חזרה לאתר הראשי
קייסמנט, פ. (1995). המרחב האנליטי והתהליך האנליטי. בתוך: להוסיף וללמוד מהמטופל, פרק 10, תל – אביב: הוצאת דביר.
תודה לדביר עדי
פרק 10- קייסמנט
המרחב האנליטי והתהליך האניליטי
בפרק זה נסקור שני נושאים מרכזיים:
- טבעו של המרחב המנטאלי והאמונציונאלי שעליו אנו עומדים ביחסים האנלטיים,
- הדינאמיקה של התהליך האנליטי.
מדובר במסגרת מפרידה בין המציאות מחוצה לה למציאות בתוכה ומונעת השפעת מעוותות ומחלישות- במקרה שלנו תוחמת את המפגש הפסיכו אנליטי ומאפשרת העברה.
הקדמה
מרחב זה מאפשר בתוכו את ההעברה. במסגרתה חווה המטופל את חוויות עברו המגלומות ביצוגים פנימייים. נחרצים אותם ערוצים בהם העבר מחלחל אל תוך ההוה. בכדי לשמור על בהירות ערוצים אלא צריך לשמור על המרחב מהשפעות לא רלוונטיות לעברו של המטופל. אם יעשה נזק כזה- המטפל עצמו יהפוך לגורם ראשי מפריע.
להתפתחות האנליטית יש דינמקה משלה, היא מבטאת תקווה לא מודעת וחיפוש של לא מודע של המטופל, ולעיתים נראה שיש לה חכמה משלה.
מרחב אנליטי
הכללים והמרחב
מרחב החדר הפרטי מגן מזרים, מערך הפגישות הנשמר תורם להרגשת אמון והמשכיות, האתיקה מציעה סודיות השומרת על המטופל מניצול, האנונמיות של המטפל מטרתה לשמור מהשפעה של ישיעת פרטים אישיים עליו של המטופל. אך מטופלים רבים מבקשים לבדוק אותה בעצמם.
המרחב האנילטי מכיר בצורך של גבולות בין אנשים, כולל הגנות האגו, הגנות אלו יובנו במחרב אך לא יוסרו על ידי המטפל. הם יוסרו, המחרב האנליטי מציע חופש מהלחצים והשפוטים הללו שיכולים לנבוע מהנחות יסוד או התאוריות של המטפל.
הכללים היחידם באנילזה הם למטפל ורובם הם בכדי לשמור על המרחב של המטופל.
פרויד חייב את כלל האסוציאציות החופשיות אך שנים אחריו מרגרט ליטל תיקנה וחידשה שאנו לא מחייבים את המטופל לספר לנו אלא נותנים לו רשות לעשות זאת.
הצורך במרחב
המרחב המדובר מנטאלי ואמונציונאלי מודגש באנליזה מפני שהוא חסר ביחסים אחרים, שם הוא נתון להשפעות פולשניות, כאשר כדי שיחסים אינטימיים יהיו בריאים נדרש מרחב כזה.
הורים משפיעים את צרונם שלא מתאים תמיד לצורכי הילד ואם הצפיות תקיפות מידי יתפתח ילד כנוע. כאשר הילד מבוגר יותר הלחצים יכולים להיות באותה מידה אך מסובכים יותר. שהילד יתפתח בצורה מסוימות להשפיע על בחירותיו הצורך שיאהב אותם. וגם בשאר היחסים עם אנישים מכל סוג יופעל לחץ להתאים במידה מסוימת את האחר ללא התחשבות בצרכיו. ביחסים אפשר שיהי מרחב פיזי אך לא רגישי, כלומר הוא לבד אך לא מותאם לו מבחינה רגישית. מרחק כזה יכול להוביל להזנחה ולהיחוות כדחיה. כמו כן יתכן מצב של מרחב בו האחד חונק את השני ללא הכרה בצרכיו של האדם שנכפה עליו יחס כזה.
לכן במרחב האנליטי המטופל יחווה מרחב חדש בו יוכל לבטא ולברר כל דבר ולבטא את ישותו האוטונמית בספונטניאות.
