חזרה למאמרי פרט א
חזרה לאתר

---

מוסק, ע., בר-דוד לירון, ר. (1995). גישור בין מחקר וטיפול. חברה ורווחה, טז, 31-63

---

גישור בין מחקר וטיפול \ עתליה מוסק, רווית בר-דוד לירון

שילוב בין מחקר וטיפול מתבסס על ההנחה שהעובד הסוציאלי מצוי במיקום אידיאלי לעסוק במחקר בשל מעורבותו הבלתי אמצעית בטיפול.

הקושי לגשר על הפער בין המחקר והטיפול, נובע מההכשרה ומהמיקום השונים של החוקרים והמטפלים.

בקרב מטפלים ניתן לאתר גישות שונות לתהליך הטיפולי:

גישה אינטואיטיבית מסורתית- מפגש טיפולי ייחודי ולא ניתן למדידה ולהגדרה, מטפל משתמש באינטואיציה ללא הגדרת מושגים ומתוך הנחות והשערות לא מפורשות. - אינה ניתנת להערכה שיטתית , מקשה על העובדים להפיק ידע ומסקנות מעבודתם.

גישה שיטתית- תהליך, ישנו בסיס אמפירי לטיפול שניתן ללמוד אותו ולהגדירו.

במאמר מציעים לשלב בין 2 הגישות על ידי מערך מחקר יחידני- חקירה אינטנסיבית של מערכת בודדת לאורך זמן. מתנגדיה טענו כי:

1. גישתה האמפירית מזיקה, הופכת שאלות ערכיות לאינסטרומנטליות

2. נתפס כפשרה שמגבילה ומעוותת את הטיפול ואינה עונה על דרישות בסיסיות של מערך מחקר

3. קיים קושי לשלב מחקר יחידני בעבודת שדה משום: אי פיתוח מספיק של המתודולוגיה המחקרית ובשל התמקדות בהיבט הטכני והתעלמות מהמטרו הטיפוליות של ע"ס.

המערך מבוסס על זיהוי הבעיות הדורשות התערבות ומדידתן בתקופת קו הבסיס (לבקרה), התקופה שלפני ההתערבות, ובמשך ההתערבות.

לשיטה זו 6 שלבים:

שלב א'- קו הבסיס- איסוף מידע לפני ההתערבות (הבעיה)

מטרת שלב זה היא לאפשר למטופל ולמטפל להכיר זה את זו וליצור ברית טיפולית המבוססת על הבהרות צרכיו.

*התשתית לאיסוף מידע לצורך התערבות מבוססת על:

• ערכים- כבוד האדם, מתבטא על ידי שיתוף. מייצגים שיפוט איכותי ולכן אינם ניתנים להדגמה אמפירית
• ידע- תיאוריות בסיסיות על האדם,סטטיסטיקה ושיטות מחקר, מדיניות, שיטות התערבות.
• מדיניות הסוכנות- שבמסגרתה מתבצע הטיפול.

*גישה מערכתית- מאפשרת למטפל הגדרות שונות של פונה-סביבה. אנשים תלויים ומתפתחים עקב יחסי הגומלין עם המערכות הנמצאות בסביבתם ועלינו להתמקד במפגש הבין- מערכתי. עיקרון האקויפינליות- ניתן להגיע למטרה בדרכים שונות. (אפשרויות התמקדות שונות פותחות אלטרנטיבות שונות להתערבות).

*סקירת ספרות- נועדה לאיסוף מידע שיעזור להבין ולהגדיר את מימדי הבעיה שנועדה לטיפול. 1. התמקדות בחומר תיאורטי שיש לו השלכות למצב , 2. מחקרים וטיפולים קודמים שקשורים לבעיה.

*הגדרת הבעיות לטיפול- צריכה להיות קונקרטית וניתנת למדידה. מתוך מגוון בעיות צריך לעשות סדר עדיפויות ע"מ להתחיל. הגדרה כוללת:

הגדרה נומינלית- ממקדת את הבעיה בצורה מושגית (name)

הגדרה אופרטיבית- מתארת את ביטויי הבעיה ואת האמצעים למדידתה. (operation)

שלב ההגדרה קשה משום שיש צורך להתייחס לעולם תוכן מורכב ולאפיין אותו במספר מצומצם של משתנים שיקיפו אותו בצורה מלאה ובלעדית.

