חזרה למאמרי פרט א
חזרה לאתר

---

Bloom, M., Fisher, J., Orme, J.G. (1995). Evaluating practice. Boston: Allyn and Bacon. Ch 3: Specifying problems and goals: Targets of intervention

---

סיכום

תרגום עמ' 81 מהכותרת: to what extent?

המטרה כאן היא ניסיון לייסד או לבסס באיזה יעילות ובאיזה דרך מתרחש אירוע היעד. במילים אחרות נרצה לייסד רמת ביצוע שתהיה מקובלת על כולם, שנקראת criterion level (רמת הקריטריון). בלי זה, ייתכן ולעולם לא נדע אם מטרת הטיפול הושגה לשביעות רצון המטופל או המטפל. לדוגמא: רמת הקריטריון יכולה לאבד 30 פאונד, על לענות על % 80 מהשאלות בהצלחה. (???), או לקיים שיחה עם בן הזוג שלך במשך 15 דקות..

מצטערת לא הבנתי את ההקשר.

זהו מקום בו הצעד הבסיסי הוא חשוב במיוחד. שלב היסוד קובע את רמת הופעת המטרה עוד קודם להתערבות, ונערכת השוואה עם שינויי המטרה במהלך תוכנית ההתערבות. אפשר לערוך השוואה בין השלב ההתחלתי לבין הרמה הרצויה. ניתן לבחון זאת גם במושגים של הטווח הנורמלי של שינויים בעקבות התערבות.

קרוב לוודאי שרעיון התוצאות האובייקטיביות חשוב מאוד. שאלת המפתח היא האם הלקוח מסוגל להגיע למטרה? (האם ההתנהגות מוכיחה יכולת?) חשוב לעשות הערכת ביניים של מטרות אותם יכול הלקוח להשיג. יש לוודא שהמטרה הראשונית ריאלית להשגה. (אם כבר לטעות עדיף בהגדרת סוג המטרה ואז מטרה בסיסית עדיפה על מטרה גבוהה ורחוקה להשגה). השגת מטרות הבסיס ישרתו את המוטיבציה של הלקוח להמשיך לצעד הבא. ברוב הנסיבות המטרה הראשונית תהיה קרובה בהגדרתה למטרה הסופית אך בכמויות קטנות יותר.

לדוגמא: אם המטרה היא לעזור לאישה ביכולת לתקשר עם גבר, הצעד הראשון יהיה לומר לו שלום בהליכה, אח"כ לשאול אותו לכיוון וכן הלאה בהדרגתיות במשך הזמן שבו תדבר איתו. או אם אנחנו מדברים בסקלה של דיכאון וציון 30 הוא המטרה כשכל ציון גבוה יותר מסמן דיכאון רב יותר, ונק' ההתחלה הייתה 90 אז היעד הראשוני יהיה להדיע לרמה של 75, ואחרי חודש – 50 וכן הלאה. הדרגתיות..

מטרות הביניים אמורות להיות קרובות למטרה הסופית אך ריאליות ונוחות להשגה של המטופל. בנוסף, לא כל מטרות הביניים צריכות להיות מוכנות מראש כיוון שכל הצלחה או כישלון במטרת ביניים יספקו את המידע המתבקש ליצירת מטרה חדשה ע"מ להתקדם לשלב הבא.

Under what condition? תחת איזה מצב??

המרכיב הרביעי בהגדרת המטרה הוא להיות ספציפי וממוקד בתנאים או בסיטואציות בהם ההתנהגות הרצויה תתרחש. יתכן ונמצא שההתנהגות הרצויה תתרחש רק במקרים מאוד מסויימים. יש להגדיר באופן ברור מתי התנהגות זו אמורה להופיע ע"פ המטרות. מה השאיפה.

אם ההתנהגות הרצויה לא תופיע במצבים הרצויים יתכן ותתבטל המטרה הסופית מתוקף הנסיבות, וגם מטרות הביניים יקבלו משמעות קטנה יותר בגלל רצף האירועים בהם התרחשה התנהגות מסויימת. (???)

כשחושבים על תנאים להופעת ההתנהגות הרצויה יש לשקול 3 תנאים:

1. מקום הופעת ההתנהגות
2. זמן הופעתה
3. ובאיזה חברה, עם מי היה האדם באותה עת.

מיקוד זה יעזור בפיתוח הגדרת מטרה מדויקת יותר.

