חזרה למאמרים פרט א
חזרה לאתר

---

בנבנישתי פרק ראשון- הראיון כתקשורת בין אישית

הראיון הוא כלי המשמש במגוון רחב ביותר של מצבים.

ראיון- מפגש של שיחה בין שני אנשים המכיל בתוכו אינטראקציה מילולית ולא מילולית. זה לא מפגש בין שווים אלא מבוסס על אבחנה תפקודית המשתתפים: על המרואיין מוטלת האחריות לניהול הראיון ולקביעת מהלכו.

מטרות מקובלות של ראיון:

• המראיין מנסה לאסוף אינפורמציה מהמרואיין
• המראיין מנסה להעביר אינפורמציה למרואיין
• המראיין מנסה להעריך ולאבחן
• המראיין מנסה לשנות התנהגות ותפיסת המרואיין
• ייתכן שלראיון יותר ממטרה אחת, והדגש עשוי לעבור מממטרה למטרה במהלך אותו ראיון.

האזנה ודיבוב הם ראשוניות וחשובות כבסיס לשליטה בהתנהגויות נוספות כמו הבנה ותקשורת אמפתית, אך אינם היחידות ואף לא החשובות ביותר. מינוצ'ין ופישמן אומרים שיש ללמוד טכניקה על בוריה ואז לשכוח אותה (כמו בריקוד).

מודל תקשורת בין אישית:

המודל מתאר את המרואיין מביע את עצמו באמצעות התנהגות מילולית ובלתי מילולית. המראיין תופס התנהגות זו ומגיב אליה רגשית וקוגניטיבית. המראיין גם מגיע למסקנה מסוימת או שיפוט של מה שנאמר. התגובה הרגשית והקוגניטיבית של המראיין עשויה להשתקף בהתנהגותו המילולית והלא מילולית. המראיין עשוי גם להגיב בתגובה מילולית הנובעת מתוך השיפוט הקוגניטיבי שאליו הגיע.

המרואיין מצידו קולט את התנהגותו המילולית והלא מילולית של המראיין. קליטה זו מביאה לתגובה רגשית וקוגניטיבית גם אצל המרואיין. המרואיין עשוי להגיע למסקנה שהוא הובן או שאולי שהמראיין החמיץ את הנקודה המרכזית בדבריו. הוא יכול להאזין לדברי המראיין ולנסות לבדוק עם עצמו אם אמנם הפירו שהמראיין הציע אכן מתקבל על דעתו אם שיקוף הרגשות אכן קולע. בעקבות תגובתו הרגשית והקוגניטיבית , המרואיין ממשיך ומביע את עצמו. התהליך ממשיך ומשום כך ניתן לראות אותו לא כמעגלי אלא כספיראלה- הולך ומתקדם עם הזמן אך אינו חוזר על עצמו.

ההקשר וחשיבותו בראיון- ההקשר הוא זה הנותן משמעות להתנהגות. אין שתי אינטראקציות בינאישיות שהם זהות. על המראיין לברר את משמעות ההקשר שבו נערך הראיון ולהיות מודע להקשרים השונים והשלכותיהם. אותן התנהגויות כמו חיוך או נעיצת מבט יכולה להיתפס בצורה שונה לגמרי, תלוי עם מי מדברים. דה ויטו מבחין בין בכמה היבטים של ההקשר:

• הקשר פיזי- היכן האינטראקציה מתרחשת
• הקשר חברתי- כמו הבדלי סטאטוס בין בני הזוג לאינטראקציה ותפקידיהם
• ההקשר הפסיכולוגי- מידת הידידות או העוינות, מידת הפורמאליות, הרצינות, והקשר הזמן- מתי האינטראקציה מתרחשת.

בנוסף ההבחנה בהקשרים הבאים תסייע להבנה טובה יותר של אופיו של הראיון.

