חזרה למאמרים של קבוצתית ב
חזרה לאתר הראשי

---

בחירת מטופלים להתערבויות קבוצתיות / וויליאם פייפר , מארי מק'אלון .

המאמר מדבר על חשיבות סלקציית המטופלים לצורך חוויות מוצלחות בקבוצת הטיפול. הקריטריונים לבחירת המטופלים הם האם יש למטופל סגולות להישאר,לעבוד ולהרוויח מקבוצת הטיפול. האופציות הקיימות לטיפול הן : טיפול קבוצתי , טיפול פרטני או ללא טיפול. ההחלטה האם לבחור באפשרות של טיפול קבוצתי נשענת על מספר תנאים ונידונה במאמר.

נטען שיש קשר בין קריטריונים לבחירת מטופלים לבין חוויות קבוצתיות מוצלחות. הרעיון הוא שלמאפייני קבוצות : גישות תיאורטיות, יעדים וטכניקות , יש השלכות על סוג המטופלים שצריכים להיבחר . ככל שאנו יכולים לזהות מועמדים מתאימים לטיפול הקבוצתי , כך אנו יכולים יותר למנוע את השפעת הדמורליזציה עבור מטופלים ומטפלים שקשורים בכישלונות ואסונות.

קריטריוני בחירה כלליים לטיפול קבוצתי -

ישנן שלוש גישות לבחירת מטופלים :

1. לא לגיטימית ( non legitimate ) – כשההפניה לא משקפת את שיקול צרכי המטופל. לדוגמא ,כשההפניה היא למטרות למידה (קבוצת סטודנטים).
2. אי לגיטימית ( illegitimate ) – כשההפניה נובעת מתגובת הפניה שלילית של המטפל למטופל ( דוגמא , כשהמטפל לא מחבב מטופל והוא מפנה אותו למטפל קבוצתי ).
3. לגיטימית ( legitimate ) – כשהטיפול הקבוצתי הוא האופציה שנשקלה כמתאימה ביותר למטופל. לדוגמא : מטופלים בעלי קשיים ביחסים בין אישיים.

במאמר מוצע שהמיומנויות המינימאליות הנחוצות להשתתפות אפקטיבית בקבוצה צריכות להיות קריטריוני הבחירה . קריטריוני הבחירה הכליים שהוצעו הם :

- רמה מינימאלית של מיומנות בין אישית

- מוטיבציה לטיפול

- ציפיות חיוביות לרווח בטיפול

- אי נוחות פסיכולוגית נוכחית

- בעיה בין אישית

- מחויבות לשינוי התנהגות בין אישית

- רגישות להשפעת הקבוצה

- רצון לעזור לאחרים

למרות הנ"ל , כשבאים להרכיב קבוצה יש שימת דגש על קריטריוני אי הכללה (ולא קריטריוני הכללה) . זאת אומרת , שיש קריטריונים מסוימים על פיהם לא נכליל מטופלים מסוימים ולא נחפש מאפיינים שעל פיהם נבחר את המטופלים. מטופלים שלא נכליל הם : הסובלים מפגיעה מוחית, פרנואידים ,היפוכונדרים, תלויים בסמים, פסיכוטיים, סוציופאתיים, אובדניים, מדוכאים קשה והנמצאים במשבר. הרציונל הוא שמטופלים אלה נראים כסוטים שאינם שותפים למטרות הקבוצה ושאינם מסוגלים להשתתף בתהליך הבין אישי הנדרש של הקבוצה.

לגבי הכלי לבחירת המטופלים, נטען שראיון הקבלה הוא אחד הכלים השכיחים ביותר בשימוש אך הוא השיטה הכי פחות מועילה בהשגת ציון מנבא . כמו כן נטען שמבחנים פסיכולוגיים שונים שבודקים פרופיל אישיותי או רמות הסתגלות נוכחיות לא מנבאים הישארות בקבוצה או עבודה ורווח בטיפול. הומלץ להשתמש במשתנים התנהגותיים ובין אישיים של התנהגויות קבוצתיות ממשיות, שהוכחו כמנבאים טובים יותר של ההתנהגות בקבוצה לאחר מכן. מדובר בסינונים קבוצתיים – זוהי סלקציה המדמה את החוויה הקבוצתית עצמה , בה המטפל יכול ללמוד לצפות במטופלים במצב הקבוצתי ""על אמת" ולקבל את המידע הרב ביותר לגביהם . כמו כן גם המטופלים יכולים לקבל הבנה חווייתית של מה שצפוי להם בטיפול. המטפל הקבוצתי צריך ידע חוויתי של היכולת של המטופל לעבוד בקבוצה ועם המטפל במצב הקבוצתי . הסינון הקבוצתי יכול לספק את הידע החוויתי הזה.

