיומך. באופן פרדוקסלי, צעד לקראת מופרדות הפיק אתאותן תוצאות כמו צעד לקראת קירבה גדולה יותר: איום מחיסול עצמי תוצאה מכך, הדחף לנוע לקראתבן הזוג מתחדש.
אנשים בשלב הנמוך ביותר הזה של סולם המובחנות עוסקים בתיקשור בסגנון היו-יו: ההתקרבות מסוכנת- אפשר להיעלם בתוך היחסים. ההתרחקות מסוכנת באותה מידה- אפשר להתמוסס במרחבים של היקום האדיש. גם הצורך להיות עצמי מובדל וגם הצורך להיות מחובר רגשית לאדם אחר נחווים כמשהו שסיפוקו נואש וחסר תקווה.האינטימיות פרושה שלילה מובהקת של האוטונומיה ולהיפך.
הרבה מהאנשים בקטגוריה הזו הם סכיזופרנים או סובלים מהפרעה גבולית חמורה. יחסי הקרבה שלהם נוטים להיות ארעיים, קשים ולא יציבים.

דרגה 4: הזדהות השלכתית

השלב הגבוה יותר נקרא "הזדהות השלכתית" (Projective Identification)..
חשוב לציין שיש הבדל עצום ובולט בין זוגות שנמצאים ברמה הזו לבין אלה שנמצאים בדרגה שמתחתיה (חמישית). בדרגה ארבע הדילמה עובדה באופן חלקי- אבל בהחלט לא באופן מלא ובריא.

אנשים בדרגת מובחנות זו מסוגלים ליטול בעלות מודעת על מחצית הקוטביות של קירבה/ מובדלות. הם יכולים להיות אינטימיים או אוטונומיים, אבל הם חווים את האינטימיות ואת האוטונומיה כסותרות זו את זו. ז"א- חייבים להחליט, אתה יכול לבחור להביע את הצורך שלך בחום, פתיחות וקרבה או את הצורך שלך במרחב אישי ומרחק שבו תפתח את העצמי המובדל , אבל אי אפשר את שניהם בו זמנית. בעוד שבני זוג ברמה הזו מתחבטים שניהם עם קונפליקט פנימי- הנוגע לקירבה ולהשגת זהות אינדיבידואליתמופרדת- הם עושים את זה ע"י חלוקה ביניהם. כל אחד מהם קוטע, מדחיק ומשליך על האחר את צד המחלוקת הפנימית שהוא או היא מתכחש לו ומסלק מעל פניו.
בדרגה 4 יכולה להתקיים ולהתבטא רק מערכת צרכים לקיום של זהות מוגדרת אחת. כך בעצם שוחר האינטימיות מבטיח לרדוף אבל לעולם לא להדביק את בת\ן זוגו\ה, כשם ששוחר האוטונומיה מבטיח לברוח אבל לעולם לא להתרחק מדי מהרודף. במערכת ריגשית שיוצר זוג זה, יהיה אחד בעל רצון לאוטונומיה והוא יכתף את צורכו של בן זוגו במובדלות.
בדרגה 4, המערכת הנטושה בין בני הזוג היא הבעיה שאיש מהם לא היה מסוגל לטפל בה בתוך עצמו – הבעיה כיצד להיות אדם מוגדר ומובדל ויחד עם זאת להישאר קשור רגשית לאדם אחר. הסוגיה המהותית אצל זוגות אלו היא אי יכולתו של כל אחד מבני הזוג להכיל, בתוכו פנימה, את שני הצדדים של הקוטביות אינטימיות\אוטונומיה. הדילמותהן אינן רק בנושא המרחב האישי אלא בכלל הנושאים הקשורים לזוגיות לדוגמא: כוח/חולשה, מטפל/ ציפור פצועה וכו' . כל עוד אפשר למקםאת הנושא על רצף,יהיו בני הזוג בשני קצותיו. מה שבן זוג אחד הנו, האחר איננו. כך זה לפחות נראה על פני השטח של היחסים.
הבעיה המרכזית של בני הזוג בעצם היא לזהות בדיוק היכן מסתיים אדם אחד ומתחיל האדם האחר. אבל כל עוד הם מתחלפים בהשלכות, הבעיה נשארת חסרת פתרון.