שימוש בסטטיסטיקה להגדרת מטרות: using statistics to set goals

אחד הקשיים המתסכלים של מטפלים, ע"מ להיות מדויקים בהגדרת המטרה, היא איפה לקבוע את קריטריון ההצלחה. כשאפשרי, כדאי להיות ספציפי ומוגדר בשאלה לאן אני מכוון בטיפול במושגים של מטרות אקטואליות. לעיתים זה קל. לדוגמא: בתוכנית להורדת משקל, קל לכוון בירידת במס' קילוגרמים, או במצבים אחרים שבהם המטרה ברורה כמו, שילד לא ירטיב את המיטה בלילה וכו'. אם נשווה לקבוצת הביקורת, תהיה לנו מידת ביטחון לבחון האם הבעיה דעכה.

בכל הסיטואציות הנ"ל יהיה אפשרי לבחור מטרות ספציפיות עם קריטריונים מסוימים. אבל, יש מקרים רבים בהם קשה לאמוד הצלחה. מקרים שקשה לומר "אני רוצה להגביר את השתתפות המטופל או אני רוצה להוריד את רמת הדיכאון". אין דרך לכמת את המשתנים האלה.

במצבים כאלה מומלץ להשתמש בסטטיסטיקה. בלי להיבהל, אין הכוונה למשהו נורא ומסובך. המרכיב החמישי מכיל כמה פרוצדורות לניתוח הנתונים ע"מ לראות אם יש שינויים סטטיסטיים משמעותיים, אם יש שונות מתמטית בין הנתונים לפני או בעת ההתערבות. המטרה בפרק זה היא ליידע אותנו על האפשרות ולהסביר את המשמעות ביחס למטרות.

כשאנו מדברים על פרוצדורה סטטיסטית שמסייעת בעיצוב מטרות, הכוונה די ספציפית. הגדרת מטרות נעשית בד"כ בהקשר של הלקוח, ערכים חברתיים או במציאות הפיזית. לדוגמא: אדם לא יוכל לגדל את ילדו (keep your child) אם יחרוג בסטנדרטים חברתיים ובפעולות המשמעת שלו. או, אדם לא יוכל להיות טייס אם ראייתו לא תקינה.

עם זאת, לפעמים אין ערכים חברתיים ברורים כמו: "כמה ויכוחים בין בני זוג נחשבים יותר מדי?" איזה אינטנסיביות בין שניים נקראת אהבה?איזו רמה של מוסר צריכה להיות לחברה כדי ליצור סביבת עבודה טובה? המטפל צריך לקבל החלטות על בסיס אירועים וסיטואציות גם במקרים שערכים חברתיים אינם ברורים דיים.

סטטיסטיקה מספקת דרך אחת לקבלת החלטות במצבים כאלו. אני מקשרים בין משתנים סטטיסטים (כמו שינויים בהתערבות בשליבים השונים של הטיפול) ובין שינויים חברתיים או מעשיים שלא היו יכולים לקרות לולא ההתערבות, ולכן עלינו לשים לב לגודל השינויים הללו.

הערך של הגדרת כמות השינויים בין שלב הבסיס וההתערבות לכיוון הרצוי, הוא לא הערך שאליו אנו שואפים להגיע, כשלעצמו. אלא ההגדרה המדויקת של שינויים אלה לא הייתה קוראת באופן עצמאי. אם זה שינוי משמעותי בחיי היומיום של הלקוח כשאין שום נורמות או חוקים חברתיים נוספים שמכתיבים שינוי זה, זו כבר שאלה נפרדת שדורשת פידבק מהמטפל. לדוגמא: אם בן הזוג מוזכר רק חצי מהפעמים שהוזכר לפני ההתערבות, האם זה שינוי משמעותי? לפיכך, הסטטיסטיקה מספקת רק טיפול חלקי כשמטודות אחרות לא מספיקות. (פסקה קשה..)

תיאור שיטת הסטטיסטיקה כמגדירה מטרות – מרכיב 6

עם כלים סטטיסטים ניתן לחשב כבר משלב הבסיס כמה שינויים דרושים ע"מ שיהיו משמעותיים מבחינה כמותית סטטיסטית. בפרוצדורה זו נשתמש במידע שנאסוף בשלב הבסיס ונגדיר רמת התערבות מתאימה כדי שהשינוי הבא יהיה משמעותי. אחרי קבלת מידע נוסף משלב ההתערבות לפי תוכנית המטפל, נרשום בטבלה סטטיסטית ובחן אם זהו שינוי משמעותי. (יש שיטות שונות לעשות זאת, חלקם פשוטות כמו לצייר קו). אם השינוי אכן משמעותי להתקדמות הלקוח, ניתן להחשיב זאת כהשגת מטרת ביניים. למעשה, השגת שינוי משמעותי נחשבת כמטרה בפני עצמה.

