חזרה לאתר הראשי
שגרת העבודה עם משפחות במצוקה עמוקה בשירותי הרווחה - קווי יסוד לדיון
מקצועי -
קרומר-נבו, מ. , אטיאס, ע. ובן- שמאי, א. (2002). שגרת העבודה עם משפחות במצוקה עמוקה בשירותי הרווחה: קווי יסוד לדיון מקצועי. חברה ורווחה, 22, 199-221.
קרומר, אטיאס ובן שמאי
משופצ"ר מדוג"ם וממורק"ר ע"י שי שבתאי
ממחקר שערך הבנק העולמי בקרב אוכלוסיות עניות ב 30 מדינות, עולה כי יש צורך כיום ב 3 סוגי שינויים בשירותי הרווחה:
- מקצועי - במושגים, ערכים ובשיטות המקצועיים. שינוי הקונספציה הקיימת בהתאם למציאות הקשה בעולם העוני.
- שינוי מערכתי ארגוני – תרבותי, שינוי עמדות מתנשאות לכיוון רגיש מבין ומעצים יותר.
- שינוי אישי – מידת המחוייבות האישית ובנכונות להתייצב לצד החיים בעוני.
הטיפול המשפחתי במצוקה-סקירת המגמות העכשוויות:
המשפחות העניות מתקשות לחצות את מחסום המצוקה, נחשבות "קשות להשגה" ויחסיהן עם שירותי הרווחה פועלים במתכונת "דפוס של יחסים נכשלים" .חוסר ההצלחה המתמשך בטיפול בהן הביא את רוזנפלד לכנותן "משפחות מובסות" כי הן הובסו פעמיים - פעם אחת ע"י מצוקת החיים ופעם שניה ע"י השירותים החברתיים.
ב 15 שנים האחרונות ישנם יותר ויותר דיווחים על הצלחתן של תוכניות ייחודיות - הרואות את המאפיינים הספציפים של הבעיות והמצוקות הכרוכות בעוני בתוך ההקשר הרחב של תנאי החיים. הן כוללניות, ארוכות טווח, גמישות ומותאמות ספציפית לאופי הלקוח. הן יכולות להתערב בכמה מישורים במקביל: אישי, משפחתי, זוגי וכו'. שיטות ההתערבות הנקוטות בתוכניות אלו מושתתות על מספר עקרונות: אמפתיה, חוסר האשמה, יישוג, שותפות, העצמה ועבודה עם המשפחה "במקום שבו היא נמצאת" .בתוכניות אלו התנגדות לא נתפסת כביטוי של אי רצון או חוסר יכולת להשתתף בטיפול אלא כביטוי לסוגיות לא פתורות או כאב בתוך המשפחה .
על אף שבתיעוד התוכניות הללו מדווחות הצלחותיהן, טווח ההשפעה שלהן הוא מצומצם ביותר. העובדה שהתוכניות הן ייחודיות ומוגדרות כ"פרוייקטים" מעיד שהן לא חילחלו לזרם המרכזי של טיפול במשפחות מצוקה מכמה סיבות:
-הצלחות התוכניות לא מחלחלות למחקר ולתאוריה הממשיכות להתיחס אל האוכלוסיה כ"בלתי ניתנת לטיפול".
-אין במחקר עדות לניסיון להעריך באופן שיטתי את תרומתן של ההתערבויות המוגשת במסגרת התוכניות הייחודיות בהשוואה לתרומה של מסורת הטיפול הרגילה.
-אין עדות למעקב ארוך טווח על משפחות בעלות מאפיינים דומים אשר קיבלו שירותים
שונים לשם בדיקת יכולתן להשתנות.
המאמר ינסה לעורר את הדיון המקצועי הרדום בקשר לדרכים הראויות להתערבות המשפחות מצוקה. (כאן מגיע תיאור של שני טיפולים. לא ראיתי מקום לתמצת את זה ואני מפנה את המעוניינים למאמר – עמ 238)
שינוי פרדיגמטי – בשלוש רמות. (יופי של מילה, פרדיגמטית)
הרמה התוך אישית: שינוי התפישה הרואה בפונים אנשים שוליים, פסיביים, חסרי כוחות ובעלי צרכים קונקרטיים בלבד לתפישה הרואה בהם יצורים מורכבים שצורכיהם הרגשיים והקונקרטיים משתלבים זה בזה והם מתמודדים באופן פעיל עם המצוקה.
הרמה הבין אישית: שינוי תפישת אנשי המקצוע ביחס לסיוע ההולם. יציאה מהתפישה שהם המומחים הבלעדיים לטיפול, קבלת הפונים כמומחים למצבם ויכולת לשתף פעולה אתם ועם אנשי מקצוע נוספים. פתיחות לדרכי טיפול לא מוכרות.
הרמה המערכתית - ארגונית: התאמה לתפישות החדשות של צורכיהם ותכונותיהם של
האנשים המצוקתיים וכן לדרכי העזרה המאימות.
יש בשינוי הפרדיגמטי משום השלכות לתחום האתוס: חיזוק תפישת העו"ס כזה שעומד
לימין המשפחות הנזקקות ללא פשרות.
הרמה התוך אישית
ניתוח הרמה התוך אישית הוא ניתוח דינמי של החוויה הסובייקטיבית,עולם הרגשות והמשמעויות ושל צורכי העצמי. הכוונה להערכת הצרכים הפסיכולוגים הקשורים למצבי מצוקה,מתוך תפיסה כי הבנת הצרכים הפסיכולוגים היא אחד המפתחות ליצירת אמון ותחושה של שותפות בטיפול.
