חזרה למאמרים של פרט לעובדים קהילתיים
חזרה לאתר הראשי

---

משא ומתן על מטרות ויצירת חוזה -פרק 12 של הפוורט
Hepworth, D. H., Rooney, R. H., & Larsen, J. A. (1997). Direct social work practice. Chicago, ILL: Rhe Dorsey Press. Ch. 12: Negotiating goals and formulating contract, (pp. 343-366)

הרציונאליזציה של חוזה:

אם הבעיות נחקרו והושג הסכם בנוגע לטבע הבעיות והמערכות מעורבות והמטפל\הסוכנות קיבלו את הבעיות אז המטפל והלקוח מוכנים ליצור חוזה.

יצירת חוזה הוא הצעד הראשון העיקרי וההיכרות עם השלב של האוריינטציה לשינוי (הגשמת מטרות)-לב ליבו של תהליך העזרה.

יצירת מטרות ברורות להגשמה והמשמעות של הגשמתן מבהיר את הכללים של הטיפול ויוצר את התנאים הבסיסים להענקת עזרה.

חוזה שכזה הוא ההסכם שמנחה את המטפל ואת הלקוח למסע שלהם לעב הגשמת המטרות.

מחקרים מצאו חשיבות לחוזים בעבודה סוציאלית. ווד חשף מספר מחקרים שגילו שלרוב כאשר היו תוצאות שליליות לטיפול המטפל לא יצר חוזה עם הלקוח.

מחקרים שהצביעו על תוצאות חיוביות לרוב כללו חוזה.

REID AND HANREHAN הציעו שהתוצאות החיוביות באותם טיפולים נבעו מחפיפה במוטיבציות.

חפיפה במוטיבציות-ההתאמה בין המוטיבציה של הלקוח ובין מה שהמטפל מנסה להשיג.

כדי לנצל את כוחו של החוזה המטפל צריך להיות ער לרכיבים של החוזה ולהיות מיומן במשא ומתן עליהם.

המטרה של המאמר היא לסייע לך לרכוש את המיומנויות הדרושות לכך.

מטרות:

ניתן לראות את החשיבות של קביעת מטרות בספרות של העבודה הסוציאלית.

החשיבות של קביעת מטרות נובעת בעיקר ממחקרים שבוצעו מאמצע שנות השישים ועד סוף שנות השבעים.

בהתבסס על המחקרים של לנדמרק, רייד מצא שקביעת מטרות בצורה כללית מדי הובילה לשאיפות לא מציאותיות של הלקוח.

ווד מצא דבר דומה- מטפל אשר קבע מטרות קשות להשגה מההתחלה יצר ייאוש אצל הפונים.

ווד מצא גם שבמקרים בהם המטפל לא שיתף את הלקוח במטרות הנראות לו, נוצר מצב שבו המטפל והמטופל עובדים לעבר כיוונים שונים.

מטרת היעדים:

מטרות\יעדים מתארים את מה שהלקוח רוצה להשיג.

המטרות משקפות את השינויים הרצויים בחייו של הלקוח לפי הבעיות שנחקרו והובנו.

המטרות נוסעות וקשורות באופן ישיר לתהליך ההערכה.

כאשר המטפל חוקר את צרכיו ורצונותיו של הלקוח הוא מתעסק בבחירת מטרות ראשוניות לתכנית העבודה.

מטרות משרתות את הפונקציות הבאות בתהליך העזרה:

1.מוודאים שהלקוח והמטפל מתואמים לגבי היעדים הרצויים.

2. מספקים כיוון והמשכיות בתהליך העזרה ומונעים תלותיות

3. מסייע בהתפתחות ובבחירת אסטרטגיות מתאימות.

4.מסייע ללקוח ולמטפל לפקח אחר עבודתם.

5. עוזרים כקריטריונים להעריך את ההתערבות הטיפולית ואת תהליך העזרה.

כדי שהמטרות ימלאו את הפונקציות הללו המטפל צריך ידע על סוגי מטרות, קריטריונים לבחירת מטרות וידע על משא ומתן לבחירת מטרות.

סוגי מטרות:

מטרות יכולות להיות מ2 סוגים: מטרות מובחנות(בודדות) או מטרות המשכיות.

מטרות מובחנות (discrete goals) - מכילות פעולה חד פעמית לצורך הפחתת הבעיה או פיתרונה.

למשל: השגת משאב מסוים (בעיקר בשירות ציבורי או בשירות מרפאתי), לקיחת החלטה משמעותית( להחליט האם לשמור עובר או להפיל אותו), לעשות שינוי משמעותי בסביבה (למשל לעבור דירה).

מטרות המשכיות (ongoing or continuous goals)- כוללות פעולות מתמשכות שהן עקביות והמשכיות' (לדוגמא: ניהול קונפליקט בצורה אפקטיבית, גילוי רגשות בצורה פתוחה, הצבת גבולות אצל ילדים, שליטה בכעס וכו).

גורם אחר העוזר לקבוע את סוג המטרה הוא המערכות או תת המערכות שעליהן שמים דגש בתהליך השינוי.

אצל מטופלים אינדוידואלים- לרוב הפוקוס יהיה על תת המערכת התוך אישית והיכרות של הלקוח עם הסביבה החברתית והפיזית שלו.

מטרות אצל לקוחות יחידים לרוב יכללו שינויים בהתנהגויות הנראות לעין והלא נראות לעין. לדוגמא: שינויים קוגניטיביים, שינויים רגשיים ושינויים התנהגותיים .

מטרות יכולות לכלול גם שינויים בהתנהגות הבין אישית( למשל :להזמין מישהו לדייט).

אצל מטופלים שהם זוג, משפחה או קבוצה- יכללו לרוב מטרות שהשינוי יורגש על כל אחד מהמשתתפים.

המטרות יכולות להיות מחולקות ל2 סוגים: מטרות משותפות או מטרות מנוגדות.

מטרות משותפות (shared goals): לדוגמא: זוג אשר מתקשה להקשיב אחד לשני מבלי להפריע, זוג אשר רוצה למצוא אסטרטגיה מתאימה לפעולה וכו..

המאפיין העיקרי של מטרה משותפת הוא שכל בני המשפחה או הקבוצה מבטיחים לשנות את התנהגותם באותו אופן (למשל: לדבר בנעימות, להשמיע פחות ביקורת וכו...).

מטרות הדדיות(reciprocal goals): הכוונה היא למצב שבו כל אחד מבני הזוג או המשפחה מבטיח לשנות התנהגות אחרת. למשל: האישה מבטיחה להשמיע פחות ביקורת והבעל מבטיח להביע את עצמו מילולית יותר.

הדרכה לבחירת והגדרת מטרות:

בגלל שהמטרות מספקות מספר פונקציות חשובות, חשוב לבחור אותן ולהגדיר אותן בקפידה.

מטרות חייבות להיות קשורות לרצונות של המטופל המתנדב:

הלקוח חייב להאמין שהמטרות יפחיתו את הבעיה או יפתרו אותה.

לקוחות כאלו ינסו להשיג מטרות אשר מדברות לרגש שלהם.לכן כאשר המטפל מנסה לכפות על הלקוח מטרות סביר להניח שהוא לא ישיג את שיתוף הפעולה שלהם.

