מנדולה, ר. (1997) המשמעות של נתינת וקבלת מתנות בתהליך הטיפולי. חברה ורווחה, יז 313-32.
מאיה ארבל
המשמעות של נתינת וקבלת מתנות בתהליך הטיפולי
המאמר מדבר על תפקיד הנתינה בבנית כוחות
האגו של המטופל, מהו אופי המתנות בשלבי טיפול שונים ותפקיד המטפל
בתהליך.
סקירת ספרות
המאמר מתחיל בדוגמה של קין והבל. ה' דחה
את מתנתו של קין משום שהוא חש כי הוא מבטא עצמאות וביטול תלות בה' (היותו עובד אדמה
שיוצר שינוי בטבע). הבל תלוי בבורא באופן מוחלט והוא מחזיר לה' את יצירתו שלו.
דחיית המתנה מהווה פגיעה קשה באגו ומעלה את כוח ההרס. הפרשה מראה על השלכת הנתינה
ביחסים הטיפוליים.
אנו מעניקים מתנה בכל אירוע משמעותי בחיינו ובמעבר לשלב חדש (חיזור, יום הולדת, חתונה..). קיימת התייחסות מעטה לנושא בספרות וגם היא משקפת דיעות שונות, הדבר אולי מרמז על יחס בעייתי לנושא. פרויד אומר כי מתנתו הראשונה של התינוק היא הצואה, ומטפל יכול לתת ולקבל מתנה. במאמר מצוין כי בשפות שונות יש שימוש רב במילים המציינות את המילה מתנה, כמו דורון ושי בעברית. יש עמדות התומכות בקבלת מתנה, יש להמנע מפירוש מוקדם שלה ואין לראות במתנה עמדה ביקורתית. כדי להחליט אם מתנה היא חלק מתהליך טיפולי או לא, יש צורך ברגישות ושיקול דעת מקצועי. גישה מחמירה נגד קבלת מתנה טוענת כי היא פוגעת בעיצוב יחסים הולמים וחורת תחת הגישה הטיפולית (הגישה טוענת כי יש לקבל מתנות ממטופלים מסוימים בפרט סכיזופרניים וגבוליים).
תיאוריה התפתחותית- מספקת הבנה לתרומה וקבלת מתנות, שני שלבים שתיתכן פגיעה נרקסיסטית: [1] אצל תינוק, כשאין התפעלות מגופו ומביטויי אישיות ראשונים. [2] אצל ילד, כשאין התפעלות והכרה בכוחו היוצר (אחד מרכיבי יכולת האגו), יכולת לבנות, ליצור, ובהמשך לגלות נדיבות ויכולת לתת.
הצורך להיות נדיב, מתבסס על כוח הגילוי ויצירה. בשלב ההתקרבות מחדש הילד מחפש את אהבת האם ומשתף אותה בחוויותיו, מביא לה דברים כדי לזכות בהתפעלות ותשבוחות. התינוק חש כי המתנה שמקבל מהאם (חלב) יחידה במינה, יכול להפנים את אהבתה וחש רצון להחזיר הנאה, להכרת התודה קשר אדוק עם נדיבות, הפנמת אובייקט פנימי חיובי המאפשר להתחלק במתנות עם אחרים.
כשמטופל מייצב אובייקט חיובי, יכול
להעריך מתנות מהאובייקט, קנאה מופחתת ומתאפשרת הכרת תודה.
במאמר שני ניתוחי אירועים הממחישים את
משמעות המתנה, יחס הקבלה והנתינה באינטראקציה בטיפול וההשפעות התפתחות התהליך
הטיפולי.
מתנותיו של דניאל
נושא המתנות עלה מספר פעמים בטיפול, אשר היו אבני דרך בהתבגרותו הנפשית. דניאל גדל במשפחה עם פתולוגיה נפשית קשה (אם סכיזופרנית, אחים חולים, אב אוהב אך נעדר רוב הזמן) והיה הורה לעצמו. בן 28, נשוי ואב, דכאוני-חרדתי, נראה נערי.