עד כה הבנו שבחיים הם יותר מסטטיסטיקה ושחשיבות הפרקטיקה שבהתערבות יכולה להיות משמעותית יותר (נידון כבר בחלק 6). אך בתור מדריך מקוצר נציע את אופן השימוש בסטטיסטיקה להגדרת מטרות. שיטה זו יכולה למזער את הקושי בהגדרת מטרות שרירותיות.

עד כאן עמ' 83 עד הכותרת setting goals in groups

תרגום המאמר של עמ' 83-87:

הגדרת מטרות בקבוצות:

במהלך הספר אנו מודעים לעובדה כי הרבה פרקטיקנים משתמשים במודל חד- מערכתי פרטני בקבוצות. אכן אנו מנסים להדגים שיטה זו עם יחידים, קבוצות, משפחות, שכונות, ארגוני עובדים ואפילו קהילות גדולות יותר. העיקרון הבסיסי הוא משותף ללקוח/מערכת אבל הניסיון לימד אותנו שחייבים לספק הבחנה נוספת בשימוש מודל הערכה זה בקבוצות מסיבות הקשורות לעיקרון ולתהליך.

זה קשה לזהות ולנתח מטרות לכל לקוח, אבל כאשר מדובר במטרות קבוצתיות זה נראה אפילו קשה יותר. הסיבה לכך היא כנראה כי פחות פרקטיקנים הוכשרו לחשוב על קבוצה כקבוצה או על בעיה או מטרות של קבוצות גם אם מדובר בקבוצה שאורגנה בצורה פורמאלית/לא פורמאלית. אפילו אם ברמה מסוימת ניתן לחשוב על מהי מטרת הקבוצה, יכולות להיות בעיות נוספות בתהליך הניתוח של המטרות מאחר ומדובר במעורבות של פעולות של כמה אנשים.

יש הרבה קשיים אך ניתן להתמודד עימם ברמה מסוימת. הדיון הבא כולל חלק מהמחשבות והמחקר מהספרות בנוגע להשגת מטרות בקבוצות.

ראשית עלינו להבחין בין מטרות קבוצתיות אמיתיות לבין מטרות של יחיד שהוא חלק מקבוצה. מטרה קבוצתית אמיתית יכולה לכלול משפחה שבה ההורים גרושים, כאשר המהלך החוקי של הגירושים יש השפעה על כל חבר בקבוצה כשהכללים משתנים בתוך המשפחה. בנוסף זה ישפיע גם על רגשות, מחשבות ומעשים של כל אדם. אבל כקבוצה משפחתית יהיו מטרות שישקפו את המערך של הקשרים הפנימיים התוך משפחתיים בנוסף למטרות המשקפות את הרגשות של הבעל והאישה כמו של הילדים. "להשאר נשואים" יהיה דוגמא למטרה כוללנית כזאת, "מספר ויכוחים בין אחאים", "כמות הזמן המושקעת בסיפוק פעילויות משפחתיות", "חלוקה פרופורציונלית של מטלות הבית בין כל חבריו" אלו דוגמאות נוספות. אין דבר מסתורי במאפייני הקבוצה(או משפחה) הזאת, הם טבעיים למשפחה בכך שהם חלק מחיי משפחה רגילים ומפונקציות משפחה רגילות. חלק מפונקציות אלה יחשבו כ"חיי משפחה" והמשבר יכול להצביע על טבעיותם והרחבתם של בעיות שנאלצו להתמודד איתם יחד עם מחשבה על ייעוץ(טיפול) בנושא גרושים.

סוגים אחרים של קבוצות כמו- חיי משפחה, קבוצות חינוכיות, פיזור מידע, קבוצות אימון למתן עזרה. למשתתף בפגישות חינוכיות משפחתיות יכולה להיות מטרה משלו ומידת ההתקדמות שלהם בתהליך נמדדת גם כן. כקבוצה אפשר למדוד את התוצאה הממוצעת בהדגמה של כל אחד מהמשתתפים עפ"י סולם מדידה סתנדרתי. יש כמה בחירות שרירותיות שעושים הפרקטיקנים בזמן שמטרתם לשקף בצורה מלאה ונאמנה ככל האפשר את הערך הטבעי של הקבוצה.