• ההקשר התרבותי קובע במידה רבה את הציפיות של המשתתפים בראיון, את ההתנהגויות שהם יבחרו, את הדרך שבה יפרשו את התנהגות בן הזוג בראיון, וכמובן אף את השפה, הדימויים והאסוציאציות שבהם יעשה שימוש. אחד המקומות שבהם יש הבדלים בין תרבותיים בולטים הוא בתחום התקשורת הלא-מילולית.לדרך שבה התרבות ותת- תרבות שלו משפיעה עליו וכן איך תרבותו של המרואיין משפיעה על המרואיין. כמראיין עלייך להיות מודע לכך שישי הבדלים בין-תרבותיים בנושאים כמו שימוש ידיים, מרחק ישיבה ושימוש באיתותים. ההבדלים התרבותיים ניתנים לגישור אך על המראיין להיות מודע
• ההקשר התפקידי

1. ראיונות שונים זה מזה מבחינת המאפיינים של יחסי התפקיד של המראיין והמרואיין. יחסי תפקיד עשויים להיות שונים לפי כמה מימדים. היחסים בין מראיין למרואיין עשויים לנוע על פני כל הרצף מהשתתפות כפויה ועד להשתתפות וולונטרית. הכרה של מימד זה עשויה לעזור לנו להבין את המניעים של המרואיין, להסביר את הופעתו או אי הופעתו לראיון הבא, עוינות לא מובנת שלו או אולי שינויים חיוביים במידת המוטיבציה שלו.
2. מרכיב אחר של יחסי התפקיד קשור במידת הכוח היחסי של המראיין על המרואיין. יש מצבים שבהם המרואיין תלוי מאוד במראיין האוחז בידיו אפשרות להשפעה רצינית גם מחוץ לראיון. כמראיין עליך לא רק להיות מודע ליחסי התפקיד עליך גם להבין איך המרואיין תופס אותם. תופתע לעיתים לגלות שהמרואיין משייך לך סמכויות ומשאבים שאין לך ומתנהג אליך בצורה שאינה תואמת. לכן עדיף להגדיר כבר בשלבים מוקדמים מהו המצב ולתת למרואיין להגיב בהתאם.
3. מימד נוסף, הוא מימד הזמן. ראיון ראשון מבין הרבה שונה מראיון ייחיד ושניהם שונים מראיון אחרון אחרי הרבה ראיונות. כמראיין עלייך גם להתחשב במימד הזמן.(להחליט לא להתייחס לנושא גדול שעלה ב5 דקות אחרונות, נהיה תוקפני ע”מ לדחוס פנימה נושאים חשובים וכו')

• ההקשר הבינאישי- הכוונה בעיקר למצב היחסים הבינאישיים. התקשורת הרבה יותר גלויה, ברורה ומעשירה כשין עוינות. כמראיין עלייך להעריך מה מצב היחסים הבינאישיים ואיך הוא עשוי להשפיע על התנהגותך והתנהגות המרואיין.

• ההקשר האישי-

1. כל אחד מושפע מאישיותו שלו.
2. עלינו להיות ערים להבדלים אישיים בין המרואיינים ולנסות להגיב בהתאם. ככל שנכיר את המרואיין הספציפי נדע גם לפרש ביתר דייקנות את תגובותיו הייחודיות. (אילו תגוהבות שלנו נתפסות בצורה חיובית, אילו מעוררות התגוננות וכו').
3. עלינו להכיר את עצמנו. לכל אחד נק' עוצמה, חולשה, סגנון אישי. עלינו ללמוד כיצד אנו משפיעים על אופי הראיון., וכיצד הראיון משפיע עלינו, על רגשותינו, מטען האסוציאציות שלנו, פחדים ודימוי עצמי שלנו.

מאפיינים ומרכיבים של תהליך התקשורת הבינאישית:

• תקשורת בינאישית היא בו זמנית ודו סטרית. כל תנוחה, כל מילה, כל הבעת פנים הם “שידור” לבן זוג באינטראקציה, אם נרצה וגם אם לא.גם כשאיננו מגיבים לדברי המרואיין, זו תגובה.במהלך הראיון כל משתתף הוא בו זמנית, באופן תמידי, גם המשדר וגם הקולט. בזמן שאנו מדברים אנו עסוקים גם בקליטה, אנו מסתכלים על השני ובודקים האם דברינו הובנו, בודקים אם יש צורך לחזור או להסביר. אנו ערים לתגובות המילוליות ולא מילוליות ע”מ לדעת מה המרואיין חושב על דברינו. באופן דומה, כשאנו מאזינים אנו גם משדרים- הבעת פנינו משדרת את מידת העניין שלנו, מידת ההבנה, תגובותינו הרגשית וכו'. באופן שוטף ורצוף אנחנו קולטים אינפורמציה על בן שיחנו ובו זמנית משדרים סימנים הנקלטים על ידו. “המשוב החוזר”, אם נזכור שהמשוב החוזר חיוני למרואיין נוכל לפחות במקרים מסוימים, גם לכוון את המשוב החוזר כך שיקדם את מטרות הראיון.
• קשיים בהבנה בינאישית. כל חוויה או התנהגות נצפית ע”י המרואיין או מראיין ואח”כ מתורגמים בתפיסה והבנה של השני. תהליך דו שלבי של תרגום מועד לעיוותים, וקרוי “רעש”. גורמים שונים מתחברים ע”מ ליצור מצב שהחוויה הראשונית אינה נקלטת כמות שהיא ע”י מי שקולט את השידור. במהלך התרגום ייתכנו מסננים. המסננים יכולים לנבוע מחוסר יכולת להתבטא. ייתכן שהמראיין מרוכז בעצמו, ובתכנון דבריו הבאים, או לא להכיר בחשיבות של סימנים מילוליים ולא מילוליים מסוימים. לפעמים הרעש המעוות את הפירוש מקורו במחסומים רגשיים של המראיין המיועדים להגן עליו מפני נושאים מסוימים המאיימים עליו. גם ציפיות מוקדמות יכול להביא לעיוות.