למרות היעילות שיש לקבוצת הסינון לדעת הכותבים, יש הטוענים שהזמן והאנרגיה הרבים הדרושים להפעלתן הן חיסרון. על מנת להרוויח יותר מההשקעה הזו , תהליך הסינון יכול להיות משולב עם תהליך הכנות, כך ששתי המשימות יושגו בו זמנית. ההכנה היא חשובה , היא הוכחה כמשפרת את הנוכחות וההישארות בקבוצה. אם המטופלים מוכנים היטב לחוויה הקבוצתית , הם בדרך כלל חשים פחות חרדים, מאוכזבים ולא מרוצים. הם מרגישים יותר מתאימים ומסוגלים לעבוד מהר יותר כשהם מודעים למשימה . אם כן, להכנות יש השלכות על סלקציית המטופלים. קריטריוני הבחירה של המפנה יכולים להיות פחות נושים אם המטופלים מסוננים שוב ושוב כחלק מהליכי ההכנה שקודמים לקבוצה הטיפולית.

טענת המחברים היא שנשירה מטיפול היא בדרך כלל אינטראקציה של גורמי המטופל, הקבוצה והמטפל ולא רק אחד מהמימדים האלה.

היבטים של קריטריוני הבחירה של הקבוצה והמטופל-

קריטריוני הבחירה בהם משתמש המטפל נשלטים על ידי מספר היבטים של הקבוצה :

1. הגישה התיאורטית והיעדים הקבוצתיים - היעדים של הקבוצה קובעים במידה רבה את קריטריוני הבחירה של המטופלים. בנוסף גם יעדים מסוימים מתאימים יותר לגישות תיאורטיות מסוימות מאשר לאחרות והן מושגות יותר טוב על ידי ניצול טכניקות מטפל מסוימות בתוך מבנה קבוצתי ספציפי. עם זאת , הגישה התיאורטית היא הראשונה להשפיע על קריטריוני בחירת המטופלים. היא משפיעה ישירות על התוכניות לטכניקה , שבתורן משפיעות על מבנה הקבוצה , אסטרטגיות ההרכבה ובסופו של דבר על קריטריוני הבחירה של המטופלים. לכן, חשוב שהאוריינטציה התיאורטית של מטפל הקבוצה תהיה ברורה לו. ברגע שהמטפל אימץ לעצמו את הגישה התיאורטית, היבטים אחרים של הקבוצה , כולל קריטריוני בחירת המטופלים , עוקבים באופן לוגי בצורה המתאימה לגישה .

במאמר מובאת דוגמא להקמת קבוצה של חולי פנים עם המטרה להפחית נסיגה למחלה. האוריינטציה של המטפל היא ביו-כימית ( הגדלת הסכמת המטופלים לקבל תרופות), שמשפיעה על הטכניקה , שתהיה דידקטית (לימוד על התרופה ויתרונותיה) , שתשפיע על בחירת המטופלים: קבוצה הומוגנית של חולים ואי הכללה של חולים פסיכוטיים שיתבלבלו ויתקשו ללמוד. בחירת המטופלים נעשית על פי אבחנת המטרה. גישה תיאורטית שונה יכולה להשפיע על בחירת סוג מטפלים שונה ( דוגמא במאמר).

2. גורמי המטפל - בהתאם לכך, גורמים שיכולים להשפיע על קריטריוני הבחירה של המטפל הם : הערכים והניסיון שלו, הנפח של מטען המקרים אתם עובד המטפל ואוכלוסיית המטופלים אתה עובד המטפל. לגבי המטפל , ככל שהמטפל הקבוצתי יצבור ניסיון רב יותר הוא יהפוך לפחות סלקטיבי. כמו כן , כשהמטפל עובד עם מספר מטופלים גדול הוא ייטה יותר לשקול את אופציית הקבוצה לטיפול. לבסוף, אוכלוסיית המטופלים אתה עובד המטפל , אם מדובר באוכלוסייה עם בעיה ספציפית אחת, הקבצה תהיה הומוגנית. בייחוד אוכלוסיות סוטות נוטות להיות הומוגניות יותר. בזמן שקריטריוני הסלקציה הורחבו, ההיבטים המבניים של הקבוצה הצריכו אדפטציה בהקשר הפנימי בקרב כל ההיבטים בקבוצה.

