סוגיות נבחרות בטיפול באלימות במשפחה - מחברת 2009-10


חזרה לכלל החומרים

שיעור 1 21.10.09

כאשר אנו מגדירים תופעה זה מושפע מעמדות חברתיות, אישיות ותרבותיות. כלומר כאשר אנו מגדירים אלימות יש לשאול מי הוא האדם שמגדיר אותה ומי התרבות שמגדירה אותה, לדוגמא : כפיית יחסי מין בחברה הערבית אינה נחשבת לאלימות, בחברה האתיופית אין כזו מילה אלימות במשפחה.

כלומר ההגדרה היא סובייקטיבית, והגבולות של מה מותר ומה אסור משתנים מאדם לאדם ומחברה לחברה, בהתאם לנורמות, לכן אנו רואים הגדרה לא אחידה.

אנחנו מאוד אמביוולנטיים בנוגע להגדרה, מפני שמצד אחד אנו מגנים אותה, אך שומרים אותה לעת הכרח - הגנה.

אלמנט נוסף בהגדרה הוא האם אנו מגדירים אלימות בצורה צרה או רחבה, כלומר אילו התנהגויות אנו מכלילים באלימות ואילו התנהגויות אנו לא מכלילים, זאת אומרת האם אנו מגדירים אלימות רק כאשר היא פיזית או מינית או שאנו מכניסים להגדרה גם אלימות נפשית, כלכלית וחברתית.

ההגדרה הצרה מתייחסת לאלימות פיזית בלבד - לנראות של האלימות, זוהי הגדרה שמקלה על המחקר, ברור מאוד מי אלים ומי לא.

ההגדרה הצרה :

שימוש לא לגיטימי בכוח שמבצע אדם והוא מכוון לפגוע פיזית באדם אחר. המחלוקת בין תומכי ההגדרה הצרה לרחבה, היא גם פוליטית אם אני משתמשת בהגדרה הצרה - יש פחות נשים שנכנסות להגדרה, ואם אני משתמשת בהגדרה הרחבה - זה אומר יותר נשים, יותר תקציבים ומעבר לכך מי שמשתמש בהגדרה הצרה מצמצם את התופעה וגם את החוויה של האישה, לא נותן תוקף למימדים אחרים בחוויה, זה בעייתי כי נשים יכולות להעיד כי האלימות הנפשית הרבה יותר קשה מאשר האלימות הפיזית.

ההגדרה הרחבה :

דקסרדי ומקלאוד ניסו לנסחה, רואה באלימות מכלול שלם של התנהגויות שמבטאות סגנון חיים; התעללות בנשים היא שימוש לרעה בכוח נגד האישה ע"י הבעל או הבן זוג שתוצאותיו אובדן הכבוד, השליטה, הביטחון, תחושת חוסר אונים, חוזרת ונשנית. התעללות בנשים כוללת גם איומים מתמשכים או כפייה מצד הבעל. או כפייה על נשים להיות עדות לאלימות כלפי ילדיהן, קרוביהן, חיות מחמד או רכוש בעל ערך רגשי עבורן.

ההגדרה שמה דגש על סגנון חיים, שזהו משהו מתמשך, אבל סגנון חיים משתנה מאישה לאישה כשאנו פוגשים משפחה אנו חייבים לאפיין את האלימות הספציפית שמתקיימת שם.

ישנם 5 סוגי אלימות :

אלימות פיזית.

אלימות נפשית - צעקות, קללות, הפחדות, איומים, השפלות.

אלימות כלכלית - שליטה על משאבים, הגבלת הנגישות לכסף.

אלימות מינית - כפיית יחסי מין, התייחסות לאישה כאובייקט.

אלימות חברתית - בידוד, שליטה על קשרים חברתיים, "סטוקינג" מישהו שלא פוגע באישה פגיעה ישירה, אך גורם לה להרגיש מאוימת , עוקב אחריה, שולח מכתבים, אורב (נוכח אך לא פוגע יש חשש שיעבור את הגבול). סטוקריות זה סימן אזהרה בהקשר של זוגיות ופרידה.

ההגדרה - השם שאנו נותנים לתופעה :

כאשר אנו נותנים שם לתופעה עומדת מאחוריה עמדה, המילה נשים מוכות מרוקנת את האישה מהזהות שלה, לכן החליפו את השם בשנות ה-80 להתעללות בנשים- מי מתעלל ? והחליפו את השם לאלימות אינטימית - זה גם בעייתי זה יוצר סימטריה בין 2 בני הזוג, ההגדרה הפוליטקלי קורקט היא נשים נפגעות אלימות במשפחה.

תופעות במבנה האישי של האישה מובנה מהכוח החברתי פוליטי, אם הכוח בחברה ובפוליטיקה הוא בידי גברים זה מושפע ממה שקורה בחברה.

מבחינה היסטורית :

ההכרה הציבורית באלימות במשפחה כבעיה חברתית החלה להתפתח בעולם המערבי בסוף שנות ה- 60 מי שהעלה את המודעות לבעיה הן תנועות הנשים פמיניסטיות בארה"ב ובאנגליה והן החלו ליצור לובי לשינוי בחקיקה. כתוצאה מכך בשנת 72' הוקם המקלט הראשון באנגליה, וב73' הוקם המקלט הראשון בארה"ב, עד שנת 85' הוקמו בארה"ב למעלה מ780 מקלטים.

בישראל בנשת 76 התעוררה ההכרה בתופעה, ח"כ מרשה פרידמן הגישה בפני ועדת הפנים של הכנסת הצעה וסדר יום בנוגע להכאת נשים ע"י בני זוגן, היא טענה שבין 30-60 אלף נשים נפגעות. ההצעה של פרידמן זכתה ללעג רב בדיונים וזה ביטא עמדות שהיות באותה תקופה כלפי התופעה הזו, אלימות במשפחה נתפס כעניין אישי / משפחתי שלא שייך למרחב בציבורי, למערכת המשטרתית לא היו נהלים ברורים לעניין הזה וגם שירותי הרווחה לא פיתחו מענה הולם חכך. גם בישראל התנועה הפמיניסטית היא זו שדחפה להכרה, ובשנת 77' הוקם המקלט הראשון בחיפה ושנים אחר כך בהרצליה. כיום יש בארץ 13 מקלטים ולמעלה מ60 מרכזים למניעת אלימות, המרכז נותן שירותים בתוך הקהילה והמקלט הוא יציאה מחוץ לקהילה - חירום.

ישנה התפתחות מאוד גדולה מבחינת חקיקה "החוק למניעת אלימות" גם המשטרה ערוכה יותר טוב ישנם נהלים וישנה מחלקה מיוחדת.

איזקוביץ ופישמן ערך סקר בשנת 2004, זהו הסקר הראשון שנערך בארץ, בוסס על מדגם אשכולות, ונמצא כי ב214 אלף נשים היו קורבנות שך תקיפה פיזית מצד בן זוגן במהלך חייהן. 141,710 נשים היו קורבנות בשנה שבה נערך הסקר.

הסקר מצא כי 38,000 נשים היו קורבנות לאיומי רצח בשנה שבה נערך הסקר כלומר 2% מהנשים.

רק 43% מהנשים בסקר דיווחו על העדר מוחלט של גילויי שליטה מצד בן זוגן, כלומר 57% חיות תחת שליטה.

פרופיל הגבר האלים : 71% מהגברים שהפגינו שליטה הינם ילידי הארץ, 1% אירופה, 10% ילידי אסיה וצפון אפריקה, 16% חבר העמים.

29% דתיים, 31% חילוניים, 39% מסורתיים.

באילו מגזרים קיימת יותר אלימות ? במגזר הלא יהודי, בקרב גברים מובטלים, בקרב משפחות הגרות בתנאי צפיפות. יש יותר אלימות מהממוצע.

שיעור 2 28.10.09

הגורמים לאלימות נגד נשים במשפחה :

התופעה הינה רבת היקף וקיימת בכל המעמדות, התרבויות... בעולם המערבי אחת מכל 10 נשים סובלת מאלימות מבן זוגה, אנחנו רואים הרבה ניסיונות של חוקרים שמנסים לתת הסבר למה זה קורה. ההסברים של הדיסציפלינות השונות מתייחסים לפן שונה, ואף אחת מהן לא מקיפה את הכל.

המודל האקולוגי של הייז לתופעת האלימות -

הוא הציע להתייחס לתופעה באופן רב מימדי, המודל בנוי על התיאוריה האקולוגית שמתייחסת לאינטראקציה בין הפרט לסביבה וממפה את מערכת ההשתייכות של האדם למספר רמות :

המערכת האונטוגנית - מערכת התוך אישית, מה שכל אחד מביא ליחסים ברמה האישית שלו.

הסברים ביולוגיים, יש טענה שאלימות היא תוצר של גורמים ביולוגיים, למשל נמצא קשר בין אגרסיה לגורמים ביוכימיים כמו טסטוסטרון וסרוטונין. ישנם אזורים שונים במוח שכאשר הם נפגעים הם יכולים לגרום לאלימות - יש מחקרים שמראים שגברים עם פגיעת ראש יהיה סיכון של פי 6 שהם יגיבו באלימות. ישנה ביקורת על הגישה הביולוגית מפני שהיא לא מסבירה מדוע אותם גברים מפנים את האלימות דווקא נגד נשים.

הסבר של פסיכופתולוגיה, התנהגות אלימה היא חריגה ולא נורמאלית, ישנן הבחנות פסיכיאטריות שונות של אנשים שנוקטים באלימות (סדיזם, מחלות נפש, דיכאון, הפרעות אישיות). כלומר מדובר בלקות או חולי. חלק גדול מהאנשים שמחליטים לרצוח את בת זוגן קורים בגלל דיכאון וחשש מפרידה. הסבר הקשור לאלכוהול, בארה"ב נמצא שאלכוהול הוא החומר הממכר הכי שכיח שקשור לאלימות, ישנו קשר ישיר בין שימוש באלכוהול לאלימות נגד נשים, עולה השאלה האם זה הגורם לאלימות או שזה תירוץ. נמצא ש48% מהגברים שהכו את נשותיהם שתו לפני האירוע, והם ידעו שהם יכו אותה.

פרופיל אישיותי של האדם, השדה הפסיכולוגי מנסה לבנות פרופיל פסיכולוגי לאדם האלים, שם אנו רואים כל מיני הסברים, מדובר כאן על חסכים שיש לאדם, יכולים להיות קוגניטיביים, רגשיים, התנהגותיים. לגברים שנוטים לאלימות יש עיוותי מחשבה שחושבים שהסיטואציה היא מאיימת ויוצאת כנגדם. הערכה עצמית נמוכה, קושי בוויסות רגשי, פחד מאינטימיות ומנטישה.

העברה בין דורית, חייבים לבדוק את זה כשאישה מגיעה למקלט, ייתכן שישנן דורות של נשים במשפחה שסבלו מאלימות. בנים של אבות מכים לעיתים חוזרים על כך בעצמם, ישנם מספר הסברים:

  1. בנדורה מדבר על כך שהתנהגות נלמדת ע"י צפייה במודל וחיקוי של המודל, לפי גישה זו האלימות נלמדת כחלק מתהליך הסוציאליזציה במשפחה. אך הסבר זה לא מספק מפני שרק 30% ממגברים שצפו או חוו באלימות במשפחה שלהם הפכו בבגרות לאלימים.
  2. הסבר דינאמי, פרויד בתחילת דרכו דיבר על כך שלאנשים יש נטייה לא מודעת לשחזר מערכות יחסים מוקדמות שהיו לנו בילדות בבגרותנו. אנחנו חוזרים לפצע כדי לנסות לעשות תיקון, הרבה פעמים אנו רואים שהבחירה הלא מודעת מביאה אותנו בוחרים בן זוג שדומה לאבא. מנגנון של הזדהות עם התוקפן ומתוכו בבגרות האדם הופך להיות אלים, ישנו גם מנגנון של הזדהות עם הנתקף ואז נשים יכולות למצוא עצמם כאישה מוכה.