סוגים שונים של משחק
שני תחומים שנמצא בהם הטרמה למה שנמצא אחר כך במרחב האנילטי. שהיה לבד במחיצ אדם אחר והיכולת למשחק. במרחב שבין הילד לאימו (אם יש כזה) נוצר בזכות המרחק בינהם שמאפשר עצמאות לילד לשקוע במשחק יצירתי כשהאם לא מפריע הוא ייצור משחק בו נוכחות ההעדר של האם או העדר נוכחותה יהוו אבני בניין במשחקו והמרחב ימולא בדמיונו בו יוכל להשמיד ולבנות את האם ולשחק את אלוקים- כאן נטמנים זרעי היצירתיות שלו. חוץ מזרעים אלו מונחת כאן היכולת לתת לזרים חירות דומה להיות כמות שהם. במרחב הטיפולי זה מתאפשר לאלו שלא חוו זאת בילדות והמטפל וודאי מחוייב ביכולת זו.
רבים מהמשחקים בעלי חוקים מבוגרים- צריך לאפשר לילד ליצור חוקים משל עצמו אפילו על משחק מבוגרים כגון מונופול שהופך למשפחה. כדי לא לדכא את הספונטאניות של הילד.
משחק יצירתי לא דורש דדוקא להיות לבד אלא דווקא בנוכחות רקע של האם (או של המטפל) תספק את התנאים להתפתחותו של משחק רב דמיון.
דוגמא
אישה שלה התערבו במשחק למדה לתת לילדה שלה חופש והייתה מפזרת את המשחקים והילדה הייתה בוחרת. הסבתא הייתה מנסה להתערב לנכדה אך זו לא נתנה לה וזרקה את המשחקים שהציע לה מכייון שבנתה כבר ביטחון.- אותו דבר בטיפול המטפל צריך לתת למטופל לעשות במרחב האנליטי כרצונו ללא כפיה של ההנחות של המטפל. יהיו כאלה שירצו את המטפל ברקע ויזמינו אותו להכנס לפי צורכם אסוטיאיות או לרגשותיהם. היכולת להתערב והתזמון זהו כשרון שחייב כל מטפל.
שמירת המרחב האנליטי
מרחב זה מייצג את החופש לעבדו עם המטופל. צריכה להיות נקדת השקפה מתבוננת על המרחב כדי לבחון מה קורה בינהם. המטפל צריך תמיד לבדוק מה הוא מביא ל מרחב כדי לא לגרע מההזדמנויות ולהפריע לנסוינות להגיע להבנה אנליטית. התערבותו צריכה לתרום לאלו. המטפל יכול להתיר לעצמו להגרר לסוגים שונים של קשר אך תמיד חייבת להשמר נקודת ההתבוננות כדי שלא יהפוך להיות אותו דמות מהעבר של המטופל אלא דמות שונה המאפשרת את ההערבה או ההשלכה ומאפשרת התבנוות בהם, המטופל יתקשה לזהות אותם והמרחב האנליטי עלול להעלם.
התהליך האנליטי
כל הקורה במרחב האנליטי אם הכל כשורה היינו תוצר של מרחב זה. המרכיב המרכי היינו ביטוי לא מודע של הקונפליקט הפנימי והמצבים הריגושיים שהודחקו כי לא היה שום דרל להתמודד עימם. ( התקווה הלא מודעת). אולם החיפוש הוא בנוסף לחוויה טובה היינו אחרי בטחון מספיק בו יוכל המטופל להסתכן בהרגשה של חוסר בטחון ולעבד את הרגשות הכרוכים בניסיונות הקשים מהעבר.
כאשר המטפל מנסה לשלוט באנליזה המרחב מצטמצם התהליך בסכנה תגובות המטופל יהייו בהתאם להתערבות המטפל, דברים יקרו ויהיה שינויים אך הם לא ינבעו מהתהליך האנילטי אלא אול מהיחסים המתוחים.