3. הרכב הקבוצה - החלטות לגבי איזה שילוב של מטופלים עובד טוב ביותר ביחד משפיעות על הרכב הקבוצה . האתגר הוא לקבוע איזה ערבוב של מאפיינים של מטופלים יחידים מגביר את האינטראקציה או התהליך , שיביא תוצאות חיוביות עבור כל אחד מהחברים. ההרכבה מערבת קביעה אילו מאפייני מטופל צריכים להיות משותפים לכל חברי הקבוצה. לכן גישות להרכבת קבוצה מעדיפות חברות הומוגניות או הטרוגניות. יש טיעונים בעד ונגד כל גישה , אך במציאות אין כל כך הבדל וההפרדה בין השנים היא מלאכותית. זאת אומרת שיש קבוצות הומוגניות סביב נושא מסוים אך עדיין יש הטרוגניות בחן האנשים , ויש קבוצות הטרוגניות שבוחרות לבצע אינטראקציה סביב נושא מסוים בלבד ומוצאות מאפיינים משותפים.

כמו כן , אסטרטגיית ההרכבה משקפת באופן טיפוסי את אורך הזמן בו הקבוצה תיפגש ואת האוריינטציה הטיפולית של המטפל. לדוגמא- קבוצות ארוכות טווח בעלות אוריינטציה דינמית יעדיפו מטופלים הטרוגניים מבחינת תוכן הקונפליקט ומנגנוני ההגנה אך הומוגניים ביחס ליכולת לסבול חרדה ועבודה , וקבוצות קצרות טווח ללא אוריינטציה מוגדרת, שיעדיפו הרכב הומוגני סביב תלונה משותפת , כמו – קבוצת תמיכה.

4. מבנה הקבוצה - כולל את מספר החברים שהתקבלו, אורך החברות הצפוי, האם הקבוצה פתוחה או סגורה ומשך זמן המפגשים. מבנה הקבוצה משפיע על המחויבות הדרושה מחברי הקבוצה. מחויבות גדולה דרושה כאשר הקבוצה קטנה, סגורה ,ארוכת טווח והמפגשים הם תדירים ובעלי זמן ארוך. דרגת המחויבות הדרושה משקפת את ההקשר של הקבוצה ואת האוריינטציה התיאורטית של הקבוצה. לדוגמא – בקבוצה בעלת אוריינטציה דינמית נדרשת דרגת מחויבות גדולה ( כי הקבוצה היא קטנה יותר , המפגשים ארוכים יותר וזוהי קבוצה סגורה ).

צורות של טיפול קבוצתי ובחירת מטופלים

נבחן שתי צורות של טיפול קבוצתי : גישה הומניסטית תומכת וגישה תיאורטית מפרשת. בנוסף לאוריינטציה התיאורטית קריטריוני ההבהרה של המטופלים ישקפו שיקול של ההיבטים המבניים וההרכביים של הקבצה של הקבוצה ואת טכניקת המטפל והליכי ההכנה של המטופלים.

פסיכותרפיה קבוצתית תומכת , מוגבלת זמן ארוכת טווח – LTSG

היא פותחה עבור אוכלוסיות הטרוגניות של חולי חוץ פסיכיאטריים שנמצאים במשברים חוזרים , זקוקים לתמיכה ונוטים להפסיק את הקשר כשנפתר המשבר.

האוריינטציה התיאורטית היא – תיאורית יחסי האובייקט והתיאוריה ההומניסטית. מטופלים אלה חווים קשיים ביחסים הבין אישיים ובדרך כלל מגנים על עצמם על ידי ריחוק ובידוד. החרדה הנובעת מהטיפול הדורש מחויבות גורם להם להפסיק את הקשר. לכן חוזה גמיש וגישה

טיפולית המפחיתה חרדה יכולה לערב את המטופלים בצורה טובה.

מטרות- המטרה המרכזית היא לספק לחברי הקבוצה תמיכה ומקום בו יוכלו לחוש שייכות.

תת מטרות נוספות הן- חוויות רגשיות וקוגניטיביות, אסטרטגיות לפתרון בעיות, מידע לגבי הבעיה, משוב על ההשפעות של התנהגותם.

