חזרה למאמרים של אלימות במשפחה
חזרה לאתר הראשי

---

חאג' יחיא, מ. וסדן, א. (2007). נשים מוכות בחברות קולקטיביסטיות: סוגיות בהתערבות והעצמה, חברה ורווחה, כז', 423-451

---

נשים מוכות בחברות קולקטיביסטיות: סוגיות בהתערבות והעצמה / חאג' יחיא

בשלושת העשורים פותחו מודלים של התערבות פרטנית וקבוצתית לנשים מוכות, כמעט כולם מערביים ועולה שאלה כמה הם מתאימים לחברות קולקטיביסטיות. המאמר יסקור את החברות הקולקטיביסטיות , תוך אימוץ מסגרת קונספטואלית שבה "העצמי", " עמדות", "ערכים" ו"פעילויות והתנהגויות" הם מימדים מרכזיים. המאמר דן באופן שבו מימדים אלה יכולים להיות בעלי זיקה לבעיית הנאלימות נגד נשים בחברות קולקטיביסטיות וכיצד יכולים להשתקף בהתמודדות הנשים בחברות האלו וכיצד ישפיעו על ההתערבות המקצועית. לאחר מכן המאמר דן באפשרויות העצמה.

התעללות בנשים מתרחשת בכל החברות, בכל האזורים הגיאוג' והשכבות החברתיות, אן כי מידת השכיחות משתנה בהתאם להקשר. עם זאת החברות נבדלות בנוגע לתפיסת האלימות. חברות מערביות רבות משקיעות משאבים כדי להתמודד עם הבעיה ויש בהן מאפיינים אחדים: תנועות פמניסטיות ותנועות נשים מבוססות ובעלות תשתית ארגונית, ארגונים לזכויות אדם, שירותי בריאות, בריאות נפש ורווחה, אוירה דמוק' כלפי פרטים ומשפח' ונוצרה ההכרה שהאלימות נגד נשים היא דפוס שליטה בכפייה כתוצאה מאסימטריה ביחסי העוצמה.

בחברות קולקטיסיסטיות החל להתעורר עניין ציבורי רק בעשור האחרון. הנושא עדיין נתפש כבעיה אישית או משפחתית ולא חברתית ולכן נטייה חזקה שהנושא יטופל במסגרת כזו.

שיטות ההתערבות במערב, הפרטניות והקב' הן שונות- דינמיות ופמיניסטיות, הגישה הפמיניסטית היא המקובלת יותר על שירותי הבריאות, אך בבסיס כלל המודלים:

1. הזכות הבסיסית של האשה בביטחון אישי וההנחה שלהתעללות אין מקום ביחסים אינטימיים. בהתאם הנשים וסביבתן החברתית צריכות להיות מודעות לבעיית האלימות והשלכותיה.
2. הצרוך להדגיש את יכולותיהן של הנשים יותר מאשר את חולשותיהן. עפ"י עקרון זה ההתערבות באה לשפר את תחושת הערך העצמי ולהפיג את תחושת חוסר הישע, חרדה וכו'. מראים לאישה שאין היא אחראית או אשמה למצבה ועוזרים לה לפתח מנגנוני שליטה נגד רגשות אלה. מלמדים את האישה לזהות רגשות אמביוולנטים של אהבה וכעס שמעורר בה בעלה ולהתמודד עם אובדן ואבל כתוצאה מהפרידה.
3. לעזור לנשים להבין כיצד ההקשר החברתי ומשפח' שלהן קשור לבניית דימוין העצמי הנמוך, יכולות להבין את הקשר בין חוסר האונים שלהן ובין החברות לתפקיד רעיה ואם ובינם לבין האלימות נגדן. בהמשך הן לומדות מגוון אסטרטגיות לפתרון בעיות. עקרון זה מדגיש את חשיבות שינוי העמדות של האחרים המשמעותיים שסביבה. ניתן לעשות זאת ע"י שינוי סטריאוטיפים הנודעים ליחסי נישואים, שינוי התפיסה בנוגע לתפקידי מגדר וניפוץ מיתוסים המצדיקים לכאורה הפעלת אלימות. שינויים כאלה יכולים לעודד את הסביבה להגן על האישה ולהגביר את הנטייה להאשים את הבעל באלימות.