המטפל מטרתו לשרת את התהליך האנליטי ולא לשלוט בו, הוא צריך להיות קשוב ולהגיב כשצריך בהתאם לתהליך בתהאמה לסוגים שונים של צרכים ולהתשדל לא להפריע ובטח לא לשלוט. המטופל אמור להגשים את עצמו במלאות, התהליך בעל חיים משל עצמו ואין לחזות לאן זה ילך החוויות שהוא יחווה חורגות מכל מה שנצפה.
מעורבות האנליטיקאי בעולם הפנימי של המטופלים
כל הקורה בעבדוה האנליטית מתווך באמצעות עולמו הפנימי של המטופל. בתהלכים כגון- השלכה, העברה, השלכה הזדהותית. לכן חריות אופטימאלית יעזור לעיוותים אלו להופיע ביחסים האנלטיים.
המטפל יצערב במידה מסויימת ויסחף לקשר ולא יהיה רק צופה. תגובה זו היה דיאגנוסטית והיינה מרכיב הכרחי בטיפול. המטפל ייתן לעמו במידה נתונה להיות חלק מהדרמה של המטופל כמו שהיא עולה בינהם. זה נקרא תגובה דיאגנוסטית או הערבה נגדית דיאגנוסטית.
סנדלר- המטפל לא רק צופה כמו מכונה ופולט, הוא משתתף לוקח חלק- זה נקרא הענותו לתפקיד המתבטאת גם בהתנהגותו וגישתו ולא רק בהרגשותיו, והיא יסוד מכריע בהערבה הנגדית ה"שימושית" שלו. המטפל הופך להיות אחת מהדמויות בעבר המטופל וצריך לשמור על מרחק לשים לב לרמזים לפני שמפרש אחרת הוא יתערב ויהפוך לגורם פעיל ויפריע לתהליך הוא לא ישים לב לרמזים ויתקשה לנצלם לעזרת הטופל אך כאשר יעשה זאת, החוויה מחודשת תתאים למטופל והוא יספק את הרמזים הנדרשים.
דוגמא
מטופלת דבר בשקט והוא לא הצליח לשמוע מה היא אומרת ולהבין הוא החליט להקשיב לילד הטורם ורבאלי שלה ואחרי זמן אמר שהוא חושב שיש משמעות לאיך שהיא מדברת ושהוא לא שומע אותה שהוא ניסה להקשיב רוב קשבב ועדיין לא הצליח ולכן הוא חושב שהיא חשה שאין לה קשר איתה ואמר לה שהוא לא מבין אותה. היא בכתה ואמרה אחכ שהוא הבין שהוא לא מבין אותה וזה ההבדל כולו- ספרה שהוריה לא הקשבו לה ותמיד ידעו מה טוב לה.
המטפל משמש בפונקציות הוריות שונות אך לא בצורה מלאה, אין להמנע מתפקידים אלו כי זה יכול להיות מקדם בתהליך.
תאוריות שונות- ישומים שונים
הנסיון האנושי היינו עצום, להכניס הכל להגדרה מצטייר כנסיון מגוחך. יש כאן סתירה מובנת מכייון שיש נסיון קליני שכיח שאנו מתבססים עליו ובמקביל מנסים להתאים כל התערבות ותהליך למטול ספציפי. מגוון האינטגרציות האנושיות חורג מכל מושג של כל מדע שהוא לכן צורת העבודה היינה מורכבת ולא נקייה מסתירות.
לכן, דרושים גיושת שונות ויכולות שונות למטפל. לעיתים נצטרך תקיפות מול מצב כיאוטי או במקרה אחר לאפשר מרחב יצירתי שיחוש המטופל חופשי בו במחיצתינו. המטפל צריך לרכוש יכולות עבודה בצורות שונות ודרכים שונות בזמנים שונים.
יש הרבה גישות ישנות וחדשות ויש מאבק בין חלק מהן. אין אמת אחת, וכל מטפל נמשך למה שמתאים לו ואף משלב. וכן מושפע כל מטפל מאשיותו. התוקפן יהיה לוחם הלא בטוח יהיה דוגמאטי או פסיבי הלא החלטי יגלה פתיחות מוגזמת הנרקסיסטי יתעקש שהצדק עימו וכו'. ההשפעה של האישיות של המטפל לא זוכה לתשומת לב מספיקה במחקר ובכלל.