יחסי אובייקט וסגנון התקשרות, בולבי שפיתח את תיאוריית ההתקשרות טוען שכל אחד מאיתנו מפתח סגנון מסוים של התקשרות ע"פ היחסים המוקדמים שהיו לו עם דמויות משמעותיות בעבר. כשהדמות שמטפלת בתינוק נגישה וזמינה לצרכי התינוק, אז הוא יכול לפתח תחושה של ביטחון בקשר, תינוק כזה יתעניין בסביבה שלו ויהיה בעל דפוס התקשרות בטוח, לעומתו תינוק שהדמות שמטפלת בו לא היתה נגישה לא עקבית, ולא רגישה לצרכים שלו, יפתח חוסר ביטחון, פחד מנטישה, דפוס ההתקשרות שלו יהיה דפוס לא בטוח. הסגנונות הנ"ל מתפתחות בעתיד למודל פנימי של קשר ולמבנים מנטאליים והנחות שלו לגבי העולם ועצמו. עם כל אלה הוא מגיע לקשר הזוגי, ואז אנחנו רואים מצב שבדר"כ אדם בעל סגנון לא בטוח יתחבר לבת זוג עם סגנון לא בטוח, וההתקשרות תהיה סביב פחד וחרדה מנטישה, כל אחד מנסה ליצור דרכי שליטה על השני על מנת למנוע נטישה - מצב שיכול לגרום לאלימות. לעיתים נשים מפרשות התנהגויות של שליטה כדבר מחמיא. מדובר על קשר חזק ולעיתים סימביוטי שאין נפרדות בין בני הזוג, והניסיון הוא להחזיק ולא לאבד.

המיקרוסיסטם - האינטראקציה שיש לפרט עם הסביבה המיידית שלו ואחרים משמעותיים (משפחה, קבוצת השווים, חברים).

תיאוריית המשאבים, המושג המרכזי הוא כוח, שטוענת שבין בני זוג ישנו סוג של מאבק שליטה למי יש יותר כוח ומשאבים, מי שיש לו את מירב המשאבים למערכת הזוגית הוא בעל השליטה (רכוש, מעמד, קשר חברתי, וכו') אם האישה חזקה הגבר ינסה לפגוע באישה דרך צמצום המשאבים.

תיאוריית החליפין, טוענת שאנו סוכנים רציונאליים של רווח והפסד ואז אדם יהיה אלים כי הוא מרוויח יותר מאשר מפסיד, הרווחים יכולים להיות שחרור מתח, השגת שליטה, כוח. לכן צריך להשתמש בסנקציות חברתיות על מנת שזה לא משתלם לו.

המזוסיסטם - המערכות הפורמאליות שהפרט נמצא בהם.

אקסוסיסטם - המערכות שהפרט לא חבר בהן אבל הן משפיעות עליו באופן עקיף.

תעסוקה ואבטלה, ידוע ממחקרים שהעדר תעסוקה ואבטלה קשורות לאלימות, משפחות שנמצאות במעמד נמוך יש יותר תסכול ולחץ שיובילו למתחים זוגיים.

מאקרוסיסטם - נורמות, ערכים, תרבות, הסדרים חברתיים שמאפיינים תרבות מסוימת.

התיאוריה הפמיניסטית, נקודת המוצא ממוקמת בפטריארכאליות ובמבנים החברתיים שמשמרים את העמדה הזאת של גברים בחברה. ניתוח מערכת היחסים אומר שהגבר הוא דומיננטי מבחינת כוח והתפקידים השונים במגדר מחנכים את כל אחד מהצדדים לעמדה מסויימת במבנה המשפחתי. האשה נחותה מבן זוגה ולכן במבנה החברתי נראה כי התרבות מדכאת נשים (נשים מרוויחות פחות למשל). בנים ובנות מחונכים עוד מתקופת הגן שבנים לא בוכים ובנות כן.

נורמות תרבותיות ודתיות, כל הדתות מעניקות לגיטימציה לעליונות של גברים על נשים. בקוראן למשל ישנם פסוקים שמתירים להכות את האישה אם היא לא עושה מה שהגבר דורש ממנה. ישנן תרבויות שנשים צריכות לציית לגברים. יש לזה משמעות גדולה בטיפול משום שחייבים להיות מודעים להקשר התרבותי, בעבודה עם נשים ערביות או אתיופיות, אנו צריכים להיות מודעים למחיר שהיא עלולה לשלם אם תחזור לקהילה, היא יכולה לסבול מנידוי לכל חייה.

מהגרים שעוברים ממדינה מסורתית למדינה מערבית חווים משבר גדול בזוגיות, משום שבחברה הקודמת המבנה של הזוגיות היה ברור ובעולם המערבי יש לה זכויות וישנן חוקים שמגנים עליה, והאישה יכולה להתחיל למרוד, והגברים נמצאים במצוקה כי החוקים והנורמות משתנים, והגבר מאבד את הזהות שלו.

ישראל הינה מדינה שמצויה בסכסוך מתמיד, נשים בעורף וגברים במלחמה, התפיסה הזו מעניקה חשיבות ומעמד יתר לגבר החייל ולאישה יש סטאטוס מסייע.

אמצעי תקשורת, אנו חשופים לאלימות דרך התקשרות. במחקר של תדהר נמצא שילד עד כיתה ו' נחשף לעשרת אלפיים אירועים אלימים בטלוויזיה, החשיפה העצומה יוצרת מצב שגם הגיבורים הטובים הם אלימים. זה משפיע על עמדות כלפי אלימות ומשפיע על התנהגות אלימה.

אירון מצא שככל שילד צפה בתוכניות אלימות בילדות היה קשר גבוה יותר לאלימות שלו בבגרות.

שיעור 3 4.11.09

המודל האקולוגי מאפשר לנו הסתכלות רב ממדית, אפשר בעזרתו לנתח גורמים אישיים, העברה בין דורית, פרופיל של בני הזוג, תרבות. ואז בהתאם ניתן לעשות התערבות.

כשאנחנו מסתכלים על המודל הוא נותן אינדיקציה על הגברים וגם לנשים עצמן, אנחנו יכולים להסתכל על נשים מאותן מקומות.

טיפולוגיה של גברים אלימים

היכולת שלנו לראות את הסיטואציה מנקודת מבטו של הגבר לא מסירה את האחריות שלו על האלימות שביצע, אבל זה מאפשר לנו לראות אותו כאדם עם מאפיינים מסוימים ונסיבות חיים מסוימות שהובילו אותו למצב הנוכחי.

התיאוריה הפמיניסטית טוענת שאם מאפיינים אותם אנחנו מסיטים את הדיון הציבורי מכך שהמצב הוא חברתי, שמושרש במבנה החברתי, האינטרס שלנו הוא לטפל בתופעה ועל מנת לעשות זאת עלינו להבין את הגברים כדי שנוכל לטפל בהם.

חשוב להבין את רמת המסוכנות של הגבר, מפני שעל יד זה נקבע את אסטרטגיית ההגנה שלנו על האישה.

מאפיינים של גברים מכים :

רמה רגשית - גברים אלו מאופיינים ברגשות של

כעס, מחקרים מראים שגברים אלימים מדווחים על רמת כעס ועוינות מאוד גבוהה ביחס לגברים שאינם מכים. לגבר הזה יש רפרטואר רגשי דל, כלומר הוא מתקשה להביע רגשות שונים וכך רוב הרגשות ישר מפורשים ככעס ולכן הכעס מועצם וקיים ברמות מאוד גבוהות. המגוון של הרגשות שהוא יכול לזהות בעצמו הוא דל מאוד, קשה לו להבחין ולהגדיר מה שהוא מרגיש.

תלות וחרדת נטישה באה לידי ביטוי במושג הקנאה, היא מוזנת מחרדת הנטישה ומצורכי תלות גבוהים, יש צורך להזנה רגשית מתמדת, ומתעורר הרצון לשלוט באישה. הצמצום והבידוד של האישה נובע מכך שהוא חושש שהיא תכיר מישהו אחר ותעזוב אותו, נוצר מצב פרדוקסאלי שבו הגבר מנסה לשלוט עוד ועוד והאישה מרגישה לכודה ורוצה לעזוב אותו.

דיכאון, זה מאפיין נפוץ שבדר"כ הגבר לא מודע לזה שזה מצבו. גבר שנמצא בדיכאון מסכן את בת הזוג שלו, מתחת לכעס נראה דיכאון, כלומר כאשר אנו רואים כעס בעוצמה גדולה זה מסתיר דיכאון. הדיכאון מוביל לתחושה של חוסר אונים ואין מוצא - במצב כזה החשש הוא שהגבר ירצה למות ויקח איתו את האישה ברצח.

בושה, חלק מהגברים מתביישים בעובדה שהם אלימים ולחלקם הבושה היא ציר קיומי, כלומר יש להם תחושה של עליבות וקטנות, הדימוי העצמי שלהם נמוך והם משליכים על האישה בתהליך הזדהות השלכתית את הדימוי הנמוך שלהם על האישה.

רמה קוגניטיבית -

עיוות בפירוש לש מצבים בינאישיים, לאותם גברים יש נטייה לחוות מסרים ומצבים שונים כמאיימים עליהם ובעלי כוונה לפגוע בהם, הפרשנות של האדם תהיה שלילית, יש לו עמדות נוקשות בכל מה שקשור לתפקוד המגדרי, תפיסה ואמונה שהגבר צריך להיות דומיננטי ושולט לפעמים כפיצוי לדימוי עצמי נמוך.

יש שימוש במנגנוני הגנה של הכחשה מינימיזציה, הם מנסים להקטין את המעשים האלימים שלהם. מעטים מאוד הגברים שיודו שהם אלימים, בגלל פחד מסנקציה חברתית הם לא מודים ולכן מאוד קשה לטפל בהם בהתחלה כי הם בהכחשה טוטאלית. זה יוצר בלבול אצל המטפל וגם המטופל לא מבין מה רוצים ממנו.

גם אצל נשים רואים דברים דומים, עמדות מגדריות, מנגנוני הגנה וכו'.

רמה בינאישית -

קושי בביטוי תקשורת ישירה. יש בלבול בין אסרטיביות לתוקפנות. קושי ביצירת קשרים בינאישיים, בדר"כ הם מסוכסכים עם בני משפחה או חברים, קושי באינטימיות כי זה יכול להראות על חולשה או נשיות.

