חזרה לאתר
Dugo, J. M. & Beck, A. P., (1997). Significance and complexity of early phases in development of the co-therapy relation ship, Group Dynamics: Theory Research and practice, 1, 294-310
חשיבות
ומורכבות השלבים המוקדמים בפיתוח קשר
של קו-תרפיה / דוגו ובק
הנחיה בקו מדורגת ב 9 שלבים של התפתחות אשר יכולים לסייע בהדרכה ובאימון. מאמר זה מתמקד בשלושת השלבים הראשונים, המזהים 7 סוגיות מהותיות בהתפתחות מערכת היחסים הבלתי-פורמלית של הקו. השוואה עם הספרות מוצאת הסכמה מלאה לגבי התימות המרכזיות שבשלבים אלו.
הצגת מקרה
תציג את 3 השלבים הראשונים של צוות הקו והשפעתם
על הקבוצה שהיא מובילה. בין אם מדובר בסדרה
של קבוצות קצרות טוח או בקבוצה אחת ארוכת
טווח, מערכת יחסים בוגרת בין הקו- תראפיסטים
תסייע להתפתחות הקבוצה ותספק טיפול אפקטיבי
יותר למטופלים עם פחות סיכונים לכל המשתתפים.
מאמר זה ממליץ על ליווי הדרכתי שיתמוך ויסייע
להתפתחות היחסים בשלושת השלבים הללו לפני
שהמנחים מעורבים בהנחיית קבוצה, לא משנה
באיזה טווח- זמן.
כמו בכל מערכת, מערכת היחסים בקו מתפתחים. מאמר זה מציג תיאוריה שתתאר את השלבים בהתפתחות זו. בהקשר של הנחיית קבוצה ביחד, של קו-הנחייה ובצפייה על אחרים המנחים, כותבי המאמר התפלאו על ההשלכות המעמיקות של התפתחות זו.
לכל שלב יש השפעה חשובה על הפוטנציאל של ההנחיה בקו, על התפתחות המטופלים ועל הדינמיקה של הקבוצה כשלם. התאוריה מתאימה לכל סוגי הקבוצות מפני שהאיכות והדיוק של היחסים בין הקו-תראפיסטים משפיעים על כל קבוצה בין אם היא מובנית או דינמית בשלבי התפתחות.
במאמר זה, הדגש הוא על חידוש התיאוריה ועל תיאור המקרה של 3 השלבים הראשונים ביחסי הקו-תראפיה החדשים. הצגת המקרה מדגימה יחסים הדוקים בין מתח בלתי פתור בקו-הנחיה לחוסר תפקוד בהתפתחות הקבוצה. ההדרכה מובילה לבדוק לעומק את הקשיים בין המנחים ולבסוף מבהירה את המתח בעבודת הקבוצה עצמה.
התיאוריה של דוגו ובק
המודל הזה מבוסס על תיאוריות מערכתיות, תיאוריות התפתחותיות וסט ערכים המבוססים על הסתכלות הומנית על אדם ויחסים. המודל מציע משימות ומטרות ספציפיות לצד ממדים מובנים ואיכותנים של יחסי הקו-הנחייה. בנוסף, הוא מדגיש את המורכבות בתהליך הקו-תראפיסטי עבור הקליינט הבודד ועבור הקבוצה כשלם. כמו כן הוא מצביע על ההשפעה של מנהיגות הקו והאירגון או הקבוצה הבודדת המתפקדת בתוך הארגון. כמובן שכל קבוצה וכל צוות מנחים הוא ייחודי בנושאים והרגשות איתם הם מתמודדים. דפוסים בשלבים אלה מזוהים על ידי כמה כותבים (ראה בטבלה 1). ההדגשים של המודל מתאימים לכל המערכות החיות. תיאוריות המערכות מניחה את הדמיון הזה. יש שלבים זהים בתהליך הארגון. למעשה, התיאוריה על התפתחות הקו-הנחייה לא מצביעה במדויק כיצד הקבוצה עצמה משפיעה על המנחים, גם לא עושה השוואה בין השלבים של הקבוצה כשלם לבין שלבי ההתפתחות של הקו-הנחייה.
למרות שהתיאוריה המוצעת כאן מבוססת על ניסיון בקו-הנחייה של קבוצות, ההנחה היא ששלבים ותכנים אלה נכונים גם לקו-מנחים שעובדים עם משפחות, זוגות ואף מול מטופל בודד.
אנו עוד מניחים שהקו-מנחים יעברו את השלבים ההתפתחותיים של הקו, בין אם הם מנחים קבוצה ארוכת טווח או קצרת טווח.
נתאר בקצרה את 3 השלבים הראשונים ביחסי הקו תראפיה וניתן דוגמא מצורת הנחיית צוות חדשה. דווקא השלבים (והתהליכים) הראשונים במערכת היחסים של הקו חשובים להבנה מכמה סיבות:
ראשית, במקרים רבים יחסי הקו מעוצבים בזמן קצר, יחסית ולכן אין להם את ההזדמנות להתפתח לשלבים מאוחרים יותר.
שנית, זה הכרחי שהקו-מנחים יתדיינו על ובשלב הראשון ,עוד לפני תחילת הנחיית הקבוצה.