המטפל נדרש לתאוריות שונות כדי להתגבר על התופעות הקליניות שהוא נפגש עימם. הוא צריך להכיר את התאוריות השונות ולא להתאבן עם אחת מהן ולהחסם מדו שיח יצירתי וקריטי בינהן.
יש פרדוקסים באמת האנושית, אפשר תאוריות שונות
למצבים שונים הלא מודע הוא מרוכב ולא מסתדר עם אמת אחת או הבנה אחת.כאשר מטפל יבהיר
הבנה עם המטופל ואל יכפה אותה בדוגמאטיות תתרחש סינטזה והבנה קוהרנטית לניסיונו של
המטופל. וכך לא תואבדנה הזמנויות קליניות חשובות..
גישות למעמקי הנפש- החוויה הפסיכוטית באיליזה
יש שיטות האחת רוצה לשלוט בתהליך והאחת הוכלת בעקבותיו. הן נושאות את ההבדל המהותי בדרך אל הגישה "הנכונה" למעמקי הלא מודע. האחת גורסת הכרת ההתנגדיות קודם- אגו ואז העמקה לאיד. מתוך שמירה על המטופל והגנותיו מהסכנות הישנות. השנייה מציעה פרושים כבר בתחילת האנליזה באמירה שאנו לא מפחדים מהעומק אא פותחים דחת אל הלא מודע מסלקים את החרדה וסוללים דרך לעבודה האנליטית.
המטרה היא להגיע לזהות את הנקודה הבוערת- החרדה המידיית ביותר אל תהיה מחלוקת על הדרך לשם:
המשמעויות של הפעלות הפרשנית
מתוך הגישות שונות תהינה פעילות פרשנית שונה המשקפת כל עמדה. גלובר אומר שהנסיון לשלוט הנובע מהסברה של מטפלים שהדינמקה של הלא מודע הרסנית למטופל גורמת לאותם השפעות שליליות וה"תקדמות" דמיונית שבעצם מושפעת מנסיון לשליטה זה.
המטפל צריך להחליט מהההתחלה מהי המדיניות שלו.
איך נשמור על המרחב האנילטי? מניסוני ראיתי שכאשר אפשרתי הבנייה הדרגתית של אמון במהלך קשר, ולא חפשתי דווקא את האזורים הפסיכוטיים והקשבתי למה שמביא המטופל, הוא הרגיש נוח והרשה לעצמו לוותר על האמון הזה ולהכנס בשלבים מתקדמים יותר לאזורים חסרי ביטחון שנדמה בהם שהאמון לא קיים, אך בעצם האמון הפך להיות חלק מהברית הטפולית הוא לא נעלם באמת. אלא אפשר את ההעמקה הזו.
התנהלות כזו ע"פ הקצב הטבעי של התהליך מאפשרת להגיע לעומקים ולמצבי החוסר בטחון בצורה שמתאימה למטופל ובקשצב שלו ושמרתת את ההתהליך מאד. קילוף מהיר מידי של ההגנות ותקיפה של העומקים האלה שלא לפי קצב התהליך יכולים ליצור פסיכוזה גדולה יותר כתגובה למטפל ואמירה כליפיו אתה קלפת בבקשה תתמודד ותחזיק אתה את הכאוס אולי זה מה שגורם למטפלים מסוימים להרגיש צורך לשלוט כי הם הלכו בדרך זו וחוו כאוס מאד גדול והסיקו שחיבים לנסות לשלוט בתהליך האנליטי.
מבחינת הטכניקה, בכדי לשמור על התהליך צריך שישמרו הגבולות של האישיות שנמצאות בקשר. לעיתים לאגו של המטופל אין את היכולת הזו וזה יתבטא בספיליטים והשלכות על המטפל- המטפל צריך לדעת לשים לב לזה להבין את זה ולהיות מסוגל ל:בלום" אותם. אבל, צריך לבלום ולא לצפות עכשיו עקב התפרצויות אלא ולפרש אותם ביחס למטופל שכן זה יפגע בתהליך, בכך שהמטופל יגיב לפרשנות המקודמת.