רמת הפסיכופתולוגיה -

המודל של מציע חלוקה של אוכלוסיית הגברים האלימים ל3 סוגים :

מכים במשפחה בלבד, מהווים 50% מכלל אוכלוסיית הגברים, האלימות שלהם קלה יותר נמוכה ומכוונת למסגרת המשפחה בלבד, אין בעיות עם החוק, אין מעורבות של סמים ואלכוהול, אין בעיה של פסיכופתולוגיה, יש יותר סיכוי שהם יבטאו חרטה לאחר המעשה האלים, יש להם דימוי עצמי נמוך, חוו אלימות במשפחת המוצא, האלימות מבחינתם היא תוצר של לחץ וקושי להתמודד עם הקונפליקט הזוגי. זו הקבוצה שתגיע לטיפול וממנה נשיג הכי הרבה תועלת. נוכל להשפיע עליהם דרך הילדים ועל ההשלכות עליהם.

דיספורי בורדרליין, מהווים 25%, רמת אלימות גבוהה, יכולים להכות מחוץ לבית והאלימות נחשפת בפני בני משפחה אחרים ושכנים, אנשים על בעיות אישיות גבולית, בעיות אלכוהול, קושי בשליטה על כעסים,

אלים כללית אנטי סוציאלי, מהווים 25%, יש בעיות של עבריינות, אין חרטה, קבוצה שלא ניתן לעבוד איתה אלא בעזרת החוק, דורשים התערבות של משטרה ומערכת המשפט, מידת הנזק והחומרה של הנזק שלהם מאוד גבוהה.

דלית יסעור בורחוביץ עשתה מחקר שחקר את העולם הרגשי של הגברים האלימים ומצאה 3 טיפוסים :

הטיפוס הנזקק, משחזר את הפגיעה והחולשה שהרגיש בילדות למערכת הזוגית ע"י יצירת תלות טוטאלית בבת הזוג וחרדת הנטישה שלו מתעצמת ולכן הוא אלים.

הטיפוס המבולבל רגשית, גברים המוצפים ברגשות סותרים ואמביוולנטיים כלפי עצמם וכלפי בנות הזוג שלהם,כדי לפתור את הבלבול הם יוצרים הסלמה שמובילה לכיוון ברור של רגשות.

הטיפוס החי בפער בין הציפיות מבת זוג לבין בת הזוג בפועל, האישה לא מממשת את הציפיות שלו ולא מספקת את הצרכים שלו וזה מוביל להתפרצות אלימה.

שיעור 4 11.11.09

החוויה הפסיכולוגית והנפשית של נשים נפגעות אלימות :

אנו מדברים על חוויה ולא על פרופיל האישה מפני שזה מטיל את האשמה על האישה. ומפני שאם נראה את המאפיינים ולא ניתן לגעת אם זו הסיבה או התוצאה.

התיאוריה הפמיניסטית אומרת שכל אישה יכולה למצוא את עצמה המערכת יחסים כזאת : בשל מבנה הכוח בחברה, הצורך של נשים להיות בקשר. לעומת זאת יש תיאוריות שיאמרו שלא כל אישה תמצא את עצמה במצב כזה.

צריך לעזור לאישה למצוא את המקומות הבעייתים - אלה בדרך כלל המקומות בהם היא לא מחוברת לעצמה, איפה שיש הגנות, במקומות שהיא לא מוותרת לעצמה בתוך הקשר, במקומות בהם היא נשלטת, נשים לרוב לא יודעות לזהות זאת. יש פרשנות של ההתנהגות הזו כהתנהגות מחמיאה. צריך לעזור להן לעשות בחירה מודעת, גם אם הן רוצות להישאר עם הגבר וניתן לראות את הסימנים לכוחניות כבר מתחילת הקשר ואנו כמטפלים צריכים להראות לה את זה.

החוויה :

קורקווד עשתה מחקר איכותני בו היא ניסתה להבין מה החוויה הפסיכולוגית של נשים שחיות במערכת יחסים אלימה, היא זיהתה 6 מרכיבים :

  1. פחד - ביחס לביטחון הנפשי והפיזי שלה, תחושה שהגוף וגם העצמיות בסכנה לפגיעה, מבחינת העצמיות יש פחד להשתגע ולהרוג את עצמה, הפחד הפיזי הרבה פעמים מוזן מאיומים של בן הזוג ופעמים רבות מוזן מהתקיפה הפיזית הראשונה משום שהיא מאוד דרמטית ועלולה להיות קשה ובלתי צפויה, התקיפה הזו מבטאת את הפוטנציאל אליו הוא מסוגל להגיע מעבר לאיום שלו. חוסר היכולת של האישה לצפות מתי היא תותקף אף הוא מזין את הפחד. חלק מהנשים לא עוזבות את מערכת היחסים בגלל הפחד להירצח.
  2. הפחתה - השפלה -תחושה של הפחתת ערך שמשהו באישה פגום, פחות טוב, פחות שווה, גורם לבושה ביחס לעצמי "משהו לא בסדר בי" קשה לדעת אם אישה מגיעה כך לקשר ולכן היא בוחרת בזוגיות פגומה, או שהיחס של הבעל הוא שגורם לכך. רוב הנשים מתארות שהן נכנסו לקשר במצב מסוים והיום התחושה הרבה פחות שווה. מה שמגביר זאת זה שהנשים נמצאות בבידוד ואין גורם אחר בחברה שמאזן ואומר דברים טובים ואז זה גורם לאישה להאמין בכך.
  3. אובייקטיפיקציה - כאשר לוקחים אדם והופכים אותו לחפץ, הנשים במחקר דיווחו שמתייחסים אליהן כאדם ללא צרכים, רצונות, משאלות, מחשבות עצמאיות. זה יכול להתבטא בכמה רמות : ביום יום - במערכת היחסים, האישה צריכה לשרת את הגבר ולשרת את צרכיו לפני צרכיה ולבטל את עצמה. רמה נוספת - שליטה פיזית על הגוף, מה היא לובשת, יחסי מין, שליטה על הפעולות שלה. זה יכול להתבטא גם בקנאה - את הרכוש שלי ולכן אני שולט בקשרים שיש לך עם אחרים, כלומר הנשים מרגישות כמו חפץ, והביטוי לכך הוא שהן מתנהלות כמו מכונה, אין להן זהות עצמית, הן מגיעות למקלט ולא יודעות מה הן רוצות לאכול, מה הן אוהבות לעשות ויש להן ציפייה מהמטפל שיגיד להן מה לעשות.
  4. חסך - (חסר) הנשים דיווחו שהן חיות בחסך גדול, חסרים מתמידים וכאב גדול מתמיד, חוסר יכולת למלא את צורכיהן בהיעדר משאבים. חסך כלכלי (חובות, בן הזוג מחזיק את הכסף אצלו), חסך חברתי- הקשרים החברתיים מצומצמים בגלל שבן הזוג מצמצם אותן או בשל הבושה של האישה שיראו אותה כך, הבושה לשתף.
  5. עומס של אחריות - הנשים במחקר אמרו שהן מרגישות עומס מאוד גדול של אחריות בהשקעת אנרגיה לשמור על הקשר הזוגי, לשמר אותו בשביל הילדים, אין השקע המצד בן הזוג, רואות בבן זוגה כמו עוד ילד - הן לוקחות עליו אחריות לטפל בו, לפתור הסתבכויות שלו.
  6. עיוותים בתפיסת המציאות - הנשים מטילות ספק בדרך בה בן תופשות ושופטות את המציאות, הן לא סומכות על עצמן שידעו לשפוט את המציאות נכון (נובע מכך שאומרים לה שהיא מטומטמת כל הזמן), יש גברים שעושים mind game - עושה דברים כדי שהיא תחשוב שהיא משוגעת.

מעבר למה שקורקוד מצאה, אחד המרכיבים המשמעותיים שרואים אצל נשים הם :

איך רואים זאת אצל נשים ? הן מגיעות לחדר ולא רוצות לדבר על כך - זוהי הימנעות, אך מצד שני בהמשך השיחה היא מדברת על זה - זו הפולשנות, יש משהו בנפש שלא מאפשר להימנע מכך.

בתוך ההימנעות רואים מצבים של קהות רגשית - אישה שעברה דברים מאוד קשים ואין "אפקט" בפנים, לא רואים את הרגש, נראות מנותקות.

ווקר טבעה את המונח "סינדרום האישה המוכה" כל הבעיות הפסיכולוגיות של נשים שחיות תחת אלימות הן סינדרום שנובע מהאלימות עצמה והמאפיינים הללו דומים לPTSD ותגובת האישה לכך היא FIGHT FLIGTH FREEZE או שהיא קופאת, או שהיא מגיה - רבה איתו, או שהיא בורחת ממנו.

ההגדרה של ווקר תואמת את התפיסה הפמניסטית שנשים לא מחפשות בן זוג אלים וכל אחת יכולה להיות מוכה. זוהי סיטואציה לא נורמאלית.

דוטון עשתה הבחנה בין טראומה של נשים כתוצאה מאלימות לבין טראומות אחרות שמטפלים בהן :

  1. כאשר אנו פוגשים את האישה אנו מדברים על המצב שהטראומה מתמשכת בזמן הפנייה (בניגוד לPTSD).
  2. לא מדובר על אירוע חד פעמי אלא חשיפה ממושכת לאלימות.
  3. הטראומה והאלימות מתרחשת בצורה אינטימית בקשר עם אדם קרוב לכן יש לה השפעה ייחודית, טראומה שמתרחשת ע"י אדם ולא ע"י אסון טבע היא הרבה יותר קשה. יש פגיעה באמון זה מערער לנו את התפישות על האנושות.\
  4. הרבה פעמים הטראומה של האלימות במשפחה יושבת על טראומה אחרת שהם עברו לפני כן ולכן ישנה הצטברות של השפעות פסיכולוגיות של הטראומה הנוכחית לאלו שהיו בעבר וזה מעצים את התגובה הפסיכולוגית הנוכחית.


שיעור 5 18.11.09

מדוע נשים נשארות עם הבעל המכה ?

מחקרים מדווחים ש 50% מהנשים שחיות תחת אלימות יחזרו לבני זוגן לאחר ניסיון פרידה.

האם זה לגיטימי לשאול למה הן נשארות ?

האי לגיטימיות שבשאלת השאלה הזו היא כאשר אנחנו עושים זאת בצורה מאשימה ושוב יוצרים פרופיל של אישה מוכה שנשארת.

בבסיס השאלה ישנה הנחה דיכוטומית, שלבעיות מורכבות יש פתרונות פשוטים, ההנחה טוענת שלאישה יש שתי אופציות א. להישאר והאלימות תימשך. ב. לעזוב את היחסים ולסיים את האלימות.

כשאנו שואלים את השאלה הזו ישנו אלמנט של הרחקה, כלומר אנחנו מסמנים גבול בין הנורמלי ללא נורמלי, "הן המוכות, הן נשארות", אבל אנחנו יודעים שבחיים של כל בני האדם אנשים נשארים בסיטואציות קשות ולא פשוטות. חשוב לשאול את השאלה הזו מפני שגם הנשים עצמן שואלות את השאלה הזאת, האישה בעצמה שואלת מתוך האשמה עצמית "למה אני נשארת איתו", וזה חשוב לבדוק איתה את המצב, כמו כן זה חשוב על מנת שהיא תיבחן את ההשלכות של עזיבה או הישארות על המשך חייה.

ישנן מספר גישות שמנסות להסביר את תופעת ההישארות, כל גישה מתמקדת בגורמים מסוימים.

גישה המתמקדת בכוחות פנימיים :

הגישה השנייה מתמקדת ביחסים בין בני הזוג (אינטראקציה ממלכדת) :

1. שלב שבו בן הזוג צובר מתח.

