חזרה למאמרים של פרט לעובדים קהילתיים
חזרה לאתר הראשי

---

התערבות בגישת הכוחות בעבודה סוציאלית
בן ציון כהן, אלי בוכבינדר. מתוך הספר "מן הכוח אל הפועל" (2005)

---

מבוא:

כוונת גישת הכוחות לאחד את הרעיונות לכלל גישה ולהופכה לאידיאולוגיה ייחודית של מקצוע העו"ס.

הנחת היסוד של גישת הכוחות גורסת שבכל בן אדם יש כוחות המהווים גורם עיקרי המתווה את אופי המפגש המקצועי. כוחות אלו הם שאיפשרו לשרוד, להתמודד ולבנות חיים עד כה. האדם הפעיל את כוחותיו בעבר ומפעילם גם בהווה. ייתכן שלא כל הפעולות משיגות את המטרה, ייתכן שבמצבו היום יותר קשה לו ולנו להבחין כיצד כוחותיו יעמדו מול האתגרים והלחצים של מחר. היותו פונה אינה שוללת ממנו את כוחותיו הקיימים. לכן גישה זו תהיה בנויה על הכוחות. הטיפול יעשה דרך כוחותיו ולא דרך בעיותיו. גישת הכוחות מלמדת , שככל שנמקד את מאמצינו בחלקים הבריאים ונסייע להם לגדול, לשגשג ולגבור על החלקים האחרים כך תהיינה ההתערבויות מועילות יותר.

אין קשר בין המצב של האדם (חולה נפש, מכור) לבין כוחותיו. היות האדם במצב קשה מעיד רק על הצורך ועל ההכרח להשיג כוחות. כל מצבי החיים הם חלק מתהליך הסתגלות והתפתחות של יכולות ומסוגלות גם בהקשר של מצוקות חיים.

בכל מצב נדרש הלקוח להתמודד באופנים ובתחומי חיים שונים והעובד צריך להתבונן כדי למצוא לו כוחות, פנימיים וחיצוניים באחד האופנים והתחומים הללו.

תרומתה המרכזית של הגישה היא בהצבת גבולות בין העו"ס לבין מקצועות אחרים. במיוחד ביחס למעמד הקליינט נוסף לכך היא מדברת על ערכים למשל "להתחיל במקום שנמצא הלקוח" ומכוונת להתחיל בכוחות ולא בפתולוגיה.

הפתולוגיה כמרכז הוויית השפה המקצועית:

העיסוק המופרז בבעיות ובפתולוגיות הביא לכך שהעו"סים סיגלו לעצמם השקפת עולם ושפה מקצועית קוויות במצוקה סטיגמתית. מסתכלים על בנ"א (מטופלים) כעל מסוממים, מובטלים וכו' כאשר דרכי ההשפעות ודרכי ההתמודדות של אנשים עם מצבם החברתי עלולות להיתפס כסיבות להתנהגות ולמצבם הכלכלי של הקליינטים. התוצאה תהיה "האשמת הקליינט" במצבו. הכל נעשה בשימוש בשפה המקצועית ובטענה של מימוש ערכי המקצוע הבסיסיים.

השפה אינה רק משקפת מציאות, אלא גם מעבת מציאות בכך שהיא מאורגנת ממסגרת ובעלת כוח לממש דרכי תפיסה מסויימות.

הפיצול בין שימוש בתיוגים מקצועיים לשם אפיון מבלי שהוא יודע לבין השפה שמדברים איתו היא בעיה אתית. על העו"סים להבין שנעשו תלויים בשפה ושנהיינו מתייגים ע"פ פתולוגיות וכך יוכלו להשתחרר מהדיבור ב2 לשונות. כיוון ששפה היא הכלי העיקרי שבאמצעותו בנ"א יוצרים מציאות, שינוי בשפה עשוי לגרום לשינויים מרחיקי לכת בתהליך שבו המקצוע יוצר את המציאות שבה הוא פועל.