נסיונות מעמיקים
בנוסף לתובנה של השינויים
הנובעים מהפירוש וההעברה
דוגמא-
מטופלת שכל חייה
הייתה כנועה ועשתה מה שמצפים ממנה אמרה באחת הפגישות. שאני מנסה
להבין אותה יותר מידי. אחרי כמה שבועות הגיע ושתקה. ההרגשה
הייתה נינוחה ונעימה. חשתי שזה רצונה שאני לה לנפשה. בסוף התלבטתי-
אם לא אגיד זה ההססנות תערער על החוויה
שלה היא תחשבו שזה נקמה אולי. אמרתי שהרגשתי אותה
נינוחה ושזה הציף לי את אמירתה שאני מנסה מידי להבין אותה-
היא קמה אמרה תודה והלכה פגישה לאחר מכן שתקנו
שוב בסוף הפגישה אמרה שהרגישה הכי אמיתית . חוויה זו
מהווה אבן פינה לתחושתה מתי היא אמיתית ומתי היא
כנועה.
סיכום נוסף
המרחב האנליטי והתהליך האנליטי- קייסמנט
סוכם ע"י רועי בלום
מה שבסוגריים העגולות אלו הערות שלי.
המושג "מטפל" והמושג "אנליטיקאי"
מכוונים לאותו הדבר, אל המטפל האנליטיקאי.
הקדמה.
המרחב המנטאלי והאמוציונאלי בין בני אדם נוטה להתכלות מכוח התביעות שהם מפנים זה אל זה. בטיפול השאיפה היא לשמור על המרחב הזה ולהגן עליו.זאת על ידי יצירת מסגרת המפרידה אותו מן העולם שבחוץ. כך נוצרת העברה טובה שבה נחרצים ערוצים נקיים שבהם עוברות חוויות העבר אל ההווה.אם תיפגם המסגרת השומרת - תיפגם ההעברה.
המרחב האנליטי
(בעמוד 170 קייסמנט מגדיר מהו "מרחב") - "חופש לחשוב להרגיש ולבטא כל דבר. החופש של המטופל להתנהג בפגישות בספונטאניות ולבטא את ישותו האוטונומית"
הכללים והמרחב האנליטי
המרחב האנליטי זקוק להגנה מפני השפעות פנימיות וחיצוניות. החדר הסגור, הסודיות והפגישות הקבועות יוצרות את המסגרת השומרת על המרחב האנליטי. יש מטופלים שרוצים לבדוק עד כמה הכללים חזקים ועד כמה כללים אלו שומרים עליהם.
המרחב האנליטי מכיר בצורך שיש למטופל לשים גבול ולהגן על האגו מפני דברים שעדיין קשה לו להיחשף עליהם. כמובן שבעתיד יהיה אפשר לוותר על גבולות אלו אך לא האנליטיקאי הוא זה שמוותר אלא רק המטופל. על האנליטיקאי להימנע מהפעלת כל לחץ שהוא על המטופל. לא לחץ להוריד מחסומים ולא לחץ הנובע מדעות קדומות. פרויד, כשכפה על מטופליו לבטא את האסוציאציות החופשיות הוא הפעיל עליהם מידה של לחץ שאפילו אותה האנליטיקאי לא מפעיל. לפי האנליטיקאי אנו נותנים למטופל את הרשות להעלות אסוציאציות חופשיות.
הצורך במרחב
המרחב האנליטי הינו רחב יותר מהמרחב הקיים ביחסים בין הורים לילדיהם או בין בני זוג וכדומה. זאת משום שבכל אחת ממערכות היחסים הללו האחד מנסה במידה זו או אחרת לכפות על זולתו את רצונותיו ויהיה האדם העדין והמתחשב ביותר. לכן המטופל הבא לאנליזה חווה דבר חדש עבורו. מערכת יחסים בין אישית עם מרחב גדול.
סוגים שונים של משחק
יש שני תחומים שניסיונו הקודם של המטופל בהם יכול ללמד על מציאותו במרחב האנליטי. האחד הוא היכולת להיות לבד במחיצתו של אדם אחר והשני הוא משחק. קייסמנט כתב מאמר על היחס בין שני תחומים אלו.