לשלושת העקרונות הללו גישה המאופיינת ברצון עז להעצמת האישה. המושג העצמה מכיר בפוטנציאל העוצמה הגלום בכל אישה, שמטרתו לעזור להביא את הנשים לשינוי.

על פי סוויפט ולוין העצמת נשים צריכה לכלול מרכיבים כמו תחושת כוח, חוללות עצמית, ערך עצמי מוגבר, שינוי בחברה ובערכים, חקיקה המאפשרת הגנה על נשים, ארגונים שיגבירו את תחושת הביטחון.

עפ"י גוטיירז- עידוד העצמה ב- 4 תת- תהליכים: הגברת חוללות עצמית, הורדת האשמה עצמית, קבלת אחריות אישית לשינוי ופיתוח מודעות ביקורתית קבוצתית בקרב נשים מוכות.

כל אלה התפתחו כגישות מערביות ששמות דגש על הפרט והשאלה כמה הן יישומיות בחברות קולקטיסיסטיות. כותבי המאמר חושבים שהמודלים יכולים להיות במידה לא מבוטלת אוניברסליים. יחד עם זאת, המאמר דן במאפייני חברות קולקטיביסטיות ובהשלכותיהם על עקרונות ההתערבות.

מהו קולקטיביזם?

דפוס תרבותי, קיים במקומות רבים בעולם.

טריאנדיס- סוגים שונים של קולקטיביזם והעיקריים שבהם מחשיבים את המשפח' המורחבת, קב' העבודה, השבט. אנשי הקהילה מרגישים מחויבות כלפיה וברצון עז לספק את צרכיה- מקבלים מכך תחושת סיפוק אישי וקיום הרמוני עם הקולקטיב. הם מאמינים כי הישרדותם קשורה להישרדות הקולקטיב ולעיתים יקדמו את מטרותיו יותר מאשר את מטרותיהם האישיות. המאמר ישתמש במסגרת המושגים של טריאנדיס ואחרים כדי לדון כיצד "העצמי", " עמדות", "ערכים" ו"פעילויות והתנהגויות" רלוונטים למציאות הנשים המוכות בחברות הקולק'. יש לקחת בחשבון שהמחקר בנושא הוא מועט.

העצמי

בחברות קולק'- הדגשת העצמי הקולקט' ופחות את האינידבידואלי. הוא נספח של זהות משפח' או אתנית או קהילתית.הערכה עצמית- בהקשר המשפח' והקב' והמוניטין של אלה קשור בהתנהגות חבריהם- זאת מהות החיבור ההדדי. מחוייבות כזו מביאה פעמים רבות לביטול הצרכים והשאיפות האישיים. מכאן ניתן להעריך שהמצב האידאלי הוא כשהעצמי של האישה נספג כולו בקולקטיב אליו היא שייכת. מכיוון שהנשים מרגישות שמיצגותא ת הקולק', מושפעות רגשותיהן, מחשבותיהן והתנהגותן מנורמות החברה. נשים אלה רואות את אלימות הבעל כמכוונת לא רק אליהן אלא גם למשפח' המוצא ובהתאם מעריכות את מידת הסכנה. בחברות קולקט' יש הנטייה להאשים את כלל המשפח' במצב האישה. אי לכך נשים מוכות נוטות לא רק להאשמה עצמית אלא גם להאשים את משפחתן במצבן ובעיקר את האם שנכשלה להכין את ביתה לחיי הזוגיות. בחברות אלו הסטריאוטיפים ינבאו את התגובות השליליות של החברה כלפי הנשים ומשפחותיהן ומשום כך הן מקור לתחושת בושה, אשמה וכו' והם מקור משמעותי לתחושת חוסר האונים בקרבב הנשים המוכות.