*הגדרת תוצאות טיפול- תוצאות הן ההתנהגויות, רגשות, מחשבות, מצבים והיחסים שההתערבות מכוונת אליהם.

ישנם 3 סוגי תוצאות:

1. תוצאות סופיות- אלו הן הבעיות שהביאו לפנייה לטיפול, יעדי הטיפול, שעם השגתן יובילו לסיום מוצלח.
2. תוצאות ביניים- נדרשות לשם המשך התערבות או כתנאי להשגת תוצאות סופיות או אינסטרומנטליות. יש להן תפקיד חשוב כנקודות ציון לגבי התקדמות הטיפול בכיוון להשגת התוצאות הסופיות. ניתן גם לאתר תוצאות ביניים גם עבור העובד לשם נקודות הבהרה ואבחנה לגבי בעיית הפונה.
3. תוצאות אינסטרומנטליות- מנוסחות על בסיס תיאורטי, אמפירי או טיפולי ומתארות יעדים שהשגתם תוביל להשגת התוצאות הסופיות ללא צורך בהתערבות נוספת.

שיטות מדידה: ספירת התנהגויות, מדידות סטנדרטיות, סולם עוגן עצמי, דיווחי המטופל ומדידה לא פולשנית.

שלב ב'- תכנון ההתערבות (מיושמת שיטת ההתערבות, המכוונת להשגת תוצאות)

*הבסיס לתכנון ההתערבות היא שיטה הנשענת על המרכיבים הבאים: בסיס אידיאולוגי, גוף של ידע, איתור יחידת ההתערבות, הכוונה בהגדרת הבעיות הדורשות טיפול, ולאורם הנחיה לגבי דרכי ההתערבות, צורת השימוש ביחסים המקצועיים, קביעת התוצאות המצופות, הצעת דרכים לשימוש בזמן ובסוכנויות חברתיות, ודרכים לבדיקת יעילותה ותוקפה של ההתערבות. לכך מצטרפים גם גישת הסוכנות והמודל האישי של המטפל.

*הגדרה נומינלית של שיטות ההתערבות – (במקרה של שיר נעזרה הסטודנטית בגישה הטיפולית הפסיכו-סוציאלית. ע"י טיפול במשחק)

*הגדרה אופרטיבית של שיטות ההתערבות- ההתערבות כוללת את כל פעילויותיו של העובד המכוונות להשגת התוצאות הרצויות. אסטרטגיות ההתערבות מוגדרות באמצעות טכניקות טיפוליות הניתנות לתיאור ולמדידה מבחינת תכיפות הטיפול ועצמתו. סוגי טכניקות עפ"י הגישה הפסיכו-סוציאלית:

1. טכניקות תמיכתיות – קבלה, הרגעה, ביטחון, עידוד, יישוג ותמיכה לא מילולית. יישומן נעשה ע"י הבעת עניין, דאגה למטופל ולמצבו, הכלה רגשית, ביטוי גלוי גם ע"י שפת גוף וכו' המבטאות אישור וחיזוק.
2. גישוש, תיאור ואוורור – שיקוף, עידוד, קבלה וסימפטיה לרגשות העולים תו התייחסות לרגשות הכמוסים וביטויי הבנה וכבוד לשימוש שעושה המטופל למנגנוני ההגנה.
3. שיקוף אדם-מצב – שיקוף מצבו הנוכחי של המטופל, תגובותיו למצבו ואינטראקציה ביניהם.לשם הסתכלות מכוונת להבנת התנהגותו, מניעיו, רגשותיו, ערכיו ודימויו העצמי.
4. שיקוף התפתחותי - הבהרה של השפעת חוויות העבר, שהפונה התנסה בהן על תפיסת מצבו הנוכחי.
5. עבודה עם הסביבה – עבודה עם המשפחה ושיתוף פעלה עם סוכנויות חברתיות. העובד פועל למען המטופל לאיתור ויצירת משאבים ולפירוש התנהגותו לאחרים. המטפל כמתווך אף בצורה אקטיבית (הגנת ילדים).