מהות הקשר מטפל- קליינט ע"פ גישת הכוחות:

הבדלים בסיסיים:

גישה המתמקדת בפתולוגיה:

1. הפונה מוגדר "מקרה" או "פציינט", ע"פ הבעיות, הפתולוגיות, והחולשות נקבעות הדיאגנוזות ופרוגנוזות.
2. המטפל הוא המומחה ועליו האחריות העיקרית לתכנון ההתערבות.
3. הפוטנציאל לשינוי תלוי ביכולתו של הקליינט להתעמת עם מקורות מצוקתו.

גישה המתמקדת בכוחות:

1.הפונה נתפס כשותף מלא בתהליך הטיפול, וע"פ הכוחות, המשאבים והתוכניות נקבע הפוטנציאל לשינוי.

2. הפונה הוא המומחה. כל תכנון הוא פרי של מו"מ בין השותפים.

3. הפוטנציאל לשינוי תלוי ביכולות הקליינט לגייס את כוחותיו (אלה שאפשרו לו לשרוד עד עתה)

הערכת הפונה ע"פ גישת הכוחות:

תחום הערכה:

גישה המתמקדת בפתולוגיות:

1. המיומנות הדרושה מהעובד היא היכולת לסווג ולגלות פתולוגיות. D.s.m הבנת הסיבתיות תביא לטיפול ה"נכון". הקליינט חווה את הd.s.m כמשהו שלילי.
2. הסיפור של האדם משמש מקור להבנת אישיותו ע"י המטפל באמצעות פירושים. איש המקצוע בתפקיד בלש מחפש רמזים דרך סיפורו של הקליינט. ניתן לעשות זאת ע"י פתיחת מרחבים להבנות אחרות של חוויות או מצוקות ע"י שאילת שאלות שמטרתן להעביר מסר שאנשים אינם פסיביים בסיפורי חייהם ובכך לעצב משמעויות שונות ללקוח. יבקש להרחיב את הדיבור על מצבים בהם הבעיה לא מתעוררת או שהאדם מצליח להתגבר עליה.
3. טראומות הילדות מנבאות פתולוגיות.
4. עיקר העבודה בהערכת הקליינט היא לנתח לעומק את מצוקותיו ומקורותיהן.

גישת הכוחות:

1. המיומנות הדרושה מעובד היא היכולת לגלות כוחות ומשאבים בבנ"א ובסביבתם. ואין כל חשיבה אם כתבו עליהם בספרים. כל קליינט הוא יותר מהסימפטומים שלו. הספרים (d.s.m ) מונעים הכרה של מטען חיובי, כשרונות ויכולות הקיימים בלקוח. או ראיית המטען החיובי שווה לאי ראיית האמצעים העיקריים שיכולים לעזור לאדם לשפר איכות חייו.
2. הסיפור של האדם משמש בסיס בלתי אמצעי להכרת המשמעויות שהוא נותן לחוויותיו, להצלחותיו ולאתגרים שהוא עומד בפניהם. קבלת הגדרת הבעיה של הלקוח.

איש המקצוע בתפקיד תלמיד לומד מהאדם על חייו. כדאי שהפונה יציג קודם את מצוקותיו, לא את כוחותיו כיוון שהמצוקות הן אמיתיות ולכן העדיפות להתייחס את הרגשות ואל המחשבות של האדם ביחס לבעיותיו. רק הבנה ואמפתיה יאפשרו לו לחלוק עימנו את הלחצים ולהקל על מצוקתו. רק בשלב שבו חלה הקלה מסויימת בלחץ נוכל להתמקד ברגשות ובמחשבות ביחס לכוחות. ע"י הצמדות לסיפור הקליינט מתפתחים יחס שיתוף פעולה ותמונה מהירה של מטרות המטופל. יש להתמקד במה בר שינוי ובר השגה יותר, מה מפריע. המטרה לסייע ללקוח לוותר על שפה המקבעת שליליות.