עמדות

בתרבויות קולקט' לרוב עמדה חיובית כלפי הקולקטיב, המתבטאות בעיקר בעמדות כלפי המשפח'. המשפח' נתפסת כמקור עיקרי לתמיכה נפשית וכלכלית ובד"כ חברות אלה יחזקו יחסים ל שוויוניים על בסיס המגדר והגיל . בהתאם מצפים לציות מהאישה והילדים. תרבויות קולקט' מעודדות תמיכה הדדית ומתנגדות לתחרות, אנוכיות וליישוב קונפליקטים דרך עימות- המערער את ההרמוניה והסטטוס קוו. לאור כך, נשים אינן חושפות את ההתעללות בהן. הן יודעות שבשעת משבר הן תקבלנה תמיכה נפשית וכלכלית ממשפחתן אבל בתנאי של יפגעו בשם המשפח' ולכן יכולה לחזור לבית משפח' רק לזמן קצר, ללא השלכות לאורך טווח.

המשפח' עלולה להשתכנע שהבת נכשלה בתפקידה בשמירה על מוניטין בעלה, או אף שנכשלה בתפקידה כגיסה. הציפייה היא שתוותר על שאיפותיה למען המשפח' או לפחות לא תשימם בעדיפות ראשונה ובעיקר מצפים לנאמנות מינית ורגשית.

עימות נחשב פעמים רבות לטאבו, דרך בזויה ליישוב סכסוכים ואישה שתעמוד על זכויותיה תואשם בבגידה ואם לא תשתף פעולה עם מתווכים עלולה להיות מואשמת בבגידה בקהילה כולה ותאבד את תמיכת הקולקטיב, יראו בה אחראית לאלימות נגדה.

ערכים

המרכזיים הם שמירה על הרמוניית, כבוד ומחויבות כלפי המשפח', תמיכה הדדית, צניעות וסיפוק צרכי אחרים. המעמד- לפי מגדר, גיל וייחוס משפח'. האנשים המתערבים במקרי ההתעללות באישה הם גברים ממשפח' המוצא, מנהיגי קהילה או אנשי דת, שמושפעים מהערכים שהוזכרו. הנשים רואים בהם דמויות קשובות ומבינות אך יודעות שהם ייחסו את האלימות לקשר הנישואים וינסו לתקנה דרך פיוס ויבקשו מהאישה להיות סבלנית וייעצו לה להיות יותר כנועה ולתת יתר תשומת לב לצרכי בעלה וילדיה. אם תתנגד לעצתם תחשב לחצופה ובוגדנית. יראו בכך עימות וקריאת תיגר של "הצד החלש" ב"צד החזק". זה מסביר למה יפנו לעזרה רק בעת מצוקה קשה מאוד והן קודם כל יפנו למשפחתן לעזרה ורק אח"כ לשירותי הרווחה. במקרה שהן פונות לרשויות, הן עלולות להיות מואשמות על ידי משפח' המוצא ומשפח' הבעל במרדנות, בגידה וכו'. וזהו המלכוד.

דרישת המשפח' שתחזור לבעל היא מלכוד נוסף ועלולה לחזק את חוסר הישע.

כאמור מדובר בחברה פטריארכלית שבה הגבר שולט בכל תחומי החיים וכשהוא מרגיש מאוים, הוא זכאי לנקוט בצעדים להשיב לעצמו את הכבוד. גברים אלה חונכו מילדות לאלימות וסביר להניח שבהתערבות חיצונית לגישור יצדיקו את הבעל ובכל יחזקו את הבעל האלים ויגבירו את תחושת חוסר הישע של האישה.

פעילויות והתנהגויות

בחברות קולק' אנשים נוטים לקחת חלק בפעילויות משותפות כדי לשמר ולחזק את הקולקטיב. מצפים מהאנשים להיות רגועים, לשלוט ברגשותיהם, בעלי משמעת עצמית, להימנע ממחאה בזמני מצוקה במקום התנהגות אימפולסיבית. מצופה מהנשים לשמור על קשר עם משפחות מוצאן. אף כי הנשים המוכות מבודדות, מצופה שיבקרו אותן בחגים ועם זאת נדיר שהנשים ינצלו הזדמנויות אלה לשתף במצוקתן. לרוב הן ישתפו רק לאחר כמה שנים, אחרי שניסו להתמודד לבדן (כמו לרצות יותר את הבעל) ושהאלימות החריפה. העובדה שהנשים משתפות רק לאחר זמן יכולה לעזור בקבלת אהדת המשפחה אך בכך היא מנציחה את סבל האישה ואת המעמד החזק של הגבר ומחזקת את פחדיה. מצד שני הגבר יכול לטעון "למה היא נזכרת רק עכשיו?". מכאן המלכוד שבו חיה האישה בחברה.