שלישית, רק כאשר הקו עוברים לשלב השלישי של התפתחות הקו, מאמציהם המשותפים יתחילו להיות אפקטיביים ויצדיקו את עצם ההנחיה בקו.
רביעית, הניסיון שלנו מההדרכה מוביל אותנו להאמין שהקבוצה לא יכולה להתפתח לשלב גבוה יותר מהשלב בו יימצאו הקו תאפיסטים. לכן זה חשוב לעבור מעבר למתח ולמורכבות של השלב השני באופן האפקטיבי ביותר.
קיימת הנחה בעבודה זו: הקו-הנחייה הטובה ביותר היא זו שהפרטנרים שבה מתחייבים למערכת יחסים מתמשכת, זו שבה הם הגיוניים אחד עם השני,זו בה הם מקבלים את האחריות לעבוד על התפתחות מערכת היחסים שלהם. רמה זו של התחייבות היא הכרחית לכל הזוגות (של ההנחייה) בין אם הם מתכוונים להנחות קבוצה ארוכה, או קצרת טווח ביחד. מהנסיון שלהם, מעבר לשלב 3 הכרחי בכדי להיות יעילים תרפויטית.
הצעתנו היא שלא משנה מה טווח הזמן שעליו הוסכם, הקו מנחים צריכים להיות מסוגלים להגיע לשלב השלישי ביחסים ביניהם לפני שהם נכנסים למעורבות עמוקה עם הקבוצה או שהם צריכים לקבל הנחיה מתוגברת עד שיגיעו לנקודה זו. לכן, יש השלכות למצבים כמו חילופי- זוגות הנחייה או לשימור קו- הנחייה הנמצאים בשלב מאד מוקדם של ההתפתחות.
מטרתנו היא להעלות למודעות המנחים את שלבי ההתפתחות הללו שיוכלו לשמש כהדרכה ביחסי הקו, בהתפתחות הקבוצה ובהתפתחות כל מטופל בנפרד.
תשעה שלבים בהתפתחות הקו-הנחייה
להלן תיאור של תשעת השלבים במבנה ההתפתחות של התראפיה בקו.
בשלב 1: יוצרים חוזה. המנחים מבססים נורמות פורמליות הנוגעות לנושאים קריטיים או חשובים הקשורים למערכת היחסים שלהם ולהנחיית הקבוצה. בנוסף הם דנים בתהליך השינוי וכיצד כל אחד מהם מפרש אותו ברמת היחיד וברמת הדינמיקה הקבוצתית, בייחוד כאשר עוברים ולומדים את המקרה הספציפי עימו הם יעבדו(האוכלוסייה). שוני בתפקידים האפשריים ביניהם יכולים להיבחן. רמת המפורשות בחוזה הראשוני ביניהם תקבע את רמת הנוחות והבהירות של המשך תהליך עבודתם.
בשלב 2: יוצרים זהות. הקו תראפיסטים מבססים זהות ראשונית כצוות ואת מבנה מערכת היחסים ביניהם.
דבר זה יכול ליצור תחושת תחרות, כעסים, חרדה, שוני בסדר עדיפויות האישי והתפיסתי ואף התפתות לפתור את הקונפליקט על ידי מניפולציות או שימוש בכוח.
סוגיות תחרותיות אלו חייבות להיפתר והפעלת הנורמות צריכות לאפשר למאמצים משותפים שלהם להתחיל. המנחים צריכים לזהות סוגיות, לבדוק את רגשותיהם, ולנהל משא ומתן על המבנה. השאיפה להגיע למבנה שיהיה מקובל ומכובד ע"י שני הצדדים ויכיל אלמנטים משותפים ושונים של תפיסותיהם והאישיויות שלהם.
בשלב 3: בונים צוות. הקו תראפיסטים כבר הסדירו נושאים מבניים (של מער' היחסים) ומוכנים להתקדם לאיסוף אינפורמציה שתביא לעבודת צוות של שיתוף פעולה. הם מתחילים ללמוד על העומק האינטואיציות של כל אחד, גישות ותפיסות של כל אחד,ומיומנויות התערבות. למידה אחד על השני הופכת למציאות ולמידה אחד מהשני הופכת לאפשרות (משפט יפה...). כבוד הדדי מתבסס בתהליך זה. סגנון ההנחיה והתקשורת ביניהם בתוך הקבוצה מתבססים גם כן בשלב זה.
שלב 4: מפתחים קרבה. המנחים מפתחים קרבה עמוקה יותר,עניין ומשיכה המבוססת על ידע אמיתי אחד על השני. תהליך זה מוביל להופעת רגשות של קרבה,משיכה ברמות שונות. הדרך בה הקרבה הופכת מוכרת והגבולות נבדקים מחדש הופכת למרכזית בשלב זה. פוטנציאל היחסים בהקשר של גדילה ושינוי הופך גלוי ,ככל שמתגבר ביטחון והבנה בעבודתם המשותפת הולכות ויורדות תופעות של "אקטינג אאוט".
שלב 5: הגדרת כוחות וחולשות(הגבלות). המשימה החשובה היא לפתח תפיסה ריאלית של כוחותיהם ומגבלותיהם ביחסים ביניהם וכמנחים בתוך הקבוצה. תהליך זה מאיץ הופעת צרכים שמתחת לפני השטח ומוביל לרגשות חזקים שעלולים, אם לא נבדקו ודוברו, להוות טריגר להתנהגויות של "אקטינג אאוט". מחוייבות חדשה להבנה עמוקה יותר של עצמם ושל אחד השני מופיעה ממאבק זה.