למעשה במקרים כאלו הלקוחות עשויים להסכים בשיטחיות או לסיים את הטיפול לפני הזמן. לכן בזמן המשא ומתן עם הלקוח, המטפל צריך לתת את המילה האחרונה ללקוח ולא להיות מונע ע"י אג'נדות נסתרות.

זה לא אומר שהמטפל צריך להיות פאסיבי בתהליך בחירת המטרות, אלא להפך- הלקוח יחכה שתדריך אותו בזמן בחירת המטרות ויש לך את האחריות לחלוק מהידע שלך עם הלקוח. אנו נדון בתפקיד שלך בזמן קביעת המטרות בהמשך.

מטרות של לקוחות לא מתנדבים צריכות להיות אפשריות ובעלות מוטיבציה מותאמת:

עבודה על מטרות שללקוח יש מוטיבציה אליהן ועשויות להביא לצמיחה אישית יותר מועילה ומשפיעה לטווח ארוך יותר מאשר עבודה על מטרות אשר ימנעו עונש או להרוויח תגמול.

המטפל צריך להגביל את המטרות למטרות חוקיות ושהלקוח יבין אותן.\

הראיה של הפונים לרוב שונה מהראיה של הסמכות אשר נתנה להם את ההפניה לטיפול.

המנדט המוסכם- במקרה כזה ניתן לחפש מכנה משותף לדעות השונות.

ניסוח מחדש של הבעיה יכול להיות דרך מועילה לבטא את הדאגות המשותפות של הלקוח ושל הסמכות ששלחה אותו לטיפול וכך ניתן להגיע להסכם מועיל.

לדוגמא: כאשר אישה מתנה את המשך הנישואים לבעלה בכך שילך לטיפול –המטפל המיומן יכול לנסח את הבעיה בכך שהנישואים היו לא יציבים והבעל היה לחוץ באותה תקופה. הלקוח יכול לא לקבל את העובדה שהוא הסיבה היחידה שגרמה לבעיות ולהסכים להשתתף בטיפול זוגי עם אישתו ולא בטיפול פרטני.

דוגמא נוספת: כאשר הורים שולחים את הילד המתבגר לטיפול, המטפל יכול לנסח את הבעיה בכך שיש בעיה משפחתית שדורשת את השתתפות של שאר בני המשפחה בטיפול.

דרך נוספת: המטפל יכול "לעשות עיסקה" עם מטופל כלומר להבטיח לו שהמטרות שמדברות אליו ימומשו לאחר שהמטרות של הסמכות אשר הפנתה אותו ימומשו.

למשל: כאשר חולה נפש נשלח לטיפול בגלל שהטריד מינית והוא לא מעוניין לטפל בבעיה הזו אבל הוא מעוניין לטפל בכך שהוא נוהג להביך את עצמו בציבור, המטפל יכול לומר למטופל שברגע שהם יפתרו את הבעיה הראשונה הוא מבטיח לו שהם יעבדו גם על הבעיה השניה.

לעיתים ישנם מטופלים שלא בהסכמה אשר השיטות השונות לא עובדות עליהם והדרך היחידה לשכנע אותם לטפל בבעיה היא להבליט את הרצון שלהם להיות חופשיים מהסמכות אשר שלחה והפנתה אותם לטיפול.

הגדרת המטרות צריכה להיות מפורשת וניתנת למדידה:

המטרות צריכות להיות ברורות וצריך להיות ברור מה היעד הסופי אשר אליו רוצים להגיע כדי שכל הצדדים יוכלו לדעת כאשר היעד הושג.

במילים אחרות, כל גורם צריך לדעת מה הוא צריך לעשות באופן שונה או אילו גורמים סביבתיים צריכים להשתנות .

ישנם מצבים שבהם הגדרת המטרות כה מעורפלת עד שמערכת הלקוח דיווחה שלא היה לה ברור מה המטפל ניסה לעזור להם להשיג בתהליך (למשל: לייצב את הסולידריות במשפחת ווילאם, לשפר את מערכת היחסים של הזוג וכו').

מטרות צריכות לכלול שינויים בהתנהגות הנראית לעין ובהתנהגות הלא נראית לעין ולהיות ניתנות למדידה.

מטרות הנראות לעין( למשל: ג'ימי צריך להכין כל יום את שיעורי הבית שלו) ניתנות למדידה ע"י הסביבה של הלקוח, ואילו התנהגויות הלא נראות לעין (למשל: העלאת הביטחון העצמי) ניתנות למדידה ע"י הלקוח עצמו.

התנהגויות הלא נראות לעין עשויות לגרום לטעויות הנובעות מחוסר תיאום בבדיקה העצמית, התוצאות של הבדיקה העצמית או גורמים סביבתיים שונים.

מכיוון שרוב המטפלים מנסחים מטרות באופן מעורפל, עליך כמטפל להתאמן על ניסוח מטרות ספציפיות וברורות.

חשוב מאוד להבחין בין מטרה שהיא תוצאה סופית רצויה, לבין משימה כללית\ אסטרטגיה מסוימת שמטרתה להשיג את היעד הסופי.

לדוגמא: מטרה: זוג אשר רוצה להפחית את התקפי הזעם של בנם מ3 פעמים בשבוע לפעם אחת בשבוע. אסטרטגיה לשינוי-לקיחת פסקי זמן תהיה אסטרטגיה לשינוי ולהשגת היעד ולא היעד עצמו.

אספקט נוסף של יצירת מטרות ברורות הוא פירוט של השינוי בהתנהגויות של כל המשתתפים במערכת. לכל אחד בקבוצה צריך להיות ברור מה החלק שהוא אחראי עליו למען השגת המטרה הכללית.

לדוגמא: המטרה האולטימטיבית בטיפול משפחתי היא להפחית את הקונפליקטים ולהשיג מערכת יחסים משפחתית יותר קרובה.

חברי המשפחה צריכים להיות מודעים לתפקיד(המטרות ) של כל אחד מהם למען השגת המטרה הכללית.

אותו עיקרון חל גם על טיפול זוגי ועל כל טיפול שהוא בקבוצה קטנה.

אספקט נוסף: יש לקבוע את דרגת השינוי המיוחל.

אספקט זה חשוב כדי שגם הלקוח וגם המטפל ידעו מה המטרה הסופית שלהם.

לדוגמא: מטופל אשר רוצה להרחיב את כישרונותיו החברתיים- יכול להחליט שהמטרה הסופית של השינוי תהיה ללכת לכנסים של העבודה או להחליט שהדרגה הסופית של השינוי תהיה תפקוד חברתי בכל תחומי החיים( ולא רק בעבודה).

דוגמא נוספת: זוג נשוי הרוצה להפחית את האינטרקציה התקיפה: זוג אחד יכול להחליט שהמטרה הסופית תהיה להעלים לגמרי את התוקפנות(קללות, צעקות וכו..) ואילו זוג אחר יכול להחליט שהוא רק רוצה להפחית את האינטרקציה התוקפנית ולא להעלים אותה לגמרי.

מטרות צריכות להיות אפשריות/מוחשיות (feasible):

בחירת מטרות שלא ניתנות להשגה תביא להכשלת הלקוח שעלול להביא למצב של תבוסתנות, תחושת כישלון וכו..