גורמים חיצוניים המתערבים בענייני המשפח' נחשבים לעוינים, מערערי סטטוס קוו. חברות קולקט' מתייחסות לגורמים חיצוניים ותרבויות אחרות בחוסר אמון וחשדנות.אנשיה יצייתו יותר לגורמי סמכות פנימיים בגלל שיחשבו שטובים יותר, או מסיבות אחרות כמו לחץ חברתי, חשש מאשמת בגידה וראיית הסמכות החיצונית כפטרוניטת.

לכן האישה אינה ששה לפנות לגורמים חיצוניים. התערבות של סוכני שינוי חיצוניים תביא להאשמה בבגידה והחברה תתייחס גם אליה וגם לאישה המוכה בחשדנות. הם יאשימו את סוכן השינוי בהמרדת האישה, בחוסר רגישות תרבותית, ואף הסתה נגד הבעל.

האם העצמה רלוונטית להתערבות עם אישה מוכה בחברה קולקט'?

השאלה התיאורטית

עד כמה העצמה היא תלוית תרבות? העצמה פותחה במערב אך אינה סותרת את תרבות הקוקלט' והיא פותחה גם על מנת שמטפלים יבואו בגישה פחות הגמונית ופטרונית.

העצמה=תהליך מעבר מחוסר אונים ליותר שליטה בחייהם. כשהעצמה מצליחה, מושגת שליטה לא רק בפרטים אלא גם בקולקטיב שהתארגן סביבם או שהם ארגנו לבדם. מושג העצמה מתמקד בעיקר בחוסר אונים קולקטיבי של קבוצות. במקרה של כישלון העצמה- תואשם מערכת מכשילה ולא יחידים.

סולומון בספרה "העצמה שחורה"- השתמשה לראשונה במושג באופן שיטתי. המשיגה העצמה בהקשר לפרקטיקות מפלות של עו"ס כלפי אוכ' אפרו- אמריקאית והציגה את חשיבות ההתערבות ברמת הקולקטיב.

בהתאם חשוב ההיבט הציבורי לנשים מוכות- להיות סוכנות חברתיות פעילות המשתתפות בפוליטיקה של חייהן ולקבוע גורלן. העצמה כתאוריה "ניאו-קולקטיביסטי"בה הפרו אנושי רק בהיותו פועל בקב'. כך מדגישה רוב ספרות ההעצמה.הידע הפרקטי על הפרט שאוב מתאוריות פסיכו' בעוד העצמה מוסיפה היבט סוציולוגי ובכך תורמת הבנות קולקט' לתאוריות אינדיב'.

תיאוריות העוצמה יעזרו למטפלים לראות את חוסר פניית האישה המוכה לעזרה לא כחולשה או בורות אלא וחוסר האונים שלה הוא כתוצאה מהאיגוף בחייה שגורם לבידודה והחלטתה נובעת משיקולים הגיוניים.

ההכרה התיאורתית בכך שעוצמה היא שיטתית ומאורגנת וחוסר אונים של יחידם וקב' הוא כתוצאה מבידוד הפרטים שלא מאפשר את התארגנותם היא המפתח להבנת הסיוע הנדרש לנשים המוכות.

לא מספיק לחזק את מודעות הנשים אלא יש לדאוג להוציאן מהבידוד, יש לאפשר מפגש נשים ולאפשר להם בניית מערכת תמיכה טבעית מתאימה. ומעבר לרמה האישית והבין אישית יש לפעול לבניית תמיכה קהילתית שתארגן רשתות חברתיות, שתכלול את כלל הנשים- שעברו אלימות והתגברו עליה, שעדיין מתמודדות.

לסיכום העצמה מתאימה אבל יש לבחון את הכלים שבהם משתמשים להשגתה.