על מנת שילד יוכל לפתח יכולת משחק עתירת דמיון ויצירתיות עליו להיות רחוק מאימו. וויניקוט קורא לזה "להיות לבד במחיצתה של האם". הוא יכול ליהנות מנוכחות העדרה ומהעדר נוכחותה (זה לא מהמוזה שאין לי, ככה כתוב בספר) כאבני הבניין במשחקו הוא נהנה מהקסם שבמשחק כמלך בממלכת משחקו. כאן נזרעים ומטופחים זרעי היצירתיות. ממלכת המשחק לא מפותחת רק היצירתיות אלא גם היכולת לתת לאחר להיות חופשי. יש כאלו שלמדו לתת חופש מהמבט על מצבם שהיה נעדר חופש. האנליטיקאי חייב לתת למטופל את החופש הזה.
לפעמים הורים "כופים" על הילד את חוקי המשחק הנהוגים ובכך הם מדכאים את היצירתיות שלו. מי אמר שיש דרך אחת לשחק מונופול. כדי לשחק משחק יצירתי אין הכרח לשחק תמיד לבד. גם האנליזה יכולה להיות משחק כזה.
לנוכחות האם ברקע יש תפקיד הכרחי, לרוב היא מספקת את התנאים להתפתחות של משחק רב דמיון. המחבר מביא דוגמא על ילדה שמיטיבה לשחק בזכות זה שאימה לא כופה עליה. הוא מסביר שיתרון הימצאות האם ברקע הוא מתן ביטחון לילדה (אני משער שהביטחון הזה מאפשר לה להיות יותר יצירתית).
יש להתיר למטופלים את החופש להשתמש במרחב האנליטי בדרכם, מבלי לכפות עליהם את ההנחות המוקדמות של האנליטיקאי. צריך להיות מסוגלים להישאר ברקע.מבלי להיות בכל רגע ורגע מוקד ההעברה. יש להמתין עד שהמטופל יזמין אותנו להשתתף במחשבותיו וברגשותיו. ההתערבות צריכה להיות מאוד קשובה למטופל.
שמירת המרחב האנליטי
המרחב האנליטי הוא החופש לעבוד עם המטופל בנסיון להבין ביחד את משמעות הדברים שהוא מביא אל הפגישה. שמירת החופש הזה תלויה ב"נקודת השקפה מתבוננת". בנקודה זו כל אחד משוחרר ממחויבות מערכת היחסים הבין אישית של המטופל והמטפל והוא יכול לבחון את מה שקורה ביניהם.האנליטיקאי חייב לבחון עצמו תמיד משום שהוא יכול מצד אחד לתרום לניתוח ולהבנת היחסים האנליטיים. מצד שני הוא יכול להפריע לניסיונות להגיע להבנה אנליטית. האנליטיקאי יכול להתיר לעצמו להיסחף לסוג מסוים של קשר עם המטופל . אולם קשר זה עלול להיות דומה למקרים שהיו לו עם דמויות אחרות ולמטופל יהיה קשה לראות כאן את היסוד של תהליכי ההעברה. בכך לא תהיה לו "נקודת השקפה מתבוננת", שממנה ניתן לנתח את הדברים כהעברה או כהשלכה. האנליזה לא תהיה אפשרית עד שיתבסס הבדל מספיק בין המציאות האובייקטיבית של האנליטיקאי לבין הדמות שבה ילביש אותו המטופל.