הביא מתנות קטנות למטפלת באופן ילדותי והתייחס למטופלים אחרים אשר בוודאי לא מתייחסים אליה כמוהו, בהמשך הביא לה שעון. בהמשך הביא מתנה גם לאימו שלו- התקדמות, כי ביום האם הביא מתנה רק למטפלת ולא לאימו. רצה לגרום לה אושר, כי לא הצליח להרגיש זאת כלפי אימו שלו, חש צורך שלא היה לו עד כה. אימו העבירה את המתנה שלו והוא נפגע מכך- דחיית המתנה נחוותה כדחיית חלק ממנו.
מתנה שקנה לבנו, התקבלה ברגש רב, דבר שלא קיבל בילדותו והבין כי זה חסר לו. דניאל הבין כי יש לו בעיה בנתינה וקבלה.
דניאל נפגש עם אמו והביא לה מתנה אשר
ביקשה, היא שמחה לה, אך לראשונה הוא הבין בביקורו אותה שלא יוכל להיות גאה בה והיא
לא תוכל לשמח אותו. לאחר 3 שנות טיפול, פגש את אימו ללא התקף חרדה.
מתנותיה של קרין
קרין רוצה לתת מתנה שלא ינתן לה פירוש
טיפולי. בת 46, גרושה ללא ילדים, אקדמאית, חשיבה לא מאורגנת, מצב רוח סוער, תפיסה
שחור-לבן, תעסוקה חצי באזור טוב וחצי בשוליים. קרין ביקורתית כלפי המטפלת, כעס
והתקפה על הקשר הטיפולי. סיפרה כי הכינה מתנות ילדותיות, וכי נושא ימי הולדת היה
חשוב לאימה, אשר הביאה לה מתנות קטנות אשר בהן התביישה. היא התביישה בחלקים
הילדותיים וכשהביא מתנה קטנה (ומשמעותית עבורה) למטפלת היתה לחוצה ונרגשת. הועלתה
השערה כי קרין מביאה מתנות כביכול "שטויות" לאהובים עליה כדי לראות אם יעריכו את
המתנה גם אם אינה יקרה. מאז מביאה קרין למטפלת מתנות קטנות, חסרות ערך כספי אך
בעלות ערך רגשי רב.
דיון
חוויה חשובה בעולם הטיפול היא הצורך לתת, כביטוי לנדיבות ולכוח יצירה ויכולת האגו. הדימיון בין שני המקרים הבתבטא כשבזמן הכעס של המטופלים על המטפלת, לגבי יכולתה ויכולת הטיפול לעזור, התגלו ניצנים ראשונים להבראה. המטופלים רצו לשלב את נתינת המתנות בטיפול, היו רגישים לאפשרות דחיית המתנה ולכן גיששו בזהירות ונתנו מתנה רק כשנוכחו שלא ייפגעו. רק לאחר שהיה להם ביטחון מלא שהמתנה תתקבל בהערכה, נתנו מתנה נוספת שהיתה משמעותית עבורם, והיתה ביטוי ישיר לרצון ביחסי אם המאופיינים ברוך וקירבה.
דניאל שם לב ליום האם רק בגיל 29, כאשר לא היה זקוק למנגנוני הכחשה ובידוד, ומכאן אולי תחילת יחסי אוביקט חדשים. דמות אם מופיעה אצל שני המטופלים, אך בדרך שונה, דניאל מחפש דמות אם מאמצת-מתאמצת, וקרין אם תומכת, מחבקת. קבלת מתנה היא חלק מהיחס אליו משתוקקים דניאל וקרין.
קליין מתארת זאת כ"הכרת תודה הקשורה קשר
הדוק עם נדיבות", מהלר מתארת כ"צורך הילד להתחלק עם האם בחוויותיו ובהנאותיו".