לכן הכרחי שבבחירת המטרות ילקח בחשבון היכולת של הלקוח ואילוצים סביבתיים שעשויים להביא לחוסר יכולת הגשמת היעד.

חשוב שהמטפל יעודד את הלקוח ל הגשים את המטרות ויבטא אמון ביכולת של המטופל להשיג את המטרה.

במקרים אחרים, הלקוחות יכולות להתכחש למגבלות שלהם וחשוב שהמטפל יפחית את הציפיות שלהם ועזור להם לקבוע מטרות הניתנות להשגה.

כאשר מדובר בלקוח לא התנדבותי- לעיתים המטפל יכול לפקוח את עיניהם של הסוכנות או השופט אשר קבע מטרות גרנדיוזיות להשגה בטווח זמן קצר.

לעיתים עובדים מנסים להפחית מכוחם של סוכנויות או בתי משפט אחרים ונוטים לפתח חוזה של "סתימת כיור"- חוזה שכזה מטפל בכל הבעיות מלבד סתימת הכיור.

זה מחייב את הלקוח להשתתף בו זמנית בטיפול ולהשתתף בקבוצות תמיכה, תוכניות אימון וציפיות עבודה.

זה לא אתי לכוון לקוחות לכישלון.

קביעת מטרות אשר שמות דגש על פוליטיקה בסוכנות עשויות להביא למצב שהלקוח לא יכול להתפתח ולגלות את הכוחות שלו.

חשוב מאוד שהמטפל יהיה מודע ליכולות הסביבתיות לשינוי((שינוי כלכלי או תעסוקתי, גישה של קבוצה או קהילה וגורמים שונים אחרים) וליכולת שלו לעזור בשינוי הסביבה. למשל: כאשר לקוח רוצה לעבור למשרד אחר כדי לשפר את הנוחות והמטפל מבטיח לו שיעזור לו דרך משאבים חיצוניים אבל למטפל אין שום יכולת לעשות זאת הוא מביא לכישלון חרוץ של הלקוח- אם שינוי זה הוא הכרחי להשגת המטרות,המטפל לא היה צריך להסכים למטרה זו.

המטרות צריכות להיות יחסיות לידע ולניסיון של המטפל:

אתה יכול לעזור ללקוח להשיג מטרות אשר תואמות את הידע והניסיון שלך או אשר אתה יכול לרכוש עליהם ידע וניסיון בזמן התהליך.

ישנן מטרות אשר דורשות מהמטפל ניסיון בתחום, אם אין לך ניסיון שכזה מחויבותך כלפי עצמך, כלפי המקצוע וכלפי הלקוח לא להתחיל התערבות.

אם אתה מקבל הדרכה ופיקוח מאדם שיש ברשותו את היכולת –זה אתי ליצור חוזה עם מטרות שמעבר לידע שלך- אם יש לך הדרכה. אחרת, אתה מחויב ליצור התערבויות כאשר מדובר אך ורק במטרות שיש לך ניסיון וידע בהם ולהפנות לקוחות לגורמים אחרים אשר יכולים לעזור להם.

מה קורה כאשר גורמים אחרים אינם זמינים?

במקרה כזה הבחירה תהיה בין לא להגיש עזרה בכלל לבין להגיש עזרה תחת מגבלותיו של המטפל.

במקרה כזה המטפל יכול להגיש עזרה תחת 2 תנאים:

1.המטפל חייב ליידע את הלקוח במגבלותיו לגבי הגשמת היעדים ולאפשר ללקוח לבחור האם להמשיך או לא.

2.המטפל חייב להיות בטוח שאי הגשמת המטרות לא מובילה לסיכון ללקוח או לאחרים (למשל: אדם עם נטיות התאבדותיות, אדם אלים וכו...).

ייעוץ או אשפוז צריכים להישקל לפני שמתחילים לטפל במקרים כאלו.

מטרות צריכות להיות מנוסחות בצורה חיובית שמדגישה צמיחה:

כאשר מנסחים מטרות יש להדגיש את השינויים החיוביים ואת ההטבות שיהיו לאחר השגת המטרה.

למרות שהתנהגויות מסוימות גורמות ללחץ ומתח בחיים של הלקוח (אכילה מופרזת, שתיה מופרזת וכו) הם עדיין עשויים לחוש אובדן כאשר הם מוותרים עליהם. לכן מומלץ לנסח מטרות עם דגש על הרווחים מויתור ההנהגות ולא עם דגש על החסרונות.

למשל: ניסוח שלילי:" להפחית את מידת הביקורתיות בין בני המשפחה".

ניסוח חיובי: " להגדיל את העירנות של בני המשפחה לכוח של כל אחד מהם ולהגדיל את מספר המסרים החיוביים ביניהם".

להימנע מקביעת מטרות שיש לך הסתייגות רבה מהן:

לקוחות עשויים לבקש ממך עזרה בהשגת מטרות אשר נוגדות את הערכים שלך.זה לא אתי וחכם להיכנס להתערבות במצבים כאלה.

במצבים כאלה עדיף להפנות את הלקוח לגורם אחר אשר יוכל לעזור לו ולהסביר לו בעדינות את הסיבה להפניה.

אם אין גורם אחר אשר ניתן להפנות אליו- יש להסביר ללקוח את ההסתייגות שלך ואת סוג העזרה שאתה יכול להציע לו.

ישנם מקרים שבהם המטרה של הלקוח עלולה לפגוע בו או באנשים אחרים-במקרים כאלה מוצדק שלא תסכים לקדם את המטרות הללו ותסביר ללקוח בהחלטיות אך בנדיבות את הסיבה שלך ותראה נכונות לעזור לו לבחור מטרות אחרות.

מטרות צריכות להיות מתאימות לשירות שהסוכנות מתאימה:

ישנם מקרים שבהם לאחר חקירת הבעיה המטפל עשוי להבין שהסוכנות שבה הוא עובד לא יכולה לטפל בבעיה למשל: כאשר מטפל בבית חולים מגלה שהזוג צריך טיפול זוגי או עזרה פיננסית. במקרים כאלה המטפל צריך להסביר זאת ללקוח ולתת לו הפניה לסוכנות אחרת אשר תוכל לעזור לו.

התהליך של בחירת והגדרת מטרות:

לאחר שהסברנו את הרציונאליזציה של בחירת והגדרת קריטריונים למטרה אנו כעת מוכנים ללמוד את התהליך עצמו.

1. לבדוק את מוכנות הלקוח: לאחר שאתה מרגיש שהבנת וחקרת את הבעיות של הלקוח אתה יכול להציע לו להתקדם לשלב של הגדרת מטרות, יש לשאול את הלקוח האם הוא מעוניין לעבור לשלב הבא או שמא הוא מרגיש שיש צורך שנדבר על עוד אינפורמציה. אם הוא מראה נכונות ניתן לעבור לשלב הבא.

2. להסביר את מטרת היעדים: הסברת המטרה של קביעת יעדים מעודדת את היענותם של המטופלים ומגורמת להם להיות מכוונים לתהליך.הניסיון מראה שהלקוחות מגיבים באופן חיובי להסברת על המטרות ומרגישים שהגדרת המטרות היא כבר חלק מפתירת הבעיות בחייהם.