דרגה 3: קיטוע מודע

את הדרגה הזו אפשר לתאר כגשר או תחנת מעבר בין הדרגות שמעליה ומתחתיה. ההבדל בין הדרגה הזו לבין דרגה 4 היא שאמנם בני הזוג משליכים מחשבות והרגשות לא רצויות על בן הזוג השני, אבל התהליך מעורב במודעות. כשהעשן מתפזר אחרי מריבה הם מסוגלים לקבל בעלות על הצד האפל, ה"קטוע", של כל אחד מהם במאבק הפנימי. במילים אחרות- להתנהג כמו ברמה 4 אבל להגיע לרמת תובנה לגבי מעשיהם. בני זוג ברמה זו נוטים להזדהות, באמצעות השלכה, עם השותף האינטימי. ועם הזמן הם מסוגלים להבין, במודע, מה נעשה ואיך הדבר קרה- במבט לאחור כל אחד מסוגל להכיר בצד ה"מקוטע" של הקונפליקט הפנימי שלו- בתשוקתו הבלומה של אחד להיות מובדל ובתשוקתו הבלומה של השני לקרבה. בעצם- בדרגה 3 נוספת מידה גוברת של הכרה במורכבות, בדילמה שבתוך העצמי כמו גם בדילמה המערבת את השותף האינטימי!. ניתן לראות את דרגה 3 כאולם המתנה בין דרגה 4 לדרגה 2 אלה המגיעים מלמטה יהיו בני זוג שיחסיהם משתפרים – מפני ששניהם נמצאים בתהליך של נטילת בעלות מודעת על ההיבטים המזולזלים של העצמי אשר הושלכו על בן הזוג. ככל שיכולתם להיות אינטימיים וגם אוטונומיים גוברת, והם נעשים מסוגלים לעבוד עם תשוקתם לקירבה ולמובדלות בלא לפלוש כל כך לגבולותיו האישיים זה של זה.
זוגות היורדים מטה לעומת זאת יהיו שוכני דרגה 2 אשר בגלל לחץ גדול או קשיים שהתעוררו בגין שינוי במחזור החיים – חלה הרעה ביחסיהם והם מתפקדים פחות. אם בעיותיהם נשארות ללא פתרון, עלול זוג כזה להמשיך במסע אחורנית כלפי מטה והיחסים עלולים להתפרק.

דרגה 2: אמביבלנטיות

הדרגה הזו נקראת "אמביבלנטיות", כיוון שכל אחד מבני הזוג מסוגל כעת להכיל ולשאת אמביבלנטיות. בני הזוג מסוגלים ליטול בעלות מודעת על שני הצדדים של הקונפליקט הפנימי- להיות קרוב אל שותפו ולהיות אדם מובדל, ייחודי.
האדם ברמה 2 חווה את משיכת החבל הפנימית בין צרכי העצמי שלו וצרכי הקירבה שלו כמאבק הננטש בתוכו פנימה. יחד עם זאת הוא מסוגל לשאת את המתחים הנובעים ממאבק זה, בלא להטיל אותם מתוכו החוצה – ולהפוך אותם למאבק בינו לבין בן זוגו. הוא חש עצמו שלם, ובמונחים אנושיים פירוש הדבר להיות מסוגל לא רק לדאוג לעצמך אלא ליצור ברית אינטימית עם אדם אחר. וכך בקלות יחסית ניתן לזהות היכן אדם אחד מסתיים והאחר מתחיל.
אנשים השרויים בעולם של דרגה 2 יכולים ליטול אחריות על צרכיהם, מחשבותיהם, הרגשותיהם ותשוקותיהם הסותרניות.
זוגות ברמה הזו מסוגלים לקבל אחריות על שני הצדדים של הדילמה המופנמת- הצורך לאינטימיות ועם זה להיות אנשים שונים, מוגדרים. יכולת בני הזוג לשאת אמביבלנטיות בדרגות גבוהות יותר של מובחנות עצמית, מאפשרת לנהל יחסים אינטימיים הרבה יותר עשירים ומורכבים.
התהליך הוא דו שלבי: תחילה, כל אחד מהשותפים מזהה ומתייחס בהגינות אל האמביבלנטיות הפנימית שלו\ה. שנית, כל אחד נותן דיווח עדכני על אותו קונפליקט בשיחה משותפת.
שותפים בדרגות מובחנות נמוכות יותר נוטים לפסוח על הצעד הראשון והמכריע הזה. אין הם מתייחסים לקונפליקט המופנם. במקום ליטול בעלות על האמביבלנטיות שבפנים, הם קוטעים ומדחיקים את מחציתו, ואח"כ משליכים את ההיבט המוכחש הזה של העצמי על השותף האינטימי.
אצל זוגות ברמה 2 ניתן לראות ביטוי של שני הצרכים וקבלת בעלות מודעת על קיומם בתוך עצמם. להיות קרובים ולהיות בני אדם נבדלים. הרצונות והצרכים הללו בעולם של דרגה 2 אינם נתפסים כסותרים מעצם טבעם. אוטונומיה ואינטימיות נתפסים כקיימים על רצף מרחבי- מעין סרגל גמיש. בדרגה 2 כל סנטימטר של התקרבות נוספת אל בן הזוג כרוך בהקרבת סנטימטר של אוטונומיה עצמית. שלא כמו זוגות ברמות נמוכות יותר, הם אינם חשים תחושה מפחידה שעליהם לבחור בין מלוא הסרגל אוטונומיה או אף לא מילמטר אחד שלה, מלוא הסרגל אינטימיות או אף לא מילמטר אחד.
הם מכירים בצרכים הסותרים הנמצאים בכל אדם. הם פחות נעולים בעמדות מוקשחות, פשטניות, לא גמישות וקוטביות בתוך היחסים. הם נושאים את צרכי האינטימיות והאוטונומיה שלהם בו זמנית.