טכניקת המטפל - הטכניקה משקפת ניסיון לקדם אווירת בטחון ותמיכה הדדית. המטפלים מעודדים ומקדמים באופן פעיל השתתפות בקרב החברים. הם לא מרשים שאינטראקציות מפריעות יימשכו. הם מציעים דרכים חלופיות לביטוי צרכים. הם מעירים את הדיון ע"י הדגשת הדמיון בין החברים ומעודדים תגובות רגשיות משותפות. הם בעלי אוריינטציה פסיכו דינאמית ומקדמים העברה חיובית לעצמם , לקבוצה ולמוסד.

הרכב הקבוצה - המופנים הם הטרוגניים , לגבי מאפייניהם אך הומוגניים לגבי סגנונם הבין אישי. לדוגמא- מטופלים בעלי סגנון בין אישי פרימיטיבי (מפתחים יחסי הרס עצמי עם אנשים).

מבנה הקבוצה- מפגשים שבועיים שח שעה, חברות פתוחה ומשך זמן בלתי מוגבל . מטופל יכול להיות נוכח בכל זמן שהוא . המנחים הם שותפים לתרפיה.

הכנה – המטופלים עוברים הכנה יחידנית ע"י המפנה ושוב במפגש הסינון הקבוצתי , בו כל אחד יכול לבטא חששות וציפיות.

קריטריונים לבחירת מטופל - הם רחבים וגמישים. הם כוללים :

- היסטוריה פסיכיאטרית כרונית

- תבנית של אי ציות או הפסקה מוקדמת של נטילת תרופות

- תבנית חוזרת של הצגות רבות מספור של בעיות שגוררות אי ציות או הפסקת טיפול לפני הזמן

- חוסר יכולת להתחייב לטיפול מתמשך

- סגנון בין אישי המתאים לחברי הקבוצה האחרים (כמו – תלותי , פרימיטיבי).

קריטריונים לאי הכללת מטופלים – לא יכללו מטופלים עם נטיות אובדניות, רצחניות או פסיכוטיות פעילות.

אוכלוסיית המטופלים – בדרך כלל מטופלים בעלי סגנון בין אישי מסוים מייצגים את כל הקטגוריות הסוציו אקונומיות והדמוגרפיות.

פסיכותרפיה קבוצתית מפרשת, מוגבלת זמן, קצרת טווח – STIG

פותחה עבור חולי חוץ פסיכיאטריים שסבלו מאובדני אדם. למרות נקודות דמיון מסיומות, היבטים אחרים של שתי הקבוצות הם שונים, מה שמתבטא בקריטריוני בחירה שונים.

האוריינטציה התיאורטית - היא פסיכודינמית . הנחה היא שקונפליקטים פנימיים לא מודעים משמשים להנצחת הסתגלות גרועה . משערים שהאפקט המזיק של האובדן בא בעקבות התחזקות מחודשת של הקונפליקטים.

מטרות – לחקור ולדון בפתרון חדש לקונפליקט. זאת ע"י השגת תובנה לגבי איך הקשיים קשורים לקונפליקטים בלתי פתורים. אז פותחים בתהליך של העברה על הקונפליקטים.

טכניקת המטפל – תפקיד מטפל פעיל ודגש על פרשנות והבהרה במקום תמיכה והכוונה. דיון באירועים רלוונטיים לכאן ועכשיו של הקבוצה ( כמו העברה). בעיות של הפרט מקושרות לבעיות של כלל הקבוצה והמטופלים מדורבנים לתרום אחד לשני לתהליך הטיפולי.

הרכב הקבוצה - מאמינים שטבען של בעיות המטופלים עשוי "לפצות" על חולשות מסוימות בכישורי ההתאמה הכלליים. בוחרים מטופלים הומוגניים ביחס לבעיה מסוימת שהיא ברת פתרון בקבוצה זו. לדוגמא- מטופלים שחווים תגובה פתולוגית לאובדן , שיכולים לעבוד ולהגיע לפיתרון על ידי התייחסות לבעיה "כאן ועכשיו" בקבוצה – על ידי הבנת התגובה שלהם לאובדן בקבוצה הם עשויים להתחיל לעבוד על קונפליקטים בלתי פתורים הקשורים לאובדנים קודמים שלהם. נראה כי אין הגבלה ספציפית , כל עוד הבעיה יכולה להיות ממושגת כמכילה קונפליקטים שניתן לעבוד עליהם בזמן המוקצב. האוכלוסיות המתאימות הן – חולים חוץ פסיכיאטריים, בית חולים כללי, הקהילה (חד הוריות, גרושים..) אלכוהוליסטים, ילדים בגיל החביון.