שלב 6: חקירת אפשרויות. נעשית עבודה מחדש על החוזה בין הקו המאפשר בדיקת התנהגויות חדשות בתחום האישי וגמישות גדולה יותר בתפקידי ההנחיה כתרפיסטים בקבוצה.
שלב זה הוא לעיתים שלב נטול קונפליקטים, שלב של חקירה ובדיקה של מערכת היחסים והעבודה.
שלב 7: תמיכה ועימות-עצמי(אישי). המנחים מאתגרים את הגבולות האישיים והמקצועיים של עצמם, כשהם מתעמתים עם נושאים המפריעים לגדילה. היבטים רגרסיביים של חקירה זו עלולים להיות מושלכים או להתבטא ב"אקטינג אאוט"- תלוי ברמת המודעות והיכולת להתעמת מול מגבלותיך ותבוסותיך העצמיות. תמיכה הדדית, גם כשקשה, משוב כנה ומחוייבות מאפיינים שלב זה.
שלב 8: שילוב ויישום השינויים. התובנות הפנימיות ותוצאות השינויים מההתעמתות העצמית בשלב 7 צריכים עכשיו להתמזג(לעבור אינטגרציה). סביר להניח שזה יוביל לשינויים אישיים ומקצועיים ויצריך הגדרות מחודשות בעבודה שהקו-מנחים שותפים לה, כמו גם הגדרות אחרות של מערכת היחסים שלהם. משימה מרכזית בשלב 8 מערבת החלטה בדבר המשך עבודה ביחד בעתיד, ותמיכה הדדית בהתפתחות הרפתקאות חדשות(משמע הנחיה עם אחרים) או שניהם.
שלב 9: סגירה. הצורך בסגירה קיים בין אם השינוי בשלב זה הוא סיום(של ההנחייה המשותפת)
או הגדרה מחדש של מערכת היחסים בקו או של המשימות שלה. סגירה נכונה דורשת הכרה במשמעות של הפרטנר שלי בתהליך המשותף, ולעבור על מה הושג ומה שלא הושג בתהליך זה.
נקודות שעולות מהשוואה לתיאוריות אחרות:
- שלב 1- מוכר ע"י כל התיאוריות, לדעת המחברים שלב יצירת החוזה (!) הוא השלב הכי חשוב- בונה מער' יחסים יציבה, חזקה
- גלוגי ולוין גם מדגישים את החשיבות של מער' יחסים חיובית
- שלב 2- מוכר ע"י כל התיאוריות,נושאים מאפיינים: סמכות, כוח, קונפליקט, נפרדות, בניית נורמות, סוגיות שליטה, שלב מלא רגש, אם הם מצליחים לעבור אותו בשלום- יוכלו ליצור זהות כצוות שיכול לעבוד יחדיו, ויקבעו מער' של חוקים בנוגע לתהליכים שהם עוברים. אם הם יכשלו- הם יתקעו בתהליכים בלתימ פוסקים של תחרות שלא יועילו לא להם ולא לקבוצה.קבוצה עם קו שלא עבר את שלב 2 בהצלחה יכול להיות שלא תוכל לשרוד כקבוצה.קו כזה ישמש מודל עני לקבוצה חשובה פתירת צרכים תחרותיים.
- שלב 3- 6 מהתיאוריות מזהות את השלב הזה,ההפמנים מדגישים שזהו השלב בו המנחים ממש מבינים ומיישמים את הפוטנציאל שיש בהנחייה בקו. ברנט ומרין טוענים שזהו השלב בו המנחים מתחילים לשתף לגבי עצמם ויוצרים קירבה ואינטימיות. דיק ולאסר טוענים שזהו השלב בו מתחילה להיות "זרימה" של אנרגיה בין המטופלים למנחים. אולי זה קשור לעובדה שעד לשלב הזה המנחים התנהגו כשני "שחקנים מקבילים"-מסתכלים אחד על השני.
- שלב 4- 4 כותבים תארו שלב כזה,ואילו 3 לא. רק ההפמנים הפרידו אותו לשלב נפרד. 2 אספקטים מרכזיים שתוארו: ההתפתחות של אינטימיות וגמישות- בהקבלה לתהליכים שקורים גם בקבוצה, ההפמנים הוסיפו שישנה עבודה מיוחדת עם קונפליקטים בקבוצה. לדעת המחברים, קונפליקטים יכולים לקרות בשני מצבים: א. כהקו-הנחייה מסתייגים מלשנות את סגנון ההנחייה שלהם כך שיאפשר ימקום להבעה יותר אישית של יחידים או כש (ב) כשהחברים עצמם נאבקים ומתמודדים עם עם מערכות יחסים אינטימיות ,מחוץ לקבוצה, המערבות קונפליקט או התעללות. _Low)
- שלב 5- 4 כותבים התייחסו למאפייניו, ו-2 הפרידו אותם כשלב נפרד. תואם להגדרה של כותבי המאמר כזמן שבו נבדקים הצרכים, הכוחות והמגבלות של הפרטים,זמן בו כל מציאות של אחד מוכרת ומתקבלת.
