שותפים אינטימיים: פרק 4- האהבה עצמה

ד"ר פארקס: העולם המשוער של הפרט( מער' אמונות עמוקות –דגם של ניהול יחסים אינטימים, הנחות ביחס למהות אהבה והיותך נאהב, כללי משחק מופנמים ביחס לקירבה)  הוא העולם היחיד המוכר לנו. אנו מבססים את ציפיותינו למה שיתרחש על מה שכבר התרחש, ולא רק על מה שהתרחש בפועל אלא על הדרכים בהן פירשנו או התמודדנו עם חומרי ההתנסויות הללו, הרבה בעזרת הנחות שנוצרו מוקדם מאד בהיסטוריה האישית.  

האהבה מתעוררת- בתחילה, תינוק כבן חודשיים, תופס את החיים שמסביבו כסדירה אקראית של מצבי-תחושה, טרם מעבדם לדפוס של הבנה ולכן אן אבחנה בין מקור הצורך"(רעב) ומקור ההקלה (חלב, שד).

לאט לאט התינוק מתעורר אל העולם האנושי,ובמסגרת זו מתחיל לגבש הנחות לגבי טיבעה לש חווית האהבה האינטימית, כי בעוד שאנו לומדים להכיר וזהות את הגורמים הדואגים לנו-בעיקר את האם- אנו מפתחים רגש התקשרות עז. " האהבה הלוהטת הראשונה בחיי האדם".

הרגשת ביטחון- עם ניצני התודעה הראשונים, הרגשות הביטחון קשורים להיות הגורם הדואג(דמות ההיקשרות) לנו-בקרבת מקום. אם לא מצויה לתינוק דמות ההיקשרות, יתגלו ביצור זה חסרים מנטאליים וגופניים נרחבים עד סוף שנת החיים  הראשונה שלו או שלה. אין זה מקרה רק של האכלה או טיפול נאות, אלא כינון יחסים רגשיים עם מטפל אוהב ומגונן.

ערוך ומוכן לאהבה-הצורך המולד לכונן קשר אהבה חזק אל המטפל- מתוכנת כנראה לתוך המין האנושי. אנו עשויים מראש לפתח קשרים רגשיים חזקים אל הורינו, כשם שהם מוכנים ("מתוכנתים") במחינה פסיכולוגית לאהוב, להגן ולדאוג לנו. ההתקשרויות הרגשיות עמוקות- הנחוות מהצורך להיות קרוב אל האחר האהוב-מניעות הן את המטפל והן את הצאצא הנזקק לשמור על קירבת מקום.

האמת האנושית- הצורך הפסיכולוגי  התינוק בנוכחותו של המטפל- גורר עימו הרגשות חרדה ופחד.

כאשר התינוק מתחיל להבחין בעצמו כשונה ומובדל מהדמות האימהית- הוא גם מגלה הבנה חדשה: אמו, כפרט נפרד, מסוגלת להסתלק: הוא עלול להינטש. דבר זה יביא למיגוון צפוי של "התנהגויות –קשר"( בין גיל שנה לשלוש): התנגדות,בכי והיאחזות בכוח באם כשהיא מתרחקת, וקידום פניה בהתלהבות יתרה-בחזרתה.

כאבי-לב מוקדמים: תינוקות לא רק מתאהבים, אלא הם מגלים סימני מצוקה נוראים במצבים שבהם ההורה האהוב נעשה בלתי נגיש. הם עוברים סוג של תהליך אבל-יגון עז שהושווה (ע"י גו'ן באולבי-"התקשרות") לזה של מבוגר שאיבד את בן זוגו בעקבות פרידה,גירושין או מוות. 

לתגובותיו של הילד הקטן לניתוק מהאם, ישנם 3 שלבים:

"מחאה":בכי, צרחות, ומאמצים קדחתניים של התינוק להיחלץ ונסות להצטרף אל האם. מאופיין גם בציפייה נרגשת לשובה של האם, ודחיית כל נסיונות ניחום. ( תגובה שתארך משעות אחדות על ללמעלה משבוע).

"ייאוש"- הילד נעשה שקט יותר, יראה ויתנהג בצורה חסרת-תקווה.

"ההינתקות"-בנקודה זו ייעשה הילד חברותי יותר, יתייחס לשאר הסובבים אותו יותר, אם תבוא אמו לבקרו- יפנה לה עורף, כמין אדישות. יתנהג כאילו מעולם לא הייתה חשובה לו.  אם הפרידה לא ארכה זמן רב וההינתקות לא הפכה לחלק קבוע באישיותו- היא תיהפך לתקופה של בכיינות והיצמדות מבוהלת שוקקת.  

הדמות האהובה,הממקמת- " פרידה היא מנגנון אינסטינקטיבי,הבנוי בתוכנו....ככל שמין מפותח יותר, כן מופיעה חרדת הפרידה מאוחר יותר"  ( מייקל לייבוביץ-"הכימיה של האהבה"). הפרידה משמשת למנוע מפעוטים חסרי-ישע מלהתרחק ממטפליהם. הרגשות ההיקשרות מולידות תחושה חדשה שמקום שבו נמצא האדם הנאהב שם יש גם ביטחון רגשי-תחושת שייכות, תחושת בית. האם נעשית לגבי תינוקה השותף האינטימי הראשון-אשר בבוא העת יוחלף בדמות ממקמת של אהוב או בן-זוג.  

ההזיה הזהובה- "תכונה כלשהי מעוררת תהודה של דגם האהבה ההורי הראשונה. היא יכלה להיות גלויה אד, או-בגלל פחדי עריות- להיחבא מתחת לקווי אופי שונים במידה רבה, כמו הופעה גופנית שונה או הבדלי דת ו או גזע" (תיאודור לידס-"האדם"). האדם המאוהב לא רק "מתהדהד" אל משהו המזכיר את האהבה הראשונית,אלא חוזר ומתנסה במשהו מין היחסים ההם.

ההזיה הזהובה: כינוי לשאיפתו של התינוק להתמזג, במצב של נחת וקירבה, עם האחר המטפל בו-נעורה מחדש. (בקשר זוגי עם שותף אינטימי). כשמדובר בבחירת בן-זו, מה "שמתאים ונכון" הוא במידה מסוימת מה שהיה ועדין מוכר.  אנו מחפשים בבן-זוג את המישהו שיעזור לנו לגעת בהיבטים קדומים, כמעט לא נתפסים, ומשמעותיים ביותר בהווייתנו הפנימית. השותף לנישואין הוא האדם אשר מחבר אותנו לחלקים של עצמנו שהודחקו כליל.בהתאהבות מתעוררים חזונות והזיות  הקשורים להיטמעות העולם אינטימי אך גם מעלה זיכרונות על אכזבה ובהלות נושנות: פחדי פרידה, ופחדי אובדן ונטישה.

* מה שאנו מחפשים לעיתים קרובות בבן-הזוג-ואח"כ רבים עליו עם אותו בן זוג- אינו אלא איזו דילמה לא פתורה הקשורה להורה.  

גנוגראמה: הרכבת גנוגראמה היא למעשה תהליך פשוט וברור, נושא שאלות טבעיות ופרטים אינפורמטיביים. עם זאת, בעצם הבקשה שאחד מבני הזוג יאמר את שמו של ההורה וידבר עליו בבוא הזמן, עלולים לעיתים קרובות לפתוח תיבת פנדורה של זיכרונות,הזיות, חלומות, כעסים וכו'.לעיתים מגיע מידע אחר שמעולם לא שיתפו בו אדם אחר,בכלל זה את בן-הזוג.