2. הינו צבירת מתח.

3. ירח הדבש, כאן הנשים מתארות שהגבר מתחיל לבטא חרטה, מתנהג בצורה חמה ואוהבת, מנסה לפצות את בת הזוג שלו, ולאחר ההתנהגות המתחרטת במידה והאישה מקבלת את אותה התנהגות והחרטה שוב נוצר מצב שבן הזוג לאט לאט צובר מתח ורואים שהמעגל חוזר שוב ושוב.

צריך להבין שתקופת ירח הדבש ממלכדת את האישה בגלל שהיא נותנת לה תקווה שבן הזוג ישתנה והיא אומרת לעצמה שזה הגרעין הטוב של הגבר, יש פה חוסר יכולת של האישה לראות את הגבר בצורה אינטגרטיבית, או שהוא טוב או שהוא רע. מבחינת הגבר ככל שהיא מקבלת את החרטה זה נותן לו לגיטימציה להמשיך, ולאט לאט תקופת ירח הדבש מתקצרת.

הגישה השלישית קשורה לאספקט הכלכלי :

מבחינה כלכלית הרבה פעמים הנשים תלויות בבן הזוג ואין להן משאבים כלכליים, הן חסרות תעסוקה, חסרות ידע מקצועי, בעיות של חובות, דיור. רואים במחקרים שתלות כלכלית נמצאה קשורה לצורך להישאר עם בן הזוג.

הגישה הרביעית קשורה לאספקט החברתי :

יש טענה שיש לנשים הללו היעדר במערכות תמיכה לא פורמאליות, למשל ש

הזהות של האינדיבידואל נקבעות לפי הקולקטיב, בחברות קולקטיבי סטיות לגברים יש מעמד יותר גבוהה.

המערכות התמיכה הפורמאליות יש טענה שהן לא מבינות את הנשים המוכות, ולעיתים אף יוצרת קורבנות משנית של האישה, בכך שהיא לא מבינה אותה ולעיתים מאשימה אותה. רואים את זה בלשכות הרווחה שם העו"ס לא מבינה את האישה ולא מבינה את המצב שבו היא נמצאת.

מתי נשים כן מחליטות לעזוב את מערכת היחסים ?

  1. כשיש הסלמה בחומרה של האלימות, בתדירות אבל גם שהאלימות נחשפת בפני אחרים, האישה לא יכולה להצדיק את זה ולהסתיר את זה.
  2. כשיש התערבות של גורם חיצוני (כתבה בעיתון, ראיון טלוויזיוני), ששובר את הבידוד שהאישה נמצאת בו ונותן לה פרספקטיבה אחרת על החיים שלה.
  3. עלייה בנגישות למשאבים, כלומר אם אישה מתחילה לעבוד, או מרחיבה את הקשרים החברתיים שלה. זה פותח פתח לאלטרנטיבה אחרת בחיים שלהם.

ישנו מחקר של בזיקוביץ בוכוינלר ומור, ובדקו מה נקודת המפנה שבה הנשים לא מוכנות יותר לחיות עם בן הזוג המכה. הם דיברו על כך שנקודת המפנה איננה פתאומית, אלא היא שיאו של תהליך של משא ומתן ארוך שבו האישה דנה עם עצמה על עזיבת היחסים, התהליך ארוך ויש בו

אובדנים בינאישיים

אובדן האהבה, האלימות שחקה את האהבה והן מתחילות להטיל בספק. למשל נשים שסובלות אלימות אבל ברגע שמגלות שהגבר בגד בהן רק אז הן עוזבות.

אובדן האמונה במאפיינים חיוביים של בן הזוג - לנשים יש נטייה לראות צדדים חיוביים בו וזה משאיר אותן בקשר, אבל בנקודת המפנה הן מתחילות להגדיר מחדש את מאפייניו ש כשליליים.

אובדן האמונה והתקווה לשינוי - בכל פעם שיש אלימות זה מפחית אצל האישה את התקווה והאמונה שבן הזוג ישתנה, ברגע שהיא מבינה שזה מצב שחוזר על עצמו. ברגע שאין תקווה לשינוי היא תעזוב.

אובדנים אישיים (SELF)

אובדן באותנטיות העצמית - היא חשה שהיא לא יכולה להיות עצמה בקשר, הופכת להיות "בובה" הכל תלוי בבן הזוג שלה, הנשים במחקר דיווחו שהאלימות מאוד שינתה אותן והן לא חווה את עצמן כאוהבות / דואגות ויותר מזה הן חוו את עצמן כמתעללות בילדים שלהן, זה יוצר הרבה אשמה וסבל כי הן מרגישות שהאימהות שלהן נפגמת.

אובדן הביטחון - ההבנה שהאלימות בלתי נשלטת והן לא יכולות להפסיק אותה תחושת הביטחון שלהן נעלמת.

אובדן המשמעות שבהתמדדות - בנקודת המפנה ההתמודדות הופכת לחסרת טעם והן מבינותש אין היגיון מאחורי האלימות.

אנו כמטפלים צריכים להבין שזה תהליך ארוך ולעיתים הנשים צריכות ללכת ולחזור ולבחון את התובנות שלהן.



שיעור 6 25.11.09

ילדים החשופים לאלימות במשפחה :

רק בשנות ה80 החלו לשים דגש על הילדים שחשופים לאלימות בתוך משפחתם, ושמם של המקלטים השתנה למקלטים לנשים מוכות וילדיהן מתוך הבנה שהילדים הולכים עם האמא.

עינת פלד כתבה מאמר שבו היא מנסה לבחון תמות מרכזיות בחוויית הילד שחי תחת אלימות במשפחה, ישנן מספר תמות :

  1. החיים בסוד - האלימות הפיזית והנפשית מתחילה בתחילת הקשר והנישואין, כלומר רוב הילדים נולדים לתוך מציאות משפחתית אלימה, וזו למעשה המציאות היחידה שהם מכירים. הרבה פעמים בתוך המשפחה גם הקורבן והגם התוקפן מעבירים לילד מסר שמה שקורה במשפחה זה סוד. הבעייתיות בזה היא בכך שלילד אין דרך לעבד את משמעות האלימות לא בבית ולא מחוץ לו. כלומר הוא נשאר לבד, והוא צריך להיות כלפי חוץ עם מסכה, וסוד. ולכן חלק מהילדים הללו נתקלים בהרבה קשיים (רגשיים, לימודיים, חברתיים). הסוד נמצא גם בתוך הבית כי לא מדברים על האירועים בבית, אף אחד לא מדבר עם הילד על האירועים הקשים שקורים סביבו.
  2. חיים בפחד וטרור - הפחד יכול להיות במספר רמות ובמספר תכנים, הפחד יכול להפוך לפחד קיומי שהופך לחרדה, העולם מתחיל להיתפס כמקום לא בטוח, מקום מאיים. יש פחד לאמא שהיא תיפגע / תמות / תיפצע /תעזוב אותו. פחד שקשור למשפחה שהיא עלולה להיתפרק, בושה מהסוד. יש פחדים שקשורים לאבא הילד מרחם עליו ומפחד שיקרה לו משהו כמו התאבדות / עונש ע"י המשטרה. מכלול הרגשות הוא מאוד אמביוולנטי. לילד יש גם פחד שקשור לעצמו, ילדים צעירים חווים את עצמם דרך האמא ולכן אם יש פגיעה באמא זו פגיעה גם בהם, ויש חוסר וודאות למי יטפל בהם וידאג להם. הם מפחדים שהאלימות תופנה כלפיהם.
  3. חיים עם מודל אלים - החיים באלימות מהווים עבור הילד חוויה שהיא נלמדת, מדובר בילדים שנמצאים בסיכון גבוהה להיות קורבן לאלימות או בני זוג תוקפנים. התגובה של הקורבן יכולה לתת להם מודל חיובי להתמודדות עם אלימות, של גבולות ואסרטיביות. הרבה פעמים אנחנו מצליחים לגייס נשים לצאת מהבית סביב הנושא של המודל שהם נותנות לילדים - כלומר אם הן יוצאות הן משמשות מודל חיובי נשי לילדים וזה דבר בעל הרבה מאוד משמעות.
  4. חיים בקונפליקט נאמנויות ורגשות - האלימות משפיעה על הקשר של הילד עם הוריו ולכן הרבה פעמים הוא מוצא את עצמו בקונפליקט של נאמנויות, משום שהסכסוך בין ההורים מכיל איבה, נקמה, שליטה והילד הרבה פעמים מתבקש לבחור צד. עבור הילד הבחירה היא קשה והוא נמצא במצב ללא מוצא, משום שאם הוא בוחר באמא - הוא בחר בחלש, מצד אחד הבחירה היא נכונה מבחינה מוסרית אבל מצד שני הוא בחר בחלש, במותקף, המי שלא יכול להגן עליו. אם הוא בחר באבא - הוא בחר ברע, והקונפליקט הוא מוסרי, למרות שהאבא הוא החזק והשולט. לכן כל בחירה של הילד היא בעייתית. הילד יכול לחוות קונפליקט כשהאמא עוזבת וייתכן שהאבא ייאסר וייענש. יש רגשות מנוגדים כלפי האבא - כי מצד אחד הוא מבין שאלימות היא התנהגות אסורה, ופוגעת אבל מצד שני הוא קשור לאבא ואוהב אותו. המצב יכול להגיע לשיאו ב"ניכור הורי" - כשהורה אחד מסית את הילד נגד השני עד שהילד לא רוצה לראות את הבן זוג השני. ההורה מעוות את ההיסטוריה המשפחתית, מאשים את בן הזוג השני, מאיים על הילד שלא יהיה בקשר איתו. המצב הזה יכול להיות מאוד קשה כי הילד לא יהיה מוכן ליצור שום קשר עם ההורה השני. ניתן לזהות ניכור הורי על ידי זה שהילד מדבר בשפה של מבוגר, ובסיפור שלו יש חללים שחסרים.

הילד שרואה אלימות בבית חווה טראומה והוא חי בטראומה ממושכת, לכן אנחנו רואים את מנגנוני ההגנה שלו להתגוננות, זה יתבטא על ידי הכחשות או הזדהות עם התוקפן, מצב אחר הוא התנתקות - הוא נמצא בבית אבל רגשית הוא מתנתק ושוקע במשחק, ישנו גם סגנון של הימנעות - שהילד יוצא מהבית או הולך לישון, ישנם גם מצבים דיסוציאטיביים - הוא נמצא האירוע אבל מרגיש כאילו הוא רואה סרט.

באופן כללי ניתן לזהות מספר קשיים בתפקוד של ילד שחשוף לאלימות :

רמה ההתנהגותית - אנו רואים בדר"כ אצל בנים בעיות של התנהגות בבית ובבי"ס שכוללות הרס, התפרצויות כעס, תוקפנות, אלימות, אגרסיביות, התעללות בבע"ח. כלומר הרבה פעמים ילד יכול לתפקד בצורה בעייתית וחשוב לבדוק מה קורה אצלו בבית, כי בדר"כ המקור זה שיש בבית אלימות.

יכולה להופיע גם התנהגות מופנמת זה מאפיין בדר"כ בנות, שמראות סימנים של דיכאון, פוביות,פחדים, פאסיביות, שעמום, חוסר חיות, עצבות.

