הערכה רב מימדית-הפוורט פרק 8
Hepworth, D. H., Rooney, R. H., & Larsen, J. A. (1997). Direct social work practice. Chicago, ILL: Rhe Dorsey Press. Ch. 8: Multidimensional assessment, (pp. 195-229)

תהליך ההערכה הוא תהליך חיוני בעו"ס כיון שהמטרות ובחירת דרכי ההתערבות מבוססות על הערכה.

הגדרת ההערכה: הגדרה היא תהליך של איסוף, ניתוח ומיזוג הנתונים לניסוח שכולל את המימדים הבאים:

1. תפקוד הלקוח והאנשים המשמעותיים (כוחות, גבולות, אישיות וחסרונותיה).

2. מהות הבעיות של הלקוח והתייחסות לאישים אחרים משמעותיים המשפיעים על הקשיים.

3. גורמים סביבתיים התורמים לבעיות.

4. מוטיבציה.

5. משאבים זמינים/נדרשים להתגבר על הקושי.

למרות שהערכה כוללת קשיים - יש מקום לנושא הכוחות והפוטנציאל העתידי.

הערכה כתהליך מתמשך: הערכה נעשית מהמגע ראשוני עם הלקוח ועד לסיום הקשר. זהו תהליך שותף ודינאמי הכולל איסוף ניתוח ומיזוג המידע כפי שהוא עולה בתהליך הטיפול . כאשר נאסף מספיק מידע - הוא נחקר ומנותח ע"י איש מקצוע בשיתוף עם הלקוחות ומגיעים לניסוח הבעיה.

אך כשעוברים משלב הבדיקה לשלב פתרון הבעיה, ההערכה עדיין נמשכת. יש מצבים שבהם יש לערוך הערכה מחדש, כגון כשההערכה התבררה כלא נכונה.

הערכה כמוצר: ההערכה כוללת ניסוח או הצהרה ברגע נתון ביחס למהות בעיותיו של הלקוח וגורמים נוספים שהוזכרו קודם. הערכה פורמאלית כוללת ניתוח ואיחוד של הנתונים הרלוונטיים, נוסחה יישומית של הבעיה, מזהה גורמים שונים הקשורים בה ומבהירה כיצד הם מקיימים פעולת גומלין כדי ליצור ולתחזק את הבעיה (לדוגמה, לעתים ילד ממשיך בהתנהגות שלילית למרות ביקורת מהוריו, כי ע"י עצם ההתנהגות הוא מקבל יחס מהוריו).

מרכוז הכוחות בהערכה: אנשי מקצוע נוטים להתמקד בהערכתם בפתולוגיה ולא בכוחות, וחשוב לציין את הכוחות על מנת לנצלם להשגת המטרה.

1. על המטפל להיות רגיש ומיומן כדי לנצל את הכוחות של המטופל.

2. התייחסות לפתולוגיה מעוותת את יכולת המטפל לגלות את הפוטנציאל של הצמיחה.

3. חלק גדול מהלקוחות זקוקים לעזרה בחיזוק תחושת ערך עצמי, והסתכלות על הכוחות מחזקת את הערך העצמי.

מקורות המידע:

1. מסמכי רקע – שהלקוח ממלא בעצמו.

2.דיווח מילולי של הלקוח - זהו מקור לא ישיר כי נעשה בו שימוש לאחר מעשה. העו"ס מסתמך על דברי הלקוח.

הדיווח יכול להיות מושפע מתפיסות מוטעות והמציאות המעוותת. אך אסור לקרוא תיגר על המציאות שהלקוח מציג על מנת לא לגרום להתנגדות של המטופל.

יש להתמקד לעומק ולחפש קונקרטיות על מנת להשיג דרגה גבוהה של ספציפיקציה (-ייחודיות) ככל שנחשף מידע נוסף.

3. צפייה ישירה בהתנהגות בלתי מילולית - מועדת להרבה פחות טעויות כי הלקוח לא מודע להתנהגותו הלא וורבלית וזה פחות נתון לפיקוחו מאשר הדיווח המילולי.

4. צפייה בפעילות הגומלין עם הסביבה. אם זה לא אפשרי - ניתן לשחזר את פעילות הגומלין ע"י משחק תפקידים ואסוציאציה.

הצפייה אינה נקייה מליקויים, כי הלקוחות עשויים ליצור רושם ולהתנהג באופן שונה מאשר במציאות.

העו"ס יתמודד עם זה ע"י כך שישאל את הלקוח באיזו מידה ההתנהגות תואמת את המציאות (העובדה כי הם לא במקום טבעי שלהם-במשרד המטפל, וכי צופים בהם עלולה לפגום באותנטיות).

לרוב המידע שנאסף בצפייה ישירה מהימן יותר מדיווח מילולי.

5. מקורות צדדיים לאינפורמציה - מידע שמתקבל מקרובים, חברים, רופאים.

גם כאן יש בעיה של מגבלות המקורות הישירים, אך המעורבים מעורבים פחות ואינם חסומים כמו הלקוחות, ולכן הם מספקים אינפורמציה הזורקת אור על הדינאמיקה של ההתנהגות הבעייתית.

