Hepworth D.H. & Larsen J.A. (1990) Direct Social Work Practice Theory and Skills(אלה רובין)

תכנון אסטרטגיות של השגת מטרות

* יש להקפיד לערב את הפונה בבחירת התערבויות על מנת שכך סביר יותר שישתף פעולה עימן. ההתערבות חייבת להיות מובנת והגיונית ללקוח על מנת להשיג שיתוף פעולה מצדו.

* אסטרטגיית התערבות אפקטיבית חייבת לנבוע מהערכה של הבעיה וחייבת להיות האסטרטגיה הרלוונטית ביותר לבעיות של הלקוח. כדי למנוע אי התאמות בין ההתערבויות לבין הבעיות והמטרות הטיפוליות, חשוב שההתערבות תהיה רלוונטית למערכת המטרה ולבעיות ספציפיות של הלקוח. מערכת המטרה היה מערכת שבה צריך לחול שינוי כדי שמטרות הטיפול יושגו ומצבו של הלקוח ישתפר. מערכת זו יכולה להיות הלקוח עצמו או מישהו מסביבתו.

להלן המרכיבים שיש לקחת בחשבון כאשר מתכננים אסטרטגיית התערבות:

1. התאמת ההתערבות למערכת המטרה: על מנת להשיג תוצאות יעילות ההתערבות חייבת להיות מכוונת כלפי המערכת אליה קשורות בעיותיו של הלקוח. כמו כן חשוב לבחור וליישם התערבות שמכוונת למערכת המטרה – האם היא פרטנית, זוגית, משפחתית ומהי טכניקת ההתערבות המתאימה לכל אחת מהם.

2. התאמת ההתערבות לשלב ההתפתחותי: יש לבדוק את רמת הבגרות של הפונה. לדוגמא – לילדים אין יכולת חשיבה מופשטת ולכן ההתערבות הנפוצה בעבודה עם ילדים הינה טיפול באמצעות משחק, ציור וכו'.

3. התאמת ההתערבות לקבוצות תרבותיות (התערבות רגישת תרבות): יש לקחת בחשבון את מוצאו האתני-תרבותי של הפונה. קו מנחה הכרחי בתכנון התערבות רגישת תרבות הוא לנסות ולראות מנקודת מבטם של הלקוחות מה צריך להיעשות על מנת להתמודד עם הקשיים כך שיתאים לתרבותם, אמונותיהם וערכיהם. הלקוח בדר"כ ממוקד בשינויים שצריכים לקרות כדי שמצבו ישתפר אך הוא צריך לדעת מה לעשות לצורך השינוי. כדאי להציע התערבויות הרלוונטיות לפונה, לשתפם וכך לקבל שיתוף פעולה מצדם.

4. התאמת ההתערבות למצבי לחץ ותקופות מעבר: בעיות הפונים קשורות לעיתים קרובות למצבי לחץ הנובעים משינוי משמעותי בחיים כמו נישואים, גירושים, פרישה וכו'. התערבות במצבי משבר והתערבות ממוקדת משימות הן המודלים המקובלים שבדר"כ מיושמים במצבי לחץ ומעבר.

אסטרטגיה כללית להשגת מטרות (השלבים)

חל שינוי במהלך השנים. עד שנות ה-60 הנורמה היתה התערבות ארוכת טווח לכל סוג בעיה, התנגדות לשינוי נראתה ככוח רב עוצמה שנדרש זמן רב להתמודד עימו ולפתור אותו. החל משנות ה-60 החלו להופיע תרפיות קצרות טווח. חשוב לזכור כי מסגרת זמן קצרה לא תמיד אפשרית לסוגים מסוימים של בעיות או לקוחות.

פירוק המטרות: יש לחלק את המטרות לחלקים קטנים עליהם ניתן לשלוט, מה שמאלץ התייחסות לכל חלק באופן מיוחד. הצלחה במשימות קטנות מובילה בסופו של דבר להשגת המטרה הסופית. תהליך זה מתרחש אף בטיפול משפחתי וקבוצתי.

חלוקה של מטרות קבוצתיות: יש לסדר את תתי המטרות ברצף הגיוני, נקבע מהי תת המטרה המייצגת יותר לפונה ומאמצי השינוי ימוקדו בתת מטרה זו. יש לבחור תת מטרה שתהיה בעלת סיכוי גבוה להצלחה. הצלחה זו תוביל לתחושת ביטחון, ולרצון להתמודד טוב יותר עם המטרה הבאה.

ניסוח משימות: יש לבצע תכנון משותף של משימות או פעולות שהפונה חייב לבצע על מנת להשיג את תת המטרה. המשימות יכולות להיות התנהגותיות או קוגניטביות הדורשות מאמץ ולעיתים חוסר נוחות. מומלץ להשתמש במשימות שהפונה בעצמו הציע, אך חשוב לחשוב על אלטרנטיבה. ניתן לעשות סיעור מוחות עם הפונה ואם הוא מתקשה בכך העו"ס יכול להציע משימות. טעות נפוצה בקרב מטפלים מתחילים היא להניח מראש שלקוחותיהם מעונינים לבצע שינוי ולמלא משימות כאשר בפועל הפונים מתנגדים לכך. יש לנסח את המשימות במושגים חיוביים, מה על המטופל לעשות ולא מה עליו להפסיק לעשות. משימות חיוביות אלה מכוונות לצמיחה ולהישגים מכיוון שמשימות אלה מניעות אותם להמשיך להשתנות.

