חזרה לאתר הראשי
Berger, M. (2002) Envy and Generosity between Co-Therapists, Group, Vol. 1, March 2002
קינאה ונדיבות בין מנחים-בקו / מרים ברגר
פתיחה המחקר הסיסטמתי על קו-תרפייה הוא נדיר ומצומצם- אולי בשל אמונת המטפלים ביכולתם לנהל את יחסיהם ביעילות ולעבוד זה עם זה. כיום, העניין הגובר בקו-תרפייה עולה בקנה אחד עם הנטייה ב-15 השנים האחרונות להתייחס לחיים הסובייקטיביים, האישיים, של המטפל כאל חלק משמעותי מתהליך הטיפול. רוב הקשיים שמציינת הספרות לגבי קו-תרפייה קשורים לקונפליקטים בנושאים הבאים: תחרותיות, מאבקי כוח, שליטה וחילוקי דיעות אישיים או תיאורטיים. מעט תשומת לב הוקדשה לרעיון שקינאה ונדיבות הם כוחות מפתח דינאמיים בקו-תרפייה. חקירת הנושאים האלו רלוונטית בעיקר בישראל, היות שאנשי המקצוע כאן צריכים לחלוק במרחב מצומצם ולהתמודד עם לחצי המציאות הישראלית. מטרת חקירת נושאים אלו --> לאפשר לאנשי המקצוע התבוננות פנימית יותר עשירה ורלוונטית.סקירה ספרותית קצרה העמדות בקרב התאורטיקנים לגבי קו-תרפייה הן מעורבות. קליין וברנרד ממליצים על קו-תרפייה כטיפול בעיקר לחולים קשים. בנוסף, הם טוענים כי היא מהווה מבנה אנאלוגי למשפחה ולכן מאפשרת הזדמנות לחוויה מתקנת-בעיקר עבור חולים גבוליים ונרקיסיסטים, אם כי קיים בה פוטנציאל ריפוי לכל החולים. רוב הכותבים טוענים כי נדרשת מהמטפלים יכולת בוגרת לדו-קיום וכן מומלץ שיהיו מסוגלים להכיל את החרדה שלהם ולעבוד על קשייהם. בנוסף, קו-תרפייה היא בעייתית אם המנחים אינם חולקים את אותם תפיסה תיאורטית, רמת פעילות וכן קצב. אירגון קבו' הפסיכותרפיסטים האמריקאים המליץ על על סטנדרט של איזון משלים בין מיומנויות המנחים. בק ודוגו טוענים שהבגרות והבשלות של המנחים בקו מהווה קריטריון להתקדמות הקב' ולריפוי חבריה. לדבריהם, קבוצות פסיכותרפיה לא מגיעות לדרגת התפתחות גבוהה יותר מזו אליה הגיעו שני המנחים. חסרונות: רוטאן וסטון טוענים כי הרעיון ששני 1. המנחים מייצגים אידאל של זוג הורים הוא גרנדיוזי. בנוסף, 2. הם מפקפקים בצורך בהורדת חרדות המנחים , שכן ייתכן שמן הראוי שגם הם – כמו המשתתפים- יתעמתו עם חרדות להיכנס לקבוצה לבדם. מקג'י ושומאן סבורים שקו-תרפייה 3. עלולה לגרום לבלבול בתהליכי העברה והעברה נגדית ; שיש להשתמש בה למטרות מיוחדות בלבד ; 4. שאינה יעילה 5. מגבירה את הסבירות לצורות התנגדות מסוימות. פולקס טוען 6. שעדיף שיהיה לקבוצה מנחה אחד, שכן ממילא אחד תופס את תפקיד המנהיג והשני- עוזר. בנוסף, 7. קיומם של שני מנחים מדלל את תהליך ההעברה --> צריך שיהיה מנחה אחד בלבד שעליו יושלכו הרגשות הלא מודעים. יאלום טוען שהנוסחה הבלעדית היא – שני מנחים במעמד שיוויוני. יתרונות: 1) ערכת תמיכה למנחים 2) מודל עבודה לניהול מורכבות בינאישית 3) עזרה בשימור המשכיות עבודת הקבוצה 4) פידבק מתמשך והשגחה צמודה 5) שמירה מפני בדידות ושחיקה 6) פרספקטיבה מורחבת לקבוצה ולמנחים 7) עזרה בהתמודדות עם מבוי סתום וקשיים שעולים בתהליך הקבוצתי 8) קיום אובייקטים הוריים שדרושים להשלכות העברה מורכבות עבור הקבוצה. 9) שמירה מעיוות העברה בעיקר עם חולים קשים יותר.