מבנה הקבוצה – פגישה שבועית של שעה וחצי, קבוצה סגורה , מוגבלת ל-12 מפגשים, 7-10 משתתפים.

הכנה – הכנה ע"י יותר מאדם אחד (מפנה, מראיין...), ביותר מצורה אחת (בשיחה, בכתב...), המערבת דיון בכללי הבסיס של הקבוצה עם המטופלים, מה שמאמינים שיוריד את החדה . כמו כן נערך מפגש סינון והכנה.

קריטריוני בחירת המטופלים – כוללים :

- יכולת לבטא באופן מילולי תלונה מרכזית

- רמה משמעותית של תובנה פסיכולוגית

- דחף לצמוח ולחקור

- רצון להיכנס לקבוצה קצרת טווח

- ציפיות מציאותיות מהקבוצה

- יכולת בסיסית להתייחס ולהיות מושפע מאחרים

קריטריונים נוספים הם : היסטוריה של עבודה מוצלחת בקבוצות, יכולת לסבול חרדה במצבים קבוצתיים . כמו כן קריטריונים הקשורים לפסיכותרפיה דינאמית.

קריטריונים לאי הכללה של מטופלים - לאור האוריינטציה הפסיכודינמית לא יכללו מטופלים אובדניים, פסיכוטיים, בדיכאון עמוק, או המצויים במשבר אקוטי.

אוכלוסיית המטופלים - הקריטריונים נלקחו מתוך מחקר שנערך . נבחרו מטופלים המתאימים לטיפול דומה אך יחידני , אשר בו קריטריוני הבחירה היו: תלונה מרכזית מוגדרת, היסטוריה של יחסי תן וקח משמעותיים, אינטראקציות גמישות עם המראיין, תחכום פסיכולוגי ואינטליגנציה מעל הממוצע. כל המטופלים חוו תגובת אבל פתולוגית בעקבות אובדן אדם קרוב, המטופלים היו מעבר לתקופת האבל הראשונית אך חוו סימפטומים משותפים של דיכאון ,בידוד חברתי , בדידות וערך עצמי נמוך.

הליכי הערכה מיוחדים –

האתגר של החוקר הוא לזהות אמפירית את ההתנהגויות הקבוצתיות הרלוונטיות הדרושות להשגת תוצאות חיוביות ואז לפתח מדדי טרום טיפול תקפים ואמינים שמסוגלים לנבא התנהגויות אלה. השימוש הראשון בכלים מחקריים נעשה על ידי מטפלים קוגניטיביים ביהביוריסטיים. על מנת להרוויח מהSTIG- , לדוגמא , המטופל צריך להיות מסוגל לזהות את הרכיבים הקונפליקטואליים של בעיותיו, וליצור במהירות יחסי עבודה עם המטפל . שתי יכולות אלה משקפות את מימדי המטופל , שהם – תובנה פסיכולוגית ו איכות יחסי האובייקט. שני כלי מחקר שנועדו להעריך את שני מימדי הטיפול האלה הם : הליך ההערכה של התובנה הפסיכולוגית וסולם איכול יחסי האובייקט.

הליך ההערכה של התובנה הפסיכולוגית PMPA-– תובנה פסיכולוגית היא רלוונטית לעבודה בכל צורות התרפיה הדינאמית. המחברים הגדירו תובנה פסיכולוגית כיכולת לזהות רכיבים דינאמיים קונפליקטואליים , כמו- משאלות, חרדה, הגנות, ולקשר אותם לקשיים של האדם. המחברים פיתחו את ה-PAMP , כמדד לבדיקת תובנה פסיכולוגית (PM). בכלי הזה מצולם שחקן בווידיאו שמתאר אירוע מחייו , הכולל מרכיבים דינאמיים , ומהווה את גירוי המבחן להערכת תובנה פסיכולוגית . לאחר שהמטופל צופה בקלטת עליו לומר מה הרשמים הכלליים שלו מהאדם , כמו – "מה נראה לך שמטריד את האדם?" , ותשובותיו מדורגות על פי תשע רמות של PM . הקריטריונים לכל רמה משקפים הנחות בסיסיות של התיאוריה הפסיכודינמית , ומשקפים את היכולת לזהות רכיבים דינאמיים ולייחס אותם לקושי של האדם. הציונים נעים מ-1 (נמוך) עד 9 (גבוה). כדי להשיג ציון גבוה האדם צריך לשקף חלק מההנחות הבסיסיות המוחזקות על ידי מטפלים פסיכודינמיים לגבי הפתולוגיה האנושית.

