חזרה למאמרים של אלימות במשפחה
חזרה לאתר הראשי

---

זיו, א. (2002). פוליטיקה של אלימות נגד נשים, חברה ורווחה, כ"ב, 432-417

---

פוליטיקה של אלימות נגד נשים / אפי זיו

האלימות נגד נשים השתנתה מאוד במהלך המאה ה- 20. היחס לנשים נע מתיחום, הרחקה, נידוי, מניפולציה השתקה, נשים חולות המביאות זאת על עצמן, הטבעת תווית.

לכיוון של יחס של הכרה, אישור, אמון, העצמה.התפיסה החברתית השתנתה מתפיסה, הרואה באלימות נגד נשים תופעה מדומיינת, היסטרית, סובייקטיבית של נשים חולות המביאות את זה על עצמן. לתפיסה של תופעה בעלת תקפות מציאותית, אמיתית, אובייקטיבית, נפוצה הניתנת להסבר בהקשר לדיכוי פטריארכלי.

המאמר מתאר השתנות של השיח הקליני והחברתי מהתייחסות של נשים כסוטות פתולוגיות דרך ההכרה הפמיניסטית כאל נשים כקורבן של דיכוי פטריארכלי.

הבחירה לבחון את השתנות השיח הקליני והחברתי במקביל נובעת משני מניעים:

1. דגש על התוצאות הקליניות מעמעם את הדיון בגורמים למצב, ההקשר שבתוכו נוצרים הסימפטומים. הדיון בסימפטומים משתיק את האפשרות לטעון שאין התייחסת למגפת האלימות נגד נשים אך מצד שני, מסיט אותנו מלחקור את הגורמים לסימפטומים, שאלה צריכים להיפסק: דיכוי ואלימות תחת שלטון פטריארכלי.
2. המונח "אישה מוכה"- מתאר קטגורית נשים נבדלת. כאילו המונח הוא זהות, סימן המבדיל בין האחת לאחרת, ולא תיאור. כל שאר ההיבטים שלה נטמעים בחוויה זו. זה יותר צמצום הוויתה של האישה וקיבעון סתום של קטגוריות: יש נשים...ויש נשים...

הדינמיקה בין השיח הקליני לשיח החברתי

השיח הקליני משקף את העמדות ההיסטוריות, התרבותיות, האידיאולוגיות והאחרות של מרכז ההגמוניה בכל תקופה נתונה.

תיאוריות פמיניסטיות מנתחות את זהותן של הנשים ואת מציאותן הפסיכולוגית בהקשר מורכבות מעמדן החברתי, משתני גזע, מעמד, מגדר, דת ומתנגדת להסברים א-היסטוריים, ואוניברסאליים למציאותן.

שילוב של תיאוריות מודרניות ופסיכודינאמיות מבחין בין2 רמות חברתית ופסיכולוגית. ז"א יש תלות הדדית בהגדרת זהות במשתנה הפסיכולוגי והחברתי.

האבחנה הקלינית של נשים החוות אלימות השתנתה מנשים פתולוגיות בעלות הפרעת אישיות מזוכיסטית (הטענה היתה שאותן נשים מזמינות את חווית האלימות לחייהן) לנשים בעלות הפרעת לחץ פוסט-טראומטית. אבחנה זו מביעה כי האירוע הטראומטי מתקיים מחוץ לאישה ולא בתוכה ומעולמה הפנטסטי (כפי שנטו בעבר לייחס לנשים, דוגמת פרויד). אבחנה זו התאפשרה בזכות לחציה של התנועה הפמיניסטית שנאבקה להדגיש כי התנהגותן של הנשים שעברו התעללות היא תוצאה ולא הגורם להתעללות.