דרגה 1 : אינטגרציה

יותר אידיאל מאשר מציאות בין-אישית. זוגות בדרגה זו לא עוד רואים את צרכי העצמאותשלהם וצרכי היחד שלהם ככוחות נאבקים בתוך ראושו של כל שותף ולא כקונפליקט בינהם. במקום זאת האוטונומיה והאינטימיות נחוות כהיבטים טבעיים של אישיותו של כל אחד מן השותפים, ושל היחסים המשותפים לשניהם.

אפשר לראות את הפסגה הזו של התפקוד הבריא כהיפוך מושלם לדרגה 5.
שני הצרכים חופפים זה את זה אלא שכעת החוויה הפנימית היא שבאותה מידה בטוח להיות קרוב ולהיות מופרד. שניהם קבילים כל הזמן ואין ביניהם שום קונפליקט הדורש פתרון.
זוג בדרגה הזו ימצא לעצמו בלי בעיה סוג כלשהוא של "שמור לי ואשמור לך" המקובל על שניהם, מפני שהעובדה שהאחד מרגיש באופן שונה מהשני- ושהוא אכן במהותו אדם שונה -לא נחווית כאיום או בגידה.
זוגות ביחיסים אינטגרטיביים מסוג זה רואים אוטונומיה ואינטימיות כמצבי קיום – לא כמו בדרגה 2 כעמדות מרחביות על סולם של קירבה וריחוק. בדרגה 2 להיות מובדל או קרוב התקשר בסיסית למה שהשותפים עסקו בו (פעילות שהם במקרה בדיוק עוסקים בה). בדרגה 1 לעומת זאת, האינטימיות והאוטונומיה נתפסות כמצבי קיום, אינטגרטיביים- האופן שבו בני הזוג הינם יותר מאשר פעילות בה הם עוסקים כרגע.

הקרבה אל השותף תומכת בהיותו אדם מובדל ומוגדר לעצמו, והיותו מובדל תומכת בתחושה של קירבה מפני שבעצם ההכרה בשונות בן הזוג וקבלתה- יכול בן הזוג השני להרגיש בטוח להוריד את המחיצות ולהיות אמיתי עם שותפו. וכך אפשר לחיות בשלום גם עם הבדלים לגבי אמונות וערכים חשובים .המובדלות יוצרת קירבה, והקירבה מזינה את יכולתך להיות שונה כפי שהינך.

ע"פ הקלינאי מארק קרפל, יחסיהם של זוגות ברמות גבוהות יותר של מובדלות ואינדיבידואציה מקבלים צורה של דיאלוג בין שני אנשים נפרדים במקום צורה של מיזוג או ריתוך בין אישי כמו בדרגות המובחנות הנמוכות יותר. במצב של דיאלוג האוטונומיה והאינטימיות הן מצבי קיום התומכים ומחזקים את עצמם וזה את זה.