קינאה ונדיבות-סוגיות של שונות קינאה ונדיבות קשורות לשונות ולגיוון --> גיוון: שוני מהאחר, פער ביני לבין האחר, בין “אני” ו”לא אני”, בין גבולות פנימיים ומציאות חיצונית. שונות: קשורה לחוסר שוויון בתכונות אנושיות; למשאלות של השוואה; למתח בין מה שיש לך ומה שאין לך. גיוון- מצד אחד, מהווה מקור לאיום על המשאבים והביטחון של הפרט; מצד שני, מהווה מקור ליצירתיות והתחדשות.
נדיבות לפי מילון אוקסמורד המשמעות הקדומה של המילה “נדיבות” היא סוג או גזע – מה שמצביע על תכונה שעוברת לאדם בתורשה. במהלך הזמן קיבלה המילה את המשמעות של רוח אצילית ואידאלים גבוהים. ברגר סבורה שניתן לקשר את המילה עם יצירתיות הקיימת באדם. מדובר ביכולת לתת משהו ששייך לסובייקט ומהווה חלק מכישרונו. כך, הוא מהווה מקור ליכולות יצירתיות – יוזם ויוצר. ברמן טוען שכפי שקינאה= להשליך עין רעה על האובייקט, נדיבות= להשליך עין טובה על האובייקט, כאשר לאובייקט יש את כל היכולות והאפשרויות והעין הטובה היא עין החזון. (לא ממש ברור...) המונח העברי “נדיבות” מרמז על כך שנדיבות משמעה התנדבות---> מעשה של בחירה חופשית ורצון טוב. בתנ”ך המושג משמש לסמל פעולה התנדבותית של תרומה אישית שאינה מבוצעת לשם כפרה על חטא. * היות שנדיבות מוגדרת כמקור חיים יצירתי, היא אינה מדלדלת את המשאבים הפנימיים של האדם. הם מתעשרים כתוצאה מהשימוש בה. וויניקוט מאמין שבאדם טמון הפוטנציאל הפנימי לגדול, להתפתח ולהשיג יצירתיות מלאה. בנוסף, לאדם יש “יכולת לתרום” שמצביעה על בעלות אישית על תכונותיו ועל יכולת לתרום. בנג'מין מדגיש את חשיבות ההשפעה ההדדית בין אם-ילד וקובע שהכרה הדדית היא חיונית להתפתחות העצמי. לפי ברמן, הכרת תודה= מגדירה קשר בין נותן למקבל, אך גם מסמלת מטרד (“משכנתא”) שהמקבל אף פעם לא יוכל לשלם בחזרה. משמעות הביטוי “אסיר תודה” = המקבל הופך מטאפורית ל”אסיר של התודה”;משמעות של חוב. זוהי תזכורת לתלות הפרט באחר, לפגיעותו ולכאב הקשור בחוסר האונים ובהזדקקות שלו.* ברגר מציעה את קיומו של “מצב תודעה שלישי” שבו אין ספירה של מי נותן מה למי וההבדל בין נתינה לקבלה הופך ללא רלוונטי. שני הצדדים בחילופין האלו – הן הנותן והן המקבל- חשים מועשרים מהחילופין וחשים שעולמותיהם ואופקיהם מתרחבים וגדלים (וזאת בניגוד לרעיון שמשאבים הם נדירים או מוגבלים ושהרווח של אחד הוא בהכרח ההפסד של השני.
נדיבות בין מנחים בקו התהליך הרגשי שמניח את הבסיס לקשר של שת”פ ויצירתיות בין מנחים הוא נושא שמקבל מעט תשומת לב ושקשה לעקוב אחריו. ברגר טוענת שנדיבות יכולה להתבטא ממש “תוך כדי עבודה” . היא מתארת את המאפיינים של קשר בין מנחים ע”פ פרספקטיבה של נדיבות: 1. מנחים שמאמינים במשאבים שלהם ובכך שעבודתם תעשיר את שניהם. הם תופסים את עבודתם יחד כפתח לצמיחה הדדית. 2. הם מוכנים להכיר במגבלותיהם, נקודות התורפה שלהם וצרכיהם בתפקיד המקצועי מבלי להיות חרדים מדי ומבלי לבטל את עצמם. 3. הם יכולים להשתמש זה בזה מבלי להרגיש שהשתמשו בהם לרעה (או ניצלו אותם). 4. הם תופסים את הקשיים והקונפליקטים שעולים ביניהם כהיבט חיוני של צמיחה והזדמנות לצמיחה רגשית נוספת ולהעמקת יכולות ההכלה שלהם. 5. כ”א תופס את הצלחת השני כהעשרה של נכסיהם האישיים וכתרומה ליעילותם המקצועית. 6. הם נהנים לעבוד זה עם זה. כשהנ”ל קיימים, המנחים תופסים שהסביבה החברתית על האינטרקציות המרובות שלה מובילה להתפתחות הסובייקטיביות הייחודית, במקום להיות בהגבלה וריסון. מודל זה של שת”פ יצירתי מהווה אידאל – חזון לשאוף אליו.