- שלב 6 ו-8 לא הוכרו ע"י אף אחד מהכותבים האחרים, תיאוריה זו מגדירה שלב 6 כזמן בו מזהים תהליכים המשחררים את המשתתפים לבחון את נושאי הליבה שבתוך מערכת היחסים. שלב 8 מוגדר כשלב הערכה, אינגרציה של למידות חדשות,ויישום של שינוי שמתאפשר תודות לעבודת עומק של שלב 7. רק ההפמנים דיברו על החשיבות האמיתית של שלב 7- לזהות אותו כזמן בו התפקידים נהיים זורמים, יצירתיים, יש קצב משותף ומאוזן.
אספקטים אפורמלים בתאוריית יחסי הקו
בכל מערכת יחסים קיימים אספקטים פורמאליים ולא פורמאליים. התיאוריה הזו מתארת את ההתפתחות של היחסים הבלתי פורמאליים והממשק ביניהם ליחסים הפורמאליים.
האספקטים הפורמאליים מתחילים בהתמקצעות, ברמת הניסיון, ובתפקיד שכל מנחה בקו ממלא בארגון או בקבוצה הפרטית (הכוונה אם זה לא כחלק מארגון). מדיניות הארגון גם קובעת את המיקום וזמני מפגשי הקבוצה, האופן שבו המטופלים נבחרים,כיצד יגבה התשלום, דרישות ההדרכה, התיאום עם מטפלים אחרים של המטופלים, האם יקליטו או יצלמו את הקבוצה?, האם יצפו בקבוצה?. כמובן שהמנחים צריכים להיות שותפים בכל הנ"ל כדי לנצח על הקבוצה בצורה יעילה. אם הארגון לא מטפל בכל הנ"ל ,לדוג' במקרה שזו קבוצה פרטית שלא חלק מארגון, זה יחייב את התייחסותם של המנחים לנושאים הנ"ל לפני תחילת הטיפול.
האספקטים האפורמליים של הקו-הנחייה נחלקים ל-7 קטגוריות ראשיות. תיאוריית 9 השלבים והזיהוי של 7 הנושאים הופיעו לראשונה בבדיקה רטרוספקטית בהיסטוריה של דוג ובק על תיאוריית יחסי הקו. כאשר כל שלב דובר ודוגמאות נוספות תוארו מהניסיון הנרחב שלהם בפיקוח על מנחים בקו אחרים או עם קולגות אחרים. נתגלו שני מוקדים: הקשר הדיאדי של המנחים, ומערכת היחסים של הדיאדה לקבוצה.
שבעת הנשאים נמצאים ברשימת הנספחים-המדגישים את התהליך של הפיכה לצוות.שבעת הנושאים נבנו אחד על השני. עם זאת, כל אחד הוא ייחודי מספיק כדי לבחון אותו לחוד בכל אחד מתשעת השלבים של הקו. כל אחד מהנושאים יש לו את הפוטנציאל להיות אבן מכשול .
החלק הבא יציג מקרה לדוגמה בו שני קו תרפיסטים שהחלו את עבודתם כמנחי -קו בטיפול פסיכולוגי קבוצתי חיצוני. מקרה זה יציג א) שלושת השלבים במערכת היחסים של הקו.
ב) הדרך שבה התנהגותם בשלבים אילו משפיעה על הקבוצה הם מנחים ועל ה- setting שבו הם עובדים. ג)המשמעות של שבעת הנושאים המזוהים עם תיאוריה זו בהתפתחות של מער' היחסים של הקו ד) וכן המשמעות של ההדרכה בקידום מערכת היחסים.
מקרה לדוגמה
סאלי פסיכולוגית בת 37 עובדת במחלקה- חוץ במרפאה לבריאות הנפש. היא מטפלת במקרים אך התמחותה באבחון והערכה.(דיאגנוזה). סאלי השתתפה בקורס אחד של פסיכותראפיה קבוצתית כאשר סיימה את ביה"ס. הניסיון הקודם שלה בהדרכת קבוצות כולל שנה עם מאושפזים מבוגרים ושנה של עבודה בקבוצה עם מטופלים חיצוניים שהתמודדו עם גירושין.
ג'ורג' בן 31 עובד סוציאלי ,אחראי על תוכנית הטיפול הפסיכוטרפי של הקבוצה במרפאה . קיבל "אור ירוק" להניע את התוכנית ממנהל המרפאה, ג'ורג בוגר שני קורסים בפסיכותרפיה קבוצתית ובעל ניסיון של שנה כמטופל בקבוצה. הוא הנחה שלוש קבוצות פסיכותרפיה פתוחות , ג'ורג' נתבקש עי המנהל לעבוד עם סאלי , שהתנגדה למנדט כאחראי להובלת הקבוצה.(open-ended)
גורג פגש את סאלי והם הסכימו להנחות בקו קבוצה תרפיה חיצונית.הם החלו לדבר על איך הם יעשו זאת. הם בילו 90 דקות בשיחת תכנון.
במהלך שיחה זו הם בחנו את הגישות של כל אחד ואת הצרכים המקצועיים שלהם בתוך הקונטקס של הקלניקה.
הם הסכימו להיצמד למטרות הקליניקה – משמע, לגרום לקבוצה להתחיל מהר ככל שניתן.