חשוב לתחום בזמן כל משימה וכול תת שלב לפני שנקבעת עבודה על המשימה הבאה. ניתן לתת שיעורי בית בין מפגש למפגש על מנת לעבוד על המשימות וכך ניתן להאיץ את תהליך הסיוע.

תכנון המשימות: מדובר בתהליך חשוב מכיוון שמסייע לפונה לראות בדיוק מה עליו לעשות על מנת לעמוד במשימה. שיטה מסודרת תוארה על ידי רייד (1975) רמ"ה= רצף מימוש המשימות. להלן השלבים:

1. השגת מחויבות מצד הפונה לביצוע המשימה – גיוס מוטיבציה על מנת להתמיד במשימה. יש להבהיר לפונה כיצד המשימה רלוונטית לבעיותיו ולמטרות שהוצבו בטיפול ואף נזהה רווחים עתידיים. הרציונאל בכך שהפונה ישקול את המחיר שישלם בביצוע המשימה, כמו כן חשוב לזהות סיכונים הכרוכים. הכרחי לתת חיזוקים ולהדגים רווחים מהירים ב"תמורה" לעמידה במשימה. כשנותנים פרסים ישנם מספר כללים: לתת בצמוד לביצוע ההתנהגות הרצויה, להגדיר מראש על מה מקבלים פרס, יש לסמן בטבלה פעולה חיובית שנעשתה, קביעת פרס על פי צבירת מספר נקודות שיוסכם מראש, נתינת בונוס על עמידה במשימות לאורך זמן ונתינת פידבקים חיוביים.

2. תכנון הפרטים הקשורים בעמידה במטרות-ככל שהתוכנית מפורטת יותר העו"ס יוכל להעלות למודעות הלקוח את כל החששות וההתלבטויות וכך עולה הסיכוי להצלחה. חשוב לשתף את הפונה בלו"ז שיצליח לעמוד בו.

3. לנתח ולפתור מכשולים וקשיים שעלולים להופיע בביצוע המשימות-תמיד יהיו כוחות שיתנגדו למאמצי השינוי של הפונה. יש להתכונן לכך ולהציג ללקוחות מכשולים אפשריים על מנת להראות לו שניתן להתמודד איתם. כתנאי מקדים ניתן לבצע משימה משנית כמו ביטוי והבהרה של הדאגה, ניתוחה באופן רציונאלי, שימוש במודלינג. העו"ס צריך להיות ער לרמזים לא מילוליים המעידים על דאגה מצדו של הפונה. כאשר קליינט מדווח שלא ביצע את המשימה יש לקחת בחשבון את האפשרות שהמשימה היתה לפני זמנה ושקיימים מחסומים בלתי פתורים. דרך פשוטה לבדוק מוכנות היא לבקש מימנו להעריך מידת מוכנות על פי סקלה בין 1 ל-10, להסביר כי מידת חרדה מסוימת הינה טבעית. במידה וזוהו מחסומים יש לעזור לפונה להתגבר עליהם.

4. שילוב של תרגול התנהגותי ועריכת חזרות של הפונים בהוצאה לפועל של משימה-חוויה מוצלחת, אפילו במהלך סימולציה, מחזק את האמונה של הפונה ביכולת שלו לבצע את המשימה באופן אפקטיבי.

אנשים מקבלים מושג לגבי המסוגלות העצמית שלהם מארבעה מקורות:

1. הישגים ביצועיים-באמצעות מודלינג, תרגול של התנהגויות ואימון מונחה.
2. ניסיון עקיף-התבוננות על אחרים המציגים התנהגויות רצויות.
3. שכנוע מילולי-ניסיון להרגיע או לשכנע פונה שהוא יכול לממש התנהגויות חדשות.
4. עוררות רגשית-הרמה הנתפסת של עוררות רגשית משפיעה על איך שאנשים פועלים. פונים חרדים בצורה קיצונית מפני ביצוע של התנהגות חדשה, סביר שלא יהיה להם הרבה ביטחון שיוכלו לבצע התנהגות ביעילות.

תרגול התנהגותי מהווה דרך אפקטיבית לפיתוח של מיומנויות הכרחיות ולהפחתת האיום המלווה לפעולה. משחק תפקידים: מאפשר לעצב תגובות הולמות להתנהגות שבעבר הכניעה את הקליינט. הפונה מציג רמה התחלתית של מיומנויות וזה יאפשר לאנשי מקצוע לעצב מיומנויות שיבנו על מיומנויות קיימות. אח"כ כדאי לדון במה שהיה תוך התייחסות לשאלות ולדאגות שעלו תוך כדי.

מודלינג: כאשר התנהגות רצויה אינה מוכרת לפונה, הוא ילמד בעקיפין אופנים חדשים של התמודדות. אם המודלינג לא מתגלה כאפקטיבי כדאי להכיר בקשיים ולשקול תגובות אחרות להתמודדות.