3. הטראומות של הילדות אינו מנבאות דבר באופן אוטומטי, לעיתים הן מקור של חוסן נפשי. דעת העבר חשובה כדי להעריך את הקוטב השני שהמצוקה מעוררת והוא הכוחות שנדרשו מהאדם כדי לחפש ליצור ולייצב את התמודדות כוחות ולמידה. אנשים זקוקים לזכור אירועים טראומתיים וליצור להם משמעות כדי להשתחרר מהאחיזה שיש לאירועים אלה בחיים. אנשים שואלים שאלות קיומיות כמו

" למה זה קורה לי??" חוויות מצוקה וטראומה נוטות לגרום לאנשים להתבונן על העולם באופן שלילי מתוך אובדן ביטחון מובן ומדגישים חוסר הוגנות וכוונות רעות וכו', לכן בטיפול המקצועי ע"פ גישת הכוחות יש עידוד חשיבה על החוויה הטראומתית מתוך משמעות המכילה את הניגודים שבין מצוקה ליכולת לעשות שינויים משמעותיים ובעלי ערך לעצמי. אין הכחשה של הסבל והמצוקה אלא "אתגר" לאופנים שבו הוא נתן לעיתים מחוסר ברירה את הכוח, השליטה לאירועים קשים אלה להשפיע ולעצב את חייו. הקליינטים מוזמנים ע"י העובד לבחון מציאות אחרת שאבדה תוך התמקדות יתר בבעיה תוך כדי תיקון החולשות.המציאות שאותה מנסה העובד היא שקידום הכוח הנמצא ביכולות של שישנן ושכבר נרכשו במהלך החיים ואת חלקן יש לגלות אך באופן כללי יש לשמור ולחזק. אין מהות קודמת ואין ידע קבוע שיכולים להגביל את אפשרויות הבחירה ולעצב את אירועי החיים ע"פ דפוסים או חוקים ונתונים הקבועים מראש. אמונה בעתיד הוא מרכיב מהותי ועתיד אופטימי תלוי בתפיסת העבר וההווה. היכולת לתפוס תקופות רעות בעבר ובהווה לא מעידים על עצמי פגום אלא על עצמי פגוע זמנית היא מכריעה, לכן חשוב לעשות מיסגור מחדש ולפרש מחדש את ההתנהגות הסימפטומית. יש קושי לזהות את הכוחות כי הם מוסווים ע"י תוצאות הטראומה למשל ערך עצמי נמוך, דיכאון וכו'. ניתן להצביע ללקוח שזה חלק מאסטרטגיות התמודדות והסתגלות. באופן זה מציגים את העבר כמשאב המאפשר מו"מ מחודש ואפשרויות ללמידה. העבר ניתן להבנה, למשמעויות אחרות חדשות.

4. עיקר העבודה ב"הערכת הקליינט" היא לבדוק בשיתוף עימו, כיצד התמודד עד עתה ומה הפוטנציאל להמשך התמודדות.

עקרונות ההתערבות עפ"י גישת הכוחות:

ע"פ פתולוגיות:

1. אפשרויות הבחירה, הצמיחה והשליטה תחומות ע"י הפתולוגיה. ישנו קשר ישיר בין חומרת הפתולוגיה לבין חוסר היכולת של האדם להתגבר ולהתמודד בכוחות עצמו. מוקד הטיפול הוא הפתולוגיה.
2. "להתחיל במקום שבו נמצא הקליינט" פירושו להתחבר למצוקותיו. העו"ס מפנה את הידע שלו כדי לעזור ללקוח לפתח תובנה מעמיקה ככל האפשר ביחס למקורות בעיותיו בשלב האבחנה. בשלב ההתערבות הלקוח לומד אותם ויכול להביא אותו למצב פסיבי.
3. מקורות העבודה הטיפולית הם הידע והמיומנות של המטפל. הדרך היעילה לעודד צמיחה היא ע"י תובנה.
4. העזרה ממוקדת בפתרון בעיות. אם זה איננו אפשרי אזי בחיסול סימפטומים או בהפחתת השפעתם על התנהגות, רגשות, מחשבות ויחסים עם הזולת.
5. גם כשהתנאים החברתיים, כגון עוני או אפליה משפיעים על הקליינט באופן חמור, הטיפול מתבסס על ראיית הפרט ובעיותיו. אין התייחסות למציאות החברתית הרחבה יותר כגורם שצריך להילקח בחשבון בהתערבות.