קינאה קינאה זהו רגש “חברתי” שעולה בהקשר של מערכות יחסים בין העצמי לאחרים. מעצם הגדרתה, קינאה משרטטת קווים חדים בין אלו שיש להם ואלו שאין להם. זוהי תחושת כאב שמתעוררת כתוצאה מהמודעות שלאחר יש משהו שלנו אין ושאנו רוצים בו נואשות. הכרה בקינאה= קבלה ומודעות של היותנו נזקקים, חסרי אונים, משוללים משאבים פנימיים, לא שווים, חלשים ונחותים. בנוסף, קינאה נחשבת לרגש פרימיטיבי שקשור לרגשות חולים ולכוונות נקמה כלפי חברים וקרובים --> זהו רגש שנחווה כלא לגיטימי וכמלווה בשינאה, אשמה, בושה וגינוי עצמי. בנוסף, זהו אחד הרגשות הקטלניים. קליין מגדירה קינאה = כשינאה לאובייקט על כך שיש לו משהו טוב להציע. זהו תהליך הרסני במיוחד. קינאה טומנת בחובה צורך לתקוף את האובייקט הטוב (“השד הטוב”) פשוט בשל הטוב שלו. מיטשל כותב שעמדתה של קליין על הקינאה היא הסבר של ההרס הסיסטמתי של תקווה ותשוקה , מאמצים מאסיביים לקלקל, להימנע מלהיות במצב של הזדקקות למשהו חשוב ממישהו חשוב- שמשמעו להיות נתון לרחמי האחר. קליין מבחינה בין הכרת תודה לבין קינאה. הכרת תודה= הילד חש שקיבל מהאובייקט האהוב מתנה מיוחדת שהוא רוצה לשמור. הכרת התודה ממקמת את הטוב מחוץ לעצמי. לעומת זאת, נדיבות= הטוב יכול להיות מיוצר בתוך העצמי.
קינאה בין מנחים בקו מנחים בקו פגיעים לכל סוגי ההשוואות. הם חושפים זה בפני זה את מיומנויותיהם המקצועיות, תכונותיהם האישיות, מעלותיהם וחולשותיהם. הם גם מייצגים זה עבור זה את האגו –אידאל ואת הסופר אגו של הקהילה המקצועית . מצב של קינאה יכול להפוך אותם לפגיעים לכל סוגי העיוותים ההשלכתיים, כשכל אחד בתורו נוטה לחוש נחות מהאחר. באופן כללי, הם עסוקים במי מקבל את הרווח הגבוה יותר, מי שווה ומוכשר יותר. הם בד”כ מתחרים על המשתנים הבאים: החיבה של הקבוצה, הערכתה והכרתה בהם ובאופן כללי יותר – על סטטוס המנחה, פופולריותו, יצירתיותו, רגישותו, הבנתו ואף תפקודו ההורי.