השיח הפמיניסטי בעשורים האחרונים

השיח הפמיניסטי צמח כשיח השואף ומתיימר לאחידות, קוהרנטיות, ואוניברסליות. בתחילת דרכה של התנועה הפמיניסטית המטרה היתה לחשוף את הייחודיות של האני הנשי ביחס לסובייקט הגברי. בקב' להעלאת מודעות גילו הנשים את שותפות חוויות הדיכוי שלהן תחת שלטון פטריארכאלי. "האישי הוא פוליטי"- תופעת ההתעללות הפיזית, נפשית, מינית אינה אירוע פרטי אלא מגיפה משומרת ומעודדת ע"י השלטון הפטריארכאלי. ניתוח פמינסטי הצמיח את ההבנה שההתעללות בנשים מתאפשרת בזכות התמיכה המבנית של מערכת משמרת ומשעתקת שליטה גברית ונחיתות נשית. אך, עם הזמן, נשים לסביות, עניות, צבעוניות האשימו את התנועה על כך שהיא משחזרת את העיוורון הפטריארכאלי כי היא מבוססת על צרכים, תפיסת עולם של נשים לבנות, מבוססות והטרוסקסואליות, משמרת את "האחר" בתוכה, אינה מתייחסת לזהות גזעית, אתנית, מעמדית ומינית אחרות. ממחקרים עולה שיש קשר בין החוויה הפסיכולוגית לגזע, אתניות וכו'.

אלימות נגד נשים - זווית רב תרבותית

טענו שההתמקדות במגדר כבגורם משתנה יחיד מסמאת את עינינו ממשתנים אחריםומהצטלבויות שלהם עם גזע, מעמד, לאום, תרבות וכדומה. נשים פמינסטיות צבעוניות טענו כי התערבות שאיננה מסתמכת על גישת היחסיות הרב תרבותית מוכיחה עצמה כבלתי יעילה, ועיתים אפילו כמעוררת התנגדות (הוצאה מחוץ לחוק של כריתת הדגדגן הביאה לעלייה בתדירות ביצוע המנהג - הפך להיות פעילות אנטי קולוניאליסטית).

בעיה נוספת, השיח הפמיניסטי מתבסס על תפיסה דיכוטומית של מגדר: גבר מול אישה גבר- שליט, בעל כוח חברתי, אלים, תוקפן, אקטיבי מול אישה – מדוכאת, נטולת כוח חברתי, קרבן, פסיבית. התמקדות במבנה הבינארי הזה עלולה לקבע אותו וכן איננה מאפשרת להתמודד עם חריגות מהקטגוריה : גבר בלי כוח חברתי, הומו, נשים עם כוח חברתי, ממעמד גבוה וכו'. כיום יש כניסה לשיח רב תרבותי עם מרכיבי זהות נוספים: גזע, מוצא אתני, זהות מינית, מעמד וכו' והרחבת הקטגוריות הבינאריות של המגדר. למשל, הגדרת כוח, שליטה, שחרור נשי מוגדר באופן מגוון ולא אוניברסאלי.

השפעתו של השיח הרב תרבותי על ההתערבויות הקליניות

המטרה היא לא להתאים נשים "אחרות" לתוך המודל הדומיננטי, אלא להגיע להבנה טובה יותר של המשמעות שיש לאלימות בחיים של קבוצות נשים שונות. למשל האבחנה של תסמונת פוסט טראומטית הוגדרה ואובחנה ע"י קלינאים ממדינות מערביות שעבדו עם מטופלים מרקע דומה , אך אבחנה זו אינה מספקת כל התייחסות למאפייני הזהות המגוונים של הקורבן. כמו כן ההקשר התרבותי שבו מתרחש דיכוי נשים יוצר מכשולים בעלי מאפיינים ספציפיים להחלמה ממעשה האלימות.

מחקרים רבים מראים שגזע, מעמד, לאום ואתניות משפיעים עלינו כפונות וכנותני שירותים, ניתן ללמוד שפונות מקבוצות מיעוט מתויגות במהירות רבה יותר כמי שסובלת ממחלות נפש. הסיכוי שאישה השייכת לקבוצת מיעוט תזכה לאבחנות שגויות הוא גבוה בהרבה מזה של אישה השייכת לקבוצת ההגמוניה. יש סבירות גבוהה בהרבה שנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך יתויגו כחולות נפש.