מודלינג מסווה: ביטוי בקול רם של מחשבות ורגשות אשר מקושרים עם קשיים ובהדגמת דרכים הולמות להתמודדות עם מחשבות ורגשות בעיתיים נלווים. אחרי ההתנסות במודלינג יש להחליף תפקידים כך שהפונה יתרגל את ההתנהגות הרצויה והמטפל יעריך את התפקוד.

אימון: הביטחון של הפונה להוציא לפועל משימות מחוזק על ידי אימון, ניתן לתת ביטוי מילולי של ביטחון המטפל ביכולתו של הפונה.

פרספקטיבה מונחית: מורכבת ממציאות ולא מסימולציה של התנהגות. המטפל יכול להתבונן בהתנהגות חייה ולספק פידבק מתקן מיידי וכן לספק אישור ועידוד להתנהגות מתאימה.

5. סיכום התוכנית של יישום משימות- יש לבקש מהפונה לעבור על התכנון ליישום המשימה כולל אסטרטגיות להתמודדות עם מכשולים. בדרך זו המטפל יוכל להעריך האם קיימים אספקטים מסוימים הדרושים להבהרה נוספת.

שימור המיקוד והמשכיות: חשוב לשמור על ההמשכיות ממפגש למפגש ולא לקפוץ מנושא לנושא או ממשימה אחת לאחרת. רצוי להתחיל את המפגש בסיכום החוויות של הפונה כאשר בדרך זו משיגים מספר מטרות: א. זיהוי דרכים אפקטיביות יותר

ב. התמודדות נוחה יותר באמצעותה ניתן לאתר בעיות ולהציע מיומנויות נוספות.

ג. הגברת מודעותו העצמית של הפונה.

ד. יצירת תוכניות לעתיד על ידי איתור העבודה הנוספת שיש לבצע.

ה. קיומו של מדד הצלחה המאפשר לתת חיזוקים לפונה כאשר הוא מצליח לבצע משימות, יש להעצים אותו ולהראות לו שהוא בעצמו הצליח לעצב את חייו.

* כאשר הביצוע לא מגיע לידי ביצוע יש לבדוק עם הפונה את רמת נכונותו לביצוע השינוי. חוסר מחויבות קשור לעיתים לחוסר במוטיבציה, על כן יש לאתגר על ידי תמריץ ואף לשקול כדאיות של המשך טיפול.

* תגובות שליליות מצד המטפל יכולות לבלום השגת משימות, לדוגמא, כאשר המטפל בונה משימה חד צדדית, כאשר המטפל מזניח את המעקב אחר מילוי המשימה, הכנה לא טובה המובילה להגזמה ביכולותיו של הפונה,ובחירה לא טובה של משימה.

הערכת תהליך: הערכה זו צריכה להתבצע אחת לשתיים-שלוש פגישות.

א. הסבת תשומת לה הפונה לתהליך או לנקודת המוצא, כך שומרים על מיקוד במטרות.

ב. לקוחות מגבשים תפיסה לגבי תפקודם לפני הטיפול. הבחנה העלייה לקראת מטרה מקדמות מוטיבציה וביטחון עצמי.

ג. הדבר מאפשר לגלות ולעבוד על רגשות של אכזבה וייאוש שיכולים לסכל תהליכים עתידיים.

ד. ניתן להעריך את יעילות ההתערבות ואסטרטגיית השינוי. אם בזמן הגיוני אין תפוקה הולמת כדאי להחליף שיטה.

ה. סימנים לתהליך יראו על מוכנות של הלקוח לתכנון המיקוד למטרה חדשה/סיום.

התערבות במשבר: התערבות זו דומה למכווני משימה בכך שמוגבל בזמן, ממוקד בבעיות של החיים ופחות בפתולוגיות, מכוונות ל"כאן ועכשיו", מערב השתתפות רבה מצד המטופל ועוד. בין 4-8 שבועות אנשים מגיעים לאיזון ויתפקדו כמו לפני המשבר, המטרות מונחות להורדת המתח ולהשגת איזון. המשבר הינו מצב בו מתערער האיזון החיוני למילוי משימות החיים.

השלבים במשבר:

א. עלייה במתח המלווה בהלם ואף בהכחשה של גורמי המשבר. אנשים מגייסים את יכולותיהם לפתור בעיות וכשהן נכשלות המתח עולה.

ב. המתח כה רב עד הגעה למצב של בלבול, כעס ואף דיכאון. אורך השלב תלוי בסכנה של האירוע, כוחות המערכת, ומידת ההיענות שמקבלים מגורמי תמיכה חברתיים.

ג. במידה והכלים שקיבל להתמודד היו לא אדפטיביים, האדם עלול לקרוס עד כדי שבר נפשי ואף התאבדות. אם הכלים אדפטיביים ניתן להגיע לאיזון ואף לרמת תפקוד גבוהה יותר.

* לאחר השלמת המשימות יש לתכנן דרכי התמודדות במשברים אפשריים בעתיד מבלי להיות מוגבלים.