הקבוצה יכולה להחריף את המצב ע”י יצירת חלוקה בין המנחים – “המנחה הטוב” ו”המנחה הרע”- כדי לשרת צרכים התפתחותיים או הגנתיים. תהליך זה מעלה את המתח בין המנחים ומזין את קינאתם. התגובות השונות של המטופלים והתנהגותם כלפי כ”א מזוג המנחים משמשות לקידום ועידוד הספליט/הפיצול בין המנחים. בנוסף, הקבוצה כולה עלולה לקנא באופן לא-מודע בשני המנחים, מפני שהם מייצגים זוג יצירתי שנראה יעיל ומגשים את עצמו. קינאה זו מעוררת משאלות הרס כלפי הזוג. הזדהות השלכתית של משאלות אלה מצד המנחים יכולה להתבטא בקונפליקטים או אי-הסכמות שמאיימים על יחסיהם. במקרים כאלו, הם נוטים לריב ולפעמים אף נפרדים. זהו ניסיון ריגשי שהינו מדכא וחוסם עבור המנחים. אם הם מודעים לקינאה כלפי שותפם הם עלולים לחוש אשמה, בושה והשפלה על כך שהם מרגישים את הרגשות “הלא נכונים”. היות שרגשות אלו כואבים ומלווים בקונוטציות שליליות ועמוסים במשמעויות “לא לגיטימיות” הם נוטים להיות מוכחשים או מודחקים מתוך פחד ואשמה. כך, הם אף הופכים ליותר מאיימים, עוצמתיים וקשים למעקב. עלולים להיווצר מעגלים שבהם חרדה מתעצמת--> מזינה הטלת ספק בערך העצמי ומכינה את הקרקע לתפיסת שניהם כדמויות מנוגדות שאו ש”יש להן הכל” או ש”אין להן כלום”. מצב של קינאה עלול להפוך ל”נבואה שמגשימה את עצמה”, שכן הוא מוביל את המנחים הרחק ממשאביהם, מזיק לאמונתם ביכולותיהם ומפחית את יעילותם המקצועית. דרוש מאמץ מודע מכל המשתתפים לעבד את הקשיים הללו- על אף שזה עלול להיות כואב – כדי לפתוח ערוצי תקשורת חדשים בין שני המנחים ובינם לבין הקבוצה.
קינאה ונדיבות “בפעולה” הנטייה לנקוט בראייה חד-צדדית ולאבד ראייה של נקודת המבט המנוגדת לנו היא כמעט טבועה בטבע האנושי. הגישות של קינאה ונדיבות מייצגות שתי נקודות ראות שיכולות להיתפס כשתי נקודות מנוגדות על רצף. שתיהן מהוות חלק מרפרטואר חברתי ואישי והמתח ביניהן הוא חלק מכל שיח קבוצתי גלוי או סמוי. יש להדגיש את היעילות של להיות קשובים לשתי נקודות הראות, בזמן שדנים במתחים ובקונפליקטים שמאיימים להפחית את יעילות ההנחייה המשותפת. מקרה לדוגמה –I דינה, מתמחה בפסיכיאטריה, ולאה , פסיכולוגית קלינית , מנחות בקו קבוצת חולים כרוניים במרפאה קהילתית. לאה התלוננה כי דינה נוטה לאחר לטיפול הקבוצתי. דינה מצידה התגוננה ואמרה כי היא מנוצלת ע”י הצוות מעצם היותה מתמחה ומוטל עליה עומס רב בעבודה. כמו-כן, טענה כי לאה אינה אמפטית ואינה מתחשבת במצבה . בהדרכה הועלו הקשיים ביניהן. דינה הביעה קינאה בלאה על יכולה לנהל את זמנה כרצונה ולאה התאוננה כי כל העומס הריגשי של הקבוצה נופל על כתפיה: “ כמו כל הרופאים היא מאמינה בתרופות ולא מבינה כי יש חשיבות רבה לסטינג הטיפולי”. לאה גם קינאה בסטטוס של דינה כמתמחה לתואר דוקטור בפסיכיאטריה. הפציינטים חשו בקבוצה פאסיביים ולא נתרמים, כפי שחווים עצמם בחיים, הספליט בין העולם הפנימי למציאות החיצונית , המאפיין את מחלתם שיחק תפקיד גם ביחסים בין זוג המנחים. במהלך העבודה המשותפת: 1) פתחו לאה ודינה לדיון את הקינאה שעלתה ביניהם 2) העלו את החרדות וחוסר האונים שחשו 3) הרגישו בודדות פחות 4) בהמשך אף למדו להכיר זו את יתרונותיה של זו – מה שגרם להן להיפתח ולתרום לקבוצה ביתר שאת.
מקרה לדוגמה-II גבי ודוד- שני פסיכולוגים המנחים יחד קבוצה במרכז לימודים, התלוננו על תיסכול וכעס הדדיים. הם חששו כי האווירה ביניהם משפיעה על הקבוצה והרגישו תקיעות בתהליך הקבוצתי. דוד תפס את גבי כבחורה פסיבית, לא יוזמת ולא מציעה דרכי התערבות. הוא חש כי עליו מוטל כל ניהול הקבוצה. גבי הרגישה כי דוד לא מאפשר לה להביע דעה ותופס לעצמו מרחב גדול הגורם לה להידחף הצידה. בהדרכה על הקשיים ביניהם, התברר כי גבי מקנאה בדוד, המצטייר לה כאדם מוצלח וביכולותיו המקצועיות. תוך כדי עיבוד התכנים : 1) גבי גילתה יכולת להנות מן המסוגלות שלה ל”להיות” במקום “לעשות” החשוב לחברי הקבוצה לא פחות 2) דוד למד להכיר בכך שצורכי התלות שלו הושלכו על גבי. מעניין כי חברי הקבוצה התעסקו גם הם בקונפליקטים סביב נושא המגדר. כאשר דוד וגבי עיבדו את הדברים ביניהם, התפתחה אצלם גם היכולת להבין את האמוציות אודות נושא המגדר שעלו בקבוצה ולעבוד עם אותם רגשות ולבסוף- הפיקו חברי הקבוצה תועלת מכך.