מספר סממני הצלחה בטיפול בילדים תוארו ע'י וויטאקר וחבריו, התאוריה שלהם מעניינת בגלל כמה סיבות:

1. הם רואים הצלחה כמתרחשת ברמות שונות במעגל השרות, החל מאינטק וכלה בpost .discharge placement
2. הם מציעים מגוון של נק מבט על שירותים קהילתיים (שקשורים למקום מגורים).

כאשר פרטים בהכרח מעורבים, השימוש במדדים מצביע על תופעה קולקטיבית שאליה התנהגות הפרט תורמת ומשקפת איך כל הקבוצה מגיבה להתנסות במכלול השירותים. הסממנים הללו מהווים סיכום של individual scors.

סממנים אחרים יכולים לשקף לגמרי את הקבוצה בצורה טובה יותר מהסיכום הנ'ל.

לדוגמא- מורל קבוצתי יכול להימדד עי' הסתכלות על האינטראקציות בין חברי הקבוצה ולא רק הסכום של חיבתו של כל אחד מהחברים לקבוצה עצמה.

יכול להיות מועיל גם לשים לב לדפוסי תקשורת- מי מדבר עם מי וכמה, כשהתבניות האלה יכולות להשתנות כשהקבוצה מקבלת מבנה משלה. דוגמא נוספת למטרה של הקבוצה היא כשקבוצה שמטרתה שעשוע משלבת בתוכה נערים המועדים לעבריינות שיחשפו לדמיות עם נורמות חיוביות. התבנית של ההתנהגות הבסיסית בקבוצה משקפת את הנורמות הדומיננטיות. השוואות נעשות כשפרטים מזדהים עם הנורמות האלה במשך הזמן, זאת כשהמטרה היא להיות קבוצה עם מטרות גבוהות יותר (הזדהות גדולה יותר) בממדים של הנורמות אלה.

באופן כללי אנו מציעים אפשרות שהשאיפות והמטרות של הקבוצה יהיו מזוהים ומנותחים. בנוסף, יכול להיות מועיל לאסוף תוצאות של פרטים בנושאים יחסיים כך שהסטטוס היחסי של כל הפרט יהיה מושווה לקבוצה כמכלול. אם נורמות קבוצתיות ייוחסו להתנהגותו של יחיד בדרכים מהנות אבל בלי לשים יחיד בקונפליקט רציני בקבוצה, אז תוצאה של יחיד המראה תאור כזה של הנורמה יכולה להציע את הצורך של יעוץ נוסף או הרחבה של מאמץ קבוצתי לעזור לפרט המסוים. דוגמא מעניינת של מקרה של סטודנט המעורב בייסוד של קבוצת תמיכה של קשישים בדיור מוגן חדש שבו אף אחד לא 'הרגיש בבית'. מדד ללכידות הקבוצה היה המספר בנוכחות בפגישות השבועיות. מדדים של יחידים בנוגע לאי שביעות רצון מהמצב בבית הושגו ע'י שאלות סטנדרטיות שנשאלו התושבים ע'י הסטודנט מידי שבוע. שתי התופעות השונות ניצפו-לכידות ואי שביעות רצון, אבל הסטודנט שיער כי שינויים חיוביים שקרו קודם עתידים להמשיך גם אחר כך.

שיטה נפוצה מאוד בהשגת ומעקב אחרי מטרות נקראת "סולם השגת מטרות"(gas). שיטה זו פותחה ע"י קירסוק ושרמן 68' על מנת לסייע בהגדרת מטרות ומדידתן. Gas פותחה במקור כגישה מערכתית ללקוח יחיד. מאז לעומת זאת גישה זו שויכה לפעולות הקשורות בקביעת מטרות, לא רק לפרטים אלא גם לארגונים וסוכנויות. הגישה הפכה לנחלתם של פרופסיות טיפוליות שונות כמו- פסיכולוגים, עו"סים, יועצים, פסיכו-תרפיסטים ואחיות.