שאלת המטה-פרקטיקה

3 סוגיות המגשרות בין תיאורתי לפרקטי, הדנים באנשי המקצוע שרוצים לעסוק בשינוי בתרבות הקולקט'.

1. העצמה היא תיאוריה ביקורתית- היבט נוסף שתומך בה להתערבות בתרבות זרה. היא דורשת מהמטפלים לחוש זרים במקום התערבותם וכך לשמור על רגישותם. הכשלת העצמה שתוצאתה תלות ופאסיביות- סכנה שתמיד תערוב בפתח וכדי למנוע זאת חשובה המודעות למגבלות יכולת המטפלים: הם לא באים "להציל" או "לתקן".

2. מטפלת אישה עלולה לחוש, תוך כדי ההתערבותף כמו האישה המוכה- מבודדת, חסרת אונים.

3. הדואליות האינדיב' הקולקט' שהיא חלק ממורשת רבים מסוכני השינוי, שצמחו בחברה קולקט' ויצאו ללימודים בסגנון מערבי. זה יכול להביא למילכוד אישי הל המטפל.

הבנה אינטימית ומודעות למוגבלות ההבנה חשובה ליכולות המקצועיות.

השאלה הפרקטית

גוטיירז הציעה 4 תהליכי משנה בהעצמת הנשים המוכות:

1. חיזוק חוללות עצמית.
2. הפחתת האשמה עצמית של האישה המוכה לאלימות שכלפיה.
3. לקיחת אחריות לשינוי.
4. פיתוח מודעות אישית קב' ביקורתית- זהו שלב קולקט'.

אסרט' זו מכירה בקשר שבין האישי והחברתי, חיזוק החשיבות לפעול ברמה אישית, ביןאישית וחברתית.

בוש וולנטיין מציעות 3 רמות של שינוי:

תוך אישי, בין-אישי ומוסדי-חברתי. מציינות שהשינוי האישי יכול להתקיים בהקשר חברתי בו רווחים חוקים התומכים בפרטים וקהילות המגינים מפני אלימות.

אלה הן תיאוריות מערביות אך שמתאימות לחברות קולקט' אך אין בהן מספיק, ויש לערוך בהן שינויים כדי להתאימן לחברות קולקט'- וזאת תוך לקיחה בחשבון של מס' סוגיות:

סוגיות בנוגע לידע על התערבות בנושא העצמה בתרבות קולקט'

המטפלים אינם "מעצימים"- הם רק מסייעים. העצמה יכולה להיות אמת מידה למדידת הצלחת הפרקטיקה: מידת השליטה שהשיגו הנשים המוכות בעקבות התערבות העו"ס.

2 אסטרטגיות מרכזיות שמטרתן עידוד העצמת הנשים:

1. רכישת מיומנויות שיעזרו לנשים לזכות בשליטה.

2. להסיר מכשולים מדרכן.

אי אפשר להסתפק בטכניקות מתאימות, על המטפלים להבין שיש צורך גם בהתערבות פוליטית. לא ניתן להכנס להתערבות באזור בלתי מוכר ללא ארגז כלים של סוכן השינוי והדיפלומט. הישרדות המטפלים בסביבה עוינת חיונית לנשים המוכות. מצבן יהיה חמור עוד יותר אם העו"ס נבהל או נשחק ועזב, לאחר שגייס את אמונן.

מס' תפקידים צרכים להשתלב בבסיס הפרקטיקה: גישור, אפשור, הטרמה, חינוך ותפקיד בעל הברית- זהו התפקיד הכי קשה כי דורש הכרה ביכולותיהן ונכונות לסייע להם במעשה ובמחדל, כפי שתבקשנה. שיא תהליך העצמה מתרחש אחרי שבירת מעגל האלימות- לשלב את הנשים בקהילתן.