רמה חברתית - כאן גם בנים וגם בנות מראים יכולת של תפקוד חברתי נמוך יותר, הבית הוא מודל ליחס חברתי לאחר, ולכן הילד לא לומד להתנהג עם חברה. זה בנוסף לחוויה של הסוד.

רמה קוגניטיבית - רואים קשים בריכוז, בלמידה, הילד לא פנוי ללמידה בגלל הלחץ שמופעל עליו ← בדר"כ חושבים שיש לו לקות אבל חשוב לבחון את המצב שלהם. לעיתים יש ילדים שמצטיינים בלימודים כדי לפצות על האמא ולשמור עליה.

רמה פיזית - ישנן מצבים של רגרסיה, הרטבות, מציצת אצבע. ייתכן שיתבטא בחוסר תיאבון, כאבי בטן או ראש ללא סיבה פיזיולוגית.

גורמים שיכולים למתן את ההשפעות על הילד :

השלב הפוגעני - כשילד חשוף לאלימות הוא נפגע יותר מאשר אם הוא חווה אלימות בצורה ישירה. אם הילד נפגע ישירות הוא יודע היטב מי הדמות הרעה, אבל כשהוא רק חשוף הקונפליקט יותר גדול.


הדס גולדבלט מדברת על המשמעות שמתבגר מעניק לאלימות בין הוריו, היא איתרה כל מיני סוגים של תפקידים :

שומר הסף - הוא מנסה למנוע מהמריבה לעלות על פני השטח.

המרגיע - כדי לעשות שקט ולמנוע הסלמה.

המפריד - מתערב באופן פיזי ומילולי בין ההורים כדי להפריד.

המגונן - מתערב כדי להגן על האמא או על אחיו.

תפקידים לאחר המריבות : מתווך, שופט, יועץ, מכוון, המושיע.

שיעור 7 2.12.09

הורות בצל האלימות

הורות בסיכון -מבחינים בין ההורות שנמצא בסיכון לבין הורות שמהווה סיכון לילדים.

ההורות נמצא בסיכון - התפקוד עצמו, ההורות עצמה בסימן שאלה. הפונקציה ההורית, התפקוד ההורי פגוע. וגם נתייחס להורות כמסכנת (גבר שפוגע באישתו גם אם הוא לא פוגע ישירות בילדים, הילדים בסיכון).

אמהות בצל אלימות :

החברה מייחסת חשיבות גדולה לאמהות, וחלק גדול מהזהות הנשית קשורה להיותה אמא, אישה תרגיש פחות טובה אם היא לא תצליח בכל התחום של הולדה ואמהות. זה חלק מהדימוי והערך העצמי שלהן, המסרים החברתיים מייחסים לנשים את האחריות על המשפחה, הם אלה שדואגות ליחסים ולשלמות המשפחה, הן לעיתים יישארו עם בעל מכה כדי לשמור על השלמות של המשפחה. ההורות מתחילה בתנאים של טרור פחד ואלימות.

ההשפעה הפסיכולוגית על האישה :

יכולה להביא לדיכאון, פוסט טראומה, חוסר אונים, בן הזוג מפחית את ערך האישה דרך ההפחתה של ערך ההורות שלה. האישה מפנימה את תחושת הכישלון וחוסר הערך. כשהאישה הופכת לאמא היא נפגשת עם ההורים שלה, ואם הקשר שהיה הוא מסייע ותומך. לעיתים יש יחסים קונפליקטואלים וזה ישפיע על איך שהיא תהיה אמא.

ההיריון יכול להיות מאוד קשה, לעיתים הנשים הללו אינן בשלות מספיק אינן מוכנות לאמהות. יש תחושה שהן עדיין צריכות להתפתח, והקשר הזוגי לא מאפשר את זה, יש כאן תחושה של פספוס וחוסר הגשמה עצמית, ואז הילד יכול להיתפס כמשהו לא רצוי שמונע גדילה והתפתחות.

היעדר של מערכת תמיכה :

החיים בתוך מערכת אלימה מבודדים את האישה מכל מקורות התמיכה שלה, לעיתים זה מלווה בתנאים סוציו אקונומיים מאוד נמוכים וזה יוצר עומס מאוד גדול על האישה, כי חוץ מההתמודדות הרגשית הקשה הן צריכות להתמודד עם הקושי הקיומי והכלכלי, דבר המעצים את הקושי.

קשיים בתפקוד הורי :

גם במשפחות רגילות ישנו איבוד שליטה על הזמן כי התינוק שואב את כל הזמן, זה גורם לעייפות וכו' אך כשיש חוסר פניות רגשית, זה מגביר תחושות של דיכאון וחוסר אונים ויוצר עומס אדיר של אחריות, העצבנות והלחץ יכולים להגיע לרמה מאוד גבוהה עד אפילו אלימות שתופנה כלפי הילד עצמו. אמהות שהן נפגעות אלימות מכות הרבה יותר את ילדיהן. הפורקן של האגרסיות על הילד נעשה מתוך הזדהות עם התוקפן. יש כאן לעיתים הפנמה של מודל הורי אלים, כלומר הילדה ספגה אלימות ממשפחת המקור שלה ולכן היא אלימה כלפי הילד שלה. מרכיב נוסף הוא שהילד הוא חסר ישע, הוא לא יכול להתקיף בחזרה, הוא חלש זו תוקפנות שלא מסכנת את האישה אלא רק את הילד עצמו. נוצר מצב מתמשך של עצבים חשופים כי סף העצבים מאוד נמוך, כל זה נוצר כי הפוסט טראומה מביאה את האישה להגיב כל הזמן כאילו היא בסיכון, לכן הן מתפרצות מהר, לא מצליחות להכיל את התסכול. הילדים שגדלים עם אמהות כאלה מפתחים קשיים ובעיות התנהגות ומול כל זה אין מיומנות או יכולת רגשית מצד ההורים להכיל את הילד. הילד זקוק לגבולות והאמא לא מצליחה להציב אותם וכך נוצרת מערבולת קשה. הקושי בהשמת גבולות וסמכות יוצר מצב שהילד חווה את האמא כסמכות חלשה, אין לו כבוד אליה, כמו כן הסמכות שלה מתערערת כל הזמן ע"י האבא שתוקף אותה.

ההימנעות מהפעלת סמכות וגבולות יכולה לנבוע מרגשות האשמה, וקשורה למאבקי שליטה בבית.

האמהות בצל האלימות מעלה חששות כלפי הבנים שיהיו אלימים בעתיד או כלפי האמא עצמה בבגרותו. לגבי בנות האמהות לא מרגישות את החשש בצורה חזקה כמו עם הבנים. (הילדים הם דרך טובה לגייס את האישה או בעל המכה לטיפול).

אלי בוכבינדר חקר אמהות של נשים מוכות, מחקר איכותני שמתעסק בחוויה של הפרט, על החיים של האישה ועל האימהות שלה, המחקר ניסה להבין את התפיסה הסובייקטיבית של נשים ביחס לאמהות שלהן, בממצאים נראה שהנשים מתארות את המשימה המרכזית בחייהם שגם מעצבת את משמעות האמהות שלהן, היא תיקון החוויות השליליות במשפחת המוצא שלהן. החוויות שהן רוצות לתקן יכולות להיות פיזיות או נפשיות שהיו להן בקשר עם ההורים שלהן, ההחלטה להיות אמהות אחרות וליצר אמהות שונה ממה שהיה להן זו מוטיבציה מאוד חזקה, זה הכוח המניע לאמהות שלה. הן מתארות את האמהות שלהן כחסרות חום ואמפתיה. לעיתים תוארו גם אמהות שלא תיפקדו כי הן היו קורבנות לאלימות.

הנשים תיארו את הדרך שלהם כמאבק לחיפוש מודל אימהי אחר. המאבק הוא פרדוקסאלי כי הן לא מצליחות להשתחרר מדפוסי העבר, אין להן באמת בחירה חופשית. מי שלא ראה אופציה אחרת בבית דרך הסבתא או דרך דמות תומכת אחרת לא יצליח במאבק הזה.

בקשר עם הילדים האמהות מונעות מהרצון לעשות הפוך ממה שהן קיבלו אבל יכול להיות שזה לא מותאם למה שהילדים שלהם צריכים. מה שמניע אותן זה העבר שלהן ולא מונעות ממה שהילד שלהם באמת צריך.

לדוגמא לוותר על סמכות וגבולות) כשהאמא לא מצליחה להגן על הילד מפני האלימות שבבית היא הופכת להיות תוקפנית כלפי הילדים, חווה חוויות קשות כלפי הילדים, פערים בין דמיון למציאות. וכך שוב חוזרים לכישלון אימהי וזה מוביל לייאוש ותסכול.

מכאן קיימות שתי אופציות :


אבהות בצל האלימות :

אבא לא יכול להיות טוב כאשר הוא לא מאפשר לילדיו אמהות טובה, עצם זה שהוא פוגע באם חושף את ילדיו למודל אלים - זו חשיפה לטראומה ולסיכון גבוה להפוך לתוקפים או נתקפים.

מאפיינים של גברים אלימים כאבות :

  1. הורות נוקשה וסמכותית, אינם מביעים חיבה בצורה פיזית, מענישים ומציבים גבולות נוקשים.
  2. חוסר מעורבות בחיי הילדים / היעדר אחריות כלפיהם.
  3. הילד נתפס על ידם כשלוחה של האב, דרך הילד ניתן להמשיך לבסס את השליטה באם או להתעלל בה. זה בא לידי ביטוי בעת פרידה, אין יכולת לאבות יכולת לראות את הילד כנפרד מהם, הוא יכול להעביר מסרים דרך הילד, מסית נגד האם, השמצה, נתק. מניעת מזון / הצפה במתנות. הגשת תלונות נגד האם על התעללות. יש כאן ערעור של הבסיס עליו גדל הילד. האבות הללו לעיתים מתנים את האהבה שלהם בכל מיני דברים. זה נעשה בדרכים מניפולטיביות - מציגים עצמם כמסכנים בעקבות העזיבה של האם. יכולה גם להיות הבנייה של ההיסטוריה מחדש - הוא יספר לילד סיפור אחר ממה שהיה ויהפוך את עצמו לקורבן של האם.
  4. הילד נתפס כשלוחה של האם, ולכן פרידה ממנה משמעותה פרידה מהילד, הוא יתקשה ליצור מפגשים עם הילד יתחמק...

זכויות האב :

הורות זו זכות, אחרי פרידה עולות שאלות באשר ליכולתו של האב להיות הורה. יש היום גישות שונות, יש גישה הטוענת שיש לנתק את הילד מהאב באופן מוחלט, הם דורשים שהאב יעבור תהליך שיקומי ויוכיח את היכולת ההורית שלו עד אז לא יוכל לראות את ילדיו. לצד טענה זו יש טענה שטוענת שיש חובת טיפול ושיקום, האב חייב לעבור תהליך שיקומי וטיפולי והוא בעצם תחת פיקוח, טענה זו לא בעד נתק מהילדים. הטענות המתונות יותר אומרות שהחשיבות של האב בחיי הילד היא מאוד חשובה, הם טוענים שיש לבחון כל מקרה לגופו דבר המאפשר במקרים קיצוניים לבחון צעדים קשים. תבחן המסוכנות וטיב הקשר עם הילדים.

בדר"כ בפרקטיקה הטיפולית מעדיפים שיהיה קשר עם האב ורק במקרים של פגיעה מאוד קיצונית הולכים על ניתוק הקשר או צמצומו.