הגישה בבסיסה מערבת זיהוי בעיות הלקוח, המשקל שנותן הפרט לבעיותיו, הערכה של ציפיות הלקוח(המטרות) לכל סוג של בעיה, השגה של מעקב על תוצאות ממשיות בנוגע לכל סוג של בעיה ועשיית ממוצע של תוצאות לאורך כל הבעיות עבור כל לקוח או עבור כל הלקוחות ביחס לבעיה אחת.

מטרת החלק הבא הוא להדגיש את הפרוצדורה הבסיסית המנחה את השימוש ב gas כדי להוסיף לחומר הקודם ובכדי לסייע לך בהגדרת מטרות. מידע נוסף נמצא בסוף המאמר ובספרו של קיאסטר ומינץ.

תמצית עמ' 86-87 במאמר

בבואנו לטפל בבעיות, חשוב לנסות להסתכל על הדברים במבט חיובי, וגם להגדיר את הבעיה והקושי באופן חיובי ומלא כוחות כמה שאפשר.

כותב המאמר מציג שיטת התערבות בעלת מטרות מציאותיות וניתנות למדידה:

בהתחלה מבררים מהי כותרת הבעיה (לדוג' קושי בתקשורת הזוגית). אח"כ צריך להתמקד, ולהגדיר את "אזורי בעיה" השייכים לכותרת (לדוג' הקודמת- התעלמות בני הזוג אחד מהשני, דיבור בכעס במהלך ויכוח, חוסר התייחסות של אחד מבני הזוג למה שהשני אומר במהלך ויכוח, חוסר פרגון וכד'). "אזורי בעיה" הם האירועים השליליים שמרכיבים את הבעיה, ואותם נשאף לצמצם. לכל "אזור בעיה" נקבע משקל. כך נוכל לראות את המטרות והשינוי באופן מוחשי (לדוג'- "התעלמות כללית מבן הזוג" יקבל את המשקל 8 ו"חוסר פרגון" יקבל את המשקל 3). כותב המאמר מדגיש שחשובה ההסתכלות המציאותית, ושצריך לשאוף שהאירועים הבעייתיים יופחתו עד לרמה שאנו נגדיר כ"רמה מצופה" (לדוג' שלנו- את אזור הבעיה "דיבור בכעס במהלך ויכוח" ננסה לצמצם מ10 פעמים בשבוע ל5). הרמה המצופה (5 פעמים בשבוע לדבר בכעס במהלך ויכוח) היא העוגן שלנו, וחשוב לברר מה היא ולהתחיל בה (לדוג'- האם בני הזוג הללו כאלה כעסניים שאי אפשר לצפות מהם כרגע להפחית את מס' הפעמים שידברו בכעס ל5 אלא רק ל8?). מתחת לרמה המצופה תהיה "מתחת למצופה", ו"רמה נמוכה מדי מהמצופה". מעל הרמה המצופה יהיו "מעבר למצופה" ו"רמה הכי מועדפת".

לדוג'- (המצב קשה בדוג')

רצון להתאבד (כותרת הבעיה)

כל כמה זמן יש לברר את המטרות מחדש.

(לעניות דעתי ההתייחסות המדעית הזאת לא תמיד עובדת כי מדובר באנשים- ולפעמים יש צורך במיגור בעיה שבשורש (לדוג' כאן- אולי צריך לעשות טיפול שורש לכעס ולא רק לשאוף לצמצם את מס' הפעמים שהסימפטום מופיע?) אבל דעתי לא חשובה למבחן, וחוצמיזה שבטוח יש מצבים בהם דעת כותב המאמר מועילה מאד (אולי כשאין זמן או יכולת לטפל מהשורש).

שיטות הערכה- הגדרת בעיות ומטרות: מטרות הראיון- בלום (עמוד 88- 96)

קירסק וגרוויק גורסים, שבאמצעות תרגול ניתן להרכיב מדריך שכזה תוך 15-30 דקות. המשתנים האופרציונאליים שמרכיבים כל סולם הם בעלי פוטנציאל לשימוש במערך המחקר היחידני. זאת, משום שכל תחום בעיה (משתנה) אמור להיות מתופעל על פי מידות נצפות וספציפיות. ניתן להשתמש במשתנה אחד או יותר כדי לאסוף מידע בשלב הבסיס, להכניסו לטבלה ולהשיג ממנו משוב לתכנון המשך ההתערבות.

מכאן,שניתן להשתמש ב"גאס" כמסגרת שעוזרת להגדיר מטרות ואילו התוצאות שנבנות מתוך איסוף מידע מתמשך ורציף על הבעיה, משמשות לפיקוח ומעקב בתקופת הזמן שבין בניית המדריך לשלב של המעקב.