סיכום המקרים משני המקרים ניתן ללמוד כי יחסי הקינאה בקרב יחידת הקו הנחייה ראויים לעיבוד משמעותי, שכן חשיבותם מכרעת להבנת הדינמיקה הזוגית. על המנחים להכיר בזאת, לדעת את היתרונות והחסרונות ולדבר עליהם. כמו-כן, נראה בבירור כי היחסים בקרב יחידת ההנחייה מקרינים על הקבוצה ומשחקים תפקיד בתהליך הקבוצתי.
תקציר: המאמר של מרים ברגר: יחסי קנאה ונדיבות בקו-הנחיה: קו-הנחיה הוא מבנה אנלוגי למבנה משפחתי. מציג חזון ליכולת לחיים בדו-קיום במציאות שיש בה זהויות רבות. מספק הזדמנות לתיקון חוויות רגשיות בפרט למטופלים נרקסיסטיים או בעלי הפרעת אישיות גבולית שנפגעו במשפחותיהם. מהווה מודל עוצמתי ומרפא בטיפול. למעט אם המנחים לא שותפים לאותה גישה תיאורטית כשאז זה יכול להיות לא אפקטיבי ואף מסוכן. בין המנחים מתקיימות דינאמיקות לא מודעות כפי שקורה בין המטופלים. היחסים בין המנחים מקרינים על הקבוצה ומשפיעים על התהליך הקבוצתי. (על היתרונות של קו-הנחיה ראה מאמר קודם). היחסים בקו-הנחיה מאופיינים בנדיבות ובקנאה. לנדיבות יש שלושה אספקטים: הכרת תודה (אחד נותן והשני מודה לו); אסיר תודה (העול המעיק ותחושת החובה של המקבל); והדדיות (נתינה וקבלה הדדית). הנדיבות בהנחיה זוגית מוצלחת מתבטאת בפרגון הדדי. בראיה בעבודה המשותפת כהזדמנות לצמיחה. בהכרה ביכולות וקבלת המגבלות אחד של השני. ההצלחה של האחד נתפסת כהצלחה משותפת וכתרומה ליעילות המקצועית. השימוש זה בזה מפרה ולא מנצל. מוכנות לבחון בפתיחות רגשות פרימיטיביים שהם חשים זה לזה ולהשתמש בהם ככלי להעצמת עבודתם. קבלת הקשיים כחלק מהתהליך של גדילה, צמיחה והעמקת יכולות הכלה. קינאה לפי מלאני קליין היא שנאה לאובייקט על כך שיש לו משהו טוב להציע. רצון לתקוף את האובייקט הטוב (השד הטוב) רק משום היותו טוב. קינאה בקו-הנחיה יכולה להיות הרסנית למנחים ולקבוצה. עלולה לנבוע מתחושה של נחיתות זה מזה דבר המוביל לעיסוק אובססיבי של המנחים במי יותר מוצלח או מועיל, מי בעל יותר הישגים, מי יותר פופולארי, מי יותר אפקטיבי ומוערך. הקבוצה יכולה לקצין זאת ע”י פיצול בין מנחה טוב לרע מתוך צרכי הגנה או התפתחות. קינאה זו יכולה להסית את הטיפול ממטרותיו ולפגוע כאפקט פיגמליון בתפקודם ובערך העצמי של המנחים. קינאה יכולה לבוא לביטוי גם בקנאת חברי הקבוצה ביחידת ההנחיה הנתפסת כאידיאלית. זה עלול לגרום להם לחוש פגומים, חסרי ערך, בושה ואשמה (בפרט אם ינסו לסכסך בין המנחים ואולי אף לפגוע ביחסים ביניהם כתוצאה מהזדהות השלכתית). הפיתרון הוא להכיר ברגשות הקיימים (הן של המנחים והן של חברי הקבוצה) ולפתח ערוצי תקשורת פתוחים גם על נושאים של קינאה. אם התקשורת בין המנחים תהא פתוחה וגלויה, הם יספקו מודל חיובי ובונה גם לחברי הקבוצה להתבטא בכנות.