במחקר קליני נמצא קשר ישיר וחזק בין רמת PM (תובנה פסיכולוגית) לבין הישארות בטיפול , כולל גם טיפול קבוצתי . לכן , יכול להיות אפשרי לזהות מטופלים שייטו להישאר ולעבוד בקבוצה עוד לפני המפגש הראשון ( למרות שהקשר שנמצא איננו ישיר לכן יש כנראה גורמים מתווכים נוספים בין התוצאות). היתרון ב-PMAP הוא שזהו כלי אובייקטיבי וישיר של תובנה פסיכולוגית והוא עדיף על הראיונות משום שהוא מצמצם השפעת משתנים מתערבים (על המראיין) כמו- חביבות. כמו כן שהו תהליך מהנה ולא מפחיד ומנצל זמן ביעילות.

סולם איכות יחסי האובייקט - QOR - המחסום למחקר אמפירי של יחסי אובייקט כולל את הקושי להעריך יחסי אובייקט באופן המתאים לכל עמדה תיאורטית ולסטנדרטים מקובלים של מדד פסיכולוגי. המחסום יכול לנבוע מכך שמעריכים שיחסי אובייקט מכילים שלושה היבטים: יחסים אמיתיים חיצוניים עם אחרים, יחסים מופנמים עם אחרים מהעבר וההווה (ייצוגי אובייקט), ויחסי אובייקט מופנמים שמגדירים את תחושת העצמי של הפרט ( אישיות). כאשר הוערכו יחסים אמיתיים חיצוניים עם אחרים הם השתנו במידה רבה מאדם לאדם .

במחקר נמצא קשר משמעותי בין איכות יחסי האובייקט לבין תוצאות בטיפול הקבוצתי . ההגדרה לאיכות יחסי האובייקט יא : נטייתו של האדם לכונן סוג יחסים מסוים עם אחרים. זה מתייחס לאיכות של תבנית היחסים של האדם במשך חייו , כולל יחסים מהעבר. המחברים פיתחו את סולם איכות יחסי האובייקט – QORS , המכיל חמש רמות של יחסים : בוגרת , משולשת (יחסי תחרות) , שולטת, מחפשת (אדם המתאהב שוב ושוב במטרה לחפש אחר האובייקט המקורי) ופרימיטיבית (יחסי תלות וחוסר יכולת לקבל דחייה) .

QOR נמדד ע"י ראיון קליני בו המראיין מנסה לחקור את יחסיו המשמעותיים של המטופל במהלך חייו עם אחרים משמעותיים שונים. המראיין בחן השערות שונות לגבי המטופל ומבצע השוואות למטופלים אב טיפוסיים. לבסוף הוא יוצר רושם של האיכות הכללית של יחסי המטופל. המראיין מעריך את תרומתה של כל רמה למערכות היחסים של המטופל. ונותן ציון מ-1 עד 9 לאיכות הכללית ש יחסי האובייקט. QOR הוכח כמנבא עליון של הברית ותוצאות הטיפול. QORS אמין ביותר בגלל שהוא מתמקד בתבנית ארוכת הטווח מערכות היחסים של המטופל

ובגלל שהליך הראיון מאפשר מספיק זמן להעריך את התבנית.