ראיון מעקב- החלק האחרון של התהליך הוא הערכת התוצאות. חלק זה מתבצע על ידי העובד עם הלקוח, או חברי צוות אחרים או אחרים בסביבה. כיוון שאורך ההתערבות נקבע מראש, שלב זה לא מגיע כהפתעה ובכל זאת, ההערכה נעשית על ידי אדם שאו לא מכיר כלל את המקרה או מעורב יותר מדי במקרה. על כן, יש להכשיר את המראיין לעשות הכל כדי להימנע מהערכה סובייקטיבית או מוטית.

תיעוד- על מנת לתעד את ההצלחה שהושגה ניתן להוסיף סעיף ולסמנו במדריך המעקב. לדוגמא, אם "מידת ההצלחה הצפויה" הושגה בסולם ההערכה העצמית, ניתן לסמן את הריבוע באותו הסולם.

בשלב זה, חשוב לאשר את התוצאות על ידי הצלבה בין הדגם של המחקר היחידני והליכים נוספים. כך, יתקבל מבחן מובנה שבודק את התוצאות שהתקבלו במדריך המעקב. למעשה, אם נפרק את תחומי הבעיה למשתנים פחות או יותר אובייקטיבים, או ספציפיים מאוד, ניתן יהיה להגדיר את התוצאות ביתר קלות וניתן יהיה לצמצם את ההפרעות.

אחת הבעיות עם "גאס" היא שהיא לא כוללת מערכות מובנות למשוב- בעיה פוטנציאלית אם ישתמשו מבה יחד עם מערך מחקר יחידני. מכאן, בעוד שעובדים מסוימים יחכו עד ש"ראיון המעקב" יספק משוב, "גאס" לא מציגה מסגרת מאורגנת לאיסוף מידע שכזה. מכאן שהשימוש במדידות חוזרות ונשנות על לפחות אחת מהבעיות שנקבעו, בדגם של מערך מחקר יחידני, יספק משוב מתמשך על השאלה: "האם הבעיה משתנה?"

סוגיות בקביעת מטרות

ישנן מספר בעיות וסוגיות בקביעת מטרות שעלולות לעכב התקדמות. חשוב להיות מוכן להתמודד איתם בדיון עם הלקוח על המטרות.

1. צפה לתוצאות שליליות- אתה תרצה לסייע ללקוח להתכונן למשמעות של השגת מטרותיו. יחד, עליכם להעריך מה יהיו ההשפעות של השינויים בלקוח על הסביבה שלו. האם אחרים קיבלו חיזוק או הכרת תודה בעקבות התנהגותו הלא רצויה של הלקוח? האם השינויים שהלקוח עושה בחייו עלולים להביא להשלכות שליליות עבורו? ( לקוח שמפוטר בגלל שנהיה יותר אסרטיבי). נניח ומנהל הסוכנות רוצה להגדיל את מספר הלקוחות בני המיעוטים בארגון. האם הצוות מוכן לעבודה בסוג ועומס עבודה שונה? המטרה של כל אלה, היא לצפות ולבחון תוצאות עם הלקוחות או עם אחרים בסביבתם. ככה, או שניתן יהיה לצמצם השלכות שליליות או לפחות להיות מוכנים לקראתם.

2. מי קובע את המטרות- כיוון שקביעת מטרות היא עניין של שיפוט ערכי- הכרזה של מה רצוי- כל עוד אפשרי, הלקוח צריך להיות הקובע העיקרי אם לא היחיד בקביעת מטרות. זה לא אומר שלעובד אין חלק גדול בהחלטה- לדוגמא, חשוב לעזור ללקוח להיות יותר ספציפי לגבי מה הוא רוצה. יתר על כן, עזרה זו גדלה אם הלקוח מבולבל, לא בטוח, לא מסוגל לדבר עבור עצמו או פשוט לא מסוגל להחליט. כמו כן, הלקוח יכול להגיע לקשר הראשוני עם מטרה ספציפית אך מומחיות העובד באיסוף מידע ראשוני תסייע לו להרחיב את תפיסתו ואף לבחון מטרות נוספות.