התהליך האנליטי
כל מה שקורה במרחב האנליטי הוא התהליך האנליטי. המרכיב המרכזי הוא ביטוי לא מודע של הקונפליקט הפנימי והמצבים הרגשיים שנדחקו מפני שלא הייתה שום דרך להתמודד איתם. החיפוש הלא מודע אינו רק אחר דבר טוב יותר אלא גם אחר ביטחון לעמוד מול המצב של חוסר ביטחון ולעבד את הרגשות הקשים הכרוכים בכך. על מנת ליצור מצב בטוח על האנליטיקאי ליצור סביבה נקייה מהפרעות התלויות בו ובהימצאותם יחד. אם המטופל מנסה לשלוט במהלך האנליזה מצטמצם המרחב האנליטי והדברים שכן יוכלו להתרחש מושפעים מהיחסים המתוחים ביניהם ולא מהתהליך האנליטי עצמו. מטרתו של האנליטיקאי לשרת את התהליך האנליטי ולא לשלוט בו. צריך להיות תקיף בשעת הצורך, להיענות לסוגים שונים של צרכים ולהשתדל לא להפריע. השפעת המטופל תהיה משמעותית אם ילמד לעקוב אחר התהליך ולא ינסה לשלוט בו ובכך לתת חופש למטופל להגשים את עצמו במלאות. כאשר המרחב נשמר היטב למען המטופל אין אפשרות לחזות לאן יוביל התהליך .
מעורבותו של האנליטיקאי בעולמם הפנימי של המטופלים.
כל הכרוך בעבודה עם המטופל מתווך באמצעות תהליכי השלכה, הזדהות השלכתית והעברה. כדי לזהות תהליכים אלו בבירור חייב המטופל ליהנות מן החירות האופטימאלית. כך יוכלו התהליכים האלו להופיע ביתר בהירות ביחסים האנליטיים. אם האנליטיקאי אינו מתגונן באמצעות הריחוק מהמטופל הוא יכול להיסחף לדרמה הפנימית שלו ויש בכך הרבה תועלת דיאגנוסטית. כאשר האנליטיקאי מעורב בהחייאת הדרמה הפנימית של המטופל, נוצרים קשרים שונים . האנליטיקאי יכול להיות אחד מן ההורים או לייצג קשר משמעותי אחר ואל לו להירתע מכך, אם המטופל אכן מוביל לכיוון. כך מתברר איזה אספקט מן היחסים האלו נחווה שוב. כדי להשתמש בזה באנליזה חייב האנליטיקאי לשמור על ריחוק מסוים מן האינטראקציה וכך יוכל לבחון אותה. אם יהפוך להיות גורם פעיל אזי לא יוכל להבחין מה מהאינטראקציה שייך לו ומה שייך באמת לעולמו של המטפל.
תיאוריות שונות - יישומים שונים.
מצד אחד יש צורך ליצור תבניות קבועות המתארות את האינטראקציה האנושית על מנת שהתערבות המטפל תהיה על סמך היכרות ולמידת האינטראקציה ולא על סמך ניחוש ואינטואיציה בלבד. ומצד שני, מכון שמגוון האינטראקציות האנושיות הוא כה עצום ואין שום מדע שיכול לאגוד אותן בתוכו, פעולת האנליטיקאי אינה נקייה מסתירות. למטופלים שונים דרושות גישות שונות. רוב המטופלים דרושים לפעמים לתקיפות על מנת שישרדו מצבים כאוטיים או מאימים וכן רוב המטופלים דרושים לפעמים לאנליטיקאי עם מרחב גדול שבו יוכלו האינדיבידואליות והיצירתיות שלהם להתפתח במלואן. על האנליטיקאי לרכוש את שתי המיומנויות ולדעת לעבוד בהם בזמנים שונים.
דבר נוסף, כל אנליטיקאי נמשך לתיאוריות מסוימות עקב אישיותו. ואין זה נכון לאמר שיש תיאוריות מסוימות שהן יותר נכונות מתיאוריות אחרות.
האנליטיקאי נדרש לסגל לעצמו מגוון רחב של תיאוריות כדי לדעת למצוא מענה הולם למגוון רחב של מטופלים. המחבר קורא לכל האנליטיקאים ללמוד האחד מקבוצתו היריבה משום שרק כך התיאוריות והטכניקות לא יתאבנו, כל אחת באמתחתם של משתמשיה. עלינו להיות מסוגלים לקבל שעמדות מנוגדת יכולות להיות יחד בשני זמנים שונים. צריך להגיע יחד עם המטופל לתובנות שיבהירו את ניסיונו בצורה הטובה ביותר.