סאלי סיפרה לגורג שהניסיון הקודם שלה היה בקבוצה שהתמקדה ביחסי מטופל - מטפל.גורג שעודד רמה גבוהה של אינטרקציה של חבר- לחבר בקבוצה ,היה מודאג מאיך ליצור את האוירה המתאימה לקבוצה כשלם, שתאפשר תמיכה לעבודה האישית של כל פרט. סאלי וגורג התמקדו ברוב הדיון של שיחתם במטופלים שכל אחד מהם יביא לקבוצה ממכלול התיקים שהם מטפלים בהם.
היו מס נושאים שלא הובהרו בתקשורת בניהם. אף אחד מהם לא דיבר על איך היא או הוא חשו אחד כלפי השני כבן אדם,כלפי ההכשרה והמקצוע של כל אחד מהם, הניסיון שלהם ותפקידם במרפאה, והתחייבותם לבדוק את מערכת היחסים שלהם על בסיס קבוע. למרות שהם הסכימו על החשיבות שלדבר בפתיחות זה עם זה, היה להם ניסיון מועט בכך. לדוגמה סאלי לא הכירה בכך שהיא נמשכת לגורג ואילו גורג לא היה מודע לחששותיו שסאלי תראה את מגבלותיו בכישוריו הקליניים.
סאלי חשה שלא בנוח לשתף את גורג בחששותיה ואי הנוחות שחשה בלהתחיל את הקבוצה.איש מהם לא העלה את האופן שבו כל אחד מהם ייתיחס למטופליו האישיים של האחר, ומה הם מתכוונים להרוויח אחד מהשני. (מקצועית)
בחלק הראשון של הקבוצה המטופלים הציגו את עצמם היה ברור שאחד מהחברים, מטופל של סאלי, היה במשבר. באותו יום אשתו הודיע לו שהיא מתגרשת ממנו.סאלי מיד קפצה וריכזה את תשומת הלב שלה במטופל זה. רוב המפגש הוקדש לבעייתו.כשסאלי וגורג נפגשו כדי לדון על הקבוצה , סאלי התרגשה שהמפגש הראשון שלה היה כ"כ עוצמתי. גורג היה מודאג מהעובדה שלחברי הקב' לא הייתה הזדמנות להתודות אחד לשני (להכיר) כיוון שכל תשומת הלב התמקדה בלקוח של סאלי.
גורג רצה שהחברים יכירו אחד את השני אבל הוא חש לא בנוח להפריע לסאלי מכיוון שהמשבר קרה ללקוח שלה.גורג חש שאולי עשה טעות בכך שהוא הסכים לעבוד בקו עימה.במהלך הייעוץ של אחד עם השני הם התמקדו בדינמיקה האינדוידואלית של חברי הקב' ולא שוחחו על כל הרגשות והתהיות שהוזכרו להלן, ובמיוחד על הדרכים השונות בהם הם היו קשורים ללקוחות שלהם.במבט לאחור היעוץ המקדים, המפגש הראשון, והייעוץ לאחר המפגש הראשון ,כל אחד הראה כיצד הקב' כמכלול והדינמיקה האינדוידואלית הושפעה ממידת המפורשות (הבהרת הנושאים השונים) בשלב עריכת החוזה של מדריכי הקו.
לדוגמה ,זה ברור שמדריכי הקו לא, באמת, הבינו את ההשלכות של השוני באורנטציה התיאורתית והסגנון (הגישות הטיפוליות שלהם).הקבוצה נותרה ממוקדת ברמה של המטופל הפרטני.החברים לא יצרו קשרים דיאדים וכן לא יצרו קשרים של הקבוצה כמכלול. אחד מחברי הקב' עשה את עצמו פגיע ויתכן שגם יחוש יותר מידי נבוך כדי לחזור.סאלי וגורג לא יכלו לתאם את מאמציהם בסיוע למטופל הנ"ל. מה שהנחה את גורג אבד מפאת פחדו להתערב במה שהיה שייך לטריטוריה של סאלי.אף אחד מששת הנושאים:משיכה, רווחים, תקשורת,מו"מ, קשר(בונדינג),מתח לא עלו בשיחה.
במפגש הקבוצתי הבא שני חברים התקשרו וביטלו. אחד מהם היה הבחור עם המשבר מהשבוע הקודם. נוצרה אי-נוחות בקבוצה כאילו שזה היה מפגש ראשון. שני חברים הביעו דאגה לגבי הקליינט של סאלי. בנוסף הם הביעו דאגה מכך שהקב' תתמקד בנושא הגירושין והנ"ל לא יפגוש את צרכיהם.