ההסבר צריך לכלול את הפונקציות של הגדרת מטרות כפי שתוארו בפרק וצריך להדגיש את הסמכות של הלקוח בבחירת המטרות.

לאחר הסברת הפונקציות של המטרות יש לומר ללקוח: יש לי מספר רעיונות למטרות, אני מניח שהן דומות לשלך. לאחר שנעלה אותם תוכל לבחור איזה מטרות אתה רוצה להשיג.

אם הלקוח לא התנדבותי. ניתן להסביר לו את מטרת המטרות ולומר לו למשל שהוא צריך להשתתף בסדנת הורים ולתת לו לבחור איזה סדנא הוא רוצה. לאחר מכן ניתן לומר לו שהמטרות האישיות שלו (שהוא לא מוכרח לבצע) הוא יכול להחליט ואנחנו יכולים לעזור לו לקדם אותם.

3. לבחור ביחד מטרות מתאימות: אצל מטופלים לא התנדבותיים(למרות המטרות הכפויות) ואצל מתנדבים התנדבותיים המטפל יכול לעזור לזהות מטרות שהם היו רוצים להשיג.

למשל: " אם נצליח בעבודתנו יחד, איך תחשוב ותתנהג באופן שונה?".

"בית המשפט רוצה לראות מספר שינויים בחייך, אילו שינויים אתה רוצה לראות"?

יש לשים לב שכל הצהרה שכזו מחייבת את המטופל לזהות פרטים מסוימים שהוא היה רוצה לשנות בחייו. אם המטופלים מתקשים ,המטפל יכול לעזור להם לפי הבעיות שהוא זיהה במהלך הפגישות ולהציע להם ליצור שינויים הקשורים לבעיות אלו.

עם מעט עזרה, רוב הלקוחות יזהו מטרות מפתח. מומלץ לרשום את המטרות ולהסביר שבגלל שהמטרות כל כך חשובות אתה רוצה לתעד זאת.

כאשר המטופל מנסח מטרה לעיתים אתה יכול לזרוק הערות שמבהירות או מחדדות את המטרה הרצויה. יש לזכור שחשוב לא לקחת בעלות על המטרות אלא לקבל את האישור של הלקוח להצעה שלך. מהניסיון שלנו אנו רואים שאם תבקש רשות ותשאל באופן עדין רוב הלקוחות יקבלו את ההערות שלך.

לרוב המטופלים יזהו את המטרות שלהם ואת דרכי המשימה. אבל לעיתים בגלל הניסיון והידע שלך אתה יכול להציע מספא דרכי משימה שהלקוח לא חשב עליהם.מחובתך לשתף זאת את הלקוח .בזמן שאתה עושה זאת חשוב שתסביר ללקוח מדוע אתה מציע זאת.

4. להגדיר את המטרות בצורה מפורשת: לאחר שהמטרות נבחרו, אתה מוכן כעת לנסח אותן בפירוט ולקבוע את גודל השינוי שהלקוח רוצה\ שנכפה עליו.

אם הצלחת בשלבים הקודמים יכול להיות שהשלב הזה יהיה קצת או לא הכרחי. במידה והמטרות שנבחרו נוסחו בצורה כללית- תצטרך להגדיל את הספציפיות שלהן.

למשל: "אתה אומר שאתה רוצה להפחית את רמת החרדה שלך, מה יהיה סימן לכך שהפחתת?".

5. תדגיש את היכולת להשיג את המטרות ותדון ביתרונות וחסרונות הפוטנציאלים:כדי לעזור ללקוח להעריך את היכולת להשיג את המטרות ניתן להגיד דברים כאלו:

-"אילו מכשולים אתה חושב שיכולים להיות בדרך להשגת המטרה?".

-"זו נשמעת כמו שאיפה מאוד גדולה. אני יכול להרגיש איך אתה מאוד רוצה להגשים אותה אבל אני לא רוצה לראות אותך נלחם עבור מטרה שעשויה להיות לא בהישג. בוא נחשוב על הצעדים שעליך לקחת כדי להשיג את המטרה הזו".

דיון בהטבות שעשויות להיות במטרה מעודדת את הלקוח לנסות ולהשיג את המטרה, ניתן לומר דברים כמו:

-"אילו שינויים חיובים אתה יכול לראות בעקבות השגת המטרה הזו?".

-(לזוגות נישואים): "אילו שינויים חיובים אתם יכולים לצפות בנישואיכם ע"י השגת מטרה זו?".

לעיתים הלקוחות לא ערים לסיכונים המסוימים שעשויים לנסוע מהשגת המטרות שאותם הם רוצים. מחויבותך היא להציג להם סיכונים אלה. למשל: ע"י הגדלת האסרטיביות הלקוח עשוי לאבד את מקום עבודתו וכו..

6. תעזור ללקוח לבחור להתחייב לפרטים של המטרה:השלב הבא הוא לקחת החלטה שהיא התחייבות להשיג את היעדים המדוברים. ברוב הפעמים יש יותר יתרונות פוטנציאלים מחסרונות והלקוחות מרגישים מוכנים להתחיל לעבוד לקראת הגשמת המטרות.דרך פשוטה אך מועילה לבדוק את מוכנות הלקוח היא לבקש ממנו לדרג בין 1 ל10 את ההרגשה שלו כאשר 1 אומר לא מוכן בכלל ו-10 אומר מוכן מאוד, אופטימי ומתרגש. רוב המטופלים ידרגו את עצמם בין 6-8, שזה אומר שהם מוכנים להתחיל את התהליך. כאשר מטופלים מדרגים את עצמם מתחת ל5 כנראה שהם עוד לא מוכנים להתחייב לתהליך.

לעיתים הלקוח יכול להיות אמביוולנטי וזה מצביע על כך שהוא היה רוצה לחקור את המצב עוד. אנו ממליצים במקרה כזה לא לשכנע את הלקוח להתחייב למטרה. אבל חשוב לקבוע האם הפחד של הלקוח הוא פחד ראלי או לא. במקרה והפחד הוא לא ראלי ניתן לומר ללקוח שאתה מבין את הפחד אבל חבל לא להשיג את המטרה בגלל פחדים לא רציונאליים. במקרים כאלה הלקוח יכול לבחור כמטרה לפתור את הפחדים לפני המטרה שעליה דובר. משא ומתן שכזה יכול להפחית את האיום מפני המטרה הראשית ולהגביר את המוכנות של הלקוח להתחיל לעבוד עם חוזה.

אצל לקוחות שלא בהתנדבות- ניתן לצפות שהמוכנות להתחיל לעבוד על המטרות לא תהיה ברמה מאוד גבוהה. אנו ממליצים לא ללחוץ על המטופל כי הרבה פעמים למטופלים שלא בהתנדבות מאוד חוב ההרגשה שהם שולטים בעניינים ולכן אם תלחץ עליהם הם עשויים לו לחזור לפגישות. לכן ניתן לומר למטופל שיכול לעזור לו לחלוק את רגשותיו ופחדיו עם עוד אדם.

7. תסדר סדר עדיפויות של המטרות לפי בחירת הלקוח: השלב האחרון הוא לתת סדר עדיפיות למטרות.( לרוב לקוחות בוחרים בין 2-5 מטרות). המטרה של השלב הזה היא לוודא שהמסע המשותף לעבר המטרות מתחיל במטרה שהכי חשובה למטופל. השלב הזה מהווה מצריך מהלקוחות אחריות וציפייה ולכן מעודד את המוטיבציה שלהם לעבוד על המטרה.