גישות שונות למעמקי הנפש - החוויה הפסיכוטית באנליזה
שתי גישות סותרות באנליזה. האחת אומרת שיש לחקור את פני השטח [התנגדויות והגנה] ורק אח"כ להיכנס אל המעמקים ואילו השנייה אומרת שיש להתחיל מיד עם המעמקים [קליין].
השתמעויותיה של הפעילות הפרשנית.
הגישות השונות מביאות לפעילות פרשנית שונה.יש אנליטיקאים שפוחדים מנוראות הלא ומדע של המטופל. כתוצאה מכך הם מרגישים צורך להשתלט על ל המרחב האנליטי. לכן יש לחשוש שהחומר הפרנואידי המתגלה באנליזה מושפע לא רק מפנימיות המטופל אלא גם מהתנהלותו של המטפל. קייסמנט מתאר טיפולים בהם הוא לא התמקד בגילוי המצבים הפסיכוטיים של המטופל אלא צפה על כל התמונה כולה ומאוחר יותר המטופל עצמו חש די ביטחון וחשף מצבים אלו בפניו.
מרכיב חשוב במצב רצוי זה הוא האמון הראשוני שיש בין המטופל לבין המטפל. גם אם נדמה שהביטחון של המטופל נעלם לו לפתע אין הוא נעלם לגמרי אלא הוא נמצא תמיד ברקע.
כאשר נותנים לתהליך האנליטי להתנהל בדרכו שלו, המטופל מרגיש בטוח כדי להרגיש חוסר ביטחון פסיכוטי במסגרת היחסים האנליטיים.
כאשר המטופל הינו פסיכוטי במובהק צריך כישורים מיוחדים על מנת להשתלט על מה שנראה כלא ניתן לשליטה. אם יתקוף המטפל את המעמקים הפסיכוטיים של המטופל הוא עלול להרגיש שהגנותיו נפלו וידרדר למצב פסיכוטי אף יותר, כאילו הוא מנסה להעניש את המטפל על כך שהעז לחדור אל מבצרו. המחבר מעלה השערה כי חלק מהתיאורים של לא מודע פראי הינם תוצר של פולשנות המטפל והענשה על ידי המטופל בעטיה.
מבחינת הטכניקה, על מנת שיוצר מרחב המנטאלי והאמוציונאלי צריך לשמור על הגבולות של כל אחד. כאשר האגו של המטופל אינו מסוגל לתחום גבולות אלו פולשים למרחב תכנים ביזאריים הנובעים מפיצול והשלכה. על המטפל לזהות תופעות אלו ולהבין את התהליכים שמניעים אותם ולבלום אותם. על האנליטיקאי לקבל את העולה מהלא מודע של המטופל בתקיפות הדרושה כדי לשלוט בזה ולא לבחון את נפשו של המטופל מתוך ציפייה ברורה למה שיתגלה בה.הניסיון לנתח כל מה שעולה מרוחו של המטופל מסתבך כאשר המטופל מגיב בעיקר לפרשנות של המטפל כמו כן, הוא יכול להתבלבל יותר כאשר יופעל עליו לחץ להפיק את תגובותיו מפנימיותו בלבד.
ניסיונות מעמיקים
יתרונותיה של האנליזה אינם מתמצים בתובנה של השינויים הנובעים מפירוש ומהעברה. לעיתים מתרחשים שינויים שאינם נובעים מהעברה אלא מהתנסות מעמיקה שהמיוחד שבה הוא עצם היותה בין שני אנשים ולא לבד. המחבר מביא שתי דוגמאות לכך:
- אשה שהסתתרה רוב ימיה מאחורי מסך של כניעה מדומה ובטיפול שלו איתה הוא פשוט שתק ואיפשר לה להיות מי שהיא באמת.
- גבר שסבל מחוחוסר יכולת להביע רגשות מול אדם אחר והתפתחה אצלו תופעה של הליכה דחופה לשירותים. בטיפול הוא פשוט המשיל לו משל על כך שהוא אכן מון לשמוע את מה שיש לו לאמר (ולא כמו אימו שלא היתה מסוגת לכך). וזה עזר.
View My Stats