יתכן כי נקודת המפתח כאן היא כל עוד אפשר, על הלקוח לקבל עמדה מכריעה בקביעת מטרות. כשזה לא אפשרי, העובד צריך להיות רגיש מספיק לאינטרסים ולרצונות של הלקוח. לפחות, עליו לוודא שבכל החלטה לגבי מטרות, האינטרסים שלו נשמרים במידה גבוהה. זה נכון במיוחד, אם מופעל לחץ חיצוני על הלקוח או העובד ( לדוגמא, מאחרים משמעותיים או גורם מפנה) לגבש מטרות שמתאימות לרצונות ולצרכים שלהם.

סוגיה נוספת קשורה להאם המטרות מקובלות על הלקוח ועל העובד. חשוב להתייחס ולדון בטיפול להתנהגויות לא חוקיות או הרסניות. זה יכול לקרות אם הלקוח מופנה מגורם אחר או שנכפה עליו לבוא לטיפול. כמו כן, זה יכול לקרות כשהלקוח פשוט מקבל החלטות גרועות. לכל הפחות, זאת אחריותו של העובד לספק לו מידע כן ומדויק על סיכוייו להשיג מטרה מסוימת.

3. צפה מגבלות- כיוון שסוגיות רבות עלולות לעלות בשלב קביעת המטרות, רצוי לצפות בעיות. בחלק זה, ניתן לשאול מספר שאלות (הותאמו משאלון של גמבריל) על מנת לבחון האם התנאים העיקריים לקביעת מטרות ספציפיות התקיימו:

- האם זוהו התנהגויות, מחשבות, רגשות או פעילויות ספציפיות?

- האם נקבעו יעדי ביניים ראשוניים?

- האם המטרות והיעדים ניתנים לביצוע?

- האם זה ברור מי הוא הולך להשתנות?

- האם שני אנשים או יותר יוכלו לקבוע האם משימה מסוימת מולאה?

- האם זה ברור תחת אילו תנאים פעילות רצויה תתבצע?

- האם המטרות נקבעו באופן חיובי ולא ככזה שבודק מה הלקוח "לא יעשה"?

- האם צוינו מאפייני ביצוע ( כיצד יהיה ברור שמטרה הושגה?)?

- האם קיימת דרך שבה מטרה תושג בדרך לא רצויה ( מילוי שיעורי הבית על ידי העתקה ממישהו)?

- האם קיימות השלכות שליליות אפשריות בהשגת המטרות?

- האם המטרות והיעדים מנוסחים כתוצאות הלקוח ולא במה העובד יעשה?

- האם המטרות מוסכמות על ידי הלקוח, העובד ואחרים משמעותיים?

תיאורי מקרה על מטרות בהקשר של בעיות והתערבויות

לא ניתן להציג את כל הבעיות שהלקוח מביא. במקום, הבאנו מסגרת עבודה לאבחון בעיות ומטרות כאמצעי להבנת מקומו של הלקוח ושאיפה לעזור ללקוח לפתור את בעיותיו וכך להשיג את מטרותיו.

בנוסף, מומלץ להתחשב במקרים הבאים המתומצתים בטבלה הנ"ל (בהמשך, אביא דוגמא מהטבלה- במאמר "טבלה 3.2" עמ' 90). שילבנו אלמנטים רבים מעבודה מחקרית, תרגום של חששותיו של הלקוח לבעיה מוגדרת ואובייקטיבית, ומטרות ויעדים שאנו רוצים להשיג כפתרון לבעיה. התערבויות מובאות כקשורות לבעיה המוגדרת.

אצל חלק מהדוגמאות, יש הקבלה ישירה בין חשש- בעיה- מטרה ואילו באחרים יש כמה מטרות ויעדים לבעיה אחת או שיש כמה בעיות לדאגה כללית אחת. הרעיון הוא לתפוס את המצב כך שמערכת הבעיות מציגה באופן אמיתי את תפיסת הלקוח. לא ניתן למדוד הכל על בעיותיו של הלקוח אבל יש לקוות להדגים אותם כך שההתערבויות יעסקו בסימנים מייצגים של הבעיות והתקוות. אם יחולו שינויים רצויים תחת תנאים אלו, אזי אנו אמורים להבחין בשינויים סוציאליים משמעותיים בלקוח או בבעיה- למרות שלא הכל נפתר.