שלב ג'- השערות

עם סיום שלב ההערכה מתבקש העו"ס, המטפל והחוקר, להעלות השערות לגבי היחסים הצפויים בין המשתנה הבלתי תלוי- ההתערבות, לבין המשתנה התלוי- הבעיות והתוצאות. כדי שניתן יהיה לאשש או להפריך השערה באמצעות מערך מחקר יחידני, עליה להיות מנוסחת במונחים הניתנים לבדיקה. משתנה ההתערבות בוצע כמכלול (לא נוסחה התערבויות ספציפיות), ההבחנה בין התערבויות יעילות יותר ליעילות פחות הן חלק מהתוצר של הערכת המחקר היחידני.

שלב ד'- תיעוד ההתערבות ואיסוף הנתונים

זהו תחילת תהליך ההערכה והמעקב אחר התקדמות הטיפול, באיזה מידה הטיפול מבוצע כמתוכנן. נאספים בעקביות נתונים בהקשר ההתערבות והתוצאות. היזון חוזר מאפשר למטפל לכוון את חוזק ההתערבות כך שתושגנה התוצאות הרצויות.

*תיאור ההתערבות- באמצעות משתנים תהליכיים ולא תהליכיים. משתני טיפול תהליכיים כוללים את השפעת ההתערבות על השגת התוצאות הטיפוליות שהוצבו ואת טיב יחסי הגומלין, המתפתחים בין המטפל למטופל. משתני טיפול לא תהליכיים כוללים מיקום הטיפול, מאפייניה הפיזיים של הסיטואציה הטיפולית וזמן הטיפול.

את התהליך הטיפולי ניתן לחלק ל-3 שלבים:

1. שלב קו הבסיס- יצירת קשר.
2. שלב ההתערבות- מיושמת שיטת ההתערבות המכוונת להשגת תוצאות.
3. שלב הפרידה – היא מצב נסיגה היות ומתקשרת לחוויות פרידה לא מעובדות מדמויות עבר. מלווה בחרדה

*איסוף נתונים- איסוף נתונים מתבסס על דו"חות תהליכיים ומילוליים מפורטים שנרשמים ע"י העו"ס בסוף כל מפגש טיפולי. הטיות בלתי מודעות וסינון בזיכרון הם בלתי נמנעים בסוג דיווח זה.

במעקב אחר התהליך הטיפולי נבדוק תחילה את המגמה שהסתמנה בקו הבסיס. שלב זה חשוב משום שהוא מתפקד במערך מחקר יחידני כפי שקבוצת ביקורת פועלת במערכים קבוצתיים.

לאחר מכן נבדוק האם חל שינוי בכיוון המצופה בין תקופת קו הבסיס לתקופת ההתערבות ותוך כדי מהלך ההתערבות. לסיום נעקוב אחר השינויים שחלו בשלב הפרידה.

שלב ה'- ניתוח הנתונים והערכת ההתערבות

מטרת המחקר- להעריך את יעילות ההתערבות באמצעות בדיקת השערות על קיומו של קשר חיובי בין המשתנה הבלתי תלוי- ההתערבות, לבין המשתנים התלויים- התוצאות הטיפוליות. קשר חיובי כשלעצמו איינו מצביע על יעילות הטיפול, אלא מחייב בדיקה השוללת השפעה של הסברים אלטרנטיביים לקשר. ההשערות שנוסחו בשלב ההערכה, משמשות בסיס לניתוח הנתונים. אם הנתונים מאשרים את ההשערה, קל להסבירם. כשהנתונים אינם מאשרים את ההשערה, יש לבדוק מה מידת הביסוס הלוגי והידע שהובילו לניסוח ההשערה, או האם קיים ליקוי בשיטת איסוף הנתונים.