המטפל צריך לקבל את המתנה ולא לתת למתנה פירוש- דבר אשר עלול לפגום בחוויה ובטיפול. משמעות הנושא שונה אצל כל מטופל. בחירת השעון ע"י דניאל היתה חשובה כי היא ביטאה יכולת התייחסות לזולת- השעון הותאם למקבל המתנה (רצון לתת), אילו השיר שכתב היה בחירה נרקסיסטית יותר. דניאל גילה צורך להעניק לאחר תהליך בו הגיע לעמדה פוסט-נרקסיסטית, בו הבין כי הוא רוצה לתת באמצעות מתנות. ביטוי נוסף להתקדמות היתה בירור איזו מתנה רוצה אימו, ומתנה זו מתקבלת. לאחר התקדמות זו יכל דניאל לראות בעיניים פקוחות את מצבה של אימו, להרגיש עצב על מצבה ולהשלים. במקום חרדה נוצר מקום של עצב וקבלה.
קרין הביאה למטפלת פרחים ועבודת פימו שהתקבלו בברכה, עם זאת הביאה לה כיסוי למסכת הגז (תקופת המלחמה) שסירבה לקבל, כי באופן אישי לא רצתה לתת לו משמעות, לדעתה קרין קיבלה את הסירוב בלי להפגע, כביטוי לשונות ביחס למסכה. נראה היה שקרין היתה בטוחה שמתנותיה יתקבלו בכבוד ואינה חוששת מפגיעה. אחיה של קרין נתן לאימו כשהיה קטן מתנה, והיא דחתה אותה, לאחר מכן נתקף התקף זעם שבעקבותיו אושפז. אולי ניתן ללמוד כי דרך עולמו החבול של אחיה, פוחדת קרין בעת מסירת מתנות, ויש בה שמחה ילדותית כשמתקבלות ברצון.
בעת הטיפול חוו דניאל וקרין שמתנתם
מתקבלת בהערכה ופליאה, שהשתוקקו לה. הם יכלו להגיע לכאב הדחייה רק לאחר שמחת הקבלה.
הטיפול הפסיכותראפי מסתייג מממתן וקבלת
מתנות- פעולה ממשית. בטיפולים הנ"ל הבאת המתנות אפשרו התייחסות אפקטיבית לנושא.
מימוש פוטנציאל מקצועי העסיקה את שניהם- ביטוי חיצוני לשינוי פנימי של דניאל התבטא
בהצלחה בעבודה, ואילו אצל קרין, נראה יחס תקין יותר לזולת ותפקוד טוב בעבודה.
התהליך תרם לחיזוק כוחות האגו ולפיתוח כוח יצירה.
כמו לחלום, למתנה משמעות סימבולית, (מתנה
שניתנת בתום טיפול מסמלת את השינוי שנעשה) לעתים תפקיד הגנתי (פרחים בתקופת מלחמה),
תגובת היפוך נגד תוקפנות פנימית או הגנה מפני איום מחוץ. בטיפול מתנה מסמלת שלבי
התפתחות, וביטוי חיצוני לכוחות יוצרים של אגו והכרה בזולת בצרכיו.
כשמטפל מפרש את מתנותיו הראשונות של
המטופל, הוא מגמד את כוח היצירה שלו. המטופל זקוק לחוויה מקבלת, מעריכה ומתפעלת. יש
לברר את המניעים להבאת המתנה, החששות והספקות הקשורים בהבאתה, לטובת קיום דו שיח עם
עצמו ועם המטפל על דרכי הנתינה שלו.
סיכום
הנושא פותח הסתכלות על דרכי הנתינה
והקבלה שלנו, הצורך האנושי לתת והפגיעות שבאי הקבלה. היכולת להתפחת לישות יוצרת
ומסופקת, מתקיימת כאשר היכולת ליצור ולתת- אושרו בילדות, כשהילד מביא להורה את
תוצרתו והיא מתקבלת בברכה. דחיית המתנה תיצור אי נחת וזעם ואולי התנהגות אלימה.
נתינה אצל מטופל מתקשר להעברה נגדית ומהווה איום על הא-סימטריה הטיפולית. נדיבות המטופל צריכה לפגוש מטפל שמסוגל לקבל נדיבות באותו אופן בו וא מקבל זעם ותוקפנות. הקבלה מאפשרת אינטגרציה של חלקי האישיות השונים של המטופל, שבתחילה היה חלש ובסוף בעל נדיבות ויכולת להכיר תודה.