מה מידת האחריות של האישה להגן על ילדיה בתוך המסגרת האלימה ? ומה ההשלכות אם היא לא מצליחה לעשות את זה ?

מצד אחד חשוב שנבין את המצוקה ומצד שני היא לא חסרת ישע ויש לה אחריות כלפי הילדים. וזה אחד הדברים שמעלים בטיפול. הנטייה היא להשאיר את הילדים בבית למרות הסיכון.

במקרים של פרידה נבחנת המסוגלות ההורית של האם והאב, בדר"כ מעבירים את המשמורת לאם אך אם היא לא מתפקדת - דיכאון, נטישה, חוסר תפקוד. אז הממסד נמצא בקונפליקט קשה, הנטייה היא לראות אם האישה משתקמת אחרי היציאה מהבית, לא בגלל שהיא הגיעה לחוסר תפקוד מוציאה את הילדים, אלא בוחנים את השיקום שלה.

שיעור 8 9.12.09

הערכת מסוכנות ובחירת ההתערבויות :

כשאישה שוברת את הבידוד שבו היא נמצאת וחושפת את הסוד מול גורם טיפולי, מדובר בנקודת מפנה משמעותית, יש כל מיני גורמים שמביאים אותה לנקודה הזאת.

כשאישה פונה בפעם הראשונה חשוב לתת מענה מיידי, מקצועי ורגיש למצב שלה. עצם הפנייה היא זמן חשוב ביותר, במפגש ראשון עם אישה קודם כל עושים הערכת מסוכנות, זה יעשה גם במהלך כל הטיפול באישה, הערכת המסוכנות היא דבר דינאמי ומשתנה, היא נכונה לנקודת הזמן שבה היא נעשתה.

מאחר ומתבססים על דברי האישה אז יכול להיות מצב שבתום הערכה האישה תחזור הביתה ותמשיך תהליך טיפולי או שנחליט שהיא זקוקה להגנה והיא לא תחזור הביתה.

מטרת הערכה היא להגיד מה הסיכוי שהאישה תפגע מבעלה בנסיבות מסוימות והחומרה מסוימת. אנו אוספים מידע על האינטראקציה בין בני הזוג ולמצב הרגשי של בן הזוג. הערכה יכולה להשתנות מעת לעת.

מדובר בטכניקה אבחנתית שדורשת מיומנות, וניסיון של טיפול באלימות.

המטרות שלה : לקבוע דרכי טיפול, ומניעת פגיעה ומתן הגנה בעת הצורך.

התחומים והקטגוריות שנבחנים בהערכת מסוכנות :

1. מתייחסים לאלימות עצמה -

  1. סוג האלימות, מאפשר לדעת לאן הגבר יכול להגיע, מלמד על רמת השליטה והגבולות שלו.
  2. חומרת האלימות - בודקים היסטוריה של פגיעות בעבר.
  3. שואלים על הסלמה - האם היתה החמרה לאחרונה, האם משהו השתנה ונהיה יותר קשה (תדירות, אופי ועוצמה).
  4. נסיבות - האם חל שינוי בנסיבות (מוות, פרידה, פיטורים, וכו').
  5. אלימות שהיא מחוץ לבית כלפי אחרים.
  6. התנהגות הקורבן - האם האישה נלחמה היא מעלה את הסיכון.
  7. איומים - מה אופי האיום, יש הבדל בין איום מרומז (חכי חכי) לאיומים קונקטיים שיש בהם פרטים ותכנון או איומים ברצח = איומים ממשיים.
  8. רמת השליטה של הגבר באישה - עד כמה הוא מנסה לשלוט על צעדיה (ביגוד, כסף, חברים..)

2. הבדיקה של התוקף עצמו -

  1. בדיקת התמכרויות של סמים ואלכוהול, כי אלה חומרים משחררי אלימות.
  2. עבריינות - האם יש עבר פלילי.
  3. גישה לנשק, מחזיק נשק ברישיון או עובד בתחום כזה.
  4. בעיות נפשיות - קווים פסיכופטיים,הפרעת אישיות.
  5. היעדר או צמצום מערכת תמיכה ועבודה - האם האיש במצב שאין לו מה להפסיד, ככל שהאישה היא כל עולמו כך הסיכון גבוה יותר.

האישה ומצבה :

עד לפנייה האישה עוברת תהליך שבהתחלה הוא כולל שימוש יתר במנגנוני הגנה שעוזר לה להפחית, להסביר את האלימות. בהדרגה האישה עוברת שינוי כשמנגנוני ההגנה כבר לא אפקטיביים, היא כבר לא מצליחה להכחיש את האלימות, ואז היא מבינה שהיא רוצה שינוי וכך היא מגיעה אלינו. אנחנו צריכים להעריך איפה היא נמצאת כשהיא הגיעה, האם יש פה באמת נקודת מפנה והחלטה נחושה של האישה, אם כן זו נקודה מאוד מסוכנת מבחינת השהייה שלה בבית משום שיש פה הפרה של הסטאטוס קוו, כי הזוג היה רגיל להתנהל בצורה מסוימת ואם היא משתנה היא בסיכון יותר גבוה.

המצב השני הוא שהאישה במשא ומתן עם עצמה והיא עדיין אמביוולנטית בקשר למה שהיא רוצה לעשות.

חשוב להאמין לאישה כשהיא אומרת שהיא מפחדת או על תחושת הסכנה עליה היא מדווחת. חשוב להיות רגישים אם היא עושה צמצום לאלימות שקורת בבית.

מצבה הנפשי של האישה - עד כמה היא מתפקדת, האם יש לה מוכנות לעבור טיפול והגנה.

שיעור 9 16.12.09

המשך הערכת סיכון :

אם עשינו הערכת מסוכנות וההערכה היתה גבוהה, מה עושים ?

מרחיקים את האישה מהבית או את התוקף מהבית ?

  1. הרחקת התוקף :

א. מסלול אזרחי - ע"י הוצאת צו מניעה או צו הגנה - הרחקה של התוקף. נעשה בבימ"ש לעינייני משפחה, האישה יכולה לפנות לבד - לא צריכה ייצוג או עו"ד. הצו יינתן לשבוע בלבד ולאחריו יינתן ייצוג לשני הצדדים - במעמד שני הצדדים השופט יכול לתת הרחקה ל3 חודשים ולהאריך עד שנה. לעומתו צו מניעה הוא לצמיתות. ניתן להוציא אותו התנאי שהאישה גרה בצורה שאינה בבעלות הבעל.

ב. המסלול הפלילי - הגשת תלונה במשטרה, המשטרה היא הגוף היחידי שיכול להגן על האישה ולהתייצב בבית האישה ולהגן עליה. מתחיל בהגשת התלונה מצד האישה בלבד. המשטרה לרוב תרחיק ולעצור ולאחר יום יתייצב השופט.

אם רואים שהאישה נמצאת בסכנה גדולה לא נמליץ לה להגיש תלונה אלא אם האישה נמצאת במקום מוגן וזאת מפני שהבעל עלול לא לכבד את הצו או להיות מונע ע"י רגשות נקם.

לא ממליצים על שום מסלול באופן אוטומטי יש להפעיל שיקול דעת.

  1. הרחקת הקורבן :

א. אופציה של קרובי משפחה לא תמיד ממולץ.

ב. אופציה של מקלט.

ג. יצירת קלט - סידור זמני, לפני מקלט או אחרי מקלט לפעמים מקום לתקופות מסוימות.

לא תמיד האישה מוכנה לצאת מהבית, וגם כשהיא מוכנה זה בעייתי, במקלט יש הגבלות גיל לילדים, המקלט לא יכול לקלוט כל משפחה.

אם האישה לא מעוניינת בסידורים הללו בונים עם האישה תכנית הגנה :

זוהי תוכנית אישית, מה בדיוק האישה צריכה לעשות, מה צריך להיות בתיק, האם היא צריכה לברוח, צריכה להיות תוכנית מאוד ברורה מפני שבשעת מתח קשה להיות מאורגנים ולחשוב בצורה מסודרת.

ישנן התערבויות מחוץ לקהילה ובתוכה :


עקרונות קליניים ושאלות אתיות בטיפול באישה :

הטיפול האינדיבידואלי באישה יכול להתבצע במרכז למניעת אלימות או בלשכת הרווחה. לא כל אישה תתאים לטיפול במרכז למניעת אלימות, למשל נשים מאוד דלות עם בעיות רבות ויכולת קוגניטיבית מאוד ירודה, הן יותר מתאימות לרווחה מאשר למרכז שבו הטיפול הוא יותר קליני.

עקרונות הטיפול :


בהעצמה יש 2 אספקטים : 1. השתחררות מהערכה עצמית שלילית - הגדרה מחודשת של האניץ

2. הרחבת הידע שבידי האישה והגדלת גישתה למשאבים כלכליים, חברתיים, קהילתיים וכו'.

כוח אמיתי מושג כאשר האישה בוחרת מתוך מגוון אפשרויות - זהו המסר אותו אנו רוצים להעביר באמצעות העצמה. אנשי מקצוע צריכים לזכור שהם כלי בשרות האישה לביצוע השינוי שהיא בוחרת.

שלבים בטיפול :

הטיפול נעשה במספר רמות : רגשית, קוגניטיבית והתנהגותית.

1. להמיר את תחושת חוסר האונים לתחושת שליטה - זה הדבר הראשון שבו נתמקד, זוהי מטרה כבדה שקשה להגיע אליה, אישה מגיעה מיואשת ולא מאמינה שיש אפשרות לשינוי ולכן קודם כל חשוב להבין איפה בדיוק היא נמצאת מה החוויות שלה כרגע. ודבר ראשון זה לתת תמיכה, ליצור אמון ולהיות אמפתיים לגבי הסיטואציה - קבלה, תמיכה ואמון הם הכרחיים להמשך הטיפול והמסרים המרכזיים הם : את לא לבד נעבור את זה ביחד, יש מה לעשות זה יכול להשתנות - אנו נותנים תקווה, העובדה שהיא פנתה מראה את הכוחות שלה.

אנחנו לא שופטים אלא מעבירים את המסר של הזכות לחיות.

2. הגדרת האישה כמי שחיה תחת אלימות - לא תמיד האישה "קוראת לילד בשמו", נותנים לאישה הרבה ידע בנוגע למה זה אומר לחיות תחת אלימות, לעשות את הקישור בין הסימפטומים שהאישה חשה למצב - לעובדה שהיא חיה תחת אלימות. מתן הידע עוזר לאישה להבין תחת מה היא נתונה וזה מחזיר לה את תחושת הנורמאליות. אנו נותנים תוקף לחווית האלימות, האישה לא בטוחה בתחילת הטיפול . זה מחזיר לאישה את תחושת הביטחון בעצמה. אנו באים ממקום מאמין שלא מערער על הסיפור.

כאשר הקשר כבר מבוסס יש מספיק אמון והכרה אנו יכולים לגעת קצת בהגדרה מחדש של החוויות, נכנסים למנגנוני ההגנה שלה, חושפים אותם, במה היא משתמשת : רציונליזציה, הכחשה, הדחקה, מינימיזציה, סוגים שונים של אלימות.