כאשר מערכת הלקוח כוללת יותר מאדם אחד יכול להיות שלכל אחד מהמשתתפים יהיה סדר עדיפות אחר. כאשר מדובר על יותר ממשתתף אחד רצוי שיהיו גם מטרות משותפות וגם מטרות אינדיווידואליות לכל אחד מהמשתתפים. כאשר יש חילוקי דעות בקשר לסדר העדיפויות של המטרות המשותפות יש לעשות משא ומתן עם הקבוצה.

מדידה התחלתית והערכה:

הערכת התוצאות מהטיפול הוא חלק חשוב מהתהליך (או לפחות צריך להיות חלק חשוב).

במחקר שנערך ב1984 גילו שרוב העו"ס לא נוטים לתת הערכה לתוצאות הטיפול עם לקוחותיהם. ואילו במחקר שנערך ב1991 מצאו שאחוזים רבים יותר של עו"סים נוטים לתת הערכות ,למרות שההערכות לרוב אינם כמותיות. כותבי המאמר חוזים שמחקרים דומים בעתיד יחשפו עליה ניכרת בכמות ההערכות הכמותיות.

מדידה כמותית ראשונית (baseline):

המדידה נלקחת לפני שינוי ההתנהגות ונקראת BASELINE משום שהיא מספקת בסיס כנגד מדידות אחרות שיראו התקדמות .

מדידה של התנהגות נצפית (over behavior):

ניתן למדוד התנהגות הנצפית לעין .למשל: אם משפחה מעוניינת להגדיל את מספר המסרים החיובים שבני המשפחה מעבירים ביניהם, המטפל יכול להציע לתלות טבלה שבה יסמנו כל מסר חיובי שהועבר. הטבלה הזו תשרת בסיס להשוואה.

היתרונות:

-ניתן לעקוב אחר השינויים השבועיים ואחר השינוי הכולל שנעשה.

-לעיתים בזמן השינוי לקוחות עשויים לא להבחין בשינויים קטנים שנעשו, בעזרת שיטה זו כל שינוי נראה לעין וזה יכול להגדיל את המוטיבציה שלהם.

מדידת ההתנהגות עשויה להיות ע"י בן משפחה, ע"י המטופל עצמו או אפילו ע"י המטפל(אם ההתנהגות מתבצעת בזמן טיפול).

הרבה פעמים מטפלים מציעים למטופל לתעד את ההתנהגות. זה נקרא: SELF-MONITORING

היתרון של זה זה לא רק תיעוד של השינוי אלא גם חלק מהטיפול עצמו-למשל אם המטופל צריך לתעד כל התנהגות שהוא רוצה להפחית, כנראה שהוא יפחית רק בגלל התיעוד.

מצב זה נקרא REACTIVE EFFECTS. למרות שיש לזה השפעה גם על התנהגות חיובית וגם על ההתנהגות שלילית עדיף לעשות זאת על התנהגויות חיוביות משום שמתן דגש על התנהגויות חיוביות יכול לקדם את המטרה.

כאשר בודקים את ההתנהגות יש לשים לב לכמה דברים:

-האם ההתנהגות מתבצעת בהקשרים מסוימים.

-יש לבדוק זמנים שבהם ההתנהגות מתבצעת .

הערכות רטרוספקטיביות של התנהגות ראשונית (BASELINE)

בשביל לבדוק את כמות ההתנהגות לפני השינוי ניתן לעשות זאת ב2 דרכים: הערכה רטרוספקטיבית או למדוד במשך זמן מסוים לפני שמתחילים בטיפול.

למרות שהערכה רטרוספקטיבית היא פחות מדויקת לעיתים היא נדרשת בעיקר כאשר מדובר במצבים חמורים שבהם לדחות את הטיפול בשבוע עשוי לוות בעיה.

כאשר מבקשים מהלקוח לעשות הערכה רטרוספקטיבית אנו מבקשים שינסה להיזכר בכמות הפעמים ובמרווחים של הפעולה\ ההתנהגות כפי שבוצעה ביום האחרון\ בשעה האחרונה.

מדידה של התנהגות בלתי נצפית/נסתרת (covert behavior):

ניתן למדוד התנהגות בלתי נראית (כמו חרדה, דיכאון וכו) ע"י בניית סקאלה (SELF-ANCHORED):

יש לבדוק סקאלה במכילה בין 5-7 שלבים . כדי לדעת מה צריך להיות בשלב הכי מורגש אפשר לבקש מהלקוח לדמיין את עצמו בהתנהגות הזו כשהיא הכי גרועה וזה יהיה השלב הכי גבוה בסקאלה.

ספירת מספר הפעמים והמרווחים דומה להתנהגות נראית. צריך לפחות 10 מקרים כדי שזה יחשב כדפוס, אבל לעיתים כשהמצב חמור אפשר להתפשר על פחות.

קווים מנחים למדידה מהימנה ותקפה:

1.תגדיר את ההתנהגות בצורה ברורה.

2. תהיה בטוח שההתנהגות הנמדדות קשורות באופן ישיר למטרות שנבחרו.

3.לעיתים תצטרך להשתמש במדידה מרובה כי לרוב האנשים יש מספר בעיות שהיא רוצים לפתור\ יש בעיה מסוימת שיש לה הרבה סימפטומים (למשל: דיכאון יכול להתבטא גם בחוסר אסרטיביות והערכה עצמית נמוכה).

4. השינויים בהתנהגות צריכים להימדד תחת אותן נסיבות בחיים .

5. חשוב שגם הלקוח וגם המטפל ישימו לב לכל שינוי קטן משום שזה לא עניין של הכל או כלום בשינוי. זאת על מנת להגדיל את התקפות של השינוי.

מדידה עם סולם פיקוח עצמי:

SELF-ADMINISTERED יעיל בהשגת מידע ראשוני. הרבה סולמות פסיכולוגים הם אפקטיביים אבל הסולם הזה הכי מומלץ לעובדים סוציאליים. הקלות של הפיקוח, הספירה והפרשנות כמו כן גם התקפות והמהימנות הם חלק מהיתרונות של שיטה זו.

הכלי הזה יכול לבדוק גם בדיקה כמותית של ההתנהגות הבעייתית ולמרות שהוא יותר סובייקטיבי ופחות מדויק מספירה של התנהגויות הוא מאוד כדאי במדידה של התנהגות הלא נראית לעין.

כמו במדידה של התנהגות הנראית לעין, בחירת הסולמות יכולה להעשות לפני שמתחילים בטיפול ולאחר מכן לשמש כמעקב אחר ההתפתחות.

בניגוד לbehavioral self monitoring דיווח עצמי בתהליך ה-self administered, יש פחות REACTIVE EFFECTS.

הרבה עו"סים חוששים מהתגובה של הלקוחות שלהם לפיקוח העצמי ואילו מחקרים מראים שדאגות כאלו לא מוצדקות. המחקרים מצאו שהלקוחות מעדיפים להיות מעורבים בתהליך ההערכה , עוד נמצא שלרוב המטפלים יכלו להעריך נכונה את הרגשות של הלקוחות שלהם בנוגע לתהליכי ההערכה.