*** סיכון התהליך עם שיר: התמונה הטיפולית מהצביעה על קשר משמעותי בין ההתערבות ובין התוצאות התחומי השייכות והרגש של שיר. התהליך הטיפולי אפשר לשיר לבחון את שייכותה למטפלת ולמשפחה, הבדיקה לוותה בהתפרצויות והתנגדויות רגשיות. ההתערבות השתנתה בשלב הפרידה, בניגוד לתהליך שהתרחש בעת ההתערבות, נוצר תהליך של פשרה והסתגלות למציאות, כלומר, עיבוד הקונפליקט.

שלב ו'- שאלות לעתיד

*שאלות ברמה ערכית וברמת מדיניות. (במקרה של שיר- הדילמה בין החיים בבית לבין החיים בפנימייה).

*שאלות הנוגעות ליעילות הטיפול כפונקציה של חוזק ואינטגרטיביות. חוזק הטיפול נבחן באמצעות מרכיבים שונים:

1. האם הכמות מספיקה?
2. האם השיטה (פסיכו-סוציאלית דרך משחק, במקרה של שיר) מאפשרת ביטוי צרכים?
3. האם הפרוטוקול הטיפולי מאפשר מעקב ברור?
4. האם כישורי המטפל מותאמים למקרה?
5. האם נערכה הכנה לכל מפגש (הכוללת בדיקת מטרות הפגישה בהתאם לרצף המפגשים והתוצאות הטיפוליות שהותוו)?
6. האם נבחרו חומרים טיפוליים רלבנטיים לכל מפגש?

בחינת השאלות שהועלו באמצעות מערך המחקר היחידני, מאפשרת למטפל לבחון את יעילותו של תהליך ההתערבות. השאלה הכללית היא: מהי רמת השינוי הנחוצה להשגת רמה הולמת של הסתגלות?

דיון ומסקנות

השאלה שהנחתה את כתיבת המאמר הייתה, באיזה מידה תורם השימוש במערך מחקר יחידני לפיתוחו של מקצוע העבודה הסוציאלית? ללא ספק מדובר בעבודה מסובכת, המצריכה מידה רבה של חשיבה קלינית ואנליטית, אך ברת ביצוע.

בדיקת הביקורת שהועלתה כנגד מערך המחקר היחידני, העלתה שהמחקר לא פגע באומנות הטיפול, אלא העשיר וקידם אותה. באמצעות מערך המחקר היחידני מגדיר העו"ס את התהליך הטיפולי על מרכיביו השונים, בודק מה ברור ומה דורש בדיקה והבהרה נוספת, מה מוסכם בינו ובין המטופל ומה נשאר עדיין בגדר כוונה. תהליך הבחינה המתמשך מחדד את רגישותו של העו"ס ומגביר את נכונותו לבקרה עצמית בונה, תוך תמיכה בשינוי המבוסס על הערכות אלה.

התוצאות מצדיקות את ההשקעה הניכרת הכרוכה בביצוע מחקר זה. ההישגים הם: מודעות רבה יותר לבסיס המשותף של מקצוע הע"ס הכולל ערכים, ידע ומדיניות. הבנה של יחסים טיפוליים כיחסי גומלין בין מטפל ומטופל, הדורשים הרמוניה לגבי הגדרת בעיות והיזון מתמיד לגבי יעילות שיטת ההתערבות. מעקב ובקרה של התהליך הטיפולי מאפשר למטפל ולמטופל לקבל היזון חוזר משמעותי ומיידי ומסייע בשיפור ההתערבות.

לימוד מערך המחקר היחידני בהכשרה לע"ס, מסייע לסטודנט ליצור אינטגרציה בין חשיבה מדעית וטיפולית ולשלב בין ניסיונו בהכשרה מעשית ולימודיו האקדמיים.

פיתוח המודל ושימוש מעשי בו, מחייב גיוס של כוחות מקצועיים, שיש ביכולתם לתרום לקידום משימה משמעותית זו, כשהיעד הוא גישור על הפער בין מחקר וטיפול בעבודה סוציאלית.