3. עיבוד האמביוולנציה - תהליך הוא מילת המפתח, האמביוולנציה צריכה לעבור תהליך, אם היא לא עולה אז אני יעורר אותה באמצעות שאלות. יש לאישה המון רגשות סותרים, היא מאוד רוצה שהאלימות תיפסק אך מצד שני היא רוצה להישאר עם בעלה, הדברים מתקיימים בעת ובעונה אחת. אישה חושבת שהיא לא בסדר. אנו צריכים להסביר שזה מה שקורה כשאלימות באה בקשר אינטימי של אהבה. האישה משתמשת במנגנוני הגנה של פיצול - אם היא רואה אותו רק כמפלצת זה יעזור לה להגיש נגדו תלונה, ואם למחרת היא תראה אותו כאבא לילדים שלה בלבד היא תהיה משותקת מול האלימות. התפקיד שלנו הוא לעזור לה ליצור אינטגרציה ומתוך זה לקבל החלטה. חשוב שניתן לגיטימציה להכל - לכל רגש כי אם היא לא תחוש זאת מאיתנו אז היא לא תבטא את כל הרגשות. אם היא עושה אידיאליזציה תפקידנו להראות לה את החלקים השליליים, ולהסביר האמביוולנציה היא טבעית.

4. התמודדות עם האשמה, הפחד והבושה - החלקים הקשים שלה כלפי עצמה - החלקים הללו יותר יוצאים עם התקדמות הטיפול, הן מרגישות אשמה על הבחירה בבן זוג, על כך שהן נשארו בקשר על הסבל של הילדים. אנו לעיתים מראים לה איך התנהגויות שהיא חשה בגללן אשמה שימשו אותה בהישרדות שלה. אנו יותר מדברים על אחריות ולא על אשמה. בודקים גם את מקורות הפחד - לעיתים פחד קיומי, פחד מתגובת בן הזוג, פחד מתגובת הסביבה, מתגובת הילדים.

שיעור 10 23.12.09

אנחנו בטיפול רוצים לבדוק את הנושא של הפחד מפני שהוא נותן אינדיקציה על הסיכון, עלינו לבחון את משמעותו ואת הריאליות של הפחד, ואז אנחנו עוזרים לה לבנות תוכנית נגד הדברים הממשיים, ולבנות יכולת לראות שהדברים לא כל כך מפחידים וברי שינוי. יש כעס גדול על הבן זוג, המשפחה, גורמי הטיפול, כלפי עצמה.

יש בושה גדולה להיות אישה מוכה, וגם סביב נושא של האם היא פעלה כדי להפסיק. בטיפול אנחנו משנים את עניין הבושה ע"י חיזוק האישה שכן פנתה וכן עשתה משהו בזה שהגיעה לטיפול.

5. אבל ואובדן - הרבה פעמים אנחנו מגיעים לנושא הזה אחרי שחולפת הסערה. יש אבל על החלום של המשפחה שלמה, אובדן היחסים, כאב על הילדים שחיו בפחד. יש אובדן של דימוי עצמי, של חברים, של קשרי משפחה, אובדן של חלומות. חשוב לאשר את המקום הזה כי האבל הוא אמיתי, המטפל צריך לעודד ולהגדיר את המשבר כקרש קפיצה לצמיחה.

6. עבודה על ויתור של התנהגויות הרסניות - חלק מהנשים בוחרות בדרכי התמודדות הרסניות, של התמכרויות, תוקפנות, הזנחה עצמית. מביאים את הנושא למודעות, ומסבירים שאולי בעבר זה שימש כמנגנון הגנה. מנסים לעזור לאישה לשנות את ההתנהגויות הללו.

7. שינוי עמדות ותפיסות חברתיות - הנשים שמגיעות כשיש להן אמונות ומסרים שעליהן הן גדלו (שלמות המשפחה, הליכה אחרי הגבר). האחריות שהאישה מרגישה לשלמות המפחה, כי אם המשפחה מתפרקת היא נכשלה, זה כישלון אישי שלה. אנחנו חייבים להסביר שזה מיתוס ותפיסה לא נכונה.

כל העמדות שמעכבות צריך לטפל בהם כדי לעזור לשינוי.

שלב שני בטיפול (ארוך טווח)

נעבוד על פיתוח מודעות לכוחות וכישרונות שיש לאישה, נעודד לממש אותם תוך כדי השגת יעדים (הסבה מקצועית וכו') ננסה לזהות צרכים ורצונות של האישה וננסה להביא אותם לביטוי ע"י התנהגות אסרטיבית.

המטרה היא להחזיר לאישה את עצמה, את מי שהן היו פעם.

שלב שלישי (דינאמי)

נכנס בצורה דינאמית לחוויות הילדות, לצרכים המוקדמים יותר, שלב שמאופיין בהתערבות דינאמית, ניתן להוריד את התייחסות להיבטים המעשיים של החיים, ואפשר להיכנס לגורמים הראשוניים - יחסים עם ההורים וכו'. זה עוזר לה להבין את המקום שממנו פעלה, את מה שהביא אותה לסוג כזה של יחסים.

ביקורת על הטיפול :

ישנה ביקורת על הממסד שמטפל בנשים המוכות, הטענה המרכזית היא שהממסד הזה לא מעצים את האישה כי הם למעשה משרטטים לאישה תסריט אחד דומיננטי שהוא עזיבת היחסים. ההישארות בקשר לא נתפסת כמטרה לגיטימית, ואין מספיק הבנה ואמפטיה לגבי מורכבות הבחירה שהאישה תעשה. זה מצב שיוצר מתח בין הנשים לבין השירותים הטיפוליים. בייקר מתארת מערך שלם של אסטרטגיות של הנשים להביע את התנגדותם לעזיבת היחסים, זה בא לידי ביטוי ע"י הפרה של צווי ההרחקה, חזרה לגבר, סרבנות לשתף פעולה עם המשטרה, נשירה מטיפול.

פלד איזיקוביץ ושות' בשנת 2000 הוציאו מודל קונסטרוקטיבי להעצמת נשים שבוחרות להישאר עם בן הזוג, המודל מנסה לתת לגיטימציה גם לאופציה של הישארות עם בן הזוג. המודל הינו אקולוגי, ומבוסס על הערכה ריאלית של משאבי האישה והאפשרויות העומדות בפניה במציאות.

השאיפה בטיפול היא לתת לאישה לבחור מה שמתאים לה ולהעצים אותה בכל דרך.

דילמות לטיפול :


הטיפול בגבר האלים :

האם הגברים הם הלקוחות שלנו העובדים הסוציאליים ?

האם ניתן או צריך לטפל בהם ?

הפמיניזם הרדיקלי טוען שלא צריך להתייחס לגבר כלקוח, בעבר זה היה קול מרכזי. כיום בארץ אין לקול הזה אחיזה. אנחנו מחזיקים בגישה שיש לטפל בגבר, וישראל היא המקום הראשון שנפתח בו הוסטל לגברים מכים.

הנימוקים של המתנגדים :


הנימוקים למצדדים :


המגבלות של הטיפול :

לצד הצידוד צריכה להיות הכרה שבמצבים מסוימים קיימות מגבלות לטיפול, הטיפול אינו ערובה לשינוי, נשים תולות בטיפול של הגבר יכולות עצומות (שכל הבעיות יפתרו), הטיפול מוגבל ביכולת שלו. הרבה עצם העובדה שהגבר הולך לטיפול משאירה את האישה בתוך הקשר, היא ממשיכה את הקשר כי היא חושבת שהוא יהיה אחר. יש מצבים שהטיפול מוגבל או שהמסגרת המקובלת לא מתאימה בכלל, למשל אנשים שמעבר להיותם אלימים זקוקים לטיפול פסיכיאטרי, או שישנה גם התמכרות. אנשים סוציומטיים או אנטיסוציאליים לעיתים קרובות אינם ברי טיפול, לכן חשוב לבצע הערכה לגבי שורשי האלימות.

גם בשטח וגם בספרות קיימת מחלוקת לגבי האפקטיביות של הטיפול, ואיך ניתן למדוד את האפקטיביות הזו, איך מגדירים הצלחה בגבר אלים... קשה להגדיר אפקטיביות של טיפול, והמחקרים מראים שבהערכת תוכניות טיפול שונות שבין 53% ל85% מהגברים שטופלו בתוכניות הפסיקו אלימות פיזית, כלומר הטיפול מצליח להפסיק אלימות פיזית, אבל עולה השאלה מה קורה עם האלימות הנפשית, ייתכן שהיא אפילו עלתה, וזה כי קשה לכמת אותה, ולהעריך אותה.

אנחנו צריכים מעקב ארוך טווח דבר הדורש תקציב רב ולכן לא קל לעשות את זה.

מסגרות של טיפול : מרכזים למניעת אלימות, שירות מבחן, שירות בתי הסוהר, הוסטל בית נועם, הוסטל מפתחות, קירבה בטוחה מרכז פרטי.

מתי מגיעים גברים לטיפול ומי מפנה ?

בשלב האינטק המטרה היא לבצע הערכה לגבי האלימות ומאפייניה, רמת המסוכנות, ומה טיבו של הגבר, מה הסיבות שלו לאלימות. האם מדובר בהפרעת אישיות, מחלת נפש, האם הוא מתאים למסגרת הטיפולית, האם מתאים לו טיפול פרטני או קבוצתי. עדיף קבוצתי כי הוא מזרז את התהליך הטיפולי. אנו רוצים לדעת האם האישה עזבה או עשתה משהו, בודקים מה מערכת התמיכה שלו עד כמה יש לו קשרים, עובד, מובטל, פוטר...

אנחנו רוצים לקבל מידע מהגורם המפנה, וכן אינפורמציה מהגורם שמטפל באישה. ובודקים מה עמדת הגבר לגבי אלימות, האם הוא שולל אלימות או שזה דבר נורמאלי בעיניו, אנחנו רוצים לנסות להרגיש מה המוטיבציה שלו לשינוי. כבר בשלב האינטק אנחנו מעבירים לגבר שני מסרים -

א. שלילת האלימות והאחריות שלו עליה.

ב. אמפתיה, מתחברים לקושי ולמצוקה שלו.

שיעור 11 30.11.09 סרט קח את עיני.

שיעור 12 6.1.10

המשך טיפול בגבר

מסרים מרכזיים בטיפול בגבר :

סמכות ואמפתיה -

מסר סמכותי : אין אלימות והיא באחריותך.

מסר אמפתי : מכירים במצוקת הגבר, מבינים את הקושי שלו שהוא מביא אותו לכך. גם לגברים לוקח זמן להכיר בכך שהם אלימים.

אלמנטים בתוך הטיפול :


דילמות :

הדילמות קשורות במושג טיפול בצל החוק. אירועים אלימים שמתרחשים במהלך הטיפול - האם לדווח או לא ?

אם אנו מעריכים שהאישה בסיכון בזמן שהגבר בטיפול - האם לדווח ?

קצין מבחן שמפנה את הגבר לטיפול ומבקש דוחמהמטפל, המטפל חייב לדווח, כבר בתחילת הטיפול אנו מודיעים לו שנצטרך לדווח על הכל - יש את הסכנה שהוא לא יספר הכל, ולעיתים יש לדווח גם על הימנעות מטיפול. המטופל צריך לדעת באילו מקרים אנחנו מחויבים לדווח.

אם אנו עושים קשר עם האישה אנו מחוביים לדווח על כך לבעל.

לא מטפלים בגבר ובאישה ביחד - הטיפול מכוון כל אחד לכיוון אחר.