תהליך הפיקוח:

יש ליצור טבלה אשר העמודות שלה כוללות את רמת ההתנהגות לפי הסקאלה שנקבעה ואילו השורה מראה מרווח זמן (של ימים או של שעות) ואז לעשות גרף.

חשוב שאותו תהליך ואותם כלים יהיו גם בתקופה לפני השינוי (BASELINE) וגם בתקופת השינוי (אם לא אז השוואות לא יכולות להעשות).

חשוב גם להמשיך ולעקוב אחר המדריך כפי שפורט בעמוד הקודם.

חזרה על מדידות של אותה התנהגות במרווחי זמן שווים מאפשר לעובד לא רק לעקוב אחר תהליך השינוי של הלקוח אלא גם ללמוד על היכולת של הלקוח לעבור שינויים ועל ההשפעה שיש לשינויים על חיי הלקוח.

בנוסף, המעקב יכול לאפשר ללקוח לא רק לעקוב אחר ההתקדמות אלא גם לראות כמה ארועי חיים ספציפיים יכולים להשפיע על המצב הנפשי שלהם ועל ההתנהגות שלהם.

יש עוד מספר יתרונות למעקב:

-המעקב יכול לסמן לעובד וללקוח מתי הגיע הזמן לסיים את הטיפול.

-כאשר הלקוח ראוה את השינוי בעיניו זה יכול לעודד אותו לא להפסיק את הטיפול בגלל התשלום.

-כאשר רואים שלאחר תקופה מסוימת אין שינוי, העובד יכול לדון על כך עם הלקוח ולנסות למצוא את הסיבות לכך.

מטרות נוספות של ההערכה

ההערכה היא בעצם סוג של מחקר על אדם בודד. ניתן להשתמש בהערכה גם למטרות אחרות כגון:

-בדיקה של איכות של התערבות מסוימת.

-השוואה של איכות של כמה התערבויות שונות.

הבעיה היא שכאשר עושים מחקר אז צריך לעקוב בצורה מדויקת אחרי ההוראות דבר אשר יכול להוביל לקונפליקטים רבים. כדי לעצב מחקר יש צורך בידע נוסף אשר לא מופיע בספר זה.

יצירת חוזה:

כאשר סיימת לדון על המטרות עם הלקוח, אתה כעת מוכן ליצור איתו חוזה.

לרוב כותבים מסכימים שחוזה צריך לכלול את המרכיבים הבאים:

1. מטרות שיש להשיג (מסודרות לפי סדר עדיפות).
2. תפקידי המשתתפים בטיפול.
3. טכניקות שש לנקוט בהן.
4. מסגרת הזמן של הטיפול, התכיפות ואורך הפגישות.
5. אמצעי הפיקוח של התהליך הטיפולי.
6. תנאים שבהם יש לדון מחדש על החוזה.
7. דברים טכניים כמו: התחלת פגישות בזמן, הסדרי תשלום, מועד לביטולים וכו'...

למרות שזה השלב האחרון של השלב הראשון של תהליך העזרה, עריכת הסכמים הוא תהליך שממשיך לאורך כל הטיפול.

המטרות הן גמישות והן יכולות להשתנות לאורך כל תהליך העזרה, לכן אין להפסיק לדון על המטרות לאורך כל התהליך, מטרה נמצאת בפוקוס בפגישה אחת ספציפית.

כך גם הדברים הטכניים עשויים להשתנות במהלך התהליך. לכן פריט 6 צריך לכלול רשימה של אלמנטים משמעותיים אשר עשויים לגרום לדיון מחודש על המטרות.

בנוסף, עידכון החוזה גם מראה על כיבוד על הלקוח וכתוצאה מכך מגביר את מוטיבציית הלקוח ושיתוף הפעולה שלו.

ישנם מקומות עבודה כגון לשכות ציבוריות אשר דורשות חתימה של הצדדים על החוזה. הרציונאל הוא שחתימה נותנת משנה תוקף לחוזה, מדגיש את המחויבות של הצדדים לחוזה ומפחית סיכוי לאי הבנות.

לחוזה כמובן אין תוקף משפטי וזה צריך להיות כתוב בחוזה עצמו.

יש מטפלים המעדיפים חוזה בעל פה ולא בכתב. אופציה שלישית היא חוזה שהוא בחלקו בכתב ובחלקו בעל פה. כאשר החלק של בעל פה כולל את הבעיות הבסיסיות, כללים מצופים, הגבלת זמן', מטרות שזוהו, תנאים לשינוי החוזה . אם אתה או הסוכנות שלך לא נוהגים לכתוב את החוזה, אנו מציעים לך לרשום לעצמך את המטרות ואת סדר העדיפויות שלהם משום שכך הן לא נשכחות ובכך אתה מדגיש את החשיבות של הגדרת המטרות.

מחקרים לא מראים על עדיפות לסוג מסוים של חוזה (רשום מול בעל פה).

פירוט של כל החלקים בחוזה( הסעיף הראשון של הגדרת מטרות כבר דנו בו):

2. תפקידי המשתתפים בטיפול:

דנו בחלק הוורבלי של התהליך של סוציאליזציה ללקוח והכללים של המטפל כבר בפרק 5

כללים אלו צריכים לקבל מקום חשוב ביצירת החוזה בעיקר עם מטופלים שלא נמצאים מבחינה בטיפול או בשירותים ממשלתיים. החוזה הכתוב מספק הזדמנות עבור לקוחות אלו היחשף לאחריות ההדדית שיש לכל הצדדים. המטפל צריך לומר ללקוח מה הוא או הסוכנות מחויבת לספק ללקוח, לדוגמא: הסוכנות יכולה להבטיח שהיא מספקת טיפול לילד בזמן הפגישות.

3.טכניקות שיש לנקוט בהן: חלק זה של החוזה מפרט טכניקות ושיטות התערבות מסוימות שיש לנקוט בהן כדי להשיג את המטרות. במהלך כל זמן יצירת החוזה,יש לפרט את טכניקות ההתערבות רק ברמה הכללית כמו: פגישות פרטניות, קבוצתיות או טיפול משפחתי. אבל אתה יכול לדון בפירוט רב יותר בבעיות שעלולות לצוץ ובדרכי הפתרונות האפשריים (כפי שקורה בהרבה תהליכים טיפוליים).

במקרים מסוימים(נתון לשיקול דעתך) אתה יכול לדון בתהליכי ההתערבות בפירוט רב יותר למשל: דימיון מודרך, טיפול קוגנטיבי (זיהוי והפחתה של מחשבות, אמונות ופחדים), משחקי תפקידים , שינוי התנהגות, טכניקות לשליטה עצמית ופיתוח כישורים(אסרטיביות, תקשורתיות וכו).

ברגע שאתה מתכוון להוציא אל הפועל את אחת מההתערבויות אתה חייב לשתף בזה לפני את הלקוח כדי לראות את תגובתו וכדי לקבל את הסכמתו.

תנאי ומסגרות זמן:

עוד גורם משמעותי ביצירת החוזה הוא הכיוון של תהליך העזרה, תכיפות הפגישות ואורך הפגישות. יש 2 סוגי טיפולים: ארוכי טווח (open-ended service) וקצרי טווח (time limited service/ short term service).