רמת ההתערבות- במודלים המערביים מתחילים בפרט ולבסוף הקהילה והבנייה הוא מסביבתה הפרטית של האישה- ביתה- זהו מודל אינדיב' שמניח שסביבת הבית היא בטוחה וכי המרחב הקהילתי עדיין לא קיים. אולם בחברה הקולקט' מתרחשת כבר פעילות ענפה, עוד לפני ההתערבות ולאישה יהיה קשה לבצע שינויים "מלמטה" במבנהו. לכן סוכן השינוי צריך לעסוק בהתערבות מונעת ברמת הקהילה כבר מההתחלה. תפקיד התיווך, גישור, חינוך יסייעו גם לרמה הקהילתית.

סוגיית האבחון- עד כמה ההקשר החברתי חשוב להתערבות

איזה ידע נזקק לנו במצב לא מוכר?

לא מספיק להבין את מצב האישה המוכה ומשפח', יש להבין את המצב הקהילתי, וזאת דרך עיני האישה המוכה ולא רק דרך כלים שגרתיים של הכרת הקהילה. המטפל צריך לחוש באופן אמפטי את ערכי ועמדות הקהילה, לא רק כלפי האישה המוכה אלא כפי שמתקיימים בכלל. השאלה מורכבת: "ידע אוביקטיבי" לא יספק אך כמה אפשר להסתמך רק על מידע מעיניה של האישה.

סוגיות של ארגון והתארגנות

פרקטיקת העצמה מדגישה כמה רמות התערבות. ברמת ההתארגנות הקהילתית, העו"ס צריל לספק תמיכה ובטחון לנשים המוכות, שצריכות לפתח אמון בעו"ס ובמקביל לרכוש את אמון הקהילה. לכך יש לפעול מתוך מתקנים המתאימים לקהילה. הסביבה הפיזית צריה לשדר כבוד, לכבד מגשרים מהקהילה ואת משפחות הנשים- יחליש את ההתנגדות.

כדי להוריד מבידוד האישה יש להשתמש בשירותים משלימים ומגשרים מקומיים כמו אנשי דת וכו'. זה עומד בסתירה לעקרון הסודיות אבל חשוב להחצין את תהליכי ההעצמה מהמרחב הפרטי לציבורי ולנרמלם. שמירה על סודיות עלולה להשאיר את הנשים המוכות בבידודן.

העצמה פירושה גם שינוי חברתי. הסכנה הגדולה ביותר עבור האישה המוכה בכל תרבות הוא בידודה מהמרחב הציבורי באמצעי הפחדה. אולם היחד של הנשים עלול להתפרש כמרד. הרשות להתחבר יוצרת מרחב ציבורי חדש שמשמעותו שינוי קהילתי כמרכיב בשיחרורן של נשים מוכות.

עו"סים הרוצים בהעצמה מבינים את חשיבות הקמת מרחב בטוח בסמוך לשרות, בו יוכלו הנשים להיפגש בצורה מכובדת. מקומות אלו יכולים לשמש למטרות נוספות כמו חינוך ופעילות פנאי. (התארגנות אלמנות דרוזיות תוך כדי מלאכת אריגה, העלאת הצגה בשכונת מצוקה בת"א ע"י נשים מוכות)- כל אלה הם דוגמאות לכך שהשינוי לא רק ברמה הפרטית אלא קבלת הכוח סינרגי מהקבוצה – מתאים גם להסבר הפמיניסטי של "עוצמת עם" במקום "עוצמת על": הנשים לא רק חוברות זו לזו אלא גם לקהילה ובכך משנות מעט מהתרבות המקומית, פעילות למען וביחד ולא נגד. לכן חשוב שנשים אלו ירכשו מיומנויות חברתיות.

נשים שהשתחררו ממעגל הפחד הן גם בעלות ידע חשוב לנשים אחרות ומשמעות ההעצמה הוא יכולתן לעזור לאחרות וכך העו"ס החדש שיגיע לשדה יוכל להיעזר בקולקטיב שכבר נוצר.

סיכום

חשוב לבדוק כמה אנשי מקצוע פועלים ברגישות ובוחנים את יעילות התערבותם לבטחונן של הנשים- אפשר שתוצאות מחקר כזה יכולים לעזור לעמוד את יכולתם של ארבעת המרכיבים שנזכרו (העצמי, עמדות, ערכים ופעילויות והתנהגויות ) לנבא כשלון או הצלחה במימוש מטרות ההתערבות.