גורג לא יכל להכיר בפני המטופלים בדאגתו בנוגע למפגש הראשון מכיוון שהוא חשש שהוא ייתפס כמבקר את השתתפותה של סאלי. סאלי לעומת זאת פרשה את דאגות המטופלים כהתנגדות ללעשות עבודה עצמית בקבוצה. באותו ערב זוג מטופלים גילה עוד על עצמם למרות שלא הייתה אינטראקציה רבה. גורג מזמן לזמן ניסה להחזיר את הפוקוס לחברי הקב ובקש מהם לשתף במחשבותיהם לגבי הנאמר והאם הם מזדהים עם הרגשות לגבי הנושאים שנדונו. סאלי המתינה מס דקות ואז החזירה את הפוקוס לאינדווידואל שהחל לעבוד בנושא. פגישת הייעוץ הבאה החלה בהתמקדות על חברי הקב האינדוידואלים, אלא שהפעם גורג היה מסוגל לדבר על תחושת אי הנוחות שלו לגבי הכיוון שהקב לוקחת.סאלי הייתה מופתעת שכן היא חשבה שגורג תומך במה שהיא עושה.סאלי גם הופתעה שכן היא חשבה שהם סיכמו שתהייה בניהם תקשורת פתוחה ולא מתגוננת. תגובתו של גורג הייתה הבעת חוסר נוחות עם לבקר את ההנחייה של סאלי.הוא חש שהיא נזקקה למקום להתנסות בפיתוח הסגנון שלה. סאלי חשה שבגלל שגורג הוא המומחה , הוא יתקן בכל פעם שהתהליך יסטה לכיוון שגוי. כששנהם משוחחים, הדיון נסב לכיוון של "נכון- לא נכון" וזה חדר לאווירה. סאלי חשה שהערך העצמי שלה מותקף, וגורג חש שבכל ניסיון שלו להמיר את הדיון מהתהליך הפרטני לקבוצה כשלם ,סאלי קטעה אותו. גורג היה תקיף לגבי מה שהוא החשיב לנושאים הקריטיים בקבוצה כגון: נוכחות לא סדירה, והעובדה שהחברים לא דברו על איך זה הרגיש להיות בקבוצה. כמו כן הוא שיתף בתחושת האי נוחות העזה עם הדחיפות של התפתחות נורמה של "כל אדם לעצמו" בתוך הקבוצה שהובלה לנטייה לחלוקה, לנפרדות. סאלי הרגישה שהבעיה בקב' היא שחבריה פוחדים לקחת סיכון ושהיא וגורג לא בחרו מספיק לקוחות שמוכנים באמת לעבוד. היא גם חשה שזו לא הייתה אשמתה. פגישת הייעוץ שלהם הסתימה בנימה של מתח,עדיין לא עלה בדעתם לפנות להדרכה. במפגש יעוץ זה שני המטפלים נאבקו למצוא תקשורת פתוחה יותר ולא מתגוננת במיוחד לאור השוני באורנטצייה המקצועית ובסגנון ההדרכה שלהם. שוב, אף אחד מחמשת הנושאים לא עלה בשיחה .
במפגש הקבוצתי הבא עדיין הורגשה היעדרות. סאלי הייתה פחות דומיננטית. גורג ניצל את ההזדמנות לדבר על ההיעדרות ואיך זה גורם להם להרגיש ועל הכיוון שהקבוצה לוקחת. חברי הקב' הגיבו באופן מהסס , כאילו לא היו בטוחים למה התכוון גורג. סאלי נותרה כועסת אך גם הרגישה שהתנהגות המטופלים נתנה לה אישור-מחודש שהדאגות של גורג היו לא רלוונטיות . היה דיון בין המטופלים שטיפול קבוצתי עשוי לא להיות מה שהם זקוקים לו ושהם עשויים לקבל יותר בטיפול הפרטני.לגורג היה תחושה שהתוכנית הקבוצתית קורסת מול עיניו.תהליך זה נמשך לעוד שני מפגשים .
בנקודה זו גם גורג וגם סאלי נקלעו לסגנון הנחיה תחרותי ,הן בקבוצה והן במפגשי הייעוץ. התחרותיות, שלא חייבת להופיע באותה דרך, הינה אופיינית בעבודה של הקו-הנחייה בשלב השני של יחסיהם.
כל אחד עשה התערבות שהייתה במקביל לשני מבלי לתאם בינהם. המטופלים חשו בלבול האם לעבוד על הנושאים האישיים של עצמם או להיות עסוקים(להביע דאגה/ אכפתיות) אחד בשני. הופיעו גישות של פאסיב- אגרסיב וכן גישות שיפוטיות בתוך התקשורת הקבוצתית. זה החל לשחוק הזדמנויות לכבוד הדדי, ותקשורת פתוחה ורגישה. באווירה זו המטופלים לא יכלו לראות את הרווחים של הקבוצה. גדלה האמביוולנציה לגבי הקבוצה כסוכן -גדילה.
נוצר בלבול לגבי איזה עצה או הדרכה יש לקחת ברצינות, ואיך הזמן לשיתוף הביא לחשיפה פחות פתוחה ופחות רגישה(מאפשרת פגיעות). היעדרות של חברים הפכה שכיחה ולכידות קבוצתית הפכה בלתי-אפשרית.
סאלי וגורג הבינו סוף סוף שההתפתחות שלהם כמדריכי קו נחלשה והם זקוקים להרדכה.ההדרכה סייעה להם להקשיב אחד לשני ולהבהיר שהתהליך קשה לשניהם.