הצרכים הפנימיים-נפשיים מובנים על רקע המציאות החיצונית-אובייקטיבית ועל רקע הלחצים והעומסים שהיא מעמידה. העבודה עם אוכלוסיה זו היא במידה רבה עבודה באזור הכאב – מגבלות כלכליות ונחיתות חברתית. בניגוד להתמקדות ב"פתולוגיה" אשר יוצרת מרחק בין הפונה לעובד, ההתמקדות בכאב מאפשרת לעובד להתקרב לחוויית הסבל, הבדידות והמצוקה של הפונה. אדם החווה סבל באופן רוטיני עלול לסבול מתפישה "בנאלית" של המטפל את מצבו.
נדמה שבהקשר של העבודה השגרתית בשירותי הרווחה הבירוקרטיה, הדעות הקדומות ועומס העבודה יוצרים מצב שבו עלולה להתפתח התעלמות מהכאב. התעלמות עלולה להיגרם גם ע"י "הזדהות משתקת" של המטפל עם הפונה.
העבודה השגרתית בשירותי הרווחה יוצרת תנאים שבהם ההתמקדות במחסור ובפתולוגיה גוברת על ההתייחסות האנושית לכאב ועל זיהוי הכוחות של הפונים. שתי המטופלות המוצגות במאמר היו אקטיביות במאבקן בבירוקרטיה ובניסיון לשרוד ולצוף.
העו"ס המטפל באותם אנשים,לא צריך לראות את דרישותיהן לזכויות וצרכים קונקרטים
כחוסר הצלחה להתמודד או לספוג את הרגשת האשמה של המטופל. יש להבין את הכוחות של
אותם אנשים המאפשרים להם להתמודד יום יום עם המציאות ,יש להבין כיצד העדר הצרכים
הבסיסים (דיור,אוכל וכו) משפיע על התחושות שלהם ועל הכאב שלהם. הכעס והכאב של אותם
מטופלים לא צריכים להיתפס כתוקפנות או התנגדות אלא בשאיפה לחיים נורמטיביים.
התייחסות כזו תמנע שיתוק מצד העו"ס כאשר זה אינו יכול לספק צורך באופן מיידי או
נתקל ב"תוקפנות".
הרמה הבין אישית (הביינישית)
ניתוח הרמה הבין אישית היא בדיקת דרכי ההיעזרות של המטופל והטיפול שהוצע לו, תוך התייחסות לגורמים הבין אישיים המעכבים והמאפשרים את הטיפול.
העמדה של פתרון בעיות מיידיות כאשר אלו עולות לשטח מבטאת גישה רציונאליסטית ומכניסטית. פתרון ליניארי, חד כווני. עמדה זו מבוססת על תפיסה כאילו הצרכים של הפונה הם צרכים קונקרטים בלבד. יש כאן התעלמות מחוויות הכאב והבדידות של המטופל. מציאת "פיתרון" שכזה לבעיה מאפשר לעובדים שלא לחוש את עצמת הכאב, חוסר האונים ,הקושי והבידוד. אין נסיון אמיתי לברר מה המטופל רוצה מעצמו ומהקשר הטיפולי ולכן הקשר לא יגיע לתוצאות.
התייצבות לצד - מצב שבו הפונה מרגיש שהעובד רואה את מצוקתו,והוא מעוניין יחד עימו להתמודד עם הבעיות שעד כה התמודד איתן לבד. יחס כזה יכול להינתן גם במקרים שבהם העובד אינו רואה את הדרך להיענות לבקשה הקונקרטית של הפונה.
כדי לפתח דרכי טיפול יעילות ומועילות יש לפתח דרכי הערכה חדשות, שלא יתבססו על בחינת הכוחות כפי שהם משתקפים מהמצב בהווה (הרבה פעמים המצב בהווה מעיד על היעדר כוחות) ושלא יתבססו על בדיקת המוטיבציה לטיפול (לעיתים נדמה שאין מוטיבציה כלל). במקום זה ההערכה צריכה להתמקד בפענוח הבקשה של הפונה וביצירת תהליך משותף של למידת דרכי ההיעזרות המתאימות לכל פונה ופונה.
תפקידו של העובד בשלב ההערכה הוא לא לבחון את הפונה,אלא להציג את עצמו כמי שמוכן
ורוצה להתייצב לצידו וכמי שמאמין שהפונה מסוגל לעבור שינוי.
הרמה המערכתית-ארגונית:
ניתוח הרמה המערכתית ארגונית הוא ניתוח התפקוד של המערכת הארגונית בטיפול.
הניתוק המערכתי הקיים בין הבעיות הקונקרטיות (העדר כסף למשל) לבין בעיות נפשיות הוא בעייתי משום שחוויית המצוקה של הפונה היא חוויה אחת של מצוקה, שאיננה ניתנת להפרדה מלאכותית. טיפול בכל בעיה במסגרת מוסדית שונה (מרפאת בר"ן ולשכת הרווחה, לדוגמא) ללא שת"פ, בין אם מחוסר יכולת ובין אם מתפישה לא נכונה, מתנער ממצוקות ונמנע מתפישה כוללת ונכונה של המציאות.