בטיפול קצר טווח - יש מספר מקסימלי של פגישות (בדרך כלל במסגרת הגבלת זמן. שני הסוגים קיימים כבר דורות רבים במקצוע העבודה הסוציאלית. הדפוס הארוך טווח קשור לפרויד והפסיכואנליזה. טיפול קצר טווח הוצג ע"י אוטו ראנק, ממשיכו של פרויק ואומץ ע"י הבית ספר לעו"ס שהוקם ב1930.

לאחרונה הגבלות זמן הפכו להיות מרכיב חשוב במערכות עבודה הסוציאלית מוכוונות משימה (task centered systems). מודל זה התבסס ב1972 בעקבות סדרת מחקרים משכנעים.REID AND SHYNE ערכו מחקר שהשווה בין תוצאות של טיפול ארוך טווח וקצר טווח. הם מצאו כי לקוחות אשר קיבלו טיפול קצר טווח השיגו תוצאות שוות ללקוחות אשר קיבלו טיפול ארוך טווח (לעיתים אפילו תוצאות מרשימות יותר מבחינת עמידות הטיפול).

השימוש בטיפול קצר טווח התקבל לא רק בגלל המחקרים השונים, אלא גם בגלל ההיגיון שאומר שכאשר יש לנו הגבלת זמן אנו בעלי מוטיבציה רבה יותר להשיג את המטרה המבוקשת. (לדוגמא: סטודנטים אשר מתחילים ללמוד למבחן רק ברגע האחרון). זאת בגלל הנטיה של בני האדם לדחות את הדברים לרגע האחרון.

עוד טיעון אשר תומך בטיפול קצר טווח הוא האמירה שגם בטיפול ארוך רוב המטרות מושגות בתחילת הטיפול (לרוב עד הפגישה החמישית או השישית).

בנוסף, לרוב גם כאשר הטיפול הוא ללא הגבלת זמן, הוא לא נמשך יחסית הרבה זמן. המכון לחקר סטטיסטי מצא ב1966 שבאותה שנה רוב הפסיכולוגים לא נפגשו יותר מחמש פעמים עם אדם ספציפי.

יתרונות של טיפול קצר טווח עבור המטפל:

1.חוסך בכסף.

2.יותר מטופלים יכולים לקבל טיפול בתקופת זמן מסוימת.

3.כאשר המטופלים רואים שהמטפל מאמין שהם יכולים להשיג את השינוי המיוחל בזמן יחסית קצר, הם מקבלים תקווה ונהיים אופטימיים יותר.

4.כאשר מציגים את מסגרת הזמן בתהליך ההיכרות, זה מקל על תהליך הפרידה.

5.חלוקת הזמן מאפשרת את חלוקת פתרון הבעיה להתחלה, אמצע וסוף.

6.מציאת מקורות מימון- יותר מקומות מוכנים לממן את הטיפול בגלל שהמטרות ידועות ואורך הטיפול ידוע.

בנוסף להשפעות של טיפול קצר טווח שתוארו ישנם עוד 2 נוספות:

-כאשר השירות מעניק טיפולים קצרי טווח כחלק מהאג'נדה שלו, הוא מסוגל לטפל ביותר מקרים ובכך להגיע לאנשים שזקוקים לטיפול ובאופן בהול יותר. מצליחים להכות בברזל בעודו חם.

מחקרים מראים שכאשר מעניקים לאדם טיפול בשלב מאוחר (הרבה זמן אחרי שהוא ביקש) התוצאות שליליות, ולכן זה ויתרון משמעותי.

-היתרון השני מתייחס ללקוחות מקופחים, שהם עיקר האוכלוסיה שמגיעה לעובדים סוציאליים. מחקרים הראו שאוכלוסיה זו מעדיפה טיפול מובנה וקצר טווח.

גם המחקרים הקודמים אשר סיפקו את הבסיס לפיתוח שיטת טיפול קצר מועד וגם המחקרים המאוחרים יותר המתייחסים לשיטה זו, כללו בעיקר אוכלוסיה מוגבלת. המחקרים נעשו גם על קבוצות ומשפחות.

האם טיפול קצר טווח אפקטיבי גם לקבוצות מיעוט? מחקרים בדקו את האפקטיביות של טיפול קצר טווח אצל קבוצת מקסיקנים מארה"ב, ומצאו שהשיטה אכן אפקטיבית - לשיטה היו תוצאות חיוביות על הקבוצה והלקוחות היו מרוצים מהשירות.

כמובן שטיפול תחת הגבלת זמן לא מתאים לכל סוגי האוכלוסיה. עבור לקוחות בעלי הפרעות אישיות קשות טיפול ארוך טווח יותר מתאים.

גם בעיות הקשורות לעוני כגון הזנחה של שנים מתאימות יותר לטיפול ארוך טווח.

גם עבור חולי נפש כרוניים טיפול קצר מועד הוא לא התשובה, חוץ ממקרים שבהם בעיה ספציפית כגון מגורים נחשבת למטרה.

גם במקרים של אוכלוסיה אשר נמצאת במעצר או תחת שירות מבחן הטיפול קצר טווח הוא לא אופציה, ושוב, טיפול תחת הגבלת זמן יכול לעזור לאותם אנשים להגיע למטרות ספציפיות בחייהם.

ישנם מודלים שונים בעבודה סוציאלית, בייעוץ ובפסיכותרפיה אשר מתייחסים לטיפול קצר טווח.

ישנם מחקרים רבים על טיפול קצר טווח אשר הובילו לשיטה יחסית נפוצה בקרב העובדים הסוציאליים והיא:

6-12 מפגשים על פני חודשיים עד ארבעה חודשים. יש לדון עם הלקוח על העדפותיו וביחד להגיע להחלטה. כמובן שהיתרון בלדון עם הלקוח הוא שהלקוח יהיה יותר חיובי עם טיפול קצר טווח לאחר שהוא נטל חלק בהחלטה של הגבלת הזמן.

חלק נוסף הוא השאלה של תכיפות הפגישות. בעו"ס הנורמה היא פגישה אחת לשבוע. חוץ ממקרים חריגים אשר דורשים טיפול יותר אינטנסיבי של יותר פעמים בשבוע (כאשר צריך לפקח ולתמוך יותר במטופל).

תכיפות הפגישות גם יכולה להיכנס לחוזה אחרי הסעיף של תהליך העזרה.

ישנם לקוחות אשר רוצים להיפגש בתכיפות גדולה יותר, ולך זה נראה לא אפקטיבי. לדעתנו כדאי לך לומר להם את דעתך, מניסיוננו הלקוחות מחפשים לשמוע את דעתך.

ישנם סוכנויות המטפלות במשפחות במצוקה או בחולים לא יציבים, ובמקרים כאלה המטפל זמין למטופלים 24 שעות ביממה והטיפול הוא מאוד אינטנסיבי. למרות כל זאת, לרוב הטיפול לא נמשך יותר ממספר שבועות.

משך הפגישה - הנורמה בעו"ס היא פגישה של 50 דקות. למרות שבפגישות אינטייק ובפגישות של משפחות\קבוצות לעיתים משך הזמן הוא ארוך יותר ויכול להגיע לשעתיים.