גורג וסאלי החלו להבין שכל אחד מהם הסתייג לאפשר לשני לנהל את התהליך כאשר אחד מהפציאנטיים האישיים שלהם היה במרכז תשומת הלב (קשר- למטופל) client- bonding)) . כל אחד מהם חשש שהמטופל שלו יראה במטפל השני מוכשר יותר. סאלי אז גילתה שהיא קיוותה להכיר את ג'ורג גם מהפן המקצועי וגם מהפן האישי.היא פירשה את כוונותיו ושאלותיו כמי שלא היו לו את אותם צרכים או עניין. גורג לא היה מסוגל להבחין שזה מה שסאלי חשה. הוא חש כועס על סאלי כיוון שחשב שסגנון ההנחייה שלה פוגע בתהליך ההתפתחות של הקב'. הוא חשש שחברי הקב אינם מושפעים המאינטרקציה שלהם אחד עם השני. סאלי לא הבינה למה גורג התכוון בקידום הקב' כמכלול דינמי. גורג יכל אז לגלות שהוא לא רצה לקחת סיכון בליצור ניכור עם סאלי שכן היא עובדת בצמוד למנהל המרפאה. שנהם הבינו שהשיחות שלאחר המפגשים התרכזו בתפיסתם את המטופלים כאינדוידואלים.זה שימש כהגנה מפני עימות אחד עם השנייה. הם הגנו על הדימוי של כל אחד מהם השני ועל מערכת היחסים באמצעות קולגות שלהם והבוס שלהם. בעזרת ההדרכה, הם החלו לעסוק בנושאי קשר,תקשורת טובה יותר, הבנה מדויקת יותר של הבדלי האורנטציה בניהם, והקשיים בתפקידים הזוגיים.
לאחר פריצת דרך זו במפגש ההדרכה, הם יכלו להפנות את תשומת ליבם למתח שהשפיע על הקב' ועליהם, אז הם יכלו לעזור לקב' לדבר על החבר ש"לקח את רוב הזמן" במפגש הראשון. המטופל בתורו יכל כעת לומר שהוא הרגיש חשוף מידי ולא מצא את הניסיון ההוא כמועיל. סאלי ציינה שהקבוצה אולי לא הבינה עד כמה זה קשה לחשוף כ"|כ הרבה לקהל של זרים בקונטקסט בו לא הייתה הכרה שלעשות זאת זה מהווה סיכון.בזמן הדיו ןאחד מהחברים אמר שישלו נושא לדבר עליו וביקש את הזמן שלו.בפעם הזו סאלי תמכה בגורג באמרה שיש עוד אירועים מקדימים כגון אלה(המפגש הראשון) שיש לעבוד עליהם.גורג היה מסוגל לומר שרצונו שהחברים יקבלו את הזמן לו נזקקו כדי לחקור את הנושאים שלהם,אך הדיבורים על לעבוד יחד יבטיחו שעבודת היחיד תהיה פרודוקטיבית יותר. בנוסף על כך, הם ילמדו משהו חשוב על דרך מבוי סתום אשר בד"כ מתעלמים ממנה ואשר מונעת את הצלחת פתירת בעיות אישיות.סאלי סייעה לחברים להבין שההיעדרות הייתה בעצם ביטוי לכעס ולתסכול.לאחר שהמתח החמור תועל חברי הקב' היו מסוגלים לדבר על הבילבול שחוו במפגש הקודם ועל ההקלה שהם חשים בכך שהם יכולים לדבר על כך. במפגש הבא הדיון התמקד בלהבהיר את חוקי הבסיס, מטרות- העל של תהליך הטיפול בקב'. בדיון זה שני המדריכים שיתפו פעולה באופן גלוי והכירו בתפקידם בבילבול הקודם.
במפגש ההדרכה שבין שני המפגשים ,המטפלים הגיעו להסכמה לגבי ערכה של הקב' ככלל, הדיאדה, ועבודת יחיד בקב'. הפתרון החדש הוצג כמוקד בעל השפעה מרגיעה בקב'.אחת מחברות הקב פנתה למטופל שחש חשוף, ואמרה לו שהיא מצטערת על כך שנפגע. אך באופן סמוי היא שמחה שמוקד זה הוא כי חששה לחשוף את בעיותיה האישיות. אחרים הדהדו את הדאגה בחשיפה מול קב' חדשה.
הפתרון המחודש למשבר המוקדם בקב' הוביל לדיונים פרודוקטיביים.המטרות של הקב' והמטופל הפרטני הובהרו ומבנה הקבוצה הוגדר בצורה ברורה יותר. לדוגמה חברי הקב נסחו קו מנחה לגבי חלוקת הזמן תוך הכרה בחשיבות של הידיעה המוקדמת בקיומו של משבר אישי של מישהו באותו מפגש.
במפגש הבא האווירה הייתה נינוחה ופתוחה יותר.החברים שיתפו בחופשיות והקב' החלה לפתח זהות משל עצמה. המטופלים החלו לחקור אודות עצמם באופן גלוי ופתוח עם שני המדריכים ועם מטופלים אשר קדמו את העבודה.הזמן בקב' התחלק בצורה שווה.היעדרות פחתה. כשחבר נעדר, הייתה תחושה היחסרותו הורגשה כמשמעותית לקבוצה.