עפ"י הכוחות:

1. האפשרויות הקיימות והגבולות אינם ידועים מראש. הפתולוגיה עושה את העבודה לקשה יותר. הפתולוגיה אינה הגורם המכריע בגורל האדם. למערך הכוחות וליכולת לשרוד יש השפעה חזקה יותר. המטרה העיקרית היא לעודד הגדרה עצמית שמשמעה קבלת החלטות המבוססות על כוחותיו של הפרט. לכוון את האדם לבחון את עצמו ואת מצבו ואת ההיסטוריה כיותר מהיסק הכולל של המצוקה.
2. " להתחיל במקום שבו נמצא הלקוח" פירושו להתחבר לכוחותיו. הקליינט הוא המומחה והזרקור מופנה פנימה כדי להאיר את כוחות ההתמודדות, לא את סיבות המצוקה. התרומה שלנו היא ביכולת לסייע להם להכיר את ה"עצמי" מתוך גישה של אמונה ביכולת גם אם הם מוכיחים ההפך.
3. המקורות הם יכולות ההתמודדות של היחיד, המשפחה, הקהילה, צמיחה. יש לעודד ע"י זיהוי הכוחות והפעלתם.
4. העזרה ממוקדת בגילוי ובפיתוח כוחות ומשאבים לשם שיפור איכות החיים, יצירה או העמקה של חברויות, ערכים ומחוייבויות. מטרת הקשר היא דיאלוג מו"מ משותף לגבי משמעויות הסיטואציה של האדם, כשלב בהגדרה מעצימה יותר ביחס לחיים. הגדרת הבעיה היא לא מעצימה מול מייאשת. המוקד הוא איתגור האדם להשתמש בשפה אחרת בעיצוב נסיונות חייו. קריטריונים להצלחת הטיפול הם מימוש ההסתכלות ומימוש כוחותיו כאשר הקליינט מתאר מצבי חיים שונים שבהם לסייע לאחרים להכיר בכוחותיהם ולממשם.
5. כשתנאים חברתיים כגון עוני או אפליה משפיעים באופן חמור על חיי הקליינט, תכנון ההתערבות יכלול זיהוי האמצעים שהפעיל בעבר מול תנאים אלה, וחיפוש משאבים חדשים להילחם במציאות החברתית המגבילה. אנשים שמפנימים לתוכם תוצאות של אפליה וקיפוח ומפתחים אמונות של כישלון אישי, שגיאות ופגמים ואחרים בעלי כוח מעודדים אותם לעשות כן. ע"י הכרה בכך תוך כדי שהקליינט מספר את סיפורו והמטפל מקשיב ומזהה את הכוחות מתאפשר לאדם להעריך את כוחותיו, להעריך מחדש סיטואציות חיים ולמסגר מחדש כוחות גלויים וסמויים.

מסקנות והשלכות: במצב שבו השיח מתרכז ביכולות ולא בבעיות נפתחת אפשרות ל"שיא של כוחות". דבר זה מתאפשר כאשר העו"ס נמנע משפה מתייגת ומשתמש באוצר מילים המדגיש כוחות ומשאבים ומשקף לקליינט את יכולת ההתמודדות שלו בכל הזדמנות

(כדאי לקרוא את העמוד האחרון במאמר).