ההשלכות של מצב זה:

1. אותה התנהגות חיצונית עשויה לשקף, ולרמז על שני רגשות שונים או לנבוע מסיבות שונות. תפקידנו היא לשער מה המשמעות של אותה התנהגות ולאסוף אינפורמציה, או לפחות להיות מודעים לאינפורמציה, שתאושש או תפריך את ההשערה שלנו. עלינו להיות ערים כל הזמן למשוב חוזר מהמרואיין כדי שנוכל לדעת היכן הוא באמת מצוי.
2. דרך הלימוד, על המראיין ללמוד על מאפייני אינטראקציות בינאישיות והשפעתם על הבנה בינאישית. הוא לומד וצופה ע”מ לראות דפוסים חוזרים שלו או של המרואיין. הלמידה יכולה להירכש ע”י למידה על תקשורת בינאישית, בדרך של התנסות מבוקרת והן בדרך של צבירה שיטתית של ניסיון אישי.

• מימד התוכן מימד היחסים בראיון. בכל מסר הנמסר ע”י מרואיין ישנם שני מסרים. מימד התוכן המוסר אינפורמציה ומימד היחסים ובמימד זה המרואיין מגדיר איך הוא תופס את היחסים ביניהם. דה ויטו אומר שקשיים רבים בתקורת בינאישית נובעים מכך שאנו מתרכזים במימד התוכן ומתעלמים ממימד היחסים.

• מימד היחסים ומימד המשימה. לכל ראיון יש משימה שאנו רוצים להשיג ולשם השגתה אנו נוקטים בפעולות מכוונות כדי שהראיון ישיג את מטרותיו. מעבר למשימה הספציפית יש גם מימד של יחסים בינאישיים. כל מה שאנו עושים, וכל מה שהמרואיין עושה משפיעים לא רק על השגת המטרה אך גם על היחסים. ישנה הסכמה די נרחבת שיחסים טובים שוררים כאשר המרואיין תופס את המראיין כחם, וכאשר המרואיין בצורה לא שיפוטית, מכבד אותו, מבין, מעוניין בו ומחבב אותו. ליחסים שני חשיבויות: א'- עוזר בהשגת המטרה המשימתית בספציפית

ב'- עבור מרואיינים רבים עצם החוויה של יחסים כאלו היא חוויה מסייעת וחלים בהם שינויים בתפיסתם העצמית, מאמינים בעצמם יותר ומוצאים בעצמם משאבים הנחוצים להשגת מטרותיהם.

גישה קיצונית של רק מימד יחסים או רק מימד משימה יכולה להיות הרסנית, וברוב המקרים שני המימדים מזינים אחד את השני.

• קומפלמנטריות (השלמה) וסימטריות (דמיון) בראיון. למראיין יש אחריות לניהולך הראיון. המראיין נמצא בעמדה מיוחדת של סמכות ואחריות , מצופה להיות בעל מיומנויות וכישורים לנהל את ולכוון את הראיון כדי שיושגו המטרות. אבל, מרכז הראיון הוא המרואיין,צרכיו ומצבו מכתיבם את אופי הראיון. יש להאזין ולדובב מתוך כבוד למרואיין וע”מ להשיג את המטרות. יש להוביל תוך רגישות לצרכיו והתנהגותו של המרואיין.