בינתיים במפגשי ההדרכה מערכת יחסים המשיכה להפליג לכיוונים חיוביים. סאלי וגורג דיברו על איך סוגיות התפתחותיות של הקבוצה וסוגיות אישיות קשורות זו לזו.ערכו מו"מ לגבי על אילו מסוגיות אלו ידברו בזמן שיש להם במפגשי הקבוצה. הם הבינו שההדרכה עזרה להם להתגבר על תהליך התחרותי הלא יעיל .משהוסרה התחרות הם חשו חופשים לפתח יחסי כבוד אמיתיים אחד, כלפי הידע וכשרונותיו של השני. הם ראו שהם יכולים ללמד אחד מהשני ולהרויח באופן אישי ומקצועי.
במפגש שאחריו
המטופלים שתפו בתכנים רגשיים ובנו קשר
אמון חיובי.חברי הקבוצה החלו לעבוד על נושאים
של "איך לחלק את הזמן" כעת זו הייתה
עבודה קבוצתית טראפתית.בעזרת ההדרכה סאלי
וגורג הבינו שהם היו זקוקים לחוזה עוד יותר
מדויק , אישי, וכנה כדי להתנהל במורכבות
של התהליך אליו הם נכנסו.
דיון
במאמר זה הצגנו מודל של התפתחות שלבי ההנחיה בקו והסוגיות הקריטיות שההתמודדות עימן אמורה להיות מפורשת בכל שלב. שמנו דגשים על א.הצורך ביצירת חוזה לעבודת בקו .ב.חשיבות בהתמודדות עם ההבדלים השונים לגבי כל אחד משבעת הנושאים ופתירתם. ג.הצורך לייסד שת"פ בסגנון הנחית הקו אשר מסייע בגדילה ממושכת,ובפתיחות בתקשורת.יותר מתמיד חשוב שיהיה מודל לתהליך שבו קו טרפיסטים יוכלו להתפתח להיות צוות –תרפויטי יעיל. לצוות חדש מומלץ במיוחד ללמוד ליישם את שלושת השלבים הראשונים, כיוון שרק אז הם יוכלו לסייע באופן תרפויטי למטופלים שלהם. התיאוריה הזו מספקת חשיבה מעניינת על דינמיקות של קו. שאלה אחת חשובה היא האם בניית יחסים בין קו- הנחייה הכרחית כתנאי מוקדם לשינוי תרפויטי בקבוצה המונחת ע"י קו.
תרפסטים אשר עובדים למשך תקופה ארוכה, יש להם את ההזדמנות לפתח באופן מלא כל שלב במע' היחסים בניהם ולבחון כל אחד משבעת הנושאים בכל שלב.
גם בקבוצות קצרות מועד ניתן לעבור תהליכים אלו, ובלבד שהמנחים יהיו מוכנים להתמודד עם כל הסוגיות שדובר כאן עליהן.
על סמך ניסיוננו הקליני וכמדריכים, נראה באופן ברור שיצירת חוזה,דיבור במפורשות על שבעת הנושאים, ובניית סגנון הנחייה של שותפות - הוא נחוץ לא משנה מהו הסטטינג או אילוצי הזמן.
כמו שיש הקבלה(או השפעה) בין הקבוצה למערכת הקו, כך יש הקבלה בין הקו להדרכה ולמבנה הבונה את ההקשר בו הם עובדים(הארגון)
בטווח הרחב (הכוונה לדיבור על ההקשר של הקבוצה- הארגון בו היא מתקיימת) הזה התיאוריה הנ"ל מדברת על ההשפעה האפקטיבית של יחסי שיתוף פעולה הבונים משימות ופרודקטיביות בעבודת הסטינג.זהו הישג הטוב ביותר שכאשר בריאות הנפשית מעודדת את מנחי הקו וכשהם זקוקים להדרכה עד אשר הם מייסדים תהליך של שיתוף פעולה .
נספח: 7 הנושאים שיש לבחון אותם בכל שלב
נושאים שקשורים לדיאדה (למער' היחסים של הקו) הטיפולית:
- משיכה בין המנחים כשיש קושי, הרצון לקשר יכול לספק מוטיבציה לפתור אותו.
- הרווחים האישיים והמקצועיים מהקשר. לדבר על ציפיות ושאיפות בין אם זה, חברות, אהבה, קרבה, למידה, התפתחות מקצועית וכו'. חשוב להבהיר את הדברים.
- היכולת לתקשר בפתיחות ובחופשיות חשובה כשהקבוצה נקלעת לקשיים.
- משא ומתן על החוזה ומחויבות לבחינת היחסים כל הזמן. לכאן נכנס גם נושא ההדרכה.
נושאים שקשורים לקו-הנחייה ולקבוצה:
- מידת ההתאמה התיאורטית וסגנון מנהיגות(גישות טיפוליות) – נושא שיותר קל לדבר עליו בין המנחים. אם הם לא שותפים בעמדה ובגישה עליהם להפגין גמישות רבה.
- ההתפתחות של קשרים בין המטופלים למנחים וההשקפה של הקו שלי על תהליכים אלו. חשוב להבהיר גבולות ואפשרויות, במיוחד אם יש מטופלים פרטניים בתוך הקבוצה של מישהו מהמנחים.
- מתח שנובע מהתפתחות הקשר בין המנחים, ואירועים מחוץ לספירה המקצועית (אירועים בחיים האישיים) שמשפיעים על תפקוד של כל אחד בשירות. חשוב להיות פתוחים, לשתף ולעזור לאחר כדי שהקשר יוכל לגדול ולהתפתח.