דרכים נוספות לייצג מטרות ויעדים באופן ספציפי מוצגים בתרשים 3.8-3.10 (עמוד 94). 3.8- מציג יעד של שמירה על טווח משקל מסוים, בוחנים השגת מטרות על פי נורמות שנקבעו מראש. 3.9- שימוש בנקודת ציון קלינית המבחינה בין אנשים שציוניהם מעידים על תנאים בעייתיים לבין אנשים שלא משדרים בעייתיות. בגישה זו, משתמשים בנורמות שהוגדרו על פני מספר רב של אנשים בכדי לקבוע מטרות במקרה הנתון. 3.10- יצירת התנהגות רצויה דרך השגת מספר רב של צפיות מתחת לנקודת הציון ככל האפשר. כלומר, נקבע בתחילת התהליך קו שהוא הערכה של מה שאנחנו יודעים על הלקוח לשינויים שצריך לקרות כדי שיעבור את הקו אל עבר התנהגות לא בעייתית. תרשים 3.11 (עמוד 95)- זוהי הגישה החלשה ביותר כדי לגלות יעדים לשיפור לפני תחילת ההתערבות. במציאות, אנו מנחשים באופן יעיל למה אנחנו שואפים בסיטואציה נתונה. אנחנו עלולים להצדיק את הניחושים בדרכים רבות, אך כיוון שאין לנו בסיס של יעדים, היעד שקבענו הוא שרירותי.זה יותר טוב מכלום, כי זה עוזר לנו לכוון לאנשהו, אך עדיף שיהיה בסיס יציב לבחירת היעדים והמטרות.

סיכום-

ספציפיות בזיהוי בעיות ומטרות היא חלק קריטי בהערכה והתערבות. התחלנו עם חששות הלקוח- אלה שאינם רצויים ויש להפחיתם ואלה הרצויים ויש להגבירם. אחר כך סקרנו את הרציונאל בלהיות מדויק וספציפי בהגדרת בעיות ומאוחר יותר בקביעת מטרות ויעדים. הצגנו את האמונה שלנו שכל עוד לא תוכל למדוד בעיה, לא תוכל להעריך באופן אובייקטיבי, עד כמה וכיצד אתה פותר אותה. בתחילה התמקדנו בהגדרת בעיות- הצענו מספר קווים מנחים שמשמשים הגדרת בעיות מדויקת יותר כגון: בהירות, שימוש במקורות אישור, ספירה, מיקוד בבעיות נחלשות ומתחזקות וניתנות למדידה. כמו כן, הצגנו כמה דוגמאות מתוך מקרים אמיתיים.

בחלק על קביעת מטרות ויעדים, הבחנו בין בעיות (מה יש) לבין מטרות (מה נעדיף). דנו בהבדלים בין מטרות (תוצאות סופיות) ליעדים (תוצאות ביניים). הבהרנו כי יעדי תוצאה הם ציוני הדרך לקראת המטרה הסופית. דנו במרכיב העיקרי של קביעת מטרות שכולל מי יעשה מה, באיזו מידה, תחת אילו תנאים. תיארנו כיצד להשתמש בסטטיסטיקה כדי להגדיר מטרות וכיצד להגדיר מטרות בקבוצות והצגנו סקירה קצרה של "סולמות השגת מטרות" (גאס), שיטה נפוצה לקביעת מטרות. סיכמנו את הפרק בתיאור סוגיות בקביעת מטרות, עם רשימה שבאמצעותה נצפה את הבעיות. התיאורים האחרונים שולבו עם חששות הלקוח, בעיות מוגדרות באופן אופרציונאלי כשיטות התערבות, מקורות לווידוא שיטות אלה, מטרות ויעדים וההתערבויות שהשתמשו. חשוב לציין כי אפשר להגיע לשיטות התערבות או מניעה ספציפיות מכל בעיה או מטרה. טבלה 3.3 (עמוד 96) מסכמת שני דרכים אלו לאבחון שיטות. השאלה השלישית בטבלה מחברת בין שני הדרכים ומביאה את הדיון להערכת מסגרת להתייחסות שבה דגמים של מערך מחקר יחידני הופכים לכלי יעיל לענות על שאלות אלו. מערך המחקר היחידני כוללת הכרזה מושגית (שם המשתנה) ומרכיב אמפירי (ההגדרה התפעולית של המשתנה). כל דרך, או שתיהן יחד, יסייעו בזיהוי שיטות ספציפיות והגדרה תפעולית

טבלה 3.3- מקורות לקביעת שיטות ההתערבות

חיבור בין השניים: כיצד תדע שהיעד (בעיה או מטרה) מושג ושינוי קורה בכיוון הרצוי?