הטיפול לא נטיירלי - המטפל פועל בכל מחיר כדי להפסיק את האלימות, אי אפשר לטפל בבעיות בזוגיות לפני שמפסיקים את האלימות, לטיפול זוגי אין מקום בזוגיות כזאת.

זוגות שחוזרים לחיות יחד, יש עבודה קשה על הזוגיות שלהם, הגברים בדר"כ מגיעים עם מוטיבציה חיצונית לטיפול ואנו צריכים לעורר בו מוטיבציה פנימית.

הטיפול עצמו הוא לפחות שנה, ואח"כ יש הרבה עבודה על הזוגיות.

המטפלת יכולה להביא את החוויה שלה בתור אישה מול מה שהגבר עשה בטיפול, צריך אומץ לכך, להביא את הקול הנשי.








שיעור 13 13.1.10

אלימות נשים נגד בני זוגן 13.1.10

רק ב15 שנה האחרונות נותנים לכך התייחסות.

בספרות בתחום ישנה מחלוקת מאוד גדולה בקשר לקיום של התופעה והאם אפשר להתייחס אליה באותו אופן או שהאלימות היא תוצר של קורבנות. המחלוקת היא בנוגע לטרמינולוגיה.

ישנן 2 עמדות בנוגע לכך :

  1. העמדה הראשונה שוללת את קיום התופעה או ככזו שמתקיימת בשיעור מאוד נמוך שלא ראוי להגדירה כתופעה חברתית וגם היא על רקע של הגנה עצמית.
  2. העמדה השנייה - מכירה בתופעה וטוענת ששיעורים גבוהים לתופעה, העמדה הזו מכירה בהגנה עצמית אך טוענת שישנה גם אלימות נשית שנובעת מצורך בכוח ושליטה כמו באלימות גברית.

משמעות שמה של התופעה :

ישנה מחלוקת לגבי השם של התופעה הזו, האם ניתן לתת שם בדומה לשמות שיש על אלימות נגד נשים, התעללות בנשים, או שיש הבדלים משמעותיים בהקשר ובסיבות ולכן יש צורך בשם אחר. לצד זה יש טענה שנשים אינן אלימות כלפי גברים בגלל צורך בשליטה ובכוח, והיא לא כוללת את כל סוגי האלימות המינית, הכלכלית והפיזית ולכן יש לקרוא לה בצורה אחרת כי היא אינה כמו אלימות כלפי נשים. והם מכנים זאת "כאלימות בסביבה הביתית".

האם אלימות כזאת הינה בעיה חברתית ?

בעיה אישית הופכת לחברתית כאשר הקבוצה הנפגעת הופכת לקבוצה גדולה ורחבת היקף, ואז זה עולה לתודעה הציבורית. כשמשהו מוגדר כך זה משפיע על מדיניות וחקיקה בנושא. מבחינת הנתונים יש לבחון האם זה פוגע בקבוצה גדולה של אנשים ? בארה"ב גילו שנשים וגברים מדווחים באותה מידה על התוכן של אלימות פיזית. ישנו מחקר על זוגות צעירים ובקרב אוכלוסיה זו מצאו יותר אלימות של נשים כלפי הגברים יותר מאוכלוסיות אחרות, אבל נמצאו הבדלים בסוגי האלימות ובסיבות לאלימות, יש המפקפקים במהימנות והתוקף של המחקרים הללו. ב1995 סוציולוגית בשם לוסל, ניתחה את הגורמים שמצמצמים את התודעה ביחס של היותה של תופעה בעיה חברתית, בהתייחס לתופעה הזו של אלימות כלפי גברים, גילתה 3 גורמים :

  1. תנועות חברתיות שקמו ביחס לאלימות נגד נשים, כמו התנועה הפמיניסטית והן משמיעות את קולן של הנשים, ופעילות זו העלתה מאוד את התודעה לאלימות נגד נשים. זה מפריע לנו לראות את התופעה לכיוון הגברי ומצמצם את הראייה כלפי הגברים, הן עושות הרבה עבודה במישור החוקתי, וזה מהווה לובי חברתי רציני מאוד. לעומת זאת, באלימות נגד גברים לא קמו תנועות גבריות שעושות את ההיפך. ולא היו מספיק אנשי מקצוע שהיו מעורבים בנושא, ורק בשנים האחרונות מודעים לבעיה הזו. תנועות הגברים שקמו התמקדו על זכויות הגברים בנושאי ההורות והנושא הכלכלי, ולא שמו דגש על נושא האלימות, ומשום כך תנועות הנשים הכחישו את זה מתוך חשש לקבל פחות אהדה ותמיכה.
  2. מדעי החברה ואמצעי התקשורת, החל משנות ה70' קיימת עלייה מתמדת במחקרים על אלימות נגד נשים וילדיהם, מאחר ויש יותר מחקר יש יותר חשיפה של היקף הבעיה, מודעות חברתית יותר גבוהה, תרומה להגדרה של התופעה בחברה, בהשוואה של מחקרים בקשר לגברים, עד השנים האחרונות לא היה בכלל עיסוק בגברים, היום עניין הג'נדר עולה יותר, ההתייחסות לגבר כקורבן היתה אקראית. הנטייה של התקשורת לעסוק בעיקר באלימות נגד נשים הפכה את הנושא לפופוליסטי יותר ותורמת בכך למיקום הבעיה של הגברים בשולי השיח החברתי.
  3. דימויים סטריאוטיפים מגדריים, נשים נתפסות כפסיביות, חלשות, תלותיות. ולכן כלל הסטריאוטיפים יותר קל לקבל את היותן קורבנות, ויותר קשה לראותן כתוקפות. גברים מנגד נתפסים כחזקים, דומיננטיים ויותר קל לזהות אותם כתוקפן ופחות כקורבן. בנוסף ישנן תפיסות מסורתיות באשר לתפקידי המין והמגדר והן מקבעות אותנו, ובשביל להכיר בכך שתופעה כזו יכולה להתקיים צריך להבין שגבר יכול להיות קורבן ע"י האישה שלו. הגברים עצמם נמנעים להגדיר עצמם כקורבנות לאלימות בשל הבושה, התגובה החברתית המזלזלת, זה מהווה ערעור על הגבריות שלהם.


מאפיינים באלימות בין גברים לנשים :

  1. למרות שנשים אלימות באותה מידה, השפעת האלימות וחומרתה נמוכות יותר, גברים גורמים יותר נזק באלימות שלהם, ויותר נשים נרצחות ע"י גברים מאשר ההיפך.
  2. נשים לא אלימות מהסיבות של גברים, אלא יותר מצורך של הגנה עצמית, מתוך קורבנות יותר מאשר צורכי שליטה וכוח המאפיינים אלימות גברית. ההסבר הסיבתי לכך הוא כי :

א. נשים בתהליך הסוציאליזציה למדו כי הן צריכות לשלוט בדחפים שלהן ולכן הן מפסיקות את האלימות בשלב מוקדם יותר לפני שיש נזק נוראי.

ב. גברים פחות ורבליים מנשים ולכן יצטרכו להראות את הדומיננטיות שלהן דרך ההיבט הפיזי.

ג. גברים יותר חזקים פיזית מנשים.

טיפולוגיה :

ישנו מחקר חדש מ2002 סוואן וסנאו שבדק 108 נשים שטופלו במרכזים למניעת אלימות בשל היותן אלימות, שליש מהן היו קורבנות בלבד 12% האישה היתה הגורם התוקפן וב50% מהמקרים היה מדובר על אלימות של שני הצדדים, המחקר מאשר את מה שרואים בפרקטיקה.

מחקר נוסף מ2003 מצא שני טיפוסים של נשים :

1. נשים שאלימות בבית כלפי בן הזוג

2. נשים אלימות בכלל גם מחוץ לבית, דפוס אלים אישיותי.

מצאו שהנשים מהסוג הראשון שאלימות כלפי בן הזוג בלבד, פועלות בדר"כ מתוך הגנה עצמית, לעומת הסוג השני שפועל גם מתוך הצורך בשליטה ודומיננטיות, ואלה נשים שרואות את האלימות כלגיטימית בפתרון סכסוכים. בסוג השני האלימות רבה יותר וחמורה יותר, ואלה נשים שעושות יותר שימוש בטקטיקות של אלימות נפשית והן מגלות יותר סימפטומים פוסט טראומטיים ויותר בעיות נפשיות.

במחקרים אחרים, גילו שאותן נשים שאלימות באופן כללי גילו שהן אינן חוו אלימות חמורה יותר מנשים אחרות שעברו אלימות כלפיהן, כלומר אין הבדל ביניהן לבין הקבוצה הראשונה באשר לחוויות האלימות שהן חוו בילדותן. אך נמצא הבדל בכך שהן ראו יותר את האמהות שלהן אלימות כלפי האבא שלהן, ואז יש פה הזדהות והפנמה של הדמות של האמא.

נבדקו גם נרטיבים (סיפור החיים) של גברים אלימים, ב2002 נעשה מחקר איכותני על 12 גברים שחוו אלימות מצד בנות זוגן, שניסה לזהות את הנרטיב ומוטיבים המרכזיים בקשר, מצאו שלמרות שגברים חוו עצמם כחזקים יותר פיזית מנשותיהן הם לא עשו שימוש בכוח על מנת לעצור את הנשים מלהכות אותם. המחקר נתן הסבר של האלימות הנפשית שהאישה הפעילה כלפי הגבר, האלימות הפיזית יושבת על רקע של אלימות נפשית שהאישה הפעילה על הגבר שיוצרת אצלו תחושות אשמה, ובגלל שהוא מרגיש אשם הוא לא עוצר אותו, סיבה נוספת הינה שהוא חושש שאם הוא יחזיר לה היא תתקוף אותה בצורה חריפה יותר בפעם הבאה.

והתפיסה העמוקה היא שגבר לא מכה אישה. הגברים הללו דיווחו על תחושת אמה מאוד כבדה ועל פגיעה בדימוי העצמי, חלק מהגברים תיארו קנאה חזקה של האישה כלפיהן, ודרישות של האישה לצמצם את הקשרים החברתיים שלו. ישנו גם שימוש במנגנוני הגנה כמו רציונליזציה לאלימות - הבנת הסיבות, הצדקת חלק מהמניעים שלה, המנגנון משרת את תחושת השליטה משום שאם יש הסבר הגיוני לאלימות, אם בפעם הבאה הוא ינהג אחרת זה לא יקרה. כמו כן קיימת העובדה שהמשטרה נוטה פחות להגיב ולהאמין לתלונות האלה. יש בושה גדולה בכלל להיות במצב הזה במשטרה. וכמו אצל נשים גם הגברים מנו מניעים כלכליים, חשש מעזיבה, הכרח לשלם מזונות, השיקולים הכלכליים הם מאוד חזקים משום שזה מהווה ערעור של כל התשתית הקיומית.

בנוסף קיים חשש שאם תהיה פרידה הילדים לא יישארו אצל הגבר. גם אצל גברים נמצא ששימור מוסד הנישואין הוא מאוד חשוב ופירוק שלו ייתפס ככישלון אישי. כמו כן ישנה תלות גבוהה באישה. חרדת נטישה שנחוות כאיום קיומי ממשי. הגברים דיברו על אהבה גדולה לאישה, כמנו כן עלו גם תקופות "ירח הדבש", ההתנצלויות, כל אלה מאוד משמרים את הקשר.

שיעור 14 20.1.10
חסר השיעור האחרון


Locations of visitors to this page