דבר אחרון, פגישות אשר נערכות בבתי ספר, בתי חולים וכו'... יכולות להיות בעלות משך זמן שונה. למשל: פגישה עם חולה בבית חולים יכולה לקחת לא יותר מרבע שעה (תלוי במצבו ובמטרות שהוא רוצה להשיג).

תהליך הפיקוח:

חשוב לציין בחוזה את הדרך שבה עוקבים אחרי השינוי, משום שזה מכניס את המטופל למצב אשר מכוון לשינוי.

-אחרי שמדידת הבסיס נעשתה, אנו ממליצים להמשיך את הבקרה ע"י אותה שיטה שבה נעשתה מדידת הבסיס עם מרווחי זמן קבועים.

-כאשר לא נעשתה מדידת בסיס, אנו ממליצים לבקש מהלקוח לדרג את השינוי שהוא מרגיש על סקאלה של 1 עד 10 (1 שום שינוי, 10 סיים את השינוי).

השוואה של התשובות של הלקוח מזמן לזמן תספק בקרה על ההתקדמות.

-דרך נוספת היא לעשות גרף של סקאלה מ1 עד 10, ולבקש מהמטופל לצבוע את "גובה" השינוי. שיטה זו מומלצת עם ילדים או עם אנשים מוגבלים אשר נהנים לראות את ההתקדמות שלהם לפי הצביעה.

יש לדון על התכיפות של פגישות מעקב. אנו ממליצים לדון עם הלקוח עם ההתקדמות שלו מספר דקות בכל פגישה.

אנו ממליצים שתהיה גמיש בהחלטה זו לפי עמדת הלקוח אבל אל תיתן ליותר מ3 פגישות לעבור ללא שיחת בקרה.

תנאים לדיון מחדש על החוזה:

בגלל שיצירת החוזה נמשכת לאורך כל תהליך העזרה, חשוב להדגיש בפני הלקוח שהתנאים בחוזה נכונים לאותו רגע ספציפי ונתונים למשא ומתן בכל רגע ספציפי.

התנאים משתנים, תהליכים קורים ולכן חשוב להסביר ללקוח שבכל רגע נתון הוא או אתה יכולים לשנות את החוזה. מתן מידע זה מדגיש ללקוח את ההדדיות בתהליך העזרה.

במקרה של לקוח לא התנדבותי כל שינוי קטן כגון ראיה נוספת צריך להיות מפורט בחוזה.

פרטים ניהוליים:

השלב האחרון של החוזה הוא דיון על תאריך התחלת הטיפול, קביעת תנאים לביטול פגישה ומידע על התשלום. עם כל הכבוד לשינויים וביטולים, יש להבהיר ללקוח שהוא אחראי על השעה שנקבעה לפגישה. הלקוח צריך להודיע על ביטול או שינוי של הפגישה 24 שעות קודם לכן. מקובל לרוב לגבות תשלום על פגישה שבוטלה או נדחתה בלי שהלקוח הודיע על כך 24 שעות קודם לכן.

דיון על התשלום לרוב לא נוח לסטודנטים האמורים להודיע ללקוח על התשלום שהוא צריך לשלם להם. אי נעימות זו מובנת מאחר שלסטודנט אין כל ניסיון ולכן לא נעים לו לדרוש כסף על שירותיו. למרות זאת להרבה סוכנויות יש מדיניות של תשלום עבור הפגישות ורוב הלקוחות צריכים לשלם תשלום זה. בנוסף לכך, סטודנטים מקבלים הדרכה שמשפרת את איכות השירות והרבה מהם נותנים שירות ברמה גבוהה מאוד.

סטודנטים צריכים לזכור שחלק מהיכולת לטפל הוא לדעת לדון בענייני כספים בבטיחות וללא בושה. המחויבות שלך לא מסתיימת לאחר הדיון על החוזה. אם לקוח לא משלם את התשלום אתה צריך לדון על העניין עם הלקוח. איחור או חוסר תשלום יכול לנבוע מיחס שלילי כלפי המטפל, קשיים כלכליים או חוסר אחריות של הלקוח. כל אחת מהאופציות האלה ראויה לדיון בפגישה טיפולית.

כדי להבהיר לך את משמעות החוזה צירפנו חוזה למאמר. שים לב שרוב הכללים לא מופיעים בחוזה משום שיש לדון בהם בעל פה, כתיבת כל הכללים בחוזה תיצור מסמך ארוך מדי.

נספח - הסכם לשרותים מקצועיים (מופיע בסוף פרק 12 של הפוורת)

שם __________ שם __________

כתובת ______________

1. אני (אנחנו) דנו במצב שלי עם _____________ ובזה מסכים לעבוד בשיתוף פעולה בהשגת מטרות מסויימות שיאפשרו לי (לנו) לשפר את המצב שלי (שלנו). אני (אנחנו) מסכים שלשם השגת מטרות אלה אני ( אנחנו ) אשתף בחוויותיי, מאורעות חיי, ותגובותי אליהם. אני (אנחנו) מסכים שאני (אנחנו) אשתתף באופן פעיל בתכנון וביצוע משימות אנחנו נתכנן באופן הדדי למטרת השגת מטרות אלה. המטרות התחלתיות שהסכמנו עליהן הן כדלהלן :

1. _______________________________________________________________

2. _______________________________________________________________

3. _______________________________________________________________

אני (אנחנו) מבין שאנחנו יכולים להוסיף או לשנות את המטרות האלה במהלך עבודתנו יחד.

2. אני (אנחנו) מסכים שמבנה (פורמט) המפגשים שלנו יהיה :

_______________ _______________________ __________________

( יחיד) (נישואין משותפים או משפחה) (קבוצה או קומבינציה)

אני ( אנחנו ) מבין שכל מפגש יארך בערך ________ (זמן), יתחיל ב________ (תאריך), ויסתיים ב- _________ (תאריך), ויסתכם ב _________ פגישות.

3. אני ( אנחנו ) מסכים שאני ( אנחנו ) אשתתף בהערכת ההתקדמות שלי ( שלנו ) כל ______ (מספר) פגישות, באמצעות ______________________ ( כאן יש לפרט את תהליך ואופן ההערכה).

אני ( אנחנו ) גם מסכים להשתתף בהערכה של מעקב לאחר שסיימנו את העבודה שלנו ביחד.

4. אני (אנחנו) דנו בתשלום לשירות המקצועי ומסכים לתשלום של ______________ לפגישה, שאני ( אנחנו ) אשלם ______________ (כאן יש לפרט את סידורי התשלום).

5. אני ( אנחנו) סקרתי את כל התנאים לעיל של ההסכם, ובתאריך הזה ______________ מסכים לעמוד בהם.

שם __________. שם __________.

6. אני ( אנחנו ) מבין שההסכם הזה יכול להיות נתון לדיון מחודש בכל עת.

7. (התחייבות המטפל:) קראתי את תנאי ההסכם דלעיל, ומתחייב לעשות את המיטב כדי לסייע לקליינט להשיג את המטרות שפורטו לעיל, ומטרות נוספות שנסכים עליהם מאוחר יותר.

_______ ________________________.

תאריך חותמת איש המקצוע

נספח 2 – טבלה בעמ' 350, לניסוח חיובי ושלילי של הצהרת מטרות