PM ו- QOR כקריטריוני בחירה –

המחברים טוענים כי תובנה פסיכולוגית (PM) ויחסי אובייקט (QOR ) הם קריטריוני סלקציה מועילים לתרפיה קבוצתית , בעיקר אם הם באים לידי שימוש בשילוב. לדוגמא- מטופל שקיבל ציון גבוה בשני המדדים מתאים יותר לצורת תרפיה מפרשת כמו STIG : הוא יוכל לזהות מרכיבים קונפליקטואליים (PM גבוה) ויוכל לכונן יחסי תן וקח מספקים(QOR גבוה) . – זה יאפשר למטופל לסבול את דרישות ה-STIG . מטול שקיבל ציונים נמוכים בשני המדדים יתאים יותר ל-LSTG , בו PM נמוך לא מהווה בעיה ויכול אף לשמש כנכס (בכך שלא מטה את המוקד לגורמים חיצוניים שתורמים לבעיות), וכמו כן QOR נמוך יכול להפוך את המטופל למתאים למטפל תומך ודואג (כמו ב-LSTG ). בקיצור, מחקרים מצאו שטיפול "מפרש" היה אפקטיבי יותר אצל מטופלים בעלי מוטיבציה גבוהה ובעלי רמת יחסי אובייקט גבוהים, וטיפול "תומך" היה אפקטיבי יותר לגבי מטופלים בעלי מוטיבציה נמוכה ורמת יחסי אובייקט נמוכה.

הכנסת המבחנים הנ"ל לפרקטיקה הקלינית היא גישה חדשנית ומשמעותית לבחירת מועמדים לתרפיה. הם נמצאו כמהימנים . לכל הפחות, מודעות לקריטריונים של תובנה פסיכולוגית גבוהה עשויה לאפשר לקלינאי להקשיב לצורך אישור של הקריטריונים בזנן שהוא מראיין מועמדים לקבוצה באון רוטיני. כמו כן, גם ראיונות ההערכה הקונבנציונאליים אוספים את מרבית המידע הדרוש להערכת ה-QOR (היסטוריה משפחתית וחיי נישואין לדוגמא) וקריטריוני ה-QOR יכולים לעזור לקלינאי לארגן מידע זה לתוך תבניות של יחסים בין אישיים , מה שרלוונטי במיוחד למטפל הקבוצתי . אם כן, הקלינאי כיום יכול להשתמש בקווי הנחיה ועצות שנתמכים על ידי הספרות המחקרית , ולהשתמש באסטרטגיות הערכה אפקטיביות יותר .

הכשרה בבחירת מטופלים –

יש שלוש גישות להכשה בבחירת המטופלים. המחברים מעדיפים את ההכשרה הפורמאלית והגישה של חניכות הדרגתית , בה החניך מתקדם דרך סדרת תפקידים : צופה , עוזר למעריך ומעריך בודד , שגדלה באחריות והעצמאות שלה . זוהי הכשרה שקשורה לעבודה קלינית בדרך כלל. הכשרה פורמאלית פחות אינטנסיבית היא ע"י הוראה דידקטית בידי מדריכים ומפקחים מנוסים.בנוסף יש את האלטרנטיבה של הכשרה בלתי פורמאלית . ההכשרה נעשית על ידי הקולגות בסביבת העבודה ויש צורות שונות של פיקוח מסורתי ופיקוח מידי חברים . הפיקוח נעשה "בזמן אמת" בקבוצה , או ע"י שימוש בווידיאו, על ידי משחק תפקידים , וכולי . כך המנחה יכול ליהנות ממשוב של חבריו .

מסקנות

המגמה העכשווית היא לחשוב במושגי קריטריוני בחירה ספציפיים לגישות מסוימות לתרפיה הקבוצתית. ההתאמה של קריטריוני בחירה עם גישות מסוימות לתרפיה הקבוצתית מציעה שקריטריוני הבחירה הם רגישים לאינטראקציה מורכבת של גורמים שונים כמו: האוריינטציה התיאורטית של המטפל והטכניקה שלו, יעדי הקבוצה, הרכב ומבנה הקבוצה .

כמו כן ראינו שלאוריינטציה התיאורטית של המטפל יש השפעה עמוקה על גורמים אחרים , ולכן עליה להיות מוגדרת בבירור.

מבחנים פסיכולוגיים וראיונות פרטניים נמצאו כמדדים בלתי מספקים , מהם אי אפשר לגזור הרבה קריטריונים. במקומם פותחו מדדים שמשקפים מה יהיה מצופה מהמטופלים בקבוצות מסויימות, כמו התנהגות בין אישית רלוונטית. כלים אלה נמצאו כיעילים , אפילו שלהם נדרשת הערכה ראשונית רבה יותר . הצורך לפתח מדדים תואמים תיאורטית הודגש גם הוא במאמר , והתוצאה היא מספר מדדים חדשים שפותחו לאחרונה.

טבלה – קריטריונים מבדילים בין LTSG לבין STIG

הקריטריון תרפיה תומכת ארוכת טווח תרפיה מפרשת קצרת טווח