דוגמא נוספת קשורה לאלימות בתוך קשרים לסביים הומוסקסואליים, נשים הטרוסקסואליות חוות אלימות בהקשר של שנאת נשים, בעוד שנשים לסביות חוות אלימות בהקשר של סקסיזם והומופוביה. יש תיאור מקרה של לסבית שסבלה מאלימות במערכת היחסים שלה עם אישה אחרת אשר איימה עליה שהיא תוציא אותה מהארון וכאשר הלכה לבקש עזרה מהרשויות השונות היא נתקלה בתגובות הומופוביות שגרמו לה לתחושת זרות ובדידות. בעבורה חווית האלימות נקשרה באופן ישיר עם חווית הדיכוי החברתי שלה כאישה לסבית.

המקרה הנ"ל מעלה בבירור את הצורך במודל לטיפול באלימות שיכיל רגישות למרכיבי זהות שונים, מודל זה צריך להתבסס על תפיסה של יחסיות רב תרבותית וכן לעסוק בפועל בפיתוח אסטרטגיות התערבות רב תרבותיות וביישומן ע"י אנשי מקצוע.

קיים קונפליקט מרכזי ומורכב: מצד אחד, אי התערבות עלולה להוביל להמשך אלימות, ומצד שני התערבות עלולה להגביר את האלימות.

גישת היחסיות התרבותית טוענת שהשאלה היא איך להתערב ולא האם להתערב.

תיאור מקרה נוסף מבטא את הקונפליקט בין הפיתוי לקיים חיתוך דיכוטומי בין המטופלת כקורבן "אחר"לביני המטפלת "הנאורה והמשוחררת", לבין הרצון להתמזג ולטשטש הבדלים כדי להשיג תחושת אחווה נשית. החיתוך מספק ביטחון והיעדר פגיעות תחושת הגנה מפני הדיכוי, אך עבור המטופלת זה יוצר תחושה שהפתרונות נמצאים מעבר להישג ידה.

אחד הפתרונות למצב שכזה הוא הגדרת הצרכים והתאמת האסטרטגיות ההתערבות ע"י הנשים שלחייהן נוגעת ההתערבות. זה מכונה אסטרטגיית "צמיחה". הקריאה להתבונן ולהסתמך על קולן של ה"מכופפות" היא דרך מוסרית יותר שמעשירה יותר בפתרונות רלוונטיים, יצירתיים ויעילים.

תיאור מקרה נוןסף של אישה חרדית שסבלה מאלימות מצד בעלה והפתרון שלה היה לחבור לקבוצה של נשים פמינסטיות דתיות שלמדו תורה יחד ודרכן היא למדה לשמוע את קולה כלדיטימי ובעל עוצמה. היא הגדירה בעבור עצמה את נתיב שחרורה, את ייחודיות קולה ואת התנאים הדרושים לה לצמיחתם וקיומם.

סיכום

שימוש בגישה רב תרבותית מחייב אותנו המטפלים לפתח מיומנויות של קשב. לעיתים קרובות אנו מגדירות אותן כאחרות ושונות מאיתנו, אך כדי לעזור להן עלינו להניח שהמטופלת בעלת קול ושקולה קביל. זו אישה עם כוחות וידיעה של רצונותיה.

יש להכיר בשוני בזהות בתוך הקשר של מערכות פוליטיות-כלכליות לא שוויוניות. קשב לקולה הסובייקטיבי של האישה מסתמך על ההנחה שידיעותיה יוצאות מתוך עולם תרבותי, פוליטי מסוים שעשוי להיות שונה משלנו.

אלימות נובעת מהכשל לראות את האחר כאני, ולכן מן הראוי שהתערבות באלימות תערב תיקון של הכשל הזה ולא תשחזר אותו.