6. מבחנים פסיכולוגיים – זהו כלי עזר שימושי לכימות המידע וההתנהגות, אך כדי להשתמש בהם ביעילות, על איש המקצוע להיות בקי בתורת המבחנים.

7. התנסות אישית של העו"ס – התנסות זו מבוססת על פעילות הגומלין הישירה. ניתן להסתמך על כך מכיון שהלקוחות מפגינים אותם דפוסי התנהגות כמו ביחסיהם החברתיים. תגובתם נוטה להיות רמז להבנת הקשיים או ההצלחות במציאות הרגילה שלהם.

הערכה רב ממדית:

הבעיות של אדם הן רב ממדיות, כי האדם הוא יצור חברתי התלוי באנשים אחרים ובמוסדות חברתיים. כדי להעריך את תפקוד האדם כולל הערכה של אספקטים שונים של אותו האדם, נדרש ידע רב אודות המערכת המקיפה אותו.

תוך כדי יש להעריך דפוסי התקשרות של הלקוח עם המערכות החברתיות האחרות, וכיצד הוא רואה את קשריו לעומק. הערכות המבוססות על הערכה משולבת ומדויקת, הן בעלות הסיכוי הרב להיות יעילות.

שלבי עבודה:

1. הבעיה. לעיתים כאשר ללקוח יש קושי בהגדרת הבעיה - הפתרונות שלהם הופכים לבעיה בעצמם.

עו"ס יכול לסייע מכיון שיש לו:

- ידע על התנהגויות אנוש בסביבה החברתית.

- יש לו נקודת תצפית חיצונית, אובייקטיבית.

- יש לו מומחיות בראיון.

- יש לו הבנה של תהליך פתרון הבעיות והשינוי המתוכנן.

- יש לו רגישות ללקוח.

- יש לו ידע על המקורות הקהילתיים שאפשר לאתר על מנת לסייע ללקוח.

2. זיהוי הבעיה: בתחילת המפגש הלקוח נמצא במצב של חוסר איזון וחווה מתח ורגשות לא נעימים. הרגשות הם חלק חשוב בהבנת הבעיה וזאת אחת הסיבות לחשיבות מיומנות התקשורת האמפתית.

הגדרת הבעיה הממוקדת בלקוח (איך שהוא רואה אותה) היא בעלת המשמעות המרכזית, וזאת למרות שיכולה להיות הבעיה הפחות חשובה המרכזית. הבעיה שהלקוח מציג מגדירה שטחים לבחון בהמשך, והיא מזהה מושגים שהם חלקים מייצגים של מערכת הבעיה.

3. בעיות מייצגות ולקוחות שבאים מחוסר ברירה: לקוחות בכפיה לעיתים לא מדווחים על הבעיה המייצגת ורואים את מקור הבעיות אצל זה שהפנה אותו לטיפול. על איש המקצוע לבדוק מצבים בחיי הלקוח, ומטרת הבדיקה-לקבוע האם אפשר לזהות רצונות או תחומים בהם ישנה אי שביעות רצון של הלקוח ולעורר אצלו מוטיבציה לעבודה. כאשר מקור המוטיבציה הינו חיצוני - קשה יותר לזהות פרמטרים של מערכת הבעיה.

4. הבהרת מערכת הבעיה: צירוף של הלקוחות, אנשים אחרים ומרכיבים של הסביבה המקיימים פעילות גומלין כדי ליצור את המצב הבעייתי - אלה מציינים את מערכת הבעיה. מערכת הבעיה נסובה סביב דאגות הלקוח ומגבלות אותם האנשים והגורמים המעורבים ישירות במרחב הסביבתי של הלקוח.

יש להבחין בין מערכת בעיה לבעיה חברתית (=בעיה הקשורה לליקויים הנוגעים לחברה במובן הרחב, כגון פשיעה, אבטלה ועוני) - לעיתים הבעיה החברתית יותר משמעותית ללקוח מאשר מערכת הבעיה.

כדי להבין איך כל המערכות משפיעות על הבעיה, יש לגלות אינפורמציה ספציפית הנוגעת לתפקוד ולפעילות הגומלין של כל המערכות.

שאלות שיש לענות עליהן ב"הערכה הולמת"

1. זיהוי השחקנים המעורבים.

2. כיצד המשתתפים מעורבים - תורם להבנת משחק הגומלין בין המשתתפים - דורש מידע מפורט.

3. מה המשמעות שמייחס הלקוח לבעיה.

4. היכן מתרחשת ההתנהגות הבעייתית?

5. מתי היא מתרחשת?

6.מה התדירות?

7.מה משך הבעיה?

8. איזה צרכים/רצונות בלתי מסופקים מעורבים בבעיה?

9. מהן תגובותיו הרגשיות של הלקוח כלפי הבעיה?

10. כיצד הלקוח ניסה להתמודד עם הבעיה ומהן המיומנויות הנדרשות לפתרון הבעיה?

11. מהן המיומנויות והכוחות של הלקוח?

12. איזה משאבים חיצוניים נדרשים?